התחלה

התחלה היא דבר חשוב, אבל איפה בדיוק מסמנים את ההתחלה?

התחלה היא דבר חשוב, אבל איפה בדיוק מסמנים את ההתחלה?

יכול להיות שזה היה ביום הראשון שהלכתי לשחק עם אבא בכדור ואותו כבר מזמן שכחתי. אולי זה בחוויה הספורטיבית המעצבת הראשונה – אותו הפסד נורא של ברזיל לאיטליה ב-82 – או דווקא בזו השניה – אליפות של הפועל כפר סבא ומאות מכוניות בצפצופים מחרישי אוזניים מתחת לבית של ילד בן 7.

ערבי חמישי עם מכבי, שהיוו את הטוב המוחלט, בדיוק כמו שהיום הם מהווים את הרוע האולטימטיבי, שאריות בשחור לבן של לארי בירד נגד מג'יק ג'ונסון ותקצירים של ג'ו מונטנה מוסר כדור מדויק כדי לקחת עוד סופרבול.

ואולי ההתחלה היא בכלל הפעם הראשונה שפתחתי ספר ואף פעם לא ממש סגרתי מאז. נהוג לייחס לבורחס את האמירה שכל מי שקורא ספר בעצם כותב אותו כל פעם מחדש ועל כן הבלוג הזה הוא לא יותר מאשר המשך ישיר למה שעשיתי כל החיים שלי – קראתי וראיתי ספורט, לא תמיד בסדר הזה.

כבר כמה שנים אני כותב בשביל ידידיי בוואלה על מגוון נושאים שקשורים לספורט אמריקאי – פוטבול, בייסבול, כדורסל מכללות, ואפילו ב-NBA חטאתי פעם או פעמיים. אבל כנראה שהגיע הזמן להתבגר – לא עוד עורך להאשים אותו בכותרת מטופשת, לא עוד להתבטא רק בעניני ספורט רחוקים של הדוד סם, מגיע הגיל שבו אתה צריך לקחת אחריות על עצמך ועל מה שיש לך להגיד – וגם לקוות שאחרים יירצו לקרוא את זה.

אז מה יהיה לנו בבלוג? כמו שהתמונה למעלה מרמזת (ולא לשכוח – קרדיט לאלון חכים) בעונת הפוטבול אני מתכוון לפרסם לפחות פוסט אחד ביום שני של סיכום מחזור, ואם יירצו אלי הפוטבול  גם פוסט נוסף לקראת סוף שבוע עם – שימו לב, בפעם הראשונה בעברית – עצות פנטזי נועזות.

כמובן, לא נפקיר את הבייסבול, הכדורסל וכל השאר בעיתם, ובין לבין ננסה לגוון בשטות הזאת שקורית בין משחקים – אתם יודעים, החיים.

תהנו!

טפירו
דורון קרמר על טפירו