ישראל – מונטנגרו (לייב בהיכל)

כמו שלוקחים את האחריות בכשלונות, ככה צריך לדעת לקבל את הקרדיט על ההצלחות. בניגוד לכדורגל ברמת גן, שהנבחרת תמיד נכשלת כשאני שם (ה-1-1 ההוא מול אוסטריה – זה אני), אז ביד אליהו יש לי מאזן כמעט מושלם. זה התחיל לפני כמעט 25 שנה, עם הסל הגדול של ברקוביץ' על צ'כיה שהעלה אותנו לאליפות העולם, ומאז המסורת ממשיכה – כשאני בהיכל, הקבוצה שאני איתה מנצחת, וכך היה גם אתמול.

אחרי שיצא לי להיות בכמה וכמה משחקי כדורסל בארה"ב, החוויה של לחזור לכדורסל המיוזע של יד אליהו (אפילו אם נוקיה בעצמה תממן לי את הבלוג, אין מצב שאני קורא לו היכל נוקיה) היתה בהחלט – בוא נגיד – פוקחת עיניים. בארה"ב אתה משלם 35 דולר על כרטיס בשורה שממנה צריך משקפת לראות את המגרש, יש לך סידורי חניה מאורגנים, בכסא שלך יש מקום להניח את כוס הבירה שעכשיו קנית וכולם ייכעסו עליך אם תעמוד כי אתה מסתיר להם. את הערב אתה מסיים מיובש כי שתית 3 כוסות בירה, כי ממילא אין מה לעשות עם כל ההפסקות האלו חוץ מאשר ללכת לדוכן. בארץ, אתה משלם 35 שקל בשביל מקום ביציע, יש לך בקושי מקום בשביל להדחק בין השכן שלך שמניח את הרגליים שלו על הכסא שלפניו, אם יש מזגן אז הוא כבר מזמן לא עובד, כולם עומדים וצועקים ואת הערב אתה מסיים מיובש כי הזעת את כל מה שהיה לך, דביק מזיעה וצרוד מצעקות. הרבה פעמים שאלו אותי אם הייתי מוכן לעבור לגור בארה"ב, וכשאני אומר שלא, אני מתקשה להסביר בדיוק למה, אבל אולי ערב ביד אליהו זה כל מה שצריך – לא היית מחליף את זה בשביל שום דבר בעולם.

עוד כמה דברים מהמשחק, בלי סדר מיוחד:

  • מה נסגר עם כל היגוסלבים האלה, כל פעם שאיזה קבוצה של חמישה אנשים מחליטה שנמאס להם, הם מקימים מדינה – ואז מנצחים את כולם? איך אמר חבר שלי – איפה הימים הפשוטים ההם, שהיו רוסיה ויגוסלביה, הפסדנו להם – ובזה זה נגמר?
  • ובאמת, בשביל מדינה כל כך קטנה (700 אלף תושבים) יש להם בלי ספק את היחס אורך המנון למספר תושבים הגדול ביותר.
  • הפקוביץ' הזה, חתיכת שחקן וצורר יהודים גדול. אני בהחלט יכול לראות אותו אם היה נולד לפני 100-150 שנה, בתור איזה קוזאק שעושה פרוגרומים ביהודי יוגוסלביה
  • אבל מה – לא הכי מבריק. הפאול הרביעי והחמישי שלו היו טמטום בהתגלמותו
  • בכלל, הפכו את המונטנגרו האלו להרבה יותר ממה שהם. זאת קבוצה מוגבלת ביותר שמתבססת על הכנסת כדור פנימה והחוצה לפקוביץ' וכשהוא על הספסל או כשהם לא קולעים מבחוץ, אין להם יותר מדי מה להציע. זה ברור שבחוץ נחטוף מהם 20 הפרש, כי אין מצב שהשלשות שלנו ייכנסו ושלהם לא, כמו הערב, אבל אני מסרב להתרגש מהניצחון "הגדול". היה משחק כדורסל בינוני עם הרבה מאוד לחימה מול קבוצה מוגבלת שהשחקן הטוב ביותר שלה שיחק הרבה פחות ממה שהיה צריך.
  • זוז הצידה, אמארה, גם אתה יודע מי השחקן היהודי הכי טוב היום, נכון?
  • שאלתם את עצמכם פעם איך זה מרגיש להיות שחקן על מגרש כשעשרת אלפים משוגעים מעודדים אותך ביציעים? זה צריך להיות חתיכת טריפ שאף סם לא יכול להשתוות אליו. כשאתה רואה את זה, אתה מתחיל להבין קצת את פארב וכל השחקנים המבוגרים האלו שמסרבים לפרוש.
  • מצד שני, מה מביא בן אדם להסתובב עם חליפת דובי במהלך טיים אאוט – את זה באמת אני לא אבין.
  • מסתבר שיש כדורסל בארץ, כל מה שצריך זה כמה שחקנים ישראלים, מחירים נורמליים – והקהל יגיע. זה עד כדי כך פשוט.
  • ברור לכם שעכשיו אנחנו חוטפים בראש מאיטליה ביום שלישי, נכון?
הדוד מאמריקה
המוטו-GP של ברנו (עדכון סיום). בחירה איטלקית!

No Comments

ברק 15 באוגוסט 2010

היה אחלה משחק ואווירה נהדרת.
לגבי החליפת דובי: http://www.youtube.com/watch?v=SDMyMP1rkGY
כמו כן המעודד כפול חמש הצליח להסיט את התשומת לב של המונטנגראים ולכן לדעתי זה רעיון מוצלח.

אגב מס' 11 שלהם הנפיל הזה הצליח להסתיר את המגרש גם מהספסל שלו.

אריאל גרייזס 15 באוגוסט 2010

תשמע, הדובי הזה זה הזוי, אין לי מושג איך אפשר לנהל פסק זמן כשהוא על המגרש בלי ליפול מצחוק.
אני מניח שהיה לי מזל שישבתי למעלה ביציע ולא למטה – אף אחד לא הסתיר לי..

Comments closed