הסדק בשריון של פרגוסון

איך שלא תסובבו את זה, אלכס פרגוסון מגיע למשחקים גדולים כאילו הוא האנדרדוג ולא המנג'ר של הקבוצה הגדולה בעולם

In כללי

השבוע בילינו, אחרי 10 שנים בערך שלא הייתי שם, בבית מלון באילת. לא יודע למה לא יוצא לי להגיע יותר לעיר הזאת – זה בטח לא המרחק, הרי באריזונה היינו נוסעים כל סופשבוע למרחקים גדולים מזה. אולי זאת הדרך שאני פשוט שונא.

בשירות שלי, ביליתי יותר משנה בבסיסים הסמוכים לעיר הזאת, והדרך לשם רק הזכירה לי עד כמה שנאתי אותה. יש לך חמש שעות של נסיעה לבסיס שאתה שונא כל אחת מהן ולא רוצה שייסתיימו. מצד שני, פעם בשבועיים, גם היו לך 5 שעות של נסיעה בצד השני, שגם הן לא רציתי שייסתימו.

כן, זה נשמע דפוק, אתה נוסע הביתה, אתה אמור לרצות שזה יעבור הכי מהר, לא? אבל בצורה מוזרה משהו, הדבר שהכי אהבתי ביציאה הביתה מהצבא היה – את היציאה הביתה. הרגע של העליה על האוטובוס והנסיעה הארוכה הביתה היו החלק הכי טוב של סוף השבוע שלי.

היתה שם הבטחה. זאת היתה הנקודה שסוף השבוע מתחיל, כולו עוד לפני, וזה בכלל לא משנה שאני לא הולך לעשות בו יותר מדי. מרגע שהגעתי הביתה, הספירה לאחור לחזרה לצבא התחילה, חזרה לדרך הנוראית הזו.

*

גם בנסיעה בחזרה הביתה היום היתה הבטחה. הבטחה למשחק כדורגל גדול בין הקבוצות של מנצ'סטר. וגם במקרה הזה, ההבטחה לא בדיוק התגשמה. אם כי במקרה הזה היה אפשר לצפות את זה. כי כמו תמיד אצל פרגוסון, במשחקים מהסוג הזה, אנחנו לא מקבלים תמורה לכספנו.

בואו נבהיר את זה מההתחלה – זה שאני אוהד ליברפול לא מפחית מההערכה שיש לי לסר, אולי להיפך. יש מעט מאוד דברים שהייתי רוצה לראות יותר מאשר את הבחור סוף סוף פורש. בסוף השבוע שמעתי אנשים מדברים על פפ גווארדיולה כעל המאמן הגדול ב-20 השנים האחרונות ורציתי לשאול אותם – הלו? ומה עם זה שלוקח אליפויות שנה אחר שנה באנגליה כבר 20 שנה?

אבל למרות שאני מחזיק מפרגוסון אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה, יש דבר אחד שתמיד יעיב לדעתי מעל הקריירה של המאמן הגדול הזה – המשחקים הגדולים.

כמו שראינו אתמול, ובהרבה מאוד מקרים בעבר, כשהיונייטד מגיעה למשחק מכריע שבו היא צריכה לשחק על תוצאה, היא עושה בדיוק את זה – משחקת על תוצאה. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא, אבל זאת לא הדרך שבה קבוצה מהדרג של היונייטד, קבוצה שמתפארת בכדורגל ההתקפי שלה צריכה לשחק.

(צילום: cvrcak1)

*

תסתכלו על המשחק מול באזל מוקדם יותר השנה. על זה מול באיירן ברבע גמר האלופות לפני שנתיים – זה שבו מנצ'סטר עלתה ל-3-0 מוקדם ואז פשוט ירדה לבונקר. או שפשוט תסתכלו על המשחק מהיום.

בכל פעם שיונייטד של פרגוסון מגיעה למשחק מכריע שבו היא לא עם הגב לקיר, היא עולה עם פארק. תמיד זה פארק. ברגע שזה קורה, אתה יודע – הסר משחק על תוצאה.

ואין דרך להצדיק את זה, כי כשמוריניו עושה את זה, אתה יודע שמדובר באופרטיוניסט, אחד שמצדיק את התוצאה מעל הכל – תמיד היה ותמיד יהיה. במקרה של פרגוסון, הוא הרגיל אותנו להאמין שהיונייטד שלו רוצה לנצח תמיד – אבל זה פשוט לא עומד במבחן המציאות.

*

אפשר לעשות הרבה תרגילים חשבוניים – להגיד שעד 99' הליגה האנגלית היתה נחותה באירופה, לספר את כמויות הגמרים שאליהן הגיעה היונייטד, אבל בשורה התחתונה, מאז שהגיע הסר ליונייטד – יותר מ-20 שנה אחורה, למנצ'סטר יונייטד יש שני תארי ליגת אלופות בלבד – וגם שנייהם הגיעו עם הרבה מזל.

מאז 99', השנה שבה מנצ'סטר יונייטד הפכה את המשחק ההוא מול באיירן אבל לא פחות חשוב – את עצמה למעצמת הכדורגל הגדולה בעולם – ליונייטד יש אליפות אירופה אחת בדיוק – כמו לליברפול, קבוצה שסיימה פעם אחת במקום השני בליגה באותן שנים. לדעתי זה לא מקרה.

כי בכל אותן שנים, יונייטד עולה למרבית המשחקים כפייבוריטית. וכשזה קורה, היא מוצאת את עצמה משחקת שמרני. מנסה להחזיק בכדור (פארק כבר אמרנו?) ובסוף מוצאת את עצמה מסתגרת ובונה על טעויות של הקבוצה השניה.

וגם זה, מה לעשות, חלק מהמורשת של פרגוסון.

No Comments

פאקו 1 במאי 2012

היכון למתקפה אריאל.
בתרבות האמריקאית היו קוראים לזה לוזרים, מונח שאיני אוהב כלל וכלל, אבל אין מה לעשות – העובדות מדברות בעד עצמן.

אמיר ענבר 1 במאי 2012

אני לא מסכים לגמרי. פרגי מצד אחד רומנטי ומצד שני פרגמטי. כל משחק לגופו. תראה את גמר ליגת האלופות האחרון. למרות שכבר קיבלנו וואחאד שיעור מברצלונה ב-2009, הוא התעקש ללכת על מערך התקפי אפילו יותר כי הוא באמת האמין ורצה לנצח את ברצלונה בכדורגל ולא בבונקר. התוצאה ידועה. במשחק ההוא נגד באיירן נסוגנו לאחור רק אחרי שרפאל הורחק ונותרנו בעשרה שחקנים. זה באמת היה חוסר אונים, אבל הוא קשור לפסקה הבאה:

אני חושב שבשנים האחרונות החטא הגדול (כפי שכתבתי בפוסט של דורפן על המשחק הערב) הוא בכלל במקום אחר לחלוטין. ההזנחה המתמשכת של מרכז השדה הותירה את יונייטד עם חלל אדיר במקום שהוא לב הקבוצה. וכשהלב לא מתפקד – וכל כך קל ליריבות "לחנוק" אותו אצלנו – כל הקבוצה משלמת מחיר. ראיתי את זה שוב ושוב ושוב מול יריבות חזקות, דוגמת סיטי. בין אם אנחנו משחקים עם שני קשרים או שלושה, אין לנו שליטה במרכז השדה. אנחנו כמעט תמיד מפסידים את המרכז, לא מרצון. התוצאה היא שהיריבה מחזיקה בכדור יותר, תוקפת יותר ואנחנו נסוגים לאחור כי אין ברירה. אם סוף סוף נפתור את זה, אין לי ספק שניראה אחרת במשחקים גדולים. עד אז, אנחנו מגיעים שוב ושוב עם חולשה מובנית שגורמת לנו להיראות מספר 2 ליריבות חזקות, גם אנחנו מנצחים.

גיל 1 במאי 2012

אני ממש לא מסכים, בטוח לגבי הליגה. מה רצית שהוא בדיוק יעשה במשחק היום? זה הכלים שיש לו השנה וכשהוא מנסה לשחק פתוח ההגנה מתמוטטת. ושתי אליפויות אירופה זה יותר מכמעט כל קבוצה ביבשת. מה לעשות שבשיטת משחקי גביע יש הרבה מזל. דווקא המשחק מול באיירן לפני שנתיים מראה שהם כן עלו התקפי רק שהתוכניות השתבשו להם וגם במשחק הגמר נגד צ'לסי הם תקפו והיו צריכים לנצח בזמן הרגיל.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

זה הכלים שיש לו השנה? פתאום פארק בהרכב וולנסיה, השחקן אולי הכי טוב שלהם העונה על הספסל?
ידעתי שתבואו לי עם שיטת משחקי הגביע ומזל ושטויות. שום מזל, אתה יוצר את המזל שלך.

גיל 1 במאי 2012

השנה אלו באמת הכלים שלו ואם אתה חושב שולנסיה היה מוביל לתוצאה שונה אתה טועה. ההגנה של יונייטד חדירה השנה ועם ואלנסיה אולי היה יותר סיכוי להבקיע גול אבל גם לספוג שלישייה. אם פארק היה בכושר שלו לפני שנתיים אז היה טוב יותר, הרעיון הוא להחזיק יותר זמן בכדור אבל זה לא עבד.

גיל 1 במאי 2012

וכן, כשאתה משחק בשיטת גביע נגד קבוצות שאתה לא רגיל לשחק נגדם אז לא קל להתמודד עם כולן. מנצ'סטר בנויה למשחק בליגה האנגלית. אלא אם אתה ברצלונה שבה לא משנה מי היריבה אתה תהיה דומיננטי, לא קל להצליח באופן עקבי באירופה. חוץ מברצלונה, איזו עוד קבוצה הצליחה כמו מנצ'סטר בעשור או שניים האחרונים? אולי ריאל.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

נו, באמת, אפס בעיטות למסגרת במשך תשעים דקות במשחק הכי חשוב שלך העונה? מה שיונייטד הציגה אתמול זאת פחדנות לשמה. וזה קורה כל פעם במשחק חשוב שהיא עם הגב לקיר.
ובדבר אחד אתה צודק – יונייטד בנויה למשחק בליגה האנגלית מסיבה מאוד פשוטה – בליגה האנגלית (בדרך כלל) אין לך משחק אחד שקובע. אז יונייטד יכולה לבוא ולשחק את המשחק שלה.
אבל ברגע שהם מגיעים למשחק על כל הקופה – הופה, נכנסים לבונקר.
אני לא יודע איך אפשר להיות אוהד יונייטד, הקבוצה שהובילה את הליגה בגאון, ולא להתבייש במה שהיה על המגרש אתמול מהקבוצה שלך. זאת מוליכת הליגה האנגלית?

גיל 1 במאי 2012

מנ'צסטר דווקא בעטה 5 בעיטות לשער ומה לעשות שהם לא היו למסגרת? זה לא קשור לפחדנות אלא ליכולת. זה היכולת שלהם עכשיו ושום שינוי בצורת המשחק לא היה משנה את זה. בחייך, לומר שזה תמיד קורה במשחק קובע זה אי הכרה של ההיסטוריה שלה. מה עם המשחק נגד הסיטי בגביע שהם ניצחו ושיחקו התקפי? או ה8-2 נגד ארסנל? כיום, הם לא יכולים לשחק סופר התקפי כי ההגנה מחוררת, זה המצב. אין מה להתבייש כשאתה יודע שלא יכל להיות טוב יותר, העיקר שלשונאי יונייטד יהיה מה לומר נגדה.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

ה-8-2 מול ארסנל מוכיח בדיוק את הכוונה שלי. כשזה משחק אחד, וכל העונה לפניך, מנצ'סטר משחקת פתוח. כשמגיעים למשחק על כל הקופה (מצטער, גביע זה לא כל הקופה, זה בונוס) – הם נכנסים לבונקר.
עזוב 5 בעיטות לשער, אתה ראית את המשחק? הם לא עשו בו כלום. זה היה מביך

גיל 1 במאי 2012

אבל זה לא שהם לא ניסו לעשות. אתה מתאר את זה כאילו הם שיחקו בונקר ולא עברו את החצי. הם ניסו לתקוף אבל פשוט לא היו מספיק טובים וגם הייתה קבוצה מולם ששיבשה את המשחק שלהם.

אמנון 1 במאי 2012

סתם הערת אגב, הקבוצה המצליחה ביותר באירופה ב-20 שנה האחרונות היא מילאן. 5 זכיות ועוד 2 גמרים שמים אותה בליגה משל עצמה.

אדום 1 במאי 2012

אמנון, מה שאמרת מוכיח שהיא הקבוצה הכי מצליחה בליגת האלופות. יונייטד ובארסה גם שלטו בליגה שלהן וגם הצליחו לא רע בכלל בצ'מפיונס.

יואב 1 במאי 2012

מול באיירן לפני שנתיים לא היתה שום ירידה לבונקר. ספגנו שער מיקרי לגמרי לפני ההפסקה מה שחייב זהירות. ואז רפאל הורחק. לא בונקר ולא נעליים. לפי התאוריה שלך היינו אמורים להיות שם כבר אחרי 1-0 לא? זה היה מספיק לנו. אבל לא, היתה מחצית וינטאג׳ של יונייטד.

פארק בכושר של לפני שנתיים שלוש הוא שחקן נהדר שהולך לעומק ומבקיע שערים מכריעים.

4 גמרים ב14 שנה(מאז99) זה בסדר. בגמר, הכל פתוח(והיו גם איזה 4 חצאים או משהו כזה).
הימים של לקחת אליפות אירופה רק מול אלופות נגמרו. זה מפעל גביע עם כל כך הרבה איכות כשהכל פתוח. ברצלונה הגדולה לקחה רק שלוש באותו פרק זמן.

קקה קברקה 1 במאי 2012

אני לא חושב שהיונייטד הפסידה את המשחק הזה בגלל הטקטיקההגישה או כל טענה פרשנית אחרת. הם לא הגיעו לבעיטה אחת לשער כל המשחק. צריך להגיד את האמת – יש פערי איכויות די גדולים מול הסיטי – שאמנם יכולה לאבד כמות נקודות דומה ליונייטד בליגה לאורך עונה – אבל אין ספק מי הקבוצה החזקה יותר.
האמת העצובה היא שהכסף מנצח. סיטי, ריאל ופריז סן ז'רמן הן קבוצות מסוג שהולך ומתרבה ובהן הכסף הוא לא רלוונטי כמעט. זה מייצר משחקי נוק אאוט מדהימים לפעמים – אבל לאורך זמן הורג את הרומנטיקה של המשחק (וכן, מונפלייה כנראה תעלם שנה הבאה).
אהבתי את מה שעבר על היונייטד השנה – השילוב של צעירים (ג'ונס,קלברלי,וולבק, רפאל ואפילו דה חאה) עם ההדרכה והתמיכה של הקשישים.
גם מקום שני בעונה כזאת זה יפה ומיוחד. הלוואי וזאת עונת בניה.

כוכב עליון 1 במאי 2012

לא הבנתי משהו אריאל, בכל האליפויות שלנו, בכל הפעמים שהגענו לגמר גביע אירופה, בכל ההישגים של פרגוסון אף פעם לא התעלנו במשחק גדול? צ'לסי שנה שעברה לא היה בליץ בהתחלה סתם כדוגמא.. ולעניין ליגת האלופות, אין מה לעשות הרבה יותר קשה לקחת אליפות אירופה בעידן המודרני כשאתה מתמודד עם עוד 3 אנגליות, 4 ספרדיות,4 איטלקיות וכו' מאשר פעם כשהתמודדת עם אלופת גרמניה המזרחית, שבדיה וכו'.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

היו הרבה התעלויות במשחקים גדולים – כמעט כולם הגיעו כשהקבוצה עם הגב לקיר ונאלצת לשחק התקפי. מול באיירן ב-99 ובחצי מול יובנטוס, אלו דוגמאות טובות. תן לי דוגמא אחת למשחק שהספיק ליונייטד תיקו דחוק והיא נתנה משחק גדול
ואולי זה קשה לקחת אליפות אירופה היום, אבל מקבוצה ששולטת בעולם הכדורגל ביד רמה בעשור וחצי האחרונים, ושבניגוד לקבוצות כמו צ'לסי או ריאל לא מחליפה מאמן כל יומיים – כן, היית מצפה ליותר מאליפות אירופה אחת בתקופה הזאת

אריק 1 במאי 2012

חשיבה של שלוש שניות… אהה.. ארבע אפס על מילאן, נצחון מרשים מאוד על אינטר של מוריניו, שלישיה מול צלסי שנה שעברה X2, זהו התעייף לי המוח… בכל זאת שלוש שניות

אזי 1 במאי 2012

בפעם הקודמת שמנצ'סטר לא עברה את שלב הבתים בצ'מפיונס, הספדתי את הסקוטי הזקן כמו כולם. שנה אחרי כבר בלסתי כובעים וטענתי בגאון שהוא גאון.
אבל חומר השחקנים במנצ'סטר לא מספיק טוב העונה.
אני לא יודע אם זה בגלל הקמצנות של הגלייזרים או שפרגוסון התאהב במוניטין שלו כבונה קבוצות משחקנים צעירים ולא מוכרים.
כמו כל דבר בחיים, אני מניח שזה שילוב של השניים.
אבל אריאל צודק, מנצ'סטר לא נותנת משחקים גדולים. היא לא מתעלה במני טיים. היא מכבש, שמתקדם לאט ובטוח וברוב הפעמים אין הרבה סלעים שיכולים לעצור אותו.

YG 1 במאי 2012

איבד הרבה מהקלאס שלו בדקה ה-76.

עידן 1 במאי 2012

אריאל המאמר לא ממש אובייקטיבי, כבר שחכתה את החזרה מ-3-0 ל3-3 נגד צ'לסי בברידג' השנה?או את המהפך בדלה אלפי בגומלין חצי גמר האלופות לאחר פיגור 2-0? ב99? ואת השיעור בכדורגל שהעברנו לארסנל בגומלין האלופות ב2009?? יש עוד המון דוגמאות להתעלות של יונייטד במשחקים חשובים כמו מגן הקהילה של השנה או הסיבוב השלישי של הגביע השנה ועוד הרבה מאוד…ברור לי שבתור אוהד ליברפול קשה להודות במצב ומאוד קל לחפש את הקטנות וזה בסדר. אתמול בלטה בעיית מרכז הקישור ולא יותר מזה. חבל לחפש סיבות מתחת לאדמה או לצאת בהצהרות כמו שלך.

עידן 1 במאי 2012

וכמובן שטענות הבונקר נגד באיירן לא נכונות בתור אחד שהיה במשחק במחצית הראשונה עלינו התקפי ביותר והשארנו לבאיירן אבק. לאחר יתרון 3-0 קאריק טעה בשמירה על אוליץ' וספגנו גול מיקרי. למחצית השנייה עלינו כמו לראשונה אך אדום לרפאל הכריח אותנו להתגונן. בכל זאת היינו בשחקן פחות אפשר להבין. וגם מול בארסה עלינו התקפי. עזוב הטענות שלך פשוט לא צודקות וחבל.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

עידן, חבל שאתה לא מקשיב. כל הדוגמאות שאתה נותן הן כאלו שבהן ניונייטד היו עם הגב לקיר. הם היו בפיגור 2-0 מול יובה אז הם נאלצו להתחיל לשחק התקפי. הם היו בפיגור 3-0 מול צ'לסי אז הם נאלצו להתחיל לתקוף (וגם שם, דרך אגב, זה היה יותר עבודה של השופט מאשר של היונייטד).
הטיעון שלי הוא פשוט – אם יונייטד מגיעה למשחק מכריע שבו היא צריכה לשמור על תוצאה – היא עולה הכי שמרני שאפשר.
אין דרך שתשכנע אותי שאתמול ההרכב של יונייטד היה הכי טוב שהיא יכלה להעמיד. זה היה הרכב ביזיוני ופחדני – וזה מאוד טיפוסי לפרגוסון.
ברור שאתמול בלטה בעיית מרכז הקישור, כשאתה עולה עם פארק, גיגס וסקולס – אתה מוותר על מרכז הקישור מיידית. בעצם, אתה מוותר על האופציה לתקוף

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

דרך אגב, אני מוכרח לשאול – למה כשאוהד ליברפול כותב על פרגוסון הוא מואשם בחוסר אוביקטיביות אבל כשאוהד יונייטד עושה את זה הוא לא?
אם כבר, מי שלא אוהד את הקבוצה מסוגל לראות גם את החוסרים שלה, משהו שאוהד לא מסוגל

אזי 1 במאי 2012

מאותה סיבה שרק לאפרו אמריקאים מותר להגיד ניגר

אנשים שנמצאים עם הגב אל הקיר נורא מתגוננים, אלא אם כן הם מדברים עם מישהו שגם הוא עם הגב אל אותו הקיר…

בני תבורי 1 במאי 2012

אריאל,
לגבי ההרכב של יונייטד אתמול, אני לא הייתי משתמש במילה פחדני, אלא זהיר. אני מעריך שההעדפה של פארק נבעה מהצורך להכניס לקישור מישהו שיוכל להצר את צעדיו של יאיא טורה, מה שלא קרה בסופו של דבר. חוץ מזה, אני לא חושב שטקטיקה מופיעה במדור המילים הגסות במילון של פרגוסון. הוא , בנוסף לכל סופרלטיב אפשרי שניתן לייחס לו, גם טקטיקן מעולה ומחושב במידה ראויה. הוא לא לקח עשרים אליפויות רק בגלל שהיו לו קנטונאים ורונאלדואים ששחררו אותו מהצורך לחשוב ולתכנן.
מה שכן, אני נפעם כל פעם מחדש מחלק, לא גדול, מאוהדי יונייטד, שלגביהם יקיימות רק שתי אפשרויות. ניצחון, פרגי גאון. הפסד, תם זמנו. מגוחך.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

בני, אם זה היה משהו חד פעמי זה היה בסדר. הענין שהוא שזאת תופעה גורפת במשחקים גדולים של היונייטד.
פרגי מאמן גדול, אבל מה לעשות – גם לו יש חסרונות.
ודרך אגב – אין לו 20 אליפויות, זה כל האליפויות של היונייטד ביחד

גיל 1 במאי 2012

בני, כל מילה בסלע.

עידן. 1 במאי 2012

עידן- אודה לך אם תשנה מעט את הכינוי שלך (על אף ההבדל בנקודה)

אריק 1 במאי 2012

אני מניח אריאל שכדי להגיע לארבעה גמרים ב14 שנה פרגי לא נזקק לשחק "משחקים גדולים" לא נגד ברסה בחצי גמר, לא נגד צלסי, או אפילו שאלקה. גם לא נגד מילאן ואינטר אהה אולי רומא בבית בפיגור. ולהוציא את ברסה אני מדבר על קבוצות שספגו בין 3 ל-7 שערים מהיונייטד, אבל לשיטתך אלא לא משחקים גדולים סתם משחקי נוק אאוט נגד הקבוצות הטובות בעולם. תראה לפעמים אני נפעם ממה שאני קורא מרמת הזכרון העלובה של מי שכותב. בשלוש השנים האחרונות פארק היה שותף להצגות נגד צ'לסי וארסנל באלופות, אז נכון הוא שחקן די גמור השנה, אבל יש לו נסיון שאין לקלברלי למשל ולכן פרגי הלך עליו. טעות? ברור שכן, אני שקלתי לכבות את הטלבזיה וללכת לישון שראיתי את ההרכב. אבל על סמך משחק אחד לבנות תיאוריות זה מאוד שגיא כהן מצדך (שני עמודים הוא כתב על העליונות של יובה והחולשה של פרגי באלופות אחרי תיקו באולד טרפורד, מה היה בדלה אלפי, בסוף כולם זוכרים). בקיצור לפני שבונים תיאוריה על כך שפרגי חלש במשחקים גדולים (איך אפשר לכתוב את המשפט ולא לראות כמה הוא מעוות?) כדאי לבדוק, קצת אם זה נכון. לא? מה אתה אומר נגיד תנסה ממש חזק להיזכר בהיסטוריה רחוקה של שנה למשל. שלושה נצחונות רצופים על צלסי שהביאו אליפות וגמר ליגת אלופות. אבל אתמול היה משחק אז בוא נבנה תיאוריה למה לאמץ את המוח. אני מניח שזה מה שנשאר לכם, תלמד מבני.

יואב 1 במאי 2012

כל מילה אריק.
גם כל עונת אליפות עוברת דרך משחקים גדולים.

סימנטוב 1 במאי 2012

כל מילה, כל מילה אריק

אופיר 1 במאי 2012

פרגוסון, וגווארדיולה מנג'רים גדולים שבונים קבוצות גדולות, אממה – לא מכינים קבוצה טקטית למשחק נתון הכי הכי או מבצעים תוך כדי משחק התאמות נדרשות.
רפא בניטז הוא תמונת הראי של שניהם.

בטווח הארוך עדיף מנג'ר מהסוג הפרגוסוני על טקטיקן יהיר, אבל החסרון בהחלט קיים.

אריק 1 במאי 2012

עכשיו תראה, אם אתה רוצה תשובה רצינית ולא סתם מהבטן זה מאוד פשוט. פרגי היה רומנטיקן גדול, וזה עלה ביוקר באירופה, ברקורד דל ביותר עד 2007. וזה דווקא בגלל שהכל היה הפוך בדיוק ממה שכתבת. יונייטד הייתה נאיבית וקיבלה שיעורים מהיצפלד ואחרים. וא הגיע מוריניו. לפרגי יש מעלה אחת אדירה שאיפשרה לו להישאר בצמרת הוא מתאים את עצמו. והוא למד ממוריניו (וגם מברסה של רייקרד) איך להצליח באירופה, ומאז יונייטד משחקת די משעמם באירופה, (אגב דווקא במשחקים הפחות חשובים בד"כ) זה נכון, אבל היא הגיעה לשלושה גמרים ואם לא הקבוצה העדיפה בהרבה מקטלוניה היתה לו לפחות עוד אליפות אחת, בנוסף יש לו ארבע אליפויות בחמש שנים. אז מה עדיף? כנראה שעדיף להגיע שלושה גמרים ולארבע אליפויות? לא? מה שכן אהבתי את זה שיונייטד זכתה בצ'מפיונס פעמיים במזל צול אחת של ליברפול (שכמובן למזל, לא היה חלק באליפות שלה)

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

עכשיו שאתה לא מדבר בכעס אז אפשר לדבר ברצינות.
1. התיאוריה הזאת שלי לא הומצאה אתמול וגם לא שלשום. אני "עובד" עליה כבר כמה שנים.
2. נכון, יונייטד הגיעה לשלושה גמרים. כמו שאמרתי – לפעמים זה עובד ולפעמים לא. אני לא דיברתי על מבחן התוצאה אלא על השיטה. השנה, למשל, זה ממש לא עבד.
3. גם אתה מסכים שיונייטד מנסה להרדים את המשחק באירופה. אז אתה יכול להגיד שאתה מעדיף את זה כי אתה מעדיף תארים, אבל לטעמי – לקבוצה כמו יונייטד להגיע לבאזל ולשחק בונקר או להגיע לסיטי ולשחק כמו שהם שיחקו אתמול – כן, זה נקודת חובה לפרגוסון.

אריק 1 במאי 2012

אריאל אני יודע שאתה אוהד קבוצה שסבורה שלבעוט לקורה זה נורא רומנטי, אבל אני עדיין זוכר את ההחמצות מול מונאקו, דורטומנד ועוד ואני אישית מעדיף לנצח. אני שוב אומר, תבדוק שוב, יונייטד משעמת רצח, נגד הקטנות, היא דווקא מתעלה נגד הגדולות שבאופן טבעי זה יוצא במרץ אפריל שלפי תוכנית העבודה של הסר זה הזמן לעלות הילוך. השנה יונייטד נתקעה בניוטרל באלופות ועלתה ליתרון גדול מוקדם מדי בליגה ונכנסה קצת לשאננות. אני דווקא סבור שהבעיה של יונייטד היא במשחקים הקטנים (מבחינת הרמה) שלצערנו עד שתהיה ליגה אירופית זה רוב המשחקים. אם יש סיבה שאני רוצה שפרגי יפרוש, זה סתם כי קצת משעמם, ואני מודה שמאז שדורפן הציג לי את האופציה החילופית (הגלייזרים ממנים ומפטרים מאמנים) אין לי שום עניין בכך, אני יודע שבקלות זה יכול להיות עשרים שנה בלי תואר וזה אולי רומנטי אבל די מתסכל

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

מאה אחוז, אז אתה אומר שאתה מעדיף את מה שיונייטד עשתה אתמול ומול באזל. בסדר, מקובל. אבל גם אתה מסכים שיש להם נטיה לעשות את זה, לא?

אריק 1 במאי 2012

נגד באזל זה נכון, וזה מעצבן אותי בטירוף. התיאוריה שלך אבל הייתה על משחקים גדולים וזה ממש לא נכון. המשחק אתמול היה מחפיר אבל לא מייצג ונתתי לך מספיק דוגמאות.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

לא אמרתי דווקא משחקים גדולים – אמרתי משחקים שבהם היא צריכה להוציא תוצאה.
משחקים גדולים, שהיא מגיעה עם גב לקיר – אתה רואה ממנה הצגות. כשהיא חייבת לנצח, היא בדרך כלל גם עושה את זה. ולכן זה מרגיז, אפילו אם אתה לא אוהד של הקבוצה הזאת. כי מהם אפשר לצפות ליותר

יואב 1 במאי 2012

שוב כל מילה. בטח על הזכיה המזליקית של ליברפול שהיא כנראה לגיטימית יותר משלנו על פי כותב הפוסט המתבונן מהצד.
פרגי לקח את 99 עם 4-4-2 שהיה בשיאו(ולאחר כמה שנים שהוא מפסיד ברבע ובחצי) מבחינה קבוצתית ואישית.לאחר מכן הוא היה צריך להמציא את עצמו ואת יונייטד מחדש(ביבשת).והוא עשה את זה!!!

ועוד ניפוץ מיתוס לבעלי הזיכרון הקצר -המחצית הראשונה במוסקבה היתה צריכה להסתיים 3-0 קל אבל שני דיפלקשנים! בבעיטה אחת ולא מסוכנת-השאירו את צלסי בחיים.
גם ההחמצה של גיגסי מול שער ריק בהארכה עולה לראש.

יואב 1 במאי 2012

התגובה לאריק כמובן.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

אתם כל הזמן מספרים לי למה פרגוסון הוא גדול, זה בכלל לא הדיון פה. אף אחד לא כופר בגדולתו של פרגוסון.
מצד שני, זה לא אומר שהוא מושלם. ואתמול היתה דוגמא לחסרון הבולט (ואולי היחיד) שלו

יואב 1 במאי 2012

גם פרגי טועה.ולפעמים הטעויות שלו מרתקות לא פחות מההצלחות כי הן עוד צוהר למוח הכדורגל שלו.
חוסר התגובה שלו לחילופים ההתקפיים של מויס כאשר אברטון מתחילה לייצר פוזיישן ולאחר שכבר נדלקו הנורות האדומות בדמות ספיגת שני שערים-היתה קצת תמוהה.
גם אתמול לא היה יום מזהיר במשרד אבל אם יש משהו שאני בטוח בו הוא שפרגי לומד ומתקן ולכן אני לא מקבל את ההנחה הגורפת שלך.
אולי העונה הזאת תיהיה מכוננת.זה כבר קרה לפרגי בעבר.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

זהו, שלא נראה שהעונה הוא הסיק מסקנות. היה את הכשלון בליגת האלופות ועכשיו בליגה האנגלית. המסקנה היחידה שהוא הסיק זה שאין לו שחקן מרכז שדה נורמלי אז הוא החזיר את סקולס מפרישה

גיל 1 במאי 2012

אריאל, אתה מתעלם לגמרי מהעובדה שפרגוסון נאלץ לשחק תחת אילוצים קשים של פציעות. בתחילת העונה הם נראו נפלא ואף אחד לא יכול לדעת מה היה קורה אם השחקנים לא היו נפצעים. נכון, יש בעייה במרכז השדה אבל פרגוסון לא קונה שחקנים באמצע העונה בתור מדיניות.

יואב 1 במאי 2012

לא הבנתי מה הקשר בין המשחקים והמפעלים. היה משחק לא טוב של יונייטד בבאזל אבל הוא היה פתוח ודו צדדי מול יריבה נחותה.
אתמול הוא התאים עצמו ליריבה מצויינת, רק שהוא התאים את עצמו מידי.
כשהוא החזיר את סקולסי- לא היו לו קשרים נקודה(מלבד קאריק). הוא נאלץ לאלתר שם עם ג'ונס ורוני בגלל פציעות. החלטה מצויינת שהביאה אותו למרחק נגיעה מאליפות.
והוא תמיד לומד. זה חלק מגדולתו ומיכולת השרידות שלו.

יואב 1 במאי 2012

נ.ב
הסקת שיונייטד באה לבאזל לשחק על תיקו על סמך תשע דקות או שהיא באה לשחק על תיקו גם לאחר שספגה?

גיל 1 במאי 2012

אריאל, בוא נשאל אחרת, איזו קבוצה חוץ מברצלונה לדעתך כן משחק פתוח והתקפי במשחקים חשובים? ריאל סוגרת את המשחק נגד ברצלונה, צ'לסי משחקים בונקר כל פעם שהם במשחק קריטי, קבוצות איטלקיות זה בדנ"א שלהן, אתה מכיר עוד קבוצה שלא משנה את המערכים שלהם בהתאם ליריבה?

אריק 1 במאי 2012

הבעיה בשיטה. דרושה ליגה אירופית

גיל 1 במאי 2012

אני מסכים ולא מסכים. מצד אחד ליגה אירופאית תהיה שיוויונית יותר. מצד שני זה יעניין הרבה פחות. אם כל שנה מנצ'סטר תשחק נגד ברצלונה, ריאל וכו' זה יהפך לשגרתי למדי. אני אוהב מפעלי גביע ומעדיף את חוסר הצדק שיש בהם בגלל שהם מביאים הרבה מתח. תראה כמה מתח ועניין יש במשחקי חצי הגמר לעומת שלב הבתים.

אריק 1 במאי 2012

אבל עד שיש ריאל נגד יונייטד נגיד יש שיקולים של שער חוץ וטקטיקה ופחד לטעות שהורג את המשחק

גיל 1 במאי 2012

נכון, בגלל צריך לבטל את העניין של שער חוץ ולדעתי משלב רבע הגמר ואילך לערוך משחק שלישי במקום פנדלים.

עמית 1 במאי 2012

אריאל, נשמע כאילו הדיון מתנהל תחת ההנחה המוטעית שיונייטד שמטו את האליפות לסיטי. ליונייטד 2 משחקים נגד קבוצות שאין להם על מה לשחק, בניגוד למשחקים שנשארו לסיטי – שניהם! בשני המשחקים ה"גדולים" האלו לא בשל זהות היריבה, אלא בשל חשיבות לקיחת מלוא הנקודות, יונייטד יכולה לקחת בחזרה את האליפות.

ובנימה אישית – כאוהד ארסנל, אני מייחל להצלחת הסיטי.

אריאל גרייזס 1 במאי 2012

ממש לא. ההנחה היחידה פה היא שאם יונייטד היו מנצחים אתמול הם היו זוכים באליפות, אבל הם העדיפו לא ללכת על ניצחון – ועכשיו האליפות היא בידיים של הסיטי

גיל 1 במאי 2012

אבל הוא לא היה צריך לנצח אלא להוציא תיקו. אם היה הולך רק על התקפה אז היה סיכוי שזה היה נגמר בתבוסה ליונייטד כי מה לעשות, במצבה הנוכחי הסיטי כנראה טובים יותר. עדיף לשחק בזהירות במשחק כזה.

יואב 1 במאי 2012

מה זאת אומרת העדיפו? זה תלוי רק בהם?
גם מערך הרפתקני לא היה מבטיח כלום והיה זוכה לביקורות אם הוא יורד בפיגור של 2-0 במחצית.
הוא לא היה חד בחילופים(היה אפשר להציל את המשחק)ןזהיר מידי בהרכב אבל בחצי הכוס המלאה של תוכניתו-סיטי לא ממש ייצרה מצבים(אבל שלטה).
האובדן הקריטי היה מול אברטון(ולא אתמול) ושם הוא דווקא שגה הפוך-לא הפך לזהיר יותר למרות שהנורות האדומות נדלקו.

יואב בורוביץ' 1 במאי 2012

חרף הערצתי לפרגוסון אני מאוד מסכים עם הטקסט.

אביעד 2 במאי 2012

אריאל, אני חושב שאתה בוחר את מה שנוח לך בשביל התיאוריה (שכפי שאמרת, אתה עובד עליה כבר מזמן). לא בגלל שאתה "לא אובייקטיבי" אלא כי שלשום היה משחק שמתאים בדיוק לתיאוריה הזאת אז קל וטבעי להתייחס אליו יותר כאל "מייצג".
רק לפני שנה, היונייטד הייתה בסיטואציה זהה כמעט לחלוטין. 3 מחזורים לסיום העונה, יתרון 3 נק' על השניה בטבלה, משחק ראש בראש מול השנייה. ההבדל הוא שאז זה היה משחק בית (כשבדיוק שנה לפני כן צ'לסי ניצחה באולד טראפורד ועלתה למקום הראשון קצת לפני הסוף).
הפרש השערים בשלב הזה היה זהה (+38 לכל קבוצה), היונייטד הגיעה אחרי הפסד לארסנל.
במצב הזה, תיקו היה מותיר את היונייטד ראשונה ותלויה בעצמה, הפסד היה שולח את צ'לסי לראשות הטבלה.
פארק פתח בהרכב, היונייטד שיחקה על ניצחון, ניצחה 2:1 (היה צריך להיות יותר).
איפה הייתה הפרגמטיות שעליה אתה מלין? איפה הייתה ההגנתיות שאתה מייחס להכללה של פארק בהרכב?
דוגמאות נוספות לא חסרות. מילאן ב-2010 (אחרי ניצחון 3:2 בחוץ, היונייטד עלתה להתקיף בבית), ארסנל ב-2009 (אחרי ניצחון 1:0 בבית, היונייטד עלתה להתקיף בחוץ).
באיירן כפי שציינו קודם זו דוגמא לא טובה – היונייטד עלתה עם 10.5 שחקנים (רוני היה חצי פצוע), בסיטואציה בה היא חייבת לנצח, עלתה להתקיף וירדה למגננה רק אחרי שהורחק לה שחקן.
ולגבי התארים האירופיים – מאז 99, היונייטד (יחד עם באיירן) העפילה הכי הרבה פעמים לגמר (4 גמרים). יותר מברצלונה, יותר מריאל, יותר ממילאן, יותר מיובנטוס. שני ההפסדים בגמרים הם משהו שמאוד קשה לייחס לכישלון של פרגוסון.
אני לא אומר שפרגוסון לא טועה. שלשום למשל, ההכללה של פארק בהרכב הייתה טעות. לא בגלל שזה גרם להרכב הגנתי אלא בגלל שזה סיכון גדול מדי להעלות במשחק כ"כ חשוב שחקן שלא ראה כמעט מגרש כבר 3 חודשים. אבל בין זה לבין המסקנה שהסקת בפוסט הזה, המרחק עוד רב.

Comments closed