לונדון (8) – העיקר ההשתתפות

לפעמים, צריך לשאול את השאלה הנכונה. "באיזה מקום סיימת" היא לא אחת מהן

"אז באיזה מקום סיימת"

למישהו כמוני, שמשתתף מדי פעם במירוצים פה ושם, אין שאלה יותר מעצבנת מזו. ישנם אנשים – ואלו לאו דווקא אוהדי ספורט שרופים – שחושבים שכל תחרות היא על מנת לנצח. בשביל מה בכלל להתחרות, אם אתה לא הולך לנצח?

שאלה טובה. בדיוק בימים אלו אני מתאמן לקראת ריצת המרתון השניה שלי, שתתרחש (תכניסו פה את האמונה הטפלה שלכם) בעוד כחודשיים וחצי.

ריצת מרתון, אפילו לרץ חובב כמוני, זה לא צחוק. מדובר בהרבה מאוד שעות של השקעה, השכמות מוקדמות מאוד בשבתות (ואני איש שמאוד אוהב את שנת היופי שלו) והרבה הרבה זיעה בקיץ הישראלי הסיוטי.

ועדיין, אין לי – תאמינו או לא – שום כוונה לנצח את הריצה הזאת. נשבע.

אז למה אני רץ? מילא מרתון ראשון, יש לך סיבה לרוץ, להוכיח לעצמך שאתה יכול. למה לעשות את זה שוב ושוב, אם אתה לא יכול לנצח?

אני מניח שכל אחד ייתן לכם תשובה אחרת. במקרה שלי, זה שילוב של סיבות. אני רוצה לשפר את התוצאה שלי, אני רוצה להרגיש שוב את התחושה הזאת של לסיים מרתון (אם לא היית שם, לא תבין זאת) אבל מעל הכל – אני פשוט אוהב לרוץ ואם האינסנטיב שאני צריך כדי להתמיד בכך הוא מרתון – סו בי איט.

*

לספורטאי מקצועני אין את הלוקסוס הזה. ארבע שנים הוא מתאמן לרגע השיא שלו, אף אחד לא ייתן לו להנות מהרגע, מזה שהוא רק נמצא שם. עשה את המקסימום מבחינתו.

וזה חבל, כי הרבה פעמים אנחנו קצת שוכחים את המטרה של כל המשחקים האלו. כן, כן, אני מדבר על המוטו המצחיק ההוא "העיקר הוא ההשתתפות".

אם אתה אלכס שטילוב הלילה, שום דבר כזה לא ינחם אותך. שטילוב הגיע לאולימפיאדה הזאת כדי לקחת מדליה. עד כמה שזה נשמע מופרך – גם אותנו זה לא מנחם. עשרות האנשים שהתגודדו היום בעבודה בשעה 4 מול הטלוויזיה – רובם לא יודעים להבדיל בין צוקהרה לשפגט – ציפו משטילוב לקחת מדליה.

והם ציפו מאריק זאבי להחזיק על המזרן יותר מ-43 שניות ומשחר צוברי לשחזר את המדליה שלו ומאליס שלזינגר לקחת מדליה ומגיא סטריק לעלות לגמר. וכשכל אלו לא קרו, האכזבה, אוי האכזבה.

*

אבל לפעמים, אתה רואה דברים שמחזירים לך את הפרספקטיבה. אחר הצהריים, כשחזרתי הביתה, כולי מדוכא מהתוצאות של שטילוב ושל קורזיץ, הדלקתי את הטלוויזיה ובחצי עין צפיתי בתחרות הרמת המשקולות לנשים מעל 75 ק"ג.

הראשונה לנסות את מזלה היתה בחורה ממקום שנקרא איי קוק, שאני צריך את גוגל כדי לגלות איפה הם בדיוק, והיא הצליחה להרים ככה בקושי 100 ק"ג בדחיקה – משקל שנמוך מכמה וכמה מהמשתתפות בתחרות.

אבל הייתם צריכים לראות את השמחה על הפרצוף שלה כשהיא הורידה את המשקולות. היא יודעת שהיא מסיימת אחרונה – הבאה אחריה כבר דחקה 105 – אבל האושר שהיה לה על הפנים, לא יסולא בפז.

אז כן, שטילוב לא לקח היום מדליה. וזה עדיין מאכזב וגם שאר הספורטאים הישראלים לא השיגו את זה ואולי אפילו נסיים אולימפיאדה בלי אפילו פודיום אחד. אבל שווה לזכור שלפעמים יש שאלה יותר חשובה מאשר "באיזה מקום סיימת". והיא – "עשית את המקסימום שלך?"

*

ושיהיה בהצלחה ללי קורזיץ מחר. אוהבים אותך בכל מקרה.

ליגת שוקי ההון: קונאטה, מכבי, והחיים בכלל
"האיש המהיר ביותר בעולם"

No Comments

אופיר 6 באוגוסט 2012

בלה בלה בלה…
אתה כבר מכין את התירוצים.
מעל 3:30 באמסטרדם אל תעז לכתוב כאן יותר.

:-)

אריאל גרייזס 6 באוגוסט 2012

נראה לי אתה יכול להכין את האכזבה כבר עכשיו.. :-) אני אסתפק ב-3:45

אופיר 6 באוגוסט 2012

אם תמשיך להתאמן על ההליכון אני אסתפק בכל דבר שהוא לא DNF.

דורפן 6 באוגוסט 2012

אמסטרדם – מזג אוויר קריר? מסלול שטוח? לוזר!!!!!!!!

אריאל גרייזס 6 באוגוסט 2012

ואני חשבתי לקנות את הספר שלך..

צור שפי 6 באוגוסט 2012

זה לא רק שלו, זה גם של זנדר. ואם אתה לא קונה אתה מעניש רק את עצמך…

קורא 6 באוגוסט 2012

קניתי היום את הספר (50% הנחה כרגע בצ.ספרים, מקווה שלא על חשבון הכותבים…) ואני חייב להגיד שרק לקרוא את ההקדמה בחנות (הנימוק למה שניהם המתאימים ביותר לכתוב אותו) עשה לי את היום.

אופיר 6 באוגוסט 2012

יאללה, אני קונה את הספר.

עומרי 6 באוגוסט 2012

אתם מוציאים ספר רונן וכדי לדעת על זה אני צריך לחפור בפוסט על פינג פונג???
ככה משווק מי שיש לו עמודי פייסבוק עם מיליון חברים???

מוזגטס 6 באוגוסט 2012

העיקר ההשתתפות" זה לא "עשית את המקסימום שלך?". עד שהוספת את הביטוי האחרון אני רציתי לכתוב איזה טקסט לוזרי. כל ספורטאי רוצה לנצח – גם אם זה רק ניצחון על הזמן הקודם שלו.

אני חושב שההישג הכי גדול של הספורט הישראלי באולימפידה הוא ההתמודדות עם ההפסדים. אני לא זוכר לפני ארבע ושמונה שנים כל כך הרבה דיון סביב כמה מדליות ואיך וכדומה. ואולי ההישג הוא שנרגיש כמה כואב למרות שרצינו כלכך.

ש. בן ד. 6 באוגוסט 2012

"העיקר ההשתתפות" הוא עיניין אמורפי ולא אפשרי בספורט תחרותי (ולא אני לא מדבר על מדינת איים ששולחת נציגים רק כדי לשלוח נציג). אפילו אתה אומר שחלק מההשתתפות שלך במרתון נוסף הוא כדי לשפר את התוצאה וזאת גם צריכה להיות המטרה של כל הספורטאים שלנו(וזאת גם הייתה המטרה של מרימת המשקולות מאיי קוק).

כששחיין משפר את השיא האישי שלנו אנחנו צריכים לשמוח גם אם הוא לא עלה לחצי הגמר. כששטילוב מגיע 6 בגמר אנחנו צריכים לשמוח כי זאת התוצאה הכי גבוהה שלו בתחרות גדולה וכן, גם כשדונלד סנפורד מאבד את הנעליים (מישהו בכלל שם לב שהוא שבר את השיא הישראלי והשיג תוצאה שהייתה נותנת לו מדליה באליפות אירופה?).

ובקשר ללי קורזיץ, ראיתי איתה ראיין בערוץ 5. אני מעריץ שלה מאז שהייתה בת 19 ולקחה אליפות עולם ראשונה, אחרי היום זה אפילו התגבר – פשוט מלכה אמיתית ובאמת לא משנה אם תביא מדליה או לא (ובלי קשר אשמח שתעבוד לאחר הפרישה בהעברת הרצאות לדור הצעיר).

גיל 6 באוגוסט 2012

אני חושב שיש שלושה סוגי ספורטאים באולימפיאדה. אלו שהם ברמה הגבוהה ביותר ועבורם אי זכייה במדליה תהיה אכזבה, אלו שהם גבוליים כמו שטילוב שביום נתון יכולים להביא מדליה אבל ריאלית, אין להם הרבה סיכויים, והרוב שברור שלא יזכו במדליה כמו השחיינים שלנו או הבחורה מאיי קוק. עבורם, המטרה היא באמת ההשתפות ושיפור השיאים האישיים. החוויה שבאולימפיאדה גוברת על הכל בשבילם.

IDO 6 באוגוסט 2012

אלכס שטילוב הוא הגיבור שלי.

מעולם לא ראיתי מתעמל גבוה כמוהו בספורט של גמדים. רק על זה הוא היה צריך לקבל ניקוד אקסטרה על דרגת הקושי. הוא היה נפלא, וחשוב לזכור שהם לא מתמודדים בוואקום, כולם רוצים לנצח ויש רק מדליה זהב אחת.

אלון 6 באוגוסט 2012

פדרר נגד מארי בווימבלדון ואף מילה על הנשים שלהם.

MG 6 באוגוסט 2012

גיא סטריק היה אמור לקחת מדליה מעמדת המאמן? ירדו לו לחיים שהוא לא הצליח לעשות זאת בתור ספורטאי, לפחות עכשיו תן לו לנוח…

אחד 6 באוגוסט 2012

למה מדליה? רק לעלות לגמר

אריאל גרייזס 6 באוגוסט 2012

LOL, מבחינתי קלעים זה תמיד סטריק. מה שמזכיר לי – מתי בדיוק החטואלים מפסידים בסיף?

MG 6 באוגוסט 2012

גדול.
עוד מעט תגיד לי שאתה מחכה לראיון עם רוגל נחום שתמיד, אבל תמיד, משפט המפתח שלו הוא: "אני שמח, כיוון שג'ונתן אדוארדס, חברי הטוב, ניצח".

משה 6 באוגוסט 2012

מה עם זהבה שמואלי ?

אבשלום 6 באוגוסט 2012

במקום "העיקר ההשתתפות" אמרו מעתה "העיקר המאמץ" – כל מי שמגיע ומוציא מעצמו את המקסימום, צריך להרגיש מרוצה.
אני לא חושב שיוהאן בלייק צריך להיות מאוכזב מ-9.75 בגמר ה-100 מטר – זו תוצאה פנטסטית ששווה זהב ברוב התחרויות שנערכו עד כה.

אריאל גרייזס 6 באוגוסט 2012

בדיוק מה שהתכוונתי. גם שטילוב, סך הכל נתן את המקסימום. הרי גם אם הוא היה עושה את התוצאה מהמוקדמות הוא לא היה מגיע למדליה. מה לעשות, אתה לא מתחרה לבד, יש עוד ספורטאים שרוצים לקחת מדליה

צור שפי 6 באוגוסט 2012

אני מקנא בך על המרתון. רצתי שישה כאלה באייטיז, כשהייתי בשנות העשרים לחיי (כולם בתל אביב). הזמן הכי טוב שלי היה 3:32. כיום אני מסתפק בשחיה והליכה. יש הרבה חבר'ה בגילי שעדיין רצים, מרתון בעקרון זה ספורט לכל גיל, אבל אצלי הברכיים והגב לא נותנים. שיהיה בהצלחה.

B. Goren 7 באוגוסט 2012

צור, תוצאה מצוינת.

יוני 6 באוגוסט 2012

הציפיות מוטרפות. מה הבסיס לחשוב שהם יביאו מדליה? חצי סיכה על מפת העולם. שוכחים שהסיני והיפני צריכים להיות הכי טובים מתוך אלפי אלפים של מצוינים כדי שישלחו אותם לאולימפיאדה. אצלנו אין יריב שישפר אותך, בנוסף לשאר התחלואים. ריכטר היה מעולה בקליעה וסיים 9. הוא הראשון שנתן הופעה מכובדת, מבחינתי. כמובן שלא האחרון…

גל נבו עם שתי תוצאות נהדרות, סביבות 10-12, עמית עברי, וכמובן תומרקין. אבל יותר קל לדבר על הכובע של שפירא…

קורזיץ מלכה, גם אם לא תזכה במדליה. יש לפחות 4 שרבות על 2 מדליות…

dtnsgl 6 באוגוסט 2012

בעקרון אני מסכים עם עניין "עשיתי את המקסימום", אני גם משתמש בו כדי להגיד שהשחיינים שלנו עשו תחרות יפה מאוד כשלמעט משחה אחד כולם שחו סביב השיא האישי שלהם.
אני גם מקצין את הגישה הזאת – שטילוב התמודד מול שתי תופעות טבע ממזרח אסיה, זאבי הפסיד למי שזכה במדלית ארד, שלזינגר הפסידה למי שהוכתרה כאלופה האולימפית ובבית הניחומים לאלופת העולם שהמשיכה לארד. נכון, בהפסדים של הג'ודוקאים המובילים היו בעיות או של פסיביות או של אי הופעה מוחלטת.

הבעיה היא שבספורט צריך גם לדעת להתעלות, לא רק לעמוד בציפיות. אני חושב שטומרקין הוא היחיד שהתעלה. קורזיץ עומדת יפה בציפיות, אבל לא מתעלה. כנ"ל שטילוב.

קורא 6 באוגוסט 2012

תגדיר מתעלה: טומרקין שיפר שיא אישי בשתי מאיות, הנסיבות היו לטובתו והוא הרוויח מקום בגמר (שם שחה 23 מאיות לאט יותר), גל נבו עשה את התוצאה הטובה ביותר שלו ללא חליפה וזה לא הספיק לגמר. עמית עברי עשתה שיא ישראלי. בעיני שלושתם התעלו באותה מידה.
לגבי השאר אני די מסכים, אבל בשביל קורזיץ לעמוד בציפיות (ועוד שמדינה שלמה תולה בך את המוראל הלאומי) זאת חתיכת התעלות (ומאד תלוי רוחות).

dtnsgl 6 באוגוסט 2012

יש עניין של איפה אתה מדורג בעולם ולאן אתה מגיע. טומרקין הגיע למקום שבהחלט גבוה ממקומו בעולם. קשה למדוד, וברור שאתה תלוי בתוצאות של אחרים, השאלה היא למה במקרה של טומרקין התוצאות של יחסית הרבה שחיינים אחרים (לפחות 4-5) היו חלשות יותר מהמצופה וטומרקין בכל זאת עשה תוצאה יפה (שגם היא חלשה מהשתיים הקודמות שלו). אולי תנאים מסויימים (חימום, שעה וכו') היו בעייתיים והוא עמד בהם יותר טוב מאחרים.
לגבי קורזיץ – היא אלופת עולם ונתנה שנה מטורפת. נכון שאין לה הרבה מקום להתעלות, אבל להיות 14 נקודות ממקום ראשון בשנה כזאת שלה זאת לא התעלות (ואין פה טיפת מילה רעה!), זאת עמידה בציפיות – שהיו גבוהות מאוד, ובצדק לאור השנה האחרונה. עצם הציפיות ממנה זאת הצלחה עבורה

קורא 6 באוגוסט 2012

בקשר למה שכתבת על טומרקין – זאת בדיוק טענת הפוסט – ההתעלות שלך היא ביחס לספורטאים אחרים – אם הם היו חלשים יחסית לעצמם ואתה ממוצע – הדבר נתפס שהתעלית.
שמע, אתמול בבוקר קורזיץ היתה 3 נק' ממקום ראשון ומה לעשות, ברוחות חלשות כמו אתמול, היא לא מהטובות בעולם (היא אפילו אמרה שחשבה שיהיה גרוע יותר), וכך נפתח הפער.

צור שפי 6 באוגוסט 2012

אולי צריך לשלוח את כל הישראלים לווימות' כדי לעשות רוח. אנחנו טובים בזה, לא?

dtnsgl 6 באוגוסט 2012

ולכן קורזיץ לא התעלתה – התעלות היא לעמוד בכל הדברים שבהם אתה חזק ובמשהו שאתה חלש להשיג יותר מהצפוי – עד עכשיו היא לא הצליחה כמדומני בשום שיוט של רוחות חלשות להתברג בשלישיה ולכן לא התעלתה.
ושוב, במקרה של קורזיץ גם בלי התעלות היא עומדת לקבל במדליה, הצלחה אדירה בכל קנה מידה

יוסי מהאבטיחים 6 באוגוסט 2012

למה הכוונה "לא הצליחה בשיוט של רוחות חלשות"? קורזיץ סיימה את היום הזה במקומות 9 ו 11 מתוך 26 גולשות, כשהיא מהגבוהות והכבדות בחבורה. גם בראיון איתה אחרי אותו יום היא אמרה שלדעתה היא יצאה בצורה הטובה ביותר ממצב בו לו היה לה הרבה סיכוי.
אגב, מתוך 10 שיוטים לי סיימה שניים במקום הראשון, שלושה במקום השני ועוד אחד במקום השלישי. ז"א ששישה מתוך עשרת השיוטים האלו שווים פודיום תיאורטי.
אנשים צריכים להבין שכדי להיות על הפודיום בגלישת רוח לאחר 11 שיוטים צריכים כמה וכמה דברים להתקיים, וזה דבר מאד קשה להשגה כשאתה גולש בקצה הסקאלה (קל מאד או כבד מאד).
איך אמר עמית ענבר? צוברי הוא אחד הטובים בעולם ברוחות חלשות, וקורזיץ ללא ספק הגולשת הטובה בעולם ברוחות חזקות. זה לא תמיד מספיק כשהתנאים משתנים ולא קבועים.
בהחלט אתאכזב אם קורזיץ לא תעמוד על הפודיום, אבל כמו שגרייזס כתב- היא בהחלט עשתה את שלה (טפו טפו חמסה חמסה) לא משנה מה יהיה מחר.

גיל 7 באוגוסט 2012

הבעייה בגלישה שזה לא תלוי רק בה. היא יכולה להיות מצוינת אבל אם התנאים לא אופטימליים ליכולות והמשקל שלה אז שום התעלות לא תעזור.

שלו 7 באוגוסט 2012

אני לפני מרתון ראשון, עדיין לא יודע אם זה יהיה טבריה או תל אביב אבל כבר יש התרגשות ואני רק בתחילת תוכנית האימונים.

YG 7 באוגוסט 2012

אז קבל טיפ של אלופים- תתחיל הכי מהר שאתה יכול, ולאט לאט תגביר את הקצב.

אל תסתפק במועט, לך ישר על סאב 03:00.
בקילומטר ה-32 תתחיל להגביר לכיוון ה-3 דקות לקילומטר, ותנה לתת את הספרינט של החיים שלך (בשביל להרגיש שעשית משהו) בארבעה קילומטרים האחרונים.

קח את זה בקלות- גם 3:05 למרתון ראשון זה בסדר

שלו 7 באוגוסט 2012

אני מצפה ל 4:30…

עופר 7 באוגוסט 2012

שאם מייקלס פלפס היה ישראלי היו תוקפים אותו על זה במשחה אחד הוא העז לגמור רביעי
ובשניים אחרים רק בכסף.
ובכלל איך אולמפידיה שלמה הוא לא הצליח לשבור שיא עולם אחד

פשוט בושה

Comments closed