אנשים טובים באמצע הדרך

מירוץ "הר לעמק" מצליח להזכיר לך שיש גם דברים לא רעים בכלל במדינה הזאת, אם רק מחפשים קצת

התכנון היה שאפתני. את הלפטופ לקחתי איתי, הכנתי גם כרטיס מודם סלולרי וכבר היתה לי את הכותרת באמתחת – "מהר לעמק – פוסט חי באמת".

אבל החיים, כמו שלנון אומר, הם מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תוכניות, ומסתבר שהתוכניות שלי היו אופטימיות מדי. למי שלא מכיר, מירוץ "מהר לעמק" הוא סוג של מירוץ שליחים שבו משתתפות קבוצות של 4, 6 או 8 משתתפים (יש גם רצי אולטרא שרצים 129 ואפילו את כל המרחק) שרצות מהאריה השואג בתל חי ועד תמרת שבעמק – מרחק של יותר מ-210 קילומטרים.

ההנחה שלי היתה, שבקבוצה של שישה רצים, יש לך הפסקה של 5 שעות בין ריצה לריצה, בטח יהיה אפשר להכניס עדכון של 10 דקות פעם בכמה שעות. יה, רייט. אחרי שאתה גומר לרוץ עשרה קילומטרים בעליה או סתם את הריצה השלישית שלך, הדבר האחרון שמתחשק לך הוא לפתוח מחשב ובטח לא להתחיל לחשוב על מה לכתוב.

והאמת, איך אפשר להעביר, אם אתה לא ארנסט האמינגווי, את התחושה של ריצה בליל ירח מלא, לבד לגמרי בשדות של איזה קיבוץ נידח? או את הנוף של הכנרת עם דרום רמת הגולן שנפרש לפניך כשאתה רץ מכרכום לכפר נחום בדמדומי יום, תוך כדי שאתה מתאמץ מאוד לא להתדרדר במורד?

*

מה שכן אפשר, זה לדבר על למה המירוץ הזה כל כך פופולרי. זאת בסך הכל השנה הרביעית שבו הוא נערך וכבר הוא הפך כנראה למירוץ הפופולרי בארץ. המארגנים הגבילו את עצמם ל-300 קבוצות ומכסת ההרשמה התמלאה תוך יום וחצי – וגם אז הם נאלצו לדחוס עוד כמה עשרות קבוצות כדי לא לאכזב יותר מדי אנשים.

הסיבות לפופולריות שלו הן רבות. השילוב של ריצה בנופי הארץ השונים, של ריצות יום, תחת שמש קופחת, וריצות לילה, תחת ירח מלא (או בערפל מטורף שלא רואים שני מטר קדימה), הופכים את המירוץ הזה לבאמת מיוחד.

תוסיפו לזה את תחושת החברותא של להיות ביחד עם כמה חברים צמוד צמוד במשך יותר מ-20 שעות (מה שאני קורא – תחושת המילואים), ותקבלו כיף אמיתי.

אבל אני חושב שיש למירוץ הזה גם ערך מוסף קטן. מה שהופך אותו לכזה פופולרי הוא ההרגשה שאם היום יום שלנו היה נראה כמו המירוץ הזה – היינו מקבלים את ישראל שכולנו יודעים שקיימת אבל לא תמיד מצליחים למצוא.

זה מתחיל במאות המתנדבים שעובדים יומם ולילה כדי לאפשר לרצים להגיע מנקודה לנקודה בלי להתבלבל בדרך. ממשיך בעשרות השוטרים שעומדים בנקודות השונות במסלול כדי לאפשר להעביר את הרצים את הכבישים, או סתם לשמור על שלומם – כמו שאנחנו מצפים משוטרים לעשות.

בישובים השונים – קיבוצים יהודים וכפרים ערביים, שמארחים את הרצים בלי מילת תלונה על הפקק בכניסה לכפר, וזה נגמר ברצים עצמם. שרצים ביחד ולחוד, תמיד עם חיוך על השפתיים. שלא מתרגזים או מנסים להדחף בכניסה לחניון צפוף מדי, כאילו מבינים שכולנו פה ביחד.

סוג של ארץ ישראל הישנה והטובה שתמיד סיפרו לנו עליה אבל מתחבאת מאחורי כל השלילי. היא פה, רק צריך להתאמץ ואפשר למצוא אותה.

*

כתבתי פעם שמי שרץ מרתון יודע על עצמו דברים שמי שלא רץ אף פעם לא יידע.אני חושב שמי שרץ ב"מהר לעמק" יודע על אנשים אחרים דברים שהם לא ידעו.

על החבר לקבוצה שסיים ארבעה קטעים קשים, האחרון שבהם תחת שמש קופחת, עם קרסול נקוע – רק כדי לא לאכזב את שאר החברים שלו לקבוצה. על כל קבוצות הנשים שקצת עליות ובטח שריצה בודדת בשדות לא מפחידה אותן.

על ההוא עם הפרוטזה על הרגל, על חבורת האמריקאים השמנמנים, על אברום בורג של ויתר על הקטעים שלו אפילו שלא הצליח להירשם, על כל אותם חבר'ה שלא דימיינו שהם יסיימו 214 ק"מ בגיל חמישים או עם כרס מתעגלת.

בניגוד לפעם הקודמת, הפעם אני לא אטיף לכם להרשם למירוץ, בכל זאת – אני רוצה שיהיה לי מקום לרוץ גם בשנה הבאה.

*

והנה קבוצת טים טיבו (אלא מה?), מקום 20 בין שישיות הגברים, ממש על קו הזינוק, 20 שעות ו-10 דקות לפני שהם מסיימים את המירוץ המענג הזה:

ויוה לאנוכיות
ניצחון הרוח

No Comments

גיל 5 במאי 2012

אתה יכול לספר קצת יותר איך הוא מתנהל? כמה רץ כל אחד כל פעם? האם אתה מחכה למישהו בנקודה מסוימת שיגיע ורק אז מתחיל לרוץ?

שי 5 במאי 2012

בהחלט מירוץ מדהים יצא לי שנה שעברה להיות חלק, רק דבר אחד קטן, למרת זה ישוב קהילתי ולא קיבוץ.
וגם אני זוכר ששנה שעברה המירוץ התחיל במצודת נמרוד, האם שינו את זה? או אתה התחלתה באריה השואג?

אריאל גרייזס 5 במאי 2012

כן, שינו את זה השנה לאריה השואג. לא יודע למה, אולי יש שם יותר מקום

דורון 5 במאי 2012

נדמה לי שהסיבה הרשמית היא בטיחותית – הירידה בכביש מקלעת נמרוד לבניאס ללא שוליים היא אירוע לא ממש בטוח.

והסיבה הלא רשמית היא שהירידה הזו גם מעודדת מאוד פציעות.

שי 5 במאי 2012

*תמרת כמובן לא למרת

הופמן 5 במאי 2012

רעיון די מגניב, אני חייב לציין. כמי ששונא לרוץ.

red sox 5 במאי 2012

היית חייב להראות שאתה "מקצוען" וללבוש את הדבר הזוהר הזה בזמן שכולם לובשים את החולצה הלבנה של המירוץ, הא?

ותמרת זה לא קיבוץ. למרות שבשבילכם, העירונים, כל מה שיותר קטן מפתח תקוה ויותר ירוק מחדרה זה קיבוץ.

חוץ מזה סחטיין. אחלה אירוע בסדר גודל ובאיכות הפקה שבכלל לא דומים לשום דבר שקורה כאן בארץ.

אריאל גרייזס 5 במאי 2012

לא, לא, חביבי, למירוץ הפעם לא היתה חולצה. כולם שם לובשים את החולצה של העבודה, ורק אני הייתי צריך להיות מיוחד..

דורון 5 במאי 2012

מצטרף לאריאל, ישראל היפה בלי קלישאות (כוכבית קטנה שתפורט בסוף)

אני משתתף במירוץ מאז הקמתו ברביעיות, שיחד עם החוויה המדהימה שאריאל תיאר, משלבת גם ריצה מצטברת של כ55 ק"מ.

גיל – המרחק מחולק ל24 מקטעים, וכמירוץ שליחים כל אחד מבצע את חלקו. בשישיות, למשל, אריאל רץ את קטעים 2, 8, 14 ו22. אני רצתי את 3, 7, 11, 15, 19 ו-23. הלוגיסטיקה חשובה מאוד כי צריך לדלג לתחנות הבאות כדי לאסוף את הרץ שסיים ולהביא לשם את הרץ המתחיל. צריך להכיר היטב את המסלול ואת הנקודות, ולמרות ההשקעה והסימונים הטובים אנשים עדיין תועים פה ושם.
הזינוקים מדורגים בשעות כדי לתאם חלון הגעה משותף, בסביבות 07:00 – 10:00 בבוקר לתימרת. אנחנו למשל זינקנו ב15:00 ביום ה', אבל חברים טובים שלי שרצו בשמיניות "איטיות" זינקו ב07:00 בבוקר והגיעו בסה"כ חצי שעה לפנינו.
התחרות כאן היא לא העניין, ועדיין רוב המשתתפים בוחרים לבוא ו"לתת עבודה" בקטעי הריצה. העלבון הכי גדול לרץ הוא שמישהו יכנה אותו ג'וגר, שלא תתבלבלו.

הנה הכוכבית מהתחלת התגובה: השנה, יותר מבשנים קודמות, ראיתי רצים שיצאו לקטע ריצה של 6 ק"מ עם תרמיל מים, פנס ראש בעוצמה של מגדלור בינוני, עזרי ניווט מתוחכמים, וכמובן נגן מוסיקה עם אזניות. רבאק, רוצו כמו בני אדם, לא כמו רוכבי אופניים…

אבל האירוע הוא יחיד במינו, מאורגן באהבה גדולה ובהתנדבות על ידי גדעון גל, אריק, שמעון ויתר החבר'ה מתימרת, ורק משתבח משנה לשנה.

גיל 5 במאי 2012

כל אחד רץ בסך הכל 55 ק"מ? מרשים.

דורון 5 במאי 2012

מחלקים 215 ל4, או 6, או 8, איש איש באמונתו ירוץ. החלוקה היא גם לא לגמרי סימטרית. אתה יכול לראות את הפירוט כאן:

http://www.mountain2valley.org/m2v/content/10784

אריאל גרייזס 5 במאי 2012

תלוי באיזה גודל קבוצה אתה רץ – אנחנו רצנו בשישיה, ואז יצא לכל אחד מאיתנו לרוץ בין 30 ל-43 ק"מ (לי אישית יצא משהו כמו 37)

אריאל גרייזס 5 במאי 2012

לגבי הרצים שיצאו עם כל הציוד – גם אני שמתי לב לזה. איך אמרתי לחבר – יש פה רובוקופים שלמים. זה נראה מגוחך ברמות.

יבור 5 במאי 2012

אריאל – הגבעה שלידנו שייכת לעשירים מהיישוב הקהילתי. למרות שהפרטנו את עצמנו לדעת, תשאיר לנו את התואר "קיבוץ", שבטח לא מגיע להם…

אריאל גרייזס 5 במאי 2012

וואי, וואי, אנשים לקחו את זה קשה.
בינינו, מה ההבדל בימינו בין מרבית הקיבוצים לישובים קהילתיים?

אריאל גרייזס 5 במאי 2012

אבל בשבילך ובשביל כל הקיבוצניקים הרגישים, תיקנתי

MOBY 5 במאי 2012

התלות הכלכלית.
או בעברית עדיין מנהל הגד"ש/מפעל/מטעים צריך לייצר לובי באספות הקיבוץ, ולא משנה כמה הוא מוכשר. אלה למי הוא נתן/לא נתן להעתיק בכיתה ו'

יריב 5 במאי 2012

יש פה חתיכת עבודת הסברה, למי שאינו יודע מהו קיבוץ באופן אישי. הייתי מציין קודם כל את המסגרות התרבותיות וכן את מנגנוני התמיכה והעזרה ההדדית, שאני מאמין שקיימים (לפחות כמעט) בכל קיבוץ מתחדש הרבה יותר מביישובים קהילתיים. עם זאת, יש עוד מרכיבים.

בני תבורי 5 במאי 2012

בעלות משותפת על נכסים? ערבות הדדית?

אופיר 5 במאי 2012

אריאל, כל הכבוד!

לא נראה לי שאקח חלק בסיפור הזה מתישהו (אני מהמיזנטרופים שאוהבים את הריצה בגלל שזהו ספורט אינדבידואלי ולא למרות, וגם אוהב לסיים ולדפוק מקלחת, בלי לחכות יממה), אבל הפופולאריות הגוברת של "מהר לעמק" בהחלט מסמלת דברים טובים.

וסחטיין על המאמץ הכביר.

ויינר 5 במאי 2012

עשיתי בשנה שעברה והשנה לצערי לא. זה אכן אירוע יחיד במינו גם בנוף הריצה וגם בנוף הישראלי בכלל. זה באמת מרגיש כמו ארץ ישראל הישנה והטובה, שאולי עדיין מתקיימת שם באיזור עמק יזרעאל, אבל במרכז בוודאי שלא.

דובי מילר 5 במאי 2012

אריאל – כל הכבוד !

זה ממש לא היה בתוכניות שלי אחרי מרתון ת"א (נרשמתי לישראמן בינואר הקרוב) אבל חבר לעבודה כבר הודיע לי שבפעם הבאה אנחנו שם כקבוצה…

YG 5 במאי 2012

תגיד, אם זו קבוצה של 6, איך זה שיש רק חמישה רצים בתמונה? :-)

אריאל גרייזס 5 במאי 2012

מישהו אמר לך לרוץ קדימה? :-)

יותם מ 6 במאי 2012

מבקש להזכיר שביום שבת התקיים המירוץ לזכרו של יוסי אבני, האב הרוחני של הריצות העממיות בשנות ה-80/90 (ורץ נהדר בזכות עצמו) ודמות שבמקומות אחרים הייתה נכנסת להיכל תהילה כזה או אחר.

אני רצתי ב"הר-עמק" הראשון. היינו שישייה ויצאנו לקראת הצהריים מקלעת נמרוד. זה היה אחרי מרתון תל אביב וחשבתי שאני בכושר ושלרוץ 35 ק"מ-מחולקים לקטעים ועם מנוחות-זה קטן עלי. זינקתי ראשון בקבוצה שלנו ויצאתי בהתלהבות רבה – זאת הייתה הפעם הראשונה (והאחרונה) שהובלתי דבוקת רצים ובמשך כל הירידה מהחרמון הרגשתי כמו קנניסה בקלה. אבל מכיוון שרצתי שני מקטעים ברצף, באחת העליות באזור הקיבוצים שניר/דן, רצי המקטע השני הרעננים החלו מהר מאוד לעקוף אותי אחד אחרי השני. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא….

מירוץ נהדר וחוויה מעולה.

ישוע 7 במאי 2012

בשנה הבאה, אם טים טיבו עדיין יהיה בתול האריה ישאג

Comments closed