מה למדנו משבוע שמונה

מה הסיבות לכשלון המתמשך של דאלאס ולמה הדעיכה של מייקל ויק עצובה, הכל בסיכום השבוע בפוטבול

בשהות הקצרה שלנו באמסטרדם עברנו לא פעם דרך הכיכר המרכזית (ה"דאם"), שם בנו לכבוד ההלואין כנראה סוג של לונה פארק קטן.

כמובן, בסטנדרט הישראלי זה לונה פארק די מרשים, היו שם גלגל ענק ורכבת שדים ודוכנים למשחקים וגולת הכותרת – מתקני באנג'י למינהם שמפצים על העובדה שהמרחב קטן מדי בשביל רכבת הרים אמיתית.

בכל פעם שעברנו בכיכר הזאת, וזה היה די הרבה, קיבלתי תחינות נואשות מהאשה לעלות על אחד המתקנים, תחינות שנדחו על הסף. לא שיש לי פחד גבהים, אני פשוט מתעב את המתקנים האלו. לא מבין למה זה צריך להיות כיף להיות תלוי עם הרגליים באוויר, אפילו אם הסיכוי שלי ליפול הוא אפסי. הסיכוי קיים, נכון? אז למה בכלל להכנס לזה?

אבל אחרי ארבעה ימים, אולי בגלל האופוריה מהריצה המוצלחת, נשברתי. אם היא כל כך רוצה, נעשה את זה, לא?

אז עלינו על אחד המתקנים הללו, כזה שבו הרגליים שלך תלויות באוויר בזמן שאתה מסתובב בגובה 100 מטר מעל העיר.

מה אתם חושבים? שנאתי כל שניה. בדיוק כמו שחשבתי שיהיה.

אז למה איש כמוני, אולי לא מבריק גדול אבל גם לא מחשיב את עצמו מי יודע מה לטיפש, עושה דברים טיפשיים כמו לעלות על קרוסלה ענקית ולהסתובב באוויר כשהוא יודע שהוא ישנא את זה?

ובכן, התשובה כמו בהרבה מקרים היא שחשבתי לעצמי – "טוב, אולי זה לא יהיה כזה גרוע".

*

כשאני מסתכל על החלטות קצת יותר חשובות שאנשים אחרים מקבלים, החלטות מקצועיות, ורואה אותם עושים החלטות מטומטמות, אני שואל את עצמי את אותה שאלה – איך אנשים בבירור לא טפשים, עושים החלטות טיפשיות?

לפני שנה, הבוסטון רד סוקס, בעקבות כשלון בהעפלה לפלייאוף, הלכו ופיטרו את המאמן המצליח שלהם שהביא להם שתי אליפויות והלכו והביאו במקומו את בובי ולנטיין, מאמן שלא אימן במייג'ורס כבר שנים והיה ידוע ככזה שמסתכסך עם שחקנים ושאף אחד בליגה לא ממש סובל.

קשה היה למצוא מישהו, אפילו בתקשורת האמריקאית המאוד מלטפת, שבאמת חשב שמדובר במהלך טוב. כצפוי, שנה אחרי, הרד סוקס סיימו עם המאזן הגרוע ב-50 השנים האחרונות, ולנטיין הצליח להסתכסך עם כל מאמן ושחקן בקבוצה וכמובן שהיום הוא כבר לא בקבוצה.

אז למה הבעלים של הרד סוקס – אנשים עם הרבה שכל לכל הדיעות – הלכו ולקחו את האיש הזה למרות שכולם ידעו שמדובר בשידוך איום ונורא? כנראה שגם הם, כמוני, אמרו לעצמם – "טוב, אולי זה לא יהיה כזה גרוע".

*

לג'רי ג'ונס, בניגוד לאנשים מקודם, אין אפילו את התירוץ הזה.

בתקופה מאז שהוא לקח את האליפות האחרונה שלו בדאלאס, הוא הספיק לראות את היריבים שלו לבית מפילדלפיה מגיעים לגמר ה-NFC ארבע פעמים ופעם אחת לסופרבול, ואת היריבים האחרים מניו יורק מגיעים לסופרבול שלוש פעמים וזוכים בו פעמיים.

באותה תקופה דאלאס ניצחה משחק פלייאוף אחד בדיוק.

מזלו שבקבוצה הרביעית בבית יש בעלים בדיוק כמו ג'ונס, דניאל סניידר, כדי שהוא יוכל לראות קבוצה עוד פחות מצליחה מקבוצת המיליונרים שלו.

כשאתה מסתכל על ג'רי ג'ונס אתה באמת לא מבין. האם מדובר באיש עסקים רציני, שרוצה בהצלחה של הקבוצה שבה הוא משקיע את מיטב כספו, או שמדובר בילד קטן שנהנה לשחק עם הצעצוע שלו, לא משנה מה התוצאות.

העובדה היא שדאלאס היא כשלון מתמשך. כשלון של מאמן אחר מאמן, שכמעט כל אחד מהם (למעט ביל פארסלס, היחיד שהיה קרוב להצליח במועדון הזה) נבחר כי הוא יהיה בובה שיאפשר לג'רי ג'ונס להמשיך לשחק עם הצעצוע שלו בלי הפרעה.

ג'ייסון גארט הוא מאמן לא טוב. כבר כשהוא היה מאמן התקפה בקבוצה יכולת לדעת את זה. ועדיין, גארט סומן מלכתחילה בתור המאמן הראשי ולא משנה מה יהיו אחוזי ההצלחה שלו, הוא גם יישאר בתפקיד, לפחות עד שלג'ונס יימאס והוא יביא בובה חדשה במקום.

כי לגארט יש את התכונה הכי חשובה למאמן בדאלאס. לא יכולת חשיבה אנליטית, חלילה, או כישורי אימון יוצאי דופן, הוא פשוט עושה מה שהבוס שלו אומר לו.

ואם יש משהו שפוטבול לימד אותנו לגבי החיים הוא לקח פשוט – אם אתה רוצה להצליח, הדרך הכי טובה היא לא לחשוב שאתה יודע הכי טוב בעולם, אלא לקחת מישהו מקצועי באמת, שבזה הוא התמחה כל החיים שלו, ולתת לו לקבל את ההחלטות המקצועיות.

ג'רי ג'ונס ניסה את זה פעם, זה הביא לו שלוש אליפויות, ומאז הוא בטוח שהוא מבין הכל. אם הוא היה מסתכל קצת מסביב לליגה – על הרוניס בפיטסבורג, על קראפט בניו אינגלנד, הוא היה מבין את הדרך הנכונה.

במקרה שלו, אי אפשר להגיד – "אופס, חשבתי שזה יכול לעבוד". הוא כבר מזמן היה צריך להבין שזה לא.

*

הסיבה לפתיחה הארוכה הזאת היא כמובן המשחק המצוין בין הג'איינטס לדאלאס שהיה לנו ביום ראשון.

כלומר, בכל קריטריון של פוטבול, לא היה מדובר במשחק מצוין. שתי הקבוצות עשו שטויות לאורך כל המשחק ולא ראינו מאף צד רמת פוטבול גבוהה. אבל מבחינה ספורטיבית זה היה משחק מהנה ביותר, עם קבוצה שחוזרת מפיגור גדול ועם דרמה שנמשכה עד השניה האחרונה.

כמובן, לכל מי שעוקב אחרי דאלאס וטוני רומו בשנים האחרונות, לא היה ספק איך הדרמה הזאת תיגמר. כאילו יכול להיות משהו אחר.

לפעמים, כמו במקרה של המשחק הזה, אני חושב שטוני רומו הוא גירסת השלימזל לאיליי מאנינג. כמו איליי, גם הוא מסוגל לנפק מהלכים עצומים אבל גם שטויות עצומות. כמו איליי, גם רומו שוכח שניה אחרי שהוא מסר אינטרספשן וממשיך למסור כאילו כלום לא קרה.

רק שבניגוד לאיליי, לרומו הכל הולך הפוך. בדיוק כמו איליי – רק הפוך – כל קאמבק שלו ייגמר במסירה מעל הראש של הרסיבר בדאון רביעי. כמו איליי – רק הפוך – הוא תמיד יימסור את האינטרספשן בזמן הכי פחות טוב. ובדיוק כמו איליי – רק הפוך – הוא נחשב לאחד הלוזרים הכי גדולים בליגה.

וזה גורם לך לחשוב, כמה מזל מעורב באמת בזה? כמה טיפל'ה מזל היתה חסרה לרומו כדי שהרסיבר שלו לא ייגע עם קצה האצבע בקו של האנדזון והקאבויוס ינצחו. וכמה טיפל'ה מזל היתה חסרה לרומו שהכדור ההוא מול סיאטל לא היה מחליק לו מהיד ודאלאס סוף סוף היו מנצחים משחק פלייאוף בהנהגתו?

וכמה טיפל'ה מזל היה לאיליי שדיוויד טיירי תפס את הכדור הזה? ואחר כך מאריו מאנינגהם או ההשמטה של ווס וולקר?

כמה באמת משקל אנחנו נותנים לדברים שבסופו של דבר, אינץ' לפה ולשם, ואנחנו מקבלים תוצאות שונות לחלוטין? אני לא בטוח שיש לי את התשובות.

*

עוד כמה מחשבות מהשבוע האחרון:

– בפעם המאה, או שלנורב טרנר יש משהו על הבעלים של סן דייגו כמו שלאייזיה יש על הבעלים של הניקס, או שבאמת מה שהולך שם זה שייך לאיזור הדמדומים.

– בכלל, לגבי סן דייגו, מגמת הדעיכה של פיליפ ריברס מעונה לעונה מעוררת תהיות. ההרגשה שלי לגבי הבחור היא שפשוט אין לו חשק יותר להיות שם (שזה די הזוי, מי לא רוצה להיות בסן דייגו?) . נראה שריברס פשוט לא מתאמץ ולא מנסה לשפר שום אספקט של המשחק שלו.

אם אני צודק, אני בכלל לא אופתע אם בסוף השנה הוא יהיה על הבלוק בדרך לקבוצה אחרת. אני משוכנע שקבוצה כמו הג'טס, למשל, ואולי אפילו סן פרנסיסקו, תהיה מוכנה לשלם בבחירת דראפט גבוהה או שתיים, בשביל מישהו כמו ריברס. אני רק לא בטוח שזה יהיה הדבר הנכון מבחינתם לעשות, כי כמו בעל שבוגד, גם שחקן ששובת פעם אחת כשדברים לא מוצאים חן בעיניו, יעשה את זה עוד פעם.

– אם מדברים על שחקנים שלא מתאמצים לשפר את המשחק שלהם, אי אפשר שלא לדבר על מייקל ויק.

אחרי הרבה דיונים, החליט בסוף אנדי ריד שמייקל ויק הוא עדיין הק"ב שלו, אבל הספקות כבר שם. בהתחשב במה שראינו עם דונובן מקנאב בעבר (וגם עם שחקנים אחרים), די ברור שזאת העונה האחרונה של מייקל ויק בפילי ואולי בכלל בתור ק"ב פותח בליגה.

אני משוכנע שיהיו קבוצות שיהיו נואשות מספיק לתת לו צ'אנס, אבל המדרון התלול כבר חשוף לעין והסוף נראה קרוב. עוד עונה-שתיים בתור חצי פותח, עוד כמה בתור בק-אפ באריזונה והקריירה של ויק, הכל כך מבטיחה בהתחלה, תגמר אף היא בקול ענות חלושה.

זה די עצוב הסיפור הזה של ויק, סך הכל. לא שאני עצוב על ויק עצמו – מה שהאיש הזה עשה לכלבים שלו אף פעם לא יישכח ואני תמיד יחשוב שמדובר באיש רע במהותו – אבל עצוב לי על הקונספט. על העובדה שמייקל ויק הגשים בדיוק את מה שמצופה ממנו בתור ק"ב שחור.

אחרי העונה הראשונה שלו בפילי, כשהוא נתן כמה משחקים ענקיים כמו הקאמבק מול הג'איינטס או משחק ששת הט"ד מול וושינגטון, היה נדמה שאולי אנחנו מגלים מייקל ויק אחר. כזה שרוצה להשתפר ומוכן לשנות את המשחק שלו בשביל להתאים אותו למקצוענים.

אבל כמו במקרה של העקרב והצפרדע, כנראה שזה פשוט הטבע שלו. לא של "הק"ב השחור" חלילה, של מייקל ויק עצמו. שחקן שפעם אחר פעם התגלה כעצלן, כזה שמתמכר לתדמית שלו ולא מוכן להשקיע את הזמן הנדרש כדי לשדרג את המשחק שלו.

וזה נורא חבל, כי אנשים ייסתכלו על ויק ויגידו – הא, הוא שחור, ככה הם. כמו ג'מארקוס ראסל או כמו שהם אומרים על קאם ניוטון עכשיו – הם כולם כאלו.

ולא רק שזה לא נכון, זה פשוט רע.

– דגלים ורודים? באמת, לאן עוד זה יכול להתדרדר? האמת, אחרי שיצא לי לבקר באמריקה ולהיות שם במהלך חודש הקידום למלחמה בסרטן השד, אני עוד יותר משוכנע מבעבר שכל העסק די מסריח.

אני לא מתווכח בכלל עם החשיבות של התרומה לקידום המלחמה בסרטן הזה. אבל אחרי שבכל חנות שבה ביקרתי מכרו פריטים ורודים בכמויות ואחרי שהייתי במשחק פוטבול תיכונים (כן, הלכתי למשחק פוטבול תיכונים, אני עד כדי כך חולה) שבו כל הילדים בקהל הגיעו כשהם לבושים בורוד, אני מרגיש שיש פה איזה מישהו עם חוש עסקי מאוד מפותח שהצליח לרכב על מטרה ראויה בחוכמה רבה.

כי אם כל כך הרבה אנשים קונים כל כך הרבה פריטים ורודים – חלק נכבד מהרווחים מהם מן הסתם לא הולכים לטובת המלחמה בסרטן – מישהו פה בטוח נמצא בצד השני ומרוויח כמה לירות.

ואולי אני פשוט ציני מדי.

– אלכס סמית, 18 מ-19. לא אכפת לי אם הוא מסר את כולם לראנינג בק שלו, ל-3 יארד, זה עדיין אלכס סמית עם 18 מ-19. עזבו אותכם מסנדי או מההתחממות הגלובלית, זה באמת הסימן לאפוקליפסה.

*

טוב, פינת הפטריוטס. לכאורה, השבוע האחרון היה כל מה שחיכינו שיקרה סוף סוף. למעט הדרייב הראשון של סט לואיס, שנראה בדיוק כמו כל מה שראינו בשנה האחרונה, הרי ששאר המשחק היה ביצוע מושלם מכל הצדדים של הכדור.

ההתקפה נראתה חדה עם חמישה ט"ד רצופים. החסרון של הרננדז לא הורגש כלל, משחק הריצה היה אפקטיבי כמו כל השנה כמעט והגרונק נראה חד (ומשעשע – למי שלא ראה את חגיגת הט"ד שלו) מתמיד. גם משחק ההגנה סך הכל היה בסדר, אם כי ההתקפה של סט לואיס הוא לא בדיוק מדד למשהו.

אז מה אפשר ללמוד מהמשחק הזה שלא ידענו כבר? כנראה שלא הרבה. אם לוקחים בחשבון את ההפנינג מסביב למשחק, את הנסיעה הארוכה ואת איכות היריבה, הרי שהשאט-אאוט הזה היה כמעט צפוי (ואפשר להזכר בתוצאה דומה של הפטס מול יריבה באותה רמה לפני כמה שנים, בדמותה של טמפה ביי).

אבל כן אפשר לנסות ללמוד משהו על חצי העונה שנמצאת מאחורינו. אולי זה באמת המשחק המוצלח האחרון, אבל אני כן חושב שיש סיבות לאופטימיות.

אם בשנה שעברה שתי הבעיות העיקריות שלנו היו חד-גוניות התקפית שהפכה את הקבוצה לפגיעה לפאס-ראש אפקטיבי וסקנדרי פגיע ברמות, הרי שלפחות הבעיה הראשונה נראית בדרך לפתרון, עם משחק ריצה איכותי שמאזן בהרבה את ההתקפה ומוריד את הלחץ מבריידי.

במקרה של הבעיה השניה קשה להיות אופטימיים אבל כן נדמה שהפאס-ראש הרבה יותר יעיל עם שני הרוקיז החדשים, הייטוואר וג'ונס, ולפעמים – כמו שהראו לנו הג'איינטס שנה שעברה – זה יכול להספיק.

סיכויי סופרבול – 15%

שבוע הבא – ביי. בעסה.

עכשיו כשהוא כבר יודע פורהאנד!
הפספוס הגדול של פרגוסון

No Comments

amitpros 31 באוקטובר 2012

אני חושב שלמדנו גם,שמאנינג הגדול,חזר אחרי שנה וחצי וכאילו לא היה פצוע בכלל,והוא עדיין בין 3 הקב הכי טובים בליגה.
ושהוא לוקח את דנבר לפליאוף

עומרי 1 בנובמבר 2012

לוקח את הקבוצה שטים טיבו לקח לחצי גמר החטיבה לפלייאוף התכוונת.

מאנינג ניצח את מי שהיה אמור לנצח והפסיד למי שהיה אמור להפסיד.
אני לא מזלזל כי הוא עבר פציעה קשה והוא בן 36, אבל בפלייאוף אני לא רואה אותם עושים משהו מול יוסטון או הפאטס.

גיל 1 בנובמבר 2012

נו די, אתה רואה גאונות מולך וממשיך עם ההזיות. קבוצה שטיב טיבו לקח. כן, בטח לקח, בקושי סיימו ב8-8 ובפוקס עלו לפלייאוף, שם הוא עשה מהלך אחד טוב. נראה לי אתה תהיה האדם היחיד שמעדיף את טיבו על מאנינג. דנבר היא קבוצה שחלק מהמומחים לא צפו לה פלייאוף בכלל, ובאמת התחילה קצת חלש. אבל שני ניצחונות מרשימים בשבועיים האחרונים שמים אותם בבירור על המסלול לפלייאוף ואם מאנינג ממשיך לשחק ככה בחצי השני הוא גם יהיה הMVP ויכול להיות שלדנבר יהיה ביי.

ואם הם פוגשים את הפאטס בפלייאוף אני מהמר שהם עוברים אותם. הם קבוצה הרבה יותר מאוזנת בכל המערכים וההגנה שלה רק משתפרת כל משחק.

עומרי 1 בנובמבר 2012

איפה קראת שאני מעדיף את טיבו?

דנבר הפסידו חמישה משחקים ללא טיבו בשנה שעברה אם אני זוכר נכון.

בוודאי שמאנינג עדיף על טיבו והוא בהחלט קיו.בי טופ-8 בליגה ברגע זה.
אבל ניצחונות על קבוצות בינוניות שכל סצנריו להצלחה כלל ניצחונות עליהן זה עדיין לא פתח להצהרות הזויות כגון לסמן אותו כמועמד לMVP.

מאנינג יגיע לפלייאוף ויעשה זאת מהבית החלש בליגה. כל הימור שלך מעבר לזה (כולל שבוע ביי) גורם לי להצטער שוב שאנחנו לא מכרים מעבר לבלוגים כאן כי הייתי תופר איתך התערבויות על ימין ועל שמאל.

גיל 1 בנובמבר 2012

פיטסבורג בינונית? סן דייגו שמובילה 24-0 במחצית זו בינונית? אפילו פה חשבו שהסיינטס ינצחו את דנבר השבוע. ביאהו כתבו השבוע שהוא המועמד המוביל לMVP כרגע והוא אחד מ-3 הק"ב הטובים בליגה והכי יציבים (4 משחקים רצופים של 300 יארד ו3 ט"ד). מעניין שאתה קורא לבית שלו הבית הכי חלש אבל בתחילת העונה לא שמת אותם בתור עולים לפלייאוף.

אתה צוחק עליי בקשר להתערבויות? כמעט כל דבר שאמרת בשנתיים האחרונות לא היה נכון. אמרת שמאנינג לא יחזור. אמרת שהוא לא יהיה מה שהוא היה פעם. חזית שהפטס ינצחו בסופרבול ועוד בקלות. כל מה שחזית קרה למעשה הפוך (וזה רק בפוטבול). אז בבקשה, תמשיך עם השנאה העיוורת למאנינג ותחזה לו להכשל כי הכל יוצא לך להפך בסוף.

עומרי 1 בנובמבר 2012

חזיתי גם לפני תחילת הפלייאוף שהפטס יגיעו לסופרבול, מה שהתממש.
בנבא חזיתי שמיאמי מנצחים את OKC ואפילו בקלות בזמן שכל דה באזר (חוץ ממך למען האמת) היה משוכנע שאוק' מביסים.
חזיתי גם ניצחון של OKC על הספרס.

פיטסבורג, סן דייגו והסיינטס – אף אחת מהן לא מ-10 הקבוצות הטובות בליגה כרגע. זה נחמד שהתקשורת מאוהבת במאנינג, אבל כשדנבר יסיימו 10-6 אין שום סיכוי שהוא ייבחר לMVP על פני רייאן או פוסטר.

וכן, לדנבר יש לו"Z קל ממש עד הסיום, קל מאוד ברובו. בגלל זה גם מאנינג פותח אצלי בפנטזי כל שבוע, תאמין או לא. גם מגהי. אפילו שלחתי את גריפין השלישי בטרייד תוך שאני בוחר לסמוך עליו בלעדית.

גיל 1 בנובמבר 2012

השנאה למאנינג משבשת את דעתך. זכותך לחשוב עליו מה שאתה רוצה אבל ברגע שאתה באופן שיטתי מנסה למזער את ההצלחה שלו (כולל השוואות מופרכות לטיבו. אם הוא כל כך טוב, איך זה שאף קבוצה לא רצתה אותו בתור ק"ב?), וכל פעם שהמציאות טופחת על פניך אתה משנה את התחזיות, אי אפשר לקחת את הדברים שלך ברצינות. פעם זה היה שהוא לא יחזור (לא רק זה, התעקשת שהוא לא צריך לחזור כי בתוך תוכך ידעת כנראה שהוא יהיה טוב), אחרי שהוא חזר ניבאת לו כישלונות ובינתיים קורה בדיוק ההפך. עכשיו אתה סוף סוף מכיר בזה שהם יגיעו לפלייאוף אבל אתה חוזה להם כישלון. כמו שאמרתי, כל מה שחזית לגביו ולגבי הרבה אחרי יצא הפוך אז יש סיכוי שהוא יזכה בסופרבול.

עומרי 1 בנובמבר 2012

גיל, אתה צריך לתרגל הבנת הנקרא. איפה ראית השוואה לטיבו?
אתה איש מדע – העובדות הידועות לנו הן אלה:

טיבו לקח את הקבוצה הזו לחצי גמר החטיבה והביא אותה ממאזן 1-5 למאזן 8-8.

מאנינג בינתיים במאזן 4-3 ובהחלט נראה בדרך לפלייאוף.

מסקנה הגיונית – מאנינג לוקח לפלייאוף קבוצה שטיבו לקח לפלייאוף.

האם ראית כאן בדל טענה שמאנינג וטיבו בכלל קרובים ביכולת?
מה לעשות שעובדתית הם היו הQB הפותחים של אותה קבוצה.

האם היריבות מסביב התחזקו?

לחלוטין לא. אוקלנד,סן דייגו וקנזס נותרו חלשות מאוד.

זה נכון שחזיתי שאוקלנד יעלו מהבית, כי כמו בכל שנה בשלוש השנים האחרונות ציפיתי לשיפור מהותי מהם, והתאכזבתי כמו כל אחד אחר.
זה בכלל לא קשור למאנינג.
גם חזיתי שדטרויט יגיעו לסופרבול.

האם אתה כרגע נראה צודק בכל אחת ואחת מהתחזיות שנתת בפוסט ההימורים של אריאל בפתיחת העונה?

לגבי המשך הדרך של מאנינג ולשאלה האם הוא יכול לקדם את דנבר מעבר לחצי גמר החטיבה, שזה המקום אליו טיבו הביא אותה כאמור.

לדעתי התשובה היא לא, ולא בגלל שמאנינג טוב כמו טיבו כי ברור שהוא טוב יותר. אלא בגלל היריבות העדיפות ובגלל שטרם ראינו את דנבר עומדת במבחן אמיתי מול קבוצה חזקה באמת. בפעם היחידה שעמדה מול קבוצת טופ 10 היא הפסידה לפאטס בניצחון משכנע.

אם אתה מסתכל על דנבר מפתיחת העונה ורואה מועמדת לגיטימית לאליפות אתה הוא זה שנותן לרגש להשפיע על שיקול הדעת שלך.

גיל 1 בנובמבר 2012

רק בבחירת המילים שלך אפשר לראות את ההטייה שלך. טיבו לקח? הם עלו למרות טיבו לפלייאוף בגלל שהבית היה חלש ביותר. הוא עזר לנצח כמה משחקים ברבע האחרון אבל בטח לא סחב את הקבוצה על גבו וספג גם הפסדים משפילים בדרך (ובסוף לפטריוטס) ששום ק"ב לא היה סופג. המספרים שלו היו מביכים והיה לו הרבה מזל. לומר שמאנינג לוקח קבוצה שטיבו סחב זה הומריות לשמה, כאילו אין הבדלים של שמיים וארץ בצורה שבה הקבוצה משחקת השנה ושנה שעברה. אתה באמת רואה איזה שהוא דימיון בהתקפה? אפילו השחקנים אם לא בדיוק אותם שחקנים כמו שנה שעברה.

איכות של הק"ב נקבעת לפי המספרים והיכולת נטו וכרגע למאנינג יש את המספרים הכי טובים, או טופ 3 בקרב הק"ב, מספרים שטיבו בחיים לא יגיע אליהם. ברגע שמאנינג יוביל את הקבוצה למאזן חיובי אז הוא כבר יעשה יותר מטיבו בלי קשר למה שיקרה בפלייאוף. מאנינג שואף כמובן להשיג הכי הרבה שאפשר עם הקבוצה אבל לומר שאם הוא יפסיד נניח בסיבוב הראשון אז ההישגים שלו פחות טובים מטיבו זה סתם ניסיון להטריל.

מה שקרה הוא בדיוק מה שצפיתי. מאנינג פתח קצת לא יציב בגלל הפציעה והמעבר לקבוצה חדשה. להשוות את היכולת שלו עכשיו למה שהייתה לפני חודש זה לא לעניין. אם הם יפגשו את הפאטס שוב אני מהמר שדנבר ינצחו, במיוחד אם המשחק יהיה בדנבר.

נכון, אני מדבר מהרגש. תגיד את זה לכל אלו שהימרו על דנבר לפלייאוף לפני העונה, כולל פיטר קינג שהימר עליהם לסופרבול או אלו שחושבים שהוא מועמד לגיטימי לMVP כרגע. כולם סתם עיוורים ואין להם מושג בפוטבול ורק אתה יותר חכם מכולם וצדקת בכל התחזיות שלך לגבי מאנינג.

מה עם פיטסבורג? לא טופ 10? ואת מי בכלל ניו אינגלנד ניצחו שהם כאלו טובים? הם ניצחו את כל הנמושות והפסידו לאריזונה שרואים עכשיו כמה הם גרועים. כאמור, אפשר להמשיך שוב ושוב, אבל עובדתית, מאנינג כרגע אחד השחקנים הטובים בליגה.

עומרי 1 בנובמבר 2012

אז פיטר קינג הימר עליהם לסופרבול, ביג דיל. סימונס הימר על סיאטל. אתה על דאלאס ואני על דטרויט. הימורי פתיחת העונה הם לא עניין של הבנה, בטח לא בפוטבול.

לטיבו הייתה דרך, איך נקרא לזה, לא שגרתית במיוחד, לנצח משחקים. אבל אמפירית הוא עשה זאת עם קבוצה דומה מאוד לזו של מאנינג.

ובוודאי שהפלייאוף קובע, אחרת מה הטעם.

מכאן הדיון הוא באמת מסוג 'נחיה ונראה'.

זה נכון שהפאטס גם לא נראים טוב נגד קבוצות איכותיות. אבל הם כן ניצחו את דנבר ומול הניצחון הזה, שהוא עובדה, אתה מציב תחושות לא מבוססות שלך שדנבר השתפרו ושבפלייאוף זה יהיה שונה.

אגב, גם הסגל הכה נוראי של הקולטס שמאנינג סחב על הגב בעונה לפני הפציעה נחלש על הניר מאז, גם ביחס לעונה שעברה, לכל הפחות בחלק ההתקפי, ובכל זאת קווטרבק רוקי מוביל אותו כרגע בדרך הנכונה לויילד קארד.

גיל 1 בנובמבר 2012

טיבו לא עושה את זה בכלל בדרך דומה לזו של מאנינג או עם קבוצה דומה. רסיברים השנה אמרו שהם לא התאמנו על דברים בסיסיים איתו. ואני שואל שוב, אם הוא כזה ק"ב מוצלח שמנצח משחקים, איך זה שאף אחד לא נותן לו לפתוח ודנבר נפטרו ממנו ברגע שיכלו?

הפלייאוף לא קובע איכות של שחקן בודד אלא של קבוצה. דן מארינו הוא אחד הק"ב הגדולים אי פעם בלי שעשה שום דבר משמעותי בפלייאוף. טיבו גם לא עשה כלום בפלייאוף חוץ ממסירה אחת מוצלחת בהארכה ואחרי זה הושפל על ידי הפטריוטס.

שוב, בזה שאתה מציב איזה רף דימיוני רק חושף את השנאה, ובכנות, את חוסר ההבנה הבסיסי שלך של המשחק. כרגע מאנינג בדרך לשבור את שיא היארדים שלו לעונה רק לשם השוואה.

הפטס ניצחו את דנבר אבל במשחק שהיה יכול להיות הרבה יותר קרוב לולא השמטות ופאבל של מקגהי. כשהם יפגשו שוב, המשחק יהיה רבה יותר צמוד ואין דין משחק בתחילת העונה לסופה. אתה מתעלם לגמרי מהשיפור המשמעותי במשחק של דנבר בכל המערכים, משהו שכולם רואים ומעריכים.

ואכן לאק הוא ק"ב על שרחוק ממאנינג כרגע אבל יהיה הכי טוב בליגה בעוד שנתיים. לא ברור לי בכלל מה אתה מנסה לומר בזה.

עומרי 1 בנובמבר 2012

אין שום סיבה להתחיל לדרג 'הבנה' כזו או אחרת במשחק, לא מכבד אותך כיוון כזה של שיחה.

אתה ממשיך להתעקש שאני משווה את מאנינג לטיבו בעוד שחור על גבי לבן אני לא עושה זאת.
פוטבול הוא משחק קבוצתי והדנבר ברונקוס נתנו עונה יפה בשנה שעברה עם טים טיבו כקווטרבק פותח. אתה אומר שזו לא אותה קבוצה כי פתאום יש קווטרבק שעושה 350 יארד אבל פרסונאלית זו בדיוק אותה הקבוצה.
ואם מאנינג יכשל בלהביא אותם לכל הפחות לאותו המקום בפלייאוף אליו הגיעה בשנה שעברה זו אכזבה עצומה. (כלומר לא אצל כולם, זה המדד להצלחה בספורט מקצועני קבוצתי אמריקאי בכל מקום פרט לפוסטים הנכתבים על ידך)

גיל 1 בנובמבר 2012

אתה כן משווה כשאתה אומר שקודם נראה שמאנינג לוקח את הקבוצה רחוק יותר מסיבוב ראשון בפלייאוף. אם זו לא השוואה אז מה כן? הציפיות מק"ב שהפסיד עונה שלמה בגלל פציעה והוא חדש למערכת הן לא שהוא יסחוב את הקבוצה לסופרבול בשנה הראשונה שלה, ולא חשוב אם מדובר במאנינג או מונטנה. לפי ההגיון שלך, אם דנבר יפסידו בסיבוב הראשון או אפילו לא יגיעו לפלייאוף אז ירצו להפטר ממאניג כי הוא יהיה אכזבה עצומה. לא להבין שקבוצה של 8-8 היא קבוצה מזליסטית שהיא לא קבוצת פלייאוף, וכל קבוצה שתשיג מאזן טוב יותר בהכרח תהיה טובה יותר ולא מאכזבת, זה חוסר הבנה מינימלי לא במשחק, אלא בסטטיסטיקה.

וזו לא אותה קבוצה, לא פרסונאלית, למשל ההוספה של סטוקלי, ולא מבחינת סגנון המשחק אם אפשר לומר שהיה כזה בכלל אצל טיבו. אם אתה קורה לקבוצה שהק"ב שלה השלים 45% מהמסירות שלו ברייטינג של 30 דומה למה שיש היום אז זה בהחלט מטיל ספק רציני ביכולת שלך להבין פוטבול. אני בספק שזה ככה, ואתה חושב שאתה סתם מנסה ליצור פרובוקוציה בכוח.

אריאל גרייזס 2 בנובמבר 2012

נו מה, לא מיצינו?

עומרי 1 בנובמבר 2012

אני חושב שרידלי הוא כוח שבריידי מעולם לא ידע לידו. גם קורי דילון היה טנק בשירת ברבור שעזר מאוד בדאון שלישי אבל לא באמת רץ על.

רידלי הוא לא פיטרסון בשיאו אבל הוא חתיכת רץ אקפלוסיבי, וזה מאוד מעודד. הפאטס גם עוצרים ריצה טוב מאוד, בעונה בריאה של מאיו וחבריו דבר שצפוי להקשות מאוד על היריבה הלגיטימית היחידה שלהם ב-AFC יוסטון.

גיל 1 בנובמבר 2012

אני לא חושב שריברס או ויק לא מתאמצים להשתפר ואני לא חושב שזה הוגן לומר שהם לא לומדים. הם ק"ב סבירים בליגה והם פשוט לא מהעילית, בדיוק כמו רומו. זו הבעייה עם ק"ב כאלו שהם 50-50. קשה מאוד לבנות עליהם קבוצה אבל קשה לחתוך אותם גם.

ואני חושב שקצת מזלזלים יותר מדי בסמית. נכון, המסירות שלו קצרות יחסית אבל 18 מ19 לא הולך ברגל. הוא יותר טוב ממה שחושבים.

עומרי 1 בנובמבר 2012

לריברס בכלל יש לגיטימציה אמיתית לשבות – לקחו לו את וינסנט ג'קסון שהוא היום תופס על בשיאו ונראה פשוט נהדר והשאירו אותו עם שיירים והצלם של אנטוניו גייטס.

גיל 1 בנובמבר 2012

יש לו תופסים לא רעים כמו פלויד. הבעייה היא לא התופסים. השבוע הוא היה פשוט מזעזע בזריקות שלו שלא היו בכיוון.

יריב 1 בנובמבר 2012

כמו שמקובל לדבר עליו פה אין ספק שמזלזלים בו יותר מדי. הוא מוגבל, אבל מאוד יציב, מה שדי מתאים לצרכים של הניינרס. נכון להיום הוא מוביל את הליגה באחוזי השלמה (69.4) ורביעי ברייטינג (102.1). לא שצריך לבנות יותר מדי על המספרים האלו, אבל כנראה שהוא לא גרוע כמו שמתארים אותו.

(הוא גם שלישי באחוזי ההפלות שהוא חוטף, מה שמוריד את היעילות של לתת לו את הכדור. ביארדים למהלך כולל הפלות הוא 14).

דורי 1 בנובמבר 2012

ריברס היה ברשימת 6 הק"ב הטובים בליגה לפני שתי עונות, ונכנס לרשימת ה- ELITE של פרשנים רבים.
מה קרה מאז ? העדר אופציות בהתקפה (מלבד פלויד) וקו התקפה מגמגם הם בוודאי חלק גדול מהסיפור. החלק השני של הסיפור הוא משהוא רע מאוד שעובר על כל הקבוצה, הם פשוט נכנסים לפניקה כשדברים משתבשים על המגרש. זה מתחיל במאמן וממשיך דרך ריברס ורוב השחקנים האחרים.

דבר אחד שריברס תמיד היה מספר 1 הוא ב- sack fumble. (לא בדקתי את העובדות)

bradybunch 1 בנובמבר 2012

משחק הריצה של הפאטס ראוי להערכה, כבר הרבה זמן לא ראו שם דבר כזה. בכמות היארדים רידלי הוא הרביעי בליגה, לפני אריאן פוסטר (כן, כן, לפוסטר יש משחק אחד פחות, תנו ליהנות קצת…) שמדורג חמישי ובהתאמה הפטס מדורגים במקום החמישי בהתקפת הריצה (ממוצע יארדים למשחק), מקום אחד לפני יוסטון!

עם כל הכבוד לרידלי, ויש כבוד, הרי שרוב הכבוד מגיע לקו ההתקפה של הפטס, שהוא פשוט מצוין. בתחילת העונה היו חששות כבדים לגבי הקו הזה, אבל שניים מהמשחקים הכי טובים שלו שוחקו בלי מנקניס, השחקן המוביל בקו ההתקפה. אם שחקני סקנדרי הם מה שבליצ'ק לא יודע לזהות, הרי ששחקני קו התקפה זו ההתמחות שלו, ללא עוררין. (מאיפה הם הביאו את התומס הזה?) כמובן, מחמאות גם למקדניאלס, שמראה שוב שהוא מתאם מבריק. ההתקפה מס' 1 בליגה בנקודות ויארדים, איזון מצוין בריצה ומסירה (מקום חמישי בכל אחד מהם), פשוט נפלא.

צריך לזכור, לקח זמן להתקפה הזו להתאפס על עצמה והיא אמורה להיות יותר טובה בהמשך. חוצמזה שהפטס מלאים בפציעות, זה לא רק הרננדז. אני לא אומר שהסקנדרי יהיה יותר טוב אחרי שהפציעות ייגמרו (טרייד! תנו לנו קורנר בטרייד! יש לנו מלא טייטאנדס לחלק לכל הליגה!) אבל תמיד כיף לראות התקפה נפלאה בפעולה.

ניינר 1 בנובמבר 2012

תן לי את ריברס או רומו בניינרס ואני מאושר.

בני תבורי 1 בנובמבר 2012

תודה לאל שההחלטות של הארבו לא נובעות מהצורך לעשות אותך מאושר…

ניינר 1 בנובמבר 2012

לפעמים מצליח לו. למה בני, אתה מעדיף את הכסיל על שני אלו?

אביעד 1 בנובמבר 2012

לגבי הנושא של המזל בהגדרת ווינר/לוזר – אם נחלק את ההגדרות הללו לכל אחד בהתבסס על מקרה אחד או שניים, אז למזל בהחלט יהיה תפקיד קריטי. אבל בסופו של דבר, מזל מתאזן ומה שאתה רואה באיליי וברומו זה כבר מעבר למזל (אגב, אם וולקר תופס את הכדור ההוא, זה אולי משפיע על הדרך בה אנשים מסתכלים על בריידי ופחות על מאנינג).

yaron 1 בנובמבר 2012

למזל יש מין תכונה כזאת שהוא בדר"כ הולך עם הטובים :-)

אריאל גרייזס 1 בנובמבר 2012

יותר כמו, למזל יש תכונה שהוא הולך עם אלו שיש להם מזל ואז חושבים שהם טובים.
הקלישאה של המזל הולך עם הטובים היא כמובן מופרכת מיסודה. אתה יכול לצמצם את אלמנט המזל למינימום אבל בסופו של דבר, מזל ייתחלק חצי חצי

אביעד 1 בנובמבר 2012

שזו בדיוק הטענה שלי. אם מדברים על שחקן מסויים ומגדירים אותו ווינר או לוזר לפי מקרה אחד שבו המזל שיחק תפקיד זה סיפור אחד.אבל כשמדברים על סדרה של מקרים, אז צריך לחפש הסבר אחר מלבד מזל :)
במקרה של איליי מדובר על 2 תפיסות אדירות (טיירי ומנינגהאם) וההשמטה של וולקר שלא הייתה גורעת בכלום ממה שאיליי כן עשה. במקרה של רומו זה יותר מדי מקרים מכדי שנדבר על מזל רע.

גיל 1 בנובמבר 2012

רומו בפירוש פחות מאיליי, אין בכלל ספק, אבל צריך לזכור גם שפוטבול זה עניין של סיטואציה, מאמנים וכו'. אם הארבו מוציא מים מהסלע שנקרא אלכס סמית זה אומר שיש לא מעט ק"ב שהיו יכולים להיות סבירים בליגה תחת התנאים המתאימים.

אביעד 1 בנובמבר 2012

גיל, זה מה שאתה מצפה מקוורטבק שאמור להנהיג פרנצ"יז ששווה אולי מליארדים? להיות "סביר"?

גיל 1 בנובמבר 2012

ואם הפרנציי'ז שווה חצי מיליארד אז אתה לא מצפה ממנו להצטיין? כולם רוצים כמובן להצטיין אבל מעטים יכולים. פוטבול הוא משחק קבוצתי ולכן דווקא צריך להעריך קבוצות שמוציאות יותר ממה שמצופה מהשחקנים שלהם.

גיל 1 בנובמבר 2012

שוב, צריך להסתכל על הקריירה השלמה של השחקן, ובמיוחד להזהר עם כאלו שהיא עדיין לא נסתיימה. איליי הוא דוגמא טובה. הוא היה ק"ב בינוני שהשתפר קצת בשנים האחרונות, אבל בזכייה הראשונה בסופרבול הוא לא היה כזה דומיננטי. גם היום המספרים שלו גרועים ועם כל הכבוד למהפכים שהוא עושה, זה לא ק"ב שהייתי רוצה בקבוצה שלי (לא שיש הרבה אלטרנטיבות יותר טובות).

עמית 1 בנובמבר 2012

ושום מילה על מיאמי? במקום עונה של זוועה ובושות – קבוצה שמוציאה 100% מהפוטנציאל הנמוך שלה. פשוט קבוצה עם מעט מאד שחקנים מהרמה הגבוהה, מאמן טירון – ועדיין נראית כמו קבוצה שמאמינה שהיא ראויה לעמוד מול כל קבוצה. כבוד.
ושום מילה על הג'אטס? התפרקות עוד יותר מביכה מעונת פארב. אני כבר לא יודע מה דפוק שם יותר – אבל ההגנה מתפוררת, משחק ריצה לא קיים? הלו – זה הג'אטס של פלייאוף?

NO1 1 בנובמבר 2012

1) ההחמצה של ויק היא סיפור קטן בתוך סיפור גדול עוד יותר(בהקשר של מישהו מרוויח מהצבע הורוד אבל רק כמשל). "עידן המסירה" כפי שנקרא לעשרים השנים האחרונות בערך נמצא בשיאו כל מאמן טירון/ותיק בליגה הזו מנסה לנצח דרך האוויר ועם זה אומר לשים ק"ב רוקי שרק הגיע מהמכללות בתוך הפוקט ולתת להתמודד עם מאמנים כמו דיק לבו שרק מחכחים את ידיהם בהנאה ובד בבד להתמודד עם משוגעים כמו ג'יימס הריסון מולך. אז התוצאות שנראה היא כזאת מיליון איבודים מול עוד מיליון ט"ד (וכבר נגעת בנקודה הזאת).

2) המשחק עבר אבולוציה ממשית ובתוך כך מגיע הק"ב השחור או הק"ב הרץ לשחק תפקיד משמעותי. הם אתלטי על מסוגלים לחמוק בקלות יותר מכלמגן מסתער, מסוגלים לרוץ מהר יותר ולזרוק רחוק יותר.

3) אבל הנקודה המכריעה היא כזאת: אין תחליף לשיקול דעת. ויש מעט מאוד אנשים בעולם בכל תחומי העיסוק ממנהיגי מדינות ועד למנהלים זוטרים שיכולים לראות את כל התמונה, להכריע בשבריר של שניה אחת וגם לקבל את ההחלטה הנכונה.

4)כתמונת מראה של העולם (כי קבלת החלטות נוגעת בכולנו בחיי היום לא רק בפוטבול) כמה ק"ב אתה מכיר שמסוגלים להגיע לרמת החלטות ולבצע באותה שניה ולהגיע לתוצאה הרצויה (שים לב כמה פרמטרים נתתי פה). אני אולי סופר ארבעה בכל הליגה.

5) הק"ב השחור לעניות דעתי הוא מיתוס, משהו ארטילאי שנועד להסיח אותנו מהבעיות האמיתיות שיש כמעט לכל קבוצה בליגה הזו. כמה מאמנים/ מתאמים רוצים לזרוק להניע את הכדור באוויר ולבצע דרייב/מהלך גאוני שיירשם על שמם ואח"כ יגידו וואו. אבל כמה ק"ב מסוגלים לעשות זה ועל בסיס קבוע?

6)זה לא רק מייק ויק, ק"ב שחור או ק"ב לבן לא העניין פה אלא הראש של מאמני ההתקפה. דאג וויליאמס היה הק"ב השחור היחיד שלקח אליפות למה זה? כי ההתקפה לא עברה דרכו. ג'ו גיבס זיהה את המוגבלות ולכן בנה קו התקפה יוצא מן הכלל (קו ה"חזירים"אחד הטובים בהיסטוריה שדרכו גם אתה גרייזס יכולת לרוץ) ושיחרר את וויליאמס מקבלת ההחלטות הזאת כשכל מה שנותר לו אחרי שההגנות התכווצו זה לשחרר מדי פעם כדור. ובתוספת הגנה לא רעה נולד לו סופרבול. (אכן מזל טוב). ונחש מה אותה שיטה בדיוק הביאה עוד אליפות ב-92 הפעם לאיזה ק"ב עלום בשם מרק רייפין (ובחייאת עם אתה זוכר אותו). אותו ג'ו גיבס כשל כאשר חזר שוב לאמן את אותם הרד סקינס כי לא השכיל לבצע את ההתאמות הנדרשות בעידן החדש (קרי להביא שחקנים שיבצעו את מה שהוא אומר ולהילחם באחד הבעלים הגרועים בליגה).

7)תפיסת העולם הזאת שחייבים ק"ב כדי לנצח היא להישבה בקונספציה, כי שוב אתה יכול לספור על יד אחת כמה ק"ב מסוגלים על בסיס קבוע לקבל החלטה (נכונה) ובשבריר שניה לבצע אותה. שמים דגש רב מדי על האדם המבצע ולא על המוח שמאחוריו שמקבל את ההחלטות. יותר מ-90% מהק"ב בליגה מקבלים מהלך מוכן ממתאמי ההתפקה לרוב זה מהלך שטומן בחובו המוןן אופציות מסירה, כמה מהן מבוצעות נכון? כמה לא נכון? יש המון שיקול דעת מאחורי כל מהלך בליגה כמה מהק"ב היום בליגה מסוגלים להוביל מהלכים כאלו על בסיס קבוע? מי היו הקבוצות שהגיעו לגמר בשני העשורים האחרונים מה היו הפילוסופיות מאחוריהם? כמה ניצחו כתוצאה מהק"ב שהוביל אותם וכמה ניצחו כתוצאה מהשיטה? אלו השאלות שצריך לשאול. והגיע הזמן שמאמנים יתחילו לחשוב יותר פשוט ולתת יותר גיוון למשחק ההתקפה, כי לא כולם בריידים או מניננגים או בריסים, חלקם סתם ברדפורדים או סטאפורדים טובים אבל לא עילאיים.

8) האם מייק ויק הוא כישלון? קרוב לוודאי שכן. האם הוא הפנים של ק"ב שחור בפרט? לא חושב ככה, יותר נכון לשאול מה אם האנשים שמאחוריו שנותנים לו את ההוראות באוזן, ששבוע שלם מתכננים תוכניות כדי להוציא אותן לפועל. אלו האנשים שצריך להתמקד בהם יותר. מה היו אומרים על ביל וולש עם היה נותן למונטנה לזרוק 60 פעמים במשחק? או על ג'ימי ג'ונסון עם לא היה נותן לאמיט סמית מספיק את הכדור. צריך לראות את כל התמונה גרייזס הרי אמרת את זה בעצמך.

אריאל גרייזס 1 בנובמבר 2012

זה ניתוח מצוין, למה לא קצת יותר מסודר וישר למאמר אורח?
לעניין עצמו, אני לא אכנס לכל הנקודות, בעיקר כי אני מסכים עם הרוב. אני כן חושב שבעניין הק"ב השחור יש פה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה. מאמנים רואים ק"ב שחור ואוטומטית מכוונים אותו לקטע האתלטי. פחות סומכים עליו למסור, יותר בונים בשבילו מהלכי מסירה – ואז הוא גם לא לומד איך לקבל החלטות נכון והופך להיות עוד מייקל ויק.

NO1 4 בנובמבר 2012

גרייזס,
תודה על המחמאות, כמו תמיד אני נהנה לנהל דיון אינטיליגנטי בבלוג שלך.
לגבי הסטיגמה אני מסכים לחלטין התיוג האוטומטי לקטע אתלטי מאוד מתסכל. מעניין לראות איך העניין יתפתח במהלך השנים כי אתלטיים גדולים זה הכיוון החדש בכל ספורט. ועוד יותר מעניין אותי לראות את יתפתח RG3 שנראה בהחלט כבעל פוטנציאל ענק לעתיד, כי כמו שזה נראה עכשיו מייק שנהן הוא לא האיש שיוציא ממנו את המקסימום.

NO1 4 בנובמבר 2012

גרייזס,
תודה על המחמאות, כמו תמיד אני נהנה לנהל דיון אינטיליגנטי בבלוג שלך.
לגבי הסטיגמה אני מסכים לחלוטין התיוג האוטומטי לקטע אתלטי מאוד מתסכל. מעניין לראות איך העניין יתפתח במהלך השנים כי אתלטיים גדולים זה הכיוון החדש בכל ספורט. ועוד יותר מעניין אותי לראות את יתפתח RG3 שנראה בהחלט כבעל פוטנציאל ענק לעתיד, כי כמו שזה נראה עכשיו מייק שנהן הוא לא האיש שיוציא ממנו את המקסימום.

Comments closed