שבתרבות – על פראיירים ואסקפיזם

אהרון סורקין עושה טלוויזיה אסקפיסטית לחלוטין ולהפגנת הפראיירים יש את השם הגרוע בתבל

את אהרון סורקין, כמאמר הקלישאה, אפשר לאהוב או לשנוא – אבל קשה מאוד להתעלם ממנו.

סימן ההיכר של סורקין הוא מאוד מאוד ידוע – אוסף של אנשים שמחליפים בינהם משפטים שנונים בקצב של מכונת יריה, תוך כדי שהם מצטטים את גדולי ההיסטוריה ומפגינים קור רוח מול כל סכנה. זה היה נכון ב"בית הלבן" – הסדרה הידועה ביותר של סורקין, זה היה נכון ב"סטודיו 60", הסדרה הכי פחות מוצלחת של סורקין, זה היה טיפה פחות נכון ב"רשת החברתית" וזה בטח ובטח נכון לסדרה החדשה שלו, "חדר החדשות".

בדיוק כמו ב"בית הלבן", אנחנו פוגשים חבורה צעירה ואנרגטית, אבל בעיקר – אידיאליסטית, שיודעת תמיד מה לעשות ועושה את זה תוך דיאלוג שנונים ובלתי נגמרים. שוב, אפשר לא לאהוב את זה – אבל אין מישהו שעושה את זה יותר טוב מאשר סורקין.

אישית, אין לי בעיה עם הקונספט הזה. הוא לא מציאותי בכלל – אנשים פשוט לא מדברים ככה – אבל תמיד כיף לראות אותו. הבעיה העיקרית שלי עם סורקין היא דווקא לגבי סימן ההיכר השני שלו – האופטימיות הקוסמית.

סורקין אף פעם לא מנסה לשקף את המציאות כמו שהיא – אני די משוכנע שגם הוא יודה בזה. אבל אפילו בשביל סידרה דמיונית, החיים של סורקין הם סוג אוטופיה מוחלטת.

ב"בית הלבן" גילינו נשיא משכיל, חתן פרס נובל, שתמיד רוצה את טובת העם שלו, ושמוקף באוסף האידאליסטים הגדול ביותר שנראה בתבל. איפה זה ואיפה ביל קלינטון משתגל עם מתמחות בחדר הסגלגל, ג'ורג' בוש שלא יידע להבדיל בין דקארט לשופן, שלא לדבר על התהום העצומה הפעורה בין ליאו מקגרי וקארל רוב – ראשי הסגל של הנשיא המומצא ושל ג'ורג' וו בוש.

גם ב"חדר החדשות" אנחנו רואים את אותו סיפור. דווקא פה סורקין פותח באמירה בוטה – הדמות הראשית שלו מתחילה את התוכנית בראיון שבו הוא מתפוצץ ומספר לכל העולם למה אמריקה היא לא המדינה הכי טובה בעולם – אמירה כביכול בעייתית למישהו כמו סורקין, שמאמין עד עמקי נפשו באמריקנה.

אבל אז זה מתהפך. פתאום הוא מסביר שאמריקה יכולה להיות המדינה הכי טובה בעולם אם היא רק תחזור לשורשים שלה, וזה בדיוק מה שהוא עושה בהמשך התוכנית. מייצר מהדורת חדשות פיקטיבית לחלוטין (אם כי כזאת שמשתמשת באירוע אמיתי כמו פיצוץ אסדת הנפט של BP) שגם תהיה מקורית וחדשנית ולא תנסה להחביא את האמת – וגם תשיג רייטינג.

אנשים כמו סורקין הם די נדירים היום. לא רק שהאיש יודע כל דבר, הוא גם רואה את העולם מסביבו במשקפיים ורודות מורוד. הוא משוכנע שאם רק התקשורת (או הפוליטיקאים) יעשו את הדברים הנכונים, לא רק שהם לא ייסבלו מכך, הם גם ירוויחו.

בעולם האמיתי, לצערו, ג'ד בארטלט היה עף עוד לפני שלב הפריימריז ומהדורת חדשות שלמה שמוקדשת לאסדת נפט מתפוצצת לא תשרוד שבועיים. ומהבחינה הזאת סורקין נותן לצופים שלו בדיוק את מה שמהדורת החדשות הדימיונית שלו מסרבת לתת – אחלה של אסקפיזם.

***

אני רוצה לנצל את הקטע הזה כדי לדבר על משהו שלא ממש קשור לתרבות (או לספורט) אבל מרגיז אותי זה זמן רב ומגיע לשיאו בסוף השבוע הקרוב.

אחרי שהיה לנו את מאהל הפראיירים, במוצאי שבת נקבל את הפגנת הפראיירים (הגדיל מעריב, עם כותרת גדולה "זמן הפראיירים!"), הפגנה שאין סיכוי שאני אלך אליה. לא בגלל שאני לא תומך בה (גם אם לא מאמין במטרות שלה וחושב שצריך לכוון למקום אחר), אלא פשוט בגלל השם שלה.

פראיירים? באמת? זה מה שאתם מרגישים? מצטער, אני לא מרגיש פראייר. אלוהים יודע שאין דבר שהייתי רוצה יותר מאשר שאני לא אצטרך לשלוח את הילד שלי לצבא כשיגיע זמנו. ותאמינו כשאני אגיד לכם שתשעים ותשע אחוז מהזמן שלי בצבא היה סבל.

ועדיין, כשאני מסתכל על חרדי שמבלה את החיים שלו בישיבה ולא יודע מה זה צבא – אני לא חושב "איזה פראייר אני", אלא דווקא מרחם עליו.

לא בגלל שהוא חי בישיבה או בבני ברק (אם כי גם זה לא נראה לי תענוג גדול) אלא כי בניגוד אליי הוא לא יכול לקום בבוקר ולהגיד – אני הרווחתי את הזכות לחיות פה.

צבא זה לא כיף גדול, אבל אפילו "סמולן" כמוני יודה שבמצבנו הנוכחי, צבא הוא רע הכרחי. ולכן, כל עוד יש פה שירות חובה (עוד משהו שהגיע הזמן לדבר עליו – ברגע שחמישים אחוז מהאנשים לא מתגייסים, זה קצת מוציא את העוקץ מכל "צבא העם") לשרת בצבא הוא לא רק חובה – הוא גם זכות.

לי היתה את הזכות להגן על המדינה שלי, ויש לי את הזכות הזאת (לפחות עוד כמה שנים) גם לעשות את זה כמה שבועות בשנה. לבחור החרדי הזה אין את הזכות הזאת. איך הוא מרגיש כשהוא קם בבוקר והולך לקבל קצבת ביטוח לאומי או הבטחת הכנסה ממדינה שהוא לא תרם לה דבר? אני יודע שאם הייתי במקומו הייתי מתבייש.

הפגנת הפראיירים? תנסו הפגנת הנבחרים, אולי אז אני אצטרף.

***

בקטנה:

– כמה זה מוזר לראות את סטרינגר בל בתור שוטר בסדרה "לות'ר"? (שלפחות הפרק הראשון שלה היה מאכזב ושבלוני, בטח בשביל סדרה של ה-BBC)

– לא יצא לי לדבר על זה שבוע שעבר, אבל "ידיעות" עשו כתבה שלמה על הטייסות החדשות שסיימו קורס טיס שבוע שעבר. תגידו, לא מיצינו קצת את הקטע? יאללה, יש בנות טייסות, בואו נמשיך הלאה.

– עוד דבר שלא יצא לי לדבר עליו בהקשר של "ידיעות" – לפני שבועיים הופיעה שם, במסווה של כתבה, מונולוג ארוך של הפסיכולוג של "האח הגדול", אתם יודעים – זה שהואשם בכל הדברים הרעים ההם, על ידי לא אחר מ"ידיעות". אני חוזר – לא ראיון, מונולוג. שהוא כתב. בלי אף שאלה, כמו נניח – אם זה היה כל כך בעייתי, למה לא עזבת? מה לא עושים בשביל להכפיש את "קשת".

– וכדי להשלים את הטרייפקטה – השבוע ב"ידיעות" – ראיון מהכלא עם גואל רצון. אכן, עיתונאות משובחת.

– כמו כל שנה בווימבלדון – אפשר כבר שאיזה ערוץ אחר מערוץ הספורט ייקח את זה? מילא זה שחייבים פתאום לראות טניס שלא ב-HD (כי בניגוד לצ'רלטון, בערוץ הספורט יישמחו לעשות עלייכם עוד קצת קופה), אבל מה עושים עם השלמה צורף הזה, מה?

– אני איש מדע עמוק עמוק בפנים, אבל אפילו לי החגיגה הזאת סביב "החלקיק האלוהי" – אחד משמות יחסי הציבור הכי טובים בהיסטוריה נראית קצת מוגזמת. ממילא זה לא אומר כלום ל-99 אחוז מהציבור ומשנה את החיים של בדיוק אפס אחוז.

– ואם בחלקיק האלוהי דיברנו:

דרך ארץ ורוח טובה (מכתב לגולשי "דה באזר")
הענק חזר

No Comments

Tal 6 ביולי 2012

אתה לוקה בכשל לוגי: אתה בטוח שהצד השני חושב במונחים שלך, 'ומתבייש' שלא זכה לשרת את ארצו.

בפועל, החרדי בישיבה מרחם עליך שאתה לא בן תורה ולא לומד בישיבה, ומבחינתו תפקיד החילוניים הוא להגן עליו ולכלכל אותו (כי במקורות כתוב שזו זכות גדולה ללמוד תורה כל היום, ואלו שלא מסוגלים – שיקנו את חלקם בעולם הבא באמצעות מימון אלו שיכולים).
אז לשאלתך – אותו בחור חרדי בכלל לא מתבייש כשהוא הולך לקבל קצבת ביטוח לאומי – הוא בטוח שהוא עושה את הדבר הנכון, וגם מקבל פידבק כזה מהקהילה והמנהיגים שלו.

הפגנת ה'פראיירים' דווקא שם מצוין בעיניי, כי הוא קונטרה לתרבות הקומבינה הישראלית לפיה כל מי שלא מצליח להתחמק מהחובה לשרת (/במילואים), עומד בתור מהתחלה ולא חותך באמצע, לא מקבל תשלום בשחור ובאופן כללי לא מרמה את זולתו לצרכיו שלו – הוא פראייר.

רפאל 8 ביולי 2012

יש גם את הצד החיובי של המודעות בלהיות פראייר בישראל,
כמו למשל להאמין לססמאות נבובות ופופולאריות.
מכירים את האנשים שבאים אליך עם ה'כפרה והגבר' שלהם ואיך שאתה נשמה טובה וטהורה וצדיק וכו'.
איזה אחד מנסה לדפוק אותך ולא משנה באיזה עסקה ועושה לך "כולנו יהודים" או ישר מנסה להדליק אותך על ה'שכנים' או הפוליטיקה.
כמה פעמים שמעתם מטיפוסים שמצפים לראות ממך 'רוח התנדבותית' בזמן שהם עושים עליך קופה.
צריך להבחין בין אנשים ערכיים לבין מי שמפזר ססמאות.
בד"כ לא כל כך קשה לזהות, זה עדיין מרגיז שיש מישהו עם יותר מידי כוח שכל החזות והפנימיות שלו צורחים שרלטן מנייאק.
למשל, הרבה מאוד מדמויות המפתח בספורט הישראלי.
בהחלט- לצרוך ספורט ישראלי גורם לך תחושה של פראייר.

עופר 6 ביולי 2012

בעיני צריך להפסיק להחליט אם משתתפים במחאות, הפגנות ושאר פעילויות בגלל השם/ האיש שמוביל אותה/ השאלה הקריטית האפ הסבתא של דפני ליף עשתה צבא או לא. הטהרנות מן הסוג הזה מובילה רק להנצחת המצב הקיים כי אנשים לא זזים מהבית. הסיבה היחידה להשתתף או לא להשתתף בפעילות פוליטית היא אם אתה תומך במטרות שלה או לא (פרט לכל מיני סיבות טכניות כמובן).

אזי 7 ביולי 2012

אתה מבין שאתה אומר פה דבר והיפוכו נכון?
כי "העם דורש צדק חברתי" זה לא מטרות.
פעם היה קל. היתה הפגנה בעד שלום. לא איכפת לי מה תעשה, רק תביא שלום.
היום זה יותר מסובך, כי מה זה צדק חברתי וערבות הדדית? שיוצאי צבא יקבלו הטבות ברכישת דירה? כי דפני ליף, אחת ממניהיגי המחאה, לא עשתה צבא, אז המטרה הזאת לא מתאימה לה.
אותו הדבר בהפגנת הפראיירים/הנבחרים/המילואימניקים/הלמה-לעזאזל-אני-צריך-לטחון-בשטחים-בעוד-שהם-יושבים-רבע-שעה-מתל-אביב-וגם-לא-משלמים-מיסים-?
כשלהפגנה יש מטרות קצת יותר מסובכות, המנהיגים שלה הם אלה שינטבו אותה.

אסף 6 ביולי 2012

הערב לגבי "הבית הלבן" – כמו שהסרט "הנשיא מאוהב" (the american president) נחשב לסרט שנעשה "עבור" הבחירה המחודשת של קלינטון (על ידי יצירת מודל של נשיא שהוא בן אדם, לפעמים גם שובב, ויכול לשלוט למרות זאת), הסדרה הזאת נעשתה כדי לעזור לאל גור להבחר.
הכוונה היתה להראות אדם חכם, מלומד ובעל דעות נאורות.
בפעם הזאת זה לא הצליח, ולכן – אולי במכוון – ההבדלים הכל כך בולטים בין בארטלט והכוורת שלו לבוש ולכוורת שלו.

יואב ר 6 ביולי 2012

קח את רשימת ההטבות שאותו מגזר מקבל ואת רשימת החובות של אותו מגזר, תשווה את זה אותן רשימות אצלך – תראה שתמורת הרבה פחות אתה צריך לתת הרבה יותר. אם תסתכל על המאזן הדמוגרפי, תבין שאצל הילדים שלנו, עוד 20 שנה, ההבדלים האלה יהיו עוד יותר גדולים.

גיל 6 ביולי 2012

אני מאוד אוהב את סורקין ואין לי בעייה עם הדיאלוגים שלו (אם יש יש סרטון ברשת שמראה שהוא ממחזר הרבה מהאמירות שלו), אבל הסדרה החדשה די חלשה. כל הנושא של רשת חדשות נראה כל כך ארכאי, במיוחד כשמדברים על אירועים שכבר התרחשו. סדרה כזו הייתה אולי רלוונטית לפני 10 שנים אבל היום באמת אף אחד כבר לא מאמין בחדשות של הרשתות הגדולות. מצד שני אולי זה באמת האסקפיזם במיטבו.

צור שפי 6 ביולי 2012

יש לי המון מה לכתוב על זה אבל לא אלאה אתכם. בתמצית, עיקר הבעיה היא לא הצבא אלא העבודה. צה״ל יכול בלי שום בעיה להגן על ישראל בלי החרדים. מדינת ישראל לא תשרוד לאורך זמן בלי השתלבות החרדים בשוק העבודה. הטיפול בנושא הזה צריך להיגזר מהקביעה הזו וחשוב מאוד שיהיה חף מקלישאות אידאולוגיות וקצף על השפתיים.

תומר חרוב 6 ביולי 2012

גם אני סולד מההפגנה הזו ומהשם שלה וכתבתי על זה אצלי. במיוחד כשמצטרפים אליה אם תרצו ואגודת הסטודנטים שתמיד שמחה לגזור קופון פוליטי על חשבון דמגוגיות. בסופו של דבר הפרייארים צריכים לפנות למי שדופק אותם באמת, ואלו לא החרדים.

MG 6 ביולי 2012

אריאל שלום, 2 דברים שאני כותב, בשל מצבי הכלכלי (יציב אך לא מזהיר) – אודה לך אם תגיב:
1. בסדר העדיפויות שלי אין 60 ש"ח בחודש לצ'רלטון – האם לא מגיע לי לראות את ווימבלדון?
2. לגבי השם מחאת הפראיירים – אני סיימתי התמחות בראיית חשבון בחודש פברואר, אבל הרשיון קיבלתי רק במאי. באפריל התחלתי עבודה חדשה בשכר הרבה יותר גבוה ולקחתי התחייבויות בהתאם (משכנתא, גן יותק יקר לילד וכו'). יש לציין שאני אדם מאד מחושב שלוקח התחייבויות רק בהתאם להכנסות ברמת בטחון גבוהה מאד.
בחודש מאי השנה עשיתי שבועיים מילואים (אחרי שבוע התנדבות בינואר ושבוע התנדבות בפברואר).
לאחר המילואים ולהפתעתי הרבה גיליתי שמשכורת המילואים מחושבת לפי 40% מעל הממוצע של המשכורות של 3 החודשים שקדמו לחודש בו בוצעו המילואים. הווה אומר, שעצם זה שהייתי במילואים (שים לב שבמאי כבר הייתי פעם שלישית אחרי 2 התנדבויות) עלה לי כסף, כיוון שעבור ימים אלה קיבלתי פחות מהשכר שלי. לא רק שהייתי צריך לעזוב את האישה והילד, לא רק שהייתי צריך לסכן את עצמי ולהיות בפעילות 24 שעות ביממה, אלא זה עלה לי כסף!
אז כן אריאל – אני מרגיש פראייר! אני יודע שזו לא ליבת ההפגנה, אבל עצם זה שיש פחות חיילי סדיר גורם לזה שצריך יותר ימי מילואים ולכן למדינה יש פחות כסף לשלם עליהם.
אצלנו בבית החינוך תמיד היה שבגיל 18 הולכים לקרבי ואוי למי שלא יצא מש"ק לכל הפחות. כמעט כל פעם שביקשו ממני התנדבתי (כ-50% מהמילואים שעשיתי עד כה). אתמול התקשרתי למ"פ שלי והודעתי לו שיתחיל בתהליכים לשחרר אותי מהמילואים. לא כי יש לי בעיה לעשות מילואים (לפני שקיסלתי את השכר כבר הבעתי נכונות להתנדבות נוספת – שלישית השנה – באוגוסט-ספטבמבר), אלא כי אני לא מוכן להפסיד בשביל זה כסף.
אני שמח שאתה לא מרגיש פראייר וגם אני עד אתמול לא הרגשתי ככה, אבל מעכשיו אני מזדהה עם השם.

יריב ס. 7 ביולי 2012

לגבי ווימבלדון זה בספורט 5 +

MG 7 ביולי 2012

אני יודע, אבל זה בחבילת הבסיס. אריאל מציע להעביר לצ'רלטון כדי לא לשלם סכום נוסף על ה-HD.

רפאל 8 ביולי 2012

רגע, מי שלא עושה צבא בכלל חרד מהשם ומי שמוותר בעקבות הנסיבות על מילואים מזדהה עם השם?

MG 8 ביולי 2012

לא ברור לי אם התגובה בהומור או לאו, אבל כמובן שההזדהות היא אם השם "מחאת הפראיירים".

אלעד 6 ביולי 2012

אני סולד בעיקר מהשימוש במילה "פראיירים". לא רק בהפגנה, בכל מקום. נוצרה סיטואציה בארץ שאם אתה עושה משהו שלא צומחת לך טובה אישית ממנו, אתה ישר מקוטלג כפראייר, על כל הקונוטציות השליליות שהמילה הזו מביאה עימה.
לא, אני לא מרגיש פראייר שאני עושה מילואים. אני לא מרגיש פראייר שבתור סטאז'ר אני מרוויח שכר נמוך. אני לא מרגיש פראייר שאני מחנך את הילדים שלי לוותר ולא לרדת לרמה של אלו שלא יודעים לוותר. אני מרגיש בנאדם טוב יותר, ואני בטוח שאם אני מנחיל את זה לילדיי ולסובבים אותי, אז אני גם אחיה במקום טוב יותר.

רפאל 8 ביולי 2012

נכון מאוד, אלעד. אתה תחיה במקום טוב יותר.
הילדים שלך ישתלבו מצוין בחו"ל.

אלעד 8 ביולי 2012

אני לא מצליח לזהות אם יש נימה עוקצנית בתגובה שלך או לא, אבל אני חי בארץ, ואני בטח לא אחנך את הילדים שלי שלברוח לחו"ל זה פיתרון. עכשיו, אם הם יראו לנכון לחיות בחו"ל – הבחירה היא שלהם. כרגע הם עוד קטנים..

יואב 6 ביולי 2012

סטרינגר בל שוטר ומיד אחרי("המבוגר האחראי"), מקנולטי(שמשחק נפלא פשוט) הוא רוצח סדרתי פסכיופט.
עולם הפוך…

אזי 7 ביולי 2012

אמנם לא ראיתי אף אחת מהסדרות של סורקין, אבל הוא נשמע לי אלטר אגו של יאיר לפיד, לא?

גם הסדרה שלו על המוסד (שאני לא זוכר איך קראו לה) היתה מלאה בדיאלוגים של קלישאות שניטזים בשניות.
גם אז זה היה מאוד נחמד אבל לא אמין בעליל

אלון 7 ביולי 2012

לגבי הכתבה על רבינוביץ', אני לא יודע וזה גם מאוד לא מעניין אותי, אבל זה מריח כמו הסכם פשרה בינו לבין "ידיעות". משהו בסגנון "אתם תפרסמו כתבה שתוציא אותי טוב (ואת קשת רע), ואני לא אתבע אתכם על סכום גדול כל כך שהנכדים של מוזס יצטרכו אשכרה לצאת לעבוד"

אסף THE KOP 7 ביולי 2012

מצטער, בתור אחד שסיים 22 שנות שירות בסדיר ומילואים ביחידה קרבית, מרגיזים אותי יותר משתמטים חילוניים מאשר אלו החרדים.

תסתכלו סביבכם, במקומות העבודה שלכם, חבריכם, באוניברסיטה. הרוב לא עושה מילואים, הם מצאו דרך לצאת מהעול. משתמטים.

אותם הטיפוסים בדיוק מסיטים את האש מעליהם לכיוון החרדים.

ועוד נקודה – הצבא לא רוצה חרדים בשורותיו. אי אפשר לשנות את הדי.אנ.איי של הצבא עבורם. אם חרדים ישרתו במסות, כל אותם "עיתונאים" וצדקנים למינהם יתחילו לכתוב על הסכנה שבגיוס דתיים פנאטיים לשירות.

שיעשו שירות ציבורי, ושלא יתגייסו בכפיה.

רפאל 8 ביולי 2012

גם ערבים אי אפשר לגייס בכפיה.
אבל אז יגידו שזו גזענות.

אסף THE KOP 8 ביולי 2012

צודק.

לא הגיוני לבקש מהציבור הערבי להתגייס לצה"ל. בניגוד למה שהסמול חושב, האוייבים שלנו, מה לעשות, הם ערבים בעצמם.

לא נכון ולא הוגן להעמיד את הציבור הערבי בדילמה מסוג זה.
שיעשו גם הם שירות לאומי, אפילו בקהילה שלהם עצמם.

מנחם לס 7 ביולי 2012

מה יש לך לומר עכשיו על סרינה?

אסף THE KOP 7 ביולי 2012

אין גבול לצביעות – יאיר לפיד, האיש "שהרג את עצמו באוהלו של "במחנה"", יוצא להפגנה למען שירות לכולם.

מצחיק כמה שזה עצוב.

רפאל 8 ביולי 2012

מה, במחנה אין 'דד-ליין'?

Comments closed