"It's just that, 'you remember when' is the lowest form of conversation"
Tony Soprano
השבוע ציינו בארץ את יום השנה ה-25 למותו של אבי רן. קשה לי להאמין שכבר עברו 25 שנה מאז השבת המקוללת ההיא. מדהים גם איך אנשים נשארים צעירים לנצח בזכרון שלך, בזמן שאתה מתבגר והופך מילד בן 11, למבוגר ואחר כך גם לאבא.
יש לי לא הרבה זכרונות מאבי רן. הזכרון הכי חד הוא אותו משחק מול ארגנטינה של מארדונה (ארגנטינה של מארדונה באה לפה למשחק ידידות, אתם קולטים?) שבו הוא חטף שביעיה ועדיין היה השחקן הכי טוב על המגרש.
וזה גרם לי להזכר בשנות ה-80. בשבילי ובשביל הדור שלי, שנות השמונים היו השנים לגדול פה. מהרבה בחינות, אבל בעיקר מבחינה ספורטיבית. וככה, בחצי שעה של נסיעה, רצף של אסוציאציות רץ לי במוח:
אבי רן עוצר את מארדונה
הגול ההוא מול אנגליה. שנייהם
אנצו שיפו
הכוכב ההוא על הדשא של איצטדיון האצטקה במקסיקו
חלומות על מונדיאל.
ככה לא בונים חומה
פרנק ארוק
אלי אוחנה. השיער והפרסומת לשמפו. האצבע המשולשת
אלי אוחנה והגול ההוא, או כמו שאני קורא לו – היום שבו האדמה רעדה (ממש רעדה. שבע בבוקר והבנין כולו רעד)
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
זאהי ארמלי ומשה סלקטר
עודד מכנס. פיזנטי והחומוס
נח איינשטיין ואלי יאני לוקחים אליפות עם כפר סבא ואני רק בן שבע.
ריפעת טורק מכניס גול לרשת של ליברפול
איאן ראש והשפם. פיטר בירדסלי והשיער. ברוס גרובלאר. הייזל.
סקווליני פזארו. טרייסר מילאנו. בוב מקאדו
ג'מצ'י זורק איירבול. ג'מצ'י קולע משלושת רבעי מגרש לנצח את המשחק. שלשת ניצחון של חן ליפין. ג'מצ'י עם סל ניצחון על יוגופלסטיקה הגדולה
קוקוץ', ראדג'ה, טבק. קבוצת הכדורסל האירופאית הגדולה ביותר שראיתי בחיי.
דראז'ן פטרוביץ הורג את מכבי בהיכל.
ניקי גאליס והזריקה המשונה שלו.
דראכמות בסאלוניקי.
סופגניות של בית בחנוכה.
חנוכה בזהו זה.
זהו זה ולא אחרת
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
No Comments
הייתי בכנרת בחופשה באותו היום וחוף ליד איפה שאבי רן נהרג. אני זוכר שהיה הרבה בלאגן שם. אני עומד לומר משהו לא פופולארי, אבל לדעתי קצת מגזימים ביכולות שלו כשוער. כן, הוא היה שוער מצוין אבל לא בהכרח כזה גדול. לא בטוח שהוא עלה בהרבה על גינצבורג למשל. פשוט מאוד נוח לנו לזכור אותו ככה ולחשוב מה היה אילו.
ואיך שכחת את קווין מגי האגדי?
מסכים, בדיוק כתבתי תגובה דומה אצל בורוביץ'.
בן כמה אתה ילד? ראית פעם את אבי רן בעיניים או רק כמה קליפים מערוץ 1? ומה הרקורד בחיים שתשווה את השוער הכי טוב ששיחק פה מאז שנות ה-70 (לא ראיתי את לוין וחודורוב אז אני לא אצא בהצהרות פומפוזיות כמו שלך, אני לא משווה למי שלא ראיתי) לחקיין הפאטתי הזה, אביו הרוחני של שטראובר? סליחה גם הוא שוער בעינייך לא?
מצטער, אני לא מוכן להשיב למי שמזלזל בי וכותב בצורה לא תרבותית, תוך הנחת הנחות שונות עליי. אם תכתוב בצורה פחות מזלזלת אולי אפשר יהיה לדבר.
גיל, פגעת בעצב חשוף אצל אוהדי מכבי חיפה…
אבי רן היה שוער מצוין כששיחק וכמו שקורה הרבה במקרים מהסוג הזה, בגלל שאי אפשר באמת לדעת כמה טוב הוא היה נהיה אם לא הטרגדיה, הוא גדול ככל שהדמיון שלנו עושה אותו. ובגלל שהוא שייך לקבוצה של מכבי חיפה שפתחה את עידן האימפריה הירוקה, הדמיון שלנו לוקח מאד רחוק.
לא ראיתי את אבי רן משחק מספיק פעמים, וגם הייתי צעיר, אז אני לא רוצה להסכים איתך או לשלול, אבל הנקודה שהעלת היא ממש דיון סרק. אבי רן היה שוער גדול, עם פוטנציאל להיות שוער ענק. הוא סמל לאוהדים של מכבי חיפה משנות השמונים. וזהו.
אין ספק שהוא סמל, על זה אין ויכוח. בפועל, הוא נתן עונה אחת מצוינת ואי אפשר לדעת מה היה קורה הלאה. תמיד כשמישהו מת מוקדם או לא מממש את הפוטנציאל מסיבה כלשהיא אנשים מדמיינים מה היה קורה אילו. עד היום אנשים בטוחים שרוני קלדרון הוא אחד מגדולי השחקנים ששיחקו פה. יש כל כך הרבה צעירים שנותנים עונות גדולות ויש בהם הבטחה ואחרי זה הקריירה שלהם לא מצליחה כל כך.
אני הייתי בכל משחק של אבי רן בקריית חיים ואליעזר וכמה משחקי חוץ. חוץ מהשנה הראשונה לא היה שוער כמוהו. קח את בוני מקולומביה ופשוט תכפיל את זה בעמה משחקים שאתה רוצה. העונה הכי גדולה של שוער במכבי לא שלו. של מנו ז"ל ושל צאנוב אבל עדיין הרצף של 3 עונות היה לא פחות ממדהים.
הוא נתן 3 עונות מדהימות ובכל אחת מהן היה מדהים מהשנייה. בעיקר בביטחון. מבחינת כישרון שלש רמות מבוני ורמה אחת ממנו ז"ל. בסוף עם הביטחון זה הפך להיות היסטורי. מיתוס לא מיתוס אני מתגעגע לדבר הזה שנקרא הצלה של אבי רן.
גיל לצערנו זה אפילו לא מדד להשוואה.
בוני הגיע אלינו ראינו אותו לא התרשמנו.
לאבי רן הייתה נוכחות, לא יכולת שלא לשים אליו לב. בנוסף לכך היה לו תכונות פיסיות מדהימות,אומץ וקבלות.
מספיק שוערים שעבדו איתו יכולים לספר עליו מקצועית.
חבל שהטרגדיה משאירה מקום למצקצקים.
כולנו היינו מעדיפים לדבר איתו ולראיין אותו מאשר לדבר עליו.
קלינגר יעזוב את חיפה גם (לדעתי רק) בגלל האירוע הזה.
השפעתו על הכדורגל תמשך למשך שנים. וכל שוער חיפאי יאלץ (ולעיתים יקרוס) בשל השוואות לא מוצלחות.
גדול שוערי חיפה למרות גילו, זה מרשים מקבוצה ששועריה לרוב היו שוערי הנבחרת משנות ה-80 ולעיתים לפני.
בוני שיחק עונה אחת בחיפה, איך אפשר לבנות על זה תאוריות? בדיוק כמו עונה אחת מעולה של רן. אני לא אומר שהוא לא היה שוער מעולה, אבל להכתיר אותו לאחד מגדולי השוערים אי פעם בארץ כשהוא בקושי שיחק זה יותר משאלת לב מעובדות. בפועל, גינזבורג למשל עשה קריירה יפה מאוד והיה מצוין בנבחרת. אני זוכר איך כולם חששו שאחרי מות רן זו תהיה נקודת חולשה אבל זו הייתה הבעייה האחרונה שלנו.
וברור שכל שוער בחיפה יתקשה להיכנס לנעליו. קשה מאוד להתמודד עם מיתוסים.
אז נתת לי ציון על תרבות דיבור אבל לא ענית על השאלה, רק תגיד אם ראית בעיניים 50 משחקים של אבי רן (ולצורך העניין 50 משחקים של גינזבורג או כל שוער ישראלי אחר).
אני אמשיך לא לענות לך כשאתה מתבטא בצורה כל כך מזלזלת.
גיל אתה פשוט בנאדם לא רציני, אין לי ספק שלא ראית משחקים של אבי רן ואתה מדבר מתוך מקנאה או חוסר ביטחון עצמי קיצוני שאתה מקנא אפילו באיש שנפטר ונשאר חיי לעולם בעיני עשרות אלפי אנשים בארץ כ-אגדה חיה..
אני ראיתי את אבי רן הצעיר, הילד שעוד היה בתחילת דרכו ועם ביטחון עצמו שלא ביישו את בופון בגיל 30+, הצלות שגם קסיאס היה מתגאה בהם בגילו וביטחון שהיה משדר להגנה שגם פרגסון היה רוצה דבר כזה בשער שלו.. והכל כשמדובר רק בילד !!
אבי רן הוא דבר נדיר שנולד בארץ ואנשים צרי עין כמוך הם בושה לנו, ואבי רן הוא גאווה ישראלית שהלוואי ויוולד לנו יום עוד עוד אדם ושחקן נדיר כמוהו.
תעזבו כבר את גיל, ותנסו להבין מה שהוא כתב. ברור שספורטאי שנפטר בגיל 25, הנטייה לראות אותו בראי ההיסטוריה היא קצת נוסטלגית ופיקטיבית. כתבתי את זה גם בפוסט של בורוביץ' – תארו לכם שניר דוידוביץ', חס וחלילה, היה מסיים את הקריירה בגיל 25? יש לך ספק שעוד 10 שנים אנשים היו מוכנים להישבע באמא שלהם שלא היה עוד שוער כמותו? בסופו של דבר, כולנו ראינו שהוא אמנם צמח להיות שוער טוב, סביר, לא יותר מזה.
ייתכן שאבי רן היה מתפתח לשוער ענק. לצער כולנו לעולם לא נדע. אבל אין ספק שמהטרגדיה הזו צמח סוג של אגדה שאולי הייתה ואולי לא הייתה כזאת גדולה. זה לא פשע להביע את ההסתייגות הזאתי, וזה לא מוריד בכלום מכבודו.
יופי, עמרי, ברוך הבא לעולם ההשמצות וההתקפות האישיות. אם אתה לא מסוגל לענות עניינית עדיף שלא תכתוב בכלל. כמה חבל שתגובות כאלו דוחות מקובלות פה.
משהו לזכות גיל – אני לא זוכר אם ראיתי את אבי רן משחק או לא (אני חושב שכן, אבל הייתי קטן מדי), יכול להיות בהחלט שהוא היה מבחינת כישרון השוער הישראלי הטוב בהיסטוריה (אני כן זוכר שדיברו עליו כבר אז ככה). אבל קריירה של שחקן היא לא רק פונקציה של כישרון ויכולת אלא גם של עקביות ויציבות (וגם בחירות קריירה נכונות וקצת מזל). לכן המחשבות על "מה היה קורה אם" הן נחמדות אבל אין להן באמת משמעות.
בדיוק. לא חשוב כמה גדול הוא היה כשהוא מת, אין שום אפשרות שהוא יהיה גדול השוערים כאן או אחד הגדולים אם הוא לא השיג רבע ממה ששוערים אחרים השיגו.
מה עם "גועל נפש מר עובדיה". מי שלא זוכר, אני יכול להרחיב
אז תרחיב
התקלת אותי… לא זוכר את כל הפרטים, אבל במהלך אחד מהמאבקים האפיים נגד אוסטרליה על הזכות לא להעפיל מההצלבה לטורניר כלשהו, אבינועם עובדיה דפק מוכטה לאיזה שחקן אוסטרלי וקיבל אדום. המשפט למעלה הוא התגובה של יורם ארבל למהלך. משום מה זוכרים יותר את "ככה לא בונים חומה"
אני זוכר את המשפט ככה: אבינועם עובדיה… גועל נפש!
חזרתי עליו עשרות פעמים באותם שנים :)
אבינועם היורק משמשון ת"א
חיפשתי את זה איזה שעה ביוטיוב ואין זכר!! הילדים שקוראים פה לא יאמינו שזה קרה באמת…
פיטר בירדסלי והשיער? הוא דווקא לנצח יהיה פיטר בירדסלי וה(אין)שיניים :-)
אני זוכר את רוני רוזנטל בציטוט על השער של מוסף הספורט בשבעה: "לבני הבכור אקרא אבירן, בי נשבעתי". כעבור כמה שנים נולד בנו הבכור, דין.
יפה. הזכרונות הכי חדים שלי מאותם ימים הם של השער ההוא של אוחנה וכמובן השער של עופר מזרי בגמר הגביע ההוא נגד בית"ר.
*מזרחי
שנות השמונים בלי המונדיאל בספרד?
פאולו רוסי
שיראה
בארזי
ט ר ד א ל י
ברונו קונטי
דינו זוף
אלטובלי
וזאת רק ההתחלה של הרשימה…
בני טבק כובש שלישיה לשער פורטוגל ב-1982 ורביעיה לשער ליברפול ב-1983
מייק לארגי, ג'ונתן דלזל, לינטון טאונס האחד והיחיד
שנות השמונים זה קני באניסטר נגד גרג קורנליוס.
אחרי יאני ואיינשטיין יכולת להפסיק. האליפות שלנו (כפר סבא) זה לא רק הדבר הכי חשוב בשנות השמונים – זה הדבר הכי חשוב וגדול אי פעם בכדורגל (אני "אובייקטיבי" לגמרי….).
גנבים, בחיים לא נסלח לכם איך סיכמתם את המשחק האחרון בעונה שדפקנו לכם חמישיה ונתנו את השישיות למכבי תל אביב ובית"ר. שתרדו עוד שבע ליגות אמן! (יהלומים לנצח!)
-)
צודק! אתה יודע מה זה לילד בן שבע, לקחת אליפות?
חבל רק שירדנו ליגה עונה אחר כך ונידונו לחיים של סבל
ככה זה כשגונבים אליפות בחטא. בניגוד לעולם האמיתי, בכדורגל יש רק דיין אחד.
הייתי אז אוהד שרוף בן 14 של הפועל כפ"ס . זה לא רק יאני ואיינשטיין – זה גם שום כמובן , פוגל שהיה בינוני באותה עונה , סיימון שהיה תגלית העונה , רפי "דיו" אדינגר , מיימוני המשוגע , הלל , גולסה , נעמן וסליחה עם אלו שאני לא זוכר .
נכון שנתניה הייתה הרבה יותר נוצצת אבל היא בעטה בדלי ב-3 המחזורים האחרונים ואנחנו זכינו באליפות היסטורית .
חגיגות האליפות נדחו בשבוע בגלל מותו של ראש העיר המיתולוגי זאב גלר ואני זוכר את החגיגה הדי צנועה במוצאי שבת בגלידריה שאלי יאני פתח זמן קצר לפני כן ( "גלידה מסטיק" ) ברח' סוקולוב .
עשית לי צמרמורת עם השמות האלו… כמה שפוגל היה בינוני בשבילי כפר סבא זה ישראל פוגל. הוא היה שכן שראיתי כל יום ברחוב, היה כנער חניך של אמא שלי בנוער העובד ומהאנשים שמחקו את הפועל כפר סבא מליבם עם בו טביב (כאשר אנחנו עוד האמנו…)
פוגל הוא האיש שבגללו הפכתי לאוהד כפר-סבא .
כשהגענו להוד השרון ( הייתי בן 6 ) גרנו שנה בדיוק מולו .
הוא היה אליל הכדורגל הראשון שלי ( קווין קיגאן היה השני ) .
הקצב מבילבאו
ג'ק צימרמן
אינטרטוטו
זולה בד רצה יחפה ,מרי דקר בוכה ואיש הרקטה מטקס הפתיחה
האחים מנחם והאחים בנודיס והתאומים מכנס וברומר.
ויחיאל אבן צור עושה סיוטים בלילה של מוצש
קבוצת הפוטבול הגדולה ביותר. על האפס כל הדרך לסופרבול לטחון את הפטריוטס. גלן רייס (אחר כך התברר שהוא עשה את שרה פיילין). אבל רק הירוק באמת חשוב. וכמובן המשחק ההוא נגד רמת עמידר והנגיחה של סלקטר. שום דבר לא התקרב לזה.
הבעיה בשנות השמונים זה המוסיקה, אחרי שבשנות השישים והשבעים היו ניסיונות כנים 'ללכת לאן שהאדם לא הלך לפני' באו שנות השמונים עם תלבושת צבעוניות ותספורות מוגזמות, אני נותרתי עם ואן מוריסון (איירוש הארטהיט) ואלביס קוסטלו (במיוחד חדר המיטות המלכותי).
נכון. כלומר, היתה מוזיקה טובה מאוד בשנות השמונים (קיור, סמית'ס, פיקסיז לקראת הסוף) אבל הרוב היה חרא אחד גדול.
במקרה הזה, תחילת שנות התשעים, שבהם הפכתי מילד לנער מתבגר, פיצו על כך בגדול. רק בארץ היו לנו באותה תקופה את כנסיית השכל, איפה הילד, נושאי המגבעת, זקני צפת, המכשפות, הקספרים, פורטיסחרוף בשיאם, משינה, הנטשות – וזה רק בשליפה. איזה תקופה לחיות בה
שטויות . סתם תדמית בגלל הז'אנר המטומטם של היורפופ / יורוטראש .
ספרינגסטין בשיאו , פוליס , דיוויד בואי עדיין בעניינים ( לפחות בחצי הראשון של העשור ) , יו-2 בתחילת דרכם ובשיאם , אר.אי.אם מתחילים לככב בקולג'ים באמריקה , הקיור , הסמיתס , פיטר גבריאל , קייט בוש , סטינג עם 2 אלבומי מופת , המון להקות בריטיות צעירות שהפציעו לזמן קצר והיו מצוינות ( לויד קויל והקומושנס , אולטרווקס , אקס.טי.סי ועוד ועוד ) וזה רק בשליפה מהירה בלי לחשוב יותר מדי .
המוזיקה המשיכה ללכת לאן שהאדם לא הלך לפני, קראו לזה מטאל.
מטאל זה מוזיקה? חשבתי שהקליטו איזה מסגריה :)
הסל של ג'מצי מחצי מגרש היה בשנות ה90,נגד ציבונה אם אני זוכר נכון
היו לו שניים כאלו. אחד ביד אחת והשנייה עם שני הידיים שהיה קצת יותר קרוב.
האמת, אתה צודק, אני נזכר עכשיו שהייתי אז בצבא. אבל אתה יודע איך זה שהכל מתערבב לך
היה גם אחד באייטיז, במדי מכבי ר"ג
משה סיני מגיע לימקא בשביל לא לתת את האליפות לבית"ר. שם שניים מהאויר, אחד בימין ואחד בשמאל. רפי שמואל מגדיל את השנאה של אוהדי בית"ר לאדומים, שנמשכת עד היום הזה
מוטי ארואסטי דואג שירחיקו את לארגי ומסיים את הסיפור של האדומים. יותר מאוחר מכבי לוקחת (גם) את לבאן ודואגת להגדיל את השנאה, ושאני לא אראה אפילו משחק כדורסל אחד ישראלי ואירופאי עד להקמת הפועל אוסישקין.
בן ג'ונסון בסיאול, מיקי בן שטרית רוקד סביב דגל הקרן, ון באסטן במוצ"ש תופר לדסאייב את אחד מהטופ-5 גולים של כל הזמנים ביורו 88
גם אני גדלתי בשנות ה-80.
זה היה העשור להיות בו.
עם המוסיקה הטובה ביותר (בני – אל תתלה אותי)
כמה לינקים לכל אותם ילדי שנות ה-80:
http://www.tripletsandus.com/80s/index.htm
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4251375,00.html
http://popeighties.com/
http://www.dragon32.com/
http://www.i80s.com/
אסי,
הכל ניתן לדיון וויכוח. עד ליברפול.
אני מוצא את עצמי מסכים שוב עם אסף .
אכן העשור לגדול בו כטינאייג'ר . כדורגל , מוסיקה , חיים בחוץ .
יצחק בן יצחק נוגס בארטיק שהושלך עליו תוך כדי משחק. קאלט.
אודי אשש אוחז לרוני לוי באשכים.
שלום רוקבן משכיב כדור על העורף ואלון קפלן מכסח אותו בגסות.
הפועל תל אביב ומכבי יפו משחקות בפורים במגרש מוצף ובאולפן מבט ספורט מביאים את שמעון דז'יגאן שיקריין את המשחק באידיש.
אורי מלמיליאן וחנן אזולאי מורידים אפילו עוד יותר את תדמית הכדורגלנים בתשדיר לטוטו.
ערוץ אחד עוברים לפסוקו של יום באמצע משחק האול סטאר של ה-NBA.
חבר'ה,עם כל הכבוד ואני מקווה שאפילו מכביסטים מהתקופה יודו בזה אבל בשבילי כשמדברים על כדורגל ישראלי ושנות השמונים יש שחקן אחד שעולה לי בראש שסיפק לי חוויות בלתי נשכחות-משה סיני.
זה לא רק שלוש אליפויות בעשור,זה גם גולים מטורפים מבעיטות עונשין ותקיעת שני מסמרים בימקא בין השאר.
אבל היה גם עודד מכנס(שפעל כבר בשנות השבעים), שסיפק חוויות אסתטיות וכבש בצרורות,אוקיי נזכיר גם את אורי מלמיליאן,הביתרי האהוב עלי בכל הזמנים…
וחוץ מזה,מה עם יורם ארידור שהדליק את ר'ג עם נורה בודדת
יעקב מרידור ולא יורם ארידור. אני לא אכתוב כאן מה אני חושב על שניהם מסיבות ברורות.
אריאל, איזה כיף לחזור לאליפות של כפר סבא – זה זיכרון מתוק לחיים, הייתי בן 13 ולא הפסדתי אף משחק בית חוץ משבת הבר מצווה שלי.
הייתי הולך ברגל שעה מהוד השרון למגרש הישן וחוזר בטרמפים.
וואלה כיף לגלות עוד מישהו אוהד כפר סבא וליברפול כמוני, אהדות של 35 שנה.
גם אני אוהד ליברפול וכפר סבא ( היום כבר לא כל כך ) . גם אני גדלתי בהוד השרון והייתי במשחקים במגרש הישן ויש מצב שלמדנו באותה שכבה במוסינזון ( ס = סמוראי ? ) .
WOW אכן אכן – יריב סמוראי, ועם מי לי הכבוד? נפגשים בפגישת מחזור?
צור איתי קשר: yariv@teletone.co.il