הדמיון עולה על כל מציאות. וגם – תוצאות דה-בראקטס!

עונת הפנטזי בייסבול נפתחת מחר בערב והבלוג מתרגש. וגם, תוצאות דה בראקטס השנתי

לאוהדי ספורט יש נטיה לדבר על הקבוצה שלהם בלשון רבים, כאילו הם בעצמם עולים למגרש. "ניצחנו!", "הפסדנו!", והחביב עליי – "השופט דפק אותנו", הם חלק מהביטויים שתשמע לא פעם מאוהד ספורט טיפוסי.

כמובן, אוהדים כאלו יודעים שלא הם שיחקו אבל הם כן מרגישים שבאהדה שלהם  הם חלק בלתי נפרד מההצלחה – והכשלון – של המועדון. לא נעים לי לשבור להם את האשליה, אבל בינם לבין ביצועי המועדון אין דבר וחצי דבר.

עמוק בלב, כולנו יודעים את זה. במקרה הטוב, הצפיה שלנו בטלוויזיה, עוזרת למועדון לקבל כסף מזכויות שידור, במקרה הבאמת טוב הכרטיס שקנינו למשחק עוזר למסי לממן את הטיפ לשוער שלו בבוקר.

כן, במסה גדולה לאוהדים יש משמעות, בלי קהל אין ספורט (אם כי גם זו אקסיומה שהספורט בארץ מעמיד בפניה אתגרים חדשים מדי יום), אבל כיחידים? אנחנו חסרי משמעות. בסופו של דבר מערכת יחסים בין אוהד לקבוצה שלו היא חד צדדית בלבד – הוא נותן ונותן והיא מצדה לא שמה עליו. אם היא עושה טובה ולא מעלה את מחירי הכרטיסים, הוא מרוצה.

אני בטוח שחלק מכם מזיזים את הראש מצד לצד, בטוחים שהכותב קצת מסטול כשהוא כותב את זה. אבל אם תחשבו על זה לעומק תראו שהרבה מאוד אוהדים לא מרגישים שהמשחק בפני עצמו מספיק להם כדי להיות מעורבים באמת. פרטים אתם מוזמנים לברר אצל הבוקי הקרוב לביתכם.

יש כמובן רק בעיה אחת קטנה עם הימורים,  אתה עשוי, אפעס, להפסיד בהם כסף.

בדיוק בשביל זה אלוהים המציא את הפנטזי.

*

הדוק כתב פה לפני יום או יומיים שדיונים על ספורט זה לחנונים. אם זה נכון, אז פנטזי אמור להיות למגה-חנונים. ילדי הכאפות האולטימטיביים. אלו שעוקבים אחרי סטטיסטיקות נידחות של כל שחקן ומבלים את כל היום שלהם מול המחשב בניסיון להשיג את המציאה הבאה.

אבל זה כמובן לא המצב. פה בארץ העסק לא ממש תפס, פשוט מהסיבה שכדורגל הוא ספורט די מחורבן להריץ בו ליגת פנטזי – יש בו גולים, בישולים, וזהו בערך. לא ממש מעניין. בארה"ב, לעומת זאת, מדובר בעסק של מיליארדים. למעשה, כל מיני בדיקות שנעשו מעלות שהמשק האמריקאי מפסיד מיליארדים כל שנה כתוצאה מפנטזי, בעיקר זה של הפוטבול.

אז מה כל כך ממכר בפנטזי? ובכן, נחזור למה שהתחלנו איתו – בפנטזי זה אתה שמנצח ומפסיד. נכון, לא אתה חובט בכדור או מוסר אותו, אבל מי שבחר בשחקן שחבט בכדור או יותר טוב – הביא אותו בטרייד – זה אתה ורק אתה. והניצחון – הוא רק שלך. יש רק בעיה אחת קטנה עם זה – הוא ממכר.

*

מחר (רביעי) בערב הולכת להפתח בשעה טובה העונה החדשה בליגת הבייסבול האמריקאית. לכמה מיליונים בארה"ב, ועוד כמה עשרות בארץ, התאריך הזה מסמל משהו הרבה יותר חשוב – פתיחתה של עונת הפנטזי בייסבול.

גם זה פנטזי (צילום: manan0410)

אם פנטזי פוטבול הוא עוד איכשהו שפוי – משחקים בסך הכל יום-יומיים בשבוע ולכל אחד יש בהרכב שמונה שחקנים בערך, במעט מאוד עמדות, הרי שפנטזי בייסבול הוא ההארד קור. הרון ג'רמי של הפנטזי.

בייסבול משוחק במשך שישה חודשים בשנה כל יום, כל יום. אנחנו מדברים על 180 ימים שבהם אתה צריך לרוץ למחשב שלך ולבדוק מה השחקנים שלך עשו. וגם פה, יש לך 20 כאלו, פזורים על יותר מ-10 עמדות שונות.

בקיצור, מדובר ביותר מהתמכרות. מדובר בעבודה שניה, ולפעמים גם ראשונה. לא יודע כמה פעמים יצא לי להגיע לעבודה בשמונה בבוקר (ואני מקווה שאף אחד מהמנהלים שלי לא קורא את זה) ולהעדיף לבדוק איזה שחקן כדאי לי להרים, לפני שאני רואה מה מצב העבודה שלי. בכל זאת, יש סדרי עדיפויות.

אבל היי, יש בונוסים. שחקני בייסבול הם השחקנים הנפצעים בעולם. למעשה, שחקן בייסבול בריא זה משהו שנצפה בפעם האחרונה בשנות העשרים של המאה הקודמת. מה שאומר שכל בוקר אתה עשוי להתקל בדיווח מופלא על אחד השחקנים שלך, כמו זה על ראיין הווארד, הפירסט בייסמן של הפילדלפיה פיליז, שלמזלי לא נמצא בקבוצה שלי (התרגום החופשי שלי):

"ראיין הווארד הצליח לנעול את שתי הנעליים שלו הבוקר, מדווח האינקויירר. למעשה, הווארד הורשה לאחרונה להתחיל אימונים והוא אפילו חבט כדורים שטוחים מהשרפרף הבוקר". נשבע לכם, אני לא ממציא את זה.

*

אז זהו, עונת הפנטזי מתחילה מחר, מה שאומר שהזמן הפנוי שהיה לי הצטמצם עוד יותר ואתם תצטרכו לנסות להבין למה אכפת לי מאיזה רליבר נידח ממיאמי (הית' בל – עתיד האנושות תלוי בך!).

אבל היי, לפחות כשהקבוצה שלי תנצח – זה אני שמנצח ולא חבורה של זרים מיליונרים שלא אכפת להם ממני.

ואם כל זה לא שכנע אתכם, תבדקו את התמונה הזאת שפרסם ביל סימונס, מדראפט הפנטזי של ליגת הבייסבול שלו:

 סימונס הוא הבחור בפינה הימנית התחתונה – שימו לב לכמות המחשבים והדפים שפזורים סביבו. ואתם חשבתם שפנטזי זה עסק לחנונים – לאיש יש שני מיליון עוקבים בטוויטר והוא ראיין את ברק אובמה, אז הא לכם!

***

ומענין לענין באותו ענין. למה אתם חושבים בראקטס של המכללות כל כך פופלריים? 105 אנשים מילאו את הבראקטס של דה-באזר השנה, אני יכול לנחש שמרביתם לא ראו יותר משניים-שלושה משחקי קולג' העונה. אבל האם יש דבר יותר כיף מאשר לנצח אנשים אחרים – לא הקבוצה שלך, אתה – אפילו אם זה בספורט שאין לך מושג בו?

אז אחרי שמתחתי אתכם, הנה הזוכים בדה בראקטס של השנה:

כמו שאמרתי, 105 קוראים מילאו בראקטס השנה, 21 מתוכם ניחשו נכונה את האלופה הזוכה מקנטקי.  למעשה, בחירה בקנטקי היתה הדרך הנכונה לזכות השנה, כאשר מתוך 20 הבוחרים שסיימו ראשונים, רק אחד לא בחר בקנטקי לקחת אליפות (וגם הוא בחר בקנזס, הפיינאליסטית).

כמו כל שנה, גם הפעם עבדכם הנאמן לא אכזב והצליח לסיים בשליש התחתון (מקום 77)  עם 58 נקודות עלובות. אבל, כמו במירוץ לאולימפיאדה, גם פה לא חשוב איפה סיימת אלא מי סיים מתחתיך ולכן תמיד טוב לראות את דורפן מזדחל 11 מקומות מתחתיי.

מבין הכותבים באתר נציין לטובה את אלון עברון שאמנם נאלץ לראות את דיוק שלו הולכים הביתה כבר בסיבוב הראשון, אבל למרות שבחר בהם לקחת את הטורניר, הצליח לסיים במקום ה-44 ולהיות ראשון לכותבים פה (שזה ההגדרה המילונית לראש לשועלים, אני מניח).

והזוכה הגדול הוא grass legend , או בשמו המלא "רונן" (ומוזמן להזדהות בתגובות בשמו האמיתי, ולהתבשם מניצחונו), שהצליח לא רק לאסוף 45 מ-63 בחירות נכונות  ולזכות ב-151 מתוך 192 נקודות אפשריות, אלא גם לנחש נכונה את זהות האלופה, סגניתה, ובסך הכל שלוש מתוך ארבע העולות לפיינל פור, ועל כן הוא זוכה בתהילת עולם ובזכות ההשווצה (תרגום קלוקל לbragging rights, אני מודה) למשך שנה שלמה.

הריעו לזוכים!

ראויה. לגמרי ראויה
ובמשחק נוסף: ברצלונה - מילאן

No Comments

לוינטל 4 באפריל 2012

אפילו שאני לא מומחה מכללות, סיימתי רק במקום ה-59. מביך

יבור 4 באפריל 2012

איפה לס סיים?

גיל 4 באפריל 2012

נדמה לי שהוא לא מילא הפעם.

אלון 4 באפריל 2012

בבראקטים שמילאתי בעבודה העפתי את דיוק מוקדם ונתתי את האליפות לקנטקי. הרווחתי מזה כמה דולרים אותם אני אבזבז על אלכוהול שישכיח ממני את אכזבות מרץ ואת העובדה ששבוע הבא שאבז מוחמד יעדיף את קנטקי על דיוק.

גיל 4 באפריל 2012

מקום 17 מכובד. עקבתי אחרי הבראקט והייתי בטוח שS&M יקח אבל הוא נפל בישורת הסופית. מה שיפה ביאהו זה שהם מכפילים את הנקודות כל סיבוב ולא כמו ESPN שנותנים ניקוד קבוע. זה אומר שיש מהפכים עד הסוף ויותר חשוב לדעת מי יגיע לפיינל פור מאשר מי ינצח בסיבובים הראשונים. היה בסך הכל טורניר די מאכזב אם לא יותר מדי דרמות ובלי שום באזר ביטר. פנטזי לטורנירים נקודתיים זה משהו שכדאי לאמץ כאן, נדמה לי שליורו יש גם פנטזי משלו ושם לאנשים אמור להיות יותר ידע. אפשר גם לחשוב לעשות פנטזי על האולימפיאדה, לענפים המרכזיים או למדליות הכלליות.

פראליה 4 באפריל 2012

רונן הוא אכן שמי האמיתי למי שלא יודע, אבל השם המפורסם יותר בפי עם הוא פראליה או בשמי המלא ננאד פראליה, הקרדיט המלא לא רק לי, בכל זאת כדורסל, אני אנצל את זכותי מדי פעם כשתנוח עלי הרוח, תודה, היה כיף לשחק.

ירון 4 באפריל 2012

אחלה פוסט!
כשהגעתי לניו יורק (זה היה מזמן ולא הבנתי כלום בפוטבול) החברה מהעבודה הציעו להצטרף איתם לפול שבועי. כל אחד שם 10 דולר והזוכה לןקח הכל. זה שניצחתי בשבועיים הראשונים היה מזל של מתחילים, או סתם מזל, אבל בזכותם התאהבתי בפוטבול אמריקאי! במשך כמה שבועות ראיתי פוטבול רק בשביל לבדוק את ההימורים שלי, ומשם הדרך להתאהבות במשחק המדהים הזה היתה קצרה.
כל הכבוד ל – grass legend
לנחש אלופה, סגנית ושלוש מארבע, וכמובן לזכות ב-151 מתוך 192 נקודות אפשריות אינו דבר של מה בכך. יהיה מעניין לבדוק כמה זמן השיא הזה יחזיק.

YG 4 באפריל 2012

מקום שלישי עם אותן הנקודות כמו מקום 2. יכול היה להיות יותר טוב (:

"רון ג'רמי של הפנטזי".. מעניין מה זה "פיטר נורת' של הפנטזי"?

רועיש 4 באפריל 2012

אכן הוכך שאין צורך בידע בכדורסל מכללות כדאי להצליח בבראקטס.
מקום רביעי מאוד מכובד.

רועיש 4 באפריל 2012

הוכך=הוכח

פראליה 4 באפריל 2012

אם יש לך מושג בספורט ואתה תחרותי מספיק יש לך צ'אנס חזק גם בבראקט של דוקים (סה"כ כדורסל, אל תיקח כבד את כל ניתוחי הניתוחים פה).

אביעד 4 באפריל 2012

מקום 84 מביך. damn you kendall marshall!!!!

מנחם לס 4 באפריל 2012

אחלה פוסט.

אני לא יודע היכן אני חי, אבל לא הייתי מודע כלל לבראקט. אולי זה קרה בזמן הניתוח הראשון שעברתי.

ניצן נ. 4 באפריל 2012

שנה שעברה זכיתי להביס את אחי הגדול, איתי ואף לרדת עליו בבלוג של דורפן. השנה ניקודו מעפיל על השפלתי ועל כן אני חייב לפרגן לו. אז איתי, כל הכבוד.
חכה לתחילת עונת הטניס.

Amir A 4 באפריל 2012

פנטזי בייסבול זה המקום היחידי שבו אתה יכול לברוח מהמשכנתא, העבודה, ה-להסיע את הילדים, ה-"אל תשכח להביא חלב מהחנות", ה-"מחר אימא שלי מגיעה לארוחת ערב ונשארת לישון", ה-"השכנה ממול אומרת שנורא השמנת" ועוד כהנה וכהנה. איפה עוד אני יכול לקלל מישהו שמרוויח 20 מיליון דולר לשנה ובתגובה הוא ישפר את ביצועיו? ושלא תטעה לרגע, הסיבה ששחקנים כמו טשירה או ג'ון אקספורד מתחילים לשחק רק חודשיים אחרי תחילת העונה זה בגלל שבשלב הזה מגיעים האיומים הרציניים של שחקני הפנטזי לזרוק אותם לוויברס.

אריאל גרייזס 4 באפריל 2012

אולי הגיע הזמן לדאוג שהם ייבחרו את עצמם בפנטזי, לא?

Amir A 4 באפריל 2012

אתה יודע מה? לשחקן שמרוויח 20 מיליון בעונה הדירוג בפנטזי יכול להיות מוטיבציה גבוהה יותר מאשר עוד 200 אלף בונוס על ביצועים.

Sooner 4 באפריל 2012

הית׳ בל הוא אולי טיפוס שוליים (דופק ספרינט ביציאה מהפן וגליץ׳ לתלולית), אבל הוא הכל חוץ מרליבר נידח

אריאל גרייזס 4 באפריל 2012

האיש שיחק שנים בסן דייגו, פר הגדרה זה הופך אותך לנידח. חוץ מזה, תן להנמיך ציפיות, זה המומחיות של שחקן פנטזי

דורפן 4 באפריל 2012

מביך – אחרי שלוש שעות בערך כבר הייתי מחוץ לתמונה. ואחר כך זה הפך גרוע יותר. אדיוט!

Comments closed