שבתרבות – עוד קצת אמריקה

חוויות ומחשבות על אמריקה, אמסטרדם וגם המורשת של דיוויד סטרן

הפוסט האחרון של שבתרבות שהעליתי היה לפני שלושה שבועות, בדיוק כשהייתי בדרך לארה"ב. מאז, הספקתי לחזור עם הרבה רשמים חדשים שלא היה לי את הזמן לחלוק אותם אבל עדיין אני חושב שהם שווים פוסט. אז תסלחו לי על האיחור הקל.

טוב, הדבר המרכזי בארה"ב כרגע הוא כמובן מערכת הבחירות לנשיאות שתסתיים בעוד פחות משבועיים. האמת, אם אתה מסתובב בארה"ב תתקשה לנחש שזה קורה.

כן, אתה רואה שלטים בהרבה מקומות אבל על אף אחד מהם לא כתוב את השם של אובמה או רומני אלא מועמדים למועצה המקומית או למשרד השריף. סטיקרים על הרכבים? נסחפתם לגמרי. וכמובן, שלא כמו בארץ, שאפשר להעביר ימים שלמים בלי לראות חדשות, הרי באמריקה חדשות הן אופציונליות בלבד ואלו המקומיות חשובות לתושבים הרבה יותר מאלו הגלובליות.

כן, מדברים על המירוץ, בטח אם אתה צופה ב-CNN או בפוקס ניוז. אבל בקרב האנשים שאני שהיתי בקרבם, הבחירות היו נו-ניוז למדי. נדמה שיש תחושת שובע בארה"ב בהקשר של הבחירות הללו. אין את תחושת פעמי ההיסטוריה שליוותה את מערכת הבחירות הקודמת ואפילו לא את תחושת הזעם שליוותה את הימין האמריקאי בשנתיים הראשונות לבחירתו של אובמה.

בכלל, יש נטיה בארץ לקדש את הבחירות האמריקאיות, להסתכל עליהם ולהגיד – הלוואי עלינו.

ובאמת, יש המון דברים שהיינו שמחים לקחת מהאמריקאים. תרבות העימותים הנשיאותית שבה מדברים על נושאים מהותיים והיא מעוגנת עמוק בתרבות ולא כמו אצלנו שראש הממשלה יכול להחליט שלא בא לו להשתתף בעימות כזה וזהו.

מצד שני, יש הרבה מאוד דברים שאנחנו לא נוהגים להסתכל עליהם אבל יש בהם המון טעם לפגם. למשל, כמויות הכספים העצומות שמבוזבזות על הקמפיין הארוך הזה לנשיאות. באחד המשדרים שראיתי היה כתוב (ואני מקווה שאני לא מתבלבל במספרים) שאובמה ורומני הוציאו ביחד 180 מיליון דולר על תשדירי פרסומות. במדינת אוהיו לבד!

דבר נוסף שקצת מציק לי בדמוקרטיה האמריקאית הוא הלקיחה שלה לקיצון. אנחנו מעדיפים להסתכל על הבחירות לנשיאות אבל כשהאמריקאי הולך לקלפי הוא בוחר הרבה יותר מזה. הוא בוחר נציגים לקונגרס ולסנאט, הוא בוחר מושל וראש עיר, הוא בוחר נציגים לעירייה והוא בוחר תובע מחוזי, שריף ושופטים. וזה בנוסף להצעות חוק מסוימות – מהקמת נמל תעופה מקומי ועד איסור עישון במקומות ציבוריים – שעולות למשאל עם בכל בחירות. כאילו האמריקאים לא סומכים על הנציגים שלהם שיקבלו את ההחלטות הנכונות (שבמידה מסוימת, כמו שרואים בארץ, הם צודקים. תוך כמה שנים אתם חושבים היה משונה פה חוק שעון הקיץ, למשל, אם הוא היה עומד לבחירת הציבור?).

האובר-דמוקרטיה הזאת, שמעוגנת מאוד ביסודות האמריקאים – אלו שהתמרדו נגד השליטה הבריטית (ושעד היום אחראים גם לסעיפים חוקתיים כמעט אנרכיסטיים כמו זה שמרשה לכל אזרח להחזיק נשק, למשל), היא יפה על הנייר אבל כשבוחנים אותה לעומק אתה חייב לתהות האם היא לא מפחיתה משהו מיכולת הגורמים הרלוונטים לעשות את תפקידם. איך שריף יכול לעשות את תפקידו אם כל כמה שנים הוא צריך לדאוג להבחר מחדש?

כשמסתכלים על מערכת הבחירות המתקרבת אלינו במהירות, למרות כל הפגמים המובנים בה (וברוך השם, יש בה הרבה),  צריך גם להעריך דברים מסוימים בה. לפחות אצלנו אנחנו לא נאלצים לראות פרסומות כל חצי דקה למועמד זה או אחר והיא גם נגמרת הרבה יותר מהר. גם זה לטובה.

*

אם יש משהו שאני מחבב באמריקה זה את חווית הקניה. כלומר, חיבבתי. בניגוד לארץ, בה איך שאתה נכנס לחנות מתנפלות עליך הזבניות בניסיון למכור לך, בארה"ב זה תמיד היה הרבה יותר מעודן. היית נכנס לחנות והמוכר היה מחייך אליך ואומר לך בוקר טוב, כאילו – אם תרצה אותי, אני פה.

ובכן, לא עוד. אם תרצו סימן למשבר הכלכלי הגלובלי תוכלו למצוא אותו בקניון הקרוב לביתכם (אם אתם גרים באמריקה, כמובן). האגרסיביות שבה הזבנים מתנהגים היום כאילו נלקחה מספרי הלימוד הישראלים. "אפשר לעזור לך, אדוני?" כל חמש שניות ודי ברור לך שהם ממש רוצים שתקנה מהם. לפעמים, לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא סימנים למשבר, דווקא הדברים הקטנים הם המשמעותיים.

אבל לא על המשבר באמריקה רציתי לדבר אלא על חנויות הספרים. בעבר, זאת היתה החוויה הכי אהובה עליי בנסיעה לארה"ב – חנויות ספרים עצומות, מלאות מדפים ושכל נושא מקבל טיפול מעמיק. הכי אהבתי את מדפי ספרי הספורט העצומים שהראו על תרבות הספורט האמריקאית שאנחנו יכולים רק לייחל לה.

לצערי, המצב השתנה. בפיניקס, בה התגוררתי לפני חמש שנים, היתה חנות ספרים גדולה של בארנס אנד נובלס קרובה למקום מגוריי, מה שאומר שהכרתי אותה די טוב. אתם יכולים לדמיין את ההפתעה שלי כשנכנסתי אליה לפני שבועיים כדי לגלות שמשהו כמו חצי ממדפי הספרים נעלמו כדי להפוך למדפים לצעצועים, פאזלים, לגו ושאר מרעין בישין.

כשאני חושב על זה אחורה, כמובן שלא מדובר בתופעה חדשה – כבר כשגרתי באורגון לפני כשנה וביקרתי בחנויות ספרים ראיתי את זה אבל רק עכשיו – כשזה היה על חנות שממש הכרתי – הבנתי את מהות ועומק התופעה.

פה בארץ, הקינדל ודומיו תפסו נפח שוק מסוים אבל עדיין לא גדול במיוחד, בעיקר כי אין עדיין מספיק כותרים בעברית. בארה"ב, לעומת זאת, הם הפכו לשליטים הבלעדיים כמעט של שוק הספרים – אמזון, למשל, מוכרת יותר ספרים דיגיטליים מאשר מודפסים – וזה משפיע מן הסתם על חנויות הספרים שנאלצות לחפש תחליפים ולנסות למשוך לקוחות חדשים – בעיקר ילדים.

כבן אדם ריאלי ברור לי שזה תהליך טבעי  שייגמר בסגירת מרבית חנויות הספרים, אבל כטכנופוב וחובב ספרים מושבע, זה גם קצת עצוב לי.

*

אם כבר מדברים על אמריקה, אי אפשר שלא לדבר על החדשות הטריות מהבוקר שמדברות על הפרישה של דיוויד סטרן, הקומיש של ה-NBA, אחרי לא פחות מ-30 שנה בתפקיד.

בואו נתחיל מזה שלא משנה איזה תפקיד אתה נושא – 30 שנה זה הרבה יותר מדי. אין שום יתרון בבן אדם שנמצא בתפקיד כל כך הרבה זמן. הוא מתרגל, הוא מתקבע, הוא הופך להיות בטוח שהוא חצי אלוהים. וגם דיוויד סטרן, בחור יהודי עניו במקור, לא היה יכול לברוח מכל הרעות החולות הללו.

מקובל מאוד כבר בערך 20 שנה להגיד על סטרן שיחד עם בירד ומג'יק הוא הציל את ה-NBA. האמת היא אף אחד לא יודע את האמת (משפט שהוא כמובן מופת לסתירה פנימית). אף אחד לא יכול לדעת מה היה קורה אם סטרן לא היה נכנס לתפקיד שלו באותה תקופה שהיריבות הגדולה בתולדות ה-NBA נכנסה לשלבים הקריטיים שלה.

קצת כמו עם ג'וליאני וניו יורק, שהרבה מאמינים היום שלא הפעילויות שלו הן אלו שהפכו את ניו יורק לעיר הרבה יותר בטוחה, אלא שהוא נהנה מהמזל שבדיוק בתקופתו נכנסו לפעולה מספר גורמים מרכזיים, כך גם עם סטרן, אנחנו אף פעם לא נדע.

מה שאנחנו כן יודעים זה שהוא קיבל ליגה עם בירד ומג'יק ואחר כך קיבל את המתנה הכי גדולה שמנהל ליגת כדורסל יכול לבקש – בחור צעיר העונה לשם מייקל ג'ורדן – והצליח להוציא את המקסימום ממנה. בתקופה שלו, ה-NBA הפך לפופולרי מתמיד ולמותג בינלאומי רציני ביותר, משהו שאף ליגה אמריקאית אחרת לא התקרבה להשיג (ולא שהן לא ניסו, אם כי לא בטוח שבכל כך הרבה מאמצים).

אבל יחד עם זאת, בתקופה שלו גם ראינו ירידה בפופולריות של ה-NBA. ראינו את הליגה נכנסת לשתי השבתות שעלו לה  בשתי עונות מקוצרות. ראינו הרחבה של הליגה מעבר לסף הכישרון שלה, מה שיצר דילול כשרון וירידה ברמה – לאו דווקא של הקבוצות הבכירות, אלא בעיקר של מעמד הביניים. בכל קונפרנס, מעבר לשתיים-שלוש קבוצות, שאר הקבוצות הן סטטיסטיות בלבד, וזה לפני שאני מדבר על אוסף של 15 קבוצות לערך שלא מענינות אף אחד.

והבעיה הכי גדולה עם החלק השני בכהונה של סטרן הוא הכיוון שהליגה לקחה. נדמה שסטרן נורא נהנה בהתחלה מהכניסה של מייקל, וובר ואחרים שהכניסו את התרבות השחורה לתוך הליגה אבל ממש נבהל כשגילה שהליגה שלו הופכת לשחורה מדי. סטרן, לא בחור גזעני – אני בטוח, התחיל להבהל שהקהל הלבן, שמהווה עדיין את האחוז הניכר ביותר בין הצופים, יירתע מכל אותם סממנים שחורים – קעקועים, רסטות וכל השאר -וייברח מהליגה.

אז הוא חוקק את החוק שמחייב שנה בקולג'ים (או במכבי חיפה, לשחקנים מסוימים), את קוד הלבוש המגוחך (אין כמו לראות שחקן של 2.10 עם חליפה שלא קשורה לכלום) שכוונו רובם ככולם בכדי לעדן את התרבות השחורה לקהל הלבן.

מה שסטרן לא הבין זה שהבעיה של הקהל אף פעם לא היתה עם איך שהשחקנים נראו – אלא רק עם איך שהם שיחקו. סטרן לא הבין שהדבר העיקרי שחיבב את הליגה שלו על העולם – מייקל ג'ורדן, כמובן – הפך אותה גם לליגה הרבה יותר סוליסטית, שבנויה על מבצעים אישיים ועל אתלטיות, מאשר על כדורסל קבוצתי ומשחק חכם.

השיא כמובן בתופעה הזאת היא התופעה הנקראת לברון ג'יימס. לברון הוא לא איש רע, אני חושב. למעשה, אני די משוכנע שמדובר בבחור חביב למדי. אבל הליגה הזאת, שבנויה היום מסביב לכוכבים בלבד, היא המקום היחיד שבו יכול להתקיים פולחן אישיות כמו זה של לברון, שבו הוא הולך ובוחר את המקום שבו ישחק ועוד בפריים טיים.

ועל כן, נגיד לסטרן תודה אבל גם ברוך שפטרנו. אם מחליפו יהיה איש חכם, הדבר הראשון שהוא יעשה יהיה לצמצם את הליגה בכמה קבוצות ואת העונה בכמה משחקים וייתן לנו אפשרות לליגה טיפה יותר מאוזנת. הסיכוי שזה יקרה, דרך אגב, הוא אפס עגול.

*

שתי מילים קצרות גם על אמסטרדם:

לבית של אנה פרנק לא נכנסתי – התור היה באורך הגלות והאמת היא שאני לא חסיד של לשלם כסף בשביל לראות איפה אנשים אחרים סבלו (במיוחד שאין לי מושג לאין הולך הכסף), אבל כן עברתי ליד וראיתי את המקום, הלוואי עליי לגור שם. אם הייתם שם אתם יודעים – יש כנסיה ציורית ממש ליד, הבית יושב על אחת התעלות הרומנטיות שמסביבן עצים עומדים בשלכת מקסימה. ואם זה בא ללמד אותנו משהו, זה כנראה שגם המעשים הכי נוראיים יכולים לקרות במקומות הכי שלווים ופסטורליים בעולם.

מקום נוסף שביקרתי בו, כמו כל תייר מצוי בעיר, הוא כמובן רובע החלונות האדומים. מה אגיד לכם, מדובר בחוויה מאוד מוזרה. אישית, תמיד הייתי בעד מיסוד הזנות. כאשר יש ביקוש למשהו, יהיה לו גם היצע, לא יעזור כלום (זה נכון גם לגבי סמים, כמובן) – ועדיף לפחות שזה יהיה מפוקח ומאורגן.

ועדיין, התופעה כמו שהיא באמסטרדם הטרידה אותי. מבחינתי, גם אם זנות קיימת – ללכת לזונה צריך להיות משהו שעושים בהחבא. שצריך להתבייש בו. אנשים אומרים לי – מדובר במקצוע כמו כל מקצוע אחר באמסטרדם, אבל זה לא נכון. אני לא מכיר בחורה שנתנו לה אופציה של להיות רואת חשבון או זונה ובחרה באופציה השניה. אני לא מכיר מישהו שהבת שלו תגיד לו – תשמע, אבא, החלטתי לפתוח בקריירה מקצועית של זונה – והוא יגיד לה מזל טוב.

אז זנות חוקית ומאורגנת – סבבה. אבל ככה, בגלוי? לא, לא מסתדר לי.

*

בקטנה:

– אני חושב שהסיפור עם "חטופים" שבפרק השבוע ניצל הבמאי הזדמנות להכנס במבקרת התרבות של YNET כדי לקרוא לה "שמנה ממורמרת" , הוא רגע השפל הנמוך ביותר של הטלוויזיה הישראלית אי פעם. כן, יותר מכל מה שדודו טופז וכדורי השוקולד עשו אי פעם.

דודו טופז אמנם הלך והרביץ למאיר שניצר, אבל לפחות היה לו את הכבוד לעשות את זה פנים מול פנים. החבר'ה של "חטופים" – סדרה ששווה כל אחת ממשפטי הביקורת של מלמד, דרך אגב, כי מדובר בסדרה נוראית (האם ייקראו לי עכשיו בעונה השלישית גמד מכוער? כולי תקווה) – לא רק שניצלו במה שלא מיועדת לכך ולא רק  במקום שבו המבקרת לא יכולה להגיב – גם בחרו לעשות זאת בדרך הכי נמוכה האפשרית, על ידי פניה למאפיינים גופניים שלא קשורים בכלום לביקורת.

אם יש לכם טיפה כבוד לעצמכם, אתם מוזמנים להחרים את הסדרה הזאת, כמו שאני עושה. לאנשים האלו אין כבוד לאחרים, למה שלי יהיה כבוד אליהם?

– אם כבר "חטופים", זה רק אני שראה את לילך של איצקו מ"רמזור" נותנת הופעת אורח בפרק הראשון של "הומלנד"? מה קרה, צילמו ביפו והתקמצנו להביא שחקנים אמריקאים עד לארץ? והיא אפילו לא שיחקה ערביה, מה תגידו.

– אני חושב ש-10 שנים בערך לא יצא לי לטוס באל על עד השבוע והאמת היא שהרבה דברים השתנו לטובה. האוכל השתפר, המטוסים טיפה יותר מרווחים (זה לא בריטיש, אבל זה לא נורא), אבל דבר אחד כנראה אף פעם לא יישתנה – אתה עולה לחברה ישראלית ויחס ישראלי זה מה שתקבל. במקום דיילות שעוברות אחד אחד, 200 נוסעים, ושואלות בנימוס "מה תרצה אדוני?" אתה מקבל "גבינה או ביצה?" בנזיפה ומגש שמושלך אליך כלאחר יד וכמעט מתרסק על הנוסע לידך. אם ישראל אז עד הסוף.

 

מזל טוב, כדורגל!
של מי הבזיון?

No Comments

אנונימוס 26 באוקטובר 2012

מסכים עם כל מה שאמרת על האובר-דמוקרטיה באמריקה. זה מגיע למצבים הזויים לחלוטין של שלטי פרסומת לשופטים שאיזה קפטן בכיר במשטרה המקומית ממליץ עליהם. מה זה זה?! הרי מחר השוטר או פקוד שלו מופיע כעד בבית המשפט של השופט!
פשוט הזוי.

austaldo 26 באוקטובר 2012

לגבי חנויות הספרים – לפני כמה שנים יצא לי להכיר בחור סקוטי מאוד נחמד שנתן לי כמה טיפים על כתיבה ופירסום ספרים ובדיוק הוציא את הספר הראשון שלו. הוא סיפר לי שאמאזון מוכרת את הגירסה המודפסת של הספר שלו בעשרים ומשהו דולר ועל כל מכירה הוא מקבל קצת פחות מדולר אחד בעוד שאת הגירסה לקינדל אמאזון מכרו בחמישה דולר והוא קיבל 2 דולר על כל מכירה. אז כן, זה נורא רומנטי לקרוא ספרים מנייר אבל גם בזבזני, לא אקולוגי ומקטין את החלק של הסופר – בסך הכל הוא זה שצריך להיות הנהנה העיקרי מההצלחה של הספר שהוא כתב.
אז תתרגל. לי היום זה ממש לא משנה לקרוא ספר מודפס או קינדל.

אנונימוס 26 באוקטובר 2012

זה לא כזה חד משמעי. הנזק הסביבתי שהמכשירים האלקטרוניים, הבטריות שלהם, הייצור שלהם ותפעול הדאטה-סנטרס הענקיים של החברות שהופכים אותם לשימושיים זה חתיכת דרעק סביבתי לא קטן בפני עצמו, וזה רק הולך וגדל.

MG 26 באוקטובר 2012

קיים ביקוש (והיצע) לקרבות כלבים/תרנגולים, אז בוא ונמסד.
קיים ביקוש (והיצע) להרואין וקראק, אז בוא ונמסד.
קיים ביקוש (והיצע?) להתאבדויות שאינן של חולה נוטה למות, אז בוא ונמסד.

לא כל דבר שקיים לו ביקוש (והיצע) צריך למסד. מותר גם לאסור דברים שפוגעים בחברה (אני מדבר על העיקורן ולא על זנות).

אגב, בתור רו"ח, אני עדיין בוחן את כל האלטרנטיבות…

D! בארץ הקודש 26 באוקטובר 2012

לפחות בקשר חהרואין וקראק – הניסוי הפורטוגלי עדיין מתקיים והתשובות אינן חותכות לגמרי.

Fluttershy 27 באוקטובר 2012

בהאמסטרדאם הפרוייקט נחל הצלחה חלקית. :)

הרבי מיעוטו 27 באוקטובר 2012

ואני אתקוף מהצד השני דווקא- אני עובד כרגע כמאבטח. גם אני לא חשבתי שזה מה שאני אעשה כשאהיה גדול. גם אבא שלי לא ממש מבסוט מזה. ואני, למרות שסמים לא ממש עושים לי את זה, בעד ליגליזציה של כל סוגי הסמים (לרבות הרואין), היות והוצאתם אל מחוץ לחוק ב-90 השנים האחרונות לא רק שלא עצרה את התופעה אלא גם גרמה להמון נזקים נלווים. לגבי התאבדויות, אני לא ממש חושב שיש איזשהוא חוק נגד התאבדות, וגם אם היה לא נראה לי שהוא היה מרתיע את מי שרוצה להתאבד, כך שזהלא ממש נראה לי רלבנטי.

בסופו של דבר, הטענה שלי היא שמוסר הוא דבר משתנה, ונסיון לתקף את מה שהיה נראה מוסרי לפני דורות לגבי הדור הוכחי זה לא תמיד הדבר הנכון (גם לא תמיד שגוי, אבל אסור להיות אוטומטיים)

איציק 27 באוקטובר 2012

הרבי,
התייחסות קצרה:
1. החוק נגד סמים חייב להיות כיוון שסמים הם לא רק נזק לאדם עצמו כי אם גם לסביבה. החוק צריך להיות (ונדמה לי שהוא כזה) יותר נגד ברוני הסמים מאשר נגד המשתמשים.
2. חוק נגד התאבדות יש, עד כמה שאני יודע, בצה"ל וגם בצבא ארה"ב ואולי גם בצבאות אחרים והוא מופעל רק אם ההתאבדות נכשלה (הגיוני, והעברה היא פגיעה ברכוש). בדין האזרחי זה נראה לי די טיפשי. מה שכן, בארה"ב לא מפרסמים את מקום ההתאבדות כיוון שמחקרים הראו שכאשר יש תאור של המקום זה מקפיץ באופן זמני את כמות מיקרי ההתאבדות (זה לפחות מה שסיפרו לנו בהובר-דאמב).

ברק א 26 באוקטובר 2012

הסכומים בבחירות האלה מטורפים לגמרי, עד עכשיו נתרמו 2 מליארד דולר למערכת הבחירות הזו.

אריאל 26 באוקטובר 2012

גרייזס, צר לי שאני מגיב רק לחלק האחרון של הטור. שאלה לי אליך, האם שמת לי איך הדיילות מתייחסות לנוסעים, או גם לאיך הנוסעים מתייחסים לדיילות?

אריאל גרייזס 26 באוקטובר 2012

אין שום ספק שזה חלק מהעניין. ועדיין, ישראלים יש על טיסות לא רק של אל על ועדיין, רק בחברה הזאת הדיילות מרשות לעצמן להתנהג ככה.
הסיבה לזה, דרך אגב, זה שרק בארץ עבודת דיילות (וזה נכון גם לגבי מלצרות) נחשבת למשהו זמני בלבד. בכל מקום זאת עבודה מקצועית שאנשים עושים במשך רוב חייהם – וככה הם גם מתייחסים אליה

zivush 26 באוקטובר 2012

אני טס הרבה עם us airways מפילדלפיה לת"א. הדיילים הם דיילים מקצועיים (חלקם בשנות ה-50 לחייהם) ועדיין – אחרי מספר טיסות עם קהל ישראלי, הם התיישרו עם סטנדרט השירות של אל על. אז האם זו ביצה או תרנגולת? ההתנהגות של הישראלים כנראה גוררת את היחס.
דרך אגב, אני לא מתבדל – אני גם כזה, אולי פחות או יותר מישראלי כזה או אחר, אבל ישראלי.

D! בארץ הקודש 26 באוקטובר 2012

ועל זה נאמר – יש שתי סיבות לא לטוס עם אלעל….

והשלישית עם הקופים…

משה 27 באוקטובר 2012

טסתי במספיק חברות כדי להעיד שאלעל היא איפשהו באמצע, לא חברה טובה אבל גם לא גרועה במיוחד. ההתעסקות שלנו בחברה וההלקאה העצמית קצת מוגזמת.

urlacher 27 באוקטובר 2012

רק לפני חודש הייתי בארה"ב ויצא לי לטוס גם ביונייטד וגם בדלתא, פנימי וטראנס אטלנטי, ואני יכול להגיד שהדיילות היו זוועה! בשביל כוס מים עשו לי פרצוף כאילו ביקשתי ממנה שתעשה לי פוט מסאז'
לא יצא לי לטוס עם אל על כבר כמה שנים אבל יש לי תחושה שזו כבר תופעה גלובלית
חומצזה שמוזר לי הקונספט שנשים וגברים בני 50 פלוס משרתים אותי
כשזה איזה בחורה בת 25 זה משום מה יותר קל

matipool 26 באוקטובר 2012

ארוך ומעניין כרגיל .
מזדהה לחלוטין בנושא הספרים . אחת ההנאות הגדולות בטיולים בערים גדולות זה להיכנס לחנויות ספרים כאלו , לדפדף בספרים בלי שאף אחד יפריע לך , להתרווח על כורסא נוחה ולהזמין קפה ועוגה ( במיוחד אם האישה שאיתך היא פריקית של יצירה ומלאכת יד ומחפשת חוברות וספרים בכל מקום אפשרי . לפעמים זה אפילו קובע את יעד הנסיעה ) .
עצוב לי לשמוע על בארנס אנד נובלס . זוכר בהנאה גדולה את החנות שלהם במנהטן וחנות דומה בברלין . מדי פעם גם הייתי משתעשע במחשבות לפתוח מקום כזה בארץ . דרך אגב – גם אני טכנופוב .
ראיתי את הפרק של חטופים עם ההערה על אריאנה השמנה והממורמרת . הייתי מופתע וזה הציק לי כי מיד עשיתי את ההקשר והבנתי שלא במקרה נבחר השם הנ"ל . מכה מכוערת מתחת לחגורה . אשקול את המשך צפייתי בסדרה .

עומר 26 באוקטובר 2012

גם בארץ יש חנויות ספרים כאלה, עמוסות כל טוב, עם מוכרים שמבינים עניין ויכולים להמליץ, לפעמים עם בית קפה קטן ומקום לשבת. אני מכיר לפחות שלוש חנויות כאלה בירושלים: אדרבא וספרים ברחביה ותמול שלשום במרכז העיר.

איציק 26 באוקטובר 2012

אריאל,
אתה אולי צודק בעיניין סטרן וג'וליאני אבל מזל צריך לדעת לקחת ולנצל. אני בטוח שהרבה לא היו יודעים לנצל את הפוטנציאל כמו שסטרן עשה במשך הרבה שנים. היו לו טעויות, וההרחבה זו הגדולה מבינהם אך היו לו הרבה יותר החלטות טובות, כולל עניין הלבוש.
לגבי הזנות, צריך אולי לעשות משהו כדי שיוכלו להיבדק, ואולי צריך לעצום עין (לגבי הזונות ולא לגבי הסרסורים אותם צריך לרדוף עד חורמה). לגבי המיסוד קצת קשה לי לקבל את זה. היום ממסדים מחר ידרשו לעשות מזה מוצר בפיקוח. לא מתאים.

גיטה שבס לכולם

MG 26 באוקטובר 2012

איציק, כיוון שאני יודע שיש לך חוש הומור (ואם תגובה מסוג זה מפריעה לך, אנא כתוב זאת), אכתוב שטוב לדעת שאצלך היידיש אינה מקופחת לעומת העברית :)
יש לכתוב: "גוטע שאבעס" (אלא אם מישהו יתקן אותי).

איציק 26 באוקטובר 2012

:-)
לגבי ה-'ע' לא ידעתי.
לגבי ה-'ת' לא כתבתי בכוונה, כיוון שחשבתי שלא כולם ידעו שצריך ליחס ל-'ס'.
לגבי 'ו' או 'י' זה תלוי מאיזה איזור הגעת ("גוט" או "גיט", והדרך השניה זה כמו שהסבתות שלי אמרו).
בכול אופן כתבתי יותר פונמי מכתיב נכון, ואתה מוזמן להמשיך ולתקן :-)

הפעם אשתדל בלי שגיאות: שבת שלום ;)

D! בארץ הקודש 26 באוקטובר 2012

גם אצלנו אומרים גיטה. האידיש עצמה אף שנחשבת לדיאלקט מורכבת ממספר רב של הגיות.

אזי 26 באוקטובר 2012

בנקודות

אני מתעב מוכרים שמתעלקים. ברוב המקרים אם אני נכנס לחנות וקופץ עלי מוכר-נינג'ה, אני מסתובב ויוצא.

העולם מתקדם ולפעמים לטובה, הבעיה עם הקדמה, כמו עם כל שינוי, זה שהיא לא רומנטית.

דיויד סטרן הפך את הNBA לליגה הכי מצליחה בעולם. יכול להיות ש30 שנה זה יותר מדי זמן, אבל לפחות 15-20 שנה מתוכן מוצדקות.

מסכים עם כל מה שכתבת על אמסטרדם (לראות בחורה בחלון ראווה, 70% ערומה, מדברת שיחות חולין בטלפון, זה מחזה דיי מוזר.

חטופים – ההערה על השמנה וממומרת אכן מגעילה. אבל ההערה שלך "מקום שבו המבקרת לא יכולה להגיב" היא מיותרת. עיתונאים ומבקרים זוכים להגיד מה שבא להם ולא זכור לי שהיא נותנת בטורים שלה אפשרות להתגונן. (זה מזכיר את יציע העיתונות/שער השבת שמדי פעם אחד המרואיינים מתלונן על ברקוביץ' והם צועקים שהוא לא שם להגן על עצמו. עיתונאים צריכים להפסיק להתחבא)

זה שנפלת על דיילת "שמנה וממורמרת" ( :) ) לא אומר שזה השירות שמקבלים באלעל. בדרך כלל ה"ביצה או גבינה" מגיע עם חיוך, והוא הרבה יותר שימושי מ "מה תרצה" שלאחריו מגיע נוסע ממורמר שזועף "מה יש!?"

יש לנו ארץ נהדרת.

גיל 26 באוקטובר 2012

את הבחירות מרגישים ויש גם סטיקרים על מכוניות אבל אין ספק שזה לא כמו בארץ. הסיבה המרכזית היא שמערכת הבחירות לוקחת יותר משנה, ובמשך חודשים המועמדים לנשיאות ידועים ולא מלהיבים כל כך אז על מה יש לדבר כבר? אגב, אפרופו סמים שהזכרת, בכמה מדינות יש הצבעה האם להפוך את המריחואנה לחוקית.

אכן, הצבעה בבחירות כוללת הרבה מאוד דברים. הצבעתי לראשונה ב2010 שם לא הייתה בחירה לנשיא והבחירה לקחה משהו כמו 20 דקות. יש עשרות בחירות מקומיות, כולל משאלים שאין לך שום מושג בהם. מילא בחירות לשופטים או קוגנרס שם אתה אולי עוד מכיר משהו, אבל יש כל מיני בחירות לסגן השריף המקומי שאין לך שום מושג בהן. בעיניי זה לא אובר דמוקרטיה אלא חוסר דמוקרטיה ודי מסוכן. אנשים מצביעים על דברים שבפרוש אין להם מושג בהם, או שלא מצביעים ואז מספר קטן של מצביעים משפיע על כולם. הקטע של הצבעה לשופטים הוא במיוחד הזוי בעיניי אבל זה מה שיש.

אכן, חנויות הספרים נעלמות וחבל וגם אני הרגשתי בדיוק כמוך כשהלכתי (בצורה נדירה) לבארנס אנד נובל. יש פחות ספרים ויותר גאג'דטים וצעצועים. בורדס אגב פשטו את הרגל. למרות שאפשר למצוא הכל באינטרנט, שום דבר לא משתווה לחויית השיטוט בחנות גדולה.

רבלינו 26 באוקטובר 2012

אין דבר כזה אובר דמוקרטיה
הדמוקרטיה האידיאלית היא בשוויץ
שם יש משאל עם כמעט בכל נושא
שילטון עם אמיתי ולא פעם ב 4 שנים

איציק 26 באוקטובר 2012

כן, וגם ראש הממשלה מתחלף לפי סדר הקנטונים ולא לפי הרוב במדינה שבחר בו.

רבלינו 26 באוקטובר 2012

אגב לא הבנתי למה אסור להגיד על אריאנה השמנה והממורמרת ,אם היא כזו?

קשקשן בקומקום 27 באוקטובר 2012

אתה אמיתי? בסדרת דרמה להכניס לתסריט הערה אישית על מבקרת שכותבת על התכנית שלך? לא ברור לך למה זה לא לגיטימי?
ולא ברור לך למה לכתוב על המשקל שלה זה מתחת לחגורה ולא לגיטימי?

רבלינו 27 באוקטובר 2012

אני לא מבין למה אסור לבקר את אריאנה?
אני יודע שבתילאנד ביקורת על המלך גוררת עונש מאסר
אריאנה היא ממשפחת המלוכה הישראלית?
אני כל כך מתגעגע לדן בן אמוץ שהיה נכנס במבקרי הספרות
שחשבו את עצמם מעל כל ביקורת

אריאל גרייזס 28 באוקטובר 2012

ומה הקשר בין מה שהם עשו לבין ביקורת? לקרוא למישהו שמן זה ביקורת?

אלון 27 באוקטובר 2012

יש איזשהו מועמד לבית הנבחרים של צפון קרוליינה שמסתובב עם נשק בתשדירי בחירות שלו. מראים אותו בצייד מדבר על החופש לשאת נשק. תפסתי את הראש ואמרתי רק באמריקה. במחשבה שנייה אם בישראל היו בחירות אזוריות אני מניח שתשדיר עם נשק היה מביא למועמד לא מעט קולות.

באבא ימים 27 באוקטובר 2012

ההבל בין ישראל לאמריקה הוא שבאמריקה שריף לא יכול את תפקידו בגלל שיטת הממשל. בישראל ראש המששלה לא יכול לעשותא את תפקידו.

יואב בורוביץ' 27 באוקטובר 2012

מאוד נהניתי לקרוא

צור שפי 27 באוקטובר 2012

1. הבחירות: היתרונות בארה״ב – מאבק בין שתי השקפות עולם המיוצגות על ידי שני אישים, מערכת ברורה של בלמים ואיזונים. החסרונות שם – הקף התרומות המפלצתי, הקמפיין השיטתי להטיל מגבלות על אוכלוסיות מסויימות לממש את זכות הבחירה שלהן (אם כל מי שהינו בעל זכות בחירה היה מצביע לרפובליקנים לא היה סיכוי).
2. זנות: יכול להיות שאי אפשר לחסלה לגמרי אבל צריך לשאוף לכך. יש מעט מאוד נשים שמגיעות לעסוק בכך מרצונן החופשי, רובן מאולצות על ידי נסיבות חיים קשות ו/או ארגוני פשיעה. הדבר האלמנטרי הוא להפוך את הקליינט לעבריין, זו חקיקה פשוטה שאכיפתה תפחית דרמטית את הקפי התופעה. במקביל כמובן פעילות חוקית נגד הסרסורים ותוכניות חברתיות להסבה מקצועית לאומללות. ממילא מובן למה החלונות האדומים הם בעיני תופעה מזעזעת ושלילית.

גיל 27 באוקטובר 2012

לגבי זנות, כשהעסק ממוסד יש הרבה פחות פשיעה ויותר בחירה, כמו במקרים של אוסטרליה ונבאדה. לזנות יש תדמית מאוד גרועה בגלל שהיא לרוב לא ממוסדת ולכן מושכת אליה טיפוסים מפוקפקים ויש פשיעה רבה סביב לה. הנקודה היא שאף פעם לא תצליח לאסור על זנות. בשבדיה, הזנות אינה חוקית ומה שקורה בפועל היא שהיא ירדה למחתרת ושם יש עוד יותר פשיעה.

רבלינו 27 באוקטובר 2012

תכלס,רק גברים שוביניסטים שרואים בנשים יצורים נחותים מתנגדים למיסוד הזנות

צור שפי 27 באוקטובר 2012

קשקוש

עמית ג 27 באוקטובר 2012

אומנם יש שלושה דיבייטס בקמפיין הנשיאות הנוכחי, אבל לא ממש מדברים בהם על הנושאים. למשל, התחממות גלובלית, הזכות לשאת נשק, המלחמה בסמים, משטרת הגבולות; אף אחד מהמועמדים לא העיז לגעת בנושאים אלו במהלך הדיבייטס. לצערי השנה שימשו הדיבייטס כבמה לטוקינג פויינטס של המועמדים, ללא תחקור אמיתי מצד המנחים או מצד המועמד השני. היתרון היחידי הוא במתן גישה פחות מסוננת למועמדים, אך חוסר התחקור והתמקדות בעובדות אמיתיות הופך את העימותים לתחרות סגנון. כדוגמא לכך אפשר להביא את קיתונות המילים שנשפכו על כיוון מבטו של אובמה בעימות הראשון.

ובכל זאת, בדמוקרטיה, עדיף לקיים עימות בין המתמודדים מאשר להשאיר את ההחלטה בכך בידי אחד מהם.

בני תבורי 28 באוקטובר 2012

צריך לומר בהקשר של הלגיטימיות של הזנות באמסטרדם, היא אינה נובעת מחשיבה ליברלית ורציונל כלשהו, זה פשוט מכיוון שתושבי אמסטרדם החליטו כי אינם רוצים להילחם בחולשות אנוש ולכן הם מתירים כאלה כמו זנות ושימוש בסמים, בתחומי העיר.
הסרת המגבלות והסנקציות החוקיות מעל הזנות לא הפכו את העסק לתחום השליטה והאחריות הבלעדית של נשים בדומה לעסקים לגיטימיים בעיר, כמו בהרבה מקומות בעולם, בגלל סחיטת דמי החסות, שאיתה, לא רק נשים מתקשות להתמודד.

אזי 28 באוקטובר 2012

אגב,
בקשר למה שכתבת על זה שאם היה משאל עם לא היה שעון חורף
אני דווקא מאוד מרוצה מזה שהצ'מפיונס משודר שעה קודם :)

אריאל גרייזס 28 באוקטובר 2012

גם אני מאוד מרוצה מזה שהפוטבול שעה קודם. מבחינתי, להקדים בשעתיים..

בני תבורי 28 באוקטובר 2012

אז איך תראה את הדרבי?

יריב 28 באוקטובר 2012

אם הם הוציאו 180 מיליון באוהיו, אז זה בטח 250 מיליון בכל ארה"ב. הנה דבר שלא כדאי לקחת מהאמריקנים, שיטת בחירות בה רוב האוכלוסיה יודעים שלקול שלהם אין שום השפעה (להבדיל מהנורמה, השפעה קטנה מאוד).

Comments closed