על מיסטיקה ומציאות – סיכום שבוע 14

הסופר הצרפתי ג'ורג' פרק כתב ספר שלם בלי האות E שהיא גם האות הנפוצה ביותר בשפה הצרפתית שבה נכתב הספר. אני הולך לעשות משהו שאפתני לא פחות – אני הולך לנסות לדבר על פוטבול בלי להזכיר את השם המפורש אפילו פעם אחת. יותר מזה, אני הולך לדבר על מיסטיקה בפוטבול ואפילו לא להזכיר אותו. נראה.

אני חושב שאם יש נושא שכתבתי עליו יותר מאשר על כל דבר אחר, זה על הכוח המוגזם שמיוחס למאמנים – בכל ענף ספורט, וכמובן גם בפוטבול. כוח, שלפעמים יש הרגשה שהוא כמעט מיסטי. זה בכלל לא משנה מי השחקנים שיש למאמן בקבוצה, מאמן טוב יהפוך את הקבוצה לקונטנדר ואם הוא לא – לא משנה שיש לו רק פיסחים וגידמים – הרי שהוא מאמן גרוע. הנה, תראו את קנזס סיטי, שם מאמינים בדיוק בזה. עובדה, המאמן שלהם הלך הביתה אחרי עונה וחצי שבה הוא הספיק לקחת קבוצה צעירה לפלייאוף מפתיע, רק כי הקבוצה שלו נכשלה השנה, ולא משנה בכלל ששני השחקנים הכי טובים שלו גמרו את העונה כבר אחרי שבועיים. מבחינתם של המנהלים של קנזס, לא החוסר בשחקנים הוא זה שגרם לכשלון היחסי העונה, אלא זה שהיילי לא הצליח לחולל קסמים בקבוצה. אותו דבר נכון לגבי טוני ספארנו במיאמי (אם כי שם הוא קיבל הזדמנות קצת יותר ארוכה) שנאלץ לשחק העונה עם מאט מור בק"ב ועם אלוהים יודע מי בדיוק בשאר העמדות.

אז הנה העניין – מאמן הוא טוב בדיוק כמו השחקנים שיש לו. כן, מאמן טוב יידע להוציא יותר משחקנים פחות מוכשרים (ראו וויד פיליפס ביוסטון, עליו דיברנו שבוע שעבר) ומאמן פחות טוב ייתקשה גם אם יש לו חומר טוב ביד, אבל באופן כללי – שחקנים הם אלו שזורקים, תופסים מסירות, רצים ומתקלים – לא המאמן. רוצים דוגמאות? לא חסר. קחו את ביל ביליצ'ק בתור דוגמא, האיש נחשב במשך שנים לגאון הגנתי. על שום מה ולמה? כשהיה מאמן הגנה בג'איינטס של שנות השמונים הוא בנה הגנה שלקחה סופרבול ועצרה את ההתקפה הקטלנית של הבילס ואחר כך בפטס הוא לקח שלוש אליפויות (גם) באמצעות הגנת ברזל. אז מה קרה עכשיו, שההגנה של הפטריוטס כבר כמה שנים מדורגת בתחתית הליגה והשנה נראית כאילו ק"ב מדיויז'ין 2 בקולג' ישים עליה ארבע מאות יארד, ביליצ'ק פשוט איבד את זה? או שאולי, בשנות השמונים היה לו את אולי שחקן ההגנה הטוב בהיסטוריה (לורנס טיילור, כמובן) ובתחילת העשור הקודם היו לו בפטס את טיי לואו, רודני האריסון, לוייר מילוי וטדי ברוסקי?

או קחו את הג'איינטס הנוכחים, אותם ג'איינטס שהיו מסוגלים לעצור את אחת ההתקפות הטובות בהיסטוריה רק לפני ארבע שנים ואילו עכשיו, עם אותו מאמן (וכן, אני יודע שמאמן ההגנה שלהם מאז כבר לא שם, הרי הוא מצליח בטירוף בסט לואיס, נכון?) הם נראים כמו הפטס מס' 2 – רק שעכשיו כל השחקנים שלהם מאותה תקופה פצועים או פרשו? אני באמת יכול להמשיך עוד ועוד – ג'וש מקדניאלס נחשב גאון התקפי עם טום בריידי אבל עכשיו, כשאין לו קו התקפה ורסיברים בסט לואיס, הוא לא נראה כל כך גאון (וזה לפני שאני מדבר על התקופה שלו בדנבר). מייק שנהאן שלקח שתי אליפויות בדנבר, שם היו לו כמובן את אלווי וטרל דיוויס, לא מצליח בדיוק לשחזר את ימיו הגדולים עם ק"ב טיפל'ה פחות טוב כמו רקס גרוסמן. מייק מארץ' נחשב למוח ההתקפי שמאחורי ההצלחה של סט לואיס הגדולה ומרווין לואיס נחשב לגאון ההגנתי שמאחורי ההצלחה של בולטימור הגדולה – והנה, הם רחוקים מלהשיג את אותן תוצאות בקבוצות הפחות מוכשרות שלהם. אני אעצור פה כי הנקודה כבר ברורה – עד כמה שנוח לנו להאשים את המאמנים בכל הצרות של הקבוצות שלנו (וכמובן – להכתיר אותם כגאונים, ברגע שהקבוצה מצליחה) הרי שצריך להודות שלכשרון על המגרש יש הרבה יותר השפעה על התוצאה של הקבוצה מאשר מי שלא עומד על הסיידליינס.

– מאמר מוסגר ראשון – גם אוהדי מכבי חיפה היו יכולים ללמוד איזה לקח מכך

– קחו לדוגמא את המשחק בשיקגו השבוע (כן, אני יודע שאני נכנס לאיזור מסוכן). ברבע האחרון, שחקני שיקגו זנחו את כל מה שעבד להם בשלושת הרבעים הקודמים ואפשרו לדנבר לצעוד את כל המגרש כדי לשים ט"ד מצמק ובסופו של דבר גם להשוות. הכי קל יהיה להאשים את המאמנים של שיקגו שלא המשיכו באותה אסטרטגיה כמו קודם, אבל האמת היא שראיתי את המשחק הזה לא פעם אלא פעמיים (אל תשאלו, ריצה משעממת בחדר כושר) ולא ראיתי שום שינוי באסטרטגיה. מה שכן ראיתי זה את השחקנים של שיקגו שכיסו את הרסיברים הולכים עמוק יותר, כאילו למנוע את המסירה הארוכה, ואפשרו לדנבר להשלים את המסירות הקצרות ובסופו של דבר לשים ט"ד. ואולי פה ראינו עוד משהו מיסטי, כשהשחקנים של שיקגו כל כך פחדו מהקאמבק של דנבר שהוא הפך לנבואה שמגשימה את עצמה.

– מאמר מוסגר שני – דברים שהייתי מעדיף לעשות מאשר לראות את שיקגו-דנבר פעם שלישית:

– טיפול שורש

– חוקן

– כריתת אונה

– עוד שלושה שבועות לסיום העונה ונראה שהכל כבר סגור. למעט הקרב בין דאלאס לג'איינטס, נראה שכל העולות לפלייאוף כבר סגורות. כן, סינסי עוד יכולים לתת קרב לג'טס ואטלנטה עוד יכולה למעוד ועוד לא ברור מי ייקח את בית הצפון ב-AFC אבל זה באמת כבר די זניח. המצב הזה די מדגיש את מה שחששנו שייקרה בתחילת השנה בעקבות השביתה, וזה שההבדלים בין הקבוצות הטובות לקבוצות הרעות רק ייגדלו. מליגה שהתרגלנו בה להפתעות מרעישות כל שבוע קיבלנו ליגה צפויה לחלוטין שבה הגדולות מנצחות את הקטנות בצורה עקבית. הליגה האנגלית, אם תרצו. בואו נקווה שבעונה הבאה, בלי שביתה, נקבל קצת יותר ממשחק אטרקטיבי-שניים בשבוע

– ואם יש קבוצה צפויה בכל החבורה הזאת הם הירוקים מניו יורק. שימו לב לתסריט הקבוע כל שנה תחת רקס ראיין – מתחילים את העונה טוב, נחלשים עם כמה ניצחונות דחוקים והפסדים מביכים (השנה זה היה לדנבר) ולקראת הסוף נותנים פוש בעלייה ומסיימים את העונה עם מומנטום היסטרי. מישהו מוכן להמר נגדם בפלייאוף?

– מאמר מוסגר שלישי – יש דבר יותר מעצבן מנדב יעקובי שקורא לרונאלדו "כריסטיאנו"?

– אני לא אחדש כשאני אגיד שאני חושב שהליגה היום רכה מדי ומגינה מדי על ק"בים, ולראיה הדגלים המגוחכים שנזרקו במשחק בין ניו אינגלנד לוושינגטון על נגיעות בק"ב. אבל אפילו אני מוכרח להצדיק את ההרחקה של ג'יימס האריסון אחרי הפגיעה קסדה בקסדה בקולט מקוי. תראו, כמו שכל מי שיש לו ילד יודע – אם אתה רק מאיים כל הזמן ואף פעם לא באמת מעניש, האיומים שלך פשוט לא שווים כלום. אחרי שנה שלמה שהליגה מאיימת בהרחקה, היא סוף סוף ביצעה את האיום שלה, ואין מישהו מתאים לזה יותר מהאריסון – בן אדם שבכל מקצוע אחר היה מוגדר כנראה כפסיכופט – שעולה למגרש במטרה לפצוע את השחקן היריב.

– מאמר מוסגר רביעי  – אל תצפו שזה ישנה משהו אצלו. פסיכופט נשאר פסיכופט גם כשהוא מאחורי סורג ובריח.

– ואיך קולט מקוי עלה לשחק שני מהלכים אחרי המכה הזאת, למרות חוקי הליגה שמחייבים בדיקה אחרי פגיעת ראש? רק לקליבלנד הפתרונים. אבל זה בסדר, את המחיר הם שילמו במזומן, כשדקה אחר כך מקוי זרק לאינטרספשן שגמר לקליבלנד את המשחק.

– מאמר מוסגר חמישי – אין בן זונה יותר קשוח בליגה הזאת מבן רותליסברגר

– ולסיום, סיפור קצר. השבוע עקפנו בכביש סובארו ישנה, מודל 83 כזה, מהסוג שלפני 20 שנה היו כל כך הרבה כאלו שאם היית זורק אבן היית פוגע באחת. להפתעתנו, גילינו שעל לוחית הרישוי שלה כתוב באותיות גדולות "רכב אספנות". רכב שרק בשטחים מישהו היה מוכן לזרוק עליו, גם לפני 15 שנה, ושהסיבה היחידה שהוא שרד עד היום הוא כי סטטיסטית אחד צריך לשרוד מכל מיליוני הרכבים מהדגם הזה, הוא היום רכב אספנות. ועל זה נאמר – אתה יכול לתלות על עצמך איזה שלט שתרצה, טרנטה תשאר טרנטה, גם אם כולם חושבים שאתה קלאסיקה. והמבין יבין.

ליגת שוקי ההון: תרשים זרימה
אחחח איזו עונה בליגה השישית באירופה

No Comments

גיל 14 בדצמבר 2011

הטיעונים בדבר זה שהכל בידיים של השחקנים לוקחים אותך עד גבול מסוים. יש הרבה קבוצות עם הרבה מאוד כישרון אבל הישגים לא ממש מרשימים (סן דייגו ודאלאס דוגמאות טובות). השחקנים אשמים כמובן אבל גם המאמן. דווקא הדוגמא של ביליצ'ק מדגימה לדעתי משהו אחר. אנחנו יודעים ששחקנים נמצאים בכושר משתנה כל השנה ובין עונות שונות אבל למה קשה לנו לקבל שמאמן שהיה פעם טוב פשוט לא בכושר? אני כן חושב שצריך לתת לו קרדיט על זה שהציב הגנות טובות בקבוצה ולא חשוב שהיו לו שחקנים מצוינים. כרגע, נראה שהוא איבד את זה או פשוט אין לו עוזרים טובים.

לגבי שיקאגו, אני חושב שכולם פוחדים מהמסירה הארוכה לט"ד ונראה להם שמסירות קצרות ל10 יארד לא משמעותיות. זה קורה עם הרבה קבוצות ב2 הדקות האחרונות אבל בלט מאוד מול דנבר.

אריאל גרייזס 15 בדצמבר 2011

ברור שיש מאמנים טובים ומאמנים פחות טובים, אף פעם לא התווכחתי עם זה. אני פשוט ששמים הרבה יותר מדי על הגב שלהם, פשוט כי הם המוצא הקל ביותר. שחקנים יש 53 בכל קבוצה, אז את מי תאשים (אם אפשר, מאשימים את הק"ב, כי הוא הכי בולט, אבל לא תמיד זה אפשרי)? המאמן הוא הקורבן הודאי. בנוסף, כבני אדם, יש לנו נטיה מאוד ברורה לחפש את הסיבה לתוצאה ולשכוח שבמשחק יש המון רנדומליות. מהלך אחד לפה או לשם וקבוצה מפסידה הופכת למנצחת ולהיפך. אז מה, נאשים את המזל או את המאמן?
לגבי שיקגו, זה בדיוק מה שאני אומר. ואני חושב שבמקרה המדובר עוד יותר הם פחדו בגלל מי שהיה בצד השני. מקרה קלאסי של נבואה שמגשימה את עצמה

גיל 15 בדצמבר 2011

אני מסכים ששמים הרבה על הגב שלהם אבל דווקא בפוטבול זה מוצדק לדעתי. מדובר באירגונים גדולים שצריך לנהל. אני לא מאשים מאמן על מהלך אידיוטי זה או אחר של השחקנים שלו, אבל כן אפשר לבקר מאמנים על הצורה שבה הם מכינים את הקבוצה או כמה הם מוציאים מהכישרון שיש להם. קח למשל את הליונס, כל משחק יש להם הרבה פנלטיס מטומטמים. לכאורה קל לזרוק את זה על השחקנים שהם לא ממושמעים אבל מצד שני תפקיד המאמן שהם יהיו כאלו. מהסיבה הזו אני מסכים איתך לגמרי שצריך להעניש היה את האריסון כי הוא חוצפן לא קטן ורק בכוח הוא ילמד כנראה.

אי אפשר להאשים מאמנים על מהלך בודד אבל לאורך כמה עונות אפשר לראות מגמה. מהסיבה הזו ספראנו נכשל ובאמת אין סיבה לפטר את הילי.

אלון 15 בדצמבר 2011

הריסון גרם לקולט מקוי לזעזוע מוח ואף אחד בקליבלנד לא בדק אותו. התירוץ הוא שהם התעסקו בפציעות אחרות ולא שמו לב (לק"ב?). הם שאלו אותו והוא התלונן על כאבים ביד ולא זכר שהוא חטף מכה בראש. אין מה להוסיף.

נראה לי שהפיטורים של טוד היילי לא קשורים לפוטבול, לאור ההשגים של הקבוצה לפניו והפציעות שלהם העונה הזו היא די הצלחה.

NO1 15 בדצמבר 2011

אני לא יודע עם התעלמת מזה בכוונה ואני לא מאשים אותך גם אם כן (כי זה נושא ללפחות שני פוסטים ארוכים) אבל אם אתה רוצה דוגמה ממש טובה לשאלה מה ההשפעה של מאמן על קבוצה אז תסתכל מה הולך בפילדלפיה. אפשר להסתכל על זה מכמה וכמה זוויות שונות מצד אחד מאמן של 13 שנה בליגה עם סמכויות לבצע מה שהוא רוצה בסגל הביא העונה פרי אייג'נטס מהטופ בליגה מהצד ההגנתי והביא מאמנים מוערכים לאייש עמדות מפתח, ומצד שני קידם מאמן ללא שום ניסיון אימון מקצועני בצד ההגנתי. אז את למי בעצם אפשר להפנות פה אצבע מאשימה לשחקנים שמשלמים להם הון תועפות לבצע את העבודה שלהם (נאמדי אוסמואה), או למאמן שמציב אותם בעמדות או בצורת משחק שבה ההשפעה שלהם מועטה אם בכלל יש להם אחת כזאת. האם המאמן הראשי שהיה אחראי לכל ההחתמות ובניית הסגל יש את אותה האחריות כמו לשחקן שאמור לעשות את העבודה שאותו מאמן בחר שיעשה אותה, או שבכלל לבעלים שנתן למאמן כזאת יד חופשית בבניית הסגל וניהול הדראפט אליו בעצם צריכים להישלח חיצי הביקורת.

התשובה לדעתי היא שלכולם יש חלק בכישלון, פוטבול הוא אולי המשחק הכי קבוצתי בעולם החל מבניית הקבוצה ואחרון ההחלטות על המגרש של המאמן ועד הביצוע של השחקן האינדיבידואלי כולם קשורים ביחד בכישלון טוטאלי או בזכייה תואר. העלת שאלה מעניינת אבל לא בטוח שיש תשובה מוחלטת, לפעמים זאת שאלה של הסיטואציה של המאמן באותו ארגון ספציפי (ביל בליצ'ק בקליבלנד מול ביל בליצ'ק בניו אינגלנד) ולפעמים זה רק הארגון עצמו (כל מאמן ב-20 השנים האחרונות בסינסנטי) או שפשוט הוא מאמן שלא יתאים בכלל לאימון (דייב שולה?!). יש המון פרמטרים בשאלה הזאת וכל אחד מספיק כדי לייצור ויכוח שלא ייגמר בחיים. האמת גם יכולת באותה המידה גם לשאול מי אשם במצב באינדיאנפוליס (למרות שכולם יודעים מה דעתך) אירסיי? פוליאן? קולדוול? או רג'י ווין, דאלאס קלארק ודוויט פריני? ולגרור בנוסף עוד 500 תגובות לפחות על השאלה האם פייטון מאנינג הוא השחקן הגדול אי פעם.

איזה מזל שלא עשית את זה.

אריאל גרייזס 15 בדצמבר 2011

שוב, אני מדגיש – אני לא אומר שהמאמן לא חשוב. חשוב מאוד, יש מספיק הוכחות. אני פשוט אומר שהרבה פעמים הוא הופך לאשם בצורה אוטומטית, גם כשבבירור אין לו את הכלים לנצח. דווקא פילי זה דוגמא טובה – אנדי ריד הוא סך הכל, עם כל המגבלות, מאמן טוב. כשהיו לו כלים בקבוצה הוא הגיע כמעט כל שנה לפלייאוף והרבה מאוד פעמים לגמר ה-NFC. מה לעשות שהשנה יש לו חסרונות גדולים בקבוצה והפעם מייקל ויק לא מצליח לעשות את מה שהוא עשה שנה שעברה ולפצות על זה.

NO1 15 בדצמבר 2011

ואני מסכים איתך בפירוש וגם יותר קל לפטר מאמן מאשר לחתוך שחקן בדר"כ ואוהדים תמיד דורשים את ראשו של המאמן קודם כל. הכוונה שלי הייתה היא שיש לשאלה הזאת יותר פרמטרים ממה שנתת. שוב הסיטואציות שבהם נמצאים המאמנים משתנות מארגון לארגון וממאמן למאמן, מי יודע מה קרה באמת מאחורי הקלעים בצ'יפס וכמה ליחסים בין היילי ל-GM סקוט פיולי היה חלק בעניין או בין היילי למאט קאסל לפני שנפצע. אכן שאלה מעניינת מאוד אבל אסור לשכוח שהתשובה תלויה גם בהקשר והסיטואציה בו נמצא המאמן ובסופו של דבר אין תשובה ברורה וחד משמעית.

ברק 15 בדצמבר 2011

הביאה השבועית של המשיח הייתה בדנבר לא בשיקגו, אחרת אין סיכוי שהבועט שלהם מכניס מכזה מרחק.

ט ט-י ט-י-ב ט-י-ב-ו טאצ'דאון טיבו

גיל 15 בדצמבר 2011

לגבי מקוי, אכן נעשתה טעות אבל זה בתום לב. אף אחד על הקווים לא ראה כנראה את הכניסה של האריסון ולכן לא העבירו אותו את הפרוטוקול של בדיקה לזעזוע מוח.

דוד 15 בדצמבר 2011

נו, ברצינות?
אף אחד לא ראה כניסה של פסיכופט בראש של הק"ב שלהם?
על מה הם הסתכלו? על הקהל?
השופט הסתיר להם? (לאריאל זה לא היה קורה..)

אריאל גרייזס 15 בדצמבר 2011

אשכרה, טוב שהם לא אמרו שהכלב אכל להם את השיעורים. יש מספיק אנשים בסיידליין כדי לראות את זה. עובדה שמקוי כן היה בחוץ לכמה מהלכים ובמקומו נכנס מישהו, מה הם חשבו שזה כי כואבת לו הבטן?

אלון 15 בדצמבר 2011

נגיחות מהאריסון הן כאלה חזקות שהן גורמות לאיבוד זכרון גם אצל הצופים. מזל שהמשחקים מוקלטים.

גיל 16 בדצמבר 2011

כן ברצינות. תשמע, זה נשמע מוזר אבל אתה שוכח שבספסלים אין טלביזיות. אתה כל כך רגיל לראות מאה הילוכים חוזרים לכל מהלך שנראה לך ברור כולם רואים את זה. מאוד יכול להיות שראו את הכניסה אבל לא ראו את הקסדה מול הקסדה ואף אחד מהשחקנים לא טרח לומר את זה. הייתה לו גם פציעה ברגל אם אני לא טועה וזה מה שבדקו. לא היה להם סיבה לחשוב שהיה כאן זעזוע מוח ואני באמת לא חושב שנעשה כאן משהו במזיד.

דוד 16 בדצמבר 2011

גיל, מה זה אין טלוויזיות?
יושבים בתא למעלה אנשים שעוברים על כל מהלך.
מוציאים לשחקנים תמונות כמעט אונליין של מה שקרה במהלכים קודמים.
דוקא מהלך שיכול היה להרוג את הק"ב הם לא ראו?

גיל 16 בדצמבר 2011

לא מנתחים כל מהלך ומהלך, במיוחד כשהייתה מלווה לזה פציעה. האם אתה מציע שהם בכוונה התעלמו מזעזוע מוח? מה זה היה נותן להם? עשו טעויות בלהט המשחק וצריך למצוא דרך למנוע אותן.

דורי 15 בדצמבר 2011

> מה שכן ראיתי זה את השחקנים של שיקגו שכיסו את הרסיברים הולכים עמוק יותר, כאילו למנוע את המסירה הארוכה, ואפשרו לדנבר להשלים את המסירות הקצרות ובסופו של דבר לשים ט"ד…

בפוטבול השחקנים לא סתם הולכים אחורה במשך רבע שלם. זו היתה החלטה של מאמן ההגנה או של המאמן הראשי.

Comments closed