על עתיד העיתונות

הראיון של אובמה אצל ביל סימונס הוכיח שהמהפך הושלם והבלוגרים של היום כבר לא פחות חשובים מאשר העיתונות הממוסדת. אבל זה לא אומר שאין לעיתונות הממוסדת תקומה, היא פשוט חייבת להשתנות

את ביל סימונס, למי שעוקב אחרי ספורט אמריקאי, לא צריך להציג. רבים מגדירים אותו כבר היום כעיתונאי הספורט הכי חשוב באמריקה היום. אם פקפקתם בכך, הגיע הפוד קאסט של אותו סימונס שבוע שעבר עם לא פחות מאשר ברק אובמה כדי לשים את החותמת הסופית על ההכתרה הזאת. מכל העיתונאים בארה"ב, בחר אובמה דווקא בסימונס לשבת ולהעביר איתו חצי שעה בשיחה על כדורסל מכללות ו"הסמויה".

אלא שיש רק בעיה אחת קטנה בסיפור הזה. ביל סימונס הוא לא עיתונאי יותר מאשר, נניח, יאיר לפיד. כן, סימונס מקבל משכורת – ומשכורת שמנה – מ-ESPN, כדי לכתוב בשבילם. אבל זה בערך הקשר היחיד בינו לעיתונאות. כי סימונס לא עושה תחקירים, הוא לא מביא סיפורים או גילויים חדשים. הוא בטח ובטח לא מדווח על חדשות. כן, הוא עושה ראיונות עם אנשים שונים (כולל אובמה שאיתו התחלנו) אבל קשה לקרוא לזה ראיון במובן הקלאסי של המילה, שיחה חברית יותר יתאים. יאיר לפיד כבר אמרנו?

ועדיין, סימונס יושב היום במקום שבו אף עיתונאי ספורט אמריקאי "קלאסי" לא יושב. במקום שבו אובמה – נשיא קצת עסוק, יש להניח – בוחר לערוך דווקא איתו פודקאסט. מקום שבו יש לו כמה מיליונים שעוקבים אחריו בטוויטר ועוד מיליונים שקוראים את הכתבות (הנורא ארוכות, דרך אגב) שלו בשקיקה. ואת כל זה הוא השיג בלי לכתוב מילה אחת בתקשורת הכתובה המסורתית ועם נוכחות מינימלית להפליא על המרקע הקטן.

איך הוא עשה את זה? למי שלא מכיר, הנה בקטנה הסיפור של סימונס. בשנות התשעים הוא היה בוגר קולג' מוכשר אבל די רעב ללחם שנורא רצה לכתוב על ספורט אבל אף עיתון לא הסכים להעסיק אותו. אז במקום הוא פתח אתר אינטרנט שבו דיבר על ספורט, בעיקר זה של בוסטון, ומפה לשם הדברים התגלגלו, הוא צבר פופולריות ולפני ששמנו לב הוא כותב הטורים הכי נקרא של ESPN. כל כך פופולרי, למעשה, שהרשת הקימה בשבילו אתר נפרד, שנקרא גרנטלנד (יש לינק בצד, למי שלא מכיר) שבו סימונס ריכז את מיטב הכותבים היום ברשת בפורמט שמזכיר במידה רבה את הפלטפורמה שבה אני כותב כרגע.

הסיבה להצלחה של סימונס היא שהוא עלה על נישה שעד אז בכלל לא היתה קיימת בעיתונאות המסורתית – הוא כתב על אירועי ספורט מנקודת המבט של האוהד, במקום זאת האוביקטיבית, שבה נוהגים עיתונאים "רגילים". כשהוא כותב לאתר אינטרנט שבו הוא לא מחויב לאף אחד, הוא יכל לכתוב פחות או יותר מה שבא לו, קילל מאמנים, שיבח שחקנים, דיבר על דברים לא סטנדרטים (האח הגדול, MTV ופנטזי, למשל) ועם יכולת כתיבה משובחת וגם קצת מזל (הקבוצות של בוסטון בדיוק הצליחו בגדול בזמן שהוא התחיל לכתוב) הוא הפך ללהיט עצום.

*

הסיבה להקדמה הארוכה הזאת היא שסימונס מהווה כנראה את הדוגמא הקלאסית לאיך האינטרנט משנה את הדרך שבה אנחנו צורכים את החדשות שלנו. מבלוגר תפרן שלא הצליח לקבל עבודה בשום עיתון הוא הפך לזה שמראיין את האיש החזק בעולם. היום, מה שסימונס עושה נראה טריוויאלי להפליא. תראו את דורפן, לווינטל, אברהמי (וגם אנוכי הקטן) – הבלוגים שלנו הם בדיוק מה שסימונס עושה כבר שנים – כתיבה אישית על ספורט. אבל בתקופה שסימונס נכנס לענינים, בלוגים היו נדירים ואף אחד לא חשב שהם יוכלו להתחרות במפלצת שנקראת עיתונאות מסורתית.

אני מניח שלא אחדש לאף אחד כשאגיד שהתפקיד המסורתי של עיתונאות – דיווח חדשות – הופך בימינו לכמעט מיותר. בעידן האינטרנט, לדווח על דברים שקרו אתמול ומאז השתנו רבות, נראה כמעט ארכאי. סתם בתור דוגמא, ביום שישי דפדפתי בעמודי הספורט של ידיעות אחרונות והיתה שם ידיעה על ההפסד של מנצ'סטר סיטי בליגה האירופית אבל אף מילה על ההפסד של הקבוצה השניה ממנצ'סטר. רק אחרי כמה שניות קלטתי שהמשחק הסתיים בשעה מאוחרת מדי מכדי להכנס לעמודי החדשות. לאנשים כמוני, שרגילים לקצב המהיר של האינטרנט, זה הופך את כל הקונספט של עיתון למיותר לחלוטין.

 

תסתכלו טוב טוב, עוד כמה שנים תספרו לילד שלכם על זה (צילום: NS Newsflash)

אבל, גם די ברור שהעיתונות עוד לא בדיוק מבינה את זה. תסתכלו על עיתון יומי סטנדרטי – לא זה של סוף שבוע – ותגלו שמרביתו מוקדשת לכותרות חדשותיות נטו. אני חושב שאנחנו נמצאים היום בסוג של צומת דרכים, כזאת שבה המעבר בין הדף המודפס לזה הממוחשב עוד לא הופנם והושלם, אבל אני חושב שבסופו של דבר, למעט שאריות אלו ואחרות (אנשים מבוגרים שלא מסתדרים עם מחשבים, למשל) לעיתונות החדשותית לא תהיה ברירה אלא לוותר על הצורך להדפיס את עצמה. ברגע שמספיק מפרסמים יבינו שהפלטפורמה שבה הם יקבלו את מרבית הקוראים היא זו האינטרנטית, וברגע שהטכנולוגיה לצריכת חדשות דרך האינטרנט תהיה מושלמת (היא כבר מתקרבת לשם, עם הטאבלטים למינהם) לעיתונות הכתובה פשוט לא יהיה מה למכור יותר.

*

כל זה לא אומר, כמובן, שאין עוד צורך בעיתונות הסטנדרטית. היא פשוט צריכה לשנות פאזה. קודם כל, היא חייבת להכיר בקיומה של זו הממוחשבת ולא להתעלם ממנה. הנה מה שכתב נחום ברנע, אולי החשוב בעיתונאי ישראל רק לפני שלוש שנים:

"בלוג הוא הגיג שמאן דהוא משרבט על גבי מקלדת ומשגר לבלוגוספירה", כותב ברנע. "אין צורך בעריכה, אין צורך בתמצות, אין צורך בשאלות קיטבג ובבדיקת עובדות. כותבים מהר, מהבטן, בדרך כלל על-פי סדר כרונולוגי :

"קמתי, התרחצתי, התלבשתי, שתיתי קפה עם מוישה, נכנסתי למכונית, שמעתי ברדיו ראיון עם חיים, אמרתי לעצמי, איזה אידיוט, סגרתי, חניתי, קפצתי לברית של הבן של יענקל, היו יופי של מעמולים, מחר ארשום לכם את המתכון, פגשתי שם את דובי מהמכולת, אמר לי, אריאנה, הגיע הזמן לצאת מהשטחים. ההבדל התהומי בין בלוגר לרכילאי הוא שרכילאי מספר על סלבריטאים, בעוד שבלוגר מספר בעיקר על סלבריטאי אחד: הוא עצמו. הבלוג הוא עלוקה עצמית"

הכתיבה הזאת של ברנע – שוב, מגדולי העיתונאים שצמחו פה – רק מדגישה את חוסר ההבנה של העיתונות הכתובה את תפקידה של זו הממוחשבת. לבלוגר היום יש יכולת, לא פחות מאשר לברנע או כל אחד אחר, לתת פרשנות לכל דבר – ואם הוא יעשה את זה בצורה איכותית, הוא גם יקבל קהל. זה אולי היופי הכי גדול ברשת, שאנשי האסכולה הותיקה לא מבינים – העובדה שהיא דמוקרטית להפליא. כשאני קונה את ידיעות אחרונות, למשל, אני מקבל את כל הכותבים של ידיעות, אלו שמענינים אותי ואלו שלא. כשאני ברשת, אני יכול לבחור את מי אני קורא – ורק מי שטוב הוא זה שישרוד.

*

אז בשביל מה כן צריכים עיתונים? בשביל תוכן. תוכן אמיתי. בדיוק מה שאין בהם עכשיו. כמו שאמרתי, עיתון אמצע השבוע הוא אוסף חדשות לא עדכניות שממילא לא מענינות את מרבית האנשים. גם עיתוני סוף השבוע ברובם הם היום יצרני זבל לטובת משרדי יחסי הציבור השונים. כשאני רואה סוף שבוע שבו שני העיתונים הגדולים בישראל מפרסמים כתבות ענק על "האח הגדול" די ברור לי שמדובר בעוד קצת פרסום בשביל מחלבת הכסף הזאת, שמתחזה מאחורי תחקיר חודרני (אני לא אתפלא אם אפילו הגילוי "המדהים" שמשתתפים בתוכנית נתונים לטיפול פסיכולוגי, לא הודלף על מנת לקבל עוד קצת רייטינג).

אבל לעיתון, עיתון אמיתי שמבין את תפקידו, יש יכולת שאין היום לבלוגר וגם לא לאתרי האינטרנט הממוסדים. יש לו את האמצעים לעשות תחקירים אמיתיים, לראיין אנשים ולספק לאנשים ערך מוסף שהיום הם לא מקבלים באינטרנט. במידה מסוימת, יש צדק במה שברנע אומר – בלוגים הם, ברובם, כתיבה שבאה מתוך הסוביקטיביות של הכותב. לא שזה דבר רע – ישנם עשרות בלוגים נפלאים ברשת שבה הסוביקטיביות הזאת מספקת תובנות נהדרות על מגוון תחומים שבחיים לא היו נסקרים אילולא הם.

אבל לפעמים יש צורך באוביקטיביות. בכתיבה שבאמת יוצאת לשטח ובודקת עובדות. שמראיינת אנשים, שעושה תחקירים. שנותנת פרשנות אובייקטיבית. ואת זה, עדיין, האינטרנט לא יכול להציע. יכול להיות שזה ייקרה בעתיד – אני לא נביא ובאמת אין לי מושג לאן זה יילך ואיך הרשת תתפתח. רק שוטה ינסה לחזות מה ייקרה בתחום הזה עוד עשר שנים – מי היה יכול לדמיין לפני 10 שנים שבלוגר זניח כמו ביל סימונס יראיין את נשיא ארה"ב (ובכלל לא בטוח מי המשפיע מבינהם). מה שבטוח הוא, שאם העיתונות המסורתית לא תנסה להתאים את עצמה – ומהר – למצב החדש, נגזר דינה להכחד.

ואת זה, כל מי שחרד לגורל הדמוקרטיה או לרידוד השיח למכנה המשותף הנמוך ביותר – שתי תופעות שאנחנו כבר בעיצומן – יודע שאסור שייקרה.

*

וכרגיל, החמישיה תמצתו את זה הרבה יותר טוב:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אל תפריעו לו בדרך (הוא מוציא מזה פנדל)
פורמלית גם שרון חי

No Comments

גיל 11 במרץ 2012

אריאל, עיתונאי הוא לא בהכרח מי שעושה תחקירים מעמיקים למרות שגם זה חלק חשוב מהעיתונות. יש עיתונאים מסוגים שונים וסימונס הוא מדור חדש. הבעייה עם העיתונות באינטרנט היא שאין שם תחקירים אלא בעיקר הבעת דיעות ולכן לא הייתי ממהר לקבור את העיתונות המסורתית. נורא קל לפתוח בלוג ולכתוב על הגיגיך אבל הרבה יותר קשה להביא מידע באמת חדש.

אני לא יודע לאן העיתונות תלך אבל סימונס הוא לא דוגמא לכלום. הוא העיתונאי אולי הכי מצליח בעולם אבל רוב העיתונאים היום לא מתוגמלים כיאות וזו בעייה רצינית. הבעייה בעיניי היא שאנשים לא מוכנים לשלם למשהו שהם יכולים לקבל בחינם גם אם מוצר נחות יותר. כלומר, על מנת לשלם למישהו אנשים יהיו מוכנים רק אם התוכן באמת בלבדי לגמרי או מעניין בצורה יוצאת דופן. במקום זה רובם מעדיפים לקרוא דברים אחרים וכאלו יש בשפע. הפתרון לדעתי הוא שיטת של מיקרו תשלומים. אני חושב שהרבה אנשים יהיו מוכנים לשלם נניח 10 סנט לכתבה של דורפן. אם יהיה קל לשלם בלחיצת כפתור אז זה יצור מקור הכנסה לא רע לדעתי.

הפלטפורמה פחות חשובה בעיניי. בעוד 10 שנים לרוב האנשים יהיו טאבלטים אז במקום עיתון מודפס יהיה עיתון במחשב. כבר היום המכירות של ספרים מקוונים גדולות מאלו של ספרים רגילים באתר של אמאזון.

אני לא מסכים לגמרי עם מה שברנע אומר אבל יש הרבה צדק בדבריו. יש היום הרבה שטויות שאנשים כותבים וגם העריכה של מאמרים ופוסטים גרועה. מהבחינה הזו כל הכבוד שיש לאתר הזה עורך.

בעייה נוספת שקשורה לתחקירים היא שלרוב האנשים אין היום סבלנות לקרוא מאמרים ארוכים. אנשים למעשה קוראים היום יותר מאי פעם בעבר אבל הם קוראים בצורה מקוטעת הרבה מאוד מקורות, לרוב כאלו שכותבים קצר. זו בעייה רצינית שהאינטרנט מחריף אותה.

ולמה אתה כל כך מופתע שאובאמה מדבר איתו? מעבר לשיקולים הציניים של פוליטיקאי, עצם המחשבה שאובאמה יושב 24 שעות ביממה וקורא תדריכים ביטחוניים חשובים היא מופרכת. מותר לו גם שיהיה לו עיסוקים שלא קשורים להיותו נשיא.

אריאל גרייזס 11 במרץ 2012

גיל, אני לא מופתע שהוא דיבר עם עיתונאי ספורט, אני נדהם שהוא דיבר עם סימונס, עיתונאי מהגוורדיה החדשה שמעולם לא כתב לאף עיתון.
לגבי האינטרנט. קודם כל, אני לא מאמין במודלים של תשלום באינטרנט. אנשים לא יהיו מוכנים לשלם בשביל משהו שהם יקבלו חינם במקום אחר – ותמיד יהיה מקום אחר. המודל היחיד שיעבוד הוא כזזה שיבוסס על פרסומות.
אני חושב שדווקא זה שהאינטרנט הוא פלטפורמה לכתבות קצרות ולאנשי אין כח לקרוא בו דברים ארוכים, נותנת לעיתונות את התקווה. אם העיתונות לא תנסה להתחרות באינטרנט ותכתוב תחקירים ארוכים – ששם יש לאנשים סבלנות לקרוא – משם יבוא העתיד שלה

ירון 11 במרץ 2012

הוא לא דיבר עם סימונב או עם עיתונאי ספורט, הוא דיבר עם קהל הקוראים שלו… מאחורי אובמה צוות יועצי תקשורת אדיר, ואם אתם חושבים שהוא בוחר עם מי לדבר מסיבות אישיות אתם חיים בסרט.

אריאל גרייזס 11 במרץ 2012

ברור, אבל זה שלסימונס יש כזה קהל גדול שאובמה, או היועצים שלו, בוחרים אותו על פני כל כותב ממוסד אחר אומרת משהו, לא?

גיל 11 במרץ 2012

אתה שוכח שאובאמה נשיא צעיר ואני די בטוח שבמידה זו או אחרת גם הוא קרא את סימונס עוד לפני שנהיה נשיא. הוא אגב גם מתראיין על ענייני ספורט עם כתבים אחרים ועושה את הברקטולוגיה שלו כל שנה כך שהוא תמיד מנסה לחדש.

לגבי פרסומות, לדעתי זה לא יעבוד. בשלב מסוים הן מתחילות להעיק ואז אנשים הולכים לאתר אחר ואני לא בטוח שהן מכניסות הרבה כסף.

ירון 11 במרץ 2012

גיל, הבעיה היא שבעיתונות האינטרנט אין שום קשר בין איכות לתשלום. המולטי בלוג שלכם למשל, שהוא סופר איכותי, הוא חינמי, בעוד אתרים הרבה פחות טובים גובים תשלום ולעיתים בהצלחה לא מבוטלת.
לכולם היום ברור שיש שתי גישות בתחום:
1. תוכן חינמי וכסף מפרסום.
2. תוכן בתשלום
בדרך כלל אנשים מוכנים לשלם תמורת תוכן איכותי במיוחד ובעיקר לתוכן בעל ערך כלכלי – אתרי המלצות לסוחרים בבורסה לדוגמא (כמובן שכאלה שמוכיחים את עצמם) ואתרי חדשות וניתוחים כלכליים (ושוב, איכותיים ומהירים במיוחד)
למה לי לשלם על תוכן איכותי באתר X אם אני יכול לקבל תוכן איכותי בחינם באתר Y?

גיל 11 במרץ 2012

אני לא בטוח שאין קשר. ניו יורק טיימס דורש תשלום והוא עיתון איכותי. נכון, אנשים מוכנים לשלם כסף גם על שטויות אבל הכל עניין של מודל. אני נגד תשלום קבוע על מנוי שבו אתה לא יודע מה אתה הולך לקבל אלא תשלום פרטני קטן פר כתבה. אני מסכים איתך שתחליפים, גם פחות טובים, פוגעים בהכנסה של הכותבים הטובים. כמו שאמרתי, הפער צריך להיות גדול למדי על מנת שאנשים ישלמו.

ירון 11 במרץ 2012

הרעיון של תשלום קטן לכל כתבה, או ליום בלבד הוא מצויין, ואני מניח שברגע שהארנקים האלקטרונים יהפכו לקלים לשימוש, בייחוד בסכומים של פחות מדולר, אנחנו נראה יותר את האופציה הזאת.

ירון מדריד 12 במרץ 2012

אי אפשר לדעת איך זה יתפתח אבל זה יהיה מאד עצוב (והרסני בטווח הארוך) אם המודל העסקי היחיד שיעבוד באינטרנט יהיה מבוסס על תוכן חינם + פרסומות. אני לא מכיר הסבר יותר טוב מהספר המדהים של ג'רון לנייר you are not a gadget

גיל 12 במרץ 2012

אני חושב שזה עניין של איזון. באיזו שהוא שלב תהיה אפליקציה שתאפשר לך לבנות עיתון יומי משלך שתרכז תוכן מהרבה אתרים. ככה תשלם נניח דולר או שניים ליום לכולם ביחד כדי לקבל תוכן איכותי.

מנחם לס 11 במרץ 2012

ביל סימונס הוא סופר, לא עתונאי ספורט. הוא כשרון כתיבה מעולה וחסיד ה-POP CULTURE שבחר ספורט כמקום לגדול בו. תמיד חשדתי שאין לו חוש מיוחד לספורט (נניח לראות משחק, להבין מה הולך, "לחוש" שחקנים, להבין טקטיקה) ולכן הוא כותב טורים בכשרון כתיבה עילאי, אבל תמיד שבוע אחרי שדברים קורים, ואחרי שהוא קרא את כל מה שכתבו בכל העתונים, הבלוגים, ספורטס אילוסטרייטד, ו-ESPN. לכן גם אף פעם לא ראיתי אותו במשחק או מאורע ספורט. הוא כתב ב-ESPM מגזין, חודש אחרי, אבל אף פעם לא ב-ESPN שעה אחרי המשחק. הוא טוב לערוך את 30-30, או כל דבר שהוא מסתכל עליו אחורה ועושה 'סיכומים'. אילו היית שם אותו ב-PIT הוא היה חוטף שבץ לב באמצע התכנית.

אני לא משווה אותי לסימונס או לאף אחד, אבל אני גאה שאני יכול לכתוב עבר, ה-ו-ו-ה ועתיד. הוא יכול לכתוב רק עבר ועתיד.

גיל 11 במרץ 2012

מנחם, סימונס הולך להמון משחקים. הוא אפילו מחזיק במנוי לקליפרס.

לא הבנתי מה הקשר למה שהוא קרא? הוא עדיין מביא תוכן ייחודי ויש לו המון הברקות. אני לא מחסידיו לא אוהב את הפוסטים הארוכים שהוא כותב אבל אי אפשר לטעון שהוא לא מקורי.

ואגב, הוא הופיע לא מעט פעמים בPTI בתור מנחה אורח והיה מעולה. הלוואי שהיה שם יותר.

מנחם לס 11 במרץ 2012

לא ידעתי.

נחמה 11 במרץ 2012

מל איך נהיית דומה לדורפן. אבל אתה בדול צ׳ודק סימונס הוא סופר

מנחם לס 11 במרץ 2012

נחמה, אנא, אל תעליבי אותי, אוקיי?

יונתן 11 במרץ 2012

דווקא סימונס הנחה כמה PTI בלי להשתבץ וכותב גם לא רע על ההווה. סדרת המאמרים שלו לקראת סיום השביתה ב אנ בי איי הייתה מופתית.

Sooner 11 במרץ 2012

אתה באמת לא משווה, אתה טוען שיש לך יכולות מגוונות יותר.

מנחם לס 11 במרץ 2012

נכון

מנחם לס 11 במרץ 2012

רציתי רק שתדעו שהבחור הצעיר והיפה בתמונה הוא עורך האתר (למי שלא יודע) ולא אני.

Sooner 11 במרץ 2012

לא אנסה לשנות את זה בשלב הזה

martzianno 11 במרץ 2012

"לפעמים יש צורך באובייקטיביות"???
ועל-כן נפנה לעיתון???

אובייקטיביות היא כבר מזמן עניין סובייקטיבי לגמרי.

אנונימוס 11 במרץ 2012

צריך אבל לפחות יומרה לאובייקטיביות, יומרה שמגובה בניסיון ומשאבים לברר עובדות, לקחת תגובות, עריכה ראויה, התמצאות מעמיקה בהיסטוריה של התחום וכו'.
כל מה שאין ולא יהיה לבלוגרים עוד הרבה זמן

MOBY 11 במרץ 2012

אז ישראל היום לוקח את העיתונות בדיוק למקום שאתה מדבר עליו.
כתבות תוכן קצרות בתוספות של טורי פרשנות מכל הקשת הפוליטית (כן, מה לעשות, העיתון היחידי שכותבים בו ביילין וגלאון ליד אמרוסי וגולד). עם המון תמונות להמחשה.

אריאל גרייזס 11 במרץ 2012

אתה צוחק עליי, נכון? הסיבה היחידה שיש קיום לישראל היום זה שהוא חינם. ישראל היום נותן בדיוק ההיפך – ה"פרשנויות" שלו הן סוביקטיביות לחלוטין, אפשר לקרוא כאלו בכל מקום באינטרנט. ולגבי התוכן – נו, באמת

גיל שלי 11 במרץ 2012

יש עוד סיבה לקיום שלו, הכתבות של דורפן

ירון 11 במרץ 2012

נכון מאוד – בארצות הברית יש מגיפה של חינמונים וזה לאו דווקא שלילי. בייחוד שכיום אין ממש קשר בין תשלום לאיכות. האם "הניו יורק דיילי ניוז" יותר איכותי בגלל התשלום שהוא גובה?
ישראל היום מציע פלטפורמה שבה ההכנסות יבואו מפרסומות בלבד ולא מתשלום בעד הנייר… זה עיתון שמבין שגם בחינם, אף אחד לא מעוניין לקרא שוב את החדשות שקרא אונליין אתמול בערב. אין קשר בין מה שאנחנו חושבים עליו כעיתון למחיר שלו. הכותבים בו לא פחות איכותיים (וגם לא יותר) מהעיתונאים שבתשלום.

ניינר 11 במרץ 2012

חוץ מזה הספר של סימונס על האן בי איי פשוט נפלא. חכם, מצחיק ומרתק. אני מעדיף כתיבה כזו של אוהד מאשר של איזה פרשן חוכמולוג

בליקי 11 במרץ 2012

חביב ונכון, אבל קצת 2007 לא?

אזי 11 במרץ 2012

היתרון הגדול שיש לעיתונות הכתובה על פני האינטרנט (וזה הרבה יותר חזק במדור הספורט), הוא שאי אפשר למחוק את מה שהם כותבים.
הכי בוואן בספורט 5, אתרי חדשות האינטרנט המובילים, פעם ביום יש ידיעה בלעדית על איזה משהו שבחיים לא יקרה.
אחרי שעה הכתבה הזאת תיעלם
בעיתון הם יודעים שזה לא יעלם ולכן הם חושבים כמה פעמים לפני שהם מפרסמים
גם יש להם יום שלם לחשוב, אם הם רוצים ואם לא.
האצבע על העכבר הרבה יותר קלה מאשר על מכונת הדפוס.

מנחם לס 11 במרץ 2012

אי אפשר למחוק בל אפשר להכחיש שכתבת מה שכתבת. צ'ארלס בארקלי אפילו מכחיש דברים שהוא כתב בספרו.

אפריים 11 במרץ 2012

יש הרבה מה להגיד אבל מעט זמן. מה עושים?
שמים קישור לעוד אחד של החמישייה על האינטרקום, רשת המידע העולמית.
http://www.youtube.com/watch?v=DniiXDgHN0I

גיל שלי 11 במרץ 2012

כמי שצורך את רוב העתונות שלו דרך טאבלטים ומחשבים רציתי להוסיף את השני סנט שלי. אם אתייחס לעיתון הטוב ביותר בעולם הFT, שם ניתן לראות בברור את הכוון שאתה מדבר עליו. הכתבות הן לא דיווחים יבשים אלא יותר פרשנויות של כתבים שיש להם דעה ששווה לקרוא. הפרשנויות של אנשים כמו מרטין וולף לדוגמה שוות הרבה יותר מרוב מה שנקרא אצל אנליסטים מקצועיים, או כלכלנים בכירים. ה"בעיה" היא שהעתון צריך להשקיע ממון אמיתי בהעסקת אנשים איכותיים שיש להם תרומה אמיתית. אני לא בטוח שהעתונים בישראל נערכים למצב כזה שבו הם יידרשו לשלם משכורות יפות לכותבים שהם לא הבכירים ביותר

Sooner 11 במרץ 2012

הם לא, גיל, ובקרוב מי שיהיה לו זמן ישחרר לחמו על פני הרשת דרך הבלוגים. מי שלא, לא. אנחנו נפסיד הרבה יותר ללא עיתונים מאשר נדמה לרבים, ביניהם חסידו של סימונס.

אריאל 11 במרץ 2012

אתה טועה לחשוב בי חסידו של סימונס, אני ממש לא.
ואני מסכים איתך שנפסיד הרבה בלי עיתונים, זה בדיוק מה שניסיתי להגיד פה. שהעיתונים חייבים להיערך ליום שאחרי, אבל הם לא – ובזה הם מביאים את הנפילה שלהם

mirage 11 במרץ 2012

סיבה נוספת לדעיכת העיתונות תהיה החיסכון בנייר. אבל הכותב צודק שיהיה עצוב אם החיסכון יבוא על חשבון האיכות,התחקירים והעומק.

ירון 11 במרץ 2012

היום כבר ברור שהעיתונים החדשים בכלל לא יודפסו על נייר, אלא יגיעו בצורה רלקטרונית לטאבלט / מחשב.
השאלה היא לא הפורמט, אלא המחיר. בעבר היה ברור לכולנו שעיתון עולה כסף, והיום זה כבר לא ברור. השאלה היא אם אתה תהיה מוכן לשלם כסף על מהדורה אלקטרונית של ידיעות אחרונות כאשר אתה יכול לקבל תוכן חינמי לא פחות טוב.

קסיוס קליי 11 במרץ 2012

אין שום סיבה שעיתון ישרוד במתכונתו הנוכחית.
רלוונטיות- אין
תוכן- אין
טורים מעניינים- אין
כתבות מקצועיות ומעמיקות- אין

הכל יש היום באינטרנט. אומנם יש הרבה זבל אבל יש הרבה איכות.
בזכות וואלה ספורט ודה באזר נחשפתי לNFL והוקי שאין שום סיכוי שהייתי יכול לקרוא בשום מקום אחר.
שלא לדבר על האנטומיה של מל..

אז מה כבר כתבי הצעצוע של ידיעות ומעריב יכולים לחדש לי בדיוק?..

ש. בן ד. 11 במרץ 2012

אני חושב שהאינטרנט עדיין בחיסרון בכמה תחומים אל מול העיתון – תחקירים, כתבות עומק, נוחות והאפשרות לקחת לכל מקום וכו'. אבל כל היתרונות האלו ייעלמו עם הזמן במציאות הטאבלטים של היום.
היתרון הגדול של העיתונות הכתובה (וכן, אני חושב שזה יתרון) זה שהיא יכולה להביא אלינו כתבות שבשום סיטואציה אחרת לא היינו שומעים עליה. כבר קניתי את העיתון (או קיבלתי, זה לא באמת משנה) בשביל משהו אחד, כנראה אני כבר אקרא את המשהו האחר.
עיתון יכול לתת לנו כתבות על ג'וזף קוני (בזמן אמת), כתבה על המוות המפתיע שהיה במשלחת החוקרים לאנטרקטיקה וסיבה שבגללה אין למדוזות באיים המאלדיבים ארס – בשביל זה המציאו את המוספים.
לצערי היום המוספים האמיתיים נמצאים רק בעיתוני סופ"ש והעיתונות באמצע השבוע מתבטלת לחלוטין ולא מבינה שהיום בשטף המידע החלק העיקרי של העיתון – "מוסף" החדשות – הוא כבר לא רלוונטי. היום כבר קשה מאד למצוא היום עיתון שמספר לנו על הכל והיום רוב העיתונים הפכו (בדיוק כמו באינטרנט) לעיתוני נישה שמעניינים רק את חלקינו.
תמיד רציתי שעיתון ייתן לי משהו נוסף ויעשיר אותי בתחומים שלא הכרתי, כשהוא מפסיק לעשות את זה אני עובר לאינטרנט.

טל 12 11 במרץ 2012

נראה לי הגיוני. לדעתי,אובמה מאד מחובר לכל מה שקורה עם האינטרנט וכיו"צ – הוא מהעולם החדש לא מהעולם הישן.

בקמפיין הבחירות שלו הוא עשה שימוש באינטרנט,בין היתר כדי לגייס כספים.כזכור,הוא הצליח בגדול.

ניצן פלד 27 במרץ 2012

איזה טרנדי זה לומר על עצמך שאתה לא מחסידיו של סימונס.
מדהים.
אולי אני אקפוץ על העגלה? או שכבר צפוף?

ניצן פלד 27 במרץ 2012

ועוד נקודה, שגרמה לי להפסיק לקרוא ולכתוב תגובה:
להשוות את גרטנלנד לדהבאזר זה לחלוטין לא מקצועי.

דהבאזר, עם כל ההערכה והאהבה, הוא משטח שיושבים עליו בלוגים.
גרנטלנד הוא אתר עם עורך ראשי, עורכים, כותבים מקצועיים.

ההבדל המהותי הוא שכאן בדהבאזר כל הטקסטים הם פוסטים של כותבים שכותבים מתי שבא להם, על מה שבא להם, ואין מסנן של איכות (ואם יש, הוא צריך החלפה).
בגרנטלנד השילוב הוא של תרבות-פופית (בלוגים באופייה) לערכים עיתונאיים "ישנים" (יד מנחה ומכוונת בעריכה ובתחומי הסיקור וכדומה).

Comments closed