איך ג'ורדן הרס את ה-NBA

הציפיות שלנו מלברון שישלוט במשחק בדרך שבה ג'ורדן שלט הן פשוט לא ריאליות

.

.

.

.

.

.

.

***

השבוע יצא לי לראות איזה סדרה חדשה בערוץ 2. בדרך כלל, הערוץ הזה, בתוקף הזבל שהוא משדר, לא ממש על מפת הערוצים שלי, אבל היתה סדרה חדשה על נפאל והגעגועים שלי למקום הזה, שבו ביקרתי לפני שלוש שנים, עשו את שלהם.

טו מייק א לונג סטורי שורט, כמו שאומרים, אחרי חמש דקות צפיה פניתי לאשתי ושאלתי אותה – איפה ה-HD?

כי ככה זה היום, ברגע שהתרגלת ל-HD, לחזור לראות טלוויזיה באיכות רגילה זה משהו שמאוד קשה להתרגל אליו. ככה זה גם עם כדורסל ומייקל ג'ורדן.

*

ג'ורדן שינה את ה-NBA, אני לא אחדש פה לאף אחד. הדרך העיקרית, לטעמי, שבה הוא שינה אותו היא שהוא הפך אותו לכדורסל הרבה יותר אינדבידואלי.

אחרי ג'ורדן, שהוכיח שאפשר פחות או יותר להוביל קבוצה לבד לאליפות (כן, סקוטי פיפן שחקן גדול, אבל בואו נודה באמת – שימו ליד ג'ורדן כמעט כל שחקן בקליבר טוב ומעלה והוא לוקח לפחות 4-5 אליפויות), כולם מנסים את זה בעצמם.

בראיינט, לברון וגם טרייסי מקגריידי ו-וינס קארטר – כולם ילדיו המטאפורים של ג'ורדן, מוצלחים יותר או פחות. כל אחד מהם – וגם אחרים (כרמלו, וויד, ואפילו שאקיל ודוויט הווארד, למשל) הוגדרו ככוכבים ומאותו רגע ניסו להפוך לג'ורדן החדש – כוכבי על שכל דבר בקבוצה עובר דרכם.

שחקנים כמו טים דאנקן או קווין גארנט הם היוצאים מן הכלל – שחקני על שאף פעם לא הפריעו לשטף הקבוצתי ולא ניסו לקחת על עצמם יותר מדי. שלא במפתיע, מדובר בשניים מהשחקנים הכי אנדרייטד בליגה.

רק אחד, מייקל ג'ורדן (צילום: tummygusto)

*

הצורה השניה שבה ג'ורדן שינה את ה-NBA היא שהוא הפך אותו למשחק של אתלטים. אין היום תכונה יותר חשובה לשחקן בליגה הטובה בעולם מאשר האתלטיות שלו.

כשקבוצות באות לבחור שחקנים בדראפט (אלא אם מדובר באירופאים, שם משום מה יש להם בליינד ספוט) הן לא רואות אחוזי קליעה הן רואות ניתור לגובה ומהירות. אפילו על משחק המכללות הנתונים הפיזיים השתלטו לגמרי, כמו שהוכיחה הזכייה של קנטקי באליפות המכללות האחרונה.

אם לארי בירד היה מגיע ל-NBA היום, קרוב לודאי שהוא היה נבחר בסיבוב נמוך ומקווה לקבל כמה דקות בתור מחליף מהספסל.

*

אבל שתי הדרכים הללו שבהן ג'ורדן שינה את ה-NBA הן בצורת המשחק. יש עוד דרך שמשפיעה עלינו כצופים, קצת כמו שטלוויזיית ה-HD שינתה את הדרך שבה אנחנו רואים את המשחק.

אתמול בלילה לברון ג'יימס נתן את אחת ההצגות הגדולות משחקן בשנים האחרונות. הוא השתלט על המשחק מול הפייסרס לגמרי בחצי השני ובכוחות עצמו החזיר את מיאמי לסדרה שכל המומחים כבר גמרו עליה את ההספד.

זאת בדיוק סוג ההצגה שהיינו מצפים משחקן בסדר הגודל של לברון לתת. כל משחק.

כי מייקל ג'ורדן הרגיל אותנו ששחקן ברמתו, כזה שדומיננטי ברמה אחת מעל כל מי שמסביבו, אמור לשלוט במגרש בכל פעם שהוא עולה אליו. כל פעם ופעם, לא רק כשהוא על סף הדחה או כשהפרשנים מספידים אותו.

אבל פה הנקודה – אין שחקן בעולם עם הדרייב של מייקל ג'ורדן. ג'ורדן לא היה השחקן הטוב בהיסטוריה בגלל הנתונים הפיזיים שלו או יכולת הקליעה הפנומנלית שלו – קרוב לודאי שלברון ואולי אפילו קובי בראיינט עולים עליו בתחומים הללו.

לא, ג'ורדן שלט במשחק כי היה לו דרייב רצחני לנצח. הוא לא היה מוכן לקבל הפסד – ולכן כל כך מיעט לקבל כאלו.

*

לברון ג'יימס, לעומת זאת, הוא לא ג'ורדן. למעשה, הוא ההיפך הגמור מג'ורדן.

אם את ג'ורדן סילקו מקבוצת התיכון שלו, מה שגרם לו לרצות להוכיח לכולם שהוא יותר טוב, הרי שלברון נבחר מגיל אפס לגדולה. מגיל 15 הוא שומע כמה הוא הכי גדול בעולם. כמה דרייב לניצחון בן אדם כזה כבר יפתח?

הדרישה שלנו מלברון ודומיו להשתלט על המשחק בדרך שבה מייקל עשה זאת, צר לי לומר, היא פשוט לא ריאלית.

הדרך שבה אנחנו שופטים כל שחקן מאז ג'ורדן היא בסטנדרטים שלו, שזה קצת כמו לשפוט כל ראש ממשלה בארץ בסטנדרטים של בן גוריון או לצפות שכל שחקן קולנוע יהיה אל פאצ'ינו. זה פשוט לא יקרה.

מייקל ג'ורדן יש רק אחד.

 

יומן האליפות של הסלטיקס (3)
יומן האליפות של הסלטיקס (4)

No Comments

איתי 21 במאי 2012

מוזר,ג'ורדן לפי מה שכתבת מיעט להפסיד כי היה לו דרייב רצחני וכו' וכו'
להזכירך:
הוא הודח 4 פעמים בסוויפ בפלייאוף אז על מה אתה מדבר?!
הוא היה שחקן אגדי אבל להאדיר את שמו עוד יותר? וואו זאת הגזמה
הוא היה שחקן כדורסל קודם כל,ולכל אחד כזה יש קריירה משלו מפסידים פה ושם,אבל להגיד שהוא מיעט להפסיד..

אגב,תרשום תרשום בלי פיפן ג'ורדן לא היה לוקח אפילו לא אליפות אחת

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

מה לעשות, גם הדרייב הכי גדול בעולם לא יעזור לך לנצח כל משחק. וגם, הפעמים שאתה מדבר עליהן היו בתחילת הקריירה שלו, כשהוא עדיין לא היה מספיק טוב.
אבל, לדוגמא, ג'ורדן מעולם לא הפסיד סדרת גמר. ג'ורדן בחיים לא היה מוותר על משחק, כמו שראינו את קובי עושה כמה פעמים, למשל. והכי חשוב – לא היה משחק שג'ורדן לא נתן 100 אחוז על המגרש. כמה שחקנים אפשר להגיד את זה עליהם?
רק כדי לחדד את הנקודה – המשחק שג'ורדן קלע 63 נקודות מול בוסטון, שאחריו בירד כינה אותו אלוהים – היה משחק שג'ורדן הפסיד. כי מה לעשות, גם עם ההצגה הכי גדולה אי אפשר לנצח תמיד.

עופר 22 במאי 2012

קצת קטנוניות לשם הקטנוניות: בירד לא כינה את ג'ורדן אלוהים. בירד אמר: "אלוהים שמחופש למייקל ג'ורדן", מכוון לזה שאלוהים ירד באותו יום לכדור הארץ והתחפש למייקל ג'ורדן.

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

תאמין לי, אני יודע בדיוק מה שבירד אמר. תסתכל על המספר חולצה שלי..

עופר 22 במאי 2012

יודע או לא יודע, בירד לא אמר שה ו א "אלוהים"

איתייי 22 במאי 2012

מה שהתכוונתי זה שג'ורדן שחקן אגדי אבל,
עצם האדרת שמו גורמת לזלזול מיותר,צריך וחובה לדבר גם על השנים הפחות טובות שלו,צריך לדבר על ההחטאות שלו,אי אפשר להגיד הוא בחיים לא הפסיד בחיים לא החטיא זריקה מכרעת
זה יוצר זלזול,כמו ילדים קטנים שלא ראו כדורסל ורק שמעו מהמבוגרים
"שמעתי שג'ורדן תמיד מנצח! אההאהאהאה"

עופר 22 במאי 2012

קודם כל ג'ורדן אף פעם לא היה "לא מספיק טוב", גם לא בתחילת הקריירה. לראיה ג'ורדן לקח MVP הרבה לפני שהוא התקרב לזכות באליפויות. זה שג'ורדן לא ניצח מספיק משחקים זה היה בדיוק כי הוא השתלט על משחקים ולא שיחק בתוך השטף הקבוצתי. כשהוא עשה את זה הוא הפך את הקבוצה להרבה יותר טובה.
שחקן שקולע 63 נקודות במשחק פלייאוף הוא שחקן מעולה. חוץ מזה שג'ורדן לא נזרק מהקבוצה שלו בתיכון. זו אגדה.

Cabrio 22 במאי 2012

אתה חייב ללמוד לנמק.

גיל 22 במאי 2012

הוא הודח בראשית הקריירה כשהקבוצות מולו היו מהחזקות בהיסטוריה. גם בתבוסות הללו הוא נתן הצגות מופת כולל ה63 נגד הסלטיקס בשיאם.

חושף שקרנים 22 במאי 2012

שקרן!!!
רק פעמיים, בקבוצה של מקום 8 במזרח, בסדרה של 3 משחקים, בעונות 2 ו-3 שלו (86-87), לקבוצה שהגיעה לגמר באותה עונה (בוסטון), ופעם זכתה.

אגב,תרשום תרשום, קח את אותם הבולס, תחליף את ג'ורדן במי שתרצה, מול אותה קבוצה שאני אחליף את פיפן במי שאני ארצה … אפילו אתה לא היית שם אפילו שקל על הקבוצה שלך…

יריב 22 במאי 2012

הטענה הזו היא: "יותר קל למצוא מחליף לג'ורדן מאשר לפיפן בבולס" (לכאורה אין הבדל אם מדובר בבולס של 90-93 או 95-98). לא זו הטענה, והנסיון להציג אותה כאיש הקש שלך לא מוסיף לך אמינות. אני די בטוח שאם היית מחליף את ג'ורדן בכל אחת מהקבוצות האלו בברייאנט מודל 2004 (למשל) זה היה מסתיים באליפות, אבל גם זו לא הטענה. השאלה היא אם היית מוציא את פיפן מבניית הקבוצה (למשל, הבולס היו מקבלים במקומו את ה SF שנבחר שני מקומות מעליו בדראפט), האם היו זוכים באליפויות, זו שאלה אחרת לגמרי.

עומרי 22 במאי 2012

ברייאנט מודל 2004 לא לקח אליפות עם הסנטר הטוב ב-25 שנים האחרונות, כשהוא עדיין בפריים. אז אתה אומר שניתן לשים אותו במקום ג'ורדן?

יריב 22 במאי 2012

כן, זה מה שאני אומר. ליתר דיוק, אני אומר שאם היית מוסיף את ברייאנט מודל 2004 לשיקגו 94 היא היתה עוברת את הניקס, עוברת את אינדיאנה ומנצחת כנראה גם את יוסטון בגמר. זה לא נשמע לך סביר?

עומרי 22 במאי 2012

לא, מכיוון שברייאנט מעולם לא היה קרוב לשבור את המחסום הקבוע לגארדים גדולים ולקחת אליפות בלי סנטר משמעותי.

איך היה מנצח את אולאג'ואן בשיאו כשעם שאק לא הצליח להתגבר על הפיסטונס?

יריב 22 במאי 2012

יוסטון לא הייתה קבוצה טובה בהרבה מהניקס. זה די ברור מהעובדה שהם היו צריכים 7 משחקים כדי לנצח ולא הצליחו לקחת אפילו משחק אחד בהפרש גדול מ7. קבוצה שהיא מספיק טובה כדי להיות פייבוריטית ברורה מול הניקס 94 היא פייבוריטית ברורה מול יוסטון של אותה שנה (או כל קבוצה אחרת, כמובן). אפשר לטעון שהייתה לקבוצה כזו בעיית מאצ'-אפ מול יוסטון ולא מול הניקס, או לטעון שהוספת ברייאנט לא הייתה מוסיפה כמעט כלום לשיקגו, אבל אני לא רואה נתיב שלישי. ולא, פניה לטענות מיסטיות על "מחסום לגארדים" היא לא טיעון. היו לא מעט קבוצות שזכו בלי סנטר גדול, בהן שתי האליפויות האחרונות של הלייקרס (ביינום היה עוד רחוק ממה שהוא היום, גאסול לא סנטר וPF טוב בהחלט היה לשיקגו).

עומרי 22 במאי 2012

זו לא טענה מיסטית. זו עובדה מהמוצקות בתולדות הליגה.
בסנטר – הכוונה לא לסימול C ליד שמו של השחקן, אלא בשתי נקודות בטוחות יחסית בצבע ובפיק אנד רול, חסימות ומשחק פוסט.

גאסול הוא סנטר לכל דבר ועניין וב-2009-2010 הוא היה השני בליגה בתחום.

יריב 22 במאי 2012

אה, אתה מתכוון לשחקן פנים, כמו הוראס גרנט.

עומרי 22 במאי 2012

הוראס גרנט הוא פורוורד חביב וקצת מוגבל. היה שחקן הגנה גדול. שום קשר בינו לבין ההגדרה '2 נקודות בטוחות יחסית בצבע' (גאסול וביינום בשיאם) או הכוח הכי דומיננטי בצבע מאז וילט צ'מברליין (שאק).

יריב 23 במאי 2012

תבדוק את התרומה ההתקפית של גרנט ב94, ותראה שהיא מאוד דומה לזו של גאסול/ביינום בשנות האליפות של הלייקרס. כמובן, הוא רק אחד והם שניים, אבל יש עוד קצת בקבוצה הזו.

איתייי 22 במאי 2012

צודק,טעות שלי,הזיכרון לא משהו
פעמיים בסוויפ ופעמיים ב4-1? תקן אותי אם אני טועה

משה 7 ביוני 2012

כנראה שלא ראית את ג'ורדן אם אתה מדבר את השטויות שאתה מדבר.
כן הוא מיעט להפסיד.
אין עוד שחקן וכנראה שלא יהיה שחקן כמותו.
היה באבואבוה לוקח גם בלי פיפן. אבל פחות אליפויות. כמו שקובי לא היה לוקח אליפות בלי שאקיל

אנונימוס 22 במאי 2012

hear hear!

שניר 22 במאי 2012

הכותרת משכה אותי , הפתיחה מעניינת ומבטיחה.
בהערה על פיפן הפסקתי לקרוא.
מדהים אותי שיש חובבי כדורסל שבאמת חושבים כך.

דן 22 במאי 2012

מייקל ג'ורדן יש רק אחד, בדיוק כמו שאמרת. אף אחד לא יגיע לרמה שהוא הציב. למרות שאני אוהד מושבע של שיקגו ושל אלהים בפרט, הדבר הכי טוב הוא לא לעשות השוואות. כפי שפעם ג'ף ואן גאנדי ציין ששאלו אותו על קובי,לברון ושאר החבר'ה מול ג'ורדן. השוואה רק עושה רע לאחד השחקנים. לברון(ואני ממש לא אוהד שלו) הוא שחקן מטורף, אבל קבוצתי מאוד וזה לא ישתנה, קובי- יותר מדי מכריח וגם לא ישתנה. אבל שניהם שחקנים מדהימים שלעצמם. הכי טוב פשוט להניח את ההשוואת בצד וכמובן להגיד שמייקל הכי גדול מכולם. ואם דווקא רוצים, דוראנט הוא הדבר הכי קרוב למייקל.

גיל 22 במאי 2012

אני לא כל כך מסכים. ג'ורדן היה השחקן הטוב ביותר אבל גם בקבוצות מהטובות ביותר. האינדיבידואליזם שלו בא לביטוח מושלם במשחק הקבוצתי של הבולס ובהתקפת המשולש, והיכולת שלו לסחוב את הקבוצה שלו מסביבו כקבוצה ולהפוך את השחקנים שלידו להרבה יותר טובים היא מה שמייחדת אותו. זה גם מה שמייחד את דאנקן שהמערכת סביבו הותאמה לו וצמחה איתו. זה אגב בניגוד לגארנט שהיה אנוכי מאוד רוב הקריירה שלו ולא שיפר במאום אף אחד ששיחק לידו ולכן למרות נתונים מפלצתיים הוא יסיים את הקריירה שלו כאנדראצ'יבר.

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

תשמע, מה שאתה אומר זה פשוט לא קשור למציאות. ג'ורדן היה שחקן של 30 נקודות למשחק בפליאוף – אין אף אחד בהיסטוריה שמתקרב לזה בכלל. כל מה שהיה מסביבו זה עטיפה.
ולגבי גארנט אז עוד יותר. גארנט אנוכי?? על מה אתה מדבר בכלל, מדובר באחד השחקנים הכי קבוצתיים שיש. מה לעשות, שכל הקריירה הוא היה תקוע עם אפסים, בעוד שלדאנקן היו עוזרים שחקני היכל תהילה כמו רובינסון ואחר כך פארקר וג'ינובילי. שלא לדבר על מאמן קצת יותר טוב.
עם איזה שחקנים טובים גארנט שיחק, לאטרל ספריוול? שים את גארנט בסן אנטוניו ויש לו לא פחות אליפויות מדאנקן

גיל 22 במאי 2012

מה קשור מספר הנקודות שלו למשחק הקבוצתי? גם דוראנט קולע הרבה והוא לא שחקן אנוכי ותלוי מאוד בווסטברוק. זו בדיוק הגדולה של ג'ורדן שהמתוך השטף הקבוצתי הוא היה קולע הכי הרבה. זה לא שהוא היה הולך אחד נגד 5 כל התקפה. מן הסתם הוא נגע הרבה בכדור ובצדק.

וכן, גארנט היה אנוכי מאוד במינסוטה. היה חשוב לו להעמיד סטטיסטיקות מפלצתיות על חשבון שיפור השחקנים מסביבו. פרקר וג'ינובילי הם במידה רבה תוצר של המשחק הלא אנוכי של דאנקן, אבל עוד הרבה שחקנים שאף אחד לא שמע עליהם שפרחו בסן אנטוניו. גארנט לא שיפר אף שחקן לצידו. אז נכון שלא היה לו מאמן ברמה של פופוביץ' אבל אני מסתכל על זה ההפך. עם דנאקן במינסוטה אין מצב שהם היו מגיעים רק לגמר מערב אחד במשך יותר מעשור ועפים כל שנה כמעט בסיבוב הראשון בפלייאוף.

הקומיש 22 במאי 2012

והוא לא סולק מהקבוצה שלו בתיכון.עוד אגדהכמה אליםויות יש לפיפן בלי מייקל?

גיל 22 במאי 2012

בתפיסה שלו הוא סולק. לא איפשרו לו להתאמן עם הקבוצה הבכירה אז זה אותו הדבר עבורו.

גיא 22 במאי 2012

שיקגו ללא ג'ורדון בפרישה הראשונה שלו ב- 94 הגיעה לפלייאוף.

ללא פיפן, אחד משחקני ההגנה הגדולים וללא פיל ג'קסון, אולי גדול המאמנים, אין לג'ורדן 6 אליפויות.

יריב 22 במאי 2012

הגיעה לפלייאוף מהמקום השלישי במזרח, שני משחקים מהראשון. סיימה אותו בהפסד ב7 משחקים מול אלופת המזרח הנכנסת (הניקס).

שיקגו עם פיפן וג'ורדן אבל בלי שחקן פנים משמעותי (גרנט יצא, רודמן טרם הגיע) הצליחה מעט פחות בשנה שאחר כך.

רועי 22 במאי 2012

כשמייקל משחק 17 משחקים לפני הפלייאוף.
רבק, דייקו בעובדות!!!

יריב 22 במאי 2012

דייקתי בעובדות, יש עוד הרבה דברים אחרים שלא ציינתי.

אבל לעניין, אתה סופר את ג'ורדן של 86? זה שעליו אמר בירד את האמירה על "אלוהים מחופש למייקל ג'ורדן"? כי באותה שנה ג'ורדן שיחק ב18 משחקים בלבד לפני הפלייאוף, פתח רק ב 7 מהם. יתר על כן, תסתכל על הביצועים של ג'ורדן בפלייאוף 95 של הבולס ותראה שלא הייתה ירידה של ממש בביצועים שלו, ולא זו הסיבה שאורלנדו הדיחו אותם. הם הדיחו אותם כי היה להם קו קדמי שלבולס לא היו לו תשובות – שאקיל וגרנט, וכתוצאה מזה הם לא הצליחו לנצח במאבק על הריבאונד.

רועי 22 במאי 2012

יריב, סופר מאיזו בחינה?
ב 86 ג'ורדן חזר מפציעת אימים ולקח הקבוצה לפלייאוף, תוך ריב ענק, עם ריינסדורף שרצה להפסיד ע"מ לקבל רוטרי.

לגבי 95 – מייקל חזר עם הופעות מרהיבות [45 מול הניקס ועוד] אבל עדיין החסיר שנתיים של משחק פעיל והחדות לא הייתה כמו לפני או אחרי… צריך לשחק.
ועובדה ששיקגו עפה באיבוד כדור של מייקל שאין סיכוי שהיה קורה אם מייקל מפוקס ב 100% [חטיפה מאחור באמצע מגרש ע"י השמנמן מאורלנדו, דניס משהו, שכחתי]…

ועובדה ששנה אחר כך – שיקגו העיפה אותם בסוויפ ותבוסות מטורפות – משחק אחד ב 38 הפרש!!! אז זה לא עניין של קו קדמי.

יריב 22 במאי 2012

שנה אחר כך הקו הקדמי של שיקגו היה משופר במקצת, עם הריבאונדר הטוב בליגה, שחקן היכל התהילה, אחד דניס רודמן. כתוצאה מזה שיקגו שלטו בצורה מוחלטת מתחת לסלים, שנה לפני כן הם היו בחסרון קל. באותה תבוסה ב 38 הפרש רודמן לבדו לקח יותר ריבאונדים בהתקפה מאורלנדו כולה, ובאופן כללי שיקגו לקחו כמעט חצי (48%) מהכדורים החוזרים מתחת לסל של אורלנדו. אולי זה באמת בגלל שלג'ורדן היה יותר זמן להתכונן.

משה 7 ביוני 2012

אם לא היה פורש בשיא הקריירה אז היו לא עוד 2 אליפויות ועוד אחת אולי ב99 =9 אליפויות. בלי פיפן הוא היה משיג 7. עם שאק הוא היה משיג12

דפ"ר 22 במאי 2012

תיקון לשקר מלמעלה.
ג'ורדן הפסיד בסוויפ רק פעמיים:
בקבוצה של מקום 8 במזרח, בסדרה של 3 משחקים, בעונות 2 ו-3 שלו (86-87), לקבוצה שהגיעה לגמר באותה עונה (בוסטון), ופעם זכתה.

יואב 22 במאי 2012

ג׳ורדן הרס את הליגה? נפלא בעיני. הוא מגדיר את המשחק(ועוד המון דברים).
כשיש מפץ גדול, לא מתלוננים.
הוא מסתכל מהקומה העשרים ושלוש והם נראים כמו נמלים.
אחרי שראית אותו, אין סיבה להסתפק בפחות מזה. ולהתלהב מהפלסטיקים מסביב. נו באמת.
שירה. מה לשאר ולזה?

יוסי 22 במאי 2012

מסכים ולא מסכים.
אהבתי את ההשוואה בין ג'ורדן ל HD.
אני חולה מייקל – אוהד עוד מלפני האליפות הראשונה, ראיתי כל משחק שיכלתי וכל קלטת אוסף שאפשר.
ולמה כל ההקדמה הזאת? כי as I write אני צופה באוק' – לייקרס בשידור נידח באינטרנט, לפני יום עבודה ארוך ואחרי לילה קצר.
מייקל הציף רף גבוה מאוד, אבל בשקט בשקט, בלי שאף אחד שומע – אני מוכן להגיד שיש היום לא מעט שחקנים שמגרדים את הרף הזה, ואני בכלל לא בטוח שמלמטה.
אני לא מסכים איתך בקביעה שג'ורדן הפך את המשחק למשחק של אתלטים – המשחק הפך להיות של אתלטים, אבל השינוי לא בזה אלא ביכולות של האתלטים האלה לעשות הכל.
קובי, לברון, וויד, דוראנט ואפילו דוויט הם שחקנים שלמים לגמרי. השליטה של כל אחד מהם בשתי הידיים, ההשפעה שלהם בשני הצדדים של המגרש, מגוון הכלים שלהם בהתקפה – זה מה שמייקל שינה.
כן, אתה יכול להיות רג'י מילר גם היום, אבל אתה כבר רואה הרבה יותר ריי אלןים, וזאת, לדעתי, ההשפעה של מייקל בקיצור: רוצה להיות הכי טוב? תהיה מושלם בכל אספקט של המשחק ולא רק באתלטיות.

גיל 22 במאי 2012

דוייט שחקן שלם לגמרי. הוא שחקן מוגבל מאוד בהתקפה והוא דוגמא לשחקנים שלא מתאמצים לממש את הפוטנציאל שלהם אלא מסתמכים על אתלטיות או מבנה גוף מפלצתי. בינום הוא עוד דוגמא לכך. ללא מעט שחקנים יש מגבלות שהם לא עובדים עליהם מספיק וחבל.

יוסי 22 במאי 2012

ראית מה הוא עשה השנה בהתקפה? יש לו בעיה בראש, אבל השנה ראיתי ממנו מובים בהתקפה שמעידים על זה שהוא עבד עם חאכים – הטעיות וזריקות משמאל ומימין, לא משהו שיואינג לדוגמה היה עושה וזאת הנקודה שלי – שהיום לשקחנים יש הרבה יותר כלים.

גיל 22 במאי 2012

הווארד צריך היה להיות מועמד לMVP כל שנה עם מה שהטבע ברך אותו. אכן הוא השתפר בהתקפה אבל עדיין לא מספיק. אם רק היה מתרכז בלהשתפר במקום בלפטר מאמנים ולתת רשימה של קבוצות שהיה עובר עליהן השמיים היו הגבול עבורו.

עומרי 22 במאי 2012

ואן גנדי הוא מאמן לא טוב שלא קידם את הווארד או את המג'יק במאום. טוב שפוטר.
הווארד, אחרי הכל, רק בן 26, סנטרים גדולים רבים חוו את שיאם בגילאים מאוחרים יותר: שאק- 28-29 אולאג'ואן -30 יואינג- בערך 30 קארים – 33(1980)

גיל 22 במאי 2012

גאנדי הוא מאמן לא טוב שלא קידם אותם במאום?! חוץ מהספרס, לאורלנדו יש את המאזן הטוב בליגה כשהוא מאמן ואיתו הם הגיעו לגמר. הוא מאמן מצוין שהווארד לא מעריך ולא רוצה אותו מעליו. אורלנדו יצאו קירחים מכאן ומכאן כי לדעתי הוא לא ישאר שם. הוא גם פצוע והאישיות המפונקת שלו היא תמרור אזהרה גדול לכל קבוצה. לדעתי, יש סיכוי שהוא לא יחזור למה שהוא היה.

טל בן יהודה 22 במאי 2012

מאד מתסכל לקרוא את הדברים, בעיקר כי אני מסכים להם (למעט הנקודה עם פיפן – אני צריך לחשוב על זה עוד טיפה).

התחלנו טיפה בדיון על הדרייב של ג'ורדן בתגובות לטור של בורוביץ'. אני מסכים שאין שחקן עם הדרייב הרצחני הזה של מייקל, אבל כשאנחנו רואים את לברון נותן משחק של 40 נק', 18 ריב ו-9 אס (לינק מעניין אגב השורה הסטטיסטית הזו: http://bkref.com/tiny/iXSBH) – אי אפשר שלא לדפוק ת'ראש בקיר עם השאלה: למה לא כל יום פורים?!

כאוהד כדורסל טהור, אני רוצה 4 משחקים כאלה ברציפות במעמד הגמר! הופעות כאלו מתסכלות כי הן מראות מה הוא יכול לתת לו הוא באמת "היה כמו ג'ורדן" עם אותו האופי.

אני אסיים עם ציטוט שאבא שלי אמר לי כבר ב-99':
"יהיו עוד שחקנים שיקחו 6 אליפויות. יהיו עוד שחקנים שיפגינו יכולות כמו שלו, יהיו עוד שחקנים שיניבו את אותם הסטטיסטיקות – אולי אפילו יותר טובות. אבל לעולם לא נראה עוד מישהו כזה".

ואגב HD – העובדה שלערוץ 2 ו-10 אין ערוצי HD דורשת לא פחות מועדת חקירה והעמדה לדין פלילי על השתנה ציבורית על אזרחי מדינת ישראל.

יריב 22 במאי 2012

כהערה, לביילור היה לפחות משחק אחד כזה, אבל BR לא כולל עדיין נתונים מהתקופה ההיא (בפורמט המאפשר חיפוש). עם זאת, המשחק באותה תקופה היה שונה לחלוטין.

אזי 22 במאי 2012

במעמד זה אני רוצה למסור את ברכותי לHOT שהחליטו שאין צורך בשתי ערוצים שונים ל HD ולשידור רגיל, והעבירו את ערוץ 3 שישדר את שניהם…

אולי עד 2020 הם יעשו את זה עם כל ערוצי הHD שלהם.. במקום רק עם אחד מהם…

יחי העתיד

בוב השקט 22 במאי 2012

אתה יכול למסור את הברכות ליס שעשו את זה כחודש קודם (עם כל הערוצים שמשדרים את אותם תכנים בדיוק) וגרמו להוט לנסות לעמוד בקצב (וכרגיל להכשל).

MOBY 22 במאי 2012

שיקאגו היתה גדולה כי היא שיחקה הגנה צזרחית בילתי מתפשרת. מייקל בלי ופיפן וגראנט את רודמן לא לוקח אליפות והוא יודע את זה. לא סתם הוא דרש וקיבל את רודמן.
הקבוצה היתה שירה לא רק המאסטרו. ואיש לא היה זוכר את בי.גי פקסון וקר אם זו לא הייתה קבוצה.

רועי 22 במאי 2012

אלוהים [והכוונה לזה שבשמיים] – כמה שטויות בפוסט אחד… עד מתי נאשים את כולם חוץ מאת עצמנו?

מה זה "דרייב"??? מה זו השטות הזו? מדובר בשחקן על – שלמד והתפתח !!! גם פיזית, גם כדורסלנית וגם קבלת החלטות…

ההיפך הנכון – דרכו של ג'ורדן מוכיחה כי הקבוצתיות היא החשובה וזוהי גדולתו!!!

האשם ביחסי הציבור של בעלי האינטרסים כמו שטרן וכיוב' שהיו עסוקים מהיום הראשון במציאת מחליפים… היחיד שהאמין שהוא ג'ורדן זה קובי כולל ה"דרייב" המזוייף שלו…

אז אנא…

הארכיון 22 במאי 2012

לברון יכול לנפק רצף משחקים כאלה.
הוא באמת רק צריך "דרייב" ונראה לי שהשחקנים של אינדיאנה עם הזלזול שלהם נתן לו אותו.
צפו לשידור חוזר הלילה…

רועי 22 במאי 2012

"דרייב" במשמע קבלת החלטות טובה וקור רוח… כל השאר יש לו ובכמויות בלתי נדלות.

יונתן מהתנינים 22 במאי 2012

איך אפשר לזלזל בפיפן ככה…
עצוב.

רועי 22 במאי 2012

פיפן, לעיתים, נחשב כשחקן בעל כישורי הכדורסל הטובים ביותר, אפילו יותר ממייקל.
אבל שנת 94 וכל ה"השתנקויות" שלו במשחקים הקובעים גמרו אותו.
אבל מבחינת כישורי כדורסל – שני רק למייקל. בדומה ללברון.
קובי – לדעתי הענייה והשנויה כאן במחלוקה – בכלל לא באותה הסקאלה למעט יכולתו לקלוע סלים בדרגת קושי גבוהה ביותר…

עומרי 22 במאי 2012

1. פיפן טוב ממקהייל. אז לשיטתך בירד הקדים את מייקל בסחיבת קבוצה לבד.

2. דאנקן לא אנדרייטד. אין רשימת 10 הגדולים שמכבדת את עצמנ ומשמיטה אותו.

3. HD זה די מיותר חוץ מבשידורי ספורט, ואננדה זו סדרה מגוחכת.

פרט לכך, אתה צודק. לא יהיה עוד מייקל ג'ורדן.

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

מקהייל היה השחקן היחיד חוץ מבירד בסלטיקס? ומה עם פאריש, דניס ג'ונסון, ביל וולטון, דני איינג?

רועי 22 במאי 2012

במקרה זה, אריאל צודק… לבוסטון הייתה חמישייה מדהימה!!!

MOBY 22 במאי 2012

אם נקשיב לבורוביץ לידך זו לא קבוצה.
הם לא יודעים לקפוץ ולרוץ מהר, וחלקם מאותגרים עורית.

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

זה פחות או יותר מה שאמרתי בנושא האתלטיות. בשנות השמונים זה היה פרמטר הרבה פחות חשוב. היום השחקנים האלו, למעט כנראה די ג'יי, היו מתקשים להשתלב בליגה.

איתן 22 במאי 2012

הוא לא דיבר על אננדה אלא על קטמנדו. והיא באמת מגוכחת. גם אננדה היא לא שוס גדול אבל לפחות יש בה חן.
חבל שאין בדה באזר איזה בלוגר שכותב קבוע על טלוויזיה וסרטים. עם כזה ארסנל איכותי של מגיבים זה היה הופך גם את התחומים האלה לבמה הכי מעניינת בארץ.

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

כן, דיברתי על קטמנדו, שכמובן אכזבה בגדול. דרך אגב, "נויורק" של יס עד עכשיו מפתיעה לטובה בשביל דרמה יומית.
אני בכיף הייתי כותב על טלוויזיה (סרטים אני בקושי רואה), אני פשוט לא יודע אם זאת היתה כוונת המייסדים בדה-באזר

איתן 22 במאי 2012

כמו שמידי פעם בקרמן כותב על פוליטיקה, וגיל שלי באופן קבוע על כלכלה, אפשר גם לכתוב על טלוויזיה שבכל זאת מהווה חלק בלתי נפרד מהיום יום האפור של רובנו (ולא רק שידורי הספורט).
ואפרופו מייסדים- בן גוריון לא הסכים להכניס לארץ טלוויזיה. הוא טען שזה סם להמונים וזה ידרדר את העם. אז כבר דורדרנו, לפחות נדבר על זה.

יריב 22 במאי 2012

אם אני לא טועה הוא טען שזה ידרדר את השיח הציבורי. בדיעבד, נראה שהוא צדק.

matipool 22 במאי 2012

אל תפספסו את "שרלוק" בהוט . שרלוק הולמס וד"ר ווטסון בלונדון של ימינו ( שתי העונות בחינם ב- VOD ) .
סה"כ 3 פרקים בעונה אבל כל פרק באורך של שעה וחצי .
סדרה קולחת ומאתגרת . מעדן אמיתי .

גיל 22 במאי 2012

אני דווקא חושב שדאנקן כן אנדרייטד. הוא אולי ברשימות הטופ 10 של מומחים אבל אוהדים ייטו לדלג עליו ברשימות מהסוג הזה. בתור אחד שהוא מ2-3 השחקנים הכי גדולים ב15 שנה האחרונה ההייפ סביבו פשוט לא קיים כמו אצל שחקנים פחות טובים בהרבה. חלק מזה קשור לאישיות המופנמת שלו אבל ככה זה.

ירח אדום 22 במאי 2012

נדמה לי שהמשפט הראשון המתבקש הוא (זהירות קלישאה!):"לא תישא את שם אלוהים לשוא".ועכשיו ברצינות-כמו כתב רועי מעלי ג'ורדן פשוט גדל התפתח התבגר (בעיקר) עם השנים.אין זה גורע מתרומתם של המסייעים לצדו ופיפין בראשם אבל נדמהלי שיש תמימות דעים שהוא זה שעזר להם להתקדם ולהתפתח ועשה אותם טובים יותר.
ולסיום סיומת : 72-10….

רועי 22 במאי 2012

ברור וראה כי היום אנו מתייחסים לצוות המסייע של מייקל כ"צוות שאין שני לו,. האומנם כך?
זו גדולתו של מייקל… האיזון בין היכולת המדהימה שלו למשחק הקבוצתי. ולקח לו כמה שנים ללמוד זאת וכמה מכות מדטרויט עד שלמד. ומשלמד – עף ולא נחת…

יריב 22 במאי 2012

72-10 זו תוצאה של ריכוז אדיר של כשרון בקבוצה אחת בליגה מדוללת יחסית. קבוצה עם שלושה שחקני היכל התהילה בשיאם, שניים מהם נחשבו כבר בזמנם (ועדיין נחשבים) לשחקנים הטובים בתפקידם בליגה והשלישי הוא כנראה שחקן היכל התהילה האנדררייטד בהיסטוריה, ראית משהו כזה מאז?

MOBY 22 במאי 2012

מיאמי של האליפות.
בוסטון, לייקרס, אפילו יוסטון השניה.

רועי 22 במאי 2012

ואיפה הלייקרס של 2004 [צודק?] עם עשירייה של "היכל התהילה" כולל פייטון, מאלון, קובי, שאקיל ועוד…
עפו, לא?

יריב 22 במאי 2012

במיאמי של האליפות יש שלושה שחקנים של היכל התהילה רק אם אתה סופר את פייטון, שעסק בעיקר בחימום הספסל. בשנות ה80 היו דברים כאלו, אבל הליגה הייתה הרבה יותר צפופה (בשנות ה60 היה מעבר לזה, בסלטיקס היו 7 או שמונה שחקנים שהיום בהיכל התהילה, ובעתיד זה בטח יעלה לעשרה – ממשיכים לבחור אותם משום מה). אותו דבר תקף לגבי הלייקרס של 2004, קרל מאלון בעונת פרישה, גארי פייטון בדעיכה מתקדמת, לא בדיוק "קבוצה עם שלושה שחקני היכל התהילה בשיאם".

עופר 22 במאי 2012

רודמן בשיאו היה הפרוייקט המוצלח ביותר של ג'קסון והטיעון המרכזי בכות גדולתו האימונית של פיל. בסן אנטוניו הוא הצליח הרבה פחות. ג'קסון, ואת זה שוכחים, ידע תמיד להפוך את הקבוצות שלו לקבוצות. ג'ורדן עזר בזה אבל זה ממש לא עליו.

יריב 23 במאי 2012

בדטרויט הוא גם הצליח פחות? לסן אנטוניו היה בו צורך הרבה יותר מוגבל, בגלל שכבר היה לה סנטר דומיננטי, ובכל זאת הנתונים מראים שהייתה לו תרומה חד משמעית לקבוצה. הוא החמיץ די הרבה משחקים באותה שנה (כרגיל) והקבוצה הייתה במאזן 62-20: 40-9 איתו ו 22-11 בלעדיו.

יריב 23 במאי 2012

באותה שנה – 94-95, בעונה שלפניה הוא שיחק כמעט בכל המשחקים ולכן אין נתון מקביל.

רועי 23 במאי 2012

בסן אנטוניו רודמן לא הסתדר בגלל המאמן… שנאאו אחד את רעהו שנאה של ממש.

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

אני מרגיש שצריך להבהיר פה משהו לגבי סקוטי פיפן:
אף פעם לא טענתי שפיפן לא היה שחקן גדול. פיפן שחקן מעולה. הטענה שלי היתה להדגיש את הגדולה של ג'ורדן, לא להפחית מזו של פיפן. אני חושב שגם אם היית שם ליד ג'ורדן שחקן מצוין אחר, הוא היה לוקח לפחות 4 אליפויות.
הטענה שפיפן לקח את שיקגו עד לגמר המזרח בלי ג'ורדן היא יפה אבל כשנזכרים שהקבוצה שניצחה את המזרח באותה שנה היא הניקס, שהשחקן השני הכי טוב שלה היה ג'ון סטארקס (וגם השחקן הכי טוב שלה זה לא כזה גדול) מבינים עד כמה המזרח היה חלש באותן שנים.

רועי 22 במאי 2012

פיפן בלי מייקל – לא לוקח שום אליפות. עובדה!
מייקל בלי פיפן – לוקח גם לוקח…
ועדיין – האיזון והשלמות ההדדית הפכה את שיקגו לקבוצה הטובה בכל הזמנים, בדומיננטיות שאין שני לה [ואני לא סופר את בוסטון של ה60).
ואלמלא מייקל בפרישה – לוקחים 8 אליפויות. ואלמלא השביתה – לוקחים 9…

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

אני עדיין מחזיק בתוקף בטענה שלי ששיקגו של שנות התשעים נופלת גם מהסלטיקס וגם מהלייקרס של שנות השמונים. היריבות של שיקגו – ולא משנה כמה ינסו לעשות גלוריפיקציה לניקס העלובים או לאינדיאנה החד מימדיים או אפילו ליוטה ששיחקו כל שנה את אותו תרגיל – נופלות משמעותית מכל מה שהלייקרס והסלטיקס התמודדו מולן.
לסלטיקס ולליקרס מאותן קבוצות היו שלושה שחקנים כל אחת שנמצאים ברשימת 50 הגדולים בהיסטוריה ועוד לפחות הול אוף פיימר אחד. בסלטיקס של 86 יש חמישה הול אוף פיימרים (בירד, פאריש, מקהייל, די ג'יי ו-וולטון). נראה את שיקגו מתחרה בזה

עומרי 22 במאי 2012

הול אוף פיימרס זה לא הכל. יש ויש. דין ביל וולטון בסוף הקריירה לא כדין רודמן בשיאה.
בשיקגו של 96-98 היו שלושה הול אוף פיימר ועוד אחד בקליבר – טוני קוקוץ.

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

גם דין רודמן לא כדין מקהייל או פאריש. עם כל הכבוד, רודמן הוא הול אוף פיימר מהזן הנמוך ביותר (לסימונס יש 5 רמות של היכל תהילה. נשים את ג'ורדן, בירד ומג'יק בראשונה, את קובי, אולג'ואן, קארים בשניה ואת פאריש ומקהייל בשלישית – רודמן יושב בחמישית)

MOBY 22 במאי 2012

רודמן יושב בחמישית שלך,
רודמן נותן לקבוצה יותר ממקהייל וחשוב לשיקאגו יותר. בלעדיו הם לא 72-10 ואני שם אותו בקליבר של מלון (והוא יותר טוב ממנו)

יריב 22 במאי 2012

אני לא יודע אילו רמות יש לסימונס, אני מחזיק את רודמן ברמה הגבוה ביותר, ולו בגלל שאפשר לשלב אותו עם שחקנים אחרים בלי לאבד את התרומה שלהם. אני מעדיף לבנות קבוצה סביב סקורר ורודמן על סקורר וג'ורדן. סקוררים יש הרבה, אבל רודמן היה רק אחד.

עומרי 22 במאי 2012

אני מכיר את הרמות של סימונס. אבל אין שום סיכוי שקארים לא במדרגה הראשונה.

הייתי אומר – פיפן בין השניה לשלישית.
מקהייל שלישית.
פאריש רביעית.
וולטון שלישית אבל הוא היה בדמדומיו ב86.
דיג'יי בכלל לא צריך להיות שם, אבל ניחא-חמישית.

יריב 22 במאי 2012

אם המזרח היה כל כך חלש, ואם הליגה הייתה כל כך תחרותית והרמה הרבה יותר גבוה מהיום (כפי שאומרים לי כל מיני אנשים, אני לא ממש מאמין), איך זה שהניקס הפסידו רק בשבעה משחקים ליוסטון? כל השבעה משחקים צמודים, והניקס הפסידו את השלושה הצמודים ביניהם (מבחינת תוצאה).

אם לצטט את רועי: "רבק, דייקו בעובדות!!!"

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

כי גם היוסטון ההם לא היו כאלו גדולים. למעט אותן שנתיים הם לא הגיעו לגמר אפילו פעם אחת בתקופה של אולג'ואן (אם נשאיר את 86 בחוץ, כשהוא היה רוקי). הליגה היתה חלשה בטירוף אז

יריב 22 במאי 2012

אז ה 72-10 והאליפויות של ג'ורדן היו בליגה חלשה בטירוף? אני פשוט מקבל רושם של אי עקביות בהערכת הרמה של הליגה לפי ההקשר…

רועי 22 במאי 2012

שנות ה 90 היו השנים הטובות ביותר של הליגה…
ולהשוות לשנות ה 60 – אי אפשר אז חבל, זה משחק אחר.

ואני בשלי – העובדות, רבותיי, העובדות…

יריב 22 במאי 2012

אני רק אומר שאם אריאל בטוח שהליגה אז הייתה חלשה במיוחד ורועי בטוח שהליגה אז הייתה הטובה אי פעם כנראה שזה לא כל כך ברור. בפרט לא ברור מה העובדות.

איתן 22 במאי 2012

אלה אותן שנים שמייקל לקח את המזרח. והניקס היו קבוצה מעולה.

ירח אדום 22 במאי 2012

אריאל- מאד קשה להשוות בין שיקגו של ג'ורדן ללייקרס ולסלטיקס של שנות ה80 כי אז נצטרך להתחיל להשוות אותם ללייקרס של ווסט וביילור ושחקנים כלו ווילט מרביץ וכדומה.מדובר בזמנים שונים לגמרי מכל הבחינות: החל מכדורסל ועד לתקשורת.

לדעתי זה בכלל לא משנה אם המזרח היה חלש או לא (המזרח חלש ברוב השנים ב3 העשורים האחרונים) צריך לבדוק את השורה התחתונה.

יריב- כל נסיון לגמד את עונת ה 72-10 הוא נסיון לא ממש מוצלח.מדובר בקבוצה (ובעונה)השלמה ביותר בהסטוריה של קבוצה לדעתי.נקודה.

יריב 22 במאי 2012

ברור, אבל ההישג הזה הוא של רודמן ופיפן לא פחות משהוא של ג'ורדן, זה מה שאני אומר.

אגב, שמעתי טענות שהעונה של פילדלפיה ב 66-67 הייתה יותר מרשימה, אבל אני בוודאי לא הולך להתווכח על זה.

רועי 22 במאי 2012

ושוב, אין קשר לעובדות…
הסלטיקס הגדולה נצחה את שיקגו [3:1] ב 86 אחרי שמייקל חזר מפציעה איומה… ושיקגו דאז הייתה נמושה – להזכירכם, קורוזין, סלרס ובדיחות אחרות [אוקלי היה אז בחיתוליו].
הלייקרס הגדולה – אמנם לא בשיא כוחה, הובסה ב 90 – לרבות 3 הפסדים רצופים בפורום – הישג שלא חזר…

להפחית מהמתחרות דאז – זו עצימת עיניים מהעובדות.

הניקס היו מפחידים. מנצחים כל קבוצה דהיום והיו מועכים את הלייקרס של שנות ה 80 או בוסטון. היו טובים יותר מדטרויט "באד בויס".

אינידיאנה הייתה מפחידה עם רג'י בגדולתו וצוות מסייע מדהים.
ויוטה – הקבוצה האוזנת עם תרגיל שאף אחד לא יכול היה לו.

אז – די.

ועדיין שיקגו נתנה הצגות מדהימות…

שכחתם שבדרך העיפו את אורלנדו הגדולה עם הארדוואי פני, שאקיל בשיא עוצמתו ועוד קבוצות רבות וטובות…

אז, ראבאק – דייקו בעובדות :-)

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

חביבי, אתה חי באשליות. בוא נדבר עובדות:
1. מייקל ג'ורדן לא לקח אליפות לפני שהסלטיקס, הלייקרס, הסיקסרס והפיסטונס ירדו מהבמה.
2. ג'ורדן קלע 63 נקודות – ועדיין הפסיד לסלטיקס הגדולים
3. ג'ורדן ניצח בגמר את הלייקרס כשקארים היה בעונת פרישה. באמצע שנות השמונים לא היה לשיקגו אף אחד שהיה יכול לעצור אותו. גם קארים היה בדעיכה
4. להגיד על אינדיאנה מפחידה זה אפילו לא מצחיק.
5. הניקס מפחידים. אוווו, איך פטריק יואינג וג'ון "2 מ-17" סטארקס מפחידים אותי..

נו, בחייאת

רועי 22 במאי 2012

אז – הנה העובדות:

1. מייקל הפסיד לסלטיקס הגדולה ביותר – של 86. כשהוא חוזר מעונת פציעה [שבירת קרסול]. קולע עליהם 63 נקודות אבל הפסיד. להזכירך מי היה איתו??? כתבתי – קורוזין וסלרס… אז – כן שיחקו נגד הסלטיקס הגדולים, נו :-)

2. מייקל העיף את ה"בד בויס" הגדולים בסוויפ ב 90!!! אחרי שעונה קודמת נגמר במשחק 7 – כשהם מפרקים אותו. [עונה קודמת העיפו את שיקגו בסוויפ].
אז – כן שיחקו נגד ה"בד בויס"

3. כתבתי שהלייקרס לא הייתה בשיא כוחה!!! והפסידו 4:1 לשיקגו של 90-91 שהייתה הרבה פחות טובה משיקגו 96.

4. קארים לא בשיאו – באמצע שנות ה 80 – הביא אליפויות!!!

5. אנו עוסקים בניסיון להשוות. וכאן ההשוואה ניתנת לביצוע, פחות או יותר… כפי שכתבתי למעלה.

אז – מי ומי בעובדות, אריאל יקר?

גיל 22 במאי 2012

אריאל זה פשוט לא נכון מה שאתה אומר. ג'ורדן הוא זה שסיים את השושלת של דטרויט והוא ניצח את הלייקרס ודי בקלות אחרי שהלייקרס היו פייבוריטים ברורים לנצח בסדרה הזו. מג'יק בהחלט היה בשיאו אז.

יריב 23 במאי 2012

מג'יק היה בשיאו, אבל לפי מה ששמעתי וורת'י שיחק פצוע. כלומר, הלייקרס נחלשו בגלל פציעות (אם כי בהחלט סביר ששיקגו היו מנצחים גם קבוצה בריאה, אבל זה היה בוודאי הרבה יותר קשה).

איתן 23 במאי 2012

הלייקרס הובילו, מג'יק חטף מכה בראש (אולי אפילו זעזוע מוח) ואם אני זוכר נכון לא חזר לסדרה, וזה מה שהכריע אותה בסופו של דבר. או שאני קבלתי מכה בראש ואני לא זוכר כלום.

גיל 23 במאי 2012

לא, הוא לא היה פצוע אז. וורתי' נפצע במשחק הרביעי אבל אז הסדרה כבר הייתה בדרך להסתיים.

יריב 23 במאי 2012

קשה להגיד על סדרה במצב של 2-1 שהיא עומדת להסתיים מתוך כך. היא אכן הסתיימה, אבל אני אנחש שהעובדה שהלייקרס הפסידו במשחק האחרון קשורה כנראה לכך שהיו חסרים להם שחקנים.

אגב, הלכתי לקרוא מעט על כך, ואני מבין שהחל מהמשחק השני מג'יק נשמר על ידי פיפן. זה מעניין, בין השאר כי זה מרמז שג'קסון ראה בו את השומר הטוב ביותר שלו בחוץ (שמירת הרכז היריב איננה, אחרי הכל, העמדה הטבעית בשבילו).

גיל 23 במאי 2012

אבל הם היו בפיגור 3:1 כבר והמשחק הבא היה בבית שלהם. בכל מקרה, אין אם, זה מה שהיה וזה מה שיש.

פיפן אכן היה שומר מעולה ששמר פעמים רבות על הרכז של היריב.

יריב 23 במאי 2012

כל שאני אומר הוא שזה היה יותר קשה לולא אותה פציעה. אגב, אם אני מבין נכון הפציעה היתה במהלך המשחק השלישי, כאשר המצב היה עדיין 2-1 (לשיקגו היה יתרון במשחק, אבל עוד היה הרבה זמן. אולי אני מפספס משהו מהותי, אבל קשה לי למצוא מידע מדויק מהתקופה ההיא).

האמירה לגבי פיפן היא מעניינת, כי אני זוכר איזה דיון באתר זה בו טענו באזני שג'ורדן היה גם שחקן ההגנה הטוב ביותר בהיסטוריה בקו האחורי. זה נראה לי קצת מוגזם אם פיפן היה טוב ממנו…

גיל 23 במאי 2012

אי אפשר לומר מה היה אם. הרי אם ג'ורדן לא היה פורש אולי היו לו 8 אליפויות.

וג'ורדן אכן אחד משחקני ההגנה הטובים בהיסטוריה וטוב מפיפן. זה לא מוריד שום דבר מגדולתו של פיפן.

יריב 23 במאי 2012

זה נשמע מוזר.
אם ג'ורדן שחקן הגנה טוב מפיפן, והעמדה שלו קרובה יותר לזו של מג'יק, ומג'יק הוא השחקן מספר אחד של היריבה, למה פיפן שומר אותו? הרי זה לא שג'ורדן עבר לשמור איזו מפלצת מאיימת בצד השני, הוא עבר לשמור את דיבאץ'. מה אני מפספס? אתה חושב שזה עניין של שימור כוח? אתה חושב שיש איזו התאמה ייחודית למג'יק שבגללה פיפן התאים יותר לשמור אותו? דיבאץ' היה מסוכן יותר מהנראה לעין? ג'קסון טעה?

גיל 23 במאי 2012

אני לא זוכר מה בדיוק היה שם אבל ואם פיפן באמת שמר עליו, אבל אם כן, הוא לא עשה עבודה הכי טובה כי מג'יק היה מצוין וסיים עם שני טריפל דאבלים. בכל מקרה, אין שום ספק שג'ורדן היה שומר טוב, אולי הכי גדול אי פעם (למשל, עובדה שלא רבים יותר היא שהוא החוטף השלישי הכי טוב אי פעם וגם זה רק כי ג'ייסון קיד עבר אותו לאחרונה).

רועי 23 במאי 2012

פיפן שמר על מג'יק מאמצע הסדרה בגלל מוטת הזרועות שלו והגובה… תזכרו את הגובה… היה מתאים יותר מאשר מייקל… התחלפו עליו בשמירה ו"נעלו" אותו…
פיפן היה שומר אדיר ושחקן אנדרייטד ממש. בגלל מייקל… שניהם יחד היו תאווה לעיניים… היו ימים, לעזאזל… מזל שזכינו לראותם.
והיום, אני מספר לילדה הקטנה שלי… :-)

יריב 23 במאי 2012

לפי וויקיפדיה, פיפן שמר עליו החל מהמשחק השני והטריפל דאבל הראשון היה במשחק הראשון, אז ג'ורדן שמר עליו. בכל מקרה, אני לא אומר שג'ורדן לא היה שומר מצוין, מה שאני אומר הוא שזה מעניין. זה מציג פן מעניין של חלוקת העבודה ההגנתית באותה קבוצה של שיקגו.

איתן 22 במאי 2012

כנראה שלא ראית אותם. להיבק ל 2 מ 17 של סטרקס זאת קלישאה.

איתן 22 במאי 2012

להיבק – להידבק

גיא 8 ביוני 2012

רועי אכן חי באשליות….
ניקס מסוף שנות ה- 70 כבר לא מפחידים אף אחת.קבוצת פיקציה ותו לו..
אינדיאנה היתה רק רג'י מילר וזהו.קבוצה חלשה ועלובה שתפסה ימים בעיקר על הניו יורק ניקס.
יוטה עם תרגיל שאף אחד לא היה יכול לו? פיק אנד רול צפוי שתקע אותם פעם אחר פעם מול קבוצות שקצת הכינו עצמם הגנתית מולו.אם כבר קשה היה לעצור את האסיסטים המופלאים של סטוקטון.
וגם אורלנדו של שאקיל ואנפארני (פני) הארדווי היתה כמו כל אלה שצויינו לעיל ללא עמוד שדרה.
יוסטון שלקחה 2 אליפויות כשג'ורדן נעדר נעזרה בקלייד דרקסלר הזקן שסחט מעצמו 170% גם לא היתה מהווה יריב שקול לשיקאגו של ג'ורדן.

בקיצור שיקאגו היא הסטפי גראף של הטניס.
הגיחה לעולם ללא סטארים ללא יריבות וקטפה תארים ושיאים שקשה יהיה לשבור אותם.
שיקאגו בגלל הנתונים הללו לדעתי מאוד אוברייטד….

יונתן 22 במאי 2012

כולם מתרעמים על הזלזול בפיפן ואף אחד לא קופץ למשמע המשפט הנוראי על בירד??
של נעלך מעל רגליך, גרייזס, וחזור בך מהר מהטענה המגוחכת שאם לארי לג׳נד מגיע היום לליגה הוא שחקן ספסל.

מייקל אמנם שינה את המשחק אבל הוא חלק משלישיה אלוהית ששינתה את פני הליגה לתמיד. שניים מחבריה שחורים ואחד לבן. משיח לבן. חילול הקודש למעלה צריך לעורר חלחלה אצל כל אוהד כדורסל ובמיוחד מי שזכה לראות את לארי משחק.

רועי 22 במאי 2012

חילול הקודש הפך דבר של מה בכך… זכרון קצר…
השחקנים של פעם היו שחקני כדורסל טובים יותר. באו מהמכללות. למדו. החכימו. התפתחו. למדות יסודות!!!
והיום, כל אחד הוא מייקל [ראו קובי], לארי סתם לבן שלא יודע לקפוץ, ומי זה בכלל קרל מאלון או סטוקטון?…

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

אתה שמת לב מה המספר חולצה שלי בדה-באזר? אין שחקן בהיסטוריה שאני אוהב יותר מאשר לארי בירד. אבל מה לעשות, אם לארי מגיע היום לליגה, אף אחד לא נותן לו הזדמנות בגלל החוסר באתלטיות. זה משחק אחר לגמרי מאשר לפני 20 שנה

רועי 22 במאי 2012

נכון. כאן אתה צודק. האתלטיות היום אחרת. אבל, עדיין המשחק הוא אותו משחק… גם ב תחילת התשעים – לארי היה עם גב שבור ונתן הצגות…

רועי 22 במאי 2012

אין תחליף לשכל… ולכן מג'יק, מיי'קל ולארי הם הגדולים. ולכן קובי ודומיו נכשלים….

קשקשן בקומקום 24 במאי 2012

קובי נכשל. בגדול. ממש אפס.
מה זה 5 אליפויות. כלום…לעומת בירד נניח שלקח 3. כישלון חרוץ אני אומר. אפס מאופס. כלום. נאדה. גורנישט. נו באמת

יונתן 22 במאי 2012

חשבתי שזו הגופיה של יואינג. וברצינות: אתלטיות היא לא הכל. הזיכרון שלך קצר מדי. סטיב נאש לקח שני אמ וי פי בשנים האחרונות ואף אחד לא עשה ממנו שחקן ספסל כי הוא לבן ולא אתלטי. אם לארי מגיע לליגה היום הוא שולט בה לא פחות ממה שעשה אז ושכולם מסביבו יקפצו לתקרה.

אריאל גרייזס 22 במאי 2012

סטיב נאש נהנה משינוי חוקים ומשיטת משחק מאוד מאוד ספציפית שהתאימה לכישורים שלו. והוא גם זכה ב-MVP אחד יותר מדי. והוא גם שחקן הגנה גרוע שהשיטה החביאה.
השאלה היא האם לארי בירד היה מסוגל לשמור על לברון ג'יימס היום. עד כמה שאני אוהב את בירד, אני לא בטוח. יותר מזה, אני לא בטוח שהיו נותנים לו לנסות

גיא 8 ביוני 2012

בירד היה מסתגל.
Adjusting קטן וזה הכל.
ווינר הוא ווינר ולא משנה באיזו תקופה.
הדבר היחיד שמשתנה מאז להיום הוא זמן הקריירה של השחקן.השחיקה של השחקנים בגלל השמירה האיזורית גדולה יותר.
קריירות מתקצרות שחקנים נשחקים…

סתימה זמנית 22 במאי 2012

מה זה השטויות האלה?

"אם לארי בירד היה מגיע ל-NBA היום, קרוב לודאי שהוא היה נבחר בסיבוב נמוך ומקווה לקבל כמה דקות בתור מחליף מהספסל".

בשתי מילים: לאב, קווין

אר 22 במאי 2012

הגדולה העיקרית של ג'ורדן בעיני, היא הכריזמה ובעיקר כמות הרגש שהצליחה להשתלט לגמרי גם על צופי הכדורסל. הריקנות, מעבר ליכולות המדהימות ולרצון לנצח, היא המעורבות הרגשית במשחק כצופה. זה אולי מה שקשה למצוא אצל האחרים. אלו גם זמנים אחרים.

הארכיון 22 במאי 2012

או בשתי מילים אחרות "סטיב נאש"
לא אתלטי, לא מטביע, לא הגנה ועדיין פעמיים mvp וטבעת אליפות שנלקחה ממנו בחסות מיסטר דייויד סטרן יבדל"א. (יארגן בקומבינה דהיום לפיניקס אליפות)

רועי 22 במאי 2012

גם נוביצקי אינו מטביע ב 360 מעלות או שאני טועה…

הארכיון 22 במאי 2012

לא 360, אבל מטביע בתדירות גבוהה…

רועי 22 במאי 2012

עדיין 2:16 גובהו. הלוא כך? לא צריך לקפוץ גבוה… :-)

אלון 22 במאי 2012

יותר מדי זלזול בפיפן ויותר מדי קרדיט לג'ורדן לאיך שהקריירה של פיפן נראתה. מעניין שכל שחקן טוב שמשחק ליד ג'ורדן זה בזכות ג'ורדן. גראנט ופיפן נראו מצויין גם בלעדיו.

דבר שני זה השוואות בין דאנקן לקוין גארנט. אם דאנקן היה קורה עברית הוא היה נעלב. גארנט היה מגריידי עד שהוא הגיע לבוסטון. גם שהוא היה mvp ועם המאזן הטוב בליגה הוא חטף מהלייקרס. חוץ מזה שגארנט הוא שחקן מלוכלך שאתמול שם רגל בכוונה לשחקן שעבר אותו, גועל נפש.

אלון 22 במאי 2012

קורא ולא קורה

עומרי 22 במאי 2012

גארנט סבל מחוסר מזל ומאחת ההנהלות הגרועות בספורט.
ביכולות הוא לא נופל מדאנקן שלמשל מעולם לא הוזכר כמועמד לשחקן ההגנה של השנה.
גארנט הוא אחד משלושה יחידים עם 24 אלף+, 13 אלף+ ו5,000+ בנק' ריב' ואס'.
הוא מהשחקנים הורסטילים והייחודיים בתולדות המשחק.

5 העונות האחרונות שלו טובות משמעותית מאלו של דאנקן. גם השנה הוא יותר משמעותי לבוסטון. אליפות השנה תקרב אותו לדעתי לאזור ה-15 הטובים בכל הזמנים.

אלון 22 במאי 2012

אף אחד לא אומר שגארנט הוא לא שחקן מצויין. דאנקן הוא הפורוורד הגדול בהיסטוריה וגארנט רחוק ממנו.
אני לא מבין מה מזל קשור לזה שחוץ מעונה אחת הוא לא ניצח אף פעם סדרת פלייאוף במינסוטה. לא מדברים על אליפויות אלא על ניצחונות בסדרת פלייאוף. השחקנים שם היו מספיק טובים בשביל לנצח סדרת פלייאוף ואם גארנט כזה גדול הוא היה צריך להפוך אותם לכאלה. הוא לא קיבל רבע מהביקורת שכרמלו מקבל היום למרות שהוא היה גירסא מוקדמת שלו.

יריב 22 במאי 2012

הפורוורד הגדול בהיסטוריה? ללארי בירד ואלג'ין ביילור עשויות להיות התנגדויות לטענה הזו, אם לתת דוגמאות שעולות מיד לראש. אולי התכוונת פוואר פורוורד? זה מצמצם את רשימת הטוענים לכתר, אבל קשה לטעון שזה מצמצם אותה לאפס.

אלון 22 במאי 2012

הפאוור הכי גדול אפילו ללא תחרות. לדעתי, ואני בטוח שאני לא היחיד, הפורוורד הכי גדול.

עומרי 22 במאי 2012

הפאוור הכי גדול בלי תחרות.

דאנקן
מאלון
נוביצקי
בארקלי

פורוורד הכי גדול אין סיכוי.

גיל 22 במאי 2012

עומרי, אתה כנראה לא צופה בנבא. דאנקן השנה הוא אולי השחקן הכי חשוב בספרס ביחד עם פרקר. היכולת שלו מזכירה את זו של לפני 5 שנים לפחות. כמו שציינת, גארנט מתרכז בעיקר בניפוח סטטיסטיקות אבל לסחוב קבוצה או להפוך שחקנים לידו לטובים יותר הוא לא עשה אלא רק כשהתחבר לשלושה האל אוף פיימרים מוכחים הוא זכה באליפות.

רועי 22 במאי 2012

אם לדאנקן היו יחסי הציבור של קובי – מזמן היינו מפסלים פסל בדמותו ונוטעים ברחובות הערים… :-)
הלוא כך?

גיל 22 במאי 2012

הייתה עליו השבוע כתבה מעניינת בSI. הם אמרו שם, ובצדק, שאין כמעט אנשים שמעריצים אותו כשחקן שאינם אוהדי הספרס. זה לא כמו כל כוכב אחר שיש לו הרבה מעריצים בלי קשר לקבוצה שהם אוהדים. בנוסף, דאנקן לא מפרסם שום דבר כמעט. הוא ויתר על עשרות מיליוני דולרים שהיו יכולים להגיע אליו. כל הזמן פונים לסוכן שלו בבקשות לפירסום אבל הוא דוחה את כולן.

עומרי 22 במאי 2012

גיל, צופה ומעריך את החזרה שלו לחיים. הוא בורג במכונת הספרס. זו עונה טובה שלו. אבל גארנט השחקן הכי חשוב בבוסטון בפלייאוף הזה ובכלל מאז תפס את עמדת הסנטר.

גיל 22 במאי 2012

השחקן הכי חשוב בבוסטון הוא רונדו. כשהוא טוב, הקבוצה טובה, כשהוא רע הם רעים. גארנט משחק טוב שלא תבין לא נכון, אבל הוא גם לא עקבי. רונדו הוא הברומטר של הקבוצה.

אלון 22 במאי 2012

גארנט שלישי בחשיבות שלו בבוסטון אחרי רונדו ופירס.

אבי בן דוד avigoal 22 במאי 2012

חסרים לי מאוד מנחם ורונן בדיון המרתק הזה.

גיל 22 במאי 2012

שניהם כתבו על זה לא מעט בבלוגים שלהם והדיון הזה די שחוק האמת (אם כי ההסתעפויות מעניינות).

יבור 22 במאי 2012

דאנקן משאיר לגארנט אבק… אני בכלל לא מדבר התקפית.
זו בכלל שערוריה שהוא לא נבחר לשחקן ההגנה אף פעם, לא יודע אם אפילו לחמישיית ההגנה. הוא מגן אדיר באחד על אחד, ולמרות שירדה לו הזריזות והמהירות עם הגיל, הוא בדרך להפוך לחוסם הגדול ביותר בפלייאוף (עוד 4 חסימות כדי להגיע להאקים, עוד 8 לקארים).

גיל 23 במאי 2012

נבחר גם נבחר, 8 פעמים בחמישיית ההגנה.

devito 23 במאי 2012

טוב אם אף אחד לא אמר את זה אז אני אקפוץ על הרימון.
מסי מישהו??

קשקשן בקומקום 24 במאי 2012

רק נקודה אחת – קצת כואבת כי אני באמת אוהב את אריאל – אבל עדיין מעט חובבני.
מנחם לב עשה פעם השוואה פה בין מייקל לקובי – אני אתעלם מכל הדברים הלא פיזיים אבל בכל נתון פיזי שהוא – ניתור, גודל כף יד, מסת שריר – ב ה כ ל – מייקל מעל קובי. למעשה – קצת כמו רונאלדו (הפורטוגזי) בכדורגל – למייקל היה פשוט גוף מושלם בכל פרמטר לכדורסל. אז מהבחינה הזאת – קובי נחות ממייקל פיזית – ולמרות זאת – 5 אליפויות.
אז להגיד שמייקל היה נחות פיזית מהכוכבים של היום זה פשוט קשקוש.

אגב – מנחם תקן אותי אם אני טועה – הנתון היחידי בו קובי היה מעל מייקל זה אחוז עונשין.

בקיצור – מייקל יש רק אחד. אני חושב שקובי מספר 2. ולא ברור לי למה כולם שונאים אותו… אפשר לחשוב שמייקל לא היה מהמר כפייתי שדי התעלל בחבריו לקבוצה בחדר ההלבשה, ובסוף המשחק הדבר הכי חשוב שהיה לו זה לקחת את הכדור אליפות ולא לחבק את השחקן שקלע את סל הנצחון… דימוי ומיתוג זה הכל חברים. גם את מקדולנד במכבי כולם אהבו כי הוא "בחור טוב" למרות שהוא זיין את אישתו של החבר שלו לקבוצה…

גיל 24 במאי 2012

מספר האליפויות הוא לא המדד היחידי או הקובע ויש הבדל בין להיות אחראי ל6 אליפויות כשבכולם אתה הMVP לבין להיות אחראי בעיקר לשניים ועוד 3 כסייד קיק (חשוב אבל עדיין סייד קיק).

יוני 24 במאי 2012

אריאל, החזקתי ממך מבין יותר לפני הדיון הזה. קארים לא במדרגה הראשונה של סימונס (ובכלל)? אתה רציני? הוא בטופ 5 של סימונס… ובצדק גמור. בשנות ה-70 היו סנטרים מדהימים. ויליס ריד, קאוונס, מוזס מלון, וולטון, ועדיין הוא לקח 6 MVP בעשור. והיה בורג מרכזי באליפויות של שנות השמונים. בחלקן יותר ממג'יק.

ולגבי האקים ב-86, הוא לא היה רוקי כי נבחר בדראפט 84 לפני מייקל. הוא שחקן של 20-10 כבר מהעונה הראשונה. אם זה לא משמעותי…

רועי 24 במאי 2012

כנסו קצת ל youtube ותיזכרו באלוהים… מדהים מחדש בכל פעם…

אודי 6 ביוני 2012

בוסטון והלייקרס של אמצא שנות השמונים מנצחים כל קבוצה בפלייאוף של היום. הלייקרס היו קבוצה אטלטית מדהימה גם במושגים של היום ובוסטון הביאה את המשחק הקבוצתי לשלמות. ללארי בירד יכל להיות כוכב גם היום

רועי מ 6 ביוני 2012

קצת הזוי לנסול ולהשוות בין ספורטאים וקבוצות בזמנים שונים.

לבוא ולומר שמייקלל לאניצח את הלייקרס הגדולה ואת בוסטון זה לא צודק.

שחקנים מתפתחים אין כמעט שחקנים שבגיל 18 הם הכי טובים בעולם ומובילים נבחרות או זוכים באליפויות ושלוטים ללא עיקר

אני מכיר לא אישית אחד כזה.
הצוות הסובב של שתי האלופות של ה 80 היו עמקיות. מייקל והצוות שלו הבשילו בשנות ה 90,. ללא פרש היה כנראה זוכה ב 8 אליפויות רצופות. אין ספק השהוא הגדול מכולם. הוא שלט במשחק ודרך אגב MJ לא זכה לבד זאת שטות לומר את זה. היה לו צוות מצויין מסביב שהיה מתואם להפליע עובדה. היו שם שתי קבוצות.
גם ללא MJ הם עדיין היו חזקים.

גיא 7 ביוני 2012

אם אתם כבר משווים בין שחקני עבר להווה אתם חייבים גם להשוות בין תקופות שונות.
הקבוצות היחידות החזקות שג'ורדן שיחק מולן היו הבוסטון הלייקרס והדטרויט של הבאדבויז ומול כולן הוא הפסיד.חסר ניסיון? אולי אבל עדיין הפסיד.
התקופה שהוא לקח אליפויות היתה כשהיה מולו רג'י מילר ואינדיאנה ובמערב קרל מלון וסטוקטון עם אותו פיק אנד רול מוכר וצפוי.
גם עליית השאק עם אורלנדו לא דגדגה כי אורלנדו היתה שבירה מאוד וגם יוסטון של האקים ודרקסלר לא היתה מדגדגת לציוות האליפויות של שיקאגו.
אם לא ההפסקה של ג'ורדן למשך שנתיים הוא היום אוחז ב- 8 טבעות רצופות.
בנוסף, ג'ורדן שיחק מול קבוצות מזרחיות רוב העונה.שימור כוח במשך 82 משחקים מול קבוצות חלשות זה גורם מכריע בהגעה לפלייאוף.פחות פציעות פחות אנרגיה להשקיע כשאתה משחק מול קבוצות חלשות יותר.המערב לאורך שנות ג'ורדן היה חזק מהמזרח.קבוצות מהמערב הגיעו מותשות ממהלך העונה ומהפלייאוף הקשה.בואו נדבר על הגנה בלתי חוקית(איליגל דיפנס) כמות הפעמים שבודדו את ג'ורדן ל FadeAway היתה מוגזמת.הבידוד שלו אל מול שחקן אחד בעוד היום לה ברון קובי וויד ואחרים נשמרים ע"י בוקס של שלושה – ארבעה שחקנים גם גורם מכריע בעייפות לאורך קריירה של השחקנים היום.
האיזורית שמשוחקת היום ב- NBA היתה שוחקת היום את ג'ורדן ולא מאפשרת לו להגיע ככל הנראה לרצפי אליפויות כאלו.בקיצור ג'ורדן הגיע למשחק בתקופה המושלמת מבחינתו ובבידוד מושלם (מחסור בסופרסטארים) כדי לעשות היסטוריה ולקבל תארים ללא סוף.הוא היה כמו ילד בכיתה ו' שמגיע לשחק מול ילדים בכיתה א'.זה היה לו קל מדי….
השחיקה עליו לעומת השחיקה שיש על כוכבים היום היתה מינורית וזה מה שאיפשר לו למקסם קריירה.

גיא 13 ביוני 2012

אני ממש לא מסכים איתך. קודם כל ג'ורדן שיחק מול המון קבוצות חזקות להגיד שרק הלייקרס הבוסטון והבד בויז היו חזקים זאת ממש הפלצה. מה אם פורטלנד של קלייד דרקסלר שמכל הבחינות היה לקלייד צוות מסייע עדיף על ג'ורדן בזמנו. מה אם פיניקס של צ'ארלס בארקלי? להגיד שמייקל שיחק מול נמושות זו ממש בושה ופגיעה בכבודם של האגדות האלו. הוא כל שנה גבר על הניקס בדרך לגמר, אותה ניקס שבסוף שנות ה-90 כמעט ניצחה את הספרס, גבר על אינדיאנה שאותה אינדיאנה שכבר מעבר לשיאה כמעט ניצחה את הלייקרס של שאק וקובי. חוץ מזה, מייקל כן ניצח את הבד בויז בשנת האליפות הראשונה שלו כשהוא מוחק אותם בסוויפ ומסיים את השושלת שלהם. גם בשנה לפני זה הוא הפסיד להם רק אחרי סדרה של 7 משחקים, כשבאותה שנה דטרויט גם ניצחו את הלייקס הגדולה כשקארים עוד שיחק. שיקגו גם שחטה את הלייקרס בגמר, ולהזכירך אותה הלייקרס הייתה הקבוצה היחידה שהבולס ניצחו אחרי 5 משחקים ולא 6, מה שאומר ששאר היריבות היו אפילו קשות יותר. אין שני לדומיננטיות של ג'ורדן ולהגיד שהוא שיחק מול נמושות זו פשוט פגיעה בכבוד של אותם אגדות ששיחקו נגדו וסבלו ממנו שנה אחר שנה.

אודי 22 ביוני 2012

מי שאומר שלארי בירד לא יכול לככב היום לא יודע על מה הוא מדבר.
בוסטון סלטיקס של שנות השמונים לוקחת היום 5 אליפויות ברצף. כנ"ל הלייקרס של ריילי וגם הפיסטונס של איזאה והתולעת.משחק קבוצתי בתיאום מושלם תמיד יהיה עדיף על אתלט זה או אחר.

אלון 28 ביוני 2012

ג'וורדן: 6 גמרים 6 אליפויות ו-6 אם וי פי. 35 נקודות במחצית אחת נגד פורטלנד בגמר של 92(6 שלשות), 41 נקודות בממוצע בגמר 93 נגד פיניקס. השחקן הראשון בהיסטוריה שקולע 40 נקודות ומעלה בגיל 40 (2003 בוושינגטון), 51 נקודות בגיל 39 נגד שארלוט. והרשימה ממשיכה וממשיכה ומממשיכה
קובי: 7 גמרים 5 אליפויות 2 אם וי פי
לברון: 3 גמרים אליפות אחת אם ויפי אחד
זה רק בקמצוץ, לא היה כמו ולא יהיה כמו ג'ורדן! כל מי שמדבר על קובי כנראה לא ראה כמוני את ג'ורדן משחק בלייב בגדולתו, חווית כדורסל שכל ילד היה קם בשבילה בבוקר גם אם יום אחרי זה יש לו לימודים. האבסולוטיות, ההשתלטות שלו על המשחק.
נקודה נוספת: הקליעה של לברון פחות טובה משל ג'ורדן, של ברייאנט אולי קצת יותר טובה (מטווח ה-3), בשלהי הקריירה ג'ורדן היה בין הגארדים שקולעים הכי טוב מחצי מרחק, שחקן פוסט אפ מדהים (חייב להודות שלברון אכן השתפר פלאים בתחום הזה).
הבנאדם פשוט קילר!

bradybunch 3 ביולי 2012

יש עוד אחד. בריידי. טום בריידי.

Comments closed