שבת תרבות – על הסגירה של מעריב

למה הסגירה של "מעריב" חייבת לשמש קריאת השכמה לעיתונאים שעוד נשארו פה וגם על הקשר בין אובמה, רומני והניו יורק יאנקיז

מי שקורא אותי לאורך תקופה יודע שאני חוזה עתיד קודר לעיתונות הכתובה כבר זמן מה. אני חושש שמי שקורא את הנבואות שלי בנושא גם עשוי לקבל את הרושם שאני מרוצה מכך – למרות שזה בדיוק להיפך.

בבית שלי לא קנו עיתונים באמצע שבוע. אולי בגלל זה, כשעיתון כן היה זמין, הייתי בולע אותו בשקיקה. אני זוכר עד היום את הפעם שביקשתי מאמא שלי אישור מיוחד לקנות עיתון יומי אחרי משחק גדול של לארי בירד בפלייאוף ואת האכזבה שלי לגלות ידיעה בגודל שתי פסקאות בלבד על הנושא.

בסוף שבוע, לעומת זאת, היה תמיד עיתון אחד בבית ועם הזמן גם עברנו לשניים, ואותם כמובן קראתי עד לפסקה האחרונה במדור הכלכלה. לפני 10 ו-20 שנה, עיתונים היתה הדרך היחידה שלנו להתחבר למה שקורה בעולם הגדול. הם היו המתווכים העיקריים וכמעט היחידים.

ומכל העיתונים, "מעריב" היה זה שהתחברתי אליו יותר מכולם. אני לא בטוח למה. "הארץ" כמובן לא נכנס בגבולות הבית שלנו, "חדשות" היה סתם צהובון לא מעניין וזה השאיר את שני העיתונים הגדולים ואולי כדרכי כאוהד ספורט – בחרתי באנדרדוג.

היו שם הרבה כותבים שאהבתי לקרוא ובמיוחד אהבתי את מוסף התרבות שלהם, בתקופה שגולדן ואחרים כתבו בו. פורץ דרך? לא נכחיש זאת.

עם הזמן "תרבות" התדרדר וכך גם שאר מעריב. העיתון בחר לעצמו נטיה מסוימת שלא מצאה חן בעיניי ובשנים האחרונות עברתי כמעט בצורה בלעדית – כאשר אני עדיין קורא עיתון (שזה בעיקר כשאני מתדלק ביום שישי ומחלקים אחד בתחנת הדלק בשני שקלים) – ל"ידיעות".

אם תרצו, אני הסיבה ש"מעריב" נמצא בדרך הנכונה לפח האשפה של ההיסטוריה. אני ועוד הרבה כמוני.

נכון, כרגע הם הולכים להפסיק רק את המהדורה היומית ולהחזיק מהדורה דיגיטלית (NRG, איזה שם דוחה לעיתון עברי. מעניין מה זה אומר עלינו ששלושת אתרי החדשות הגדולים בארץ מתדהרים בשמות לא עבריים) אבל כמה זה כבר יכול להחזיק?

עוד כמה זמן המו"ל יוכל לקבל הלוואות (על חשבון כספי הפנסיה שלנו, דרך אגב) על מנת להחזיק מאות עיתונאים רק בשביל אתר אינטרנט כושל ומהדורת סוף שבוע? לא הרבה, אני משוכנע.

מה שאומר שהסוף של העיתונות הכתובה בארץ קרוב מתמיד. ואני אדגיש את זה למקרה שזה לא היה ברור מהתחלה – וזה רע מאוד.

הסיבה שזה רע היא שעיתונאות אמיתית – לא כזאת שמעתיקה פמפלטים של יחצנ"ים היא אחד היסודות הכי חשובים בדמוקרטיה. וכמובן שזה רע כי מאות אנשים יימצאו את עצמם בלי עבודה בקרוב. והכי גרוע – שאתה לא שומע כמעט אף קול בעתונאות הממוסדת האחרת שמצרה על מה שקורה במעריב – כאילו שהסגירה של היומון לא נוגעת להם.

כולי תקווה – אם כי אני יודע שאני הולך להתאכזב – שהסגירה הזאת של היומון של מעריב תהווה סוג של קריאת השכמה לשאר העיתונאים והמול"ים.

הסיבה שמעריב נסגר היא פשוטה – אנשים לא רוצים לקרוא על דברים שהם כבר קראו קודם באינטרנט. כדי לקנות עיתון, אנשים רוצים לשלם על משהו חדש. וזה מה שהעיתונות הישראלית – מה שנשאר ממנה – צריכה לעשות כדי לשרוד. להמציא משהו חדש. להביא תחקירים מעמיקים.

להביא זווית שלא מקבלים באינטרנט. להרגיש שאתה קונה עיתון לא בשביל לקרוא על עוד סלבריטי תורן שהוציא ספר חדש אלא בשביל לשמוע פרשנות אמיתית למצב. פרשנות שנשענת על עובדות ועבודת שטח.

כי אם זה לא ייקרה, מעריב הוא רק הראשון בשרשרת.

*

למי שלא שם לב, השבוע נסגרה העצרת הדמוקרטית לבחירות הקרובות לנשיאות בארה"ב אחרי ששבוע קודם נסגרה זו הרפובליקנית.

לישראלים, שלא ממש מעורים, העצרות הללו זה הרבה ברברת והאמת היא שגם לאמריקאים די נמאס (אם כי כנראה לא נמאס מספיק, אם הם הקדימו את משחק פתיחת העונה בפוטבול בשביל לא ליפול על הנאום של אובמה).

אבל כתבה מסוימת שקראתי בנושא גרמה לי לחשוב על הקשר המעניין שקיים בין ספורט לפוליטיקה.

בספר החדש של דורפן וזנדר (כן, למרות האיומים שלי, הלכתי וקניתי. עוד שניה משהו גם עליו) מופיע סיפור על עימות בבחירות הקודמות לנשיאות שבו נשאלו שני המועמדים מה הם היו משנים בספורט, כשג'ון מקיין מדבר על בדיקות סמים (נושא שאבד עליו הקלח אצל הרבה מהצופים) בעוד אובמה מדבר על הכנסת שיטת פלייאוף בפוטבול המכללות.

אני מניח שאובמה היה לוקח גם בלי התשובה הזאת אבל בקרב צופי הספורט האמריקאיים, ששונאים שיטה שבה המנצח לא מוכרע על המגרש, הוא הרוויח עוד כמה נקודות.

גם בבחירות הנוכחיות אני רואה את הדרך שבה ספורט ופוליטיקה מתחברים.

כמו בכל בחירות, גם בזאת הנוכחית, אחד מנושאי השיחה המרכזיים הוא מי גייס יותר כסף. כאשר פרשנים באים להעריך מי יהיה המנצח בבחירות בארה"ב (בין אם זה לנשיאות, לסנאט או לתובע המשפטי) אחת הדרכים המרכזיות שלהם הוא להסתכל על הסכומים שכל אחד מהמועמדים גייס.

הכסף, כמו שהוכיחו עשרות מקרים בעבר, מממן פרסומות, עצרות ועוד פרסומות. בניגוד לארץ, בארה"ב אין תשדירים, או שאתה משדר פרסומות מטעם עצמך או שאתה מפסיד – ועל כן הוא הופך לסמן המרכזי שלפיו מישהו ייבחר או יפסיד.

בבחירות הקודמות לנשיאות, אובמה הקדים את יריבו מקיין (וגם את הילארי קלינטון, בפריימריז הדמוקרטי) בכמה מיליונים טובים וזה מה שהוביל, לדעת רבים, לניצחון הסוחף שלו.

במידה מסוימת, הדיבור על הכסף ומי שיגייס יותר הופך כמעט לנבואה שמגשימה את עצמה ומזכיר מאוד את הדיבורים בין אוהדי קבוצות ספורט היום. במקום לדבר על הכדורגל שהקבוצה משחקת, הרבה מאוד מהאוהדים מתרכזים במי היא רכשה ומי לא הגיע אליה וכל זה מסתובב סביב, תמיד, כמה תקציב יש לקבוצות לרכישה.

וכמו שהוכיחה מנצ'סטר סיטי שנה שעברה, המתאם בין כמות הכסף שהמועדון מוציא על רכישות לבין ההצלחה שלו גבוה ביותר (ושאוהדי מנצ'סטר יונייטד בבקשה יפסיקו לספר לי על איזה גאון פרגוסון. הוא אכן גאון, אבל בלי תקציב על שאפשר לו השנה, למשל, לרכוש את שחקני השנה גם בגרמניה וגם באנגליה, הוא היה יכול רק לחלום על להתמודד על האליפות).

אבל זה לא הקשר היחידי בין הכסף בפוליטיקה לכסף בספורט.

בבחירות הנוכחיות, לעומת אלו הקודמות, היריב הרפובליקני, מיט רומני, מוביל על אובמה במיליונים רבים (חלק נכבד מהם, דרך אגב, מגיעים מהכיס של שלדון אדלסון, המו"ל של "ישראל היום", אם רוצים קשר לחלק הקודם בפוסט).

ועדיין, למרות היתרון הגדול של רומני, מרבית הפרשנים (כולל אותי, דרך אגב) מחזיקים בדיעה שאובמה הוא זה שהולך לנצח את הבחירות. איך זה קורה?

בשביל להבין את זה, שווה להסתכל שניה על ליגת הבייסבול האמריקאית. אם יש ליגה שהיא לא שיוויונית במידה קיצונית זאת הליגה הזאת, בה לא מונהגת תקרת שכר (יש מס מותרות מסוים, אבל הוא לא ממש מפריע לקבוצות הגדולות).

בליגה הזאת, ישנן מספר קבוצות – ראשונה להן היא הניו יורק יאנקיז – המחזיקות תקציב הגדול לפעמים פי 8 מאשר הקבוצות הקטנות. אנחנו מדברים על תקציבים לפעמים שנוגעים ב-200 מיליון דולר במשכורות כשהקבוצות אחריהן נוגעות בקושי ב-100 מיליון. הפרש שמזכיר במידה רבה את זה של רומני על אובמה.

ועדיין – כמו רומני (כנראה) – היאנקיז לא מצליחים לזכות באליפות בכל עונה. למעשה, למרות התקציב הגבוה בבייסבול זה שנים רבות, ליאנקיז יש בדיוק אליפות אחת מאז שנת אלפיים. למה בדיוק?

התשובה לשני המקרים, לדעתי, היא דומה. הכסף הוא קריטי – אבל רק עד גבול מסוים. לקבוצת בייסבול יש תשעה שחקנים שעולים על המגרש ועוד משהו כמו עשרה מגישים שונים שמתחלפים בינהם. גם מחליפים הם חשובים אבל בסופו של דבר אתה יכול לזרוק למגרש רק תשעה שחקנים.

לא משנה כמה כסף יהיה לך, מעבר לתשעה שחקנים לא תוכל לשים על המגרש. ואם כבר במאה המיליון הראשונים שלך קנית תשעה מ-50 השחקנים הטובים בשוק – עוד מאה מיליון כבר לא ישנו כלום.

אותו דבר נכון גם לגבי בחירות לנשיאות. אתה יכול לקנות המון המון זמן פרסומות אבל מעבר לגבול מסוים זה כבר נהיה לא אפקטיבי. יש גבול מסוים של פרסומות שישפיעו על קהל הבוחרים.

והלקח, כמו תמיד – ספורט הוא החיים. מעניין אם רומני מבין את זה כמו אובמה.

*

בקטנה:

– אם כבר בבחירות עסקינן, מי יגיד לי, מי יידע, מה רצה בדיוק להגיד ראש ממשלתנו הגיבור בהעלאת התמונה הזאת בפייסבוק שלו? האם רצה להזכיר לנו את עברו כלוחם עשוי ללא חת? האם הוא פשוט רצה להראות שהוא אחוק שלנו מהצבא? האם צריך להתחיל להכין את המקלטים?

– אני יודע שאני משוחד בגלל שאני שייך גם כן לקהילת הרצים הפעילה בארץ אבל הסיפור עם נהג הטרקטורון שבמכוון לקח את הרכב שלו ודרס קבוצת רצים לא יוצא לי מהראש. ללכת במכוון ולדרוס מישהו שעוסק בפעילות ספורטיבית הוא לטעמי פשע שדורש עונש קריאטיבי במיוחד. כולי תקווה שהאיש יואשם בלא פחות מאשר ניסיון לרצח, כי זה בדיוק מה שהוא עשה.

– ודרך אגב, כל סצינת הטרקטורונים – רכבים מרעישים בטירוף שכל המטרה שלהם הוא להשחית את הטבע שסגור בפני רכבים רגילים – מתועבת בעיניי. אני הייתי אוסר על הרכב הזה בכלל.

– גם אתכם שעשע כמו שאותי זעקת ראשי המתנחלים שזעמו על ההחלטה של אהוד ברק לא להכיר במכללת אריאל כאוניברסיטה כי היא "נגועה פוליטית".

– האם יש ארגון דבילי יותר מפיב"א? אחרי שלפני שנתיים הם החליטו – אחרי שהמוקדמות נגמרו – להגדיל את מספר הקבוצות באליפות אירופה מ-16 ל-24, הרי שהשנה פתאום מגלים – באמצע הטורניר – שהכללים שוב שונו ועכשיו המשחקים מול המסיימת אחרונה לא נמחקים.

– מישהו יכול להסביר לי איך זה שכל אלו שמנסים לגייס מאיתנו כסף למבצעי התנדבות למינהם, תמיד מדברים במבטא אמריקאי כבד?

 – כן, הבטחתי מילה על הספר של דורפן וזנדר. ספר מצוין. רק מה – היה לי מאוד קשה להשיג אותו. נכנסתי לסניף של צומת ספרים, לא גדול במיוחד, וחיפשתי אותו במשך הרבה זמן. בסוף, ביאושי – אני שונא לבקש עזרה בחנויות – פניתי לזבנית וביקשתי את עזרתה.

היא היתה מאוד אדיבה ואמרה שאולי יש להם במחסן ואחרי חיפוש קל חזרה עם הספר לשמחתי. כששאלתי איך זה שהספר כבר אופסן, הרי הוא יצא רק לפני שבועיים, נעניתי ש"המבצע עליו נגמר" (מה, שבבדיקה בקופה התברר כלא נכון, אבל לא משנה).

וזה, אם תרצו, עוד סיבה למה לא שווה להיות כותב בישראל היום (משחק מילים קטן). אתה משקיע כמה שנים טובות כדי לכתוב ספר, עושה תחקיר מעמיק, מוציא אלוהים יודע כמה משאבים נפשיים – רק כדי לראות את הספר שלך (ואני מניח שזה לא הספר היחיד) נשלח אחר כבוד למחסן בשניה שנגמר עליו המבצע. כאילו חלילה שאנשים ייקנו ספר שלא במבצע. עצוב.

אלה יעצרונו בדרך למונדיאל? (שטנצלר עם נתוני היריבות)
אנחנו אזרבייג'אן

No Comments

Talo 7 בספטמבר 2012

ברברת אמרת, נכון.
ולמרות זאת, אם לא ראית, מציע לך בחם למצוא 45 דקות ולצפות בנאום של ויליאם ג׳פרי קלינטון האחד והיחיד.
מהפנט, פשוט הצגה!
(הכוכב הגדול של יום ד׳, אפילו יותר מרומו)

אריאל גרייזס 7 בספטמבר 2012

קלינטון הוא אדיר, אין ספק. מעניין אם הוא היה מתמודד מול אובמה ולא אשתו, אם הוא היה לוקח

גיל 7 בספטמבר 2012

צפיתי ברוב הנאומים המרכזיים. מה שבדרך כלל קורה זה שהנאומים של כל מי שלא המועמד הם עוקצניים בעוד המועמד ממלכתי. אובמה נתן נאום פושר למדי, קלינטון נתן נאום מעולה וכך גם ביידן ומישל אובאמה.

MG 7 בספטמבר 2012

אריאל, שבת שלום – יופי של פוסט.
אשתדל לסיים תחילת המחצית השניה:
1. ישראל היום תשרוד עוד זמן רב (וגם המהדורה החינמית של ידיעות), כיוון שב-6:30 אנשים עדיין לא הספיקו לעבור על האינטרנט ויותר נוח לקרוא עיתון ברכבת מאשר לעבור על אתרי החדשות בסמרטפון.
2. יש בעיה גדולה עם כתבות הצבע (הערך המוסף של העיתון על האינטרנט). כיוון שאין תחרות על אותן הידיעות (כמו שיש בדיווח החדשותי), רמת האמינות יורדת פלאים (וגם כך היא נמוכה מאד)ץ דברתי על כך עם דוברת המשטרה לשעבר והיא טוענת שקיימים לא מעט שקרים, לא כל שכן אי דיוקים. שאי האמינות מתגלה, אתה כבר מפסיק לקרוא את כתבות הצבע.
3. אם תוציא את הטרקטורונים מהחוק תגרום לאובדן רווחים לחקלאים רבים. הם צריכים לנסוע 10 דקות מהבית לחממה ואז לעבוד בה עם הטרקטורון (ברור שהם לא יחזיקו רכב נוסף, רק בשביל להגיע לחממה). צריך להגביר את הפיקוח ולהגדיר איזורים ללא טרקטורונים, אבל בטח שפגיעה באנשים שמשתמשים בו למטרתו המקורית זו לא הדרך הנכונה.

red sox 8 בספטמבר 2012

טרקטורון עבודה וטרקטורון ספורט הם שני כלים שונים בתכלית. הראשון הוא כלי עבודה ראשון במעלה לחקלאים, כמו שכתבת. השני הוא כלי שכל מטרתו לעשות רעש ולהגיע למקומות שרכבים לא אמורים להגיע אליהם כדי לעשות גם שם רעש, כמו שאריאל כתב.

חפש ברשת את תמונת הטרקטורון שהמשטרה החרימה מהחשוד בדריסה. הוא לא יעיל יותר לעבודה חקלאית מאשר שטיח פרסי, סוודר קשמיר או אנדי קארול.

MG 8 בספטמבר 2012

למיטב ידיעתי (לפחות עד לפני כמה שנים) טרקטורון ספורט אינו חוקי בארץ.
אגב, לפעמים הם מוגדרים משולבים (לפחות כך זה באופנועים) ואז מספיק שהוא מוגדר 20% עבודה, כדי שיהיה חוקי.

אלכס 10 בספטמבר 2012

red sox…הרגת אותי עם השורה האחרונה.

גיל 7 בספטמבר 2012

לגבי העיתונים, בישראל דברים יחסית קורים באיחור. בארה"ב נסגרו כבר מאות עיתונים בשנים האחרונות ועוד היד נטויה. מצד אחד, אתה צודק שעיתון יומי צריך לתת ערך מוסף מסוים שלא קיים בדיווחי חדשות. פרשנות חדשנית או כתבות עומק. השאלה היא כמה סבלנות יש לאנשים היום לקרוא כתבות תחקיר עמוקות? בסופו של דבר, הפלטפורמה פחות משנה והעיתונות לא מתה אלא רק משנה צורה. הבעייה המרכזית שלה היא שהיא לא מכניסה מספיק כסף באינטרנט וזה משהו שיצטרך להשתנות.

לגבי בייסבול, העניין הוא לא רק שכל קבוצה שמה 9 שחקנים על המגרש אלא שמעבר לסכום מסוים, שכר גבוה לא משנה הרבה ליכולת על המגרש. גם טקטיקות חדישות וניצול מקסימלי של הכישרון הקיים (למשל מה שנעשה בטמפה) מכסים על חלק גדול מהפער.

בקשר לבחירות בארה"ב, הכסף פחות משנה היום כי לרוב האנשים יש כבר דיעה די מוצקת למי הם הולכים להצביע. נדמה לי שרק 5% מתלבטים באמת. אובאמה ינצח כי המועמד שמולו חיוור ועושה הרבה שטויות. כרגע המודלים מראים על 75% סיכוי שאובאמה לוקח.

אלון 7 בספטמבר 2012

הועידה של הדמוקרטים היא הפעם הראשונה שהצליחו למלא את המגרש של השארלוט בובקאטס.

ברק 8 בספטמבר 2012

אי אפשר יותר לקשור בין כמות הכסף שגויס לבין ניבוי הצלחה של מועמד.

פעם לפני הSUPER PACs כמות הכסף שגייסת הייתה אינדקציה לכמות הפעילים. מאז פסיקת בית המשפט העליון שכסף=חופש הדיבור אז אין קשר בין הסכומים לכמות הפעילים ודווקא מספר פעילי השטח (תחום שבו אובמה הצטיין בבחירות הקודמות) הוא המנבא היותר טוב.

לגבי מצב הבחירות נכון ללפני חודש ומשהו הלינק הזה מצויין : http://www.econtalk.org/archives/2012/07/brady_on_the_20.html
נ.ב. אחרי דה-באזר זה האתר הכי טוב באינטרנט. וכרגע חוזים יתרון לאובמה אבל כמו תמיד, פלורידה חלוקה וזה מה שיקבע בסוף.

ולגבי "מעריב", אנשים נאחזים בקרנות המזבח, ולא נותנים לתעשיות שלמות למות. חבל, כי אי אפשר להצמיח משהו טוב במקום עד שלא מפנים את הישן. תקוותי היא שגם ידיעות ילך לשם. מ"ישראל היום" אני לפחות מקבל מה שאני מצפה.

גיל 8 בספטמבר 2012

פלורידה לא בהכרח תכריע. האתר הכי טוב לניבויים נמצא כאן: http://fivethirtyeight.blogs.nytimes.com/

הם ניבאו 49 מ50 המדינות בבחירות הקודמות והם מסכמים את כל הסקרים. הם למעשה הבילי בין של הפוליטיקה.

ברק 8 בספטמבר 2012

כמו שאמרתי, אני מעודכן ללפני חודש. תודה על הקישור.

בריליאנט 8 בספטמבר 2012

אתר אדיר, תודה!
אך הערה, אני מניח שגם אני וגם אתה נצליח לנבא בוודאות מי יקח 43 מתוך 50 המדינות, כך שהנתון של ה-49 הוא בהחלט מרשים – אך קצת פחות.
וסתם לסקרנות – איזו מדינה הם פיספסו?

גיל 8 בספטמבר 2012

לא זוכר מי פספסו אבל זה לא היה קריטי. והם משתמשים במודלים של סבאמרטיקס, כך שזה די דומה לבייסבול.

Talo 8 בספטמבר 2012

אוהיו ומישיגן – בלי לזכות בהן רומני יפסיד ככל הנראה.
גם אם יזכה בהן עדיין יש לאובמה סיכוי לנצח.
לפי פרשנויות שונות אלו המדינות בהן יתמקדו השניים.

גלן 8 בספטמבר 2012

גיל אולי תסביר לקוראים מהו הבלוג הזה. מאחר ולא עשית אז אני אעשה. זה הבלוג הכי טוב בתחום של נייט סילבר. גאון סטטיסטיקה שבא כמובן מתחום הבייסבול. מעבר לזה שהבלוג סופר מעניין חשובה ביותר הנקודה הבאה. גאון הבייסבול הזה הוא אוהד מבריק של האחת והיחידה הדטרויט טיעגרס שלנו!

גלן 8 בספטמבר 2012

אינדיאנה. ונגמר שם מצוד. האיש הוא גאון סטטיסטיקה והתוכנות שלו מהנחשבות ביותר.

גיל 8 בספטמבר 2012

כן, אמרתי שהוא משתמש בסבאמרטריקס אבל לא ידעתי שהוא אוהד דטרויט, אכן עוד מעלה שלו.

אגב, המדינה אכן אינדיאנה הייתה המדינה היחידה שפספס ושם זה נגמר בניצחון של אובאמה ב1%. הוא גם ניחש נכונה 35 מ-35 מהמרוצים לסנאט, באמת גאון.

גיל 8 בספטמבר 2012

והנקודה הקריטית היא שהם טובים בזיהוי מגמות והם לוקחים בחשבון את כל הסקרים האפשריים, תוך מתן משקל שונה בהתאם לאמינות שלהם.

גלן 8 בספטמבר 2012

זה לא הם. חשוב לשנן את השם. נייט סילבר. גאון. נדמה לי שהייתה לו הרצאה בTED

גיל 8 בספטמבר 2012

אכן, נייט סילבר, ומי שרוצה לקרוא קצת על השיטות שלו יכול לקרוא את הערך של האתר בויקיפדיה: http://en.wikipedia.org/wiki/FiveThirtyEight#Weighting_of_polls
הוא משתמש בנוסחאות שמחשבות זמן מחצית החיים, כמו בפיסיקה וכימיה.

yavor 8 בספטמבר 2012

יופי של פוסט.
בתור חקלאי לשעבר ומטייל תמידי, אין מסכים ממני לגבי הטרקטורונים הבזויים הללו. פשוט מכונת רעש שגם מתבררת כמסוכנת.
אז אריאל בסוף לא אוניברסיטה? או שעוד לא הוחלט? מה הסטטוס?
לי נראה שבשביל להדיח נשיא מכהן אתה צריך יותר מיתרון כספי. נדמה שהקורלציה שהבאת טובה יותר אולי בין שני מתמודדים חדשים.

שבת שלום

גלן 8 בספטמבר 2012

גיל. גיל והתוצאה שהוא הכי גאה בה-חיזוי סטטיסטי של נסיקתה של טמפה ביי עד הגעה לוורלס סרייס.

גיל 8 בספטמבר 2012

הלוואי שהוא יצדק, אם יש קבוצה שמגיעה לה זה הם והמאמן שלהם (אם כי אני לא בטוח לגבי הקהל שלהם).

גלן 8 בספטמבר 2012

בכל מקרה הסכוי שהפעם פלורידה תכריע הוא קטן. אם כבר אז אוהיו הכי מכריעה כעת ושם אובמה דיי בקרוז. הכל יכול להיות עוד חודשיים אבל במצב העניינים הנוכחי (וכמובן שווגאס מגבה) זה עדיין לא צמוד. גם לנדסלייד עוד אפשרי.

גלן 8 בספטמבר 2012

גיל הוא צדק אז. הםיליז לקחו אצ הסדרה אבל הוא חיזה את נסיקת הרייז. היה לו גם אתר פנטזי בייסבול .ענייסברים שלו פשוטים ומחכימים.

בני תבורי 8 בספטמבר 2012

אריאל,
ליבי עם מפוטרי מעריב כמו עם כל מפוטר אחר. בכל השאר אני בעד תחרות חופשית ושהחזק ינצח. מי שלא מסוגל להתמודד במגרש של הגדולים שילך לשחק סטנגה.
לנושא הספר, אין מה לעשות. שם המשחק הוא מכירות. לא איכות, לא הרחבת אופקים ולא לימוד לשם סקרנות. חנויות תקליטים כבר כמעט לא קימות וכך יהיה גם עם חנויות הספרים. חיי המדף מתקצרים ואם אין הצדקה כלכלית להחזיק מוצר – במקרה שלנו ספר – על המדף, אין סיבה להשקיע.

ניינר 8 בספטמבר 2012

אל דאגה, הנה בן צבי ממקור ראשון קונה את הזבלון של נמרודי ויהיה לנו עוד עיתון ימני לתפארת. ליבסקינד וימיני כבר משחיזים את העטים. לפחות שתי טובות יצמחו מהמהלך הזה-ניפטר מכספית וגולדן מלחכי הפנכה.

אריאל גרייזס 8 בספטמבר 2012

ליבסקינד וימיני הן חלק מהסיבות שאני לא קורא את מעריב יותר. לדעתי הוא קונה את מעריב בשביל הקרקע והנכסים, לא בשביל העיתון.
לגולדן יש לי הרבה פינות חמות בלב על התקופה שלו בתרבות מעריב לפני שהוא נהיה טאלנט. הוא גם חובב פוטבול גדול מאוד

ניינר 8 בספטמבר 2012

אני נוטה לסלוח לאנשים שהם חולי פוטבול על הרבה דברים אחרים, אבל גולדן הוא צבוע, מאוס וחנפן כך שגם אם הוא אוהד סן פרנסיסקו הוא מחוק מבחינתי.

טל המנצ'סטרי 9 בספטמבר 2012

בן דרור ימיני הוא הסיבה היחידה להיכנס ולקרוא את NRG
הוא מביא עובדות ולא מסלף, מעוות או משקר.
כשטועה הוא לא מתבייש להודות בזה.
הוא לא מפחד להעביר ביקורת על הממשלה כשצריך אבל הוא גם לא ממהר להוריד את הראש כיהודי פחדן בפני העולם, כמו אנשי רוח מסויימים שרגילים להוריד את הראש.
אחד העיתונאים החריפים והטובים שיש במדינת ישראל.

פשוט אדום 9 בספטמבר 2012

אני לגמרי איתך, אני לא מבין למה אנשים כל כך שונאים אותו ובתור קורא "הארץ" אני יכול רק לברך על העבודה שהוא עושה מול הדמגוג גדעון לוי

אסף THE KOP 9 בספטמבר 2012

איפה הפלורליזם גרייזס ?
אתה מחרים את "מעריב" כי לא בא לך לשמוע אנשי ימין ? (ועצם הרעיון שימיני הוא איש ימין מופרך מיסודו).

אריאל גרייזס 10 בספטמבר 2012

אתה צריך ללכת ולבדוק עוד פעם את המשמעות של פלורליזם, יקירי. פלורליזם זה לא להשתיק דיעות שלא מתאימות לשלך, אני לא השתקתי אף אחד. אני גם לא מחרים אף אחד. יש לי זמן מצומצם לקרוא עיתון בשבת, אני מעדיף לקרוא אנשים שכותבים דברים חכמים ולא שטויות שמתאימות להשקפת עולם שלהם

אסף THE KOP 10 בספטמבר 2012

אה… אתה ממעריצי הארץ… העיתון לאנשים חושבים (אותו דבר).

אריאל גרייזס 10 בספטמבר 2012

אהה, אתה מאלו שמכניסים אנשים לקטגוריות לפי איך שמתאים להם?
מצטער לאכזב אותך, לא קורא הארץ בכלל ואף פעם לא קראתי. בדיוק מהסיבה שאמרתי קודם. באסה, הא?

אסף THE KOP 11 בספטמבר 2012

אולי, אבל בכל זאת כתבת על חרמות מצדך רק בגלל שכותבים ימיניים כותבים במעריב. לא טרחת לכתוב שאתה מחרים את "הארץ" בגלל פנאטים שמאלנים.

אריאל גרייזס 11 בספטמבר 2012

לא כתבתי בשום מקום שאני מחרים. כתבתי שהפסקתי לקרוא את מעריב. אם אני לא קונה קוטג' של תנובה כי הטעם שלו לא טעים לי, אני גם מחרים איתו?
את הארץ אף פעם לא קראתי, אז הוא לא רלוונטי.
אתה מנסה להכניס אנשים בכוח לתוך קוביות שיתאימו לדיעות שלך. חבל.

Sooner 8 בספטמבר 2012

ישראל היום זה מוצר שהוקם במיוחד בשביל להגיע למצב כמו זה הנוכחי. הצליח להם. שישכנעו את עצמם שהעם "אוהב" אותם לא בגלל שהם בחינם אלא בגלל האיכות העיתונאית המדהימה של העיתון על כל חלקיו. אם זה עושה להם טוב.

קסיוס קליי 8 בספטמבר 2012

עיתון הוא מוצר שכמעט ולא רלוונטי למציאות הנוכחית.
לכן אם צריך לשלם עליו הוא בפיגור עצום.
תוסיף לזה את כמו השטויות שידיעות ומעריב פולטים כל יום ותקבל בעצמך את התשובה.

עד שמשהו מגיע לעיתון הוא כבר לא רלוונטי, כי האינטרנט הפציץ מכל הכיוונים.

מה שכן יכול להציל את העיתונים זה פשוט להיות יותר איכותיים כי עדיין יותר כיף לקרוא נייר מאשר צג מחשב.

אריאל גרייזס 8 בספטמבר 2012

מסכים. לכן אני לא חושב שזה קשור לישראל היום, אם כי אין ספק שזה האיץ את הנפילה. אני חושב שמרבית קובעי המדיניות בעיתונים לא מבינים שהם כבר לא רלוונטים ושהם חייבים לשנות כדי להשאר כאלו. כשהם ייתעוררו, יכול להיות שזה יהיה מאוחר מדי

אזי 9 בספטמבר 2012

זאת בדיוק הסיבה שזה קשור לישראל היום.
א. אתה יכול לקרוא הכל קודם באינטרנט.
ב. גם ככה, גם באינטרנט וגם בעיתון מספרים לך שטויות.
אז אם יש לי עיתון מיושן וחרטטן בחינם, למה שאני אשלם על אותו הדבר?
כי יש בו יותר עמודים של שטויות?

אף אחד כבר לא מאמין לשום דבר.
זה מה שתרבות הרייטינג הביאה. מצד אחד מוכרים לאנשים את מה שהם רוצים, מצד שני, אנשים לא באמת רוצים את זה (אבל רוצים את האמת עוד פחות).

אני סאקר של עיתונות, בעיקר עיתונות ספורט, אבל לא רק. אם אין לי יום לחוץ מדי בעבודה, עד הצהריים אני עובר כבר על כל דה באזר, ynet, nrg, וואן, ספורט 5 ווואלה.
לאף כתבה שאני קורא אני לא מאמין באופן מוחלט. הכל אני לוקח בערבון מוגבל. אז עוד לשלם על זה?

אני קורא שמועות. היתרון היחיד שיש לעיתונים/אתרים האלה על פורומים זה העובדה שהכתבים שלהם יודעים לחלק לפסקאות. זהו.

אגב, אני לא יודע אם זה הרגל, או באמת עניין של נוחות, אבל כשאני נכנס לאתר של NRG אני פותח את המהדורה הדיגיטלית שלהם. הרבה יותר נוח לי לקרוא בפורמט של עיתון מאשר בפורמט של אתר אינטרנט.

נ.ב.
אני מניח שהשמות Ynet ו NRG הם באנגלית בכלל שהם עלו בתקופה שהתלהבו מהאינטרנט, וכפר גלובלי וכו'.

אסף THE KOP 9 בספטמבר 2012

הם לא צריכים לשכנע את עצמם. "הארץ" צריכים לשאול את עצמם למה אף אחד לא סובל אותם למעט משולש רחובות מסוים בתל-אביב ?

Amir A 8 בספטמבר 2012

בשביל אחד שחי מעבר לים – מה הבעיה שלך עם ליבסקין וימיני. אף אחד לא יחשוד בי שאני נמצא באותו צד של המפה כמו ליבסקין, אבל מאמרים שלו לפעמים הם דוגמא מרתקת לאיך עיתונות צריכה להראות (לדוגמא, המאמר על הסקר שפורסם בערוץ 2 ולפיו יש בציבור הישראלי רוב לפיוס עם טורקיה אפילו במחיר התנצלות:
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=4012 )
בנוגע לימיני, זה שגם שמאל וגם ימין לא סובלים אותו מדברת לזכותו, לא?

אריאל גרייזס 9 בספטמבר 2012

השאלה אם ליבסקינד ייתן את אותה ביקורת אם זה היה מהצד השני של המפה. ממה שראיתי, התשובה היא שלילית. והדעות של ימיני זה בכלל מעצבן.
אבל הבעיה שלי היא לא עם השניים האלו – אפשר לפרסם בעיתון דיעות ימניות, זה מותר. הבעיה היא כשהדיעות האלו, במקום להכנס לעמודי הדיעות, הופכים לעמודי הפרשנות העיקריים. כשאני קורא פרשנות אני מצפה למשהו שיהיה לפחות עם התיימרות לאוביקטיביות. מה שקורה במעריב רחוק מרחק הגלות מכך. אצל ידיעות, לפחות כשאני קורא את נחום ברנע אני יודע מה אני מקבל (לגבי כל השאר – כבר לא ממש, וזאת הסיבה שכמעט הפסקתי לקרוא עיתונות)

Amir A 9 בספטמבר 2012

אם אני לא טועה הטורים שלהם מופיעים תחת דעות/בלוגים באתר של העיתון. ולגבי העובדה שהגמל לא רואה את הדבשת של עצמו, גם הרבה כותבים של השמאל חולים במחלה הזו. מה לעשות, זה הטבע האנושי. הרבה פעמים הטורים של ליבסקינד מעצבנים, אבל בהרבה פעמים אחרות הם מזכירים לשמאל להסתכל על הדבשת של עצמו…

אריאל גרייזס 9 בספטמבר 2012

אני לא יודע לגבי האתר של העיתון, אני מדבר על המוסף הראשי בזה העשוי מנייר.
וכן, אין ספק שגם השמאל חולה בזה, זאת תכונה אנושית.

אסף THE KOP 9 בספטמבר 2012

מה אתה מקבל מנחום ברנע חוץ מאוננות על ה"כיבוש" ?

יוני 9 בספטמבר 2012

לי קצת הפריע בספר של דורפן וזנדר שהם לא לקחו נושא והעמיקו בו, כמו שראינו שהם יודעים לעשות. 2-3 פסקאות בהמון נושאים מרתקים זה יפה, ואולי אמור להיות קוסנפט "קל" יותר לקורא, אבל רחוק יותר מלהיות ספר ספורט מופתי כמו שציפיתי/קיוויתי.

פאקו 9 בספטמבר 2012

פוסט נהדר. אני רק רוצה למחות על הקביעה שעיתון "חדשות" היה צהוב, או שאתה אולי מתייחס לאיך שהוא נתפס באותה תקופה בגלל הפורמט הצבעוני שלו (אליו עברו רוב העיתונים בהמשך). אם כבר, אפשר לבקר אותו על כך שהיה מעט ברנז'אי.

ויכסלפיש 11 בספטמבר 2012

אני בעיקר מצטער על התחזקות הביביתון במהלך עסקי/אנטי כלכלי חסר תקדים שאיש לא הצליח למנוע. לגבי מעריב: בספרים כתוב שעיתונות חופשית מסייעת לדמוקרטיה אבל המצב הריאלי הוא שמעריב כמו עיתונים אחרים הפך למשרת שלטון ומלחך פנכה. אהבתי את מדור הספורט, למעט כדורגל ישראלי, אבל ברור לי שחלק ניכר מהעובדים קשורים באדמיניסטרציה ויש בהם אוכלי חינם ופרוטקציונרים שבעיקר תורמים לעצמם, ואם הם לא חסכו ממשכורות העתק שלהם אלא בזבזו על בילויים ורכבי שטח אז שיאכלו את מה שבישלו.

Comments closed