בהסתכלות לאחור, אני לא חושב שהיתה סדרה אוברייטד יותר מאשר "סקס והעיר הגדולה". במסווה של סדרה חתרנית שמדברת על הכל, קיבלנו סדרת בנות קלאסית, כזאת שבה הגיבורה רודפת אחרי הגבר (מצחיק לחשוב על מר ביג היום, אחרי שרואים אותו כל שבוע בתור פרקליט המדינה ב"האשה הטובה") ולא מבינה למה הוא לא מוכן להתחייב אליה. כמו סרט בנות באורך שש עונות, אלוהים ישמור.

והדבר הכי גרוע לגבי "סקס"? שעם כל החתרנות כביכול, בשביל סדרה שהסתובבה מסביב לסקס כל הזמן – היא פשוט לא היתה מחרמנת בגרוש.

"בנות", הסדרה החדשה של HBO (משודרת ביס או, בימי רביעי), נראית על פניו מאוד מאוד דומה ל"סקס" המיתולוגית. גם פה יש לנו ארבע בנות שחיות בתפוח הגדול. האנה, הגיבורה הראשית, והחברות שלה – מרני, הנאמנה לחבר שלה זה חמש שנים, שושנה הבתולה והכוסית הבריטית שאני לא זוכר את השם שלה כי התפקיד שלה להזדיין עם כולם, על תקן סמנתה (רק אפעס, נראית פי מאה יותר טוב).

אבל התחושה פה היא שונה מאב הטיפוס. קודם כל, כי הגיבורה הראשית – בניגוד לשרה ג'סיקה פרקר – היא לא בדיוק הטיפוס המוביל. היא מעצבנת, נדבקת, לא עושה מה שמצפים ממנה ובאופן כללי – האנטי גיבורה הקלאסית.

קשה להגיד אם אפשר בכלל לחבב את האנה – או את כל אחת מהחברות האחרות שלה, לצורך העניין – אבל קשה להתיק ממנה את העיניים. היחסים שלה עם הסמי-חבר שלה (אדם שמו, אני חושב) הם מעוותים לחלוטין, חד צדדיים אבל כאלו שאין לך ברירה אלא להסתכל – בדיוק כמו האנה שממשיכה להסתכל על החבר שלה עושה ביד בזמן שהיא מספרת לו כמה הוא מגעיל, באחת מהסצינות הדוחות והמרתקות שנראו על המסך בזמן האחרון.

עוד לא החלטתי אם אני באמת אוהב את "בנות" או לא. בניגוד ל"סקס", היא כן פורצת גבולות אמיתית. אולי יותר מדי פורצת גבולות. בשביל טיפוס פוריטני כמוני, יש הרבה מאוד קטעים שבהם אני זז בחוסר נוחות בכורסא.

ואולי זאת בדיוק המשמעות של פער הדורות. בסצינה אחרת בתחילת העונה, האנה מספרת להורים שלה שהיא חושבת שהיא "יכולה להיות הקול של הדור שלה. או לפחות קול כלשהו. של דור כלשהו". וזה בדיוק מה שהיא. קול מסוים, של דור צעיר ושונה, שמדבר על הכל ומוכן להתנסות בהכל.

אני רק לא בטוח שאני לא קצת זקן מדי בשביל הדור הזה.

***

ולנושא אחר לגמרי. שבוע הספר נפתח ביום רביעי, כמו תמיד ברעש וצלצולים.

אתחיל בוידוי של חנון – יש מעט מקומות שאני אוהב להסתובב בהם יותר מאשר בין מדפים של ספרים. תהא זאת הספריה הציבורית או חנות ספרים גדולה (רצוי אמריקאית), ואני מסוגל לבזבז שם שעות. תשאלו את אשתי איך אני ליד חנויות ספרים, יותר גרוע משרה ג'סיקה פרקר ליד חנות נעלים.

בהתאם לכך, לא היה חג יותר גדול מבחינתי מאשר שבוע הספר. במשך שנים, גררתי את אשתי לכיכר רבין, לגני התערוכה, לפארק הירקון ושוב – לכיכר רבין, הכל על מנת לבלות שעות בהסתובבות בין דוכנים מלאי ספרים. לא השנה.

בפעם הראשונה זה שנים (כשאני בארץ), השנה אני לא אלך לשבוע הספר. לא בא לי. לא מסוגל יותר לסבול את אווירת השוק.

שבוע הספר, מבחינתי, אף פעם לא היה בגלל המחירים הנמוכים יותר של הספרים. ההנחות גם ככה היו מינימליות. הרעיון של שבוע הספר מבחינתי היה ההיצע, היכולת לראות ספרים שלא תתקל בהם בשום מקום אחר וגם, קצת, להיות חלק מקהל חובב ספרים אמיתי, כמוני.

מה שנהיה משבוע הספר, ובכלל מחנויות הספרים בארץ, זאת מסחרה, חד וחלק. ספרים קונים היום במשקל. ואז אתה רואה אנשים נכנסים לחנויות ספרים, אוספים ארבעה ספרים במאה שקל, שמים בשקית, קרוב לודאי כדי לא לפתוח אותם שוב. אבל היי, זה כמעט בחינם – תביא שניים.

ספרים מבחינתי זה משהו מיוחד. יותר מזה, להיות סופר, מבחינתי, זה להיות מישהו מיוחד. אם היה לי את הכשרון ואת כושר ההתמדה, אין לי ספק מה הייתי בוחר להיות פעם. לא היום.

המצב הבלתי נסבל שבו עשרות ספרים רואים אור בכל שבוע, רק כדי לדחוק את הספרים של לפני שבועיים מהמדפים, הוא אנטי כל מה שספרות היא מבחינתי. זה אומר שכל מי שיודע להקליד במחשב יכול לקבל מקום על המדף (לעשר שניות) וזה אומר שבשבוע הספר אני לא אקבל מבחר אמיתי – אלא רק עוד עשרות ספרים שיצאו לאור בשנה האחרונה בלי שום הצדקה אמיתית – ושאותם שתי הרשתות הגדולות מנסות לדחוף לי במחיר של קילו עגבניות.

אז תודה על שום דבר. אתם מוזמנים להדחק עם עוד אלפי אנשים מיוזעים בין הדוכנים שמציעים ספרים באותה הנחה שאפשר היה להשיג אותם בחנויות גם ככה. אני מעדיף לשבת ולקרוא ספר טוב.

***

בקטנה:

– עכשיו שנגמרה העונה השניה של משחקי הכס, מישהו יכול להסביר לי מה בדיוק השתנה?

– וככה, בשביל הקטע, משהו קטן שנתקלתי בו בפייסבוק השבוע:

– אני מודה, לא חשבתי ש"the killing" תצליח להשתחרר מסיום העונה הראשונה הבעייתית שלה, אבל צריך לומר את האמת – מדובר גם בעונה השניה, בסדרת המתח הטובה ביותר על הטלוויזיה שלכם.

– השבוע מלאו 40 שנה לאלטמן הקטן החרמן הקטן. זהו, רק רציתי לחלוק אתכם את זה שאני מרגיש ממש זקן.

– שבוע הבא – על "ליליהאמר" סדרת הגנגסטרים הנורווגית של הסגן של טוני סופראנו (כן, זה מוזר כמו שזה נשמע). וגם קטע קוראים ראשון.

***

כמו תמיד, אתם מוזמנים לכתוב לי אם אתם רוצים לפרסם ביקורת, המלצה וכו' ל- ariel_greisas@walla.co.il

יורו (1) - אז את מי אוהדים?
יורו (2) - רשמים מסיבוב ראשון