לונדון (9) – האל שאכזב / משה יחזקאל

האכזבה מקוי אוצ'ימורה, הקאמבק של מוסטפינה - סיכום תחרויות ההתעמלות

נורא רציתי להתחיל לדבר על התעמלות מכשירים  בחגיגה על מדליה הסטורית לישראל. חבל שזה לא קרה, אבל זה מה יש.

צריך לזכור שביום נתון אלכס שטילוב יכול לסיים תחרות כזו נגד אותם מתחרים בכל מקום בין המקום הראשון לאחרון. לכל מי ששאל אותי (בתור "מומחה") בימים האחרונים "האם שטילוב יביא מדליה?" עניתי "אם יהיה לו קצת מזל – כן. יכולת יש לו".

למרבה הצער לא היה לו מזל – המתעמל הרוסי הימר על תרגיל בדרגת קושי גבוהה והצליח ושטילוב פיקשש טיפה וסיים שישי . ביום אחר זה היה יכול להיות אחרת, אבל יום אחר יהיה רק בעוד 4 שנים.

 *

התעמלות מכשירים זה כניראה ענף הספורט הכי חולני שיש. איך בדיוק המציאו מכשיר כמו הטבעות? כאילו, מישהו חשב לעצמו "איזה מגניב זה יהיה להתלות ככה בצורת צלב ולקרוע את השכמות"? או סוס הקפיצות – כולם מתלהבים מיוסיין בולט שרץ 100 מטר בקו ישר , בוא ניראה אותו רץ בשיא המהירות לתוך העמוד ברזל הזה שעומד לו בדרך.

והמתח או המקבלים המדורגים אצל הנשים? יכול להיות כיף יותר גדול מלהתעופף מהדבר הזה ולהמרח על הריצפה? לפעמים אני חושב שהמכשירים בהתעמלות זו גירסה מודרנית של מכשירי העינויים מימי הביניים. (ובעל הבלוג אומר – היי, אני אמרתי את זה קודם)

מתעמלים חייבים להיות טיפוסים קשוחים עם סבלנות של נזיר זן ועם סף כאב גבוה. ואין כמעט הבדל ברמות בין גברים לנשים – הנשים (אם אפשר לקרוא ככה לנערות בגיל 16. או אם הן סיניות אז בגיל 12) עושות את אותן סלטות ואותם אלמנטים כמו הגברים.

אמנם אין להן מכשירי כוח כמו הטבעות או סוס הסמוכות, במקום זה הן מקבלות את התענוג לעשות סלטות ופירואטים על קורה ברוחב 10 סנטימטר. נשים בהתעמלות נופלות על הריצפה וקורעות את המיפרקים בדיוק כמו הגברים, רק שמהן מצפים שיהיו חמודות ויחייכו תוך כדי.

שבגדי הגוף הציבעוניים, הסרטים  בשיער והנצנצים לא יבלבלו אתכם – הבנות האלו יותר קשוחות מכל שחקן כדורגל שתיראו אי פעם.

והכי גרוע זה שאחרי כל העבודה הסיזיפית וכל המכות  והכאבים מתעמל לא יכול להיות בטוח שהוא באמת הפסיד בסופו של דבר, כי בהרבה מקרים יקנן אצלו הספק ששופטי הביצוע החמירו איתו יותר מאשר שופטי הביצוע של היריב שלו.

אז אם למרות הכל אנשים עוד הולכים לעשות את זה אני רק יכול להניח שהסיפוק שמקבלים כשמצליחים לעשות צוקהרה כניראה שווה את זה.

 *

חיכיתי המון לתחרויות ההתעמלות בלונדון. רציתי לראות את המתעמל הכי טוב בעולם, קוהיי אוצ'ימורה עושה דברים שיזכירו את ההופעה הבלתי נישכחת של וויטלי שרבו לפני 20 שנה בברצלונה, אז הוא לקח 6 מ -8 מדליות זהב אפשריות באותה תחרות (קבוצתי, קרב-רב, קפיצות, מקבילים, סוס סמוכות וטבעות ).

כגודל הציפיה כך גודל האכזבה, קוי אוצ'ימורה

הייתי בטוח ש 5 מדליות  מתוכן לפחות 3 מזהב בהחלט בהישג יד. כן, הוא כל כך טוב. אוצ'ימורה בעצמו אמר שהמטרה החשובה ביותר היא לקחת מהסינים את מדלית הזהב  בתחרות הקבוצתית.

איך אומרת הקלישאה? גודל האכזבה כגודל הציפייה. ביום התחרויות המוקדמות  ישבתי מתוח כולי לראות את אוצ'ימורה מוביל את הניבחרת היפנית ומעפיל ל 4-5 גמרים אישיים (למי שעדיין לא מכיר את החוקים: בתחרות המוקדמות ניקבע הכל – מי הקבוצות שעולות לגמר התחרות הקבוצתית, 24 המתעמלים בגמר הקרב-רב ו 8 המתעמלים שעולים לגמר על כל אחד מהמכשירים).

מכשיר ראשון – סוס סמוכות. אוצ'ימורה מאבד את שיווי המישקל כמו טירון. לא נורא, קורה.

מכשיר שני – מתח. אוצ'ימורה מעולה על המתח ועושה דברים שמעט מאוד מתעמלים מנסים. מה זה?!? אוצ'ימורה על הפנים, תרתי משמע. אני לא מבין איך נתנו לו 15 – אם הוא נפל מהמכשיר אמורים לא להחשיב לו את התרגיל ולהוריד לו את דרגת הקושי. יותר מדי כבוד הוא מקבל מהשופטים.

מכשיר שלישי – מקבילים. סתם תרגיל חסר השראה, איפה הוא ואיפה הסופרמן מאליפות העולם האחרונה. נו, לפחות הפעם הוא לא נפל.

מכשיר רביעי – קרקע. דווקא בקרקע הוא נותן תרגיל טוב ועולה לגמר על המכשיר בכדי לדפוק את שטילוב. נבלה.

מכשיר חמישי – סוס קפיצות. קפיצה טובה. באמת הגיע הזמן.

מכשיר שישי – טבעות. עוד תרגיל מעפן. מתחיל לעצבן האוצ'ימורה הזה.

אוקיי, הוא תפס יום חלש. קורה. בטח הוא יתן בראש לסינים בתחרות הקבוצתית כמו שהוא הבטיח.

איפה, בתחרות הקבוצתית הוא הכי גרוע אצל היפנים – הרג אותם פעמיים, גם על הטבעות וגם על שולחן הקפיצות.

ואז הגיע התרגיל האחרון על סוס הסמוכות. כל מה שהוא היה צריך זה תרגיל סולידי והוא שוב התעופף מהמכשיר כמו טירון.

אני לא אלאה אתכם בדקויות של החוקים – מעשית, אוצ'ימורה איבד שיווי מישקל ונפל מהמכשיר אבל לפי החוק היבש  היפנים צדקו בעירעור. בעיני הבושה היא בעצם הגשת העירעור: כל מה שהחתיכת אלוף עולם שלכם היה צריך זה תרגיל סולידי בשביל להבטיח מדליית כסף (וזה אחרי שבמשך התחרות הוא עשה הכל כדי לדפוק ליפנים כל סיכוי להשיג את הסינים ולזכות בזהב) וגם את זה הוא חירבן.

בסופו של דבר הוא נתן הופעה סבירה בקרב-רב וזכה בזהב. הופעה סבירה, לא יותר – הסיני שזכה בבייג'ינג למשל, היה יותר מרשים (בעצם, גם הגרמני שסיים שני ולייבה שהצליח להתאושש מקטסטרופה בתרגיל הראשון על סוס הסמוכות ולסיים שלישי היו יותר מרשימים).

איפה הוא ואיפה ג'ורדין וויבר אלופת העולם מהשנה שעברה שהיתה צריכה לראות 21 מתעמלות פחות טובות ממנה (לפי המוקדמות) עולות לגמר הקרב-רב והיא נשארת בחוץ בגלל חוק אידיוטי, ולמרות האכזבה העצומה הזו היא באה ונתנה את הנשמה בתחרות הקבוצתית.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

יש משהו מיוחד במתעמלות הרוסיות. הן לא עושות תרגילים מדוייקים על חוט השערה כמו הסיניות ואין להן את האקרובטיקה התזזיתית של פצצות האנרגיה האמריקאיות אבל רק מתעמלות מהאסכולה הרוסית עושות את השילוב המושלם של ספורט ואמנות. מתעמלת בניבחרת רוסיה צריכה להיות בלרינה לא פחות מספורטאית.

אליה מוסטפינה היתה המתעמלת הטובה בעולם עד לפני כשנתיים . היא היתה אמורה להיות הדבר הגדול הבא, המתעמלת הרוסיה הבאה בשושלת של סבטלנה קורקינה, ילנה שושונובה, לודמילה טורישצ'בה, אולגה קורבוט  ועוד רבות לפניהן.

פציעה קשה מאוד (היא קרעה את הרצועות בברך במהלך קפיצה באמצע תחרות) השביתה אותה ליותר משנה ולמרות שהיא לא לגמרי חזרה לעצמה היא עדיין היא אחת המתעמלות הטובות בעולם, בייחוד על המקבילים המדורגים, איפה שאין כל כך הרבה עומס על הרגליים.

עד כמה שזה נשמע מוזר ניבחרת ההתעמלות של רוסיה  מעולם לא זכתה בתחרות הקבוצתית (עד 1988 זו היתה נבחרת ברית-המועצות ובברצלונה זו היתה ניבחרת מאוחדת של חבר העמים הסובייטי).

כשהתחילה התחרות הקבוצתית היה לי ברור לאן היא הולכת: הנינג'ות האמריקאיות פתחו פער מאוד גדול על שולחן הקפיצות . על המקבילים מוסטפינה וקומובה עושות תרגילים מבריקים וסגרו כמעט נקודה וחצי על האמריקאיות  שזה המכשיר החלש שלהן. על הקורה האמריקאיות חזקות והן מגדילות מעט את הפער, אבל עדיין ההפרש לא גדול והכל פתוח.

תרגילי הקרקע יכריעו אם אלו יהיו הרוסיות בפעם הראשונה כניבחרת רוסיה או אלופות העולם האמריקאיות.

מוסטפינה עולה ראשונה. תרגיל סולידי ומוסטפינה עומדת בצד ובוכה – לא בטוח שזה יספיק כי רייזמן, וויבר ודאגלאס חזקות מאוד בקרקע.

המתעמלות שעולות אחריה כבר מתרסקות והסיפור ניגמר. האמריקאיות לוקחות את הזהב, מוסטפינה והחברות שלה רק כסף.

בקרב-רב מוסטפינה נופלת מהקורה ומאבדת סיכוי לזהב. התחרות צמודה ושוב תרגיל הקרקע מכריע: וויקטוריה קומובה עושה את תרגיל חייה שמספיק רק לצמצם את הפער מגבי דאגאלס שהופכת למתעמלת האפרו-אמריקאית הראשונה שזוכה בזהב בקרב-רב.

כשהתחרות ניגמרה הייתי בטוח שהשופטים שדדו את קומובה והיא היתה צריכה לנצח  (כאב הלב לראות אותה בוכה בסוף התחרות…) אבל אחרי שראיתי שוב את התרגילים האחרונים שלה ושל דאגלאס אני חייב להודות שכנראה השופטים צדקו – ציון בהתעמלות מורכב מסכום של ציון על הביצוע ודרגת קושי כוללת של התרגיל, ודאגלאס התחילה את התרגיל עם 6 עשיריות  יותר מקומובה בגלל דרגת קושי יותר גבוהה (דאגלאס ידועה כמתעמלת חסרת פחד שתמיד הולכת על אלמנטים קשים).

דאגלאס אמנם עשתה הרבה טעויות קטנות אבל שום טעות גדולה שמחייבת הורדה משמעותית או גריעה של האלמנט מדרגת הקושי הכללית. הציון על הביצוע של קומובה היה 7 עשיריות יותר גבוה משל דאגלאס שזה הרבה מאוד ברמות האלו. 

אתמול בתחרות על המקבילים סוף סוף אליה מוסטפינה זכתה בזהב שכל כך מגיע לה.

היום התחרויות יגמרו – ההזדמנות האחרונה של קומובה ושל ג'ורדין וויבר לזכות בזהב בתחרות אישית. אל תחמיצו.

גילי ורמוט בגרמניה: פרק ב' נפתח בהצלחה
יומן לונדון - חוט מקשר בין זיכרון לבושה

No Comments

red sox 7 באוגוסט 2012

*בקשר לאוצ'ימורה – הציפיות שלך לשליטה מוחלטת שלו בתחרות האישית היו מוגזמות לא רק בדיעבד. הוא אמנם אלוף עולם 3 פעמים בקרב-רב, אבל יש לו רק מדלית זהב אחת מאליפויות עולם על מכשיר בודד (בקרקע). לשם השוואה – ויטאלי שרבו היה אלוף אולימפי על 5 מששת המכשירים ואלוף עולם על כל השישה.

*תצוגת התכלית של האמריקאיות על שולחן הקפיצות הייתה מהמרשימות שראיתי. 3 קפיצות קרובות לשלמות שבעצם סגרו את התחרות כבר במכשיר הראשון (וגם נתנו להן מומנטום מצויין להמשך).

*מוסטאפינה הייתה ונשארה מתעמלת נפלאה, אבל סווטלנה חורקינה יש רק אחת. האורך, האלגנטיות, הבגרות והאסטטיקה שלה חקוקים בזכרוני גם 8 שנים אחרי האולימפיאדה האחרונה שלה. מקרה נדיר של מתעמלת שזכינו לראות כילדה-כוכבת ובכל השלבים עד חזרתה כמתעמלת בוגרת שבאה בגיל 25 ללמד את כל היאנוקות איך עושים זאת נכון. לראות אותה על המקבילים המדורגים, עם 165 סנטימטרים שנראים הרבה יותר בגלל זוג רגליים מושלמות, זו אמנות קלאסית. .

*קרה היום דבר נפלא במתח שהוא במידה מסויימת המשכו של גמר הקרקע לגברים: השופטים שמו חותמת על הלגיטימציה לתגמל מתעמלים על תרגילים אטרקטיביים ועל דרגות קושי גבוהות במיוחד. זו אמירה חשובה מאוד לעולם ההתעמלות שחייב לדחוף מתעמלים לתצוגות אטרקטיביות שמושכות את הצופה הממוצע. אני מאוד מקווה שהתהליך הזה יימשך ויביא גם לשינוי התקנה שמגבילה את מספר העזיבות המותרות בתרגילי מתח ("ריחופים") לארבע בלבד.

austaldo 8 באוגוסט 2012

1. יכול להיות שהציפיות שלי היו מוגזמות. עדיין, הוא בטח היה צריך לעלות לגמר על יותר ממכשיר אחד והכי חשוב – לפחות לתת פייט לסינים על המדליה הקבוצתית.

2. המדליה הקבוצתית היתה הכי חשובה לאמריקאים. הם בנו את הניבחרת הזו ככה כדי שיהיה להם הסיכוי הטוב ביותר לזכות בתחרות הקבוצתית.

3. על זה אני לא מתווכח – סווטלנה קורקינה באמת יש רק אחת. די בזה שאני אגיד שכשהיא הפסידה את מדליית הזהב בקרב-רב באתונה זה היה בשבילי שברון לב בסדר גודל של ההפסד של הפטריוטס בסופרבול.

4. המתעמל ההולנדי הזה הוא מלך עולם. הוא באמת עשה דבר מדהים ושירות גדול להתעמלות בכלל. תמיד אומים שהשופטים מביאים את הציונים מהבית ונותנים בונוסים למתעמלים בעלי שם ומהמדינות הנכונות. אין ספק שברגע שהצופה רואה שמתעמל אלמוני יכול לנצח תחרות אם הוא עושה תרגיל מרהיב הרבה יותר קל לו להתחבר לספורט הזה.

ש. בן ד. 7 באוגוסט 2012

אני חושב שההתעמלות לאט לאט מאבדת את היוקרה שלה – היא כבר ירדה למיקום השלישי בחשיבות הספורט האולימפי (אחריה השחייה והאתלטיקה), אבל יותר בעייתי זה איבוד הבכורה לסבבי הגאנד פרי. בסבבים האלה, שם מרוויחים את הכסף האמיתי, מביאים לידי ביטוי יותר את האקרובטיקה וזה הרבה יותר מהנה לצופים. אני חושב שחלק מהזכיות של השנה שהגיעו בעקבות דרגות קושי גבוהות יובילו לחזרה של הענף בעידן הטלויזיוני.

לגבי אוצ'ימורה הגבתי גם בתחילת המשחקים – ההתעמלות העלתה אותו על נס כדי לנסות למשוך יותר צופים. לצערם של כולם (מלבד המתחרים שלו) הוא לא עמד במחן הזה. עכשיו נשאר רק לראות אם הוא יכול להוכיח גדולה אמיתית ושהמקרה הזה רק יחזק אותו וישפר אותו.

אזי 8 באוגוסט 2012

וואו
איפה פוסט נפלא!
בין כל הפוסטים על למה נכשלנו או הצלחנו באולימפיאדה. אשכרה פוסט על ספורט! ועוד אחד שמבין בהתעמלות. טוב שבאת!

מבין גדול בהתעמלות אני לא, אבל לפני האולימפיאדה ראיתי כתבה (נדמה לי בוואלה) שאוצ'ימרה הוא הנדיה קומנצ'י החדשה! לא פחות.
ואז ראיתי אותו במוקדמות מתרסק שוב ושוב (כי הבמאי החליט להראות את התרגילים שלו שוב ושוב). אבל זה שאני הייתי מופתע זה מילא. מירי נבו היתה מופתעת.. והיא ניראת כאילו היא יודעת מה היא אומרת.
ואז הוא דפק את הנבחרת הסינית עם הנפילה שלו, שכמו שאמרת, הם לא היו צריכים לערער, רק כדי שלמחרת כל העולם ידבר על זה שאוצ'ימורה הגדול דפק לנבחרת שלו את המדליה.
והציונים, אוי הציונים…
אני מבין שזה ענף ספורט כנראה מהקשים שיש. בעיקר רואים את זה על הטבעות. כי לעשות פליק פלאק כל ילד בחוג קפוארה יכול. אבל כשאתה רואה שיש להם שריר בכתף בגודל של הראש שלי כשהם עושים צלב על טבעות שאסור שיתנדנדו.. אתה מבין שצריך להיות פסיכי בשביל זה.
אבל אז הספורטאי יורד מהטבעות (או כל מכשיר אחר)… ואתה לא יודע אם הוא הצליח או לא. לפרשן יש השערה אם התרגיל היה טוב או לא…. אבל לא באמת יודעים..
ואז מתחיל תרגיל של מישהו אחר, ובאמצע התרגיל פתאום שומעים שמישהו איפשהו החליט שהתרגיל של המתעמל הקודם קיבל 15.33.. עכשיו לך תוכיח שלא נפלת אלא רק מעדת.

זה ספורט מאוד מאוד קשה, וגם מהנה לצפיה לרוב (למרות שבשלב מסויים הוא מתחיל לחזור על עצמו ומסתכם בהאם נפלת בנחיתה או לא).
אבל זה ספורט תחרותי בערך כמו זומבה…

austaldo 8 באוגוסט 2012

קודם כל – תודה!
אל תזלזל באקרובטיקה. אולי כל ילד בחוג לקפוארה יכול לעשות פליק פלאק, אבל מעט מאוד יכולים להוסיף לזה עוד סלטה בגוף ישר ועוד פחות יכולים לעשות עוד שני ברגים בדרך ואת חצי הבורג הנוסף ממש לפני הנחיתה כבר ממש בודדים מעיזים בכלל לנסות.
לגבי הציונים – אני מסכים שזה בעייתי, בטח לצופה שבשבילו כל הסלטות ניראות אותו הדבר. לעין של צופה הממוצע אין כל כך הבדל בין סלטות בקיפול לסלטות בגוף ישר רק שסלטות בגוף ישר יותר קשה לבצע והציון הסופי מתחשב בדברים האלו. שיטת הניקוד היום היא מאוד מכנית – אני לא אגיד שאין בכלל הטיות אבל זה הרבה יותר טוב מהשיטה הישנה עם ציונים עד 10.

אזי 9 באוגוסט 2012

בבקשה.
כמובן שהזלזול שלי היה בהגזמה פראית.
זה שאני יכול לעשות שלושה ברגים לפנים ואחריהם צוקהרה ואז סלטה ברגליים ישרות לא אומר שכל אחד יכול :)

יש לי שאלה, שאני לא יודע אם תדע לענות לי, אבל אני אנסה.
נבדק פעם האם יש טעויות בשיפוט?
זאת אומרת האם פעם ניסו להושיב, חוץ מהשופטים הרשמיים, עוד קבוצת שופטים, שלא קובעת כלום, אלא רק שתגיד מה הם חושבים שהציון שצריך להיות?
כי ההרגשה שלי זה שהטעות לנבחרת היפנית לא היתה מקרה בודד.
ולטעות בחצי נקודה למתעמל כלשהו, זה כמו ששופט יפספס גול חוקי בכדורגל.
ובכדורגל זה אסון כשזה קורה. אבל בהתעמלות, אף אחד לא יודע. כי הוא החליט שהרגליים כן ישרות ואני החלטתי שלא.

בקרב רב, אוצ'ימורה נתן נחיתה מדהימה מסוס הקפיצות, ואז הפרשן אמר משפט שהטריף אותי "לפעמים אחרי נחיתה כזאת מוצלחת, השופטים שוכחים מה היה בתרגיל עצמו".
אז למה בכלל לשים אותם שם? אם המשפט שלו נכון, אפשר לבטל את הענף.
(שוב, מקצין. אבל אתה מבין את הטענה)

austaldo 10 באוגוסט 2012

תראה, אני לא יודע אם נעשה אי פעם ניסוי כזה אבל בענף כזה תמיד יש טעויות שיפוט וראשי הענף מאוד מודעים לזה. בגלל זה שינו את שיטת הניקוד. בכדי להסביר את שיטת הניקוד ואת החוקים אני צריך לכתוב מאמר שלם אבל בעיקרון כל תרגיל מפורק לאלמנטים שלו ויש דרגת קושי לכל תרגיל, מתעמל יכול לבצע מיספר מוגבל של תרגילים שיחשבו לו בחישוב דרגת הקושי, הציון על הביצוע ניתן על ידי 5 שופטים שונים כשהציון הסופי הוא ממוצע של 3 מהם והציון הגבוה והנמוך ביותר מושמטים וכו' וכו'. השיטה מאוד מכנית עם מינימום שיקול דעת ומקום לפרשנות רק שכמו שאתה בטח מבין ברגע שהשיפוט הוא אנושי-סובייקטיבי תמיד יהיו פרשנויות שונות.

אני מניח שאתה מדבר על ג'קי וישניה, הפרשן של הערוץ הראשון כי ביורוספורט לא אמרו דבר כזה. זה שטויות במיץ שבהחלט מתאימות לקשקשן הזה. וישניה הוא בין האחראים העיקריים לזה שמיחיי ברשטיאן עזב את הארץ והלך לאמן אלופות אולימפיות כמו אלי רייזמן בארה"ב.

Comments closed