הענפים שהכי כיף להיות בהם במגרש

החוויה ביד אליהו במוצ"ש, וההשוואה לאותה חוויה ב-NBA – שנייהם כדורסל, ועדיין אין שום קשר אמיתי בינהם, גרמה לי לחשוב על המקומות שהכי כיף לראות בהם ספורט בחי ואיפה עדיף לראות בטלוויזיה. אז הנה הדירוג שלי:

1א. יציע הסטודנטים בפוטבול מכללות – כשאתה רואה ספורט במגרש זה הכל עניין של חוויה, וכשאתה נמצא עם אלפי סטודנטים, שכולם עומדים על הכסאות במשך כל המשחק, צורחים – ושיכורים – אין חוויה גדולה מזו כמעט. עוד יתרון של יציע הסטודנטים – בגלל שרוצים שיהיה עידוד רציני, אתה נמצא ממש על המגרש ויש לך זווית מצוינת גם למשחק, ולא פחות חשוב – למעודדות:

1ב. כדורסל ביד אליהו – המשחק האחרון של מכבי שראיתי ב"יד" היה פיינל פור לפני איזה 4 עונות, שמכבי ניצחה ב-20 הפרש, מאז לא הגעתי להיכל עד השבוע. אבל הזכרון של ימי חמישי בליגה האירופית, עם קהל מטורף – זה משהו שמנצח אפילו את קולג' המכללות (טוב, בדיוק עוד לא הייתי)

2. הוקי קרח – הכל תלוי באנרגיות, ובהוקי יש כל כך הרבה מאלו, במיוחד אם אתה נמצא מספיק קרוב למגרש שאתה יכול לראות את השחקנים מתנגשים אחד בשני. הקצב של המשחק מטורף והקהל צמא לדם – אין כמעט יותר טוב מזה. אם רק הייתי יכול לעקוב אחרי הפאק

3. כדורגל – כשזה משחק טוב, זה הכי טוב שיש, אבל כשזה גרוע, זה שעמום המחץ וכולם יושבים ומפצחים גרעינים.

4. פוטבול תיכונים – עשרת אלפים איש, אתה מטר מהמגרש, תזמורת שמנגנת כל הזמן וילדים שיודעים שזה הרגע הגדול בחיים שלהם. פריידי נייט לייטס במיטבו.

5. כדורסל תיכונים – הכדורסל בינוני, אבל האולם קטן, צפוף ולא ממוזג (במפתיע, זה דבר טוב), המעודדות לא מקצועיות ואתה יכול אם אתה רוצה לגעת בשחקנים.

6. פוטבול מקצועני – גם אם אתה קרוב למגרש אתה לא ממש קרוב להתרחשויות, ובשביל זה צריך לשלם הון עתק. אם אתה רחוק אין לך מושג מה קורה ברוב המהלכים ויש הרבה יותר מדי הפסקות. טוב שיש בירה.

7. בייסבול מקצועני – אותו דבר כמו קודם רק עם פחות הפסקות ויותר בירה

238. כדורסל NBA. כל כך משעמם שצריך להגיד לקהל מתי לעודד.

5 הערות לסיכום ליברפול - ארסנל
ניוקאסל: 21

No Comments

YG 16 באוגוסט 2010

אין שום דבר שמנצח את קולג' המכללות! קולג' המכללות שולתטטטט!1!!

:-)

תומאס 19 באוגוסט 2010

קולג' המכללות? כמו המלך קינג ג'ורג'?
:-)

אריאל גרייזס 19 באוגוסט 2010

מג"ד הגדוד..

איתי נ. 16 באוגוסט 2010

לא הייתי בספורט בארה"ב, אז אני נאלץ לראות את כל זה בטלוויזיה. החלום שלי הוא ללכת לטורניר הביג איסט ב- MSG. רק שגם אם בת זוג שלי תתן לי פס לשבוע, זה עדיין יוצא קצת רחוק מרמת גן

אריאל גרייזס 16 באוגוסט 2010

כן, גם כדורסל מכללות זה תענוג גדול, במיוחד אם אתה יושב (כמו בפוטבול) עם הסטודנטים. החוכמה היא לעשות תכנון מראש. נגיד, להגיד לבת הזוג – מה דעתך לבקר בניו יורק במרץ, שמעתי יש שם מזג אוויר מצוין? ואז, יומיים לפני להגיד לה – שמעתי שיש טורניר חשוב של כדורסל, בא לך ללכת לבדוק?
כמובן, אין שום תכנון או תחמון שיצליחו להחביא את המחיר שתשלם על הכרטיסים.

ערן קאלימי 16 באוגוסט 2010

לרגע לא מזלזל ביד נוקיהו, האווירה שם, במשחקים שאינם משחקי ליגה רגילה של מכבי, היא מדהימה, אבל מלחה ואוסישקין, בימים טובים, עולים (אצל אוסישקין זה עלו) על כל מה שיש ליד אליהו להציע. הקרבה לפרקט ולשחקנים, הצפיפות, החוסר המוחלט באוויר, אור, והקהלים הפאנאטים מייצרים אווירה מדהימה.
ולפחות לגבי מלחה אני יכול להעיד שמדובר גם בקהל שמבין כדורסל אוהב כדורסל.

אריאל גרייזס 16 באוגוסט 2010

בהחלט ייתכן שאתה צודק, אם כי קשה לי לדעת מכיוון שאף פעם לא הייתי בהם. בכלל, אני חושב שכדורסל הוא כנראה הענף הכי כיף לצפיה באולם – בניגוד לכדורגל, למשל, אף פעם אין בו ממש רגעים מתים ואתה יושב קרוב למגרש אפילו אם אתה די רחוק ממנו (אלא אם זה ה-NBA ואז בונים לך אולמות של 20 אלף צופים ואתה יושב במרחק קילומטרים ולא מעורב).

יוני 16 באוגוסט 2010

קולג' המכללות זה באמת חזק!

מפריס פרסה 16 באוגוסט 2010

אריאל-אתה סולד מהאווירה במשחקי NBA אבל בוחר במקום הראשון את הדבר הכי קרוב לאולם NBA שיש בארץ. אם אתה אוהב את אווירת השכונה של התיכונים והמכללות לך תראה כדורסל בכל מקום חוץ ביד אליהו.
המקומות הראשונים שלי:
*אוסישקין. אין אוויר לנשום, 40 מעלות חום, 100% לחות, אנשים מטפסים לך על הראש, אתה רטוב מזיעה, יריקות ומי יודע אילו נוזלים אחרים, עור התוף שלך חותם ויתור מרעש התופים והדפיקות על הפרספקס, כולם מעשנים בלי הפסקה מתחת לשלטי" אסור לעשן", שוטרים מרביצים מכות ביציע… בקיצור-גן עדן.

*כדורגל בארגנטינה-אותו הדבר רק עם 60 אלף איש ופי 5 יותר צפוף. לך לקלאסיקו (לאו דווקא לסופר קלאסיקו) בבואנוס איירס ותראה את כמות האנשים הגדולה ביותר פר מטר רבוע בעולם. ההוכחה שבניגוד לצפייה בטלביזיה, כשאתה במגרש איכות המשחק (כמעט תמיד רע עד רע מאוד) היא ממש לא הפקטור החשוב במידת ההנאה. גם עיוור חירש שונא ספורט ימצא את עצמו קופץ באוויר ושר-פשוט אין ברירה אחרת.

אריאל גרייזס 16 באוגוסט 2010

מפריס, כמו שאמרתי – באוסישקין לא הייתי (ומן הסתם, כבר לא אהיה) אבל יש מהאוהד הפועל שמדבר מגרונך. בשנות השמונים-תשעים, שאז הייתי רואה את מכבי בהיכל, האווירה של ימי חמישי לא הזכירה את ה-NBA בכלל. נכון, זה לא היה כמו דרבי באוסישקין, אני מניח, אבל אין בין זה לבין NBA שום קשר. זה לא סתם שתמיד קבוצות אורחות היו מדברות על האווירה הכי טובה באירופה.
אני מניח שבשנים האחרונות, עם הפיכת מכבי לסוג של בונטון לעשירים, אז יד אליהו נהיה רגוע יותר, אבל מכיוון שאיבדתי את הזיקה למכבי בשנים האלו, אז זה גם ככה לא מעניין אותי.

מפריס פרסה 16 באוגוסט 2010

אולי אני לא האדם הכי אובייקטיבי לשאול אותו אבל האגדה על האווירה הטובה באירופה היא, ובכן, אגדה.
אני מניח שראית את המשחקים של מכבי בבלגראד השנה, אז במקוום להסביר אני פשוט אתן לזיכרון שלך לעשות את העבודה בעצמו.

אריאל גרייזס 16 באוגוסט 2010

אני לא יודע מה זה אגדה או לא אגדה, מדובר בתיאור סובייקטיבי למדי. כמו שאמרת – אני נותן לזיכרון לעשות את שלו, והזכרון של ימי חמישי ביד אליהו לפני 20 פלוס שנים עדיין חרות בי עד היום. תגיד יש מקומות יותר טובים – בהחלט ייתכן, אבל מדובר בדירוג שלי. השאלה היא כמה ערבי חמישי ביד אליהו לך יש כדי לסתור את זה?

מפריס פרסה 16 באוגוסט 2010

אין לי, אבל אני ממש לא חושב שצריך אחד כזה ברזומה כשרואים את אוהדי פרטיזן מעלים את המחזה "אוסישקין בשחור לבן עם 20 אלף מטורפים".
במכבי, גם בימים ההם, היה גרעין למעלה שמעודד יפה מאוד והרבה נובורישים שבאים לראות ולהיראות. באולם עם אווירה טובה באמת יחס החליפות/אנשים בלי חולצות הוא הפוך.

אריאל גרייזס 17 באוגוסט 2010

בסדר, אבל לא הייתי בפרטיזן, אז זה לא רלוונטי. אני יודע מה היה ביד אליהו, אני אפילו זוכר שהייתי במשחק נגד קבוצה יוונית (לא זוכר אם זה היה אולימפיאקוס או פנאתיניקוס) בגביע קוראץ', בעונה אחרי שהם איבדו את האליפות ואחרי שהם חטפו 20 הפרש בחוץ – וההיכל היה בהיסטריה. יכול להיות שהזכרונות שלי הם נוסטלגיה ותו לא, אבל זה מה שאני זוכר.
בתכ'לס – אם תלך לפוטבול מכללות, למשל, או אפילו כדורסל מכללות, ותשב ביציע רגיל (גם זה יצא לי) לא תקבל הרבה יותר מאווירת NBA רגילה. אבל ברגע שאתה עובר ליציע הסטודנטים אז האווירה נהיית מטורפת לחלוטין ומשנה את החוויה. אותו דבר ביד אליהו – אם תשב ביציע של בעלי החליפות אז תרגיש משחק רגיל, אם תשב יחד עם האוהדים האמיתיים, זה ירגיש לך כמו אוסישקין. כמו שאמרתי, זאת חוויה סוביקטיבית לחלוטין

Amir A 16 באוגוסט 2010

בייסבול זה הספורט שהכי שונה בין הטלוויזיה לבין המגרש. אולי חוץ מהוקי. פוטבול במגרש זה חתיכת שיעמום – לפחות כשאתה רואה את זה מהשורה השלישית מהסוף במרומי איצטדיון ג'ילט.

אריאל גרייזס 17 באוגוסט 2010

אמיר, דווקא בייסבול לטעמי מאוד דומה במגרש ובטלוויזיה. האווירה במגרש היא כמובן שונה לגמרי – אתה לא ממש בא כדי לראות את המשחק אלא יותר בשביל האווירה, אבל הקצב של המשחק ומה שאתה יכול לראות במגרש לעומת מה שאתה יכול לראות בטלוויזיה – מאוד מאוד דומה.
הוקי זה באמת חוויה שונה לחלוטין. בהוקי אתה ממש מרגיש את האדרנלין באוויר. די בדומה לכדורגל, האמת. פוטבול ביציע עליון זה באמת שעמום המחץ. הרבה פעמים המלצתי לחברים שרצו ללכת למשחק פוטבול שישלמו את ה-200 דולר כדי לשבת קרוב ולא ייתקמצנו. היוצא דופן זה משחק פלייאוף שהייתי בו בין סן דייגו לפטריוטס – ישבתי בשורה הכי גבוהה שיש (איזה פחד גבהים) ועדיין היה טירוף.

Comments closed