דברים שלמדנו משבוע 5

הפציעה של גריפין השבוע חייבת לשמש לו לקח וגם למה גרין ביי וניו אורלינס כל כך מתקשות, הכל בסיכום מחזור 5.

טוב, השבוע יהיה סיכום מעט קצר מהרגיל. סך הכל ראיתי מעט משחקים, מסיבות מובנות, וגם הזמן שלי קצת קצר יחסית.

אז מה היה לנו?

רוברט גריפין ג'וניור נתקל בפציעה הראשונה שלו ונאלץ לצאת באמצע המשחק אחרי שקיבל זעזוע מוח כשניסה לרוץ קצת יותר מדי, מה שאולי עלה לקבוצה שלו במשחק.

תוסיפו לזה את מחלת האיבודים של מייקל ויק, שגם הוא בהחלט ייתכן עלה לקבוצה שלו במשחק ואת קאם ניוטון שמתקשה לשדרג את הקבוצה שלו ואתם מקבלים שוב מחשבות שניות על מצבו של "הק"ב השחור".

אני בכוונה שם את ההגדרה הזאת במרכאות. כי כשמדברים על "הק"ב השחור" מדברים יותר על אופי משחק מאשר על צבע עור. והאופי הזה, שרובם של הק"בים השחורים מאמצים, אפילו אם אין להם צורך בו, נראה שעושה יותר נזק מתועלת.

כבר שנים, כל פעם שמגיע ק"ב שחור לליגה, בין אם זה היה דונובן מקנאב (אחד הבודדים, דרך אגב, יחד עם סטיב מקניר, שהצליח לברוח בסופו של דבר מההגדרה הזאת על ידי שינוי המשחק שלו), מייקל ויק, קאם ניוטון והשנה – גריפין, אנחנו שומעים שהוא השחקן שישנה את הליגה.

ששילוב כזה של חוכמת משחק, יד חזקה ויכולת ריצה עוד לא ראינו אף פעם.

ופעם אחר פעם הנבואה הזאת מתרסקת על סלע המציאות. כי האמת הפשוטה היא שק"ב שרץ הרבה הוא ק"ב שהסיכויים שלו לאבד את הכדור גבוהים יותר (נתון ששמעתי השבוע – ב-30 משחקים במדי האיגלס, מייקל ויק פימבל 29 פעמים. 29!) ושהסיכוי שלו להפצע גבוה הרבה יותר.

בשביל RG3, אם הוא רוצה להפוך לק"ב לגיטימי בליגה הזאת הפציעה הזאת צריכה להוות שיעור ולקח להבא. עזוב להיות ק"ב שחור, פשוט תהיה ק"ב.

*

משחק נהדר היה לנו בין הקולטס לגרין ביי שבסופו אנדרו לאק זכה לניצחון הכי גדול שלו במקצוענים עד עכשיו.

התקשורת האמריקאית כמובן חגגה על הניצחון הזה עם שידור חוזר שוב ושוב של נאום הבעלים של הקולטס, ג'ים אירסיי, בחדר ההלבשה אחרי המשחק על איך הוא גאה בבחורים שנלחמו בשביל המאמן שלהם ששוכב עכשיו בבית חולים "ונלחם על חייו" (המאמן של הקולטס, צ'אק פגאנו, אובחן השבוע חולה בסרטן).

אני כמובן לא מזלזל במחלה של פאגאנו ומאחל לו שיחלים במהרה, אבל קשה שלא להתפעל ויחד עם זאת קצת להרגיש מבוכה מול היכולת של התקשורת האמריקאית לייצר קיטש ברמות. כשזה בא יחד עם חודש המודעות לסרטן השד, שמילא לנו את המגרש בורוד זוהר, זה בכלל נראה כמו תסריט הוליוודי רע במיוחד.

*

כמובן, בלי לקחת כלום מהניצחון של הקולטס, ובמיוחד מהעבודה הנהדרת של אנדרו לאק שכבר עכשיו נראה כמו ק"ב לגיטימי, הרי שהסיפור האמיתי במשחק הזה הוא ההפסד של גרין ביי – אחת המועמדות הראשיות לאליפות בתחילת העונה.

אז גרין ביי עומדת על מאזן שלילי – חלק מההפסדים באים מול קבוצות לא חזקות במיוחד כמו סיאטל או הקולטס ואם בוחנים את זה, אפשר גם פה לראות סוג של מגמה.

הפאקרס עם מאזן 2-3. הסיינטס עם מאזן 1-4. דנבר עם מאזן 2-3, דטרויט עם מאזן 1-4. מה משותף לכל הקבוצות הללו? הן קבוצות שמבוססות על מסירה בהתקפה בלבד.

כמובן, יש הרבה הסברים אחרים למה הקבוצות הללו מפסידות – לגרין ביי יש קו התקפה מזעזע והגנה לא משהו. גם הסיינטס ודנבר לוקות בהגנה משמעותית ואני בכלל לא מדבר על הקבוצות המיוחדות של דטרויט. וכמובן שצריך לקחת בחשבון את היריבות שנגדן הן שיחקו. אבל אני חושב שיש פה משהו עמוק יותר.

בשנים האחרונות ראינו קבוצות – במיוחד גרין ביי, ניו אורלינס, דטרויט והפטריוטס – שהפכו את המסירה לאומנות של ממש והשאירו בצד כל דבר אחר. הפטריוטס נראה, הלכו הלאה וסומכים על משחק הריצה הרבה יותר, אבל גרין ביי וניו אורלינס (כשאפשר לצרף אליהם השנה את דנבר, שתלויה לחלוטין בפייטון מאנינג כרגע) עדיין לא – וזה כבר לא עובד כמו פעם.

אחד הדברים היפים בפוטבול זה שהוא מתנהג קצת כמו מירוץ חימוש אמיתי. מישהו בא עם רעיון, יש התפתחות של צד אחד – הגנה (עם ההגעה של לורנס טיילור, למשל) או התקפה (התקפת החוף המערבי, למשל) ואז הצד השני, אחרי זמן מסוים, מסתגל ומפתח פתרון משלו.

אני חושב שזה מה שאנחנו רואים כרגע. הסיינטס של השנה, למשל, מזכירים לי מאוד את הראמס של פוסט עונת 2001. באותה עונה, כזכור, הם הגיעו אחרי הפסד בסופרבול שבו הם היו פייבוריטים מאוד ברורים, והפסידו כי הקבוצה שמנגד (ונשאיר שניה בצד איך היא עשתה את זה) הצליחה לנטרל את "ההתקפה הטובה בתבל".

בעונה שאחרי, כל הליגה כבר למדה, קורט וורנר נלחץ ונוטרל והראמס מעולם לא חזרו להיות אותה קבוצה.

אני חושב שניו אורלינס וגרין ביי לומדות את זה השנה על בשרן בדרך הקשה. האיזון, נראה לי, חייב לחזור למשחק ההתקפה בפוטבול.

*

רק תהיה, לפני שממשיכים – מישהו מוכן להסביר לי את האובססיה של האמריקאים עם סרטי אימה? אני יודע שהלואין אוטוטו מגיע אבל אלוהים, מה יש לאומה הזאת מסרטי אימה? נראה שהם מוציאים איזה אחד כל שבוע. כמה כבר אפשר לפחד מאותן שטויות?

ומסרטי אימה לסרט אימה מסוג אחר. אני מדבר על בולטימור נגד קנזס. 9-6 להזכירכם.

מה למדנו מהמשחק הזה? קודם כל, ששום דבר כבר לא יהפוך את ג'ו פלאקו לק"ב יציב. הוא יכול להביא לך תצוגות על אבל אתה אף פעם לא יודע מתי הוא, כמו שהאמריקאים אומרים, יטיל לך ביצה.

 מה עוד למדנו? שהקהל של קנזס סיטי הוא כנראה לא הכי נחמד אבל הוא בטח מבין בפוטבול אם הוא מריע כשמאט קאסל נפצע. כן, זה לא יפה להגיד אבל האמת היא שלא היתה שום סיבה שמאט קאסל יקבל הזדמנות להפצע כי למעט חוזה העתק שלו, האיש פשוט לא שייך למגרש הפוטבול.

אלא אם הוא במדים של ניו אינגלנד, כמובן.

*

עוד כמה דברים בקטנה:

– אם יש משהו שאפשר לומר על האמריקאים זה שהם צפויים. לא היה דבר יותר צפוי מהקריאות של כל מיני פסידו-מבינים כמו הרמן אדוארדס לפתוח עם טים טיבו. כאילו שטיבו זה מה שיציל את הג'טס האיומים התקפית הללו.

– בעצם, אולי עדיף שהם ייפתחו איתו ואז סוף סוף נוכל להפטר סופית מה"רק מנצח משחקים" המטומטם. גם טיבו לא ינצח משחקים עם הקבוצה הזאת.

– מילא, בפאלו, לחטוף 45 נקודות מהפטריוטס. בכל זאת, טום בריידי משחק שם. מילא, בפאלו, לשים רק 3 נקודות על הניינרס. סך הכל, ההגנה הטובה בליגה. אבל לחטוף 45 נקודות מאלכס סמית והניינרס? מצד שני, אנחנו בכל זאת מדברים על קבוצה שחטפה 48 נקודות מהג'טס.

– כולם חוגגים את שבירת השיא של ג'וני יונייטס על ידי דרו בריס, של משחקים רצופים עם מסירת ט"ד, אבל מה שבאמת השיא הזה צריך לספר לנו זה איזה שחקן עצום יונייטס היה. בתקופה שלנו, של התקפה מבוססת מסירה, השיא הזה פשוט נועד להשבר (טום בריידי, דרך אגב, עלה השבוע למקום השלישי ברשימה ואין סיבה שגם הוא לא יעבור את יונייטס עוד עשרה משחקים), אבל בתקופה שיונייטס שיחק למסור לט"ד כל כך הרבה משחקים רצוף? זה חולני.

– דולפינס, שימו לב אליהם. משהו טוב מתחיל להבנות שם.

– שתי קבוצות ב-NFC צפון עם מאזן 1-4. הייתם צוחקים עלינו בתחילת השנה אם היינו אומרים לכם שאלו הברס ומינסוטה ולא גרין ביי ודטרויט. NFL, תמיד מטורף.

*

לא נעזוב אתכם בלי פינת הפטריוט.

סך הכל, משחק טוב ממרבית הכיוונים. כרגיל, ההגנה האווירית לא מבריקה (פייטון עם 4 ט"ד), בלשון המעטה, אבל צריך לקחת בחשבון שהקולטס נאלצו לעבור למסירה בלבד בחצי השני של המשחק, אחרי שהם נכנסו לפיגור גדול, מה שמנפח את המספרים של ההתקפה האווירית.

לא שזה מצדיק את דווין מקורתי – שום דבר לא מצדיק את דווין מקורתי בהרכב – אבל חוץ מזה יש הרבה סיבות לאופטימיות.

ההתקפה מאוד מאוזנת. אני עדיין לא מאושר מההגנה על בריידי או מהמטרות שלו – כרגע רק ווס וולקר הוא מטרה אמיתית וכל השאר לא מספיק טובים – אבל אם משחק הריצה ימשיך לעבוד כמו שהוא כרגע, אולי זה יהיה רק לטובתנו.

גם בהגנה רואים שיפור. קל להסתכל על הפאמבלים של מקגהיי ותומאס ולהגיד שבלעדיהם הפטס נראים הרבה פחות טוב, אבל הפאמבלים האלו, לפחות חלקם, הם חלק מעבודה לא רעה של ההגנה. של מינקביץ' שהולך בכל הכח על מקגהיי או פייטון, למשל.

סיכויי סופרבול – משופרים, באיזור ה-10 אחוז.

שבוע הבא – סיאטל, מבחן אמיתי. קבוצה קשוחה, עם הגנה טובה מאוד. זאת ההזדמנות של ההגנה להוכיח, מול ק"ב לא מדהים, שהיא על באמת ולא מרשה 400 יארד לק"ב בינוני כמו בשנה שעברה. יהיה מעניין (וכמו שאני מכיר את סיאטל – רטוב).

 

No Comments

גיל 11 באוקטובר 2012

אני הייתי נזהר עם מסקנות לגבי המסירה. בסך הכל היו 5 משחקים והמאזן של גרין ביי מטעה כי כולם יודעים שהוא היה צריך להיות 3-2. תראה את אטלנטה שהפכה לקבוצת מסירה ונותנת לטרנר פירורים והיא מצליחה מאוד. בסופו של דבר אתה משחק עם מה שיש לך, ובחוקים של היום צריך להיות משוגע לא למסור הרבה כשכל קריאה שנייה היא פאס אינטרפירנס.

הבעייה עם הטיעון לגבי האיזון היא שהחוקים היום לא מאוזנים. שחקני הגנה ממורמרים כי פגיעות בהם לא נחשבות ולא מקבלים עליהן עונשים, וכל החוקים שצריך בשבילם תואר כדי להבין איך אפשר לתקן בצורה חוקית פשוט לא מאפשרים להם לשחק. תוסיף לזה את התקפת הנו האדל שלא מאפשרת להם להתכונן ותראה למה יש עלייה בסקור.

לגבי RG3 הוא פשוט היה אידיוט במהלך הריצה בכל הכוח. אני חושב שברגע שיש לך את היכולת הזו, קשה מאוד לרסן את עצמך בפוקט. קאם ניוטון היה מזעזע עם מסירה זוועתית שהייתה צריכה לנצח את המשחק, אבל יפה שהוא לפחות לוקח אחריות.

מה שעשו לקאסל מזעזע ברמות ולא קשור אליו או לפוטבול בכלל. לשמוח כששחקן של הקבוצה שלך נפצע? זה אפילו לא מייקל אירוין עם האוהדים של פילדלפיה שמריעים.

השיא של יונייטס מלאכותי וכתבתי על זה בבלוג של דורפן. לא מתייחסים אליו יותר מדי ברצינות פה. הוא זרק 10 זריקות פחות בממוצע למשחק והיו משחקים שהוא זרק פחות מ10 זריקות בכלל. אף אחד לא היה יודע על השיא אם בריז לא היה שובר אותו.

אלי 13 באוקטובר 2012

אתה טועה. כי אם לגרין ביי היה איזון בהתקפה, הם היו מנצחים את סיאטל הרבה לפני המחצית.

רועיש 11 באוקטובר 2012

תיקון קטן – בפינת הפטריוט בפסקה הראשונה אומנם זה פייטון אבל כבר לא הקולטס.

גיל 11 באוקטובר 2012

מה שהוא אמר מדויק לחלוטין למשחק של הקולטס.

bradybunch 11 באוקטובר 2012

זה בסדר, כי פייטון לא שם ארבעה טאצ'דאונס, אלא רק שלושה. כנראה שזה באמת מכוון לקולטס.

גרייזס – אתה באמת לא מפסיק להתבלבל או שאתה עושה דווקא…

גיל 11 באוקטובר 2012

האמת גם זה לא נכון, לאק מסר לשניים ורץ לאחד.

אריאל גרייזס 11 באוקטובר 2012

זה הרגיש כמו ארבע..
האמת, זה מה שזכרתי שאמרו במשחק, לא הלכתי ובדקתי. כמובן הקולטס זאת טעות פרודיאנית, מאנינג מבחינתי היה ויישאר קולטס

bradybunch 12 באוקטובר 2012

אין הרבה מה ללכת ולבדוק, האמת. הברונקוס שמו 21 נקודות. זה לא יותר מאשר שלושה טאצ'ים.

אריאל גרייזס 12 באוקטובר 2012

אני מבקש לא לבלבל אותי עם העובדות

austaldo 11 באוקטובר 2012

קודם כל לגבי הקהל של קנזס – מה שהם עשו זה מגעיל ודוחה ברמות. להריע על שחקן שניפצע זה גועל נפש בלי שום קשר כמה אותו שחקן מסריח. מאט קאסל מתאמן ועושה את המקסימום שהוא יכול – הוא לא מספיק טוב? תבואו בטענות למאמן שמעלה אותו בהרכב ולהנהלה שמשלמת לו.

אני לא מבין למה אתה מתפלא מהפמבלים של מייקל וויק. זוכר את דונטה קולפפר? תסתכל על ממוצע הפמבלים למישחק ב*כל הקריירה* שלו. הדוגמא האולטימטיבית לבעייתיות של קווטרבק שרץ הרבה הוא דווקא קווטרבק לבן שגם היה אחד המוסרים הטובים בהיסטוריה – סטיב יאנג. הקריירה שלו נגמרה בגלל זעזועי מוח שהיו יכולים להמנע אם הוא היה רץ פחות.

לגבי הפטריוטס – יש בעייה רצינית בקו הקדמי. ב 2 המישחקים האחרונים הפאטס הציבו את גרונק בתיגבור של הקו הקדמי. זה מונע סאקים (תסתכל במישחק עם בפאלו איך גרונק התעלל במריו וויליאמס) אבל לוקח לבריידי את המטרה הכי מסוכנת שלו. מה שכן הפאטס מצליחים להסתדר בלי הרננדז (ואדלמן). עם הרננדז מישחק המסירה של הפאטס הרבה יותר טוב. בסך הכל הפאטס ניראים מצויין לשלב הזה של העונה – יש להם שתי בעיות עיקריות: סקנדרי וקו קדמי. הקו הקדמי יסתדר עד סוף העונה (בכל עונה שהיו לפאטס שינויים בקו הקדמי עד סוף העונה הבעיות הסתדרו). לגבי הסקנדרי אני ממש לא אופטימי.

bradybunch 11 באוקטובר 2012

גם אני חשבתי שהקו הקדמי של הפטריוטס בעייתי מאוד, אבל זה היה בפתיחת העונה. היום, אחרי שני משחקים רצופים עם יותר מ200 יארד על הקרקע, אני חושב אחרת. להזכירך, המשחק המפלצתי נגד באפלו היה בלי לוגן מנקניס, הוותיק והטוב שבאופנסיב ליין של הפטס.

באותו משחק, שאותו הזכרת, גרונק תפס מעל מאה יארד, כך שלא ברור לי כמה הוא היה עסוק בלעצור את מריו וויליאמס. אז נכון שבאפלו זה לא מדד (600 יארד מסאן פראן? זה אמור להיות קו קדמי מוביל?) אבל גם בדנבר התאקלים המושמצים של הפטס טיפלו יחסית טוב בפאס ראש המהולל של דנבר וזה גם אחרי שוולמר יצא בפציעה.

בסך הכל הקו הקדמי לא מושלם, בטח לא כמו בשנים עברו. אבל הוא הרבה יותר טוב ממה שהוא היה נראה בפתיחת העונה. גם הסופר אפ טמפו ומשחק המסירות הקצרות עוזרים לו. באופן כללי, עם איך שההתקפה של הפטס נראתה בשבועיים האחרונים קשה להתלונן. אבל יש לה מבחן גדול גדול בסיאטל. לשם שינוי – המשחק תלוי בה.

יריב 11 באוקטובר 2012

מאוד בעייתי לשפוט את הברונקוס לפי המאזן שלהם, לפי מה שראיתי מהמשחקים אני אופתע אם הם יסיימו עם פחות מעשרה נצחונות. בסך הכל, בחמשת המשחקים האלו הם שיחקו נגד פיטסבורג, אטלנטה, יוסטון וניו-אינגלנד, ארבע מחמש הקבוצות החזקות יותר שהן יתקלו בהן השנה (יחד עם בולטימור). העובדה שלוח המשחקים שלהם מוטה כך (כמעט כל היריבות החזקות בהתחלה) לא צריך להטעות, מדובר בקבוצה חזקה.

באבא ימים 11 באוקטובר 2012

לגבי העניין של הסרטן אני חושב שאתה מפספס הבחנה מאוד חשובה בין מציאות לבין דרמה מתוסרטת. זה לא קיטש אם זה באמת.

גיל 11 באוקטובר 2012

אני מסכים כאן עם אריאל. זה לא קשור לזה שזה אמיתי אלא שכל פעם שיש משהו דומה, מדגישים את ההרואיות של השחקנים שנלחמים עבור המאמן, מדברים על מיסטיקה של "משהו" שהסיט את שער השדה בשנייה האחרונה, ואפשר מקילומטרים לדעת בדיוק מה יאמרו בחדר ההלבשה. זה כל כך דביק שזה ממש מטריד. בדיוק כמו העניין עם הורוד שבו כביכול רוצים לעזור למטרה חשובה אבל עושים מזה חגיגה מסחרית גדולה.

URLACHER 11 באוקטובר 2012

מסכים עם מה שאמרו על מאט קאסל – לא משנה כמה הוא גרוע(הוא עדיין לא קרוב להיות רקס גרוסמן אותו סחבנו עד לסופרבול…) לא מגיע לו לשמוע את הקהל שלו שמח בזמן שהוא שוכב פצוע. יש דברים שפשוט לא עושים.
חוצמזה נראה לי שבעייתי לכתוב על "QB שחור" ולא להתייחס לצבע. הרי בגלל זה אתה קורא לו "שחור". בגלל זה גם לא נתת פה דוגמה של סטיב יאנג לצורך העניין אלא דווקא של מייקל ויק. למה לא להתייחס לזה פשוט כאל "QB רץ" וזהו? זה לא כאילו מקנאב היה מוכר ביכולת הריצה שלו או כאילו וילסון של סיאטל מרביץ קילומטראז'. זו בעיה של אמריקה הדו פרצופית

חוצמזה מרגיש כאילו רוב הליגה באמת צמודה ברמת היכולת והתוצאות וחוץ מהנמושות הזמניות(בעיקר ג'קסונוויל וקליבלנד), שגם הן כנראה עוד שנה או שנתיים יחליפו קבוצות חזקות אחרות, זה מרגיש כאילו אין שום מצב לדעת מי יהיו בסופרבול. למרות ה 5-0 של הטקסנס והפלקונס לא נראה לי אף אחד לא מאמין שהן יפגשו ראש בראש בסוף העונה.

אחחחחחח איזה ליגה

ניר 12 באוקטובר 2012

לא רוצה לנדנד בענין (בעיקר כי אני פוחד שגרייזס ואברהמי יתחילו להמר בעד מינסוטה ולנחס אותנו) אבל פונדר משחק כמו קוורטרבק שחור, להגדרתך, ורץ מהר יותר מרובם. הולך לו בסדר בינתיים, אולי כי הוא נראה איטי הרבה יותר ממה שהוא באמת..

גיל שלי 11 באוקטובר 2012

וורן מון יכול להתווסף לרשימה של מקניר ומקנב. גרין ביי היו שומרים בדרך כלל על איזון בין מספר המסירות למספר הריצות בשנים קודמות, למרות שהרצים לא היו משיגים יארדים. השנה לא ממש, וחוץ מזה גרין ביי נראים רע מאז המשחק בפליאוף עם הג'איינטס (קבוצה שגם יש לה בעיקר מסירה ומנסה לשפר את האיזון השנה). נדמה לי שהבעיות של גרין ביי וניו אורלינס הן בעיות של הקבוצות הספציפיות ולא של הסגנון.
בכל מקרה נראה שהשנה באמת יש שינוי כשרואים איך הפטריוטס משחקים, ונראה אולי בשבוע הבא את הג'איינטס רצים על סן פרן.
אני חושב שלוח המשחקים של הג'איינטס דווקא הרבה יותר טוב ממה שקבלו דאלאס ופילדלפיה. בבית הצפוני גרין ביי פחות או יותר הקבוצה החלשה ביותר, ובמערבי הניינרס נראים מעולה אבל אני לא בטוח שאני לא מעדיף משחק גדול מול הניינרס מאשר משחק שהוא כאילו קל מול אריזונה או סיאטל ואז חוטפים בראש. ההגנות של סיאטל ושל אריזונה לא פחות טובות מזו של הניינרס

גיל שלי 11 באוקטובר 2012

דרך אגב סטיב יאנג באמת פרש בגלל זעזועי מח

גיל 11 באוקטובר 2012

אבל התקופה שבה הוא שיחק היא שונה. הוא שיחק עם זעזועי מוח ולפחות היה טוב ולא איבד כדורים בכמות שויק איבד. הוא גם פרש בגיל 38 כך שזה לא שהיה משחק עוד 5 שנים.

מוטי 12 באוקטובר 2012

שמעתי טענה של האוהדים של קנזס שהם לא הריעו על הפציעה אלא עודדו א ת בריידי קווין.
וחוץ מזה – השיא החדש של בריס זה אחד השיאים הכי לא מעניינים שיש. עד לפני שבועיים בערך אף אחד לא שמע עליו. מה שהכי פטתי זה איך שבריס הביא את כל המושעים האופן מיוחד וישה מהקשקוש הזה חגיגה שלמה. אהבתי מה שאמר על זה ברדשאו השבוע.

יונתן 12 באוקטובר 2012

מצטרף לאלה מעלי ומביע שאט נפש גדולה מקהל שמריע לפציעה בכלל ולכזו של שחקן ביתי בפרט. פוי.

עוקב מקרוב אחרי הוויקינגז השנה והקבוצה הזו, ובמיוחד ההגנה שלה, הם אנדרייטד ברמות שלא מובנות. זה כבר לא רק ג'רד אלן וקווין ווילאמס הטובים והותיקים אלא גם צמד סייפטיז שנבחרו בדרפטים האחרונים ועושים שמות (אגב אחד מהם הורחק במשחק שעבר רק בגלל שהוא ניער מעליו שופט דביק ששם עליו ידיים. זה גם בטח יעלה לו בכמה עשרות, בכל זאת גודל צריך אוטו חדש). המאזן שלהם הוא לא מקרי והם יגיעו רחוק השנה.

וגרייזס, טור ההימורים שלך ושל אברהמי לא יכול להילקח ברצינות כל עוד אתם לא מהמרים נגד הספרד.

dorigil 17 באוקטובר 2012

תודה לאל סוף סוף מישהו הזכיר את הspread.

שחר 13 באוקטובר 2012

אריאל, נהנה לקרוא את הטורים שלך.
אין תחזיות לסופ"ש הקרוב? מה עם כמה מילים טובות ליוסטון ולאטלנטה?

Comments closed