האם יש הצדקה לאיצטדיון של 200 מיליון שקל בישראל?

אתמול נחנך בטקס רשמי האיצטדיון החדש והבאמת יפה של העיר פתח תקווה. אלא שלצערם של ראש העיר וחבר מקורביו, לחגיגות הפריעו איזה 200-300 תושבי העיר שמחו על כך ש-150 מיליון שקל מכספי העיריה הלכו לאיצטדיון חדש במקום לחינוך, למשל. עזבו שניה את העובדה שלקבוצות בעיר פתח תקווה, שמביאות מספר מינימלי של אוהדים במשחק, אין הצדקה לאיצטדיון מפואר. ועזבו שניה את סכומי הכסף שהעיר עשויה להכניס מהאיצטדיון הזה (הופעה של מדונה, השכרה לקבוצות וכו'). עם איצטדיון כזה צריך לשאול את השאלה – האם יש הצדקה אמיתית לבניה של איצטדיון מהסוג הזה בישראל כשהספורט בארץ כל כך חולה? האם לא באמת עדיף להשקיע את הכסף בשיפורים של דברים אמיתיים כמו תשתיות או חינוך?

אני אנסה להתחיל לענות על השאלה הזאת בסיפור קטן – אתמול טיילתי עם הילד שלי וישבנו לאכול ארטיק. תוך כדי, יוצא מהמכולת בחור צעיר עם חתיכת נייר ביד, אותה הוא השליך כלאחר יד על הרצפה. ניסיתי להעיר לו בעדינות ("נפל לך") אבל הוא רק גיחך, נכנס לאוטו ונסע.

ישנה טענה שאני מאוד אוהב, שאומרת שחלק גדול מההצלחה בליצור תרבות ספורט אמיתית היא לאו דווקא לחנך בכוח את האנשים, אלא להתנהג אליהם כאילו הם אנשים מחונכים. בבריטניה, למשל, חלק גדול מההצלחה בצמצום האלימות בכדורגל היה התייחסות לאוהדי כדורגל כמו בני אדם ולא כמו חוליגנים. הורידו את איצטדיוני העמידה, נתנו להם איצטדיונים משופצים ובאופן כללי לא התייחסו אליהם כאילו הם שורים מועדים. יבוא מישהו ויגיד – נכון, אין תרבות ספורט בארץ, אבל אם ניתן לאנשים איצטדיונים ברמה גבוהה ונתייחס אליהם כמו בני אדם (ולא כמו חיות, לדוגמא – איצטדיון האורווה, שם שיותר ממרמז על מה שמצופה לבאים בשעריו) גם הם ייתנהגו כמו אוהדים למופת.

הבעיה היא שמדובר בצרה הרבה יותר עמוקה מכך. באנגליה, ההנחה היא שהאנשים מתורבתים, וכל מה שהיית צריך זה לתת להם את אותם תנאים שהם מקבלים ביום יום כדי לקבל מהם התנהגות תרבותית. בארץ, איך שהאנשים מתנהגים ביום יום (כמו שהסיפור שהבאתי פה מוכיח) זה בדיוק איך שהם מתנהגים באיצטדיון. אם אני אנסה לתמצת את הבעיה – לאנשים בארץ לא אכפת כהוא זה מאלו שלידם. לא כולם, כמובן, אבל זה נכון לגבי חלקים נכבדים באוכלוסיה. כמה פעמים יצא לכם לראות אוטו שמשמיע מוזיקה בפול ווליום כי פשוט על הזין שלו שהמוזיקה הזאת אולי מפריעה לשכנים שלו? כמה פעמים יצא לכם לעמוד ברמזור ולראות אוטו נדחף מהצד כי אין לו כוח לעמוד שלוש דקות בתור כמו כולם – וזה פשוט כי הזמן של האחרים לא מעניין אותו כהוא זה. ואם תרצו דוגמא מעולם הספורט – רק לפני שבועיים יצא לי לשפוט במשחק פוטבול ששוחק על משטח מלאכותי פשוט יפהפה. על הסיידליינס עמדו שני חבר'ה (כנראה שחקני אחת הקבוצות שלא שיחקו כי הם פצועים) שפיצחו גרעינים וכמובן – זרקו את הקליפות על המשטח. כי מה אכפת להם שהמשטח יהיה מלוכלך, זה לא הם שייצטרכו לנקות אותו או לשחק עליו.

גם אני הייתי רוצה לחשוב שכל מה שצריך כדי להמציא תרבות ספורט אמיתית בארץ זה מתקנים ראויים, אבל האמת היא שלבנות את המתקנים הללו זה בזבוז כסף משווע. האוהדים של בית"ר עברו מימק"א לטדי והם לא פחות גזעניים ממה שהם היו. הבעיה בתרבות הספורט בארץ היא בעיה יסודית בתרבות עצמה, תרבות שבה ליחיד אין שום מחויבות חברתית ומה שפוגע במישהו אחר זה לא עניינו. לתת לאוהד הספורט הישראלי מתקן מפואר כמו זה שנבנה בפתח תקווה הוא לוקסוס שמדינת ישראל (ועיריית פתח תקווה) פשוט לא יכולים להרשות לעצמם. היו עושים טוב אם היו לוקחים את הכסף הזה ומשקיעים אותו בדברים קצת יותר ראויים – חינוך למשל – כדי שאולי נוכל לגדל פה ילדים שראויים לאיצטדיונים כאלו

באזל. לוזרים
בעצם, ניתן לזה פוסט

No Comments

גיל 7 בדצמבר 2011

אני חושב שזה יכול לעבכוד אם יהיו מספיק מתקנים כאלו. בעיניי, זה דומה לתאוריית החלונות השבורים שהונהגה כדי להלחם בפשע בניו יורק. במקום ללכת ולרדוף אחרי פושעים ספציפיים, שינו את האווירה הכללית והתשתיות בעיר. הבסיס לתאוריה זה שאם שאתה הולך למקום מסוים ורואה חלון שבור אז הרבה יותר קל לך להיות עבריין כי התחושה היא של שכונת פשע. ברגע שתיקנו חלונות בשכונות מועדות לפורענות, ניקו את הסאבווי והגבירו נוכחות של שוטרים, אז פתאום רמת הפשיעה ירדה פלאים.

הבעייה בארץ היא שאם יש מקום ייצוגי אחד שהוא מעולה אז זה לא מספיק. אבל תאר לך שהיו 10 איצטדיונים כאלו, או עזוב אפילו איצטדיונים, נניח שהיו כמה מתקני אימונים לילדים בחינם ברמה גבוהה, רק תבואו לשחק. זה היה משנה הרבה לדעתי.

אני כלא ל כך לא אוהב גם את הפתרון שאנשים מציעים של להשקיע בחינוך. זה איזה שהוא אמירה קלישאתית שאנשים זורקים בלי לומר מה בדיוק צריך לעשות את הכסף. זה מאוד עמום אבל נשמע טוב ובעיניי פשוט מסיט את הבעייה למקום אחר במקום לדבר על תוכניות ספציפיות שצריך לעשות.

חוץ מזה, אני חושב שאתה צודק והתרבות בארץ תדפוק כמעט כל דבר כזה.

אריאל גרייזס 7 בדצמבר 2011

אין לי שום בעיה לתת פתרונות למה לעשות עם הכסף. אחד הדברים שאתה מדבר עליהם, למשל, השקעה בתשתיות לנוער זה משהו כזה. אם רוצים לתת את הכסף לספורט יש מיליון דברים שאפשר לעשות איתו – להגדיל את מספר שיעורי החינוך גופני, לממן לילדים חוגי (חוגים היום זה דבר יקר נורא) ספורט, יש מיליון דברים.
לגבי תיאוריית החלונות השבורים, יש הרבה מאוד חולקים על כך שזה אכן מה שעשה את העבודה. יש ספר שברח לי השם שלו, שכתב אותו זה שכתב את "בלינק" שמדבר על למה תופעות מסוימות קורות ובין השאר הוא מדבר על חיסול הפשע בניו יורק ומראה שהרבה מאוד דברים קרו באותה נקודת זמן (מחסור בקראק, לא זוכר מה עוד) שתרמו ביחד לירידה בפשע. העובדה היא שניסו את אותו דבר בהרבה מקומות ולא שמענו על עוד הצלחות. ובכל מקרה, האיצטדיונים הללו זה בדיוק הפוך מהחלונות השבורים – הולכים ישר למקום הכי גבוה במקום להתחיל מלמטה. חלונות שבורים זה אומר לתת קנסות מפלצתיים למי שזורק לכלוך ברחוב, להעניש בחומרה מי שעוקף ברמזור. אבל לך תצפה לזה ממדינה שאפילו לא מסוגלת לאכוף חוק לאיסור עישון

גיל 7 בדצמבר 2011

אתה מתכוון לפריקונומיקס נדמה לי או אולי במבט ראשון, וכן אתה צודק, יש חילוקי דיעות על התאוריה. אבל הנקודה היא שצריך להתחיל ממשהו ומתקנים טובים זה הבסיס. אם זה ישנה התנהגויות של ישראלים זה תלוי באכיפה. אם בתוך האיצטדיון לא ירשו לצורות שונות של ונדליזם להתקיים אז יש לזה סיכוי. אבל כמו שאתה אומר אם לא יכולים לאכוף חוקים נגד עישון אז זה קרב אבוד.

עומר 7 בדצמבר 2011

בספר פריקונומיקס הם נותנים סיבות אחרות ויותר משכנעות לירידה בפשע בשנות ה- 90. הסיבה המרכזית שהם מונים היא התרת ההפלות, לפי פסיקת בית המשפט העליון (רו נגד וייד 1976). הטענה של הכותבים היא שעשרות אלפי התינוקות הבלתי רצויים שהופלו ולא נולדו החל מאמצע שנות ה- 70 היו גדלים ומגיעים בתחילת שנות ה- 90 בדיוק לגיל שבו בד"כ עבריינים צעירים מתחילים את הקריירה שלהם. זה ההסבר שלהם לירידה בפשע בניו-יורק, כמו גם לירידה בפשע שנרשמה בשנות ה- 90 בהרבה ערים גדולות בארה"ב. הסיבה שלא שמענו על ההצלחות בערים האחרות היא שראש עיריית ניו-יורק באותן שנים – ג'וליאני (יחד עם מפכ"ל המשטרה שאיני זוכר את שמו אבל גם היה דומיננטי), פרסם וחגג על הירידה בנתוני הפשע, בנה על זה קריירה וראשי ערים אחרות לא היטיבו לעשות זאת כמוהו.
זה לא אומר שאין שום דבר שהרשויות יכולות לעשות כדי לשפר את חיי האזרחים שלהן. למשל, יש מחקרים שמצאו שיש הרבה פחות פשיעה ברחובות מוארים לעומת רחובות חשוכים. זה אולי נשמע טריוואלי ומתקשר לתחושה לא-נעימה שיש לרוב האנשים כשהם הולכים ברחוב חשוך, אבל עדיין העיריות לא משקיעות מספיק בתחום הפעוט הזה. אני גר בירושלים ומצב התאורה ברחובות יכול היה להיות יותר טוב כאן. אם תשאלו בחורות ירושלמיות, שאמורות להיות יותר מוטרדות מהעניינים הללו, אני בטוח שיהיו להם סיפורים מעניינים לספר בנושא. או שפשוט תיכנסו לאתר "הכצעקתה", שם פתחו מדור מיוחד לדיווח על תחנות אוטובוס מועדות לפורענות:
http://israel.ihollaback.org/

בנוסף, השיפור באצטדיונים באנגליה הלך יד ביד עם החמרה באכיפה ובענישה של עברייני כדורגל, בשיתוף פעולה עם מועדוני אוהדים והנהלות הקבוצות כדי להרחיק אוהדים בעייתיים. אף אחד מהצעדים הללו לבד לא היה עוזר בהרבה, החיבור של כולם ביחד עזר. בארץ לא נוקטים אפילו בצעד אחד כזה (בצורה משמעותית).

גיל 7 בדצמבר 2011

עומר, עד כמה שהתאוריה שלהם של ירידת הפשיעה נראית נכונה, יש עליה לא מעט ביקורות. נכון, הייתה הרבה ירידה בפשיעה בהרבה ערים אבל הירידה בניו יורק היא הדרסטית ביותר. אבל אני מסכים שדברים כמו תאורה וטיפול בשפיעה קטנה חשובים.

Rofi Neron 7 בדצמבר 2011

ולכן (בעיקר) אנחנו לא גרים שם…

אריאל גרייזס 7 בדצמבר 2011

אם רוצים, יש מיליון סיבות למה לא לגור בארץ. יש רק סיבה אחת באמת טובה להשאר פה – זה המקום היחיד שאליו אני באמת שייך

אלון 7 בדצמבר 2011

אכן פריקונומיקס של לוויט ודאבנר.בלינק ובמבט ראשון זה אותו ספר של מלקולם גלדוול. התיאוריה של לוויט לגבי הפשיעה בניו יורק היתה שבגלל פס"ד תקדימי מאמצע שנות השבעים, הפלות הפכו לחוקיות ונגישות יותר לנערות מרקע סוציו אקונומי קשה, וכך הדור שהיה אמור להיות הדומיננטי בפשיעה בשנות התשעים, פשוט לא נולד

אריאל גרייזס 7 בדצמבר 2011

לא, הספר שאני מדבר עליו זה The tipping point, של גולדוול. אני לא מכיר את פריקונומיקס אבל גולדוול מביא כמה וכמה תיאוריות לירידה בפשיעה

אלון 7 בדצמבר 2011

מי זה האלון מלמעלה? אין מצב שאני יודע כל כך הרבה על הפשיעה בניו יורק ועל הפלות.

אני אישית חושב שההשקעה שווה ואני מקווה שיתחילו לבנות כמה שיותר מגרשים כאלה בארץ. הרי הכסף לא היה מגיע לחינוך או חוגים לילדי פ"ת. הכסף היה מגיע לכל מני מושחתים בהסכמים קואליציונים שהיו בונים בזה מקוואות מפוארות והכסף היה מתבזבז על דברים הרבה פחות חשובים מאיצטדיונים.
אני לא יודע למי יצא לראות את הוידיאו מהטקס של פתיחת המגרש אבל לשמוע את ראש עריית פ"ת מדבר, הוא אמר משהו כמו "הבית שימוש פה יותר טוב מהבית שימוש במלונות פאר בת"א"

אריאל גרייזס 7 בדצמבר 2011

ראיתי את הוידאו הזה וזה היה מביך. לראות ראש עיר שאין לו מושג איך להתבטא בכלל ואז להגיד את המשפט האומלל הזה, כשהאנשים בחוץ מתעצבנים שהכסף הולך לשירותים של האיצטדיון במקום לילדים שלהם. ודרך אגב, השירותים המפוארים האלו? תן להם שנה ותראה איך הם ייראו, בדיוק כמו כל שירותים ציבוריים בישראל

אלון 7 בדצמבר 2011

הימור שלי, עד סוף השנה הם יהיו מרוססים בגראפיטי כמו "מכבי נאצים", "אבי לוזון מת" וכמובן "טועמה מחבל".

קורא אדוק 7 בדצמבר 2011

מעולה כרגיל

בני תבורי 9 בדצמבר 2011

יופי של פוסט. צריך איצטדיון כזה בפתח תקווה וגם ברמלה, גבעתיים, ירוחם וקריית שמונה. הנקודה שלי נגד האצטדיון בפ"ת נוגעת לדרך הקלה, שלא לומר המושחתת, בה נפלו ההחלטות לגבי תקצוב הפרוייקט. הרי ידעו שם בעירייה שאין להם מקורות מימון ושאת הכסף יצטרכו התושבים לממן דרך המיסים העירוניים. אף אחד לא שאל אותם אם הם מוכנים. על סדרי העדיפויות אני כבר לא מדבר.

Comments closed