למה לי אידאולוגיה עכשיו – דירוג עוצמת המפלגות

הערות אחרונות על מערכת הבחירות הנוכחית וגם דירוג עוצמה אחרון (כולל הימורים!)

בישורת האחרונה

זהו, הגענו לישורת האחרונה, כמו שאומרים במירוצי סוסים. או במקרה של הבחירות שלפנינו, מירוץ חמורים אולי יהיה ההגדרה היותר טובה.

בכל מקרה, זהו. מכאן אין יותר הימורים או דירוגים, יש רק מה שהמצביעים שמים בקלפי.

לפני שניגש לדירוג האחרון של הבחירות האלו, כמה דברים שיש לי להגיד על מערכת הבחירות הנוכחית:

1. אני חושב שהבחירות הללו מסתמנות כאלו שבהן הציבור מאס לחלוטין בפוליטיקאים שלו. כאילו אמר – אין פרסונה אחת שאני מאמין לה בפוליטיקה הישראלית.

ביבי וליברמן היו שילוב קטלני שייסחוף בסערה את הימין אבל כל שבוע הם מאבדים עוד מנדט-שניים כי אפילו המצביעים שלהם לא מאמינים להם.

הציבור טוען בכל הסקרים שהדבר הכי חשוב לו זה המדיניות הכלכלית ושלי יחימוביץ שמשחקת על הקלף הזה לא מצליחה להתרומם.

ציפי לבני לא מצליחה יותר מאשר לקושש כמה מצביעים של קדימה, אחרי שבבחירות קודמות היא הביאה 28 מנדטים ושאול מופז בכלל איבד אמון. וזה לפני שאני מדבר על אריה דרעי, שנראה שלא שדרג בכלל את ש"ס.

היחידים שנשארו זה בנט ויאיר לפיד, שניים שמגיעים כביכול נקיים מהפוליטיקה הישראלית ולכן מצליחים לגרוף כמות גדולה של מנדטים. עד הבחירות הבאות, אז נשנא גם אותם.

2. דבר אחד טוב שיצא מהבחירות הללו זה שארתור פינקלשטיין אאוט, עדי גורדון אין. או בקיצור, קמפיין שנאה כבר לא עובד – אם זה לביבי או אפילו לש"ס, לעומת זאת נפתלי בנט, שהוא לא בדיוק כוס התה הפוליטית שלי, אבל יש לי הרבה כבוד אליו על כך שהוא לא נגרר לקמפיין שנאה (דוגמת קודמו בתפקיד האיש שמימין לביבי, אביגדור ליברמן, למשל) והראה שאפשר להצליח גם בלי לחדד את השנאה וההבדלים למגזרים אחרים.

3. כמובן, הדבר החשוב שיצא מהבחירות הללו זה התמונה המשתקפת מהם של מדינה שלמה שאין לה מושג מי היא. הכי קל לדבר על מנהיגי גוש השמאל-מרכז (איזה מושג שנוא, יא אללה) כעל אנשי אגו שלא מסוגלים להתאחד למען המטרה אבל צריך להודות שבין לבני, לפיד ויחימוביץ' מפרידה תהום, אם בתחום הכלכלי (לפיד הרבה יותר קרוב לנתניהו מאשר ליחימוביץ', למשל) ואם בתחום המדיני (לבני מצטיירת כיונה הרבה יותר גדולה מיחימוביץ, למשל). ובהתאם לכך גם הציבור מתפלג. אוסף של דיעות מסוגים שונים בלי חוט מקשר אחד.

4. התוצאה של הסעיף הקודם הוא שאם בשנים האחרונות ממשלות ישראל התקשו לתפקד, הרי שאחרי הבחירות הללו אנחנו הולכים ומתקרבים למצב של המדינות האלו שהולכות לבחירות חוזרות כי אפילו ממשלה הם לא מצליחים להרכיב.

בהנחה שהליכוד אכן ייזכה ב-32-34 מנדטים שהסקרים צופים לו, אתם באמת רואים את ביבי יושב בממשלה שמורכבת רק מבנט והחרדים? הרי הוא לא יהיה מסוגל לתפקד בכלל בממשלה כזאת וכל קיצוץ שהוא יירצה לעשות בתקציב המדינה ייתקל בסחטנות קשה.

מצד שני, עם מי הוא כן יכול להרכיב ממשלה, עם לפיד, לבני ובנט? ברור הרי שזאת ממשלה לא מתפקדת. עם לבני, לפיד והחרדים? אני לא מאמין גדול בכנות של יאיר לפיד, אבל אפילו הוא ייתקשה לשבת בממשלה כזאת, שמן הסתם לא תוכל להביא לשיוויון בנטל שלפיד הוא נושא הדגל שלו.

בקיצור, ביבי הלך לבחירות כי הוא חשב שתהיה לו בעיה להעביר תקציב ל-2013, אחרי הבחירות האלו הוא רק יוכל לחלום על הקואליציה שהיתה לו קודם.

5. אחרי שאמרתי את כל זה, אני חושב שנשאר רק דבר אחד חשוב כשאתם הולכים לזרוק את הפתק בקלפי – ללכת עם מה שאתם מאמינים. לא עם מי שאתם מאמינים, אלא עם האידאולוגיה שמתאימה לכם, שמי שייצג אתכם יהיה זה שיעשה את זה בצורה הכי טובה. שיהיה בהצלחה.

 

***

דירוג עוצמה (אחרון)

רגע, אתם שואלים, מה האידיאולוגיה של כל מפלגה? או, בשביל זה אנחנו כאן.

הנה דירוג העוצמה שלי, הפעם מסודר לפי ההימור שלי על כמה מנדטים כל מפלגה תקבל (רציתי לעשות את זה פוסט הימורים, אבל בקרמן כבר הקדים אותי) והאידיאולוגיה של כל מפלגה, כמו שאני רואה אותה:

1. הליכוד ביתנו (31 מנדטים) – אידיאולוגיה? זה לא בשבילנו, אלוהים בחרתנו לשלטון, אנחנו לא צריכים אידיאולוגיה

2. עבודה (16) – אם ניקח הרבה מאוד מיסים מהרבה מאוד טייקונים נוכל לממן לכל אחד מכם נופש בטורקיה לפחות.

3. הבית היהודי (16) – אנחנו אוהבים חיילים קרביים. הא, ויש לנו גם כוסית*.

4. ש"ס (12) – אנחנו שונאים אשכנזים בכלל ורוסים בפרט. ואם תצביעו בשבילנו, נדאג שהילדים שלכם יישארו בורים כדי שגם להם תהיה סיבה לשנוא אשכנזים ורוסים.

5. יאיר לפיד (11) – אנחנו נגד שרים בלי תיק. באמת, זה המצע שלנו.

6. התנועה (6) – אני נורא רוצה להיות ראש ממשלה. טוב, שרת חוץ. טוב, אני אסתפק בשרת חינוך.

7. מרצ (6) – אנחנו שונאים את ביבי. אבל ממש.

8. יהדות התורה (6) – אנחנו נהיה בממשלה, לא משנה מה.

9. חד"ש (5) – אנחנו לא נהיה בממשלה, לא משנה מה.

10. רע"מ-תע"ל (4) – כן, כאילו תצביעו לנו

11. בל"ד (3) – חנין זועבי, חנין זועבי, אנחנו נמשיך עד שיעלה לכם הפיוז

12. קדימה (2) – נו, בחייאת, גם אתם באים לדרוך עליי? לא תצביעו לאנדרדוג?

13. עוצמה לישראל (2) – נו, תודו בזה, גם אתם שונאים ערבים

14-16 – עם שלם, אלדד יניב ועלה ירוק – אף אחת מהן לא עוברת את אחוז החסימה.

* כן, אני יודע שעשיתי פה החפצה לאיילת שקד. זה היה בכוונה, כי זה בדיוק מה שהמפלגה שלה עשתה לה, מורחת אותה על כל שלט רחוב ומתגאה בה כשבעצם – האם יש מישהו שיודע מיהי בכלל איילת שקד ומה היא עשתה בחיים? ברור שאם היא היתה גבר או סתם אשה לא אטרקיבית, לא היינו בכלל שומעים עליה, בדיוק כמו שאין לנו מושג מי עוד חבר במפלגה של בנט (חוץ מאורי אורבך, שגם הוא קיבל חשיפה, מכח הפרסונה העיתונאית שלו).

מה שכן, איילת שקד היא ההסבר ללמה השמאל בכאלו קשיים. אפילו את היתרון היחיד שלו הוא איבד:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

יאללה, שייגמרו כבר הבחירות האלו ותוכלו כולכם – ביבי, ליברמן, בנט וכל השאר – מעל מסך הפייסבוק שלי

הראשונה מימין בשורה האמצעית
איחור מחויב המציאות. סיכום המחזור ה-18

No Comments

אלברט פירות 18 בינואר 2013

פוסט מצוין,מסכים עם כל מילה,כמו שזה נראה אנחנו,הבוחרים הולכים לדפוק את עצמנו טוב טוב עם ממשלה שלא יכולה למשול

פרננדס 18 בינואר 2013

שכחת לכתוב שמרצ שונאים מזרחיים

אריאל גרייזס 18 בינואר 2013

מצטער, לא מסכים. יש הרבה התנשאות ביחס של השמאל בכלל ומרצ בפרט כלפי מזרחיים, אבל לא מדובר בשנאה, ממש לא.
וזאת בניגוד לש"ס, שמנסה בכל כוח ללבות את השנאה הזאת. בשום תשדיר של מרץ לא תמצא פניה כלפי מזרחיים ולא הסתה נגדם. מה שש"ס עשו זה בדיוק זה והסיבה היא ששס יודעים שבלי השנאה הזאת, אין להם קיום

סתם אחד 18 בינואר 2013

מרצ שונאים חרדים ומתנחלים. זה אולי לא בלט בקמפיין שלהם אבל
זו המהות שלהם. על "האהבה" שלהם לביבי אין צורך להרחיב את הדיבור.

פרננדס 19 בינואר 2013

"מי שהיה בהופעה של הפרויקט של רביבו יוכל להצביע פעמיים."
https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=51wYqMFUMSo#!

אסף THE KOP 19 בינואר 2013

מה חדש ?

מר"צ היא מפלגה גזענית כמו כל מפלגה סקטוריאלית.

אריק 19 בינואר 2013

מסכים. יהירים שבזים למזרחים ששמו רק חלק (קטן) מתפיסת עולם שמלאנית – השלום (בתור מושג אמופרי שאין להם מושג מהו). שכחו שבשביל להגיע לשם צריך שהמזרחים והרוסים והחוליות היותר חלשות יהיו איתם.

תום 20 בינואר 2013

LOL

אבל תכלס הם צודקים.

rbi 18 בינואר 2013

הימור תוצאות שלי:
ליכוד:33
בית יהודי:15
עבודה:16
יאיר לפיד:14
מרץ:5
ציפי לבני:4
קדימה:2
ש"ס:11
יהדות התורה:6
עוצמה לישראל:3
חד"ש:4
רע"מ תע"ל:4
בל"ד:3

די דומה לשלך, רק שאני חושב שיאיר לפיד יעשה קפיצה על חשבון ציפי לבני בימים שנשארו. בדרך כלל יש מפלגה שהמומנטום סוחף לכיוונה והפעם זה התנועה של לפיד.

matipool 18 בינואר 2013

תעביר את ההימור שלך לפוסט של בקרמן . הוא נתן הארכה עד מחר .

matipool 18 בינואר 2013

גרייזס – פוסט מצוין ואני מסכים עם עיקרי הדברים .
אני חושב שבהימורים פירגנת מדי לבנט ( אלא אם כן אתה יודע דברים ממקורות מקורבים אליך מעברך שאני לא יודע ) ולא הערכת מספיק את הסחף בימים האחרונים לכיוון של יאיר לפיד . גם העבודה תזכה בשניים שלושה מנדטים יותר ממה שנתת לה .
המפלגות המובילות יהיו :
ביברמן / ליבריהו – 32-33 .
עבודה – 18-19 .
בנט – 13-14 .
יאיר לפיד – 12-13 ( לפיד שר החינוך , שלח שר המדע , תרבות וספורט ) .
ש"ס – 11-12 .
לבני – 6 .

קשקשן בקומקום 19 בינואר 2013

שלח לא יהיה שר גם אם ליש עתיד יהיו 20 מנדטים. לדעתי הוא אישית מאוד ישמח אם יש עתיד לא יכנסו לממשלה בכלל

גורדיטו 18 בינואר 2013

אני משוכנע שאתם טועים בהימור שלכם לגבי ארץ חדשה. הם יעברו את אחוז החסימה, לכל הפחות…

אסף THE KOP 18 בינואר 2013

לגבי המפלגות, הפוליטיקאים, המועמדים, התעמולה, השתדלנים, המצעים, ההכרזות וכל שאר הירקות… אני רק רוצה להזכיר לכולכם מי הם ומה הם בסה"כ.

ואין מי שיודע לכתוב זאת בצורה יותר מדויקת, חכמה וקולעת מאשר היוצר והמשורר הנפלא: מר ג'ורג' בר.

http://www.youtube.com/watch?v=ZBQL00Qgca0

MOBY 18 בינואר 2013

וחי זאב עם כבש וגרייזס עם אסף THE KOP ירבץ.
אם זו לא אופטימיות מה כן?
ההימור שלי מופיע במקומו. אבל הוא מבטיח לנו בחירות חוזרות בעוד שנה עד שנתיים.
ואז שלי תהיה יותר חזקה ובלי האנשים שסידר לה האיש והשפם. ואז תהיה לנו תחרות אמיתית ולא ליגת הכדורסל שהיתה לנו העונה.

MG 18 בינואר 2013

בתור מי שעד כה הצביע שמאל (והפעם הגברות הנכבדות מיכאלי ושפיר מעבירות אותו מרכזה), אני ממש לא מבין את עניין ה(אין) מצע של הליכוד.
כאילו זלזול בבוחרים וכו' – נו, באמת.
הרי גם ככה אף אחד לא מאמין למילה שיוצאת לנתניהו מפה (ובצדק). אין כמעט קשר בין מה שהיה כתוב במצע שלהם לפני 4 שנים ובין מה שקרה ב-4 השנים שלהם בשלטון.
אז למה, לכל הרוחות, כולם כל כך רוצים לראות את המצע שלהם? בניגוד לרוב האחרים, הם ישארו בדיוק באותו המקום, ולכן סביר להניח שיעשו בדיוק את אותם הדברים (נזק למדינה ולאזרחיה).
ואחרי כל זה – לכו להצביע!!!

אנונימוס 19 בינואר 2013

אתה נותן פה קצת יותר מדי קרדיט לבנט. בבחירות הבאות כשהוא כבר לא יהיה הדבר החדש, אני בטוח שהבית היהודי כבר כן יפנה לשליליות.
הרבה יותר קל להיות חיובי כשיש לך את יתרון ה"ילד החדש בשכונה"

אזי 19 בינואר 2013

אני בכלל חושב שמיחסים יותר מדי חשיבות למצע.
יותר מתפיסה כללית של מפלגה, אין עוד מה לדעת עליה.

מה, אתה לא יודע מה הדעות של הליכוד?
לא חיית פה ב4 השנים האחרונות?

לעומת זאת, אתה חושב שאם שלי מחר ראש ממשלה היא תישם את כל מה שבמצע שלה. מישהו מבטיח שכל מה שהיא רוצה שיקרה בכלל אפשרי?

לכל מפלגה יש את הקווים הכללים שלה. לזה אתה מצביע.
כי המציאות שתבוא אחרי הבחירות לא ידועה לאף אחד בשום צורה.

Zak 18 בינואר 2013

איכשהו דווקא לא נראה לי שהאדישות בציבור כלפי הבחירות נובעת ממיאוס כלפי הפוליטיקאים שישנם היום. אופורטוניסטים תמיד היו ותמיד יהיו, כמו אלכס גולדפרב והמיצובישי או אברשה ששב הביתה. כנ"ל לגבי טיפוסים מפוקפקים כאלו או אחרים כמו יחיאל חזן או ענבל גבריאלי.

אישית נראה לי שהאדישות נובעת מהכשלון של כל הצדדים במפה הפוליטית לממש בהצלחה את האידיאולוגיה שלהם בהקשר המדיני-ביטחוני. בעשרים השנים האחרונות לכל צד נתנה ההזדמנות לבצע את מה שהם מאמינים בו, וכל צד נחל כשלון חרוץ. הדרך של השמאל – שבאמצעות משא ומתן עם הפלסטינים נוכל להגחע להסדר שלום – נחלה כשלון חרוץ באינתיפאדת אל אקצה. הדרך של הימין – שבאמצעות התנחלות מסיבית בשטחים נוכל להחיל את הריבונות שלנו ביש"ע – נחלה כשלון חרוץ עם ההתנתקות. והדרך של המרכז – שבאמצעות צעדים חד צדדיים נוכל לשפר את מצבנו המדיני-ביטחוני – נחלה כשלון חרוץ עם התגברות הקסאמים.

לכן נראה שכל המפלגות וכל הפוליטיקאים מדשדשים וגוררים יחס אדיש. (אולי זאת הסיבה שהבית היהודי היא המפלגה היחידה שבאמת מעוררת עניין – היא מציגה בחזית גם פוליטיקאים פופולריים וגם מציעה אידיאולוגיה מחודשת בניגוד לאחרות)

אורן29 19 בינואר 2013

שלום אריאל. אני מתנצל מראש על התגובה המאד ארוכה, אבל גרמת לי לנסח את המחשבות שלי בצורה קוהרנטית, ואפילו לקשור אותן לטור, אז אני אשפוך. עמך (עמכם) הסליחה.

1) שיטת הבחירות ושיטת הממשל שנהוגות בישראל מעודדות את היווצרותן וקיומן של הרבה מפלגות, קטנות ובינוניות (ולא כל כך גדולות). השיטה היא אותה שיטה שהיתה נהוגה בישראל מאז קום המדינה, נזנחה לזמן קצר, והוחזרה לפני כעשור מבלי לקחת בחשבון את ההרס שנגרם למיח העצם של המפלגות הגדולות בארץ בגלל שיטת הבחירה הישירה קצרת הימים.
כדי לשרוד ולמשוך בוחרים, המפלגות מחדדות את המסרים שלהן ומשתמשות באמצעי דיון ושיח "מוגברים" שמבוססים גם על שנאה ושיסוי. אין להן דרך חלופית, אחרת יגוועו וימותו.

2) בניגוד לחכמה המקובלת, תוחלת החיים של כנסת בישראל היא לא כל כך קצרה – 3 שנים בערך, מאז 1996 (נכון, לפני כן זה היה 4 שנים בערך). ישנה אי הבנה מסוימת בציבור לגבי ההבדל בין כנסת (שנבחרת מעת לעת) לבין ממשלה (שהכנסת "מצמיחה"). בכנסת אחת יכולות להיות כמה ממשלות, מה שקרה לא פעם מאז קום המדינה, ולאחרונה- בכנסת ה 16 (2003-2006).
בכלל, פרק זמן של 4 שנים בין בחירות לבחירות הוא פרק זמן שרירותי, ולא אופטימלי או מבוסס על ניסיון ותהליך הסקת מסקנות סדור. האמריקאים הולכים לבחירות כל שנתיים (אם כי בוחרים נשיא כל 4 שנים); באנגליה ובצרפת מתקיימות בחירות כל 5 שנים, ובאנגליה די מקובל שראש הממשלה מקדים את מועד הבחירות בהתאם לשיקוליו האלקטורליים. אני מנסה לומר שהמצב בארץ לא גרוע כל כך. יש כל מיני סיבות לכך שהמערכת הפוליטית ממצה את עצמה מוקדם מהמועד שנקבע לה, אבל זה לא קורה כל שנה. שלוש שנים הן פרק זמן סביר, בטח במדינה מאני-דפרסיבית והיפר אקטיבית כמו ישראל.

3) השילוב של שני הסעיפים שלמעלה יוצר דיסוננס בין הרטוריקה הקיצונית, הקשוחה, האלימה של הפוליטיקאים, ובין יכולתם לשתף פעולה בקואליציה מלאת סתירות וניגודים לכאורה. הדיסוננס הזה מלווה אותנו מאז קום המדינה, ובשנים האחרונות הוא בהחלט התגבר, לא מעט בגלל פוליטיקאים כמו שאול מופז, שירק אש וגופרית נגד ראש הממשלה בעודו עושה את דרכו לממשלתו. זאת הסיבה להתגברות המיאוס מהפוליטיקאים (שתמיד היה שם, דרך אגב, ועלה על גדותיו כבר ב 1990, בזמן "התרגיל המסריח" ולאחריו).
אל תבנה על קואליציה קצרת ימים. ההיסטוריה מלמדת על ממשלות שנולדו מתוך כנסת מפולגת וסוערת, עם שיח ציבורי אקטיבי. מרגע שהחלו למשול, הן, ובכן, משלו. העבירו תקציב, קיבלו החלטות, עבדו ביחד, אכלו בורקסים. כאלה מין.

4) ישנו יתרון מובהק אחד לריבוי המפלגות בישראל. ליתר דיוק, פוטנציאל ליתרון: המפלגות החרדיות אינן מהוות לשון מאזניים. הן אינן יכולות לקבוע את זהות ראש הממשלה של ישראל. הסיבה לכוחן הרב היא החלטה אסטרטגית של המפלגות ה"ציוניות", מהעבודה וימינה, להדיר את המפלגות הערביות מהקואליציה, ולטפח "ברית יהודית" במקום "ברית ישראלית".
אם אתה חפץ לדעת איך יראה מבנה דו גושי בישראל, גש לתיעוד הכנסת העשירית, זו של 1981, שבה היו לשתי המפלגות הגדולות 95 מנדטים(!), כמעט 80% ממספר חברי הכנסת, וגלה כיצד אגודת ישראל, עם שני מנדטים, קיבלה ממנחם בגין תקציבים ומענה לדרישותיה, על מנת לאפשר לו את קואליציית 62 הח"כים שלו.

5) אני חושב שיש מקום לשנות את שיטת הבחירות בישראל, ולשלב בחירות כלליות עם בחירות אזוריות, אבל נראה לי שקצת הגזמתי עם הטקסט כאן, אז אולי בפעם אחרת, או במקום אחר.

6) ולסיום – הימור בחירות. סכמטי קצת, אבל הימור:

– הליכוד ביתנו תקבל 29-30 מנדטים
– הבית היהודי של נפתלי בנט תקבל 16-18 מנדטים
– העבודה, התנועה, ויש עתיד יקבלו, ביחד, יותר מ 30 מנדטים. שחקנים פוליטיים מיומנים יותר מיחימוביץ', לבני ולפיד היו ממנפים את זה לממשלת אחדות עם רוטציה בתפקיד ראש הממשלה, אבל זה כנראה לא יקרה.

אזי 20 בינואר 2013

כבוד על התגובה.

kirma der faux 19 בינואר 2013

נכחתי (אם כי לא השתתפתי) אתמול בויכוח פוליטי בין אנשים שמתכוונים להצביע עבודה ואנשים שמתכוונים להצביע ליכוד, והויכוח התנהל סביב כמה חלקים מהשטחים שלנו רוצים הערבים.
שום דבר אחר.
כמובן שלא היה קשר בין הדעות שהוצגו לפתק שהוצהר שישימו בקלפי.

בעקבות הרדידות הזאת ניסחתי לעצמי שלוש שאלות (ושאלות המשך) לבדיקה האם אתה שמאלני או ימני:
1. מדינית: האם השטחים שנכבשו ב67 צריכים להיות שייכים למדינת ישראל באופן קבוע?
אם כן, מה צריך להיות גורלם של תושביהם הפלסטינאים? (אזרחות מלאה, אזרחות חלקית, גירוש, הרג)

2. חברתית: האם אתה מרוצה מרמת הרשויות הציבוריות בישראל? (מערכת החינוך, המשפט, השיטור, בתי הסוהר, בתי החולים, ביטוח לאומי וכו')
אם לא, איך לדעתך צריך לשפר את הרמה? (פירוק והפרטה, ייעול והזרמת כספים וכח אדם)

3. כלכלית: האם אתה מרוצה ממצבך הכלכלי?
אם לא, למה לדעתך אתה במצב הזה? (להורים שלי אין כסף, הבנקים דופקים אותי, מחירי השכירות/קנייה של בתים ודירות שוחטים אותי, ההוצאות על הילדים מרוקנות אותי, אני עצלן, אני לא מוכשר מספיק)

תשובות שיתאימו לתשובות שלי זאת כל האידיאולוגיה שאני צריך ממפלגה.

אלכס 20 בינואר 2013

מעניין מאד, אני לרוב מסכים איתך, אם כי אני חושב שהאלמנט החברתי הוא דו-שלבי ; שלב אחד הוא הציבורי, והוא זה שהצגת עם הרשויות המקומיות, הרשויות הציבוריות, וכ'. השלב השני הוא החברתי-אישי והוא כולל את זכויות האזרח, והחקיקות האישיות.

טל 12 19 בינואר 2013

מה שקצת חסר בפוליטיקה של היום זה חזון(לא במובן האפוקליפטי).

http://www.youtube.com/watch?v=32uR2-qktxE

צור שפי 20 בינואר 2013

הפרגמנטציה היא באמת בעיה קשה בכלל ולנתניהו בפרט אבל יש לו בעיה לא פחות קשה והיא הרכב הרשימה שלו. אם היו לו אנשים כמו בגין ומרידור הוא יכול היה לבנות על קואליציה עם הפנים למרכז אבל עכשיו, כשבשורה הראשונה יש לו חוטובלי, פייגלין, לוין, אלקין (חפל"א) הרשימה שלו מתחברת טבעי לאורית סטרוק וג'רמי גימפל ויהיה לו קשה מאוד ללכת לכיוונים אחרים אפילו אם הוא רוצה (מה שבכלל לא בטוח).

צור שפי 20 בינואר 2013

נ.ב. פתאום ליברמן נראה כמו המבוגר המתון והאחראי בליכוד ביתנו וזה באמת מדהים.

תום 21 בינואר 2013

ליברמן הוא סופר-פרגמטיסט במציאות. קל לו יותר להשיג מנדטים עם אידיאולוגיה ימנית מתלהמת.

Comments closed