חמש הערות מאוחרות על פרגוסון (והעידן שאחריו)

כמה הערות על היום שאחרי פרגוסון

לא, הפרישה של פרגוסון לא הממה אותי עד כדי כך שלא יכולתי לכתוב עליה כלום, זה פשוט שצה"ל החליט דווקא בשבוע הכי טוב של השנה לשכור את שירותי הטובים. למזלי, מנהלי דה-באזר הם לא מנהלים ישראליים טיפוסיים וניתן לי לשמור על עבודתי גם אחרי שחזרתי מצאלים.

כמו תמיד, חזרתי מלא תובנות מהצבא, ואולי אני אחלוק אותן יותר מאוחר השבוע, אבל כרגע אני רוצה לדבר על פרגוסון, ובעיקר, על היום שאחרי פרגוסון (שכמובן מקרין ישירות על המורשת האדירה שלו).

1. לפני כמה שנים, כשהבלוג הזה עוד היה עצמאי, פרסמתי רשומה שנקראה משהו כמו "שקיעתה של הזריחה" ודיברה על סופו של עידן מנצ'סטר יונייטד. חבר שלי (אם אפשר לקרוא לאוהד יונייטד נאלח כמוהו חבר) לא מפסיק להזכיר לי אותה מאז.

התמה השלטת באותה רשימה היתה שבעידן שאחרי רונאלדו, ליונייטד היו מעט מדי שחקני בית משמעותיים (כמו שהיו בתקופות הגדולות הקודמות של פרגוסון) ועם ההזדקנות של גיגס וסקולס היא נשארה תלויה בויין רוני הדועך ואוסף שחקנים פשוט לא טוב מספיק כדי להמשיך ולשלוט בכדורגל האנגלי.

זה מקרה קלאסי שבו התיאוריה אולי היתה נכונה – ופרגי צחק עליה כל הדרך.

אכן, יונייטד כבר כמה שנים לא נסמכת על גידול של שחקני בית גדולים (ואל תביאו לי דוגמאות לכל מיני קאריקים, מדובר בלא יותר משחקנים סבירים ובטח שום דבר שמתקרב לאלו שגדלו ביונייטד ב-20 השנים הראשונות של פרגי) והאמת היא שאם מסתכלים על הבסיס של הקבוצה הזאת, בניכוי רוני ו-ואן פרסי, רואים אסופה של שחקנים טובים, אבל לא טובים יותר מאשר מה שיש לכל קבוצת חלק עליון ובטח פחות טובים ממה שיש למתמודדות עם היונייטד על האליפות, כמו הסיטי או צ'לסי.

ואיכשהו, למרות אסופת השחקנים הזאת, היונייטד המשיכה לשלוט. כן, היא איבדה את האליפות שנה שעברה. וכן, היא לא לקחה גביע אירופה כבר זמן מה, אבל היא עדיין לוקחת אליפויות בתדירות גבוהה מאוד ומגיעה כמעט כל שנה לשלבים הגבוהים ביותר באירופה, כולל אליפות העונה שנלקחה בקלות מדהימה, דווקא כשהיא נראתה פגיעה להפליא.

כי מה שלא לקחתי בחשבון זה את אלמנט פרגוסון.

תראו, אני אגיד כאן משהו ששנוי במחלוקת יהיה אנדרסטיימנט של השנה, אבל עדיין. אני חושב שפרגי הוא לא טקטיקן גדול. אני חושב שרפא בניטז, למשל, או ידידינו מוריניו, עולים עליו באספקט הזה של האימון. לכן, אני מאמין, הם הצליחו לגבור עליו לא פעם במפגשים בודדים של להיות או לחדול.

אבל גם אם טקטיקה של כדורגל אף פעם לא היתה הצד החזק של פרגי, הוא גם לא היה צריך. כי היה לו את כל מה שלבניטז ואפילו למוריניו אף פעם לא יהיה. היכולת לגרום לשחקנים שלו להתעלות הרבה מעבר לכשרון הבסיסי שלהם. למצות את סך הכשרונות שלהם. והכי חשוב, לשחק כולם בשביל הקבוצה, לא בשביל עצמם.

הוא ידע להפוך שחקנים בינוניים לכאלו שיתרמו בדיוק את מה שהוא צריך והפך שחקנים טובים כמו רונאלדו ורוני לשחקנים מעולים.

ובדיוק בגלל זה, גם חומר שחקנים נחות לא פגם ביכולת של היונייטד לשלוט בליגה שלה, אפילו בעידן שבו היריבות שלה שופכות כספים לכל עבר.

2. אבל היה עוד משהו שהיה לפרגי, זה שהפך אותו לדמות מיתית באמת. הוא לא רק היה מאמן כדורגל גדול, הוא הצליח – ואל תשאלו אותי איך – להפוך את הקבוצה שלו לחסינה.

קשה לתאר את ההרגשה הזאת, למישהו כמוני שמתעב את היונייטד, לראות אותם נכנסים לפיגור מול קבוצה נחותה, ולדעת – פשוט לדעת – שהם יימצאו דרך לצאת מזה. לפעמים הם לא הצליחו, אבל בדרך כלל כן. גם פיגור של שני שערים או סתם משחק שבו כלום לא הולך, איכשהו – ידעת, פשוט ידעת, שהם יצליחו להחלץ מזה.

ואם יש משהו שהיונייטד איבדה עם העזיבה של פרגי, זה בדיוק זה.

עכשיו נראה את מויס משחזר את זה.

David Moyes

נעליים גדולות למלא. מויס ופרגוסון

3. וזאת לא הצרה היחידה שיש למויס המסכן על הראש. זה לא סתם הנעליים הגדולות של פרגי שהוא נדרש למלא, זה העובדה שהוא אמור להמשיך ולהחזיק את המותג העצום הזה שנקרא מנצ'סטר יונייטד בטופ.

אם תבחנו את זה לעומק, תוכלו לגלות שלמעשה היונייטד – אולי קבוצת הכדורגל מספר אחת בעולם היום, מבחינת כמות אוהדים והכנסות – בנויה כולה על איש אחד.

ריאל מדריד, למשל, שרדה עזיבות של כוכבים גדולים והיא תמשיך להיות מותג עצום (כל עוד הבנקים בספרד ימשיכו להזרים כסף, כמובן) גם אחרי עזיבה של מוריניו ואפילו של רונאלדו.

בברצלונה, יש תלות מאוד גדולה במסי, לא רק על המגרש אלא גם מחוצה לו, אבל שם לפחות מדובר בשחקן.

אצל היונייטד, הסר היה הסיבה האחת והיחידה להפיכתה של הקבוצה הזאת – קבוצה שלפני הגעתו היתה מאוד פופולרית באנגליה אבל ממש לא שם דבר מחוצה לה – למה שהיא היום.

הסיבה שהיא שרדה עזיבות של כוכבים כמו רונאלדו או אלילי יחסי ציבור כמו בקאהם, בלי לאבד אפילו שמץ של תמיכה, היא בדיוק זה. פרגי היה היונייטד, יונייטד היו פרגי. אפילו האמריקאים המטומטמים שקנו אותה הבינו את זה.

האם בלעדיו זה ימשיך לקרות? האם היא בנתה תשתית אמיתית של אוהדים שתמשיך לתמוך ולהחזיק אותה כמותג מס' 1 בעולם הספורט, גם כשהוא לא שם? גם כשההצלחות לא יגיעו בקצב שהם הכירו?

נחכה ונראה.

4.  עוד משהו שאני מחכה לו? לראות את אוהדי יונייטד מתפתלים.

אני לא אשקר ואגיד שלא חגגתי את העזיבה של פרגוסון בתופים ומחולות השבוע. אבל, בתור אוהד ליברפול מפוכח, די ברור לי שלא פרגוסון עמד בינינו לבין אליפות ראשונה זה עידן ועידנים.

לפני כמה שנים, כשליברפול עדיין נמנתה על מועדון ארבע הגדולות ומדי פעם דגדגה את הצמרת זה אולי היה נכון, אבל היום די ברור שזה לא.

אבל זה לא אומר שאני לא הולך להנות מהעידן שאחריו. ובעיקר, מלראות את אוהדי יונייטד מסתגלים לעולם החדש בלעדיו.

גם כשפרגוסון ישב על כס המנג'ר שמענו תלונות חוזרות ונשנות כל פעם שמשהו לא עבד כמו שצריך (בפעמים הנדירות שזה באמת קרה). איך יגיבו אוהדי יונייטד, אלו שהתרגלו להצלחות, לכל משחק לא טוב, לכל חילוף בעייתי, לכל הרמה גרועה, רכישה של שחקן בינוני מאברטון או סוונסי – לזה אני מחכה!

5. אבל יש דבר אחד שאני לא מחכה לו. או לפחות לא מאחל אותו לאוהדי יונייטד, עם כל תיעובי לקבוצה הזאת.

וזה, ההבנה שתיפול עליהם, אם לא היום אז עוד שנה או שנתיים, שהקבוצה שהם אוהדים היא לא יותר מאשר עוד תאגיד שמטרתו להרוויח כספים לבעלים שלו.

כמובן, זה היה נכון גם לפני שנה או חמש, אבל עד השבוע היה ניתן למסך את זה, להתעלם מזה. פרגי היה שם והוא לא היה תאגיד. הוא היה, כמו שאמרתי, הקבוצה. לא הבעלים שלה וגם לא השחקנים שלה.

האשליה הזאת, אם אמנם זאת היתה אשליה, נגמרה השבוע.

יונייטד, החל מהשבוע, היא קבוצה כמו כל קבוצה אחרת.

אפילו לשונא יונייטד כמוני, המציאות הלא רומנטית הזאת גורמת לי להצטער קצת (אבל ממש קצת) על פרישתו של פרגוסון.

 

ברוכים הבאים ליורופח
סטוונגר

63 Comments

תורג'י 11 במאי 2013

אתה עושה מילואים יותר מהרמטכ"ל.
מייקל קאריק הוא ממש לא שחקן בית.למעשה, שחקן הבית הטוב האחרון שגדל שם זה ריאן גודס.

תורג'י 11 במאי 2013

גיגס***

נדב 11 במאי 2013

קאריק לא שחקן בית

גיל 11 במאי 2013

אני חושב שעכשיו אוהדי ליברפול ושונאי יונייטד בבעייה. כבר אין להם את מושא השנאה העיקרי שמנקז את כל השנאה שלהם.

אתה צודק שיש חשש שערך המותג ירד בגלל מאמן אפור. מצד שני, אם הוא שומר על יציבות ומתפתח עם התפקיד להיות מאמן בעל חותם משלו ונשאר בתפקיד שנים, אז הוא יצבור מעמד מיתי כשלעצמו. זה כמובן אם גדול אבל יהיה מעניין לראות.

בני תבורי 11 במאי 2013

גיל,
אתה קצת נסחף וקצת מחמיא לעצמך. השנאה של אוהדי יונייטד לליברפול בגלל העבר גדולה הרבה יותר מהשנאה של אוהדי ליברפול לפרגוסון בגלל ההווה. אני באופן אישי לא שונא, אבל אמשיך לקוות לראות את המציאות משתנה לטובת ליברפול, מבלי להתייחס יותר מידי לקבוצות שיהיו מתחתיה ולזהות המאמנים שלהן.

גיל 11 במאי 2013

תראה, אין ספק שיש היסטוריה ארוכה בין הקבוצות אבל חלק גדול מהשנאה הקיימת קשור להצלחה של מנצ'סטר תחת פרגוסון. אם שתי הקבוצות ידשדשו במרכז הטבלה עדיין תהיה יריבות בין הקבוצות אבל בעומצה קטנה יותר.

ליאור 11 במאי 2013

האמת… אם יש שני דברים שכן אהבתי ביונייטד זה את גיגס ופרגוסון (ואני אומר את זה בתור שונא יונייטד מובהק – אני אפילו לא יכול להסביר למה). אני מנקז את השנאהקנאה להצלחות שלהם, לניצחונות ולמהפכים. כל כמעט נבדל שאולי היה איכשהו משנה את התוצאה הסופית היה גורר את האשמה לשופט בגלל שיונייטד ניצחה – למרות שאני בפנים יודע את האמת.
עוד משהו שאני שונא, אם כבר פתחתי את הנושא, זה שיש להם שחקן כל כך טוב כמו רוני אצלם!

בר בינחס 11 במאי 2013

תקשיב ישלך את זה הנקודת ראייה שלך כול כך נכונה לפי דעתי
ואני מקווה לקרוא עוד פוסטים שלך

אריק 11 במאי 2013

נקודה 5 היא כל כך נכונה שהיא הדבר היחיד שעבר לי בראש מאז שקראתי על הפרישה. לעזאזל – הכל נגמר, נפרץ הסחר ופתאום קפצנו משנות השמונים למציאות המגעילה של הכדורגל היום.

ליאור 11 במאי 2013

יש בזה משהו. אם יש שני מקומות שכמעט יכולת לסמוך עליהם שלא יתמסחרו זה ליברפול ויונייטד. ליברפול היא עכשיו קבוצת מרכז טבלה בעידן של כסף ועל יונייטד יש סימן שאלה כל כך גדול לגבי העתיד…אולי פשוט צריך להינות כמה שרוצים מזה. לא ריאל, לא סיטי, לא צ'לסי ולא פ.ס.ז' זכו בליגת האלופות ו-וויגאן לקחה את הגביע מסיטי. פשוט צריך למצוא את הדברים הקטנים, כי הקלישאה אומרת שהם הכי טובים.

matipool 11 במאי 2013

אחלה סיכום של סיפור פרישתו של פרגוסון .
משקף לגמרי את מה שהרגשתי וחשבתי בימים האחרונים .

D! בארץ הקודש 11 במאי 2013

אבל, בתור אוהד ליברפול מפוכח, די ברור לי שלא פרגוסון עמד בינינו לבין אליפות ראשונה זה עידן ועידנים.

לפני כמה שנים, כשליברפול עדיין נמנתה על מועדון ארבע הגדולות ומדי פעם דגדגה את הצמרת זה אולי היה נכון, אבל היום די ברור שזה לא.

לצערי – בהחלט

מזל שהצבא גם משחרר אותך מדי פעם

אליובל 11 במאי 2013

אני רוצה להתייחס רק לפסקה הראשונה כאן. מאיפה שנאת הישראלים הזאת? אני עובד בחברןת הייטק שונות כבר כמה שנים, ועושה 25 יום בשנה מזה 10 שנים. בחיים לא שמעתי צפצוף. די כבר עם זה.

אריאל גרייזס 11 במאי 2013

שנאת ישראלים?? כן, גם לי אף אחד לא אמר מילה, אבל אתה יודע כמה אנשים מספרים לי במילואים על מה הבוס שלהם עשה להם על זה שהם הולכים לשבוע מהעבודה? ואתה יודע כמה אנשים הזהירו אותי חס וחלילה לא להגיד בראיון עבודה שאני עושה מילואים?

אבאלה 11 במאי 2013

כתבה מדויקת ויפה.

כמו שקולימור אמר: "אוהדי יונייטד אתם שוב בני תמותה"

אני לא חושב שיש עוד אדם אחד בעולם חוץ מפרגי שיכול להביא את האופי הזה של יציאה מפיגור פעם אחר פעם אחר פעם כאילו זה מובן מאליו.

מויס הכי מתאים לרשת אותו, אבל אף אחד לא יכול באמת לרשת אותו.

ליאור 11 במאי 2013

אני בטוח שחשבו ככה גם על מאט באזבי. למרות זאת, אני דיי פסימי לגבי העתיד של יונייטד בנתיים-שלוש הקרובות לפחות.

אופיר 11 במאי 2013

כיף לקרוא אותך (שוב), אריאל.

אני תמיד תוהה אם שחקני היונייטד באמת אפורים, או שאיכשהו פרגוסון גרם להם להיראות כאלה (אפורים אך יעילים עד מאוד). מסורתית (כשעוד היו לנו כמה שחקנים טובים), שחקני ארסנל, למשל, נראו אטרקטיביים יותר ועוררו יותר ענין בקבוצות אחרות, אבל ברגע שעלו על המגרש מול יונייטד הם נראו כמו ילדים קטנים מול גברים.

אני חושב ששחקני יונייטד (הדרג שמתחת לכוכבים) היו מאז ומעולם טובים יותר ממה שנתנו להם קרדיט.

יואב 11 במאי 2013

ישנה טעות נפוצה בקשר לפרגי.
כן, הוא מוציא את המקסימום משחקניו אבל זאת רק התכונה השניה בחשיבותה לעומת טביעת העין שלו. פרגי בעצם יודע הרבה לפני כולם לאן שחקן יכול להגיע. לכן זה מאד מפתה וטריקי להגיד-שחקנים סבירים אבל המציאות היא שקאריק לדוגמא,הוא קשר נפלא ופרגי ידע את זה. כל כך הרבה דוגמאות(אולה, קינו, דייויד, וידה, דארן ועוד ועוד). הוכח פעם אחר פעם.
הידע והחוש חסכו ליונייטד כל כך הרבה כסף במהלך השנים.
דווקא רוני, קאנטונה ורונאלדו הם עילויים טבעיים שרק היו זקוקים לחופש ויד מכוונת(אצל פרגי זה לא סותר).
בשבע השנים האחרונות האיש פיספס שתי אליפויות על נקודה במצטבר. הוא בעצם שיחק כל משחק בשבע העונות האחרונות שיש לו מה להפסיד. זה עצום. פלוס שלושה כמרים אירופאים בזמן הזה, חותם את התקופה הטובה ביותר של יונייטד בעידן פרגי ובכלל.
נפלא לדעת שהסר פורש בשיא, כאלוף ועל פי רצונו. רק כך זה יכול היה להסתיים.

אריאל גרייזס 11 במאי 2013

לא יודע, על כל הצלחה היה לו גם כשלון. ורון, ברבטוב, פורלן הם רק כמה דוגמאות לשחקנים טובים שנכשלו אצל פרגי.
אני חושב שלפרגי היה את הלוקסוס לא להצליח הרבה פעמים כי היה לו מספיק כסף כדי לפצות על זה והוא ידע להוציא את המיטב גם משחקנים בינוניים

יואב 11 במאי 2013

בעיניו אריאל, הם לא היו בינוניים. הוא ראה לפני שנים למה דארן מסוגל. כשכולם הרימו גבה על קניית קשר אפור מהפורסט, כאשר יש לו את אינס בקישור(בשיא סכום העברות באותו הזמן), הוא ידע למה קינו מסוגל. קאריק היה הקשר המרכזי בחמש אליפויות. זאת בעיה של אחרים כל הגדרות הבינוניות. אם היו קוראים לו קאריקדיניו אז אולי הוא היה נחשב לנוצץ יותר.
טביעת עין נדירה וזיהוי פוטינציאל. זה הבסיס.
בארבטוב היה שותף פעיל בשתי אליפויות(ומלך שערים באחת מהן אם אני לא טועה), פורלאן הביא שש נקודות קריטיות באליפות של 03 וורון אכן לא מיצה את עצמו אבל היי, אין מאה אחוז בכלום.
וכן, היה לו כסף. כשהוא הגורם העיקרי להיווצרותו.
פרגי הוא אחד מהסיפורים הכלכליים הגדולים ביותר שיש. לא רק מקצועי.
ולא דיברנו על היכולות שלו להסתגל לעולם של כוכבנים וסוכנים מעולם שבו סקולסי, גארי וגיגסי סוגרים חוזה ברבע שעה במשרד שלו.

אריאל גרייזס 11 במאי 2013

אני בטוח שהוא ראה גם פוטנציאל בולנסיה ובהרבה שחקנים אחרים שלא הצליחו באותה מידה, בדיוק כמו שדלגליש ראה פוטנציאל בקארול ובסווארז – עם אחד זה הצליח, עם השני קצת פחות.
בקיצור, אני לא יודע אם לפרגוסון היתה טביעת עין טובה לשחקנים יותר מאשר למאמנים אחרים. קשה מאוד להוכיח את זה, במיוחד כשזוכרים את ההצלחות הרבה יותר מאשר הכשלונות (ונא לא לספר לי שפורלאן או ברבאטוב לא היו כשלונות. זה בדיוק מה שהם היו). היכולת של פרגוסון היתה להוציא משחקנים לא תמיד הכי מוכשרים את מה שהוא רצה

יואב 11 במאי 2013

ולנסיה? משלושת הווינגרים הטובים בליגה בשלוש העונות האחרונות.
הוא לא היה נוגע בדאונינג במקל למשל.כן, הוא היה משפר אותו אבל הוא יודע שהלימיט מוגבל כאן. פרגי פשוט יודע להעריך פוטינציאל.
אספר לך ועוד איך שברבה לא היה כישלון.
מיותר לברוח למיסטיות ולהגדרות כלליות כדי להסביר את האיש. זאת אומרת, זה קיים אבל קיימים דברים מוצקים אחרים.
את העין שלו אני לא מחליף בשום מאמן כדור קיים.
האיש הוא סיפור הצלחה כלכלי גדול הרבה יותר מג׳ורדן למשל. הוא האחראי העיקרי למותג הספורט השווה ביותר בעולם. הוא ראוי להתייחסות מיקצועית רצינית. זה מעבר ללנהל אנשים. זה לזהות מה שאחרים לא.
וזאת הנחיתות העיקרית של רוב מתמודדיו.

אריאל גרייזס 11 במאי 2013

עזוב, אין שום דרך להכריע את זה. האם היתה לו עין טובה ולכן השחקנים היו טובים או שהיתה לו יכולת להשביח אותם ככה שהם יתרמו. השורה התחתונה היא שהם תרמו, האם זה בזכות העין המופלאה שלו או בזכות היכולת שלו להתאים את הקבוצה אליהם, לא חושב שנדע אי פעם

גיל 11 במאי 2013

ברבאטוב ממה שלא היה כישלון. אולי אפשר לומר שהוא לא מיצה את מלוא הפוטנציאל שלו אבל הוא הבקיע לא מעט שערים וגם חשובים.

אריאל גרייזס 11 במאי 2013

בשביל התג מחיר והציפיות ממנו הוא היה כישלון. ולראיה, הדרך שבה הוא נשלח מהקבוצה והזמן משחק שהוא קיבל בעונות האחרונות שלו. אנחנו רואים עם נאני ועם ולנסיה למשל, איך הסר מתייחס לשחקנים שהוא מאמין בהם. בברבטוב הוא הפסיק להאמין מהר מאוד

גיל 11 במאי 2013

אין דבר כזה בשביל התג מחיר שלו. האם רונאלדו שעלה יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה הוא כישלון בריאל? הרי משחקן שעולה 90 מיליון דולר מצפים שיביא אליפות כל שנה לא?

ברבטוב תרם לא מעט. היה מלך השערים בעונה אחת ובחלק מהזמן פשוט לא שיחק הרבה כי פרגוסון לא האמין בו משום מה. הוא לא היה הצלחה היסטרית אבל גם לא כישלון, לא כל דבר הוא או הצלחה או כישלון.

rbi 11 במאי 2013

ברבאטוב אולי לא מיצא את כל הפוטנציאל שלו, אבל תמיד תישאר ממנו השלישיה על ליברפול שזה מספיק טוב לא להיות כשלון… ;)

ליאור 11 במאי 2013

גיל,
לא כל עסקה שנעשית על שחקן היא גם טובה, כלומר גם ראשי יאל יודעים שאי אפשר לבקש אליפות כל שנה משחקן בודד בגלל תג המחיר שהם עצמם שמו לו.
אני גם זוכר שלא מזמן (באיזה אתר ספורט נראה לי זה וואלה, או ספורט5) קראתי שכן כל דבר שאינו הצלחה הוא כן כישלון (נראה לי זה היה לגבי מוריניו).
אבל גם בלי שום קשר להגדרה מילונית ששמעתי פה או שם, ברבאטוב היה מלך שערים משותף עם טבז לפני שנתיים (21) אבל הוא בקושי קיבל דקות, הרוב הוא הבקיע בצמדים ולא בשערים מכריעים וכמובן החמישייה הזכורה על בלקבורן ב7:1.
אם לא היית מגדיר אותו כהצלחה איך היית מגדיר אותו? שחקן שעמד בציפיות ולא מעבר? זה נחשב להצלחה.
מעבר לזה אני מסכים עם אריאל שזאת ספציפית לא בטוח הייתה הגדולה (עם קובוץ) הגדולה (עם חולם) וספק אם אי פעם נדע. חלק מהמיסתוריות בחיים.

גיל 12 במאי 2013

ליאור, אני שואל שוב, מה המדדים להצלחה והאם הם קשורים למחיר? למה כשזה אצל ברבטוב זה כישלון אבל הישגים טובים עם רונאלדו שעלה הרבה יותר לריאל הם לא? צריך להיות עקביים בתאור.

אתה ואריאל בעצמכם אומרים שהוא לא שיחק מספיק. אז איך אפשר לומר שהוא כישלון אם כאשר היה על המגרש הוא היה בסך הכל די טוב? ביחס לכמות הדקות והמשחקים הוא הפיק לא מעט והיה כאמור אחראי ישיר לפחות לאליפות אחת. אז כישלון זה בטוח לא, אבל גם לא הצלחה מסחררת (וזה לא חייב להיות או זה או זה).

ליאור 12 במאי 2013

פה אנחנו סומכים על אלכס פרגוסון שיודע אם הוא טוב או לא. קאקא לא שיחק מלא זמן בריאל ואתה חושב שהוא נחשב להצלחה? ברוב המשחקים שהוא כן שיחק בהם הוא היה טוב, אבל מוריניו יודע יותר טוב מכל אחד שצועק על הטלויזיה.
הנה מדד בשבילך. כל שחקן שקבוצה כלשהי קונה בא עם ציפיות. במקרה של טורס זה היה שק ציפיות, עם תג מחיר ענק (שהגדיל את הציפיות). במקרה של אוסקר (מצ'לסי) זה היה שק דיי קטן, ולכן תג המחיר הקטן (8 מיליון ליש"ט).
הצלחה, או לא כישלון זה בעצם עמידה בציפיות. הציפיות הן בעצם תג מחיר+ידע קודם על שחקן. אלו לפחות הציפיות של המאמנים והבעלים, הציפיות שלנו פחות קשורות לתג המחיר ויותר על ידע בנוגע ליכולת קודמת.
אם ברבאטוב התאים לציפיות שלך כאשר קנו אותו מלברקוזן(?, אני לא בטוח) אז לדעתך הוא נחשב להצלחה. אבל בד"כ שחקן שמקבל הרבה דקות הוא שחקן מצליח. ברבאטוב היה יעיל – יש הבדל.

גיל 12 במאי 2013

ברבטוב נקנה מטוטנהאם ולא מלברקוזן זה דבר אחד. הוא עמד בחלק מהציפיות (להבקיע לא מעט ולשחק טוב) אבל לא בכולן (לשחק יותר ולהיות יציב לאורך זמן), מה שאומר (שוב) שאי אפשר למדוד אותו בשחור או לבן. הוא לא הצלחה היסטרית אבל בטח לא כישלון.

ליאור 12 במאי 2013

נכון! טוטנהאם. אני לא אמרתי שזה שחור או לבן. אני פשוט חילקתי את זה למעין קו שממנו הוא יוצר הצלחה ובצד השני הוא נחשב לכישלון. אני לא אמרתי כישלון חורץ או הצלחה מסחררת, אני אמרתי שהוא לא עמד בכל הציפיות, ולכן הוא בגדר הכישלון.
זה הרבה יותר עניין של דעה להחליט אם מישהו, במיוחד כמו במקרה של ברבאטוב, נחשב להצלחה. אני פשוט חושב שלא לעמוד בכל הציפיות=כישלון.
צמד שני, יש כזה דבר בפסיכולוגיה שנקרא "חווית אחרונות". יכול להיות שבמח שלי טמונות יותר טוב התמונות שלו מחמם ספסלים לצ'יצאריטו ורוני מאשר שנתיו היותר ראשונות. בדיוק כמו שטורס הוא לא כישלון חורץ לפי השנה, ולכן אולי אני עדיין עיוור לגביו.
למרות זאת אני עדיין חושב שברבאטוב נחשב לכישלון ביונייטד. אולי לא כישלון 'שחור', אז אולי כישלון 'כחול' – אבל עדיין הוא נמצא מעבר לקו הכישלון…לדעתי לפחות.

גיל 12 במאי 2013

כן הפכת את זה לשחור ולבן. ברגע ששחקן לא עומד בכל הציפיות הוא כישלון? אז אני מבין שגם ואן פרסי הוא כישלון כי הוא לא הביא את גביע אירופה ולא הבקיע כמה משחקים רצוף? ורונאלדו, רק אליפות אחת בשלוש שנים בלי הצלחה באירופה אז זה כישלון מוחלט? החיים לא שחור ולבן, תתרגל לזה.

ליאור 13 במאי 2013

אתה לא הבנת מה אני מנסה להגיד.
אני אנסה להסביר את זה ככה. ידוע שבמבחנים בבית ספר מעל 55 זה עובר בעוד שמתחת לזה זה 'נכשל'. 54 זה נכשל אבל 56 זה עובר. 56 וגם 100 זה עובר, אבל זה לא אותו סוג של 'עובר'. גם 21 זה נכשל, אבל זה ממש לא 54, ובכל זאת…זה עדיין בקטגורית ה'נכשל'.
אני לא חושב שבאמת אפשר להשתמש ברונאלדו וב-ואן פרסי כדוגמות, אבל במיוחד לא בדוגמות שנמדדות על ידי תארים. אתה לא מצפה משחקן אחד (בודד) שיביא לך אליפות אירופה ואתה לא יכול לצפות שהוא יבקיע כל משחק שני.
גם דויד וייה נחשב להצלחה בעונתו הראשונה בברצלונה, למרות שהייתה תקופה שבה הבקיע שער בודד ב-15 משחקים.
מה שאתה כן יכול לצפות אלו דברים כמו השקעה או כמות שערים מינימלית שנקבעת לא אחרי משחק אחד אלא לאורך כל תקופת החוזה שלו.
בגלל זה רונאלדו ובמיוחד ואן פרסי עדיין לא לגמרי בקטגוריית ה'הצלחה'. את רונאלדו אפשר קצת לקטלג כי הוא כבר סיים 4 עונות בריאל, אבל ואן פרסי עונה ראשונה… אם שניהם יבקיעו בעונה הבאה 9 שערים בכל המסגרות, כשהם לא סבלו מאיזהשהי פציעה, ואן פרסי יתחיל להיקרא 'אובררייטד' (ולא בצדק) בעוד שהתרומה של רונאלדו תהיה יותר חזותית לעין שלנו כי כבר סיים 4 עונות שבינתיים נחשבות להצלחה, אבל זה לא נגמר עד שהאישה השמנה שרה, ובמקרה של רונאלדו אולי נתחיל להיות חירשים בקרוב.

גיל 13 במאי 2013

נו, אז לפי ההגיון שלך, אפשר לומר שברבטוב היה איפה שהוא בין 70-80 בציון שלו. לא קרוב להיות נכשל אבל גם לא המצטיין של הכיתה.

ליאור 13 במאי 2013

אני לא אמרתי שבמקרה של ברבאטוב 55 זה נכשל, אני רק השתמשתי באנלוגיה של בתי ספר בשביל להמחיש לך את ההסבר שלי. יכול להיות שבכיתה של יונייטד מקבלים מישהו רק אם קיבל 85, ואם היית נותן לברבאטוב 70-80…
אני לא אומר שזה כמו להביא את אלירן עטר ליונייטד, אבל זה פשוט להביא שחקן די טוב לקבוצה מצויינת. כלומר, להביא שחקן 70-80 לקבוצה שבה רק 85 זה 'עובר' אצלה ובגלל זה ברבאטוב הוא לא עובר. אבל! למרות שהוא לא עובר, הוא עדיין שחקן של 80, פשוט לא ברמה של יונייטד.

גיל 13 במאי 2013

על סמך מה קבעת ש85 זה עובר? לי זה נשמע כאילו החלטת מראש שהוא כישלון ולכן כל מה שאומר אתה תכופף את זה להראות שהוא כזה. כשאני מדבר על 70-80 אני מדבר ביחס ליכולת השיא שלו. לא כל שחקן יונייטד נמצא בשיא כל הזמן ולכן 100 למשל זה לא ריאלי. לברבטוב היו שיאים וגם רגעי שפל אז הסך הכל שלו בינוני אבל רחוק מלהיות כישלון.

ליאור 14 במאי 2013

אוקיי אז אני אקבע 90, אתה מרוצה? אני סתם נתתי מספר בדיוק כמו ש70-80 זה סתם מספר. לא אתה ולא אני יכולים לקבוע אם ברבאטוב הוא 7-80, 90-95 או 35-45 מי שקבע את זה היה המאמן הזה של יונייטד… נו, שכחתי את השם שלו, הזה שפרש.
זה גם מה שניסיתי להסביר לך באחת התגובות הקודמות. לכל אחד יש ציפיות שונות. יכול להיות שהציפיות שלך מברבאטוב היו שונות מהציפיות שלי לברבאטוב ולפיכך אתה נותן לו 70-80 בכיתה שבה 55 זה עובר. אבל בתכ'לס, ברבאטוב לדעתי, לא שיחק מספיק במהלך כל התקופה שלו ביונייטד ולכן הוא קיבל אצלי 47 (אני סתם מגזים, אני פשוט מנסה להבהיר את הנקודה).
אתה לא יכול להגיד שבשיא שלו הוא היה 70-80, כשבשיא שלו הייתה עונה אחת מתוך 4 (אני חושב, אם אני זוכר נכון), ואז לקבוע שהוא הצלחה בגלל זה. אם ואן פרסי ייתן עכשיו 3 עונות נוספות ביונייטד כשהוא מבקיע 10 שערים בכל עונה, אתה עדיין תקרא לו הצלחה?
גם 85 הוא סתם מספר שלקחתי, ובאותה מידה יכולתי לקחת 74.
הנה אנלוגיה שאולי כן תתאים יותר למצב הזה:
אחרי שקמתי בבוקר, צחצחתי שיניים ובלה-בלה-בלה והתלבשתי. עכשיו ישנם שני מצבים :או שאני לבוש, או שאני לא (לגמרי) לבוש. אם רק שמתי מכנסיים ונעליים ואין עליי חולצה – אני לא לבוש. זה לא אומר שאני לא לבוש בכלל, אני חצי לבוש – אבל זה לא אחד מהמצבים. או שאני לבוש או שלא, ובלי חולצה אני לא (לגמרי) לבוש. אם אני אצא החוצה רק בלי חולצה אני לא אקבל נעיצות מזרים ברחוב כמו מישהו אחר שלא לבוש כלל, אבל אני עדיין לא לבוש וכן אקבל נעיצות מזרים.
אם אני (לגמרי) לבוש, אני אראה כבן אדם נורמלי. אבל (שוב) אם אני לא (לגמרי) לבוש אני פשוט לא נכלל בקבוצת ה'לבושים'. נכון שיש יותר לבושים מאדם עירום לגמרי, אבל המצב 'לבוש' מיוחס רק עם יש לי גרביים, נעליים, חולצה מכנסיים וכו'. כשאני מרפרף בתחילת ה'שיחה' הזאת, אני רואה שהסכמת שבחלק מהציפיות הוא לא עמד, כלומר לא היה לגמרי לבוש.
באמת שאם גם את האנלוגיה הזאת אתה מתעקש לא לקבל, אין לי טעם לשכנע אותך – אתה פשוט מתעקש לא לקבל (או להבין. שים לב – לא אמרתי להסכים) ואני לא אוכל לשנות את זה. אם אתה רוצה להסכים או לקבל את דעתי (וממש חשבתי על האנלוגיות האלו כדי שיתאימו כמה שיותר למצב שלנו) – יופי לך. אם לא, אני מוותר.
בכל מקרה, שיהיה לך יום טוב.

ליאור 14 במאי 2013

אה, ואני חייב להודות שאתה הבאת אותי לרמות חשיבה שלא היו בי קודם כשבאתי במטרה לשכנע אנשים. אז…תודה, אני מנחש.

גיל 14 במאי 2013

לא הבנתי את כל האנלוגיות שלך אבל בשורה התחתונה אתה מתעקש להסתכל על הסיטואציה כשחור ולבן ומתעלם בשיטתיות מהדברים הטובים שהוא עשה. זה ששחקן לא מגשים את הציפיות הגבוהות ממנו לא הופך אותו מיידית לכישלון. כישלון זה מישהו ששיחק ברמה מתחת לכל ביקורת והזיק לקבוצה. ברבטוב לא הזיק לה ותרם לה לא מעט כשהוא שיחק כך שהוא איפה שהוא באמצע בין הצלחה לכישלון.

גיל 14 במאי 2013

ואגב, אני לא קראתי לו הצלחה, זה אתה שמייחס לי את זה. כל מה שאמרתי שהוא לא כישלון זה הכל.

ליאור 14 במאי 2013

קאקא בריאל הוא כישלון? אני יודע שהוא נפצע, אבל בכל זאת.
הוא לא הזיק לקבוצה, אבל לא עזר לה. אתה רוצה להגיד לי שקאקא בריאל הוא לא כישלון.
מה שניסיתי להסביר לך זה שכישלון והצלחה זה לא שחור ולבן, אלה לא הפכים גמורים. 'כישלון דרסטי' ו'הצלחה מסחררת' הם שחור ולבן; ציון '100' וציון '0' זה שחור ולבן.
ננסה להגיד את זה אולי בצורה הזאת:
הרמת דף מהשולחן. ישנם רק שני מצבים שבהם הדף יכול להיות 'על השולחן' ו-'לא על השולחן' (מורם). עד כאן ברור?
עכשיו פה זה נהיה קצת מסובך. כשאתה מרים דף, הוא לא פתאום הופך למצב 'מורם'. אתה מרים חלק ממנו כך שברגע שתפסת בחלק, החלק שאתה לא מחזיק עדיין נמצא על השולחן. (נסה את זה בעצמך).
עד פה הצלחת לעקוב?
עכשיו, אם חצי מהדף במצב 'מורם', והחצי השני עדיין במצב 'על השולחן' באיזה מצב נמצא כל הדף? אני אומר שאם לפחות קצת מדף נמצא על השולחן, כל הדף לא נמצא במצב 'מורם'.
אם הצלחת לעקוב ולהבין עד עכשיו, תגיד לי את זה על ברבאטוב. הוא במצב (לגמרי) 'מורם' או לא? הוא במצב (לגמרי) 'לבוש' או לא?
הנה עוד דוגמה שבמקרה עכשיו חשבתי עליה:
אתה נמצא על חוף הים. אתה רוצה להיכנס לים (דה!). עכשיו יש שני מצבים שאתה יכול להיות בהם 'רטוב' (כולך) ו-'יבש' (יעני, לא רטוב כולך). אם הכנסת רק את היד למים, אתה 'רטוב' (לגמרי) או 'יבש' (לא בהכרח לגמרי)? גם את הדוגמה הזו אתה יוכל לנסות בעצמך.
או אולי זאת תתאים לך:
נייר טואלט. יש לו שני מצבים, 'מלא' (כשבדיוק הוצאת אותו מהאריזה שלו) ו-'גמור' (כשאתה רק רואה את גליל הקרטון הזה ואין עליו שום נייר). אם קינחת את האף והשתמשת ב-5 ריבועים, הנייר 'מלא', או 'גמור'?
באמת שאני יכול לשבת פה שעות ולתת לך דוגמות ואנלוגיות עם אותו מסר, אבל אם לא תבין אף אחת מהן – אין לזה טעם.
אני אנסה לחזור על המסר עוד פעם אחת. 'כישלון' ו-'הצלחה' הם לא שחור ולבן! 'כישלון חורץ' ו-'הצלחה מסחררת' – הם שחור ולבן. אבל כישלון והצלחה הם לא. לא כל צמד הפכים חייב להיות שחור ולבן, כמו שצפון ודרום הם הפכים אבל צפון-מערב ודרום-מזרח שונים.
נ.ב אני יודע שאמרתי שאני לא אנסה יותר להסביר לך, אבל פשוט פתאום חשבתי על כמה דוגמות אז החלטתי לנסות אותם.

ליאור 14 במאי 2013

ואגב, מה שאני מנסה להגיד לך זה שאם קראת לו "לא כישלון", בעצם קראת לו "הצלחה".

גיל 15 במאי 2013

זה שאתה מנסה לקבוע שמי שלא כישלון הוא הצלחה את זה כבר הבנתי מזמן. אני לא מקבל את הדיכוטומיה הזו והסברתי גם למה. קאקה, בניגוד לברבטוב, לא עשה שום דבר חיובי ולכן הוא כישלון.

ליאור 15 במאי 2013

אתה אמרת בעצמך שברבאטוב עמד בחלק מהציפיות. כלומר, הוא הרטיב את יד שמאל ואת שתי הרגליים. כל הגוף שלו לא רטוב, רק חלק ממנו.
עכשיו ברצינות אני מוותר! אני לא חושב שיכולתי להסביר את עצמי יותר טוב כשהשתמשתי באנלוגית המים. אם גם את זה לא הבנת, אתה כבר לא תבין כל דבר אחר…
אני כבר לא אחזור לפוסט הזה כדי לראות מה כתבת, אז אל תכתוב בכלל… יום טוב, חג שמח ושיהיו לך חיים נפלאים, אני ויתרתי על הויכוח הזה…

גיל 15 במאי 2013

מה לא ברור בזה? עמד בחלק מהציפיות אז הוא לא הצלחה אבל גם לא כישלון. והאנלוגיה שלך לא נכונה. אנלוגיה דומה היא קרחות של אדם. כשלאדם יש לא מעט שערות על הראש, אבל די ברור שהוא כבר מקריח, האם הוא קרח או לא? הוא נמצא במצב ביניים שהוא לא קרח אבל גם לא עם שער מלא. יש מצבים בחיים שאינם דיכוטומיים. קשה לאנשים לעכל את זה אבל זה מה שיש.

matipool 11 במאי 2013

לגבי סעיף 2 – היציאה מפיגור שלא אשכח לעולם הייתה בעונת השיא של ליברפול ( 2008/2009 ) כשהיינו במומנטום אדיר אחרי ה-4:1 באולד טראפורד וה-4:0 על ריאל מדריד והפכנו פתאום לגורם מאיים ממשי על האליפות של יונייטד .
זה היה משחק בית של יונייטד שנקלעה לפיגור של 2:0 מול טוטנהאם . הפסד – והמהפך ממש קורם עור וגידים ואז בליץ של רונאלדו והתחת של מקאדה מול שיתוק פחדני וצפוי של טוטנהאם החזירו את המומנטום חזרה ליונייטד . אחרי המשחק יצאתי לטיול עם הכלב ולא הפסקתי לקלל את העולם .

יואב 11 במאי 2013

מאטיפול,
רונאלדו וקיקו כבשו מול וילה לאחר שפיגרו 2-1.
היה גם מהפך מול טוטנהאם(מפיגור אפס שתיים).

matipool 11 במאי 2013

הם לא כבשו גם נגד טוטנהאם ?

יואב 11 במאי 2013

לא. רונאלדו כן(ורוני ובארבה).

rbi 11 במאי 2013

עכשיו אתה באמת יכול לשים לינק לשיר המדהים של פורטיס. זה באמת שקיעתה של הזריחה. מה שהרגיז אותי לפני 3 שנים בטור ההוא היה הזלזול בפרגי. בתור אוהד יונייטד, כל עוד היה לי את פרגי, האמנתי שיהיה טוב ושאנחנו ננצח בטווח הארוך. מיום רביעי אני כבר לא מרגיש ככה.
ואני שוב מתרעם על הרמיזה שלך שפרגי נחשב מצליח בגלל שהיה לו כסף והיה לו אפשרויות להיכשל שלאחרים לא היו. כבר הבאתי לך פעם לינק שמאז 1993 יונייטד היא הקבוצה הרביעית או חמישית בהוצאות כספיות על שחקנים וזה כולל את ליברפול שלך. גם כשהוא נכשל הוא נכשל באחוזים הרבה יותר נמוכים מאחרים. מדברים על זה שהוא לא גידל שחקני בית. הגאונות שלו היתה לקנות כשרונות בגיל 17 ולהפוך אותם לשחקנים הכי טובים בעולם כמו רונאלדו (והוא גם לא הוציא עליהם הוצאות מטורפות כי הוא קנה אותם בזול).

אריאל גרייזס 11 במאי 2013

אין ספק שהיה זלזול בפרגי, וזה בדיוק מה שאני מכה על חטא פה.
אני לא יודע על איזה רמיזה על כסף אתה מדבר, זה לא מופיע בשום מקום. בכל מקרה, אמרתי את זה כבר מיליון פעמים – כסף הוא תנאי הכרחי להצלחה בעולם של הספורט היום אבל מן הסתם הוא לא מספיק. לפרגי היה כסף ובלעדיו הוא לא היה יכול להצליח אבל כמו שמקרה ליברפול מוכיח, כל הכסף בעולם לא יעזור לך אם לא תדע מה לעשות איתו

יואב 11 במאי 2013

גידל גם גידל. לא פחות מכאלה המוגדרים ככאלה ובהצלחה רבה אף יותר.
הוא לקח את ליגת האלופות עם קישור שעלה לו (דמי העברה) שבע מיליון פאונד.
עם ינסן(שחקן נפלא) ואולה שעלו מעט. שמייכל שהיה מציאה והגנה שלמעט סתאם, עלתה מעט מאד.
ואת הכסף לבזבז הוא!!!הרוויח ביושר. לא אף אחד אחר. שזה בכלל טיעון מצחיק.
למה שמותג הספורט הגדול בעולם לא יבזבז לצרכיו המקצועיים?
אם לא הוא אז מי?
ואת תשעים מיליון היורו על רונאלדו, מועדונים אחרים זקוקים לארבע שנים כדי להכניס, אם בכלל.

אריאל גרייזס 11 במאי 2013

פעם הוא גידל. ב-10 שנים האחרונות הוא לא גידל שחקני בית בכלל. הוא הבין את השוק יותר טוב מכולם ושעדיף לו להשקיע כסף בקנית שחקנים מאשר לנסות לגדל אותם. קצת כמו מכבי בארץ, הוא כבר לא היה יכול להרשות לעצמו לתת לשחקנים ילדים להתחלק לו על הזקן

ליאור 11 במאי 2013

יש בזה משהו…הרבה צרות שמועדוני צמרת אחרים חווים, יונייטד ופרגי לא חווים. מעניין איך זה ימשיך משנה הבאה

אלון 11 במאי 2013

סעיף 2 גם קשור לעובדה שזמן הפציעות גדל בצורה משמעותית שיונייטד בפיגור.

red sox 11 במאי 2013

יש רק דבר אחד שגורם לי לקצת אופטימיות (כאוהד ליברפול בכל הסיפור הזה: אובדן ה"סוואגר" של מאן יונייטד.
הדבר הזה שהוא מעבר להרתעה והרבה מעבר למזל.
היכולת של פרגוסון לקבל תמיד את הגול הכי חשוב מהשחקן הכי זוטר – מסולשיאר, דרך מאקדה ועד ג'וני אוואנס.
הכוח הכמעט מאגי לגרום ליריב להרגיש אנדרדוג גם ביתרון שני שערים.
הכבוד מהשופטים שתמיד בסוף משתלם בדיוק ברגע הנכון.

את זה לוקח 20 שנה לבנות, ומויס יצטרך להסתדר בלי זה.

אריאל גרייזס 11 במאי 2013

כן, זה בדיוק סעיף שתיים שלי

צור שפי 11 במאי 2013

סיכום טוב אריאל ותיקון לשוני: צה״ל החליט לשכור (לא להשכיר) את שירותיך.

אריאל גרייזס 11 במאי 2013

צודק, תוקן

Mia M. Levy 11 במאי 2013

פרגוסון אמר בראיון לטיימס שרונאלדו צריך לקבל את ההחלטה בעוד שנתיים, וכי הוא מקווה שעד אז ישתכנע שיונייטד היא מועדון גדול יותר. ייתכן מאד שהוא רואה כאן מהרהורי ליבו. אבל גם דחיית העניין בשנה-שנתיים היא בהחלט בעלת תועלת. כי בינתיים, בעוד רונאלדו משחק ביונייטד, ראשי ריאל מדריד ייאלצו להתמודד עם אספסוף קוראי ה"מרקה" בשנת בחירות. ובכדי לרצות את הציבור הם יוציאו עוד ועוד כספים מיותרים על שחקנים מיותרים. זכור לי מקרה משעשע של נשיא ריאל מדריד בטקס בו הוצג ואן ניסטלרוי לאוהדים, שומע את הקריאות "איפה קאקה?". ומכיוון שזו ריאל מדריד אולי בינתיים יעוף הנשיא והמאמן, או שני מאמנים ושני נשיאים. ומי יודע מה יהיה אז? אין שום חשש שלריאל יש תכנית עבודה לשנה וחצי.

דנידין 11 במאי 2013

בתור אוהד ליברפול, אני חושב שיש סיבה לשמוח ברמה בינונית.
כמו שכתבת בדיוק רב, העזיבה של פרגוסון כנראה לא תגרום לליברפול לזכות בדאבל בשנה הבאה, אבל היא הופכת את מנצ'סטר לקבוצה ככל הקבוצות, כזו שיכולה ליפול, להתרסק, להיות מובכת, לעשות טעויות, לקבל בראש וכו', מה שקרה לה גם בתקופת פרגי לעיתים רחוקות, אבל הפעם לא יהיה את הסלע הזה שתמיד שם ותמיד מצליח להרים אותה מחדש.

ואולי זה מה שיחסר הכי הרבה לאוהדי מנצ'סטר – הידיעה שיהיה בסדר, פרגוסון יסדר.

fred the red 12 במאי 2013

אני חושב שקראתי יותר טורים ובלוגים של אוהדי ליברפול על הפרישה של פרגי מאשר של אוהדי יונייטד. האמת שקצת נמאס מהיומרנות שלכם להבין ולהסביר כל דבר שקשור ביונייטד בהשוואה לליברפול.
אתם כבר מזמן לא ברמה ועדיף שתתעסקו בקבוצה שלכם במקום בקבוצות אחרות.
מצד שני, זה כבר מה זה משעמם.. אז אני מבין אתכם.

Comments closed