כמה מילים על דראפט ה-NBA

דראפטים הם תמיד הבטחה גלומה לעתיד טוב יותר. עתיד שבמעט מאוד מקרים באמת מתממש

מגיב אחד הזכיר לי שהיה דראפט NBA השבוע ועם כל המולת היורו (שלא לדבר על זה שווימבלדון והטור דה פראנס התחילו) קצת נשכח. אז זה הזמן לדבר קצת על הדראפט.

קודם כל, לאנשים יש נטיה לתלות יותר מדי בדראפט. זה נכון מאוד לגבי ה-NFL, שם מדובר באירוע הספורט הכי נצפה חוץ מהסופרבול בערך – וזה בכלל לא אירוע ספורט – וגם נכון לגבי ה-NBA. למעט שנים מאוד ספציפיות, למרבית השחקנים שנלקחים בדראפט יש השפעה שולית על הקבוצות שלהם.

היופי בדראפט, מבחינת האוהד הממוצע, זאת ההבטחה הגלומה בו. הבטחה של שחקנים חדשים וצעירים שירוממו את המועדון שאתה אוהד לגבהים חדשים. ומדי פעם יש שחקנים כאלו, אבל או שהם נבחרים ממש בתחילת הדראפט או שמדובר בלא יותר ממזל.

רק תסתכלו על השנתיים האחרונות – נכון שעדיין מוקדם לשפוט אותם, אבל כמה השפעה היתה לשתי הבחירות הראשונות – ג'ון וול וקרי ארווינג על וושינגטון וקליבלנד, בהתאמה? התשובה, בהתחשב בעובדה ששתיהן בחרו גם השנה בלוטרי היא ברורה – לא הרבה.

מעטים מאוד הם המקרים בהם מגיע לברון ג'יימס, דווין וויד או קווין דוראנט ומשנה לחלוטין את ה-DNA של המועדון. וגם אם יש שחקן כזה בדראפט (ויש כאלו מאמינים שזה שנבחר ראשון השנה, אנתוני דיוויס, הוא כזה) הרי שזה נוגע לקבוצה או שתיים בלבד, וכל מי שמאחוריו יהווה בדרך כלל עוד שחקן משלים טוב – ותו לא.

*

כל זה כמובן לא מפריע לאוהד לכסוס ציפורניים, לנבור במוק-דראפטים בוקר וערב כדי להעלות באוב את השחקנים שהוא חושב שמתאימים לקבוצה שלו. ופה מגיעה הבעיה השניה עם הדראפט – המומחים.

אל תיעלבו, בבקשה, אם אני אצהיר פה שמרבית אוהדי ה-NBA לא ראו יותר מדי משחקי מכללות במהלך השנה. במקרה הטוב, יצא להם לתפוס משחק-שניים בטורניר, במקרה הרע הם ראו קטעי היילייטס פה ושם ובעיקר קראו פרשנים.

כל זה לא מפריע להם לנתח כל בחירת דראפט כמצוינת או כגרועה, בהתחשב בעובדה שהם ראו שלוש דקות של סרטון של אותו שחקן וקראו שיש לו מוטת ידיים ענקית (איכשהו, לכל שחקן בדראפט תמיד יש מוטת ידיים ענקית).

והנה עוד חדשות שהרבה אנשים לא יאהבו לשמוע – גם למרבית הפרשנים אין מושג. כן, הם ראו יותר משחקים והם מכירים את השחקנים הרבה יותר לעומק אבל זה לא הופך אותם למבינים, אלא רק לכאלו עם יותר ידע. אבל במקרה של הדראפט – ידע הוא לא תמיד כוח.

כי גם אם שחקן הוא אתלטי וזריז או שיש לו אחוזים גבוהים לשלוש במכללות, בדרך כלל זה אומר מעט מאוד על היכולת שלו להצליח במקצוענים. כי כדי להצליח במקצוענים צריך הרבה מאוד תכונות, שאת מרביתן אי אפשר למדוד עם משקל או סרגל.

קחו את ג'ון וול, למשל. אולי אני אתחרט על זה עוד כמה שנים אבל כרגע הוא נראה כמו שחקן טוב, אבל בטח לא כזה שאתה לוקח בבחירה הראשונה בדראפט. האיש בקולג'ים עשה הכל. הוא היה האיש המרכזי של קנטקי (אותה קנטקי שממנה הגיעו שתי בחירות הדראפט הראשונות השנה, סימן אזהרה?), הוא אתלטי, הוא מבין כדורסל – ועדיין הוא לא מצליח להפוך לסוג השחקן שציפו ממנו – משהו בין כריס פול לראג'ון רונדו.

למה? אלוהים יודע. אולי הוא לא מנהיג מספיק. אולי הוא אנוכי מדי. אולי פשוט אין לידו שחקנים שמתאימים לסגנון המשחק שהוא אוהב. אולי המאמן שלו לא מתאים לסגנון שלו. השורה התחתונה היא שההצלחה של שחקן קשורה בכל כך הרבה גורמים, שהניסיון לנחש בשעת הדראפט מי עשה בחירה טובה ומי לא, הוא בדיוק זה – ניחוש, ותו לא.

הגידו כן לגבה. אנתוני דיוויס

*

ואחרי שאמרנו את זה, מה כן אפשר להגיד על הדראפט?

– קודם כל, שניו אורלינס עבדה נכון. כמו שאמרתי, אי אפשר לדעת מה ייצא משחקנים, אבל ניו אורלינס לא לקחה הימורים, לא שיחקה עם הבחירות שלה והביאה, בנוסף לדיוויס – שנראה לפי כל קנה מידה כדבר האמיתי – את אוסטין ריברס, שאולי הוא יוצא דיוק (על כל המשתמע מכך) אבל עדיין אמור לתת יציבות ועוגן בעמדת הגארד, בנוסף ליכולת קלאץ' מוכחת.

– פיניקס בלא ספק הבינה שעידן סטיב נאש הסתיים והביאה את הדבר הכי קרוב אליו בדראפט הזה. קנדל מארשל הוא לא סטיב נאש אבל הוא ניחן בתכונה הכי מזכירה אותו – הוא אוהב למסור. יכולת הובלת הפאסט-ברייק של מארשל, חוסר האנוכיות שלו, ההעדפה שלו למצוא את השחקן הפנוי הופכים אותו למחליף המושלם לנאש. חבל רק שלא תהיה לו יותר מדי עזרה.

– לסקרמנטו יש טונה של כשרון, עכשיו שתומאס רובינסון הצטרף לקבוצה הזאת. עכשיו הם צריכים גם מאמן שיידע לארגן את הקבוצה. ואולי עוד איזה כדור או שניים.

– גם ג'ארד סאלינג'ר (היה בחירת לוטרי אם לא חשש לבעיות גב) וגם פאב מלו (התדרדר בגלל בעיות בקולג' וכי ביג גאיז הולכים היום פחות) לסלטיקס בבחירות 20 ו-21? זהו, אנחנו קורעים את הליגה שנה הבאה!

בחירות באיגוד הכדורסל
רק (לא) בישראל

No Comments

עומרי 4 ביולי 2012

לא מתאים לך – השתמשת כאן בטיעון מעדות ה'כדורגל זה השפיץ של הנעל' ודומיו.

בוודאי שיש השפעה עצומה ליכולת לנתח שחקנים ולהתאימם לקבוצה בעת הבחירה בדראפט.
איך אפשר לומר שהדראפט לא חשוב אחרי מה שראינו מאוקלהומה השנה? קבוצה שנבנתה משלושה דראפטים עוקבים והפכה לשושלת הבאה של הליגה בסבירות די גבוהה.
וקיירי אירווינג הוא דוגמא מעולה נוספת, דווקא בגלל שהוא לא כישרון של פעם ב-20 שנים, אלא סתם פעם בשנתיים-שלוש.
הוא שיקם את קליבלנד לא רע בכלל תוך עונה.

לומר שדראפט זה רק מזל זה כמו לומר שפוקר זה רק מזל.
אם זה היה רק מזל מייקל ג'ורדן היה מצליח פה ושם.

וב-NFL החשיבות אפילו גדולה יותר בגלל הקריירות הקצרות בהרבה והיתרון האדיר לאתלטיות ול'טריות'. רץ אחורי מעולה יכול לשים קבוצה תוך שנה על מפת הפלייאוף. כנ"ל פליימייקרים בהגנה ושחקני קו התקפה מעולים.

אריאל גרייזס 4 ביולי 2012

אני לא אומר שהדראפט לא חשוב – אני אומר שהיכולת לבחור נכון היא קטנה ביותר. אוקלוהומה אכן בנו קבוצה משלושה דראפטים, אבל כמה קבוצות כבר יש כאלו, שבנו את עצמן מהדראפט?
קח את קליבלנד, למשל, שכבר שנה שניה בוחרים מאוד גבוה, אתה רואה אותם רצים לאליפות ה-NBA בעוד שנתיים? אני לא.
בדראפט סטנדרטי (לא כזה של לברון-וויד-מלו-בוש או אולג'ואן-ג'ורדן) יש משהו כמו שחקן-שניים שהם פרנצ'ייז פלייר, עוד חמישה שיהיו שחקני חמישיה סבירים (של 12 נקודות למשחק כזה) ועוד עשרה-חמש עשרה רול פליירס.
הנקודה היא, שכל אוהד של קבוצה מסתכל על הדראפט כאילו הקבוצה שלו הולכת לשנות את כל הפנים שלה בעקבות הבחירה הזאת כשלמעשה, רוב הסיכויים שהם בוחרים עוד רול פלייר.

עומרי 4 ביולי 2012

כפי שאמרת, בNBA האפקט פחות מבפוטבול. לא חושב שפרט לאוהדי ניו אורלינס, או מה שנשאר מהם, מישהו מצפה מהדראפט הזה לשנות את פני המועדון. אבל דראפטים יכולים לשפר מועדונים משמעותית, לא רק כשיש בהם כישרון חד פעמי כמו דייויס.

יוסי מהאבטיחים 4 ביולי 2012

אפשר פשוט לעשות את מה שאני עושה כשאני לא מבין משהו- קורא בלוג של סימונס :)
הבלוג פוסט דראפט שלו קורע פשוט!
http://www.grantland.com/story/_/id/8111210/welcome-draft-diary-xvi

תכל'ס, מאד מסכים עם הגישה שלך. אין גאלה להרבה קבוצות בבציר הזה בפרט, ובכלל בדראפטים. זה יותר עניין של עוד שחקן טוב למרקם הקבוצתי.
מה שכן, שים לב לפרונט קורט הקטלני שהפיסטונס שלי הולכים לייצר עם מונרו ועם ההוא שראיתי סרטון שלוש דקות שלו משפיל כמה ילדים בתיכון בחלוקת גגות. אחרי הכל, יש לו מוטת ידיים ממש גדולה…

יוסי מהאבטיחים 4 ביולי 2012

בלוג –> פוסט

אבא של נועם 4 ביולי 2012

סימונס מלך כבר שנים

בלינדר 4 ביולי 2012

מסכים עם הרבה דברים בפוסט אבל אני חייב לציין שדווקא אירווינג הפתיע אותי לטובה ואני אישית רוצה לראות אותו עוד שנה בשביל להחליט מה הגג שלו. אני גם לא בטוח שדיוויס נועד להנהיג קבוצת NBA כי כמו שאמרת יש דברים שלא מודדים בסרגל.

דבר אחד אני יודע – רוב הקבוצות בליגה, אם לא כולם, מעבירים את הנבחנים גם מבחני אישיות ומפגשים עם פסיכולוגים (כבר שמעתי על שחקנים שנבחבנו בקבוצות ולא ידעו קרוב-כתוב למרות שסיימו 4 שנים של קולג'). אני גם לא אתפלא אם יש מנג'רים שלא מאימינים בזה באגורה ולוקחים לפי הסטט'.

בלינדר 4 ביולי 2012

קרוא-וכתוב כמובן

גיל 4 ביולי 2012

דם דוראנט לא שינה את אוקלהומה. למעשה, בשלוש השנים הראשונות הוא היה אלמוני למדי ובאמת פרץ לתודעה בשנה שעברה. הבעיה המרכזית היא לא הבחירות בדראפט אלא חוסר הסבלנות שיש לקבוצות ולאוהדים. אנתוני דיוויס יביא שינוי עוד 3-4 שנים וצריך להבין את זה אם אתה אוהד של הסיינטס. חוץ מה הדירוגים של אחרי הדראפט טיפשיים.

יריב 4 ביולי 2012

אלמוני? דוראנט? ורפץ לתודעה בשנה שעברה? שנה אחרי שהיה מלך הסלים? אנתוני דיוויס יכול לשפר בהרבה את הקבוצה כבר בעונה השניה שלו, אם כי ברור שזה לא יספיק כדי להביא אותה לצמרת – אבל אולי לשיפולי הפלייאוף. מה שכן, אם הוא ישפר את הסיינטס הוא קוסם.

גיל 4 ביולי 2012

הוא לא היה אלמוני בזה שהשם שלו לא היה מוכר אלא בזה שהוא לא נחשב לשחקן העל שהוא נחשב אליו היום. בשנים הראשונות כמעט לא ראו אותו משחק והוא פרץ לתודעה באליפות העולם לפני שנתיים, ואז בפלייאוף של שנה שעברה. לגבי אנתוני דיוויס, נחיה ונראה, נקווה שלא יאכזב. רק למה בפרנצ'ייז כזה מסריח?

יריב 4 ביולי 2012

גיל, הוא היה מלך הסלים בעונת 09-10! הוא נחשב לפחות טוב משהוא היום (אולי הוא היה פחות טוב משהוא היום), אבל הוא נחשב כבר אז לשחקן על. האיש נבחר לחמישיה הראשונה של הליגה, לפני נוביצקי, אנטוני, דאנקן וגאסול (הם היו הפורוורדים בחמישיות 2 ו3, ואפשר להתווכח על מידת הסבירות של בחירותיהם). כשאתה נחשב לאחד משני הפורוורדים הטובים בליגה, אתה די נחשב לשחקן על…

yaron 4 ביולי 2012

צודק לגמרי.
דוראנט נבחר לשחקן המצטיין בקולגים ובביג 12.
הוא נבחר לרוקי השנה באן בי איי, והוא השחקן הצעיר בהיסטוריה שזכה בתואר מלך הסלים וזכה בו כבר שלוש פעמים. הוא גם נבחר כבר שלוש פעמים לחמישיה המצטיינת של האן בי איי. חוץ מזה הוא הוביל את נבחרת ארה"ב לזכיה באליפות העולם ונבחר לאמ וי פי של הטורניר. אלמוני למדי…

גיל 4 ביולי 2012

ירון, אמרתי שאליפות העולם חשפה אותה לעולם, אבל אתה לא מבדיל בין מצוינות אישית לקבוצתית ואלמוניות. יש לא מעט שחקנים מעולים בליגה בקבוצות לא פופולאריות שמעטים שמים לב אליהם.

גיל 4 ביולי 2012

שוב, אני לא מדבר על היכולת שלו אלא על כמה הוא מוכר וכמה הוא שינה את הקבוצה. זה לא משנה שהוא היה מלך הסלים או אפילו בחמישיית הליגה. הוא נחשב בוודאי לשחקן מעולה בקבוצה בינונית למדי ולא הרבה אוהדים אובייקטיבים ראו אותו באופן תדיר ועקבו אחריו. רק ההופעה באליפות העולם ובעיקר בפלייאוף, חשפו אותו לקהל הרחב שראה אותו כשזה חשוב.

rondi 4 ביולי 2012

פוסט לא רציני.

שנה לפני ג'ון וול נבחר גריפין. לפניו נבחר דריק רוז ולפניו דוראנט. מבט חטוף על רשימות הדראפטים מגלה שפרנצ'ייז פלייר מגיע לליגה כמעט כל שנה.

קיירי ארווינג תוך מעט שנים יהיה לא פחות טוב מכריס פול.

וול לעומת זאת הוא ממש לא כריס פול ולא רונדו. הוא הרבה יותר רוז או ווסטברוק. הבעיה איתו כמו עוד שחקנים מאד מוכשרים שעברו תחת קאליפרי היא שהם מגיעים לא באמת מוכנים מנטאלית למקצוענים.

למרות שקנטאקי היתה קבוצה באמת סופר מוכשרת השנה, והאמת שאפילו מאד קבוצתית, אני עדיין חושב שרוב השחקנים שם שוב מגיעים לא בשלים (למעט קיד-גלכריסט).

אתה צודק, הדראפט זה בדיוק זה – משחק ניחושים. כמו בכל דבר יש כאלו שיש להם הרבה ידע או מעט ידע, ויש כאלו שמבינים יותר או פחות.

דיוויס מאד מוכשר, אבל הוא נראה לי כמו ילד מפוחד שלא ממש מבין לאן הוא נכנס. אני מאחל להיות חזק, ואולי הוא יתפתח למשהו באמת מיוחד.

באופן כללי הדראפט השנה היה עמוס בכישרון, וגם אם לא יצא ממנו פרנצ'ייז אחד, אני מאמין שכמות שחקני החמישייה מהמחזור הזה תהיה אחת הגבוהות.

אריאל גרייזס 4 ביולי 2012

לא הבנתי מה לא רציני. אני אומר שבכל דראפט יש שחקן-שניים שהם פרנצ'ייז. גריפין, רוז, דוראנט הם בדיוק כאלו. אבל עדיין יש 28-29 קבוצות אחרות שלא מקבלות פרנצ'ייז, ועדיין האוהדים מסתכלים על הדראפט כעל גיים צ'יינג'ר. שחקני חמישיה זה נחמד מאוד אבל הם לא משנים את המועדון, בטח לא במכה, כמו שהרבה אוהדים רוצים לחשוב.
מספר השחקנים שמגיעים למועדון והופכים אותו ממפסיד למנצח במכה הוא מינורי לגמרי – וזאת הטענה שלי

יריב 4 ביולי 2012

אני חושב שאוהדי קבוצות פלייאוף לא ממש מסתכלים על הדראפט כמשנה משחק. אני מניח שגם אוהדי בערך חצי משאר הקבוצות לא מסתכלים עליו כך. השאר בוחרות מאוד גבוה כך שיש סיבה להסתכל עליו כך (גם אם לא באופן מיידי), או שהן ממש חלשות ולא כל כך קשה לשפר אותן (והאוהדים צריכים כל שביב תקווה).

אריאל גרייזס 4 ביולי 2012

אוהדי קבוצות פלייאוף אולי לא (אם כי גם הן נותנים לו משקל יותר גדול ממה שהוא. הסיכוי שתמצא שחקן של 20 נקודות למשחק בבחירה 20 בדראפט, למשל, הוא די נמוך) אבל קבוצות לוטרי כן – ושם יש אשליה. כי למעט הבחירה הראשונה-שניה, אתה רואה לא פחות באסטים בבחירות לוטרי מאשר כאלו שמצליחים. והכי חשוב – גם הבחירות הכי גבוהות לא משנות את המועדון בצורה מידיית

yaron 4 ביולי 2012

רוב האוהדים לא מתייחסים לבחירות 4 ומעלה כאל משנות משחק, למרות שלפעמים יש הפתעות. אירוע הדראפט הוא גם דיי קטן בסטנדרטים של האן בי איי ומתקיים בתיאטרון הקטן שב-MSG. רוב הקהל הוא של ניו יורקרים ובני משפחה. בנוסף, לאוהד האמריקאי הממוצע ידע עצום על שחקני קולג'ים והם באמת מבינים ומתרגשים מבחירות דראפט של קבוצותיהם.

סימנטוב 4 ביולי 2012

מסכים (טוב נו אוהד של גולדן סטייט כמה שנים אפשר לבנות על דראפט…) ברוב המקרים גם אם השחקן יצליח זה יקרה אחרי כמה שנים ואז הוא יש סיכוי סביר שהוא יעבור בטרייד לקבוצה עם שוק גדול יותר

שגיא נאור 4 ביולי 2012

בואו נעשה קצת סדר בנתונים – נדלג על אחד הדראפטים הטובים בהסטוריה (2003) ונבדוק החל מ-2004 ועד הדראפט של ג'ון וול שזה קצת מוקדם לדעת מה יקרה עם אותם שחקנים?
2004: פרנצ'ייז פליירס – ד. האוורד, איגואדלה, ג'וש סמית',
שחקני חמישייה "סבירים" – לואל דנג, בן גורדון, ג'מיר נלסון, אוקפור, אל ג'פרסון, קווין מרטין, אריזה.
בין "סבירים לרול פליירס – טוני אלן, דלונטה ווסט, דווין האריס.
2005: פ"פ – ד.וויליאמס, כ.פול, ביינום, גריינג'ר.
סבירים – בוגוט, פלטון, ברנדון באס, איליאסובה, מונטה אליס (על סף פרנצ'ייז), לו וויליאמס, גורטאט.
2006 – פ"פ – אולדרידג', ברניאני, ברנדון רוי (היה עד שנפצע), רונדו.
סבירים – רודי גאי (על סף פרנצ'ייז), לאורי, מילסאפ,
2007 – פ"פ -דוראנט, הורפורד (גבולי).
סבירים – מייק קונלי, נואה, ווילסון צאנדלר, ארון ברוקס, ארון אפללו, מארק גאסול.
2008: פ"פ – רוז, ווסטברוק, לאב, גאלינרי (גבולי), אריק גורדון.
סבירים – אוגוסטין, ברוק לופז, היברט, גבייל מגי, איבקה, ריאן אנדרסון, באטום, צ'אלמרס,

בממוצע גס – בין 3-4 פרנצייז במחזור וכ-7-8 שחקני חמישיה סבירים.
פרנצ'ייז פלייר צריך, לדעתי, להיות בין ה-20-30 הכי טובים בליגה/ בין ה-7 הכי טובים בעמדה שלו.
חמישיה "סביר" צריך להיות ב- 15-20 הכי טובים בעמדה שלו בליגה.

גיל 4 ביולי 2012

בחייך, ג'וש סמית פ"פ? אולדריג'? תבדיל בין שחקנים שהם הכי טובים בקבוצה שלהם, לאלו שהם פרנצ'ייז. פרנצ'ייז הוא שחקן שאמור לקחת קבוצה לאליפות. דוראט ולברון הם כאלו, ווסטברוק וגריינג'ר הם לא. אין ספק שצריך לחכות כמה שנים כדי לראות מה יצמח משחקנים מסוימים אבל ההגדרה די מצומצמת בסך הכל.

אריאל גרייזס 4 ביולי 2012

בוא נגיד שיש לנו מחלוקת קשה על מה משמעות פרנצ'ייז. הורפורד, בראניני, אריק גורדון, גאלינארי, ביינום, איגודלה הם לטעמי ממש לא פרנצ'ייז. כמה אול סטארס יש בין כל השחקנים האלו, שניים?
פרנצ'ייז, לטעמי, זה לא מי שמקבל חוזה פרנצ'ייז אלא כזה שמגיע לאול סטאר שנה אחר שנה, שמשדרג את הקבוצה שלו מידיית.

שחר 4 ביולי 2012

אתה בסך הכל צודק ברוב הדברים שלך, אבל תן לזמן להחליט. קיירי אירווינג העמיד ממוצעים מצוינים בעונת הרוקי שלו, והבעיה היא שהוא היה פצוע הרבה פעמים.

אלון 4 ביולי 2012

מה שיפה בדראפט זו האשליה שהקבוצה שלך בחרה את השחקן המתאים ובשנה הבא יש אליפות/פלייאוף/עוד בחירת לוטרי. יש גם את ההנאה שאתה מרגיש שאתה מבין יותר טוב מכל ה GM בליגה ובטוח שאם לך היו את הבחירות של פורטלנד אז שנה הבאה הקבוצה היתה בטוח בפלייאוף.

לגבי וול וארווינג אני לא הייתי ממהר לתייג אותם אחרי זמן כל כך קצר. לברון, דוראנט ופול לא התקרבו לפלייאוף בשנתיים הראשונות שלהם. אני מאמין שגם וול ובטח ארווינג יהיו פרנצ'יז פליירס ואחרי שארווינג יחשב לרכז הטוב בליגה תמיד יהיה אפשר להגיד שאלון אמר את זה עוד לפני שארווינג הגיע למכללה.

יריב 4 ביולי 2012

יש בליגה 30 קבוצות, ולכל אחת 5 שחקני חמישיה. אם קריירה ממוצעת של שחקן חמישיה היא 15 שנה (והיא הרבה יותר קצרה, כי רוב השחקנים לא בחמישיה בקצוות של הקריירה, וחלקם יוצאים מוקדם בגלל פציעות), אתה צריך לקבל 10 שחקני חמישיה בדראפט ממוצע.

אור 4 ביולי 2012

אני מסכים איתך גרייזס שקשה מאוד מאוד לנבא.
וגם מסכים שבכל דראפט יש בסופו של דבר 10 שחקנים שיש טעם להזכיר את שמם ומתוכם 4-5 שאפשר לדבר עליהם ו-1-2 (ובמקרה חריג 3) שהם באמת פרנצ'ייז פלייר.

אגב, אם אתם רוצים הגדרה לפרנצייז (שגיא, אתה אכן מרחיב אותה מאוד לטעמי):
In professional sports, a franchise player is an athlete who is not simply the best player on their team, but a player that the team can build their "franchise" (team) around for the foreseeable future. The misunderstanding that a franchise player is only "the best player on a team" disregards the fact that an inordinately bad team will undoubtedly still employ a player with superior skills, relative to his team. However, such a player could be so bad in comparison to players at large that labeling such a player a franchise player would be inappropriate

בכל מקרה הדראפט אירוע מדהים באמת בגלל הפוטנציאל כמו שנאמר ודווקא אותו מרכיב של חוסר הידיעה, בדיוק כמו שאלון אמר.
אגב, לא פחות כיף זה לרדת על הקבוצות שמפשלות (ג'ורדן ושות').

הרבה פחות מרתק אבל הרבה יותר חשוב זה מה שמתחיל בדיוק כשנגמר הדראפט – המירוץ אחרי השחקנים החופשיים בסטטוסים השונים. וזה יותר קולע לנקודה שאתה מכוון אליה כי זה מה שממש ממש עושה קבוצות (שנה הבאה סיכוי לא רע שהנטס תהיה קונטנדרית או לפחות מעין קליפרס כזו וזה לא קשור לדראפט אלא למהלכים נוכחיים בשוק ההעברות)

אגב, מי שפוסק עכשיו לגבי ג'ון וול או אירווינג שהם אוברייטד וכו' – לא רע משחק מימיו. וול מדהים והסיבה שהוא לא מתפוצץ, לדעתי, היא מאמן שעוד לא הבין איך למצות את הפוטנציאל שלו (ותבינו כמה ברוקס גדול!) וקבוצה שלא לגמרי מתאימה ועם כימיה לא טובה.
לגבי אירווינג – הרי הטענה הזו היא בדיחה. הוא נתן עונת רוקי מהפנטת וגילה בגרות ורצינות שאין דברים כאלה. יהיה פרנצ'ייז בוודאות, למעשה כבר עכשיו בונים שם את הכל עליו. הוא היה רוקי לא פחות טוב מאוואנס (פחות במספרים, הרבה יותר בכל השאר)

אריאל גרייזס 4 ביולי 2012

תשים לב, לא אמרתי שהם אוברייטד – אמרתי שהם לא שינו את הקבוצה שלהם במכה, כמו שמצפים מבחירה ראשונה בדראפט. אני לא פוסל שזה ייקרה, אבל זה כמעט לא קורה במכה. השחקנים היחידים שאני זוכר שעשו דברים כאלו הם לברון, דאנקן, שאקיל ועוד כמה הול אוף פיימרים בחירה ראשונה

יוסי מהאבטיחים 4 ביולי 2012

גם האדמירל

שגיא נאור 4 ביולי 2012

יכול להיות שמעט הגזמתי עם הפרנצ'ייז פליירז (אני עדיין בטוח שחצי ליגה היתה מוכנה לבנות קבוצה סביב ביינום, אטלנטה על ג'וש סמית' אם היה מראה נכונות ונאמנות למועדון, טורונטו ניסו לבנות סביב ברניאני רק שהם לא ממש יודעים לבנות, אינדיאנה בנו סביב גריינג'ר כשהבינו כמה הוא טוב כי הוא בחירת אמצע סיבוב ראשון). אם אתה מתייחס רק לשחקנים ששינו קבוצה החל ממשחקם הראשון אפשר להוציא מהמשוואה את דוויט האוורד (הסנטר הטוב בליגה) שלקח לו שלוש שנים להכניס את אורלנדו לפליי אוף, קווין לאב שעדיין מנסה להגיע ל-50% עם מינסוטה וקווין דוראנט שקיבל את ווסטברוק והארדן רק בגלל שלא שיפר את הקבוצה בסנטימטר במשך שנתיים ורק בעונה השלישית הוביל אותם לפליי אוף.
שחקנים כמו לברון שהופכים קבוצה מהגרועה בליגה לאחת מ-6-8 הכי טובות זה מקרה אחד ל-15 שנה.
גם דאנקן לו היה מצליח בזה לולא היתה לו קבוצה טובה שבחרה אותו בדראפט רק בגלל שהאמירל נפצע עונה לפני כן.

אלעד 4 ביולי 2012

הנקודה העיקרית היא, שגם שחקנים שכן יש להם אימפקט – יעשו את אותו אימפקט בקבוצה אחרת מזו שבחרה אותם. העובדה הזו לבדה די בה בשביל להמעיט מהחשיבות של הדראפט.

martzianno 4 ביולי 2012

בתכל'ס – פרנצ'ייז פלייר זה זה שמוכר הכי הרבה חולצות.
אבל אם מתעקשים לתרגם את זה לספורט: זה שקולע הכי הרבה.

תום 5 ביולי 2012

נאש ללייקרס.

דורון ט 6 ביולי 2012

אריאל,

בתור מי שהזמין אותך לכתוב את הפוסט (המגיב משורת הטקסט הראשונה) זה יהיה קצת לא מנומס לא להגיד תודה.
חזרתי עכשיו מארוכה של 20 (כן, זה הפוסטים שלך על ריצה שהעבירו אותי מרכיבת שטח לריצה, בהתחלה ובהמשך גם למרתון) והיה נחמד לגלות שאתה מגיב (די מהר לגילך) גם למאחרים ומזדנבים מאחור (התגובה שלי היתה מהאחרונות שם וגם זכתה למנה ממנחם…). אגב, אתמול גיליתי שלהיגדון יש תוכניות מיוחדות למי שריצת המרתון שלו נדחית (ונזכרתי בך…).
אז תודה. נהניתי כרגיל מהפוסט ומהדיון שהתפתח בעקבותיו.

Comments closed