שבוע חצאי הגמר החטיבתיים – לפני

זהו, הגענו ל"זה". וב"זה" אני מתכוון לסוף השבוע הכי טוב של השנה. לא, אל תבלבלו אותי עם פיינל פור המכללות ועוד מרעין בישין, סוף השבוע הזה הוא הדבר הכי טוב שיש. שמונה הקבוצות הכי טובות במדינה (טוב, כמעט), ארבעה משחקים, שני לילות נטולי שינה – אין יותר טוב מזה.

אז הנה, כמו שבוע שעבר, מה כל קבוצה צריכה לעשות ולא לעשות כדי לנצח את המשחק שלה

AFC:

ניו אינגלנד:

מה צריכה לעשות: לפתוח מבערים מהרגע הראשון. הפטריוטס עשו לעצמם מנהג לפתוח חלש משחקים בזמן האחרון ואז לסגור פער במחצית השניה. השיטה הזאת לא יכולה לעבוד כל שבוע, ובטח לא בפלייאוף שם קבוצות הרבה יותר ממוקדות. ההתקפה של הפטריוטס צריכה לעלות עם כוח מלא על ההתחלה, לשים ט"ד-שניים כדי להרגיע את הצד השני כמה שיותר מהר.

מה לא צריכה לעשות: להשתמש בתוכנית הפעולה מפעם שעברה. לפני שנה הפטס הגיעו למשחק מול הג'טס בפלייאוף כשהם נישאים על גלי ה-45-3 מוקדם יותר באותה שנה ובמחשבה שמה שהם עשו שם יספיק. זה לא. גם הפעם הקבוצות ייפגשו פעם שניה העונה וגם הפעם הפטס ניצחו די בקלות. אבל צריך לזכור שאותו ניצחון הושג בעיקר בזכות כמה איבודי כדור "לא מחויבי המציאות" (מת על המשפט הזה) מצד דנבר, ולעומת זאת הברונקוז רצו חופשי על ההגנה של הפטס. אם הפטס רוצים לנצח את זה הם חייבים לשנות את דפוס הפעולה, לגרום לצד שמנגד לחשוב. ובטח לא לחשוב שאם הם יעשו שונה ממה שפיטסבורג עשו שבוע שעבר, זה יספיק

דנבר ברונקוז:

מה צריכה לעשות: האמת, דילמה. מצד אחד, העצה של שבוע שעבר – לרוץ ולשלוט בקצב השעון נכונה פי שתיים מול ההתקפה הקטלנית של הפטס. מצד שני, אם יש משהו שההגנה של הפטס יודעת לעשות זה להפוך מוסרים בינוניים להול אוף פיימרים. אז מה עושים? פשוט מאוד – התאמות. במשחק הראשון בין השתיים, דנבר הגיעו עם תוכנית משחק מצוינת שעבדה טוב מאוד בחצי הראשון. רק שאז הפטס התאימו את עצמם והתוכנית הפסיקה לעבוד. ג'ון פוקס הוא מאמן שמרן שחייב להיות הרבה יותר גמיש אם הוא רוצה לנצח את המשחק הזה. גם מול פיטסבורג שבוע שעבר תוכנית המשחק של הברונקוז עבדה יפה מאוד בחצי הראשון אבל הפסיקה בחצי השני. פוקס חייב להתאים את עצמו לשינויים שהקבוצה השניה עושה – או שהוא יפסיד. אז רצים או מוסרים? גם וגם. מתחילים עם משהו עד שהוא מפסיק לעבוד ואז משנים.

מה לא לעשות: זה קל מאוד, לגרום לבריידי לחוש בנוח. ברגע שבריידי נכנס ל"רית'ם" קשה מאוד לעצור אותו. הדרך היחידה לעצור את ההתקפה של הפטס היא לא לתת לו להכנס לקצב. לגוון בהגנה, לשים בליצים מכיוונים שונים, ובעיקר – לשבש את התזמון של הרסיברים שלו איתו. או בקיצור – לעשות מה שהג'טס עשו שנה שעברה

בולטימור רייבנס:

מה צריכה לעשות: להיות מרוכזת. לבולטימור יש מספיק כשרון, בשני הצדדים של הכדור, לנצח כל קבוצה בליגה. משום מה, אבל, היא מצליחה להפסיד לחלק ניכר מהן – ולאו דווקא לאריות שבהן. הסיבה לכך – הם פשוט לא מגיעים מרוכזים למשחק. יש להם עודף ביטחון עצמי. ומול קבוצה כמו יוסטון, עם תחושת הדסטני שלה, זה עשוי להיות מאוד מאוד מסוכן.

מה לא לעשות: להיות שבלוניים. יש סיבה שבולטימור לא הגיעה אפילו לגמר ה-AFC בכל השנים של הארבו בקבוצה ולדעתי הסיבה הזאת היא שמרנות גרידא. כשתוכנית המשחק משתבשת (כשגם התוכנית הזאת היא שמרנית) הוא דבק בה ולא מסוגל להתאים את עצמו למשחק. הארבו חייב לשחרר קצת את הקבוצה שלו אם הוא רוצה לנצח את המשחק הזה. מי יודע, אולי אפילו לתת לק"ב שלו לזרוק ברד זון.

יוסטון טקסנס:

מה צריכה לעשות: להשיג איבודי כדור. כמו שכבר אמרתי, ההגנה של יוסטון לא בנויה על חטיפות כדורים אלא על מיעוט יארדים של היריב. מול הגנה מצוינת כמו של בולטימור ועם פחות כשרון התקפי, זה עשוי לא להספיק. הם חייבים להיות נועזים ולנסות להשיג כדורים בעומק היריב כדי לקבל עמדת שדה נוחה.

מה לא לעשות: להרגיש שהם עשו את שלהם. אם יוסטון יבואו בהרגשה שאת שלהם הם כבר עשו, שכל ניצחון יהיה אקסטרה, הם יפסידו את המשחק עוד בחדר ההלבשה. בולטימור היא לא בלתי מנוצחת, אבל כדי לנצח אותה חייבים לרצות לנצח אותה. באמת.

NFC:

גרין ביי פאקרס:

מה צריכה לעשות: לשחק את המשחק שלה. זה עבד כל השנה, אין סיבה שזה לא יספיק מול קבוצה טובה אבל בהחלט חסרת כלים כמו הג'איינטס. נכון, זה חורף ונכון לג'איינטס יש פאס ראש מצוין, אבל זה לא אומר שלא צריך לתת לרוג'רס לעשות את העבודה שלו.

מה לא לעשות: לסמוך על רוג'רס שיינצח את המשחק. בפלייאוף, קצת קשה יותר לשים נקודות על הלוח וגרין ביי לא רוצה להגיע למצב שבו היא תלויה בזה שהיא תקבל את הכדור האחרון כדי לנצח (כמו שקרה במפגש הקודם שלהם מול הג'איינטס). הם חייבים להיות אגרסיביים – לא לתת לג'איינטס להריץ את הכדור כמו שהם עשו שבוע שעבר וגם לא לתת לאיליי להרגיש בנוח. חטיפה-שתיים שלו ועוד עצירה או שתיים אמורות להספיק להם.

ניו יורק ג'איינטס:

מה צריכה לעשות: לעצור את אהרון רוג'רס. כן, אני יודע שזה סטייטינג דה אובבייס, אבל מה לעשות – אם אתה רוצה לנצח את גרין ביי, זה מה שאתה צריך לעשות, כמו שקנזס הוכיחה לנו. טוב, בכל זאת, איך עושים את זה? שאלה טובה. אסור לך לעשות יותר מדי בליצים כי לרוג'רס אין בעיה לברוח מהפוקט ולפגוע במטרות שלו גם בתנועה. אסור לתת לרוג'רס מרווח פעולה בפוקט כי כשהוא מרגיש בנוח הוא ינצח אותך כל פעם. בקיצור – סגור את הרסיברים שלו חזק, תשלח בליצים מועטים אבל מתוזמנים היטב ותקווה שהרביעיה הקדמית שלך תוכל להפעיל מספיק לחץ על רוג'רס כדי שתוכל לעצור אותו

מה לא לעשות: להשתולל. זה נכון שאיליי הוא הנכס הכי גדול של ניו יורק העונה אבל להכנס לשוט-אאוט עם רוג'רס זה אף פעם לא טוב. אם הג'איינטס יצליחו להאט את קצב המשחק ולהריץ את הכדור, יהיה להם סיכוי גבוה יותר לנצח את המשחק.

סן פרנסיסקו פורטי ניינרס:

מה צריכה לעשות: כן, לעצור את דרו בריס, אבל זה קל להגיד. אין אפשרות לדעתי כמעט לעצור לגמרי את ההתקפה הזאת של הסיינטס, מה עוד שיש להם גם יכולת ריצה לא רעה בכלל. אז מה עושים? מתמקדים במה שאתה טוב – למנוע מהלכים גדולים, הן בריצה והן במסירה ולתת לבריס רק שטח קטן מהמגרש לעבוד איתו. התקווה של הניינרס במקרה כזה היא שבריס יילחץ, ינסה יותר מדי – וייטעה.

מה לא לעשות: להלחץ. פיגור מוקדם יכול להוציא את הניינרס לגמרי משיווי משקל. הם עוד עשויים להתפתות לתת לאלכס סמית לעשות יותר מדי ובכלל – לאבד את העשתונות. בכל זאת, מדובר במשחק פלייאוף ראשון של הקבוצה הזאת זה עשור.  רק דבקות במה שהם יודעים לעשות טוב יכול להחזיר את הניינרס מפיגור, והכי חשוב – סבלנות

ניו אורלינס סיינטס:

מה צריכה לעשות: להשתמש בכל הכלים שלה. הניינרס הם לא דטרויט או קבוצה אחרת מאותם נטולי הגנה שאפשר להשתולל עליהם. הסיינטס חייבים לגוון כל הזמן מול ההגנה המצוינת של הניינרס כדי לשמור אותם אוף-באלאנס ולגרום להם לחשוב כל הזמן.

מה לא לעשות: לתת לאלכס סמית לנצח אותם. כן, אני יודע, נשמע טפשי. אבל אחרי שראינו את טיבו שבוע שעבר זה כבר פחות מטופש ממה שזה נשמע. הסיינטס לא יכולים לחשוב שמספיק להם לעצור את הריצה של הניינרס והסיפור שלהם ייגמר. סמית אולי לא ינצח את המשחק לבדו אבל הוא בהחלט מסוגל למוב אחד או שניים, בטח אם ייתנו יותר מדי ספייס לרסיברים שלו.

 

טוב, ועכשיו להימורים. שבוע שעבר היינו עם 3 מ-4 ומה לעשות, טיבו הרס לי את הכל. אני אסתדר השבוע גם עם 1 מ-4, כל עוד זה לא יהיה טיבו שיהרוס לי.

בולטימור-יוסטון: צריך הפתעה איפשהו, האם זה המקום? קשה לי להאמין. בולטימור יגיעו ממוקדים וליוסטון אין מספיק כלים לנצח את זה. בולטימור

פטס-ברונקוז: דילמה קשה, האם ללכת עם הקבוצה שלי ולהסתכן בניחוס שלה? אז זהו שכן. די, אי אפשר יותר עם הטיבו הזה. הרי ממילא אם הוא יפסיד זה לא ישנה לאוהדים שלו. פטס

פאקרס-ג'איינטס: נמאס מכל ההשוואות ל-2007. איליי הרבה יותר טוב אבל ההגנה הרבה פחות טובה. שלא לדבר על זה שרוג'רס הרבה יותר טוב. פאקרס

ניינרס-סיינטס: אמרתי שחייבת להיות הפתעה אבל מה תחשב הפתעה פה, הקבוצה הביתית אבל שהפתיעה כל השנה או האורחת שמשחקת הרבה פחות טוב מחוץ לדום. מכיוון שאני חושב שהניינרס יגיעו לסופרבול ובאמת נמאס לי מהסיינטס, אז אני הולך איתם. כן, אפילו אם זה אומר שכל הביתיות מנצחות.

קריירת הפוטבול הקצרה (והכואבת) בהיסטוריה
שובם של הסוסים הוותיקים והערכים הישנים / ח'דר סואעד

No Comments

רביב 13 בינואר 2012

סוף סוף יש ממה להתרגש בינואר.
אני כמובן מייחל לניצחון של הניינרס, אבל גם אם הם יפסידו אני בשקט יכול להגיד שהעונה הזו הייתה חלומית.
מלבד זאת בתור פרס ניחומים לקבל זיקוקי דינור של סיינטס-פאקרס או סיינטס-ג'איינטס, יכול להיות פיצוי הולם.
למען האמת, כל קומבינציה של סופרבול יכולה להיות מרתקת אבל הייתי רוצה סופרבול שיש בו *קצת* הגנה.

אריאל גרייזס 13 בינואר 2012

אני איתכם כל הדרך (אחרי שהפטס יפסידו).

Rofi Neron 13 בינואר 2012

GO GIANTS
remember what I wrote after the Giants loss to the packers – we're going to the superbowl
I totlly lost it with Brees and Tebo and believe we'll finally get rid of them this weekend
and Baltimor, well – this is where the surprise will come from. maybe

מפריס פרסה. 13 בינואר 2012

האיש הכי חשוב של הג'יאנטס הוא לא מאנינג אלא הצמד ג'יקובס-בראדשו. אם קופלין רוצה להתמודד עם ההתקפה של הפאקרס הוא חייב לתת לרוג'רס מינימום זמן מגרש, והדרך לעשות את זה היא בטחינה על הקרקע בלי הפסקה. אם הג'יאנטס ילכו על מסירות ארוכות הם אולי ישיגו נקודות, אבל יתנו לרוג'רס הרבה פוזשנס לערום נקודות על הלוח.

בקיצור- לרוץ לרוץ לרוץ. אה, וזוכרים שאמרתי שאיליי הוא אסון שמחכה לקרות? אז השבוע הוא יקרה, ודווקא מול הגנת המרגרינה של גרין ביי. עוד סיבה לרוץ על הקרקע… במקרה של פיגור מוקדם תמיד אפשר לחזור לאופציית איליי וההפצצות לניקס ומנינגהאם..

אריאל גרייזס 13 בינואר 2012

זה בערך מה שאמרתי. איליי כן היה האיש הכי חשוב שלהם העונה אבל אם הם רוצים לנצח, הם צריכים להרגע איתו ולשלוט בכדור

גיל 13 בינואר 2012

דנבר לא ינצחו את הפטס לצערי וזה לא יהיה אפילו קרוב. יש גבול לכל תעלול. בולטימור, פקרס וסיינטס לדעתי.

יוסי 14 בינואר 2012

פאטס- יוסטון , פאקרס- סיינטס. ואלוהים עדי שהסיינטס הם לא הקבוצה שלי אבל ההתקפה שלהם מפלצתית.
קו ההתקפה הטוב בליגה – ראו פרובול – רסיברים מעולים – קולסטון הדואלי , והדובדבן והמנהיג הבלתי נדלה- בריס. בלי רודג'רס בליגה מדובר בקב הטוב והשלם בליגה.
אני בעד הניינרס אבל הם האנדרדוג הברור כאן – בית יותר קל , קבוצה חדשה עם קב בינוני בעונה טובה.
ובנוסף – הארבו הקטן הוא נפלא אבל לסיינטס יש יתרון בעמדת המאמן שכבר עונד טבעת. הוא אחד המאמנים הכי אנדרייטד אבל הכי טוב אחרי בליצ'יק בליגה.
יוסטון – פשוט כי הרייבנס הם לוזרים וגם כי אני מאמין שיהיה יותר קל לפאטס מולם – אובייקטיביות זה פופטיץ. חוץ מזה ההגנה שלהם מול דלטון הייתה קילרית. הם באמת אנדרייטד. יש להם הגנה של אליפות. השאלה כמה פוסטר יוכל לסחוב לבד מול ריי לואיס וחבורתו.
פאקרס- כי הג'יאנטס אוברייטד אחרי נצחון במדולנדס מול מאמן לא חכם וקבוצה שמתפרקת. הפאקרס פשוט יותר טובים בכל מובן – ראו את המשחק האחרון ללא רודג'רס – מכונה!

אני מאוד אוהב הגנה – אפילו במאדן פוטבול האייפון שלי – אבל לצערי השנה באיכות הקבקים השנה (אולי שנת הקווטרבקים הטובה אי פעם – בלי מאנינג למרבה ההפתעה): היא פאסה.

אלון 14 בינואר 2012

פטס, רייבנס, פאקרס וסיינטס.
אחרי 0 מ-4 שבוע שעבר אני חייב להשתפר.

Comments closed