יומן האין אליפות של הפייראטס – השלב הבא

סיכום ההופעה של פיטסבורג בפלייאוף ומבט לגמרי הליגות

טוב, לצערנו, הפייארטס מצאו את עצמם מחוץ לפלייאוף. היו לנו הרבה תקוות לגביהם אבל בבייסבול משחקים תשעה אינינגים ובסוף הקארדינלס מנצחים.

אדם ווינרייט היה מצוין כהרגלו בפלייאוף והפייראטס שלנו הולכים הביתה. זה מעציב במיוחד כי בבייסבול, בניגוד נניח לפוטבול ובטח כדורסל, קשה מאוד לבנות משנה אחת לשנה שאחריה, בטח לקבוצות קטנות תקציב.

אם בכדורסל אפשר להגיד שקבוצה בונה את עצמה לאט לאט וצריכה קודם לעוף בשלבים המוקדמים לפני שהיא יכולה לחשוב על לנצח את הכל, אז בבייסבול זה לא ממש ככה. טמפה ביי, למשל, רצה עד הוורלד סירייס בעונה הכי טובה שלה ומאז לא חזרה לשם. טקסס התחילה חזק מאוד, עם שני וורלד סירייס רצופים ובמקום לעשות את הצעד הבא, הלכה רק אחורה והשנה לא הגיעה לפלייאוף בכלל. פילדלפיה זה עוד דוגמא לקבוצה שלקחה אליפות ואז הלכה רק אחורה, עם הפסד בוורלד סירייס, הפסד ב-NLCS ומאז כלום.

בקיצור, העובדה שפיטסבורג שברו את המנחוס השנה ועלו לפלייאוף סוף סוף, לא מבטיחה להם כלום לשנים הבאות, בטח בבית חזק כמו שהם משחקים בו.

*

ומפיטסבורג לקבוצות שכן עברו לשלב הבא.

אני חושב שהרבה זמן לא ראינו שילוב כל כך מוצלח בשלב הזה. ארבע קבוצות שהן כנראה באמת הארבע הטובות ביותר וכולן באות משווקים גדולים יחסית שבאמת אוהבים בייסבול. גם החלוקה יפה – חוף מזרחי אחד, חוף מערבי אחד ושתיים מהמיד-ווסט, איפה שבייסבול הוא סוג של דת. לא שאני לא מחבב את טמפה, אבל זה די מבאס לראות איצטדיון לא מלא במשחק פלייאוף. אותו דבר לגבי אטלנטה.

ב-NL, הדודג'רס ניצחו די בקלות את אטלנטה והוכיחו שעם או בלי בובי קוקס, שום דבר לא השתנה בג'ורג'יה. הברייבס הם קבוצת עונה רגילה טובה מאוד, אבל אין להם את מה שצריך לפלייאוף.

לדודג'רס, לעומת זאת, נראה שיש הכל. שני פותחים אסים, במיוחד קארשו הנהדר. התקפה מצוינת וגם בולפן לא רע בכלל.

הבעיה שלהם זה שהם ניצבים מול הקבוצה שהגדירה מה זה להיות קבוצת פלייאוף.

נכון, טוני לה רוסה כבר לא בסט לואיס, אבל זה לא מפריע להם להמשיך להיות הטים-טו-ביט ב-NL.

גם פה, הם עושים את זה עם הדברים הנכונים – פיצ'ינג טוב מאוד, כשכל שנה נדמה שהם מצליחים להפוך עוד פותח לאס, בולפן מעולה (כמו תמיד בסט לואיס) וחבטות קלאץ'. מדהימה העובדה שקארלוס בלטראן, בגיל 100, ממשיך להיות קלאץ' בפלייאוף, שנים אחרי שהמטס החתימו אותו בגלל הופעת פלייאוף מהאגדות (ודווקא אצל המטס, כמובן, הוא היה אחראי לאאוט האחרון שהעיף אותם מעליה לוורלד סירייס. נגד מי? קארדינלס כמובן).

לפני תחילת הפלייאוף הימרתי על כך שהקארדינלס יגיעו לגמר (בכלל, כל ארבעת ההימורים שלי בשלב הראשון היו במטרה, אני שמח לומר. זה לא קורה בדרך כלל) ואני לא רואה סיבה לשנות את ההערכה שלי. לדודג'רס יש יותר כסף אולי, אבל הניסיון שיש לקארדילס הוא זה שיעלה אותם לגמר. קארדינלס בשש.

wainright

*

ב-AL, ראינו את בוסטון עוברת די בקלילות את טמפה, כשגם המשחק הבודד שאותו היא הפסידה הגיע בקושי בקושי, בעוד הניצחונות היו די בקלות. לטמפה היה פיצ'ינג מצוין, לפחות על הנייר, אבל לפיצ'ינג הזה היה חסר ניסיון וכשהאס שלך לא מצליח בהזדמנות היחידה שלו, טמפה פשוט נשארה בלי מה למכור. מבחינת מחבט למחבט, הרד סוקס היו עדיפים בהרבה, וזה הספיק כדי להכריע את הסדרה הזאת.

כמובן, גם הפיצ'ינג של בוסטון עשה את העבודה. בוקהולץ ולסטר המשיכו את היכולת הטובה מהעונה הסדירה, לאקי היה סולידי ופיבי התברר כאחת הרכישות הכי טובות של הטרייד דד ליין, כשהוא נותן לסוקס פותח רביעי אמין, במקום מישהו כמו דמפסטר.

אבל עכשיו האתגר הגדול מתחיל.

דטרויט הצליחה לנצח בקושי בקושי את אוקלנד ועשתה את זה בזכות העמדה שבה היא בבירור עדיפה – פיצ'ינג פותח. וארלנדר ושרצר עשו מה שאסים אמורים לעשות, כשהם בעצם הביאו לקבוצות שלהם את הניצחונות, במיוחד שרצר שעלה בתור רליבר במשחק ארבע ושמר את דטרויט במשחק ואחר כך ורלנדר שהיה מופתי במשחק חמש (וגם במשחק 2 היה מצוין).

האם זה יספיק מול ההיטינג של הרד סוקס? אני לא משוכנע. לסוקס יש חובטים טובים בהרבה מאשר של אוקלנד והם משחקים במגרש הרבה יותר ידידותי לחובטים. והבולפן של דטרויט עוד לא היה צריך לעמוד במבחן אמיתי, וכשכן – הוא לא בדיוק היה מודל ליציבות.

לפני הפלייאוף הימרתי שדטרויט יעברו את בוסטון ואני לא אשנה את ההימור שלי, ולו מטעמי ניחוס, אבל זה הולכת להיות אחלה אחלה סדרה שתגמר באינינג האחרון של המשחק האחרון. דטרויט בשבע.

No Comments

דורפן 12 באוקטובר 2013

למה רבאק חטיבות? אלו ליגות…

אריאל גרייזס 12 באוקטובר 2013

כותב כשרואה קולג' פוטבול..

אביב יריב 12 באוקטובר 2013

ואף מילה על זה שאליס מורנו זכתה בפרס נובל לספרות?

אביב יריב 12 באוקטובר 2013

קיבינימאט על תיקון שגיאות אוטומטי. מונרו כמובן.

אריאל גרייזס 12 באוקטובר 2013

רציתי לכתוב על זה משהו אתמול אבל החלטתי לא לרבב שמחה בשמחה. מהמוצדקות שבזכיות. טוב לראו
שהועדה סוף סוף מתייחסת לכותבי סיפורים קצרים, אחרי ההתעלמות מבורחס וקארבר.

גיל 12 באוקטובר 2013

באמת נדיר ש4 הקבוצות הכי טובות בעונה מגיעות לשלב הזה. מה שכן, אני רואה איך הבייסבול הופך יותר ויותר לספורט נישה בארה"ב. זה לא שלא מדברים על בייסבול בימים אלו אבל זה לא הדבר המרכזי. פוטבול כאן מעביר את כולם על דעתם. כמות המסך שפוטבול תופס לעומת בייסבול פשוט בלתי נתפסת. אולי כשזה סוף סוף עובר גם לערוץ מרכזי זה ישתנה.

נדב 13 באוקטובר 2013

וקשה לא לשים לב שבילי בין עדיין לא עבר שלב פלייאוף (ךא זוכר אם האייס שיחקו אבל ויילד קארד לא נחשב פלייאוף)

אריאל גרייזס 13 באוקטובר 2013

למה לא עברו? לפני כמה שנים הם עלו ל-ALCS והפסידו שם, לדטרויט אני חושב

הארכיון 13 באוקטובר 2013

אריאל צודק- הם הדיחו את מינסוטה של סנטנה עם 3-0 בסיבוב הראשון לפני 7 או 8 שנים

MJ 13 באוקטובר 2013

הבחור בתמונה ששמת זה אותו אחד עם זקן שקופץ מאושר כל פעם בפרומואים של פוקס?
אני לא מבין כלום בבייסבול, הדבר היחיד שאני מזהה זה את הקבוצה ואת זה שזה לא אריזונה.

גיל 13 באוקטובר 2013

כתוב קארדינלס על החולצה וזה הסמל של אריזונה אז הוא בוודאות משחק שם.

אריאל גרייזס 14 באוקטובר 2013

איזה סמל של אריזונה? זה סט לואיס קארדינלס. וכן, זה הוא – אדם ווינרייט

גיל 14 באוקטובר 2013

התכוונתי סיינט לואיס כמובן, זה לא פוטבול.

ג'וראקסין פרופאר 15 באוקטובר 2013

מי שקופץ תמיד עם הזקן בפרומואים של פוקס זה הקלוזר הקודם של הקרדינלס- ג'ייסון מוטה

זה ההאוט האחרון ממשחק 7 של הוורלד סירייס של 2011

מוטה לא שיחק כל השנה בגלל פציעה

Comments closed