סיכום עונה

וואלה! עושים סיכום עונה משלהם, אז הבחירות הבאות יופיעו בטור שיעלה שם ביום ראשון. אישית, אני לא משתגע על סיכומים כאלו של שחקן עונה וכו' ולכן אני אנסה להיות טיפה יצירתי בבחירות שלי. סיכום אלטרנטיבי יעלה בשבוע הבא (או כשהעונה באמת תסתיים). לדרך:

שחקן העונה:

אהרון רוג'רס הוא כמובן הבחירה הטריוויאלית פה ואני לא אתווכח עם כל מי שייבחר בו. למעשה, אני מתווכח עם עצמי בשניה זאת כשאני לא בוחר בו. אבל בעונה שבה גם טום בריידי וגם דרו בריס שוברים את שיא היארדים של מארינו ושלושתם מוליכים את הקבוצות נטולות ההגנה שלהם לסיד 1, 1 ו-2 בליגות שלהם, אני חושב שיהיה קשה להתווכח עם העובדה שסטטיסטיקות של זורקים בליגה הזאת הם אוברייטד לחלוטין. קצת כמו סטטיסטיקות של הומראנס בעידן הסטרואידים.

לא, בשנה כזאת ראוי לתת את התואר למישהו הפוך לגמרי. חשבתי על שחקן הגנה, מן הסתם מקבוצת ההגנה הטובה בליגה (למעשה, ניתן להגיד שהיא קבוצת ההגנה היחידה בליגה) אבל אז החלטתי שיש בקבוצה הזאת מישהו חשוב יותר. כן, שחקן העונה שלי הוא השחקן החשוב ביותר בפורטי ניינרס. תכירו – דיוויד אייקרס, בועט. אחוזי הדיוק לא מדהימים (85%) אבל יש לו 7 פילד גולס מעל 50 יארד והוא האיש שאחראי בכל משחק על הנקודות של הניינרס, כי מההתקפה שלהם לא ייצא הרבה. 156 נקודות יש לו, למען השם, יותר מאשר מה שג'רי רייס עשה בעונה הכי טובה שלו. וכל מי שעושה נקודות יותר מרייס הוא אוטומטית ה-MVP שלי.

טוב, הוא ורוג'רס.

אכזבת העונה:

לא קשה למצוא מאכזבים פה. פיליפ ריברס נתן עונה חלשה בסטנדרטים שלו ונכשל להוליך את הצ'ארג'רס לפלייאוף למרות בית חלש. פאלקו, סאנצ'ז וברדפורד הלכו שלושה צעדים אחורה, כל אחד בדרכו שלו. ויש כמובן את מייקל ויק, אם כי פה הוא לא אכזבה אמיתית, אלא שיקוף של מה שחשבנו שייקרה פלוס עוד קצת פציעות.

לא, המאכזב מספר אחד הוא בכלל לא ק"ב. מדובר בבחירת הדראפט הראשונה שלי, האיש ומיליוני הדולרים "אני רוצה לעשות עונה של 2,500 יארד" רק כדי לדפוק את קבוצת הפנטזי שלי, מר כריס ג'ונסון. טנסי לא היתה אמורה להגיע רחוק העונה אבל הנה היא נמצאת על סיפו של הפלייאוף. ולסי ג'יי שלנו אין אפילו מניה אחת במאזן הזה.

ומה שהכי גרוע, אם הוא יהיה זמין בסיבוב שני שנה הבאה אני אקח אותו בלי לחשוב פעמיים ועוד אשוויץ בגניבה שלו. ככה זה מזוכיסטים.

הפתעת השנה

תראו מה זה, השחקן הקודם יגיע כנראה ל-1,000 יארד והוא אכזבת השנה שלי והשחקן הזה מגיע ל1,000 וקצת יארד והוא הפתעת השנה שלי. אבל בהתחשב בכל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על רג'י בוש, העובדה שהוא לא רק שרד כרץ הראשי של קבוצה בליגה במשך עונה שלמה אלא שגם הצליח לייצר מספרים נאים (5 יארד לנשיאה, לא רע בכלל. איפה זה ואיפה ה-4 יארד של סי ג'יי המסריח) היא הפתעה חיובית לכל מי שעקב אחרי השחקן הזה וכבר התייאש ממנו. עכשיו, אם הוא רק היה משחק בקבוצה נורמלית.

הרגע של העונה

יש לי הרגשה שהרבה מאוד אנשים ייתלהבו מהקפיצה הזאת של סמפסון במחזור האחרון (ובצדק, אנשים שמעולם לא ראו פוטבול שולחים לי את הקפיצה הזאת) אבל דווקא במחזור הזה היה רגע משמעותי יותר, אחד ששיקף מצב של קבוצה שלמה. אחרי שהג'טס הצליחו לעשות ט"ד שמצמק את התוצאה ל-6 נקודות בלבד לרעתם מול הג'איינטס ואחרי שההגנה המצוינת שלהם עצרה את ההתקפה המגמגמת של הכחולים, רקס ראיין קיבל את הכדור על קו ה-9 יארד שלו. המהלך הבא שלו שיקף את העונה של הג'טס כולה. מארק סאנצ'ז מקבל את הסנאפ למסירה (59 כאלו היו לו במשחק), הולך אחורה, רואה פאס ראשר, מועד לתוך האנדזון שלו וברגע האחרון זורק כדור מצ'וקמק שנוחת יפה מאוד… בידים של האופנסיב ליינמן שלו. לסייפטי.

הרגע הזה משקף לטעמי את כל מה שנדפק בג'טס של השנה. קבוצה שאיבדה לגמרי את הזהות שלה. שמעדיפה למסור 60 פעם במשחק צמוד במקום לדחוף את הכדור על הקרקע שוב ושוב. ועוד עושה את זה בידיים של ק"ב מוגבל להפליא שבמקום להתקדם, רק עשה שלושה צעדים אחורה כל העונה. איפה זה ואיפה הקבוצה הלוחמת של רקס ראיין מהשנתיים האחרונות. רגע שמגלם בתוכו עונה שלמה.

התופעה של העונה

כן, כן, אתם מצפים למצוא פה את טים טיבו. ובצדק, הוא היה חתיכת תופעה, הבחור. לפחות עד אמצע העונה הבאה אז הוא ייעלם לו לתהום הנשיה. אבל עד אז, התופעה של העונה הזאת היא משהו אחר לגמרי, שכבר הזכרתי קודם. ההגנה הגרועה בליגה – של הסיד מס' 1 ב-AFC. ההגנה השניה הגרועה בליגה – של הסיד מס' 1 ב-NFC (והאלופה המכהנת). ההגנה הרביעית הכי גרועה בליגה – סיד 2 ב-NFC. קבלו את הטרנד החדש – הגנות אאוט, התקפות אין.

טוב, זה לא ממש טרייד חדש, התקפות תופסות נפח גדול יותר ויותר כבר כמה שנים, אבל השנה נדמה שהמגמה הזאת הגיעה לשיא חדש שבו קבוצות כבר לא מתאמצות בכלל לעצור את ההתקפה השניה אלא מסתפקות בחטיפות ואיבודי כדור, הגבלה לפילד גול פה ושם – ולשים יותר נקודות בצד השני. ואין מה להגיד, זה עובד להן. ורק בגלל זה שווה שאיזה קבוצה הגנתית טובה (טוב, כמו שאמרתי, יש רק אחת כזו) תעשה להם בית ספר בפלייאוף. כי לכל פעולה יש תגובה, כמו שניוטון ידע להגיד, ועם קצת מזל אולי נצליח למצוא איזה איזון בשנים הקרובות. כי כמו שזה נראה כרגע, הפוטבול קצת איבד את הקשר שלו לאיך שהמשחק צריך להיות משוחק.

אכן מינוי ראוי! (לדיקטטורה) / ניב שטנדל
געגועיי ליואינג (בעקבות הניצחון של הניקס ואלישייה קיז ביציע)

No Comments

ניינר 25 בדצמבר 2011

רק כדי לחזק את הטיעון שלך בעניין אייקרס, הוא שבר גם את שיא למספר הפילד גולס בעונה. באמת בחירה ראוייה מכל הבחינות חוץ מבחינה אחת-קיקר זה תפקיד כל כך מוגבל (למרות החשיבות שלו) שזה מגוחך לבחור ספורטאי בתפקיד כל כך מוגבל על פני עילויים אמיתיים כמו בריס, בריידי, רוג'רס,מסי, צ'אבי, סבסטיאן ווטל, טוני סטיוארט, דיוקוביץ ואחרים.

Rofi Neron 26 בדצמבר 2011

מזוכיזם אמיתי זה להיות אוהד NYG ולדעת שלמרות הכל נפסיד לדאלאס. אה, זאת דאלאס אז אולי יש תקוה

דביר 26 בדצמבר 2011

לצערי אני לא מבין כמוך בפרטים הקטנים, ולכן לא אחלוק עליך, רק אציע בחירות אלטרנטיביות ל-"המונים":
שחקן העונה – אלוהים. הרבה זמן כבר לא היה לו כל כך הרבה קד"מ. ולא רק בפטובול, בהכל. כנראה שגם שם למעלה מרגישים איזו היחלשות מסוימת במכירות והתחילו בקמפיין שיווקי אגרסיבי. לראיה, תראו את הקטע שעשו ב-SNL על טיבו.
במקום השני נבחר פייטון מאניניג שההיעדרות שלו מראה שני דברים: א. כמה עלובים הם הקולטס ו- ב. איזה שחקן גדול הוא שמצליח בעונות רגילת להסתיר כמה עלובים הם הקולטס.
אכזבת העונה – ביל בלייצ'ק לוקח פה בהליכה. צריך להסביר? טוב, אולי לא בהליכה, יותר בסלטה מעל הראש של פילדפיה שהייפ סביבה לפני תחילת העונה הוא שנה רק להייפ סביב ההוא שלא אומרים בטור זה את שמו.
הפתעת העונה – ברט פארב טרם חזר למשחק פעיל.
הרגע – כל תפיסה של קלווין ג'ונסון. לראות אותו תופס לטאצ'דאון כשהוא מכוסה ע"י שלושה שחקני הגנה, זה באמת לא מהעולם זהז. והוא עושהע את זה כל שבוע ולא פעם אחת לקראת הקלטות של הסוכנים בסוף העונה.
התופעה – כאן אני מסכים איתך אבל קצת יותר בהרחבה. זה לא רק שאין הגנות, אין קבוצות מושלמות משני צידי הכדור. אני חושב שהסיבה היא ההכנה הלקויה לעונה כתוצאה מהשביתה. נחכה לעונה הבאה כדי לראות אם זו אכן מגמה של "כמה שהם ישימו אנחנו נשים על הלוח יותר" או שההגנות יתייצבו אחרי הכנה נורמאלית.
שנה טובה, פלייאוף מהנה, והגיע הזמן להמר על מי תיהיה האלופה השנה..

אריאל גרייזס 26 בדצמבר 2011

אהבתי את הבחירות. במיוחד את הפתעת העונה – גרמת לי להצטער שלא חשבתי על זה בעצמי. כשאני אעשה סיכום אלטרנטיבי זה בטוח נכנס לשם (עם קרדיט, כמובן).
לגבי התופעה – אבחנה יפה. לדעתי זה לא רק קשור לשביתה אלא גם לתקרת השכר ועידן הכוכבים. כשיש לך תקרת שכר יחסית מוגבלת וכוכבים גדולים שמכלים חלק גדול מאוד ממנה, כנראה שאתה יכול לבנות קבוצה טובה רק בצד אחד של הכדור.
מה שכן, תשים לב שמרבית הקבוצות שהצליחו השנה הן כאלו שבנו לפחות צד אחד מושלם – גרין ביי, פטריוטס, ניו אורלינס בצד אחד והניינרס ובולטימור צד השני. קבוצות שניסו לעשות את שנייהם נשארו בדרך כלל עם מעט מאוד ביד – דאלאס, ג'טס וכו'. בליגה של היום אתה יכול כנראה לעשות רק צד אחד באמת טוב.

רביב 26 בדצמבר 2011

אריאל, אתה כל הזמן חוזר בכתבה שהסיד מס'2 בNFC הם ניו אורלינס. הסיכוי היחידי שלהם להיות מס' 2 הוא אם הניינרס יפסידו השבוע לסט לואיס. וזה לא יקרה.
אבל עד אז הניינרס הם מס' 2 בNFC.

אריאל גרייזס 26 בדצמבר 2011

צודק, טעות שלי. מצטער שפגעתי בציפור נפשך :-)

מוטי 28 בדצמבר 2011

ראשית, עם כל ההייפ סביב גרין ביי (ויש הרבה צדק בהייפ הזה), אני לא רואה אותם לוקחים את האליפות שנה שניה. זו תחושה שמלווה אותי כבר שבועות רבים. יתכן והעונה תיקח את האליפות אחת מהקבוצות ההתקפיות נטולות ההגנה, אולם כבר בשנה הבאה תקום קבוצה עם אוריינטציה הגנתית מובהקת מתובלת במשחק התקפה מבוסס ריצה עקבי ועיקש, שפשוט תטחון את כל הקבוצות שינסו לחקות את המתכון המנצח של העונה.
לזכות ניו אינגלנד ייאמר שהם נתקלו לא פעם בקשיים וידעו לעשות התאמות תוך כדי משחק. את גרין ביי לא כל כך ראיתי עושה את זה. גם ניו אורלינס (עם היעדרות פילדלפיה מהפלייאוף היא הפכה ליקירתי העונה) לא חוותה משחק אמיתי, יש לה בית בסך הכל חלש (למעט אטלנטה לפרקים) ובפלייאוף הקשיחות מדברת…

אז מי תיקח? לסן פרנסיסקו ובולטימור יש את ההגנה המתאימה ומשחק ריצה טוב. לשתיהן ק"ב מוגבל עד מוגבל מאוד, כאשר לסן פרן יש מודעות למגבלה, שאין כנראה לבולטימור. ועדיין… כנראה שבולטימור, חרף החושה שלהם במשחק חוץ תהיה ההימור שלי לסופרבול.

Comments closed