רד מעל מסך הטלוויזיה שלי – בין קטמנדו לניו יורק

פינה חדשה לסוף שבוע - טור שלם רק על טלוויזיה. ויש גם בונוס קטן

האמת, כבר כמה שבועות שאני מרגיש שטור הפייסבוק הולך לכיוונים שלא ממש רציתי. זה לא שיש לי פחות מה להגיד אבל ההרגשה שלי היא שהוא הפך לסוג של זירת טוקבקים (איך איזה מגיב אמר – נהיה פה ווי-נט) וזאת לא היתה הכוונה שלי.

לעומת זאת, לפני כמה פוסטים, מגיב אחר אמר שהוא היה שמח אם מישהו היה כותב קצת על טלוויזיה – תחושה שקיבלתי גם בפוסט אחר שלי – ולכן החלטתי לנסות להרים את הכפפה. אני אדבר בעיקר על טלוויזיה, כי לדאבוני זה מקור התרבות העיקרי שאני צורך, אבל מדי פעם אני אנסה לתבל גם בדברים אחרים – ספרים, סרטים וכו'.

וכדי להפוך את זה לעוד יותר מעניין, אני רוצה לנסות לתת במה גם לקוראים עצמם, שאני בטוח שגם להם יש מה להגיד בנושאי תרבות שונים.

אז מדי שבוע אני אפרסם (בתחתית העמוד) את האימייל שלי ומי שרוצה לכתוב על משהו שקשור בטלוויזיה, קולנוע, ספרות או כל אומנות אחרת – אם זה ביקורת או המלצה – מוזמן לשלוח אליי. אני לא מבטיח לפרסם את הכל, כמובן.

(צילום: nrtphotos)

***

ועכשיו, להשבוע.

במקביל, עלו בשבועות האחרונים שתי סדרות – אחת ביס ("נויורק") והשניה בערוץ שתיים ("קטמנדו", כמה מקורי) – שתייהן עוסקות בישראלים שגרים במקומות זרים. כמו כן, בהוט עלתה "אנאנדה" של דנה מודן אבל מכיוון שאין לי הוט, לא יצא לי לצפות בה.

אני לא בטוח מה מקורה של ההצפה הפתאומית בסדרות מהסוג הזה – חשבתי שכבר עברנו את השלב שבו חו"ל היה מושא לכמיהה בלתי פוסקת – אבל בכל מקרה מעניין להשוות בין הסדרות.

ב"קטמנדו", הסדרה מתרכזת (לבינתיים, היו רק שלושה פרקים עד עכשיו) במסע התלאות שעוברים זוג חבדנ"יקים שנוסעים לעיר הבירה הנפאלית על מנת לפתוח שם בית חב"ד. בדרך, הם מגלים את הישראלים השונים שנמצאים שם וגם נאלצים להתמודד עם הבירוקרטיה המקומית.

אין ספק שהבחירה במישהו שהוא זר לחלוטין למקום, בניגוד להתמקדות בעוד תייר ישראלי יוצא צבא, היא מקורית ומעניינת אבל לצערי ההתייחסות (כמעט כמתחייב מסדרה של ערוץ שתיים) היא שטחית למדי ומאוד קלישאתית.

יוצרי הסדרה עשו לעצמם חיים קלים, קלים מדי, עם דמויות פלקטיות של החבדניקים, כמו גם של התרמילאים הישראלים שממלאים את המקום ומתנהגים בהתאם לדרך שבה יוצרי הסדרה מניחים שישראלים מתנהגים בחו"ל – ברעש ובחוסר אכפתיות לסובב אותם.

לא שישראלים לא מתנהגים ככה, כמובן. אבל יש הרבה גוונים לישראלים שמגיעים למזרח ולא כולם מסטולים מהתחת שרק צועקים שטויות על הצבא כל היום.

גם "נויורק", לצערי, נופלת לאותה מלכודת. גם שם הישראלים בחו"ל הם קלישאתיים להחריד. אלו שעובדים בדוכן בקניון, אלו שעושים בייביסיטר לילדים של הריץ' ביץ' וכמובן – בעל הבית הישראלי העשיר שמתייחס אליהם כמו האם החורגת לסינדרלה.

עד עכשיו יש שתי דמויות לא ישראליות בכל הסדרה, וגם הן – אשתו הביץ' של הבוס הישראלי, שכמו נלקחה מתוך "עקרות בית נואשות" והרופא היהודי החבר של הבייביסיטר, שגם הוא נראה ונשמע כמו שאנחנו מדמיינים את יהודי אמריקה (וכמובן, גם הוא עשה את "תגלית").

היתרון היחסי של "נויורק", שלאור היותה דרמה יומית, היא חייבת להחזיק 50 פרקים עם עלילה מסוימת ועל כן יש שם קצת יותר מאשר סיפור מסגרת משעמם, כמו זה של "קטמנדו", אלא אקשן של ממש עם התפתחות של עלילה ואפילו של הדמויות.

לא יודע אם זה יחזיק אותי לאורך 50 פרקים, אני די בספק, אבל עשרה כאלו כבר שרדתי – וגם זה לזכותה, במיוחד לאור הפלטפורמה הלא מחמיאה שהיא נמצאת בה.

*

בנוסף, יש עוד משהו שמאחד בין שתי הסדרות – למרות ששתיהן כביכול ממוקמות בערים זרות, נדמה שהמפיקים ניסו להתעלם מהעובדה הזאת כמה שיותר.

כל מי שהיה בנפאל יודע שהנחיתה במקום היא חוויה רב-חושית אמיתית. העיר תוקפת אותך מכל מקום. הצבעים, הריחות והכי חשוב – הרעש – הוא משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. אלא אם אתם מפיקים סדרה ישראלית בנפאל ואז אתם ממקמים את מרבית הסצינות במקומות סגורים ומפספסים את הייחוד של המקום.

וזה כמובן לפני שאני מדבר על  הנופים מחוץ לקטמנדו, שהם האטרקציה האמיתית של המדינה הזאת ונדמה שלמפיקי הסדרה לא ממש אכפת מהם.

גם ב"נויורק" התפריט דומה. החוויה הניו יורקית היא משהו די מרשים אבל משום מה הם בחרו לצלם את מרבית הסדרה במדינה מזרח אירופית כלשהי ומסתפקים במעט מאוד צילומי חוץ של העיר עצמה.

בנוסף, בשתי הסדרות, אין חיים מחוץ לישראלים. אין להם כמעט אינטרקציה עם המקומיים, הם חיים בתוך עצמם ולא מכירים בכלל בסובב אותם. ואולי, גם זה סימן לישראל של היום – נורא רוצה להיות כמו חו"ל, אבל הכי טוב לה רק עם עצמה.

 הלו, על האוורסט שמעתם? (צילום – אני)

***

בקטנה:

– איל ברקוביץ' יהיה הפרשן הראשי באולפן היורו. תודו שזה ממש עשה לכם טוב (או רצון ללחוץ על הכפתור בשלט, לא משנה איפה הוא היה)

– לערוץ הספורט יש פרומו של שתי דקות שבו כל ה"טאלנטים" שלו רוקדים ושרים שאין לנו מה להתייאש, בקיץ הקרוב יש "חמש חמש". מה יש ב"חמש חמש", את זה לא אומרים לנו. אולי כי אין שם כלום חוץ מעוד שידור חוזר?

– וואלה! תרבות העלו פרוייקט מושקע שבוע שעבר לכבוד 10 שנים ל"סמויה". שווה אם עוד לא ראיתם. דרך אגב, אם תתאמצו, תצליחו לתפוס עדיין ב"יס או" את סופה של העונה השלישית והלאה בשעות הלילה המאוחרות.

– עוד דבר שאפשר לתפוס ביס בימים אלו, ולא היה לי מושג בכלל, הוא שידורים חוזרים של "הבית הלבן" בערוץ "יס בייס" שבדרך כלל שמור לסדרות בתי חולים רגשניות. אם נוסטלגיה עושה לכם את זה.

– שבוע הבא – על "בנות", סדרת הטלוויזיה הכי מוזרה שאתם לא רואים

***

כמעט שכחתי – אם אתם מעונינים לפרסם משהו בתחום (עד 500 מילה), תרגישו חופשי לכתוב ל: ariel_greisas@walla.co.il

דאבל B
בשם ההגנה

No Comments

עופר 1 ביוני 2012

טור הפייסבוק שלך מעולה, נגעת בהמון נושאים שלא הייתי נחשף אליהם אחרת. אשמח לראות אותך ממשיך אותו.

ניתאי 1 ביוני 2012

מצטרף

פולדש 1 ביוני 2012

אחלה ביקורת. והמסקנה שלך לגבי הישראלים בחו"ל מאוד נכונה, אבל אני לא בטוח שאני רואה בה משהו בעייתי. ככה הרבה אנשים חיים היום בברלין ובניו-יורק (ובעוד כמה מקומות בעולם) וממה שאני שומע, חיי הקהילה בהחלט מספקים את החסר הישראלי.

גם לגבי "קטמנדו" אני מסכים. לפחות שני הפרקים שאני ראיתי לא הותירו בי שום רושם לפיו היוצרים מעוניינים לפתח ולהעמיק את ההתעסקות בדמויות ובייחוד שלהן. מאוד סטריאוטיפי וחסר-מעוף, So far.

מצטרף גם להמלצה על הפרוייקט של וואלה תרבות! ו-"הסמוייה" וגם לתהייה בנוגע לערוץ הספורט. כשראיתי את הפרומו חשבתי לעצמי שזה שיר נחמד ואפילו ההפקה חביבה, אבל ישר עלתה תחושה שהמתקתקות והקיציות האלו באים להסתיר את העובדה שערוץ הספורט הולך להיות המקום המשעמם ביותר בתבל בחודשיים הקרובים (אלא אם הם קיבלו איזשהן זכויות מערוץ 1 על האולימפיאדה ואני לא מודע לזה).

נושא הפרשנים ביורו העסיק אותו באופן די אובססיבי בטורנירים קודמים (מאוד קשה לי עם טפשות). הפעם – כך אני מקווה – אזכה לצפות במרבית המשחקים דרך לוויין ועם מיטב שדרי ופרשני הכדורגל בעולם.

ובכל זאת אתן את שני הסנט שלי: הפרשן באולפן, לפחות בגירסא הישראלית לשידורי-ספורט, הוא דמות פחותת-חשיבות שרוב זמן הצילום שלה כולל דאחקות ומשפטים קצרים. אין לי בעיה עם ברקוביץ', מבחינה זו, כי לפחות הקול שלו והגישה שלו לא מרגיזים אותי. אפשר להגיד עליו הרבה דברים, אבל הוא לא מסתיר את האינטרסים שלו והוא יוצא לא מעט פעמים נגד דמויות ביזיוניות בנוף הספורטיבי שלנו – כמו במקרה של פרוספר אזגי – ואת זה, כמעט אף אחד אחר לא עושה.

לעומת זאת, הצבתם של ניר קלינגר, ניר לוין ואבי נמני כפרשנים היא פשוט עלבון לצופים. את זלצר אני מקבל בשמחה, למרות פגם-הדיבור, כי הוא אשכרה מבין בכדורגל ועשוי להפנות את תשומת לבך לדבר-מה שהתרחש על המגרש ועבר ללא התייחסות. שלושת הפרשנים האחרים נעים על סקאלה בין משעמם וסתמי (לוין), מתיימר ומעיק(קלינגר) וחי-בסרט וטרחן (נמני). העובדה שזה האחרון נמצא בסגל הפרשנים ליורו, למרות שהוא טומן בחובו את השילוב המפעים בין צנון וסוכן כדורגל.

ועדיין, תודה למי שאחראי על כך שדני נוימן לא יגרום לנו לדימום תוך-מוחי.

פשוט אדום 1 ביוני 2012

דווקא ניר לוין לא רע לדעתי ותמיד יש אופציה של לשמוע פרשנות באנגלית דרך האינטרנט…

אריק 1 ביוני 2012

דרמה בטלביזיה הישראלית זה נושא כואב. הבחירה בחו"ל לדעתי היא כרגיל חלק מהצנזורה העצמית שאנחנו מטילים על עצמו – חו"ח להגיד משהו בעל משמעות על החיים פה. (ואני לא מתכוון דווקא לסכסוך.) וזה מתסכל כי יש פה המון חומרים אדירים לדרמה. גם ביומיום גם בהקשר של הסכסוך גם בכיוון של פשע, מי שמכיר למשל ערבים מהכפרים ויודע מה הולך שם יודע שבולטימור לא כ"כ רחוקה. הטלביזיה היא זירת ההתרחשות האמיתית היום, וזה לגמרי לא מצער, אפשר לבנות דמויות במשך כמה עונות לעבור איתם שינוי להתאהב בהם וליהקשר אליהם הרבה יותר מבקולנוע (עומאר, ג'סי פינקנמן וכריס מהסופרנוס למשל הן דמויות משנה במקור שגדלו במהלך העונות הועמקו והפכו לדמויות נפלאות). אנחנו תקועים עם אולפני החדשות, ריאלטי וסדרות שממש מקפידות לא לומר כלום. וכמו תמיד צריך להסתכל למעלה בשרשרת המזון כדי להבין למה.
כמובן שחייבים להרים את הכפפה וליצור דברים אחרים השאלה אם מישהו ירכוש אותם.

בני תבורי 1 ביוני 2012

אריאל,
בהרבה מקרים יש למגיבים מה לומר ללא כל קשר לנושא הפוסט. זה לא אישי.
חוץ מזה, בהנחיית היסוד אותה קיבלתי בתחילת דרכי ככותב כאן נאמר: בכל נושא שאינו נוגע למנצ'סטר יונייטד, אתה רשאי, ואף נדרש, לעורר מחלוקת.

טל בן יהודה 1 ביוני 2012

אני אגיב דווקא על הקטנות לסיום, כי את הסדרות הישראליות לא יצא לי כל כך לראות:

– בניגוד לדעת הרוב, אני מאד אוהב את אייל ברקוביץ' בעמדת הפרשן. וזה מהסיבה השפוטה שהוא לא "דיפלומט""פוליטקלי קורקט" בשידור. הוא אומר את מה שהוא רואה (מהביטוי באנגלית: He calls them as he sees them). אם מישהו פישל, הוא אומר שהוא פישל. אם המשחק משעמם, אז הוא אומר שהמשחק משעמם.

– "הסמויה". אם יש אנשים שעדיין לא ראו את הסדרה, הם כנראה לא ראויים לה.

– לגבי "הבית הלבן". כמה הסדרה הזו מהנה? ובכן, זו הסדרה היחידה שאני מוכן לשבור את הכלל ברזל שלי: "אני לא רואה יותר סדרות שלא ב-HD".

ראיתי את כל הסדרה הזו פעם אחת לפני למעלה מחצי עשור ועדיין, אני לא מעז לפספס את השידורים החוזרים בערוץ "יס בייס" המטושטש (הערוץ סדרות היחיד שלא משודר באייץ' די).

כמה השידור גרוע? אפילו אשתי שבתחילת הדרך לא הבינה את ההבדל בין שידור רגיל ו-HD היום אומרת לי: "אני לא מבינה איך אתה צופה בזה, לא רואים כלום". אבל ל-West Wing יש מקום חם בליבי.

ולסיום, מאד אוהב את הרעיון של טורי טלוויזיה!

אריאל גרייזס 1 ביוני 2012

זה לא שהסדרה משודרת בערוץ שהוא לא HD, זה נראה כאילו מישהו מרח על העדשה וזלין או משהו. ועדיין, היא ממתק אמיתי

מונטי פייטון 5 ביוני 2012

אגב, היא משודרת גם בהוט. סדרת מופת ואני משתדל שלא להחמיץ פרק, על אף שאני זוכר כמעט את כולם בעל פה.

אדם 1 ביוני 2012

ברקוביץ' הוא פרשן נפלא. כל עוד זה לא בארסה ומכבי חיפה. שם הוא נופל בגדול והופך לבלתי נסבל בעשרות מונים משגיא.
אה, וכמובן משחקי נבחרת. בקיצור, כשברקוביץ' מעורב ריגשית בצורה כלשהי הוא הופך לטרוריסט מעמדת הפרשן.

ניר 2 ביוני 2012

גם אני מסכים לגבי ברקוביץ' כפרשן, ויתרון נוסף – כשהוא מפרשן משחק הרי אלו שעתיים שהוא לא עושה דברים אחרים וכולנו יוצאים נשכרים.

אריאל גרייזס 2 ביוני 2012

אהבתי

ערן קאלימי 1 ביוני 2012

ביקורת על סרטי קולנוע משנות ה-90', הולך?
כי בדיוק מצאתי לפני כמה ימים משהו שכתבתי על "עירום" בזמן אמת. זה מאד עילג ולא מעניין, אבל גרם לי לחשוב מחדש על כמה נושאים.

לטלוויזיה הישראלית יש את אותן שתי בעיות של הקולנוע הישראלי, אין תסריטאים טובים (פרט לסידר ורונית וויס ברקוביץ' פחות או יותר, ואולי קצת הברבשים) ואין תקציב, וכך מקבלים תסריטים דלים ושטוחים שמצטלמים בחללים סגורים וזולים. זה נאמר בלי שראיתי אף ךא אחת מהסדרות, כך שאיני יודע אם זה תקף להן.

אסף רביץ 1 ביוני 2012

טלוויזיה? הפרק של "משחקי הכס" מאתמול, זה רוב מה שיש לי להגיד על טלוויזיה כרגע.

בני תבורי 1 ביוני 2012

איזה פרק? אני לא עוקב בטלביזיה.

אסף רביץ 1 ביוני 2012

התשיעי של עונה שניה, האחרון שהיה, זה משודר כמה ימים אחרי ארה"ב

בני תבורי 1 ביוני 2012

ענק!

תומר ש 1 ביוני 2012

+ 1

אריאל גרייזס 1 ביוני 2012

הפרק הכי טוב בעונה השניה, הדי בינונית יש לומר. שלא במפתיע, הפרק מתרחש כולו באותו מקום, בניגוד לפרקים האחרים שהתפזרו על מיליון מקומות

סימנטוב 2 ביוני 2012

שש… זה מוקלט לא להרוס!

צרלי 3 ביוני 2012

פרק ענקקקקקק הטוב ביותר עד עכשיו סטאניס והשמדוןןןן…איזה מלחמה

בוזו 1 ביוני 2012

לגבי ערוץ 5 – הקיץ הקרוב הוא ממש מיקרוקוסמוס של ה"קרב" בין ערוץ 5 לצ'רלטון.

ערוץ 5 נותנים לך 3 מהדורות של חדשות ספורט, אולפן לפני משחקים,אולפן עם מודי בלילה, תכנית קומית ועוד.

צ'רלטון נותנים לך רק דבר אחד – את המשחקים עצמם….

יואב 1 ביוני 2012

עינב שיף, עורך התרבות של וואלה ויוצר הפרוייקט של הסמויה(כמעט בלתי אפשרי למצוא מישהו הבקיא ממנו בסדרת המופת הזאת), הוא גם חבר קרוב וגם האיש שהכי מעניין לקרוא בכל הקשור לתרבות.ללא תחרות.
משחקי הכס זה נחמד ואפילו טוב(יש לי כמה בעיות מינוריות איתה) אבל the killing היא הסדרה הנפלאה ביותר שמשודרת כרגע.

סימנטוב 2 ביוני 2012

כן אחלה סדרה! ומהשנה האחרונה אפשר להוסיף גם את 'בוס'

עופר פרוסנר 2 ביוני 2012

בוס לא פחות ממופתית, משחקי הכס מענגת, וגירלס זו הסדרה שהכי נותנת לך סטירה לפנים – מושלמת לצפייה עם בחורה.

סימנטוב 2 ביוני 2012

ראיתי כמה פרקים של גירלס, עדיין מתבר אם כן יש קטעים שהם ממש כיף :)
ששכחתי להוסיף את VEEP הנהדר!

צור שפי 1 ביוני 2012

טוב, אני אתבע את עלבונו של השידור הציבורי. הסידרה הישראלית שחובה לראות כרגע היא ״30 שקל בשעה״ על חייהן (אם ניתן לקרוא לזה ככה) של פועלות ניקיון המועסקות בחברת כח אדם. בלי כל האסקפיזם של ישראלים בכל מיני קצוות עולם, הכי כאן, הכי עכשיו, הכי נכון. טלוויזיה כמו שטלוויזיה צריכה להיות. משודר בימי שני ובשידור חוזר בשישי בלילה. אני כותב כרגע במקביל לשידור החוזר של הפרק השני שמגיע אחרי קונצרט נהדר של אדל העצומה באלברט הול שהגיע אחרי ״השבוע יומן ארועים״ ששם בכיס הקטן את מהדורות האינפוטיימנט של הערוצים המסחריים. בקיצור, יש הרבה סיבות לרדת על רוממה אבל ממש לא הכל רע שם.
ואני מצטרף לאלה שאוהבים את ברקו הפרשן. סוף סוף מישהו שגם מבין כדורגל, גם לא מפחד להגיד מה שהוא חושב וגם נותן שואו כמו שהמדיום דורש.אחלה בחירה.  

תומר חרוב 2 ביוני 2012

הייתי לגמרי איתך עד ברקו…הבנאדם סתם מקלל ומתלהם, לא מבין ולא נעליים. שיטרח קודם כל ללמוד את השמות של השחקנים לפני שהוא עולה לשידור ושיפסיק לאנוס לי את האוזן עם rooben.

צור שפי 2 ביוני 2012

אם היינו מסכימים על הכל זה היה משעמם
:-)

גלן 2 ביוני 2012

יש לכם את לואי? זה אחלה סדרה של סטנד אפיסט. סיינפלד לסוטים. תכתוב על כל מה שאתה רוצה. למשל גדול שחקני ה nhl הלא מוערכים בשני העשורים האחרונים פרש והעולם שותק.

תומר חרוב 2 ביוני 2012

לואי זה מעולה. ומה זה יש לכם גלן? אני יודע שאתה בארה"ב בערך מהקרוב על גטיסברג אבל צפייה ישירה וסדרות להורדה כבר הספיקו להגיע לישראל.

עופר פרוסנר 2 ביוני 2012

זו בעיה עם NHL גלן, כי נורא הייתי רוצה לכתוב פוסט על לינדסטרום, אבל אין לי שום יכולת להסביר עליו, כי גם אני חובב הוקי קרח, אני לא מצליח להבין מה החשיבות של עמדת המגן.

גלן 2 ביוני 2012

תומר ברור רק שאריאל כתב על הוט ויס.
עופר מה הבעיה?
תכתוב כמה שורות יפוצ על גרצקי. איפה שכתוב התקפה תשנה להגנה. איפה שכתוב יחסי ציבור תכתוב "בלי יחסי ציבור" איפה שכתוב אמריקאי תכתוב "לא אמרעקאי ויצא לך לא רע.

עופר פרוסנר 2 ביוני 2012

אהבתי.

אני אוהב בהוקי את הטקסיות המוזרה שלו – הוא מרגיש לי (מסיבות די מובנות וגם מכל מיני דברים אחרים) כספורט הכי אירופי, אבל גם זה שהכי פחות מתייחסים אליו בתקשורת האמריקאית.

דווקא בפלייאוף הזה יצא לי לראות כמה משחקים (מדהים כמה שHD עושה טוב למשחק), וממש נהניתי. אני לא מבין איך הרוסים בארץ לא הפכו את המשחק ליותר מקובל פה, דבר שמעניין גם באספקט של שחמט.

אריאל גרייזס 2 ביוני 2012

גלן, גם אתה מוזמן לטור אורח על הוקי או כל נושא אחר שתבחר בספורט של מישיגן – או סדרות אמריקאיות. במקרה יצא שדיברתי על סדרות ישראליות, אני בקושי רואה כאלו. לואי היא סדרה לדעתי לא ממוצה. אולי אני אכתוב עליה בהזדמנות – יש שם קטעים שקורעים אותך מצחוק מצד אחד ויש קטעים שלמים שאתה בוהה במסך ולא בטוח שאכן מדובר בקומדיה

גלן 2 ביוני 2012

או שדווקא סנטנה שאני לא אוהב עושה טובה למטס ומכניס אותם למשפחת העמים

ירח אדום 2 ביוני 2012

אריאל-יופי של פוסט (אבל יש את הספורט הזה שהאמריקאים משחקים עם המקלות והכדור שדומה לתחנות שאשמח אם תכתוב עליו)
הסמויה- אכן מופת והפרוייקט של וואלה מבורך
הבית הלבן-אני שמח שאני לא המשוגע היחיד שרואה את זה בשידור חוזר
נויורק-עד עכשיו לא רע אבל אתה בהחלט צודק (שוב אני מסכים איתך)שזו העיר התוססת ביותר בעולם והם לא מתייחסים אליה כמעט

matipool 3 ביוני 2012

אני מנוי של הוט ולא חזק בצפייה במחשב כך שאני מוגבל למה שיש בהוט ובערוצים הארציים .
התקופה האחרונה די יבשה אבל יש יהלום אחד זוהר ומנצנץ מעל כולם – "שרלוק" . שרלוק הולמס וד"ר ווטסון בלונדון של ימינו בשתי עונות קצרות ( 3 פרקים כל אחת ) כשכל פרק הוא באורך של סרט קולנוע ממוצע .
אינטילגנטית , מותחת , מפעילה את המוח , מסקרנת . בקיצור – מעדן אמיתי .

Comments closed