דברים שלמדנו בשבוע 11

ק"ב עילית הוא זן נדיר, אולי הכי נדיר בספורט. רק תראו מי מוביל (שוב) את הליגה.

טוב, סוף סוף פוסט על ספורט. קצת אירוני שבטור סיכום של שבוע שעבר דיברתי על כמה ספורט מאפשר בריחה מהחיים אבל גם מדמה אותם – ויום אחר כך הכל התפוצץ וכל מה שנותר לנו זה לברוח לספורט.

ואיזה ספורט זה היה. אחד השבועות הכי גדולים של העונה כשדווקא המשחקים שלא הבטיחו יותר מדי הפכו להצגות מרתקות.

קליבלנד נראתה בדרך הבטוחה לניצחון על דאלאס, שפתאום הראתה ווינריות לא צפויה (אם זה היה בחור בשם מאנינג שם ולא רומו, מאחורי הק"ב, היינו שומעים על איזה ווינר עצום הוא), יוסטון הצילה את השם הטוב שלה בניצחון דחוק בהארכה על ג'קסונוויל בעלת הניצחון הבודד, וטמפה ביי ממשיכה לגדל אופי עם ניצחון עצום על קרולינה, אחרי קאמבק מרשים בהנהגתו של ג'וש פרימן שגדל לנו מול העיניים לק"ב נהדר (ומי שלא ראה את המסירות המדויקות שלו להשוות את המשחק, הפסיד).

וזה לפני שדיברתי על הניצחון של אטלנטה על אריזונה שהגיע למרות לא פחות מחמישה אינטרספשנס של "מאטי אייס". לא יודע מה זה אומר, האמת – האם זה אומר שאטלנטה כל כך חזקה כדי לנצח גם ביום איום ונורא של ראיין או שיהיה לה קשה לנצח קבוצות עם התקפה קצת פחות אימפוטנטית מזו של אריזונה?

כמובן, היה לנו גם את הניצחון הדי דחוק של גרין ביי על דטרויט – ניצחון שהגיע למרות החטאות שערי שדה חוזרות ונשנות (איזה מקצוע כפוי טובה זה קיקר, יא אללה) ובזכותו של אהרון רוג'רס, שחוזר לאט לאט להיות מועמד מוביל ל-MVP שני ברציפות.

אני יודע שזה קצת מוקדם עדיין לדבר על MVP – בכל זאת, נשארו עוד שישה משחקים לתום העונה, אבל כמו שאני רואה את זה, זה הולך להיות קרב תלת ראשי בין שלושה ק"בים – רוג'רס, מאנינג (שלא תהיה טעות – מדובר באח הגדול, לא החקיין שלו) וגם בריידי שמצטרף למירוץ באיחור. במקרה או שלא, מדובר בשלושת הזוכים האחרונים בפרס. הפתעה הפתעה.

אישית, אני לא אוהב את העובדה שה-MVP של הליגה הוא כמעט בלעדית שחקן שעומד מאחורי הסנטר. נראה לי לא הגיוני ששחקנים אחרים לא יכולים להיות אפילו מועמדים לפרס – למעט שנתיים ב-2005-6, כששון אלכסנדר ולאנדיאן טומלינסון זכו בפרס (וגם אז, הם היו צריכים עונת שיא היסטורית לראנינג בק כדי שזה ייקרה), הרי שמאז תחילת האלף כל הזוכים היו ק"בים.

אבל יום ראשון האחרון נתן דוגמא למה יש בזה גם הגיון רב.

במשך שש שעות רצופות קיבלנו הדגמה מופתית לחשיבות עמדת הק"ב. קודם כל היו לנו אהרון רוג'רס המופתי מול מאט סטאפורד המתקשה ואחר כך את טום בריידי הנפלא מול אנדרו לאק – שהוא באמת ק"ב מצוין כבר עכשיו וייגדל להיות עוד יותר טוב, אבל המשחק מול בריידי רק הראה עוד איזה דרך יש לו לעבור, ובמקביל גם את פייטון מאנינג מול פיליפ ריברס, עוד קרב חד צדדי לחלוטין.

כשאתה מסתכל על כל אחד מהק"בים האלו מתפקד, ורואה בצד השני את הק"ב שפחות (או אם אתה מזפזפ לערוץ השני ורואה את מארק סאנצ'ז מול סאם ברדפורד, אז את אלו שבכלל לא), אתה מבין למה המצביעים לא טורחים בכלל להסתכל על שחקנים בתפקיד אחר.

אני לא חושב שיש תפקיד בספורט המודרני, כולל פיצ'ר בבייסבול, שוער בכדורגל או כל דבר אחר, ששם כל כך הרבה חשיבות על שחקן אחד במערך של קבוצה.

שזה די מדהים, כי רוסטר של קבוצת פוטבול – 53 שחקנים – הוא הגדול ביותר בענפי הספורט שאני מכיר. ועדיין, אחד מתוך אותם 53 הוא יחיד סגולה. הוא ממלא תפקיד שאף אחד אחר לא יכול למלא.

יש הרבה ליינבקרס בליגה. יש המון ליינמנים. אפילו ראנינג בקס מתחלפים כל שנה הלוך ושוב – מי שמע בכלל על אריאן פוסטר, למשל, לפני הפריצה שלו ביוסטון?

ק"בים, לעומת זאת, הם זן נדיר לחלוטין. מדובר באנשים שצריכים להיות גם עם נתונים פיזיים מאוד יחודיים, גם עם ראית משחק שאף שחקן בספורט אחר (אפילו לא רכז בכדורסל, שצריך לדאוג רק לעוד ארבעה אחרים על המגרש ולא לעוד עשרה) לא נדרש אליה, וגם עם יכולת קבלת החלטות כמעט מטורפת – להחליט למי למסור, באיזה עוצמה ולאיזה נקודה, וכל זה כשכמה ממוטות מסתערות לכיוונו.

לא פלא, אם כך, שק"ב טובים באמת יש בכמות זעומה ממש. לא פלא שהמועמדים השנה ל-MVP הם בדיוק אותם שמות מוכרים של השנים האחרונות.

ק"ב עילית – אחד כמו אהרון רוג'רס, למשל, מתפתח אחד לכמה שנים, לא יותר. מאז רוג'רס נבחרו עוד הרבה ק"בים בליגה, אבל אף אחד מהם לא הצליח להתפתח לדרגת ק"ב על אמיתי. אולי אחד מהם עוד יצליח – אם יש מישהו שיכול זה מאט ראיין, או אולי לאק עצמו – אבל כדי שזה ייקרה הוא יהיה חייב לספק את מה שהשלושה האלו עושים, שזה שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה (שלום, מאט סטאפורד!) בצורה עקבית, לבוא ולתת הצגה, בלי כמעט טעויות.

תראו את המספרים של השלושה האלו. אחוזי השלמה של מעל 65%, כמעט 3,000 יארד ולא פחות חשוב – מעט מאוד אינטרספשנס. טום בריידי, למשל, מסר ל-21 ט"ד אבל רק לשלושה אינטרנספשנס בעשרת המשחקים של הפטס, כולל אפס עגול בארבעת האחרונים. פלא שהקבוצה שלו ניצחה את כולם?

מעורר השראה, רוג'רס

אבל יותר מעורר השראה מהמספרים, זה לראות את השלושה (ארבעה, אם תרצו להוסיף את דרו בריס) ממש משחקים. מדובר בשירה בתנועה. היכולת לשלוט במשחק בצורה מוחלטת, למצוא את השחקן הפנוי ולשים לו את הכדור בדיוק במקום הנכון – לפעמים אני חושב שיד אלוהים נגעה בהם.

כי ברצינות, מתוך אומה של 300 מיליון איש, יש רק שלושה, אולי ארבעה, שיכולים להגיד על עצמם שהם מבצעים את תפקיד הק"ב בשלמות. כמה מיוחד יותר כבר אפשר להיות?

*

עוד כמה דברים מהשבוע:

– עוד מילה על מאט סטאפורד. יש הרבה שמאוכזבים מהביצועים שלו השנה, לטעמי זה דווקא הגיוני. המספרים שלו שנה שעברה הם אלו שהיו חריגה מהנורמה לשחקן עם אחוזי השלמה כל כך נמוכים ובאופן כללי אפשר לומר שהוא נהנה מקלווין ג'ונסון והיכולת שלו לתפוס כל דבר שנזרק אליו.

הירידה במספרים – וביכולת בכלל – השנה כנראה מלמדת שקבוצות כבר למדו איך לסגור (לפחות חלקית) את קלווין ג'ונסון מה שמכריח את סטאפורד להיות יותר מדויק ולעבוד על למצוא את הרסיברים הפחות טובים שלו – ובזה הוא לא עושה עבודה מי יודע מה. בקיצור, סטאפורד צריך לעבוד על עצמו, להשתפר כל שנה. בדיוק מה שעושה ק"ב עילית, בוא נראה אם הוא עשוי מהזן הזה.

– את מי שהליגה עוד לא למדה איך לעצור זה אנדרה ג'ונסון. איזה פריק!

– הדבר שהכי אהבתי בניצחון של גרין ביי על דטרויט לא היה דווקא הביצועים (היפים אך לא ספטקולרים) של רוג'רס אלא העובדה שהקבוצה בשום שלב לא שינתה את תוכנית העבודה שלה והמשיכה לנסות להריץ את הכדור פעם אחר פעם.

29 פעמים הפאקרס רצו לעומת 30 ניסיונות מסירה (כולל סאקים) של רוג'רס מראים שהקבוצה הזאת ממשיכה להתעקש על הריצה, אפילו אם היא לא הרוויחה מזה יותר מדי – רק 74 יארד רץ סטארקס, ממוצע של 3 יארד לנשיאה, ואפילו שיש לה ק"ב MVP.

אבל זה היה מספיק טוב כדי לפתוח את נתיבי המסירה לרוג'רס ולתת לגרין ביי לשלוט במשחק. אמנם הק"בים עדיין שולטים בליגה הזאת, אבל הם עדיין צריכים משחק ריצה שיעזור להם.

– בדיוק בגלל זה, הפציעה של ויליס מקגהי יותר משמעותית לדנבר מאשר זו של גרונקובסקי לניו אינגלנד.

– כמובן, יש קבוצות שבהן ההגנה שולטת. חשבנו ששיקגו היא כזאת אבל מה שקרה מול הניינרס קצת מערער את המחשבה הזאת.

כבר לפני שבועיים או שלושה טענתי שההגנה של שיקגו לא טובה כמו שעושים ממנה – היא גם נהנתה מלו"ז קל וגם מהמון איבודי כדור – שכידוע הם מאוד מקריים (במיוחד פאמבלים, שיכולים ללכת לכל צד).

ועדיין, כשאני מסתכל על ההתפרקות מול הניינרס, אני לא בטוח שזה דווקא העניין. אני חושב שיש עוד משהו שלא כל כך מדברים עליו, וזה הדרך שבה משחק ההתקפה משפיע על ביצועי ההגנה.

כאשר ההגנה עולה למגרש פעם אחר פעם כשההתקפה לא הצליחה לעשות נקודות ואיבדה את הכדור מהר, יש לזה אפקט משמעותי של דמורליזציה שגורם לירידה בביצועים. העובדה שההגנה של שיקגו ידעה שהיא עולה למשחק עם הק"ב המחליף שלה, בהחלט יכול להיות שגרמה להגנה לאבד צעד או שניים – וב-NFL של היום, זה כל מה שצריך.

– במקרה של הניינרס, בהחלט ייתכן שיש פה אפקט הפוך, בהתחשב במי היה הק"ב שהוחלף.

– זה לא ממש קשור, אבל אני מוכרח – אני יודע שמחירי הסופגניות עולים כל שנה ושוברים שיאים, אבל חצי מיליון יורו? לא קצת מוגזם?

*

טוב, פינת הפטריוט.

הפציעה של גרונקובסקי מאוד מאכזבת ובעיקר מערערת את הסיכוי, שהיה קלוש גם כך לאור יתרון שני המשחקים של הרייבנס (אם לוקחים בחשבון את הניצחון שלהם עלינו), לזכות בשבוע ביי.

אבל אם מוותרים עליו, הרי שאני לא רואה שום סיבה שהסיכוי להגיע לפלייאוף יירד – כדי לזכות בראשות הבית צריכים לדעתי 10 ניצחונות, ועם שני משחקים נגד מיאמי, אחד נגד הג'טס ועוד אחד נגד ג'קסונוויל, אין סיבה שלא נשיג את השלושה החסרים. בפלייאוף, עם החזרה הצפויה של הגרונק, זה כבר סיפור אחר.

מה שאני רוצה לדבר עליו, אבל, זה לתת קצת שבחים לביליצ'ק. לאו דווקא להגנה, איזור שאני עוד לא בטוח בשיפור בו (אם כי אקיב טאליב הוא בהחלט שידרוג למי שלא יהיה הדחליל שעמד שם קודם. בעצם, דחליל היה עדיף, הוא לפחות לא היה עושה פאס אינטרפרנס).

לא, איזור שבו ביליצ'ק לטעמי לא מקבל מספיק קרדיט הוא זה של האופנסיב ליין. כשהתחילה העונה, יחד עם הבעיות בקו האחורי, זה היה איזור הדאגה העיקרי של אוהדי הפטס. המעבר של סולדר הצעיר ללפט טאקל והפציעה המתמשכת של מאנקינס גרמו לנו לתהות אם בריידי לא הולך לסבול השנה יותר מתמיד.

ובכן, אם תסתכלו על המספרים תראו שבריידי ספג רק 15 סאקס העונה – לא הרבה יותר מה-12 של איליי שמוביל את הליגה (דרך אגב, אהרון רוג'רס, עם 32, מוביל את הליגה בכיוון השני. נקודה למחשבה לגרין ביי). וזה הולך ומשתפר, כמו שראינו במשחק האחרון, שבו למרות חסרון של שני השחקנים הכי חשובים בליין, בריידי כמעט לא נלחץ כל המשחק.

וזה לפני שאני מדבר על התופסת המרשימה של משחק ריצה העונה.

וכשאתה מסתכל על קבוצות כמו שיקגו, שלא מסוגלות להגן על הק"ב שלהם, גם אם החיים שלהם תלויים בזה, אתה מבין עד כמה היכולת הזאת של ביליצ'ק לדאוג לקו התקפה כל כך יעיל, הופכת אותו עדיין לאחד המאמנים הטובים בליגה.

סיכויי סופרבול: 18% (נשדרג אותם קצת אחרי הניצחון השבוע)

שבוע הבא: הג'טס, כבר ביום חמישי. פעם שעברה זה היה משחק קשה ביותר שנגמר רק בניצחון בהארכה, עם הרבה מזל. הג'טס תמיד עושים לנו צרות, בטח במדולנדס. הולך להיות קשה, אבל חייבים לנצח.

פריכיות אורז כחול
לפטר את רומן

No Comments

גיל 21 בנובמבר 2012

שכחת את אדריאן פיטרסון שאם הוא ממשיך אם מה שהוא עשה עד עכשיו הוא זה שיזכה בMVP.

לא בטוח שהפציעה של מקגהי משמעותיות יותר מזו של גרונקובסקי. גרונקובסקי אחראי למשהו כמו 25% מהנקודות של הפטס ואף אחד לא יוכל להחליף אותו. נראה אותם במשחקים הבאים (אחרי הבדיחה של הג'טס). יש להם 3 משחקים לא קלים בדצמבר נגד קבוצות טובות.

Yavor 21 בנובמבר 2012

כמה זמן מקגהי ייעדר?

Yavor 21 בנובמבר 2012

תודה

עומרי 21 בנובמבר 2012

יש לי אותו בפנטזי. הצפי הוא להעדרות של אפילו 6 שבועות וזו פציעה חוזרת.

austaldo 21 בנובמבר 2012

כמה הערות:
– שוער בהוקי יותר חשוב מקווטרבק בפוטבול (זה שלא משחקים הוקי כי הבעלים של קבוצות ה NHL אידיטים והשחקנים ליצנים זה עיניין אחר)
– כל פציעה זה באסה אבל עד כמה שגרונק חשוב, הם יכולים להסתדר בלעדיו עד הפלייאוף (ובפלייאוף הוא ישחק, סביר להניח שעוד קודם. מניתוח לאיחוי שבר ביד לי לקח חודש להחלים, למיפלץ הזה בטוח שלא יקח יותר זמן). לדעתי החיסרון שלו יפגע יותר דווקא במישחק הריצה כי לתרומה שלו בחסימות לרצים (ביחוד כשההגנה ניזהרת ממנו מהמסירה) אין תחליף. במסירה הפאטס מספיק גמישים בהתקפה כדי לחפות על החיסרון שלו, ביחוד כשהרננדז יחזור (ולפי אלברט בריר הוא ישחק ביום חמישי)
– דיברת על החשיבות של קווטרבקים – איך אריזונה תצליח לעשות משהו מהאיבודי כדור של אטלנטה אם הם משחקים עם הקווטרבק המחליף של המחליף?
– ועוד משהו על קווטרבקים: לניינרס יש החלטה קשה אם להשאר עם קפרניק או לשחק עם אלכס סמית. היה עדיף לניינרס אם הפציעה של אלכס סמית היתה מאפשרת לבחון את קפרניק ביותר מישחקים – אחרי מישחק אחד זו באמת החלטה קשה.

פלוני פולני 21 בנובמבר 2012

למה שוער בהוקי חשוב יותר מקווטרבק?

austaldo 21 בנובמבר 2012

בגלל האופי של המישחק. בהוקי במישחק ממוצע יש לכל קבוצה בסביבות 30 הזדמנויות הבקעה ומי שעושה את ההבדל זה השוער. יותר מזה – בניגוד לכדורגל גם במישחק בין קבוצה חזקה לקבוצה חלשה (באותה ליגה כמובן) גם לקבוצה החלשה יהיו לא מעט הזדמנויות הבקעה. לקבוצה החזקה אולי יהיו 40+ נסיונות אבל גם לקבוצה החלשה יהיו בערך 20 הזדמנויות. שוער ממש מעולה בהוקי יכול לספוג שער אחד ב 40 נסיונות בעוד ששוער בינוני סופג 1 מ 10. לכן שוער טוב יכול ממש לשדרג קבוצה בינונית פלוס ולהפוך אותה לאלופה (דוגמא: בוסטון של לפני שנתיים) בעוד ששוער חלש יכול להפוך קבוצה מצויינת לכזו שחוטפת סוויפים בפלייאוף (דוגמא: פילדלפיה)

אריאל גרייזס 21 בנובמבר 2012

אני לא מסכים לזה.
ההבדל בין שוער טוב בהוקי לפחות טוב הוא 2-3 הצלות במשחק, לא יותר. וגם זה מאוד רנדומלי – אתה רואה שוערים טובים בפלייאוף מתרסקים ולהיפך.
אני לא חושב שאפשר להשוות את זה לפוטבול. תיקח מהפטריוטס את בריידי וקיבלת קבוצה של 3 ניצחונות בעונה.

גיל 21 בנובמבר 2012

אני הייתי אומר ששוער בהוקי יותר משפיע על התוצאה במגרש אבל הוא לא יותר חשוב מק"ב והתפקיד שלו בטח לא מורכב כמו ק"ב.

גיל 21 בנובמבר 2012

אלכס סמית כנראה יפתח בראשון אבל החבל שלו יהיה הרבה יותר קצר. זה מצב די בעייתי לניינרס כי אם קפרניק הוא הדבר הבא, רצוי שיצבור קצת ניסיון לפני הפלייאוף.

מאיר 21 בנובמבר 2012

ושום מילה על אלדון סמית' ????
הבן אדם שבר שני שיאים ביום שני ושום מילה ?
א. 5.5 סאקים – הכי הרבה במאנדיי נייט
ב. 28 סאקים ב 26 משחקים
הבן אדם לא מגודל כמו ג'ארד אלן , לא חיית אדם כמו ריי לואיס
הוא פשוט אתלט מדהים, גמיש כמו אקרובט קרקס , וזריז כמו חתול !!!
תזכיר אותו ….. במילה !

עמית 21 בנובמבר 2012

אני מסכים לגבי אלדון סמית'. לא שמתי לב אליו בכלל עד אתמול אבל היה לו סאק אחד שבו הוא עקף את ה-RT וגילגל את ה-QB לדשא בשבריר שנייה. לא ייאמן!

URLACHER 22 בנובמבר 2012

מצד שני הוא עשה את זה מול הקו התקפה של הברס ועוד עם QB מחליף…
אני חושב שאריאל פגע בול בהבחנה שלו בנושא ושזה פחות היכולת(המדהימה השנה) של אלדון סמית'

עומרי 21 בנובמבר 2012

קמפיין הMVP של בריידי יהיה הרבה יותר ממוקד מזה של השניים האחרים. זה די בינארי – הוא מנצח את יוסטון והניינרס- הוא MVP.
הוא לא עושה זאת, אז גם המאזן של הפאטס לא יהיה מספיק טוב וגם לא יהיה לו שום דבר מובחן שאומר וואלה- זו העונה של טום בריידי.

ומאט רייאן אומנם לא משחק טוב כבר שבועיים, אבל אם אטלנטה תסיים 15-1 הוא יקבל המון קולות.

אריאל גרייזס 21 בנובמבר 2012

המספרים של ראיין לא מספיק טובים ל-MVP. לדעתי זה יהיה בין פייטון לרוג'רס, במיוחד שבריידי הולך לשחק מול קבוצות קשות ובמזג אוויר לא קל.
זה נראה כמו MVP מספר 5 לפייטון, לדעתי.

גיל 21 בנובמבר 2012

שוב, אתה שוכח את פיטרסון. הוא בקצב ל1800 יארדים עם 5.8 לנשיאה. לדעתי, זו דווקא שנה חלשה לק"ב שבה רואים קצת אי יציבות. כמובן שצריך לחכות ולראות מה יהיה ב6 המשחקים הקרובים, ואם פייטון ימשיך עם 300 יארדים ו3 ט"ד כל משחק בלי הפסד הוא יהיה מועמד חזק, כמו גם אם דרו בריס שיקח את ניו אורלינס לפלייאוף וימשיך עם הקצב המטורף שלו שכרגע עומד על 45 ט"ד בעונה. אבל איכשהוא, נראה לי שזו לא השנה של הק"ב ואולי אפילו שחקן הגנה יפתיע.

עומרי 21 בנובמבר 2012

אני לא בטוח שפטרסון טוב מהרווין במינסוטה של העונה אבל הוא בהחלט העביר כמה הילוכים בחודש האחרון. אני חושד שהמאזן שלהם לא יהיה טוב מספיק.

Yavor 21 בנובמבר 2012

"זה די בינארי – הוא מנצח את יוסטון והניינרס- הוא MVP."
ומה אם הוא מנצח רק אחד?
זה ניתוח מופשט מדי לטעמי

עומרי 21 בנובמבר 2012

עונת MVP חייבת נראטיב.

בריידי נותן עונה מעולה. אבל היא לא חורגת מהסטנדרט שלו.
והוא כבר אחרי 2 זכיות.

לפייטון יש נראטיב – הוא חזר מפציעה ובניגוד למה שרבים חשבו (כולל אני) חזר לסביבות היכולת שאפיינה אותו לפניה. הוא לא משחק יותר טוב מבריידי העונה אבל יש לו יופי של נראטיב.

רודג'רס איבד את ג'נינגס, פינלי ונלסון לתקופות ארוכות העונה. יש לו קו מזוויע ומשחק ריצה גרוע. למרות זאת המספרים שלו מעולים – אם הוא יביא את הפאקרס לפלייאוף זה נראטיב חזק מאוד.

ויש את רייאן. אני לא מסכים עם אריאל לגביו. כשאחד מ-6 הקווטרבקים הטובים בליגה הוא מספר 1 בקבוצה שתסיים 15-1 (אם כך אכן יהיה), זה נראטיב חזק מאוד למצביעים כאשר הם בוחרים.

אם בריידי ינצח את יוסטון וסן פראן, וכמובן את כל שאר המשחקים בדרך ויסיים 13-3 הנראטיב שלו יהיה התגברות על לו"ז שהתגלה כקשה. בוודאי הרבה יותר משל מאנינג. חודשיים אחרונים מעולים ומספרים מדהימים בכל הקשור לדיוק ויעילות. יחד עם הגימיק של Hurry up זה עשוי להספיק.

austaldo 22 בנובמבר 2012

מאט ראיין איבד את המועמדות שלו ל MVP השבוע.
כשקבוצה מנצחת למרות למרות שהקווטרבק שלה מוסר 5 אינטים אז ביי דפינישן הוא לא MVP. אם רוג'רס או בריידי מוסרים אפילו שני אינטים במישחק הקבוצה שלהם תפסיד, חד וחלק.
אם אני הייתי יכול להצביע הייתי נותן את הקו שלי לג'יי ג'יי וואט. כן כן, לשחקן הגנה לשם שינוי. לדעתי הוא ראוי לא פחות מהקווטרבקים המובילים בליגה, אבל בסופו של דבר זה יהיה רוג'רס, בריידי או פייטון.

ראובן 22 בנובמבר 2012

זה מצחיק כמה הליגה הזאת נהפכה להיות בדיחה של פאנטזי ורודפת את משחק המסירה… מהללים כל קווטרבק רעוע ולא מייחסים בכלל חשיבות לקו, לרץ ולהגנה.

רוג'רס מוביל את הליגה בסאקס כי הוא בוחר מה לעשות עם הכדור הרבה זמן… הוא מעדיף סאק על פני לזרוק את הכדור החוצה ולכן פוגע בקבוצה שלו… המאזן שלהם היה צריך להיות הרבה יותר טוב.

ברידי משחק 3 צעדים ומסירה, ולכן בכלל לא סובל מסאקס, וכמובן נפטר מהכדור כאשר צריך…

מאנינג מעולה בטור אופנסיב קוארינטור העונה אבל בטור מוסר דווקא לא ממש משחק טוב…

אני אישית בעד פיטרסון… לחזור לרוץ במשחק פוטבול אחרי פציעה ברצועות הברך… זה נדיר, מה שהוא עושה העונה זה פשוט חייתי… הבעיה שהוא לא יזכה… אם CJ2K וגאמל לואיס לא זכו עם עונות של יותר מ-2,000 אז איך יזכה משהו שלא הגיע לשם בכלל.

לגבי העמדה הכי חשובה… ללא ספק פיצ'ר, אין שום ספורט ששחקן אחד שולט בתוצאת המשחק יותר מפיצ'ר, לכן הוא גם השחקן היחיד שליד שמו יש סטיסטיקה של נצחונות והפסדים.

גיל 22 בנובמבר 2012

כן, אבל פיצ'ר פותח משחק רק אחת ל5 משחקים ולכן ההשפעה שלו על הקבוצה קטנה.

עומרי 22 בנובמבר 2012

תוכל להרחיב?

נניח היאנקיס מחתימים פיצ'ר ב-20 מיליון לעונה, למה שיפתח רק אחת ל-5 משחקים?

ולמה הוא שולט בתוצאה יותר מהחובט?

בכל אופן, מבחינה טכנית הוא אמור לדעת לבצע רק פעולה אחת בשלמות לא? אז איך אפשר להשוות את זה לQB

זיגי 22 בנובמבר 2012

פיצ'ר פותח אחת ל-5 משחקים על מנת שלא לשחוק את היד שלו.

כמו ק"ב, פיצ'ר שולט בצד אחד של משחק הקבוצה שלו (הגנתי במקרה של פיצ'ר, התקפי בק"ב). העניין הוא שבחלק שלו, הפיצ'ר הוא גורם הרבה יותר משמעותי מאשר הק"ב בפוטבול. נכון שיש בביסבול שחקני הגנה שיכולים להציל נקודה או לחרב אותה, אבל קו התקפה או תופס משמעותיים כמעט כמו ק"ב.

גיל 22 בנובמבר 2012

כי הוא לא יכול פיסית לזרוק כל יום. פיצ'רים מחליפים או קלוזרים יכולים לזרוק כל יום, אבל גם זה אם הם זורקים רק אינינג אחד.

אני לא חושב שהוא שולט בתוצאה יותר מהחובט אבל אני מניח שהוא התכוון שבגלל שהוא משחק רוב או כל המשחק וחובט חובט רק אחת ל9 חובטים אז ההשפעה שלו גדולה יותר.

בכל מקרה, יש לו השפעה גדולה אבל הוא לא חשוב בעיניי כמו ק"ב. פיצ'ר אפשר להחליף די בקלות במהלך המשחק והתפקיד שלו הרבה יותר מורכב. לפיצ'ר יש את כל הזמן שהוא רוצה לזרוק.

ראובן 22 בנובמבר 2012

חברים נא לשים לב… אמרתי שפיצ'ר שולט במשחק, דגש משחק, יותר מכל אחד אחר… כאשר פיצ'ר טוב משחק זה לא ממש משנה איזה שחקנים יש מאחוריו, איך אותם השחקנים משחקים בהתקפה או מה הקבוצה השניה בכלל מראה… אני לא ממש עוקב שנים האחרונות, אבל קחו 3-4 שנים אחורה ותסתכלו על רוי הולידיי, כמעט כל משחק ששיחק שיחק משחק מלא, ניצח את רובם וברובם ההתקפה שלו תרמה נקודה-שתיים… לגבי עונה שלמה יש חלוקת פרסים בביסבול, פרס לפיצ'ר ו MVP..
מצד שני לא היה כבר הרבה זמן שQB שמר ל אותה רמה 16 משחקים או אפילו 13-14… QB לבד הוא לא הסיבה למה קבוצה מסיימת עם יותר נצחונות, אבל בהחלט מקבל את כל השבחים כאשר כן

יוסי מהאבטיחים 22 בנובמבר 2012

אני חושב שהתרחיש שגרייזס מתאר הוא אכן מה שיקרה, כי זה אכן כל כך אמריקאי. יש להם חוקים בלתי כתובים שיכולים לשגע פילים.
– MVP תמיד יבוא מהקבוצה המנצחת, ולא משנה מה.
– הרבע השני במשחק NBA הוא רבע מחליפים.
– לא עושים פאול בשניות האחרונות כדי שיהיה לך כדור אחרון.
– MVP הליגה לוקח בחשבון רק קיוביז אלא אם כן איזה ראנינג בק מעמיס את כל הקבוצה על הגב ורץ איתה למאזן משוגע.

שלושת המלכים שגרייזס הזכיר אכן יאכלסו את שלושת המקומות הראשונים. אם מאנינג יסיים אם מאזן מצויין ויזכה אז בהחלט יש פה סיפור שמצדיק את זה, אבל לדעתי אין לבריידי או לרוג'רס סיבה להבחר לפני רייאן (בהנחה שהמאזן של הפאלקונס יצדיק את זה) או לפני דאבל ג'יי וואט.
בהחלט שלאחרון יש השפעה ברמת QB על הקבוצה שלו.
אבל אני לא משלה את עצמי, זה ייגמר בפייטון, בריידי ורוג'רס. בהכרח בסדר הזה (יעני- פייטון MVP)

URLACHER 22 בנובמבר 2012

עוד פוסט נהדר אריאל.
נקודה קטנה – רודג'רס מוביל את דירוג הסאקס רק כי קאטלר החמיץ משחק .יש עדיין מצב שהוא יסיים עונה שלישית בשיקאגו בתור ה QB שחטף הכי הרבה סאקס בליגה(הוא חוזר השבוע אז יש מצב שג'ארד אלן יעלה אותו למקום הראשון בחזרה). עכשיו זו נקודה למחשבה…
בקשר לדיבורי MVP –
מאט ריאן פשוט לא מספיק טוב(גם קארסון פאלמר כבר מסר למעל 3,000 יארד)
מאנינג או רודג'רס מועמדים רק אם הם יסיימו בתור ראש בית לפחות
פרסי הארווין טוב רק בגלל החופש שפיטרסון נותן לו. בכלל הוא מעמיד מספרים יפים מאוד בליגה שהיא כבר מזמן מוכוונת מסירה. כמובן שאם הוייקינג לא יגיעו לפלייאוף לפי דעתי זה לא יספיק לו לתואר.
בריז כבר לא יסיים ראש בית אז הוא יזכה רק אם הוא יגיע לווילד קארד ואולי ישבור עוד שיא מסירות כלשהו אבל זה לא נראה סביר.
אני הייתי חושב לתת ל"אחים" סמית', אלדון וג'סטין, MVP משותף כי הם זוג מפלצות. אפשר לתת MVP לקו הגנה שלם?

I like Aik 22 בנובמבר 2012

למה ככה התייחסת לבריס? הוא שווה לבריידי ורוג'רס לגמרי
אם כבר שלישיה זה הם.
פייטון הוא היוצא דופן כאן,פייטון משחק את המשחק שונה מכולם,
כי הוא חבר מעולם אחר!!!

אריאל גרייזס 22 בנובמבר 2012

לא חושב. בריס בבעיה מבחינת MVP כי לא בטוח בכלל שהקבוצה שלו תגיע לפלייאוף. מה לעשות, זה חשוב למצביעים.
ולגבי זה שפייטון משחק שונה מכולם – אני ממש לא מסכים. אפשר להתווכח מי יותר טוב, אבל שלושתם (או ארבעתם – לבריס יש קצת בעיה של אינטרספשנס, לטעמי) פחות או יותר באותו לבל, כל אחד והייחוד שלו

גיל 22 בנובמבר 2012

אם בריז ימשיך עם ההפצצות שלו אז לדעתי יש סיכוי טוב שהוא יקח. דווקא בגלל שהם לא יגיעו לפלייאוף זה יראה את הפער בין ההגנה הנוראית שלהם להתקפה והחשיבות שלו לקבוצה.

Yavor 22 בנובמבר 2012

אבל אם הוא יסחוב אותם לפלייאוף? זה אפילו עוד יותר גדול.

גיל 22 בנובמבר 2012

כן, אבל זה לא תלוי בו כרגע ויהיה כמעט בלתי אפשרי לעשות את זה.

ראובן 22 בנובמבר 2012

למה ברייס לא חבר בשלישיה הנ"ל… סיבה פשוטה, קוראים לזה שיטת משחק של קבוצה… כאשר המחליף של המחליף בא לאמן והייתה לו שיטת משחק שונה ראית את ניו אורלינס צוללת… ולא לא בגלל ההגנה אלא בגלל שברייס היה רוע בתחילת עונה… אתה יכול להגיד אותו דבר לגבי בריידי, הוא שיחק אך ורק תחת ביליצ'אק.. כנ"ל לגבי רוג'רס (למרות ששנים ראשונות יושב ספסל מאחורי אגדה, היה לו מאמן אחר) מצד שני אצה לא יכול להגיד אותו דבר לגבי מאנינג… בגלל זה אני חושב שמאנינג רמה מעל כל מי שצויינו כאן.

Comments closed