המאן-קראש שלי על טום בריידי

כשאתה ילד, קוראים לזה אליל נעורים. כשאתה מבוגר, מדובר פשוט במאן-קראש

אני חושב שלכל אוהד ספורט יש מין חלום כזה, לפגוש את אליל הנעורים שלו. לחלקנו, שפר מזלם, והאליל הזה משחק פה בארץ והם יכולים לנסות להתקל בו ביציאה ממשחק, לחלקנו טיפה פחות, ואותו אליל משחק מעבר לים והסיכויים שלהם לראות אותו מקרוב, שלא לדבר על להחליף איתו מילה או שתיים, הם קלושים.

כל מי שגדל אוהד את מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון או לארי בירד (כמוני), יודע על מה אני מדבר. בשנות השמונים הייתי בן טיפש-עשרה שתלה פוסטרים של בירד על הקירות, התווכח עם חברים מי גדול יותר, הוא או מג'יק, אבל החלום לראות את האיש והאגדה אשכרה משחק על הפארקט בבוסטון גארדן נשאר בדיוק זה – חלום.

אבל לפעמים חלומות מתגשמים.

לפני מספר חודשים יצא לי לראות את האליל שלי לא רק משחק אלא לשבת איתו באותו חדר ואפילו לשאול אותו שאלה.

יש רק בעיה אחת קטנה. אליל הנעורים שלי הוא ממש לא אליל נעורים. למעשה, אני מבוגר ממנו. לא בהרבה, אמנם, אבל עדיין.

אז איך זה שאני מתייחס לטום בריידי, שחקן שראה מגרש מקצועני בפעם הראשונה בערך כשאני סיימתי אוניברסיטה, כמעט כמו שהתייחסתי בזמנו ללארי בירד (מינוס הפוסטרים. אם כי גם זה קרוב לודאי כי אני נשוי)?

 

 *

ובכן, יום אחרי שטום בריידי הבטיח עוד אליפות בית, ארבעה מחזורים לפני תום העונה, אין לי אלא להודות – יש לי מאן קראש על טום בריידי.

אתמול בערב קלטתי משהו – היה מהלך שבו בריידי עמד בפוקט במשך שלוש שניות, לא מופרע, ושחרר מסירה שבלי לראות בכלל את המטרה שלה היה לי ברור שהיא הולכת להיות מושלמת לדאון ראשון. לעומת זאת, היה מהלך אחר שבו בריידי היה לחוץ בין מגינים והוציא מסירה שהיה ברור לי שהיא לא תושלם.

עד כדי כך אני מכיר את בריידי, שאני כבר יודע בדיוק מתי הוא ייצעד קדימה בפוקט כדי להשתחרר מהלחץ, מתי הוא מספיק פנוי כדי שהמסירה שלו תושלם בצורה ודאית ומתי הוא ירגיש לחוץ מדי וייתקפל פנימה כדי לחטוף את הסאק בלי לאבד את הכדור (תכונה, דרך אגב, שלא נמדדת בשום מקום ועל כן גם לא מוערכת מספיק. איפה זה ואיפה ק"בים כמו קאטלר שאף פעם לא מרגישים את הלחץ ויחטפו את הסאק עם הפאמבל).

מאז שבריידי שיחק את משחקו הראשון, אי שם ב-2001, ועד היום יצא לי לצפות בו במשך 11 עונות (אם מורידים את עונת הפציעה שלו), בהם לפחות עשרה משחקים בעונה (היום בעידן האינטרנט, אני כבר יכול להעביר עונה שלמה בלי לפספס משחק אחד) מה שאומר שיש לי בקלות 300-400 שעות בריידי בקריירה.

אני די משוכנע שאין אתלט בעולם שאני אפילו קרוב להיות כל כך גבוה על מד הקילומטרג' שלו. אני בספק כמה אנשים ראו כל כך הרבה מהאתלט החביב עליהם.

וכל כך הרבה שעות בסופו של דבר מתרגמים לדבר אחד – חיבה עמוקה.

*

אני כולי מחכה בציפיה כל השבוע לרגע שבו בריידי יעלה על המגרש. כשההתקפה של הקבוצה השניה על המגרש, אני לא יכול לחכות שהיא תרד כדי שבריידי יעלה שוב לשחק. פאק, כשהפטריוטס משחקים רק ביום שני (כמו השבוע), אני מדוכא כל יום ראשון.

וזה לפני שאני מדבר על שבעת חודשי הפגרה.

אני חושב שלא תמיד אוהד ספורט כל כך בר מזל להנות משחקן שהוא מעריץ ומעריך בו זמנית. ואין מה לעשות, גם מי שלא סובל את בריידי (כנראה), צריך להודות שיש משהו באיש הזה.

הרבה אנשים אוהבים להעריך שחקנים דרך אליפויות (ולא שחסרות כאלו לבריידי), אבל הדרך הנכונה להעריך שחקני פוטבול היא ביכולת שלהם להשאר דומיננטיים לאורך זמן, פשוט כי אליפויות הם עניין של הרבה מאוד מזל (ומיליון גורמים אחרים). ולמעט פייטון מאנינג (ואפילו יותר ממנו), אין שחקן שהצליח להשאר דומיננטי לתקופה כל כך ארוכה. אפילו לא מונטנה או אלווי.

מאז שבריידי התחיל לשחק, הפטס לקחו את אליפות הבית שלהם 10 מ-12 פעמים. פעם אחת הם הפסידו אותה בעונה שבה בריידי לא שיחק כלל (נפצע ברבע הראשון של המשחק הראשון ב-2009) והפעם השניה היתה בעונתו השניה של בריידי, אי שם ב-2002 (וגם אז הם הפסידו על שובר שיוויון).

מה שאומר, בעצם, שמאז 2003 בריידי לקח כל פעם את ראשות הבית שלו. תשע שנים רצופות. אני בטוח שללארי בירד ומג'יק לא היה רצף דומיננטי כזה. היחיד שהיה יכול לייצר כזה רצף (אם לא היה פורש לשנתיים לשחק בייסבול) זה מייקל ג'ורדן.

כן, תגידו, היריבות שלו חלשות. בפאלו ומיאמי זה בדיחה והג'טס, טוב, גם הג'טס זה סוג של בדיחה.

אבל האמת היא שבריידי הוא זה שהופך אותם לבדיחה שהם. הדומיננטיות המוחלטת שלו מכריחה את הקבוצות הללו לנסות להתמודד איתו – איתו ספציפית – בכל דרך אפשרית. וכל פעם הם נכשלים מחדש.

כל הבניה של הג'טס בעידן רקס ראיין נועדה למטרה אחת – לעצור את טום בריידי. הם הצליחו לעשות זאת מפעם לפעם אבל השורה התחתונה היא כשלון מוחץ שהביא לחיסולה של הקבוצה, פחות או יותר. כל הבניה של בפאלו הקיץ נועדה כדי להפעיל לחץ על בריידי, גם זה כשל בקול רעש גדול.

אין אלא להודות, טום בריידי הוא פשוט אליל, נעורים או לא.

*

ועכשיו, אם תסלחו לי עכשיו, אני הולך להוריד תמונה של בריידי לשומר המסך שלי.

בלתי נתפס
הוא כבר לא יכול להיות סמל

No Comments

גיל 3 בדצמבר 2012

לגבי הדומיננטית, הוא לא היה קרוב לדומיננטיות של מאנינג עד 2007, כך שאי אפשר לייחס לו את הזכיות בראשות הבית לפני כן.

אריאל גרייזס 3 בדצמבר 2012

בטח שאפשר

זאב אברהמי 4 בדצמבר 2012

ולא לשכוח שהוא "קול" ברמות על. שאלו אותו השנה אם זה נכון שהוא וג'יזל מחכים לילד שני. והתשובה? "אני נהנה לעבוד על זה".

אריאל גרייזס 4 בדצמבר 2012

איזה מלך

גיל 4 בדצמבר 2012

אני תמיד מופתע מחדש מהיכולת של אוהדי הפטריוטס לשכתב את ההיסטוריה.

עידן. 4 בדצמבר 2012

ואני תמיד נדהם מרגשי הנחיתות הקבועים של אוהדי מאנינג (אני מנחש שאתה אוהד מאנינג- אם לא אני מתנצל).

ראבק, זה פוסט על בריידי. אריאל לא הזכיר במילה את מאנינג או את הויכוח למי יש גדול יותר, רק דיבר על ההנאה של מהשחקן הגדול הזה. למה אי אפשר להזכיר את השם הזה בלי שתמיד יקפוץ אוהד מאנינג ויטען שהוא הרבה יותר גדול.

גיל 4 בדצמבר 2012

כמה לא מפתיע שאתה פונה מייד להתקפות אישיות ולא מסוגל להגיב עניינית ואפילו לא לקרוא את הפוסט שכותב בפרוש: "ולמעט פייטון מאנינג (ואפילו יותר ממנו), אין שחקן שהצליח להשאר דומיננטי לתקופה כל כך ארוכה".

עידן. 4 בדצמבר 2012

בקיצור צדקתי- אתה אוהד מאנינג טיפוסי

גיל 4 בדצמבר 2012

בקיצור, כרגיל כשאתה לא מסוגל להודות בטעות שלך, אתה מתקיף אישית.

אריאל גרייזס 4 בדצמבר 2012

ה"אפילו יותר ממנו" הגיע מסיבה טכנית פשוטה שפייטון לא לקח כל כך הרבה אליפויות בית רצופות, ב-2009 הוא הפסיד את ראשות הבית לטנסי, זה הכל.
לגבי עד 2007, ובכן, אותה קבוצה כמעט בדיוק, עם ק"ב שקרוב להיות הול אוף פיים ונבחר ראשון בדראפט ניצחה חמישה משחקים. ההבדל הוא בפשטות בריידי. שלא לדבר על זה שיש לו שלוש אליפויות באותה תקופה (ואני לא אומר כלום על המאזן הישיר בינו לבין מאנינג באותה תקופה). לך תסתכל על עונת 2006, עם רסיברים כמו רשה קולדוול הוא היה רחוק הפלת מסירה מסופרבול, אני חושב שהוא דומיננטי לא פחות ממאנינג באותה תקופה, כן.

גיל 4 בדצמבר 2012

אתה מבלבל בין היכולת של הקבוצה ליכולת של הק"ב. הפטריוטס זכתה בסופרבולים שלה בעיקר בזכות ההגנה שלה. בריידי באותה תקופה היה בבירור ק"ב פחות טוב ממאנינג וכל הסטטיסטיקות תומכות בזה. דיברו עליו יותר במונחים של ברדשאו מאשר מונטנה. להפיל את אי ההצלחה שלו להגיע לסופרבול על שחקן זה או אחר זה לא חכמה גדולה. באותה מידה אפשר לומר שמאנינג פספס שני סופרבולים בגלל הבועט, או שבלי הטאק רול בכלל לא הייתה לפטריוטס שושלת.

עומרי 4 בדצמבר 2012

מאנינג עד 2007 התמודד עם קוף מהגדולים בכל הזמנים ונשבר לרסיסים פעם אחר פעם מול הלחץ בכלל ומול בריידי בפרט.
אז לקחת את התקופה הזו כאיזשהי אינדיקציה לדומיננטיות שלו מול בריידי זו די בדיחה.

בריידי הוא ענק אלסטי. הוא התאים עצמו לצרכי הקבוצה. כשצריך למסור 50 ט"ד בעונה הוא מוסר. כשצריך לדייק ברמות היסטוריות ולשחק יעיל הוא עושה זאת.
מאנינג הוא ענק חד-מימדי. לכן הוא מנצח הרבה פחות עם קבוצות מעט פחות טובות. לכן הוא לעולם לא ידביק את בריידי במספר הסופרבולים או במספר הטבעות (ואני יודע, גיל, שאתה בערך אוהד הפוטבול היחיד על הפלנטה שמתעלם מהסטטיסטיקה הזו לגמרי)

גיל 4 בדצמבר 2012

ענק אלסטי שמתאים עצמו לקבוצה. הגדרה כזו לשחקן שהוא פחות טוב אני בעצמי לא הייתי ממציא. מה זה נשבר לרסיסים. כל כך נשבר שהסטטיסטיקות שלו בפלייאוף טובות יותר מאלו של בריידי אבל למה שזה יטריד אותך?

עירן 4 בדצמבר 2012

גיל,

אבל למה כ"כ חשוב לך להכניס את הקטע של מאנינג (אני יודע שגרייזס כתב משפט עליו) ?

זהו פוסט על הערצה של אדם לספורטאי שהוא רואה בו אליל. למה לא להתרווח ולהנות מזה מבלי הצורך תמיד להיות צודק ?

עומרי 4 בדצמבר 2012

'הסטטיסטיקות שלו בפלייאוף טובות משל בריידי'
אולי במונחי פנטזי.

איך אתה יכול להסתמך על טענה כזו עם מאזן פלייאוף שלילי. לך הפתרונים.

גיל 4 בדצמבר 2012

כי בניגוד לך, אני מבין שפוטבול הוא משחק קבוצתי וכשקבוצה מנצחת או מפסידה זה לא רק הק"ב שמנצח או מפסיד.

תום 4 בדצמבר 2012

מה המאזן במשחקי פלייאוף בינהם 3-1 או 4-1 לטובת בריידי?

גיל 4 בדצמבר 2012

דווקא 2:1.

URLACHER 4 בדצמבר 2012

אני רוצה לחזור למשפט הראשון שלך גיל – לא הבנתי למה לפי דעתך זה שהוא לא היה קרוב לדומיננטיות של מנינג עד 07 קשור לזכיות בראשות הבית? מהרגע שהוא החליף סופית את בלדסו הוא היה ה QB הפותח והפנים של הפטריוטס. העובדה היא שאחרי הזכייה השלישית שלו כולם דיברו עליו באותה צורה כמו שמדברים על פדרר, טייגר וודס(בזמנו) וגם ג'ורדן ומונטנה. אי אפשר לזלזל ביכולת שלו וכאשר מוסיפים לזה את הסיפור האישי זה עוד יותר מגביר את ההתלהבות. אם כבר אחרי ההפסד למנינג הצעיר ב 07 ההילה הווינרית שלו נפגעה קצת למרות שלא הפסיד בעונה הסדירה.
אפשר לנסות להשוות לעד בינו לבין פייטון. אין מדד אחד שקובע מי הכי טוב. אליפויות? תארי MVP? סטטיסטיקה של עונה סדירה? סטטיסטיקה של פלייאוף? מפגשים חזיתיים? אי אפשר לדעת.
מה שאפשר לדעת זה שכל אחד, בדרכו שלו, הוא כבר היום אחד מעשרת ה QB'S הגדולים שהיו(לא אכנס למי יותר טוב כי כמו שכתבתי זה בלתי אפשרי) ואריאל הסביר, בצורה מאוד יפה לפי דעתי, למה הוא אוהב את בריידי. אולי תציע למישהו פה לתת לך לכתוב למה אתה אוהב את פייטון

גיל 4 בדצמבר 2012

שים לב שלא דיברתי על אהבה או השוואה בין שני הק"ב אלא התייחסתי ספציפית למשפט אחד שלו שהוא לא נכון לדעתי. אתם לא מפרידים בין היכולת של הק"ב לזו של הקבוצה. הפטריוטס היו ועדיין קבוצת עילית אבל בריידי לא היה כזה עד לפני כמה שנים. תסתכל על הסטטיסטיקות שלו. אני לא אומר שהוא היה ק"ב גרוע, אבל הוא היה ק"ב בתוך שיטה שאיפשרה לו להצליח בלי שיצטרך לנצח משחקים לבד. לפטס הייתה הגנה אימתנית באותן שנים.

מה שכותבים עליו או הסיפור האישי שלו לא קשור ליכולת שלו על המגרש. עובדה שבאותן שנים מאנינג היה עם שני MVP ובריידי לא היה קרוב לזכות באחד.

אריאל גרייזס 4 בדצמבר 2012

עובדה שבאותם שנים בריידי עם שני סופרבול MVP ומאנינג בלי אף אחת.
העובדות רק תלויות בדרך ההסתכלות שלך.
ולאורך 12 השנים שלו כפותח הוא דומיננטי לא פחות ממאנינג

URLACHER 4 בדצמבר 2012

עובדה שבאותן שנים שבהן מאנינג היה עם שני MVP בריידי היה עם 2 זכיות בסופרבול וזכייה שנייה ב MVP של הסופרבול.
אל תבין אותי לא נכון – אני מעדיף לראות את פייטון משחק ואני חושב שיש הרבה אספקטים במשחק שלו שאף אחד לא הציג עד שהוא הגיע אבל בסופו של דבר בריידי יותר ווינר. אותו דבר בדיוק אומרים היום על איליי שבמהלך העונה הרגילה הוא לא יציב אבל בפלייאוף הוא חיה רעה שאוכלת אפילו את בריידי.

יריב 4 בדצמבר 2012

"העובדות רק תלויות בדרך ההסתכלות שלך."
כן, אתה יכול להסתכל על השאלה איזה שחקן יותר טוב, ואתה יכול להסתכל על השאלה איזו קבוצה יותר טובה.

אריאל גרייזס 4 בדצמבר 2012

יריב, אני פשוט לא חושב שאפשר להפריד בין השניים במקרה הזה.
העובדה היא, שכשבריידי רצה הוא שם מספרי פייטון מאנינג – וטובים מהם (יש לו עונות עם יותר ט"ד ויותר יארדים מהשיא של מאנינג). ואני לא חושב שהוא פתאום הפך לשחקן אחר – זה פשוט עניין של איזה שחקנים היו איתו בקבוצה והצורך של הקבוצה.

URLACHER 4 בדצמבר 2012

יריב הכלים הכי יעילים שהיו לבריידי בכל שנותיו היו ווס וולקר ורנדי מוס(שהרוב אמרו כבר אז שהיה הרבה אחרי השיא)והוא היה רק לשנה אחת זכורה לכולם. לפייטון היה את מרווין האריסון, רג'י ויין, דאלאס קלארק ורצים כמו אדגרין ג'יימס וג'וזף אדאי.
אז אולי בגלל ההתקפה העדיפה של פייטון היו לו נתונים סטטיסטיים עדיפים?
עזבו שטויות, קאטלר MVP של הסופרבול השנה! :)

עידן. 4 בדצמבר 2012

אבל איך אפשר להפריד במקרה של בריידי ולא להפריד במקרה של פייטון?

בוא ניקח רק דוג' אחת פשוטה- קו התקפה. אולי לפייטון היה במהלך אותם שנים קו טוב יותר שנתן לו שנייה אחת יותר בכל סנאפ ובגלל זה הסטטיסטיקות שלו טובות יותר בשנים האלו? (ובכלל, האם אתה באמת חושב שבריידי הפך במחי שנה אחת משחקן בינוני שמסתמך על ההגנה לאחד המוסרים הטובים בכל הזמנים (הטוב ביותר עפ"י הסטטיסטיקה)?

אי אפשר הרי לקבוע מי טוב יותר עפ"י הסטטיסטיקה כשמדובר בספורט כל כך מורכב, עם כל כך הרבה שחקנים שנמצאים בו זמנית על המגרש ומאמן שקורא מהלכים מהצד.

מה שאפשר הוא לראות משחקים וכל אחד יחליט בעצמו מי לדעתו עדיף. לכן לא תצליח לשכנע אותי או את אריאל שפייטון טוב יותר ולכן כל הניסיון הזה פשוט מיותר.

גיל 4 בדצמבר 2012

אריאל, אם הוא היה כל כך דומיננטי אז איך זה כשהוא נפצע שחקן שלא פתח מהתיכון ונכשל אחר כך, הוביל אותם למאזן של 11-5, זהה לזה של ראש הבית, בעוד כשפייטון נפצע הקולטס התרסקו? איך זה בדיוק מסתדר עם התאוריה הזו?

מה זאת אומר כשבריידי רצה? כאילו האל אול פיים ברמה של מוס לא קשור לזה, או לנטייה של ביליצ'ק להריץ תוצאות (משהו שאין לי דווקא בעייה איתו).

אורלכר, קודם כל מדברים פה על העונה הרגילה. לגבי ווינריות. קודם תגדיר מהי אחרי זה נתווכח. לפי השנתיים האחרונות הוא לא נראה כזה ווינר.

URLACHER 5 בדצמבר 2012

אני אתן לאמריקאים להגדיר ווינריות – לזכות בסופרבול! ג'ון אלווי היה שנייה מלהיות הלוזר הגדול בהיסטוריה ובדקה ה 90 של הקריירה שלו גירד 2 זכיות בעוד מרינו וקלי נחשבים ללוזרים מכיוון שלא ניצחו(או במקרה של קלי הפסידו 4 פעמים בסופרבול…)
טרי בראדשו לא נחשב לשחקן כל כך טוב(לא בצדק לפי דעתי) אבל הוא האמא של הווינרים כי הוא לקח 4 סופרבולים עוד לפני שמונטנה חשב על קריירה מקצוענית.
בסופו של דבר בריידי זכה 3 מ 5 פעמים שהוא הגיע לסופרבול. מנינג זכה פעם אחת מתוך פעמיים. אולי אם הוא היה פוגע ב 2 מ 2 היה על מה לדבר אבל כרגע הוא הרבה פחות ווינר מבריידי.
בקשר לשטות עם קאסל, עובדה שבאותה שנה אפילו המאזן הזה לא הביא להם את ראש הבית. אם בריידי היה ה QB אין מצב שהם לא היו ראש בית ואתה יודע את זה. הבית והלו"ז של אותה שנה היו כל כך קלים שאפילו מאזן 11-5 לא הספיק. בריידי היה עושה את זה 12-4 כנראה אם לא יותר.
מנינג הגיע למקום שלילי באינדי אחרי שדאנג'י עזב מהבחינה שהוא היה העוגן היחיד של הקבוצה. תפקיד המאמן הפך לשולי(בניגוד גמור למצב בניו אינגלנד) ולכן לא משנה מי היית שם במקומו ישר אחרי הקבוצה הייתה נכשלת. אני אפילו לא נכנס לתיאוריית ה"טנקינג" שנועדה להביא את אנדרו לאק…

גיל 5 בדצמבר 2012

אורלכר, אני מסכים איתך שההגדרות של ווינריות מאוד גמישות, אבל זכייה בסופרבול היא לא מרכזית בהן. דן מארינו הגיע לשם פעם אחת ועדיין נחשב לאחד הגדולים אי פעם. מה שצריך להסתכל זה על מה עשו השחקנים בזכיות בסופרבול. תסתכל על הסטטיסטיקה של בריידי בסופרבול הראשון, זה ווינר זה? שלא לדבר על הזכיות שלהם שתמיד יפלו תחת הצל של הספייגייט.

יריב 4 בדצמבר 2012

וואו, אתה ממש משתמש כמדד בהשוואה בין ראשות הבית ב NFL לאליפות ה NBA. מבריק. אם אתה רוצה להשוות לראשות בית, אז כמובן שהלייקרס זכו בה 9 שנים ברציפות מעונת 81-82 ועד 89-90 (וזה היה בית של הרבה יותר קבוצות, אבל מה זה חשוב). חוץ מזה, כמובן שהיו מי שזכו באליפות ה NBA שמונה שנים ברציפות, אבל היות ולא היה בקבוצה ההיא מייקל ג'ורדן כנראה שזה לא קרה, הרי זה לא אפשרי.

ניינר 4 בדצמבר 2012

הוצאת לי את המילים מהפה. אני חולה עליו ברמות קשות, סוג של מאן קראש, מעריץ אותו באופן מפגר למדי ולא מחמיץ אף משחק שלו. יצא לי גם כמה פעמים לראות אותו משחק במגרש ואין שום אדם בעולם שנסעתי עבורו כל כך הרבה קילומטרים , כולל הסופרבול המקולל של 2008.
לפעמים אני טיפה שונא אותו כי הוא מושלם כל כך. מקווה שיקריח או שיהיו לו חצ'קונים כדי שיהיה בו איזה פגם, אבל אין שחקן שאני אוהב לראות יותר ממנו.
אני מודה שאם הפאטס והניינרס יפגשו בסופרבול תהיה לי בעייה (עוד שבועיים אין בעייה כי הניינרס חייבים את הניצחון אז אין התלבטות).

טל בן יהודה 4 בדצמבר 2012

לא הבנתי…
מה הקשר לגיא פניני?
;)

(כרגיל, נהניתי)

ג'רמייקל רוג'רס 4 בדצמבר 2012

Brett Lorenzo Favre (born October 10, 1969) is a former American football quarterback who spent the majority of his career with the Green Bay Packers of the National Football League (NFL). He was a 20-year veteran of the NFL, having played quarterback for the Atlanta Falcons (1991), Green Bay Packers (1992–2007), New York Jets (2008) and Minnesota Vikings (2009–2010). Favre is the only quarterback in NFL history to throw for over 70,000 yards, over 500 touchdowns, over 300 interceptions, over 6,000 completions, and over 10,000 pass attempts.[1][2][3][4][5] He officially retired on January 17, 2011.
Favre started at the quarterback position for the University of Southern Mississippi for four years before being selected in the second round of the 1991 NFL Draft by Atlanta (33rd overall). He was traded to Green Bay on February 10, 1992, for the 19th pick in the 1992 NFL Draft.
Favre became the Packers' starting quarterback in the fourth game of the 1992 season, and started every game through the 2007 season.[6] He was traded to the New York Jets and started at quarterback for the 2008 season before signing with the Vikings on August 18, 2009 as their starting quarterback.[7] He made an NFL record 297 consecutive starts (321 including playoffs).
He is the only player to win the AP Most Valuable Player three consecutive times (1995–97).[8] He has led teams to eight division championships (1995, 1996, 1997, 2002, 2003, 2004, 2007, 2009), five NFC Championship Games (1995, 1996, 1997, 2007, 2009), and two Super Bowl appearances (Super Bowl XXXI, Super Bowl XXXII), winning one (Super Bowl XXXI).
He holds many NFL records, including most career touchdown passes, most career passing yards, most career pass completions, most career pass attempts, most career interceptions thrown, most consecutive starts by a player, most consecutive starts by a quarterback, most career victories as a starting quarterback, most sacked, and most fumbles.[9][10]
He is also referred to by his nickname "The Gunslinger".[11]

bradybunch 4 בדצמבר 2012

בראוו גרייזס. לא יכולתי לנסח את זה טוב ממך. כמו ילד קטן, יש לי חלום אחד פשוט – לראות את הבנאדם משחק במציאות ולא דרך מסך הטלוויזיה. אני יודע, בשביל בסך הכל צריך להגיע לבוסטון. אני עובד על זה.

וכן, ההתרגשות הזו שלפני העלייה של בריידי למגרש. יותר מאשר ההפסד ב-2008 בסופרבול, אני זוכר את האכזבה הקשה במשחק הראשון של עונת 2008 יותר מחצי שנה אחר כך. חודשים על חודשים של ציפייה לראות את הבנאדם משחק שוב וברגע אחד אתה מבין שיעברו עליך שנתיים שבהן לא תראה את טום בריידי משחק פוטבול.

זה אולי ילדותי, אבל בריידי מספק לי השראה. זה שהוא בקושי נבחר בדראפט, ההתעקשות שלו להמשיך ולהתאמן על כל פרט, כולל תנועת הזריקה, אחרי שנים של עליונות בליגה. ההתמדה הבלתי נגמרת הזו ולמידת היריבות. נפלא. היה אפשר לראות את זה שוב במשחק האחרון, בסליפ סקרין לטאצ'דאון של וולקר. הוא ידע דקה קודם מאיפה יבוא הבליץ והם הכינו מראש במהלך השבוע מהלך שינצח בדיוק את הבליץ הזה. מושלם.

bradybunch 4 בדצמבר 2012

ואגב, זה קשור לגמרי למקרה גיא פניני. לא שנעים לי להזכיר את השחקן הנורא הזה בפוסט שמוקדש לבריידי, אבל זאת בדיוק הסיבה מדוע צריך להגיב בחומרה (כפי שאכן הגיבו) להתנהגות כזו של ספורטאי. חבר שלי מתמם ולא מבין למה מגזימים בתגובה לפניני ולמה נדרש ממנו יותר מאוהד ממוצע. למה לא נדרש ממנו רק לחסום טוב ולקלוע וזהו.

זאת לדעתי הסיבה. נרצה או לא נרצה, הרי שאחד הדברים הגדולים בספורט הוא ההשראה שהוא משרה על האוהדים, להיות טובים יותר, להתאמץ ולנצח. אם זה הגיוני או לא הגיוני, הרי שספורטאים הם מודלים לחיקוי. בריידי הוא לגמרי מודל שלי, גם אם ראיתי, שמעתי ולמדתי מאנשי רוח גדולים ממנו. ספורטאים הם מודלים לחיקוי, אם לא למבוגרים אז בוודאי לילדים. שמעון מזרחי מבין את זה ומבין מה פניני יכול לעשות למפעל חייו. בכדורגל שלנו, לעומת זאת, לא מבינים אפילו חצי מזה. לצערי בחברה הישראלית הכדורגל משמעותי להרבה יותר ילדים מאשר הכדורסל…

אריאל גרייזס 4 בדצמבר 2012

אני חושב שהבנתי סוף סוף מה הבעיה של גיל. כמונו, יש לו מאן קראש, רק על פייטון מאנינג, והוא כמובן לא מוכן שמישהו ישמיץ את האהוב שלו, בדיוק כמו שאנחנו לא מוכנים שמישהו ישמיץ את שלנו.
נראה לי מגוחך כל הדיון הזה. אני בשום מקום לא אמרתי שבריידי טוב ממאנינג. להיפך, אמרתי שלא היה אף אחד דומיננטי כמוהו, למעט מאנינג. כן, הוספתי הערה קטנה שאולי טיפה יותר, אבל גם זה היה בגלל שנה אחת שבה פייטון לא לקח את הבית שלו, זה הכל.
אני בכלל לא מתדיין מי טוב יותר, זה לא מעניין אותי. גם החברה שלך כוסית, גיל, זה בסדר מבחינתי.
לי יש הדלקות על בריידי כי הוא כזה טוב. אפשר להסכים על זה?

עומרי 4 בדצמבר 2012

אתה פרגמטיסט, אבל עם קיצונים נחוצה יד קשה. :)

גיל 4 בדצמבר 2012

אכן, אתה צודק (לא שאני ממש מבין מה זה מאן קראש אבל שיהיה). אני גם לא מתווכח מי יותר טוב אבל בדיוק הנקודה של הדומיננטיות שמתבססת על אליפות הבית מחלישה את הטיעון שלך. כשפייטון נפצע, הם התרסקו ולא היו קרובים לנצח את הבית (אלא אם כן מסתכלים הפוך). כשבריידי נפצע הם סיימו במאזן זהה לאלופי הבית. זה כל ההבדל על רגל אחת בין השפעה של ק"ב ליכולת של קבוצה.

עידן. 4 בדצמבר 2012

אני לא מבין, רגע אתה טוען שאתה "מבין שפוטבול הוא משחק קבוצתי וכשקבוצה מנצחת או מפסידה זה לא רק הק"ב שמנצח או מפסיד" ורגע אח"כ אתה עושה מדד של כמה הקבוצה הפסידה או ניצחה שהקווטרבק נפצע.

בכל אופן ההתרסקות של הקולטס שנה שעברה מול ההצלחה של הפאטס שבריידי נפצע, מעידה דבר ראשון על האופי של המועדונים ועל מחויבות לניצחון שהייתה באחד ולא הייתה בשני (עם או בלי קשר לאנדרו לאק).

אגב, שנה לפני שבריידי נפצע הפאטס נתנת עונה סדירה מושלמת, כך שגם לפי המדד שלך הפציעה של בריידי עלתה להם בחמישה נצחונות- מספר משמעותי מכל הבחינות.

אריאל גרייזס 4 בדצמבר 2012

עזוב, העונה הקודמת של הקולטס לא קשורה לכלום, זאת עונת טאנקינג היסטורית, לא משנה כמה גיל יכחיש את זה. תראה איך הקבוצה הזאת מנצחת משחקים השנה עם ק"ב רוקי, אולי זה מוכיח שפייטון לא כזה גדול?
כל הדיון הזה אידיוטי. אני אוהב את בריידי, לא מעניין אותי בכלל פייטון. לא מבין איך הוא הגיע לדיון פה בכלל. שגיל ואחרים יישמרו את הקראש שלהם לעצמם

גיל 4 בדצמבר 2012

לחזור על שקרים שוב ושוב לא יהפוך אותם למציאות. בטח, קבוצה החליטה מהמשחק הראשון להפסיד את כל המשחקים ופתאום בסוף העונה ניצחה כמה משחקים וכמעט דפקה לעצמה את הבחירה הראשונה. אתה ואחרים דיברתם שנה שעברה על איך חמש קבוצות שונות עושות טאנקינג, ופתאום אחת אחרי השנייה הפסיקו לעשות באמצע העונה והטיעון שלכם התבטל ונשארתם רק עם האשמת הקולטס. בהעדר שום הוכחה, מדובר בסתם שנאה.

והעונה הנוכחית מוכיחה לא כמה פייטון לא גדול (את זה הוא מראה כל שבוע בדנבר) אלא כמה לאק גדול.

גיל 4 בדצמבר 2012

כמשחפשים מדדים להשוואות בין שחקנים, אז אפשר להשתמש בסטטיסטיקות אישיות וגם לראות איך הקבוצה מתפקדת בלעדיהם. הפער כאן כל כך עצום שהתמונה די ברורה. להפיל על זה רק על מחויבות, כאילו הקבוצות משחקות באיזה עולם דימיוני זה פשוט מסיט את הדיון. ואכן, הפטס היו פחות טובים בלי בריידי, ועדיין היו הרבה הרבה יותר טובים ותחרותיים מאשר הקולטס שהתרסקו.

עידן. 4 בדצמבר 2012

שמע, מחוייבות לנצחון, אמונה והתלהבות הם אכן לא עניין מדיד אבל הם בהחלט קיימים.

אפשר היה לראות את זה במשחק של הצ'יפס השבוע או בעונה שעברה של דנבר- הרי טיבו אפס ושחקן גרוע ממה שמו ששיחק בתחילת העונה, ובכל זאת, ברגע שטיבו עלה שאר השחקנים של דנבר העלו את רמת המשחק, ההגנה הפכה למפחידה והקבוצה התחילה לנצח.

אני לא אומר שהשחקנים של הקולטס הפסידו בכוונה שנה שעברה, אבל מספיק היה לראות אותם כדי להבין שהם לא נותנים הכל בכדי לנצח (וההנהלה של הקולטס, עם החלטות מסוימות כמו לא להביא ק"ב, לא עשתה כלום כדי שירגישו אחרת).

שבריידי נפצע, כל הקבוצה התאחדה, עזרה לקאסל להיכנס לעניינים ולמקסם את היכולת שלו. כמו כן, שחקנים אחרים נתנו מעצמם יותר (ושוב, זו הייתה קבוצה מעולה שעשתה עונה מושלמת).

גיל 4 בדצמבר 2012

אין ספק שההלם מזה שמאנינג לא שיחק השפיע על הקבוצה בהתחלה. הרי אף אחד לא ציפה שהוא יפסיד משחק. ועדיין, אחרי שהיה להם קצת זמן להתרגל, המחליפים בק"ב לא עשו כלום בעוד קאסל הצליח לא רע. אני ממש לא חושב שהם לא עשו הכל בשביל לנצח, הם דווקא ניסו הרבה דברים אחרת למה לשנות 3 ק"ב בעונה?

זה רק מראה לדעתי שלפטריוטס יש שיטה שעובדת ויכולה להתאים ללא מעט ק"ב (לא באותה הצלחה כמו עם בריידי זה ברור). באינדי, מאנינג הוא השיטה ובלעדיו הכל קורס וצריך להבנות מחדש.

עומרי 5 בדצמבר 2012

כבר דנו בזה.
הפאטס ב-2007 היו קבוצה מהגדולות בכל הזמנים.
הם איבדו את בריידי ונפלו בחדות ברמה.
הרמה שנפלו אליה הייתה לא רעה, רק משום שדובר אכן בקבוצה חד פעמית.
גם במאזן – הם נפלו מ18-1 (שזה מאזן טוב יותר מכלל האלופות מאז שנת 2000 ואולי מוקדם יותר) ל11-5

הקולטס איבדו מספר ניצחונות דומה ללא מאנינג.

כשמוסיפים למיקס את העובדה שאת בריידי החליף ק"ב שלאחר מכן תפס משרת פותח בליגה ושמר עליה כמה שנים (גם אם הוא לא טוב)
בעוד את מאנינג החליפו חבורה של ליצנים, הקו הזה של טיעון לא מחזיק מים.

גיל 5 בדצמבר 2012

אני מבין שמתמטיקה זה לא הצד החזק שלך, פער של 8 משחקים לעומת 5 הוא אצלך זהה.

והפטס לא נפלו בחדות בכלל. שנת 2007 הייתה יוצאת דופן והם לא היו חוזרים עליה בכל מקרה. המאזן שלהם עם קאסל היה של קבוצת פלייאוף, וזה שחקן שלא פתח פעם אחת מאז התיכון. הוא שחקן גרוע שהסיבה היחידה שנתנו לו חוזה במקום אחר זו ההצלחה שלו בפטס. אז מי מבסס פה טיעונים שלא מחזיקים מים ומי קצת מסתכל על העובדות?

עומרי 5 בדצמבר 2012

אני דווקא לא רע במתמטיקה.
תקרא שוב את מה שכתבתי.
הפער הוא 8 ניצחונות לעומת 7 (וההתקפה הגדולה בהיסטוריה, וסופרבול בו נכנעו לנס)

לחלוטין לא מצביע על משהו מובהק לטובת מאנינג בדיון.

גיל 5 בדצמבר 2012

נכון, מ16-0 ל11-5 זה פער של 7 משחקים, אכן יודע חשבון.

austaldo 4 בדצמבר 2012

די כבר עם טיעון "עונת 2008" המפגר הזה. הקולטס השנה עם אנדרו לאק בקבוצה חד משמעית פחות טובה מ 2010 העונה האחרונה של מאנינג בקולטס (בלי דאלאס קלארק, בלי פייר גארסון, בלי ג'ף סאטרדיי – מעניין איך בתור אוהד קולטס אתה אפילו לא יודע מי משחק בקבוצה שלך) וכמו שראיתי אותם השנה גם ההגנה שלהם לא משהו ועדיין הם קבוצת פלייאוף. בלי מאנינג. עוד הפעם: בלי מאנינג, עם קווטרבק רוקי הם קבוצת פלייאוף. אז מספיק ל^%@% את השכל עם השטות הזו של עונת 2008.

גיל 5 בדצמבר 2012

ברור שהם פחות טובים, אבל ההשוואה היא לא להיום אלא לשנה שעברה שם היה הבדל עצום.

austaldo 5 בדצמבר 2012

שנה שעבקרה על הנייר, למעט עמדת הקווטרבק הם היו יותר טובים.
עונת 2011 הביזיונית של הקולטס לא יכולה להיות דוגמא לשום דבר כי הקולטס עשו טאנקינג. הם וויתרו על העונה עוד לפני היום הראשון. להחתים קווטרבק בן 200 יומיים לפני פתיחת העונה כשהם ידעו הרבה לפני הפרה-סיזן שסיכוי טוב שמאנינג לא ישחק חלק מהעונה ואולי כל העונה זה טאנקינג. להשאר עם זומבי לא מתפקד שלא מקבל טיפת כבוד מהשחקנים על הקווים זה טאנקינג.
מה שאתה לא מבין זה שב NFL קבוצה מאומנת היטב שמורכבת משחקני ריפלייסמנט לוול תגיע בלי שום בעייה ל 6-7 ניצחונות כי 80% מפוטבול זה מישמעת ושחקנים שמבצעים בדייקנות את התפקיד שלהם (והפאטס של עונת 2008 לא היו קבוצה של מחליפים אלא קבוצה שניצחה 16 מישחקים בעונה והריצה תוצאות ועשתה שיא נקודות לעונה מינוס הקווטרבק שלה). ההבדל היחידי בין עונת 2011 של הקולטס לעונת 2008 של הפאטס היא שהפאטס שיחקו כדי לנצח והקולטס שיחקו על הבחירה הראשונה בדראפט.

גיל 5 בדצמבר 2012

שוב, אתה חוזר על אמירות מופרכות של טאנקינג בלי שום ראייה. נראה לך הגיוני שקבוצה תוותר על עונה שלמה מראש בNFL? אני זוכר טוב מאוד איך כולם דיברו על זה שחצי מהקבוצות עושות טאנקינג ואז לאט לאט כשכולן התחילו לנצח אז הם לא עשו ופשוט נשארו עם הקבוצות הכי חלשות. אם הם באמת עשו טאנקינג אז למה להחליף 3 ק"ב בעונה? למה מאנינג ניסה לעזור להם מהספסל? ופתאום כשהם התחילו לנצח בסוף העונה הם הפסיקו ואז חזרו? אתה ראית בכלל משחקים שלהם? הם התאמצו והיו להם כמה משחקים קרובים אבל פשוט לא הצליחו לנצח. האמת היא שאני לא ממש מופתע מכמות השקרים שמפיצים אוהדי הפטס רק כי המציאות לא מסתדרת להם.

austaldo 5 בדצמבר 2012

"שקרים" אתה בעצמך. תתמודד עם הטענות שלי אם אתה יכול ואל תזרוק "טענות מופרכות" בלי הסבר. למה הקולטס החתימו קווטרבק אחרי פרישה שבוע לפני תחילת העונה וזה כשהם יודעים שמאנינג לא יכול לשחק ושקרטיס פיינטר יכול להיות מקסימום צבעי.
אני אעזור לך: יש לזה שני הסברים אפשריים – או שהם מטומטמים ברמות מטורפות או שפשוט לא היה איכפת להם להפסיד. בוא תסביר לי אם אתה מסוגל איך אירגון שהוכיח במשך עשור שהוא אירגון מסודר ומנוהל היטב פתאום הפך תוך קיץ אחד לחבורה של מטומטמים.

גיל 5 בדצמבר 2012

אתה שוכח את הנסיבות שבהן החתימו ק"ב שפרש. זה היה שבוע לפני תחילת העונה, ואף אחד אחר פנוי באותה תקופה. את מי בדיוק הם יכלו להחתים אז? אף אחד פשוט לא העלה בדעתו שמאנינג לא ישחק כי אף אחד לא ידע בוודאות מה מצבו עד כמעט תחילת העונה (חלק מזה בגלל השביתה).

מעבר לזה שלא הבאת שום ראייה לטאנקינג, נראה לך ששחקנים מקצוענים כמו וויין יעשו שביתה איטלקית במשך עונה שלמה? נראה שלך ששחקנים יסכנו את עצמם רק בשביל להביא ק"ב שאולי יהיה טוב ואולי לא, ושבכלל לא בטוח שהם יהיו חלק מהקבוצה הזו בשנה הבאה ואולי הקריירה שלהם תדפק בגלל משחק גרוע? זה הרי כל כך מופרך, אבל ממשיכים עם ההמצאות הללו.

austaldo 5 בדצמבר 2012

אתה ראית בכלל מישחקים של הקולטס בשנה שעברה? אני די בטוח שלא. היית רואה מאמן שאיבד את השחקנים שלו תקוע כמו דחליל על הקווים. היית רואה קבוצה בלי יד מכוונת וכשזה המצב אז גם אם השחקנים עושים כמיטב יכולתם זה לא יעבוד. ככה זה בפוטבול.
ומי ששוכח את הנסיבות שהחתימו את הקווטרבק שפרש זה אתה. או שסתם התעלמת באלגנטיות מהשאלה שלי והאשמת אותי בזה שהזיכרון שלי קצר: השאלה היתה ***למה*** חיכו עם החתמה של קווטרבק מחליף שבוע לפני תחילת העונה כשהיה להם את כל הקיץ להתכונן לאפשרות הסבירה ביותר שמאנינג לא ישחק. ברור ששבוע לפני תחילת העונה אין הרבה אפשרויות (מעבר לזה שאין לקווטרבק מספיק זמן להתאמן עם הקבוצה) – למה הם חיכו? תענה לי על זה בבקשה ואל תתחמק.

גיל 5 בדצמבר 2012

אני ראיתי כמעט כל משחק שלהם שנה שעברה והם פשוט לא היו טובים. ואכן, הייתה חסרה להם היד המכוונת של מאנינג. זה בדיוק ממצה את כל ההבדל בין בריידי למאנינג. בריידי הוא ק"ב מצוין, אחד הגדולים, אבל עדיין עובד בתור שיטה מסוימת ולא כזה שהכל נופל עליו. מאנינג הוא השיטה ולכן כשהוא לא נמצא הכל קורס. זו בדיוק ההוכחה שהוא הרבה יותר חשוב ודומיננטי מבריידי ולכן לא בר החלפה מיידית.

לגבי למה לא החתימו ק"ב מחליף מוקדם יותר הם לא ידעו מה מצבו האמיתי של מאנינג עד סמוך לפתיחת העונה. הם לא יכלו להחתים אף אחד בגלל השביתה, אבל גם אף אחד לא ציפה שמאנינג לא ישחק כולל הוא עצמו. למעשה, השביתה עצמה שמנעה ממנו גישה למתקנים של הקבוצה יכול להיות שפגמה בהחלמה שלו. אז איך אתה רוצה שיחתימו מישהו?

amitpros 5 בדצמבר 2012

יש קשר גם לעובדה שהם סיימו בעונה שעברה אחרונים,וקיבלו הגרלה מאוד נוחה,בטח הרבה יותר נוחה מלקבל את הסטילרז/רייבנז,פטריוטס וצ'ארג'רז כל עונה

גיל 5 בדצמבר 2012

דווקא מבחינת קושי המשחקים היה להם את אחד הלו"זים הכי קשים ולפטריוטס היה הכי קל.

amitpros 5 בדצמבר 2012

אני מסכים איתך
אני גם חושב שמאנינג קצת יותר טוב,אבל זה בכלל לא משנה את העובדה שבריידי הוא קב אדיר שבאדירים.
יש ספק בכלל שהוא אחד הגדולים בכל הזמנים?

URLACHER 5 בדצמבר 2012

השאלה שלי היא עד כמה זה משנה כמה שניהם דומיננטיים בעונה הרגילה? איליי עלה על שיטה שבה הוא משייט לו דרך העונה הרגילה ומתעורר בפלייאוף ולוקח אליפות. למרות ההפסד לסקינס יש מצב שהוא יעשה את זה גם השנה ואז כל הדיוני עונה רגילה האלה לא שווים כלום.

עומרי 5 בדצמבר 2012

פוטבול זה לא NBA, לעונה הרגילה יש משמעות. להגיע לפלייאוף זה לא טריוויאלי. לסיים עונה מושלמת זה לא טריוויאלי. לנצח את הבית שלך פעם אחר פעם זה לא טריוויאלי. גם רצף העונות עם 12 ניצחונות ומעלה של הקולטס עם מאנינג לא טריוויאלי.

matipool 6 בדצמבר 2012

לי יש ( כרגע במגמת ירידה בגלל ההתבגרות שלי וגם שלו ) מאן קראש על סטיבי ג'י . אני מבוגר ממנו ב-12 שנים ( נולדנו בהפרש של יומיים ) וזה לא הפריע לי בכלל להתאהב בו אנושות כשהוא היה בן 24 ואני 36 .
מאד מאד עצוב לי מה שקורה לו בשתי העונות האחרונות .

Comments closed