גבר-גבר

העובדה שפול פירס הצליח להשתחרר מהצל העצום (תרתי משמע) של אנטוואן וולקר, הופכת אותו לא סתם לסלטיקס גדול, אלא גם לגבר-גבר

כשהייתי בצבא, שירתו איתי שני חבר'ה. כשהם היו ביחד, הם היו בלתי נסבלים. יורדים על כל אחד שזז, מספרים בדיחות גועליות ובטוחים שהם מלכי העולם. כשהם היו בנפרד, לעומת זאת, גילית שאחד מהם הוא עדיין בלתי נסבל, אבל השני דווקא היה בסדר גמור ואפשר היה לנהל איתו שיחות בלי שום בעיה – כל עוד השני לא התקרב לאיזור.

כשהייתי באוניברסיטה, נתקלתי בתופעה הזאת שוב. שני חבר'ה שאחד מהם אחלה והשני בלתי נסבל, ומשום מה הראשון העדיף להסתובב עם השני ולהפוך גם הוא לגועלי.

פול פירס מזכיר לי תמיד את הבחורים האלו. אני חושב שעברו כבר 8 שנים מאז שאנטוואן וולקר עזב את הגארדן ועדיין, במחשבה שלי – השניים תמיד יקושרו. ההגעה המשותפת שלהם לבוסטון תחת ריק פיטינו והשנים הראשונות שלהם במועדון הפכו אותם לבלתי נפרדים מבחינתי.

היה צריך הרבה מאוד סלים מכריעים ומשחקים גדולים מצדו של פול פירס, כדי שהוא יצליח להשתחרר מהצל המעיק של 'טוואן. וגם כשזה קרה, עדיין היה קשה לי עם פירס.

אולי זאת בחירת הזריקות הבעייתית, אולי מנטליות הרחוב שלו ואולי זה שהוא פשוט לא היה לארי בירד, גרמו לכך שפול פירס התקשה להכנס אצלי לספר הגדולים באמת בתולדות הסלטיקס.

אבל לא עוד – הגיע הזמן להגיד את האמת. פול פירס הוא אחד מגדולי הסלטיקס לדורתיהם. אבל לא פחות מכך, פול פירס הוא גבר גבר.

האמת? גבר גבר (צילום: Keith Allison)

בימים האחרונים משום מה התרכזו פה בדה-באזר בכרמלו אנתוני. לכאורה, פירס בנוי בדיוק על אותו שטאנץ כמוהו. כוכב מכללות שמשחק בעמדת הסמול פורווארד, עם מנטליות שכונה שלא מתבייש לזרוק מעמדות בלתי אפשריות, גם אם זה אומר ערבים של 3 מ-15.

אבל בצורה מוזרה, פירס הוא בדיוק ההיפך מכרמלו. או אם תרצו – מה שכרמלו היה יכול להיות אם היה לו קצת פחות אגו. לפירס אין ראיית משחק גדולה וקשה להגיד שהוא הופך את השחקנים סביבו לטובים יותר (או כמו שאמרתי – הוא לא לארי בירד). מה שכן הוא יודע לעשות, זה מתי לקחת את המשחק עליו ומתי להרפות.

הלילה ראינו דוגמא קלאסית למה שפול פירס הפך להיות בשנים האחרונות. בהעדרם של רונדו וריי אלן, הסלטיקס התקשו מאוד מול אטלנטה וכניסה לפיגור של 2-0 היתה כנראה מסמנת את הדרך להדחה מוקדמת מהפלייאוף.

אבל אז הגיע הרבע האחרון ופירס הבין – כמו שעשה הרבה פעמים בעבר – שאם הוא לא ייקח את המשחק עליו, זה יהיה גמור. 15 נקודות (מול 13 של כל אטלנטה באותו רבע) ולסלטיקס יש חיים חדשים.

אכן – גבר-גבר!

מינוי ראוי, רוי
אי שפיות זמנית זה תמיד תירוץ טוב (מה דייוויד רצה מדייוויד?)

No Comments

ערן קאלימי 2 במאי 2012

וגם, להבדיל מאנתוני הוא למד שהוא צריך גם לשמור, והוא כן למד למסור. הוביל את בוסטון באסיסטים כשרונדו היה פצוע במהלך העונה.
כמו כן הוא בהמה מבחינה פיזית, מה שמאד מקשה על השומרים שלו.

אריאל גרייזס 2 במאי 2012

דווקא החלק של הבהמה זה החלק שהכי מרגיז אצלו. כי מבחינה פיזית, הוא יכול לקחת כמעט כל שומר לסל, ועדיין הרבה פעמים הוא מתפשר על הזריקה מרחוק.
אבל נכון מאוד לגבי המסירה ובטח לגבי השמירה. העבודה שהוא עשה על לברון לפני שנתיים היתה מופתית

מישקה 2 במאי 2012

אריאל, ההתפשרות על הזריקות מבחוץ בשלב הזה של הקריירה היא מאוד חכמה. הוא מבוגר מכדי ללכת חזק לסל בכל רגע ורגע, והוא יודע לתזמן היטב את המהלכים הללו. אצלו אין גם וגם- הוא לא יכול גם ללכת חזק לסל וגם להיות רענן ברבע האחרון. הוא חייב לשמור כוחות והוא עושה בצדק.

אריאל גרייזס 2 במאי 2012

העניין הוא שהוא עושה את זה כל הקריירה שלו. מיום שאני זוכר אותו

מישקה 2 במאי 2012

אולי יש לו נשמה זקנה :) ?

ערן קאלימי 2 במאי 2012

לא לגמרי מקבל, הוא נותן המון מבחינה פיזית בהגנה, ויש צורך לווסת אנרגיות, כמו כן חלק גדול מזריקות חצי המרחק האלו שלו באות אחרי שהוא חופר, עם המון כוח, לתוך המגן ועולה עליו לזריקה, כדי להוציא עבירות. הוא סוחט עבירות די מוצלח.

matipool 2 במאי 2012

אכן גבר גבר ואכן אחד מגדולי הסלטיקס אבל לארי בירד יש רק אחד .
יחד עם זאת – אני אוהב יותר את קווין גארנט .

אזי 2 במאי 2012

למרות שהיה הכוכב של מיניסוטה והחליט לעבור לקבוצה עם יותר כוכבים כדי לקחת אליפות?

יש לי בעייה עם בוסטון, כי הם עשו בדיוק מה שמיאמי עשו, רק עם שחקנים פחות נוצצים… ואז איפה הכיף?
כי או שתפוצץ קבוצה באבק כוכבים, או שתיקח אליפות עם הפרנצ'ייז מהדראפט ותבנה לו צוות מסייע.

המהלך של בוסטון היה פרווה. יחסית מצליח מאוד. אבל פרווה…

שמרלינג 2 במאי 2012

אני שומע את העניין הזה הרבה פה, אבל מה שקרה בבוסטון הוא שונה לחלוטין ממה שקרה במיאמי. בוסטון קיבלה שחקנים מבוגרים בטריידים על שחקנים צעירים.
למיאמי הגיע השחקן הטוב בליגה. גארנט, אלן (וגם פירס) היו מעט שכוחים באותה שנה.
בבוסטון הקבוצה אחרי הטרייד החלה לשחק כמו קבוצה עם חמישייה חזקה וספסל טוב. במיאמי זה ממש לא המצב. אם כבר, המעבר של גארנט הזכיר לי את המעבר של ראשיד לדטרויט.

אריאל גרייזס 2 במאי 2012

אני חושב שיש הבדל גדול. במיאמי, השחקנים הם אלו שבחרו לשחק יחד. בבוסטון, הקבוצה הביאה אותם בטרייד, לא השחקנים בחרו איפה לשחק.
בכל מקרה, אני שומע הרבה בשנים האחרונות על זה שקבוצות "קנו" אליפות. דיברו ככה על הלייקרס עם גאסול (שם היה מדובר בטרייד הרבה יותר שערוריתי, לטעמי), אבל בעולם של היום, הסיכוי שלך לייצר קבוצה דרך הדראפט הוא קטן מאוד. היחידים שהצליחו לעשות את זה כרגע הם אוקלוהומה, וגם הם זכו בג'אק פוט עם דוראנט ושנים של בחירות דראפט גבוהות (ווסטברוק, הארדן).

אזי 2 במאי 2012

תראו, קודם כל אני אישית לא רואה שום בעיה גם עם מה שמיאמי עשו (למעט התוכנית טלווזיה המוזרה של לברון).

דבר שני, תמיד יש הבדל בין כל דבר לכל דבר… ואם רוצים אז אפשר למצוא.
בקשר לזה שהיא קיבלה שחקנים מבוגרים על טריידים של צעירים..
העובדה היא שכבר 5 שנים הסגל הזה של גארנט-פירס-אלן מריץ את בוסטון, ועכשיו עוד יש להם את רונדו שגדל והתפתח תוך כדי.
גם אל תתיחס למעבר של גארנט לבד, כי באותה עונה בא גם ריי אלן.ואמנם שניהם לא כוכבים בסדר גודל של לברון היום, אבל לא היו באותה תקופה כוכבים בNBA,זה היה בדיוק אחרי תור הזהב של ג'ורדן ובני דורו, ורק קובי ושאקיל היו כוכבים בNBA אז.
אז גארנט ואלן היו כוכבים גדולים מאוד יחסית לאותה תקופה.
בקשר למה שאריאל אומר, אני מבין שהחוקים בNBA שונים מאירופה (ואני מונחה ספורט אירופאי, עמכם הסליחה), אבל אני לא רואה את הבעיה בלתת לשחקנים לבחור איפה לשחק. בטח אם יש תקרת שכר והם צריכים להתאים את עצמם לשאר הסגל. כנראה שבNBA זה לא נהוג, אבל זה קצת נשמע לי כמו שוק עבדים (אם אני מפספס משהו, וזה בהחלט יכול להיות, אשמח שתאירו את עיני).

בכל מקרה, אני אישית לא רואה בעיה בכל העניין הזה ונראה לי מאוד הגיוני לקנות כוכבים כדי לקחת תארים, אחרת, זה נורא קשה לעשות את זה בצפייה לדארפט מאוד מאוד טוב כל פעם

אביעד 2 במאי 2012

אזי, מינסוטה קיבלה חבילה של הרבה שחקנים ובתוכם אל ג'פרסון, שחקן של 20 נק' ו-10 ריב' ששימש הפרנצ'ייז שלה עד שנפצע ומאוחר יותר נשלח ליוטה בטרייד הזוי.
סיאטל/אוקלהומה קיבלה מהסלטיקס בתמורה לאלן את הבחירה החמישית בדראפט מאוד עמוק שהפכה לג'ף גרין (שחקן של 15 נק', 5 אס' ו-5 ריב') שאותו הפכה בטרייד לקנדריק פרקינס (אחד הסנטרים ההגנתיים הטובים בליגה. מצרך מאוד נדיר).
אז אתה יכול לטעון שהסלטיקס קיבלו יותר ממה שנתנו (מה שנכון), אבל להשוות את זה למיאמי שקיבלה את לברון ובוש בתמורה לטרייד אקספשנס (שזה בוטנים) זה לא נכון.

שמרלינג 3 במאי 2012

אין כמעט שורה שכתבת בלי חוסר דיוק. אציין שבזמן הטרייד היו עוד הרבה שחקנים טובים לא פחות בליגה. מרבית הכוכבים שמשחקים היום היו כבר אז. השחקן הטוב מבחינה סטטיסטית, ולעניות דעתי גם באופן כללי, הוא רונדו וזה נכון כבר 3 עונות.
אבל בסופו של דבר אני מסכים אתך, כי למעט כל ההבדלים שמנו אביעד, אריאל ואני, מיאמי ובוסטון באמת עשו אותו הדבר. כמו גם כל קבוצה אחרת אליה הגיעו 2 שחקנים טובים באותה עונה.
אגב, שחקן NBA בתום חוזה יכול בהחלט לבחור איפה ישחק.

ירון 2 במאי 2012

פירס שחקן ענק ואנדרייטד גדול – ללא ספק אחד מגדולי הסלטיקס (עם סיכוי להיות הטופ סקורר שלהם בכל הזמנים).
בשנים שהוא שיחק אני לא ראיתי אף אחד יותר טוב ממנו בתפקידים שלו חוץ מקובי ולברון.
לדעתי הסיבות שהוא לא מוערך מספיק הן, אחת שבוסטון בשנים שלו לקחה רק אליפות אחת ורב השנים לא העמידה קבוצה תחרותית, ושתיים, שסגנון המשחק שלו הוא, מה לעשות, קצת מכוער. אין בתנועה שלו איזה מן זרימה יפה וקלילות או צעד ראשון מאוד מהיר וטכניקה טובה בשליטה בכדור או קליעה יפה – לעומת שחקנים כמו מקריידי, קרטר ואנתוני,(שעשו הרבה פחות ממנו בקריירה) הכל אצלו נראה קשה, מסורבל, אבל מאוד יעיל – בסוף הוא יגיע ל-2 נקודות או לפאול

שבתאי 2 במאי 2012

הסיבה היחידה שגם דורפן וגם אברהמי כתבו כל כך הרבה על כרמלו היא ששניהם לא סובלים את הדוק ש

שבתאי 2 במאי 2012

(המשך) הסיבה היא ששניהם לא סובלים את לס, והוא כתב בשבועות האחרונים שכרמלו הוא השחקן הטוב ביותר בליגה היום.

יוני 2 במאי 2012

אני לא הייתי ממהר לכתוב שדורפן לא סובל את לס. בעצם, אם לא הייתי שומע את זה באותן מילים ממש, גם לא הייתי בטוח שלבני לא סובלת את ביבי, או משהו דומה. בכל יחסים יש דברים שאחרים לא יודעים, ובכל מקרה, האכסניה היא של דורפן.

אלון 2 במאי 2012

איך זה קשור לפול פירס?

אלטמן 2 במאי 2012

מדוייק ביותר.
כמו כל קבוצות הספורט בבוסטון, הם משחקים מלוכלך ובדרך כלל בודקים את הגבולות של ההתנהגות הספורטיבית ואיך להשפיל את היריב (כמו טיבואינג באמצע המגרש של אטלנטה).
יש שיגידו שזה טבעו של הספורט, אני חושב שזה איזה צ'יפ און דה שולדר שיש בקבוצות שהם כמעט עיר גדולה.
לגבי פירס – לדעתי הוא הוכיח יותר מפעם אחת שיש לו את זה. מעבר לעובדה שהוא נס רפואי (נדקר משהו כמו שבע פעמים בתחילת הקריירה שלו), אחרי כמה שנים טובות בליגה הסתדר לו הראש ובכמה שנים האחרונות הוא השחקן שאני הכי שונא ורוצה שיהיה בצד שלי באותו הרגע ממש.. כשרון מדהים אבל יותר מזה – יש לו לב של ווינר.

David 2 במאי 2012

This is what Professor Less wrote in his site hoops.co.il on Pierce today:

"פאול פירס. פאול פירס. ועוד פעם פאול פירס. הלוחם המבוגר הזה הוא הסלטיקי בעל הנשמה הגדולה ביותר. ללא רונדו ראז´ון, וללא ריי אלן, הוא ידע מה שעליו לעשות: להנהיג בעצמו את קבוצתו לנצחון.

מה שהוא עשה היה – אחרי התחלה בינונית ומטה – היה לקחת את קבוצתו שפיגרה אחרי ההאוקס 54-65 לפני סוף השלישי, ול-OUTSCORE את כל ההאוקס 18-15 לבדו ברבע הרביעי.

פירס שהחמיץ את כל 5 נסיונות ה-3 הראשונות שלו, קבר אחת עם 3:39 דק´ לסיום, וכשהוא קבר שני פאולים שעשו מהתוצאה 85-78 הוא כרע בקו האמצע ועשה "טיבו". היום לעשות ´טיבו´ הפך לפועל – "TO TEBOW". לכרוע על ברך, ראש על זרוע אחת, והשנייה מורמת אל-על לכיוון זה שנולד בנצרת ושמו ישועה.

כשדוק ריברס שמע על כך הוא אמר: "אני לא ראיתי. מה? הוא באמת עשה זאת? אני לא מאמין. הייתי מעדיף שלא היה עושה זאת". אני מבטיח לכם שמחר בבוקר (אצלי בדיוק חצות עכשיו) ה-´טיבו´ שלו יהפוך לנושא מספר אחד בכל העתונים והטוק-שואוס.

טוב, הוא סיים עם 36 נק´ ו-14 ריב´, במשחק מלא הקרבה ונשמה. אברי בראדלי – שאינו פוינט גארד – שימש פוינט גארד עם איבוד אחד בלבד, כשהוא קולע 14 ב-4 מ-8. קוויט גארנט קלע 15 עם 12 ריב´.

jk 2 במאי 2012

טוב לראות שהדיון עבר מכרמלו לשחקני כדורסל אמיתיים.
אחד השחקנים האהובים עלי בליגה, וכבר שנים שאני מתמוגג מכל סל ומהלך שלו. ראוי ליותר מטבעת אליפות אחת והוא הסיבה היחידה שאני בעד הסלטיקס. אף פעם לא אהדתי אותם, אבל פול פירס הוא קלאסה. מעט איטי, מעט כבד, אבל זה הופך כל מהלך שלו לאומנות. תנועה נדירה על המגרש והגודל הפיזי תמיד יעזור לו ליצור את המרווח המינימלי לזריקה. כמו שרואים בכדורגל את אוזיל או אמני כדור דומים לו, הוא אולי לא השחקן הכי טוב, אבל הקלאסה בה הוא משחק את המשחק, הזרימה והתנועה פשוט הופכת אותו לשחקן שממש כיף לראות.
http://www.youtube.com/watch?v=rCTyeMJfkh0

מישקה 2 במאי 2012

איזה וידאו אדיר. אני מת על המבט המופתע שיש לאמארה. המבט שאומר "מה, אני אמור לשחק הגנה עכשיו?". priceless
ופול באמת ענק.

אריאל גרייזס 2 במאי 2012

קטע אדיר!

אביעד 2 במאי 2012

אחלה קטע. אבל מה שנשאר לי בראש מהקטע הזה הוא לא הזריקה של פירס אלא ההתרסקות של נייט רובינסון…

בLINדר 2 במאי 2012

זה היה אחד ממשחק הכדורסל הכי גדולים שנכחתי בהם אישית. אחרי הסל הזה אמרה קלע שלשה אדירה, שני מטר מאחורי הקו, שנפסלה כי הכדור יצא מהיד מאית שניה מאוחר מידי. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את הפוטנציאל של הגארדן מתממש.

אגב, לפני שנתיים ביקרתי בהיכל התהילה של הכדורסל בספרינגפילד ומישהו כבר הצליח להכניס לשם פסל של פול פירס.

דורי גיל 2 במאי 2012

בלינדר בדיוק גנב לי את מה שבאתי לומר. חוץ מהחלק של להיות שם אישית. באמת?!

משחק ענק ענק ענק, אחד הטובים שראיתי, ולחשוב שזה לא היה משחק פלייאוף. אני חושב שזה אחד ממשחקי העונה הרגילה הטובים בעשרים השנה האחרונות. (יושב לי בראש גם איזה 148-146 של פניקס על דאלאס).

קורא אדוק 2 במאי 2012

Wheeeeeeeeeelchair

אבל תכלס צודק,גבר גבר והייתי מעדיף אותו בלי לחשוב פעמיים מאשר ה״פרנצ׳ייז פלייר״ הדיווה מניו יורק שכולם כותבים עליו כאילו הוא שווה משהו

אחד השחקנים השנואים האהובים עליי

ניינר 2 במאי 2012

גבר גבר ו-וינר וינר. לא אוהד סלטיקס אבל מאד אוהב אותו. מגדולי הסלטיקס לדורותיה

מאשקה 2 במאי 2012

מעניין מה אומר מנחם לס עליו ?
ליבי שמור ללארי בירד

נירדו 2 במאי 2012

רבע רביעי ענק של פירס, אבל את הגדולה שלו היה אפשר לראות כבר מהטיפ-אוף. פירס קלע את ה-7 הראשונות של הסלטיקס וזה היה הצהרת כוונות. הוא כאילו אמר "המשחק הזה עלי!". המוד הזה של פירס לא מספיק לסדרה אבל בהחלט מספיק למשחק אחד וזה בדיוק המשחק שהיה צריך אותו כשאלן ורונדו בחוץ. לאוהדי סלטיקס שעוקבים אחרי פירס שנים היה ברור כבר אחרי שתי דקות שהמשחק הזה של פירס. אגב, אני חושב שהטיבואינג היה ספונטני לגמרי. הוא ירד על הברכיים באינסטינקט אחרי השלשה שסגרה את המשחק ואז אמר לעצמו… למה לא בעצם… בפעם השנייה זה היה סתם בשביל לעשות דמורליזציה לאטלנטה לקראת משחק 3. ואף מילה על אייברי בראדלי שמתפתח להיות אחד הסלטיקים האהובים עלי.

amitpros 2 במאי 2012

9,לא שבע…
פירס הוא בהחלט גבר גבר,והיכולת שלו בשנים האחרונות גורמת לתהות לא פעם ולא פעמיים,מה היה קורא נניח,אם קובי היה מקבל את ווקר,ושאקיל היה מצטרף לסלטיקס.
פירס תמיד נלחם,תמיד נותן הכל,ויש לו את היכולת-חוץ מהקלאץ'-להתחמם ברגעים החשובים ופתאום לקלוע 6-10 נקודות רצוף.
המשחק אתמול היה משחק עצום של פירס,שהשכיח את העובדה שרונדו הוא פרחח מטומטם,אין לי הגדרה אחרת.
הוא יודע שרוז נפצע,הוא יודע שיש לסלטיקס סיכוי נגד מיאמי כי אין מי שישמור אותו,והוא הולך ודוחף שופט.
בלתי נסלח בעיני בודאי בפליאוף.

וכל הדברים הנהדרים על פירס,עדיין למרות הכל הבסיס הוא גארנט.
לדעתי לברון ג'יימס הסתכל טוב טוב על המקרה של גארנט,שהוא שחקן עצום ובעיני אחד מהשחקנים הכי פחות מוערכים אי פעם.הוא השחקן שנדפק הכי הרבה ב25 השנה האחרונות מארגון קלוקל ומאמן טיפש,וכמו לברון הוא השחקן היחיד שאני זוכר שהביא לבד 50+נצחונות בעונה.בלי לדבר בכלל על העובדה שהוא השומר הכי טוב מאז רודמן וג'ורדן,והוא באופן עיקבי משפר את כל השחקנים שנמצאים באזור שלו.

דורי גיל 2 במאי 2012

גבר-גבר, אבל כבר לפני כמה שנים הוא היה הMVP של הגמר. זה וואחד גבר-גבר. המחשבה של כרמלו זוכה בMVP של הגמר מעוררת בי כל כך הרבה גיחוך. פירס היה מוקף בשחקנים גרועים במשך שנים עד שהביאו לא את גארנט ואלן. לכרמלו היה כמה וכמה קבוצות מעולות שהוא לא הצליח להביא לשום מקום. שיתחיל לשחק הגנה הליצן ושיתחיל לפתח ענווה. לא יכול להיות שאתה חושב שאתה מגה סטאר כשאתה לא הופך את הקבוצות שלך ליותר טובות. אני תומד זוכר את פירס כשחקן עם הרבה Swagger אבל גם עם רגליים על הקרקע.

ערן קאלימי 3 במאי 2012

תמיד אהבתי את פירס, אבל הוא החה חלק אימננטי מהקבוצה הדוחה של ווקר ושות', ואחד הדוחים הפעילים בה.
דוק, ומאוחר יותר אלן (איזה קלאסה!) וגארנט (איזה מגעילול!) שינו לו את הקריירה, ויישרו אותו מבחינה מנטלית.

רמי פורטלנד 3 במאי 2012

אולי מספיק כבר עם הצורך להכניס את כרמלו לכל דיון ולהכניס לו.נדמה לי שכרמלו הפך לשק החבטות של אוהדי הניקס שמוציאים עליו את התסכול שלהם.לאן בדיוק הניקס הגיעו לפניו בעשור האחרון??

הקומיש 3 במאי 2012

פול פירס מוביל את הסלטיקס ברשימת ההופעות בכל הזמנים
לא את הבובקטס-את הסלטיקס
הוא גם יסיים את הקריירה כקלע המוביל שלהם בכל הזמנים
הול אוף פיים וודאי
אני דווקא זוכר לו את הניצחון בסדרת הגמר מול המשפחה והחברים שלו באל איי לפני כמה שנים
ללא ספק השחקן השנוא עליי שאני הכי מחבב

ירון ב. 3 במאי 2012

אפילו לא קרוב להיות מקום ראשון. האבליצ'ק מלך מלכי המלכים לפניו, בטח גם פאריש. הוא שני בקליעות אבל אני בספק אם הוא יעבור את האבליצ'ק מלך מלכי המלכים.

יונתן מהתנינים 3 במאי 2012

בדיוק מה שאני חושב.

סימנטוב 3 במאי 2012

דווקא כשאתה כותב על יונייטד אתה בלתי נסבל :) מנסה בכוח וכו' וכו' ככה כשאתה נכנס אל תוך הדברים שלך אתה דווקא די נחמד :)
(סע רחוק, בלי דאגות, תן לרגע להוביל אותך. עזוב שטויות, תתחיל להיות, תהנה מהחיים שלך…)

Yavor 3 במאי 2012

Great player
The equivalent in Europe was Dian Bodiroga, although they're not playing the same position. In Israel, I would compare him to Meir Tapiro – always knows what's the right thing to do

יניב 4 במאי 2012

עברתי בדיוק את אותו התהליך לגבי פירס, הוא נראה כמו כישרון מבוזבז.
כשווקר היה שם שניהם נראו כאילו מעניין אותם רק לזרוק לסל ולא משנה אם מנצחים או מפסידים והיום ברור שהוא הפך לאחד הגדולים בכל הזמנים.
יש כ"כ הרבה שחקנים עם יכולת שמאבדים את הדרך במהלך השנים, טוב לראות אחד כזה שהצליח לקחת את היכולות שלו למקום הנכון.

Comments closed