זהו פוסט אופטימי

לא ניצחנו את הסיטי אבל הבלוג ראה משהו, הוא ראה קבוצה שמתחילה להאמין בעצמה

In כללי

השקעה כלכלית ורגשית

מעטים הרגעים שבהם אוהד מעורב לא רק רגשית אלא גם כלכלית בקבוצה שלו.

זה קורה בדרך כלל כשהוא עושה מנוי לאותה קבוצה – משהו שלא עשיתי מעולם, או משקיע כסף רב בדברים שהקבוצה מוכרת – כרטיסים למשחקים, מרצ'נדייז וכו'. גם זה כמעט ולא היה לי.

כן, אני משלם את אגרת הטלוויזיה שלי באדיקות כל שנה, מה שאומר שכנראה הייתי מושקע כלכלית במכבי תל אביב תקופה ארוכה.

אבל חוץ מזה, זה לא קרה די הרבה זמן. אין שום קבוצה בארץ שבא לי לעשות מנוי שלה ואת הליגה האנגלית וליברפול קיבלתי במשך שנים בחינם בערוץ הספורט, לא היתה סיבה להשקעה.

ואז צ'רלטון קנו את הליגה האנגלית ואני בכלל נסעתי לארה"ב לשנה. וכשחזרתי החרמתי אותם. את צ'רלטון, לא את ליברפול. אם כי גם לליברפול ההיא של בניטז לא התחברתי, למרות האליפות אירופה ההיא.

אז ראיתי משחקים שלהם דרך אתרי אינטרנט כושלים וכשזה לא היה בזמן מתאים, גם לא ראיתי בכלל. ומלא מושקע כלכלית הפכתי ללא מושקע רגשית.

התרחקתי מהקבוצה ההיא. הכרתי את השחקנים, אבל לא *הכרתי* את השחקנים.

ההשקעה הרגשית היתה כל כך קטנה, שאפילו כשהיינו בלונדון וליברפול שיחקו בצ'לסי באותה עונת כמעט, ויתרתי על לקנות כרטיסים כי זה היה יקר מדי.

*

אני זוכר מתי חזרתי להיות מושקע כלכלית בקבוצה הזאת שוב.

זה היה משחק נגד היונייטד לפני שנתיים. אני לא זוכר את התוצאה או אפילו מי ניצח (קרוב לודאי שהם) אני כן זוכר שבאמצע המחצית השניה נשבר לי. נשבר לי סופית משידור אינטרנט קטוע ומרפרוש באתרים שונים, שפשוט הרמתי את הטלפון והתקשרתי לחברת הלווין.

זה היה נראה לי אז הרבה מאוד כסף לשלם בשביל ערוץ טוב, אבל כזה שאני רואה בעיקר בשביל קבוצה אחת, משחק אחד בשבוע (במקרה הטוב) וזה עדיין נראה לי הרבה כסף אבל החלטתי שהקבוצה שלי שווה את זה.

באותו הרגע גם חזרתי להיות מושקע רגשית.

מושקע רגשית זה אומר שכל יום של משחק אתה מתכונן אליו נפשית.

זה אומר שאתה מכיר את השחקנים. אבל *באמת* מכיר. אתה יודע מתי סטיבי ייבעט לשער מרחוק, מה אגר יעשה עם הכדור כשהוא באמצע המגרש (ירוץ למעלה, כמובן) ואיך גלן ג'ונסון יאבד את הכדור בכדרור יתר.

אתה מתחבר לקבוצה. באמת.

***

מתחילים בניה

מעטים הרגעים שיוצא לך לחזות באמת בבניה של קבוצה. אבל זה בדיוק מה שיצא לי לראות בשנה האחרונה.

אני לא בן אדם נאיבי. אני יודע שבניה לא באמת קיימת ברמות האלו בכדורגל, זה לא פוטבול אמריקאי פה. מספיק שפפ יקבל את מה שהוא רוצה (ושלא תטעו, זה רק עניין של כסף. זה תמיד רק עניין של כסף) וסווארז יעבור למינכן בסוף העונה, כדי שכל תהליך הבניה יתפוצץ לנו בפרצוף.

אני גם יודע טוב מאוד שבעולם הנוכחי של הכסף, על מנת להיות מסוגל להתחרות באמת, לא על בסיס עונה פה או שם, בגדולות של מנצ'סטר, אתה חייב להוציא אותה כמות כספים כמוהם.

אוהדי יונייטד יכולים לספר לכם עד מחר עד כמה פרגוסון גדול (והוא גדול) אבל בלי הרכישה של ואן פרסי בזכות הכסף הגדול (ושל קגאווה) היונייטד היו נאבקים גם השנה בשיניים על האליפות, במקרה הטוב.

כסף אולי הוא לא המרכיב היחיד כדי לזכות באליפות אבל הוא בהחלט מרכיב הכרחי. וכרגע, לצערי, לליברפול אין מספיק ממנו. והאמת, אני לא יכול להאשים את הבעלים שהם לא מוציאים מספיק, גם אני הייתי מפקפק בכל רכישה גדולה אחרי שהוצאתי 35 מיליון על אנדי קארול.

*

אבל זה שכרגע אנחנו רחוקים מלשחזר את שנות הקסם, לא אומר שאני לא נהנה מתהליך הבניה. נהנה מאוד.

יש הרבה מאוד מאמנים חדשים שמגיעים לקבוצה חדשה וישר פוצחים במסע קניות מטורף. רק תראו את הרשימה של פפ בבאיירן. רוג'רס לא עשה את זה, רחוק מזה. אולי זה גם חלק מהסיבה שהוא הגיע ולא שם "גדול" אחר.

הוא הביא את ג'ו אלן בקיץ, מישהו שמתאים לו לשיטה (עוד שניה גם על השיטה), קנה את סטארידג' בחלון ההעברות אחרי שהיה ברור שהקבוצה משוועת לחלוץ שני, וחוץ מעוד פה ושם רכישות (בוריני כזה), הוא לא ניסה אפילו להתנפל על שם גדול בשוק.

כאוהד, זה די מאכזב. אבל כמישהו שמסתכל על תהליך בניה, זה דבר בריא מאוד. בואו ננסה להתאים את מה שיש לנו פה לשיטה, אמר רוג'רס, את מה שלא מתאים נזרוק החוצה ואם נצטרך משהו, נביא אותו.

וזה בדיוק מה שהוא עשה.

כאוהד, לא היה דבר שכאב לי יותר מאשר לראות את 35 המיליונים של אנדי קארול נעלמים להם לעבר השקיעה. אולי בכל זאת היה אפשר להוציא ממנו משהו, אני חושב.

אבל מנהל טוב (מה שאף פעם לא התיימרתי להיות) יודע שאחת התכונות הכי חשובות לאחד כזה היא להיות מסוגל לחתוך הפסדים מוקדם ובזמן. וזה בדיוק מה שרוג'רס עשה. זה לא שאנדי קארול לא התאים לשיטה – זה שהוא הרס אותה.

רוג'רס הבין מצוין שכל עוד אנדי נמצא על המגרש, כל מה שהשחקנים ייראו זה את הראש הגבוה שלו, וירימו לו כדורים. אז הוא שלח אותו הביתה.

והדבר הכי חכם שרוג'רס עשה? הוא השתמש בחוליות הקיימות שכן מתאימות לו.

הוא לקח את הנדרסון והפך אותו משחקן חסר בטחון לשחקן יעיל. אותו דבר עם סטיוארט דאונינג. לא מדובר עדיין בשחקני וורלד קלאס, אבל הם נותנים את מה שרוג'רס מצפה מהם על המגרש, וזה מה שחשוב.

יותר מכך, הרבה מאוד מאמנים חדשים מנסים לעשות רושם על שחקנים ותיקים. את סטיבי ג'י הוא אמנם לא יכול לזרוק מהקבוצה אבל הוא בהחלט יכול היה להפחית את התפקיד שלו, לראות קצת ספסל. במקום, הוא הפך את ג'רארד למרכז הקבוצה שלו.

את ג'ימי קארגר היו עשרות מאמנים מייבשים על הספסל בשאיפה שהוא יבין את הרמז. לא רוג'רס. הוא נתן לו דקות משחק פה ושם, שמר על יחסים טובים איתו כדי שכשיגיע הרגע והיא ייצטרך אותו – כמו עכשיו – הוא יהיה מוכן. והפלא ופלא, השבוע קארגר שיחק שני משחקים בהפרש של שלושה ימים, מול שתיים מהקבוצות הבכירות בפריימרליג ונראה נפלא.

זה עוד לא סוף התהליך, אנחנו רק בעיצומו, אבל בוי – זה כיף להסתכל.

***

אמונה

מעטים הרגעים שאתה רואה קבוצה מתחילה להאמין בעצמה.

לטעמי, זה בדיוק מה שראינו מליברפול היום מול הסיטי. זה התחיל מהוסס אבל עם הזמן שעבר במשחק ראית את השחקנים קולטים שהם יכולים לעשות את זה. לשלוט במשחק.

פתאום, כל השיטה הזאת – כן, השיטה המקוללת – התחברה להם.

פתאום הם הבינו שאם הכדור אצלם ברגליים, אם הם מתנפלים על הקבוצה השניה ולוקחים לה את הכדור ישר או סתם לא מאבדים אותו, יש הרבה פחות סיכוי לספוג שער בצד השני (הנחה שפפה ריינה כמובן מוכיח שלא תמיד היא נכונה, אבל עדיין).

כן, התוצאות עדיין לא שם. ליברפול עוד לא ניצחה קבוצה מעליה. מקום בליגת האלופות נראה כמו משהו רחוק. גם התכונה הזאת לאבד משחקים שאתה מוביל בהם היא תסמונת של קבוצה צעירה ולא בטוחה בעצמה.

אבל הדברים מתחילים להתחבר. אני זוכר את הפעם האחרונה שראיתי את הנקודה שבה קבוצה מתחילה להתחבר – זה קרה באמצע העונה הראשונה של פרנק רייקארד בברצלונה. בארסה התחילה את העונה ההיא חלש מאוד והאליפות של ריאל היתה כבר די סגורה כשפתאום הכל התחבר לרונאלדיניו ושות', ובארסה רצה קדימה בלי לעצור. עונה אחר כך היא כבר לקחה אליפות בהפרש עצום.

אני לא אומר שזה הולך לקרות לליברפול בקרוב. זה יהיה הרבה יותר מדי אופטימי בשביל טיפוס ציני כמוני.

אבל אני כן חושב ששיטה טובה יכולה לחפות (לא מספיק, אבל לפחות חלקית) על חסרון בכשרון (ואלוהים יודע שיש מחסור כזה בליברפול). עכשיו, שהשחקנים מתחילים להרגיש ביטחון בשיטה, להתרגל אליה – כל מה שהם צריכים זה סבלנות. זה לא ייקרה מיד, אבל זה יגיע.

ואז, אני מאמין, נראה את הקבוצה הזאת עוברת לשלב הבא באמת.

*

חוץ מזה, איזה גול עצום של סטיבי היום, לא?

 

No Comments

D! בארץ הקודש 4 בפברואר 2013

יש הרבה מה להיות אופטימיים. גם הרבה סיבות לתיסכול.

סטיבי נראה כאילו השיל חמש שנים בשובעות האחרונים; חזר להנהיג, חזר לבעוט וחזר לכבוש.
אני עדיין רואה ברשת. האיכות הולכת ומשתפרת אבל מפה הגעתי שוב למעורבות רגשית כזו שאם הקבוצה הייתה מציעה מנוי ברשת למשחקים שלה באיכות גבוהה הייתי בכיף משלם לה. גם מחיר פרמיום. אבל לא לערוץ המעצבן ההוא.

טל 12 4 בפברואר 2013

מסכים.

משחק כזה מול האלופה בהחלט מעודד,אבל ללא רכש נוסף לקראת העונה הבאה יהיה קשה להתחרות מול הגדולות.

גם אוהד צריך לדעת את מגבלותיו.הגב עוד כואב לי קצת מהקפיצה אחרי הגול של ג'רארד.

אסף רביץ 4 בפברואר 2013

שני הדברים האהובים עליי בפרמיירליג כרגע הם ליברפול וג'ק ווילשר. משניהם אני מצפה לשנה גדולה בשנה הבאה.

אופיר 4 בפברואר 2013

ג'קי ג'ק כבר שם.
אתה מסתכל עליו ורואה כוכב, מנהיג, קפטן נבחרת אנגליה עתידי.

אופיר 4 בפברואר 2013

אריאל,

כאוהד ארסנל אני מרגיש הרבה סימפטיה למה שאתה כותב כאן.
אני כל הזמן הולך על הקו הדק שבין להתחבר רגשית מספיק, אבל לא יותר מדי – כי אלוהים יודע שזה עולה בבריאות.

הבעיה שלנו היא שבעידן הכסף הגדול והאוליגרכים, בלתי אפשרי לחזור לגדולתך מרגע שירדת ממנה: שתי עונות חלשות (בלי ליגת האלופות, למשל) או 8 עונות בלי תואר (כמונו), ואף שחקן *גדול* לא רוצה יותר להגיע אליך (ואיך לעזאזל עומדים בדרישות השכר שלהם, שעברו התאמה לסטנדרטים של שייחים בלי שום מודל כלכלי תקין?). הדרך היחידה לחזור ל-"שם" היא לפזר בראוותנות סכומי כסף שלא יותירו ספק לגבי האמביציות שלך, או במילים אחרות: לאמץ אוליגרך.

דבר אחד בטוח: לקחת אליפות (ראויה, לא כמו הצ'מפיונס של צ'לסי) בנסיבות האלה יהיה כל כך הרבה יותר מתוק בלי שוגר דאדי מהסוג שהרס את הכדורגל.

בני תבורי 4 בפברואר 2013

ארריאל,
אני מודיע באופן רשמי שאתה אחי. זו הדרך להתבונן על ליברפול ועל מה שעובר עליה בשנים האחרונות. הפסדנו נקודות יקרות בשני המשחקים האחרונים בהם היינו טובים מאוד בגלל טעויות קשות של ריינה וג'ונסון. זה מאכזב אבל בראייה מפוקחת אני בהחלט רואה את מה שאתה רואה ולא ראשית של תהליך בנייה ארוך מאוד. כאוהד אני מחויב לסבלנות. למרות הביקורת אני אוהב את מה שקורה בקבוצה.

אסף THE KOP 4 בפברואר 2013

בני,

סליחה על המסרונים. הקריסה של פלאפון הרגה אותי אתמול בערב.
חוץ מזה – מה שהכי יפה בליברפול זה השילוב של כל הצעירים. אפילו יותר מההופעות של סוארז והחזרה של ג'רארד.
מה שכן, היות וכדורגל הוא משחק של מומנטום, ליברפול חייבת ללמוד מהורודים איך להרוג את המשחק בתחילתו על מנת ששאר הזמן יהיה גארבג-טיים (למרות שזה לא אופייני להם השנה).

אריאל גרייזס 4 בפברואר 2013

אלו שני דברים שרציתי לכתוב עליהם גם כן אבל לגבי השילוב של הצעירים, אם בודקים קצת לעומק הוא די נעצר בזמן האחרון. סטרלינג, סוסו, שלבי – כולם שחקני בית שהתחילו את העונה כשחקני הרכב או מחליפים ראשונים ובשבועות האחרונים רואים מהם פחות ופחות. כרגע הצעיר היחיד שבאמת רואה מגרש באופן יחסית קבוע זה וויזדום..
אין לי בעיה עם זה, דרך אגב, הם צעירים וצריכים זמן כדי להבשיל – אם כי היה אפשר להם קצת יותר זמן במשחקי גביע וכאלו (שלצערי, עכשיו כבר אין)

יריב ס. 4 בפברואר 2013

לא יכולתי לכתוב את זה טוב יותר.
גם אני עברתי את תהליך הריחוק בראשית ימי צ'רלטון והתחברתי חזרה עם עשיית המנוי לפני מספר שנים.
לא התחברתי לליברפול של בניטז למרות התארים, מהר מאד קלטתי שאם כל הכאב דלגליש הוא לא האיש שיקח אותנו קדימה. התחושה היא שאנו עוד נשלם שכר לימוד על חוסר הניסיון של רודג'רס והשחקנים אבל רואים את האור בקצה המנהרה (וזה לא רכבת) ואני בהחלט אוהב את הדרך והשיטה.
לא ראיתי אתמול את המשחק (מספיק עם משחקים בראשון ב 6 – זמן המקלחות, הסיפורים וההרדמות) אבל אני בהחלט מרגיש רוח חדשה והתרגשות לפני כל משחק כמו שלא הרגשתי שנים רבות.
והחיוך של קראגר לאורך המשחק – תענוג

אריק 4 בפברואר 2013

משחק מצויין, אתם בדרך הנכונה ואפילו סטאריג' נראה טוב. אבל, אני חייב להתייחס לעניין הטלבזיה, האינטרנט השתפר יש מלא תוכנות שמחזיקות שידור חלק ומושלם, לא עוברים לך ממשחק למשחק ואין את שכנר ואיוניר, ראיתי אתמול מחצית איתם ומחצית לא, זה כאילו המשחק השתפר.
וסטיבי הזה שלכם, שחקן לא רע. ובקבוצהמסרבת להבין את מקומה ותוקפת בזמן פציעות נגד הסיטי, אולי באמת יש עתיד לקבוצה הזאת, עם כל זאת הפער מהספרס גדל ל-9…

matipool 4 בפברואר 2013

אריק – אתה לא יודע כמה זמן חיכיתי למילה אחת טובה שלך על סטיבי ..(-:
הדבר הראשון שרציתי לעשות אחרי המשחק זה לכתוב לך איפשהו בדה באזר אם סוף סוף יש לך מילה טובה עליו .

אריק 4 בפברואר 2013

קשה לי להשתחרר מהמסירה שלו לדרוגבה, אם הייתי אוהד ליברפול היא הייתה מרתיחה את דמי הרבה יותר דרך אגב, זה היה סימן ללוזריות מחרידה ולחוסר גאווה בעיניי.
השנה ג'רארד יותר קבוצתי (שיא אסיסטים לעונה בפברואר), מנסה לשחק פשוט יותר ומנסה פחות את מסירות ההוליווד שלו שכשהם הולכות זה מרהיב אבל ברובן הגדול הן לא מגעיות לשום מקום. יכול להיות שהוא ורוג'רס היו צריכים להיפגש קודם. הקרדיט על היכולת שלו ועל העקביות היחסית (לטעמי זאת הנקודה החלשה בקריירה שלו, להבדיל מפרנק לאמפרד למשל) מגיע לשניהם.

באבא ימים 4 בפברואר 2013

אולי די – הנה אתמול סידרנו לכם אליפות. אם תאבדו אותה זה עליכם. אגב, גם אז זה היה עליכם, לא רק אנחנו הפסדנו לצ'לסי.

אלעד אחד 4 בפברואר 2013

אריק, איזה תוכנות?
סופקאסט כבר לא רלוונטי, acestream ו-streamtorrent נתקעות כל הזמן, בסוף אני רואה בפלאש באיכות בינונית.
אשמח להמלצות.

אריק 4 בפברואר 2013

ה- Acestream עובד נהדר, צריך להפעיל כמה דקות לפני המשחק ויש איכות נהדרת. אני גולש קווית 30M עם בזק ובזק בינלאומי, ואין לי בעיות בכלל.

אלעד אחד 4 בפברואר 2013

תודה.
אני עם 10M, כנראה צריך לשדרג

אריק 4 בפברואר 2013

גם הספק אקוטי. או לחילופין מנוי גיימר

אריק 4 בפברואר 2013

זה גם תלוי בספק. לחלופין אפשר לעשות מנוי גיימר

סימנטוב 4 בפברואר 2013

אהבתי מה שכתבת ומזהה (בתור אוהד של פ"ת :) )
הכסף הגדול שאתה מדבר עליו יגיע אליכם בשנים הקרובות אך הוא יגיע מרכישות שיכרסמו בתלכיד שלכם

סימנטוב 4 בפברואר 2013

לגבי פרגוסון, כן יש כסף ויש גודל של מועדון אך בעיקר יש את המרחב לתת קרדיט לשחקנים עם פוטנציאל להתפתח. יש את ואן פרסי אבל יש גם האחים דה סילבה, צ'יצ'ריטו, סמולינג, קלברלי, וולבק ומכאן באה אריכות ימים.

D! בארץ הקודש 4 בפברואר 2013

כשכבר יש קבוצה, ומנג'ר שרץ הרבה זמן, הרבה יותר קל לזרים להשתלב ולצעירים להתפתח. הלוואי ואנחנו בדרך לשם.

matipool 4 בפברואר 2013

הגולאסו של סטיבי גרם לאילון , הבן שלי בן ה-18 שעדיין לא יצא לגמרי ממשבר גיל ההתבגרות ( כיתה י"ב ), לקפוץ ממרבצו על הספה , לרוץ אלי ולתת לי חיבוק אמיתי . צריך משהו יותר מזה ? זה הכח של אהדה אמיתית ואהבה לקבוצה שלך . לא נראה לי שיש הרבה סיבות אחרות שהיו גורמות לו לקפוץ עלי בחיבוק כזה ..
אני כל כך כועס על ריינה שהרס לנו ולסטיבי את החגיגה . מה הוא חיפש שם לעזאזל ?!
גם אני החרמתי במשך כמה שנים את צ'רלטון והייתי נוסע לראות כמעט את כל המשחקים אצל חבר עם צלחת לווין . העובדה שאותו חבר עבר לגור רחוק והבן שלי גדל והפך לאוהד שרוף , לא השאירו לי הרבה ברירות ( אני רואה רק את ליברפול ופה ושם תקצירים מאנגליה . הוא רואה הרבה יותר ) .
מאד מאד מקווה שאתה צודק בניתוח שלך ושכוחו של סטיבי יעמוד לו לעוד כמה עונות . חייבים מיידית לשפר את החלק ההגנתי .

יריב ס. 4 בפברואר 2013

כיף שיש המשכיות באהדה וכזו אהבה משותפת לקבוצה הנכונה :-)
הבן שלי רק בן 18 חודשים אבל אני כבר מושיב אותו לראות איתי משחקים – שידע את מי לאהוד (אבא שלי היה אוהד של הוורודים, אני יודע ממקור ראשון מה זה לאהוד את האויב…)

amitpros 5 בפברואר 2013

למרות שהוא לוקה מאוד בניהול המשחק,אני חייב לפרגן לרוג'רס על העובדה שליברפול מגיעה למשחקים מאוד מוכנה.

נגד ארסנל לואיס שיחק בשמאל וניהל משם את המשחק ב20 הדקות האשונות והכין ארבעה מצבים.
ונגד הסיטי שמשחקת כדורים יותר ארוכים,בודאי בלי טורה,הוא עלה עם 4-4-1-1
והנדרסון בשמאל.ושלט במגרש.
עכשיו חייבים לנצח את השניים הבאים עד טוטנהאם.

איתי 8 בפברואר 2013

נהנתי לקרוא…
אךךך איזה כיף לראות את סטיבי עם הצעירים !!
ואני רואה בסופקאסט ונהנה מכל רגע, רק שעכשיו צריך ללמוד רוסית :))
ושזה עדיף על שכנר,זלצר,איוניר…ושות'

סקאוזר 18 במאי 2013

אתה רוצה להגיד לי שאתה יותר נהנה מהקבוצה תחת רודגרס מאשר תחת בניטס ????!…. צר לי לקלקל את השמחה אבל בתור אוהד ליברפול כבר הרבה שנים בחיים שלי לא ראתי קבוצה של ליברפול שמשחקת כלכך רע … שחקנים כמו חוסה אנריקה שלדעתי השחקן הכי גרוע בליברפול או גורדן הנדרסון שגם הוא על הפנים בחיים לא היו אפילו בסגל בתקופתו של בניטס ואפילו השלד החזק שקיים היום כמו אגר לוקאס סקרטל וריינה ואפילו סטרלינג אלה שחקנים שהביא בניטס ולא רודגרס … געוגועים לאלונסו אאורליו קויט ריירה ועוד…

Comments closed