יורו צעירות (3) – הפעם הראשונה

ללכת למשחק כדורגל ראשון עם הילד שלך הוא חוויה שחיכיתי לה הרבה זמן. חבל שהילד התרשם פחות

אני חושב שיהיה קשה לי להפריז במשמעות של הספורט בחיים שלי. גם אם יש דברים אחרים שאני מתעסק בהם, במידה מסוימת, הכל מסתובב מסביב לספורט.

כשאני קם בבוקר, אני שואל את עצמי איזה אירוע ספורט יש היום בערב. בעצם, לפני כן אני נזכר במה שהיה אתמול ומחייך, או נשבז, לפי מה הקבוצה שלי עשתה אמש.

המשך היום כולל סידור של הלו"ז כך שאני אוכל לראות את המשחק שיש בערב וגם דיון באינטרנט על מה שקרה אתמול או על מה שהולך לקרות (אפרופו הפוסט של גיל שלי על "דה באזר" – למרות שאני כותב בו כבר יותר משנה, אני עדיין רואה בו בעיקר בית לדיונים על ספורט ולא הבית של הבלוג שלי).

לפני כמה שבועות הגשתי תקציר לכנס בספרד ומרגע ששלחתי אותו אני מחכה ללוח המשחקים לעונה הקרובה שייתפרסם כדי שאוכל לתכנן אם לטוס דרך ברצלונה או מדריד. בכלל, אני לא מבין איך אנשים שלא אוהבים ספורט מכירים ערים אירופאיות.

בקיצור, ספורט הוא די ביג דיל אצלי.

*

אני לא יודע למי אני חייב את זה. לפני שבוע נכנסתי לבית של חמותי, צופה אדוקה של השטות הקרויה "האח הגדול", ובטלוויזיה היה ערוץ 20 (שפתוח אצלה 24/7) ובמשך חמש דקות שידרו שם מישהי שוטפת כלים.

בחירפוני לא יכולתי להתאפק (בכל זאת, החותנת, צריך מישהו שיעשה בייביסיטר לילדים) ושאלתי אותה – "מה כל כך מעניין בזה, היא שוטפת כלים!?"

התשובה שלה תפסה אותי לא מוכן – "ומה כל כך מעניין לראות 20 אנשים שאתה לא מכיר רודפים אחרי כדור?"

אני מודה, לא היתה לי תשובה טובה. אני יכול לספר מהיום עד מחר כמה זה מרגש אותי כשהקבוצה שלי מנצחת או מה זה עושה לי לראות ספורט ברמה גבוהה, אבל בשורה התחתונה קשה שלא להודות – אין שום הגיון בספורט. אפשר לומר שזה כיף לעשות ספורט בעצמך, אבל אין שום דבר רציונלי בלראות ולעקוב אחרי ספורט.

בטח לא באובססיביות שבה אני עושה את זה.

רבאק, אני קם בבוקר ורץ למחשב לבדוק מה עשתה קבוצה הבייסבול שלי בלילה!

*

כי ספורט הוא דבר לא רציונלי. קצת כמו אמונה באלוהים, או שיש לך את זה או שלא.

ובדרך כלל, אם יש לך את זה, זה תופס אותך בשלב אפס.

אם נחזור למטפורת האלוהים, הרי שמרביתם המוחלטת של האנשים המאמינים גם נולדו כאלו (כלומר, למשפחות דתיות) ודבר דומה ניתן לומר גם על חסרי האמונה. אנחנו איך שאנחנו גדלים.

לא פלא, אם כן, שמרגע שנודע לי שאני הולך להיות אבא (לבן, במיוחד, אם כי נראה לי שהייתי מנסה את אותו דבר גם אם היתה לי בת), המחשבה הראשונה שלי היתה – צריך לדאוג שהוא יאהב ספורט.

כי בן שאוהב ספורט פותח כל כך הרבה אופציות.

תמיד יהיה לכם על מה לדבר. תוכלו ללכת למשחקים ביחד או לראות משחקים ביחד בטלוויזיה. וזה יהיה משהו שרק שלכם, בלי אמא בתמונה.

לצערי, הדברים לא עבדו עדיין לפי התוכנית.

הילד כבר כמה שנים מעדיף לראות בוב ספוג על משחק של ליברפול.

למרות שהוא ישב וראה איתי כמה וכמה משחקים, הוא לא מצליח להחזיק מעמד יותר מכמה דקות וגם ככה הוא לא היה מסוגל לזהות גול מקילומטרים.

הדבר היחיד שהצלחתי להכניס לו לראש זה שאנחנו אוהבים את האדומים. אך אויה, לפעמים האדומים הלא נכונים נמצאים על המגרש ולעתים האדומים בכלל משחקים בלבן, ולך תשכנע ילד שאנחנו בעד הלבנים היום?

בכלל, נראה שהילד מפספס כמה דברים בסיסיים לגבי הקונספט של ספורט.

לדוגמא, כשהוא רואה איתי משחק בלייב הוא מקפיד לשאול "מי ינצח?", לא משנה כמה פעמים הסברתי לו שאי אפשר לדעת לפני שהמשחק נגמר.

או כשמשחקים איתו טאקי, הוא תמיד מבקש שנדאג שהוא ייקבל את הקלף של "המלך", קונספט שאוהד הספורט שונא הרמאות שבי מתקומם נגדו.

*

לכן נראה שאין ברירה. על מנת שהילד יתחיל לאהוב ספורט באמת, צריך להזריק לו את זה באינפוזיה.

טלוויזיה זה דבר אחד, אבל להיות שם, במגרש, מוקף באלפי אנשים, קרוב לשחקנים ולכדור – זה בטוח יעשה את הטריק.

ערב של אבא ובן במגרש הכדורגל – הרי זה הדבר שחלמתי עליו תמיד, לא?

כבר מזמן רציתי לעשות את זה אבל נמנעתי. כי הוא היה קטן מדי, כי האירוע נראה לי מפחיד מדי ולא מספיק children-friendly. אבל אתמול היתה ההזדמנות המושלמת.

משחק כדורגל בין שתי קבוצות ניטרליות, ביום שבת שמשי (טוב, שרבי, אבל לא יכולנו לדעת את זה קודם), עם הרבה משפחות ובלי קללות או אוהדים ישראליים עצבניים.

ואכן, הכל עבד לפי התוכנית. קניתי כרטיסים מוקדם כדי לדאוג למקומות טובים. דאגתי להביא חבר עם הילד שלו, כדי שהוא לא יהיה לבד. ארזתי טרופיות וחטיפים ואפילו דאגנו שהוא יישן בצהריים שלא יהיה עייף (ופה המקום לזרוק מילה טובה על הארגון הבאמת מושלם של המשחק הזה בפתח תקווה, מהאיצטדיון הנפלא ועד הקהל המצוין).

רק בעיה אחת קטנה התעוררה.

הילד השתעמם לאללה.

אני לא יודע אם זה העובדה שהגענו מוקדם מדי, מה שגרר שעה ישיבה במגרש (השעה שבה הוא היה רגוע ונלהב עדיין) לפני שריקת הפתיחה, או העובדה שפשוט לא מעניין אותו כדורגל, אבל הביקור הראשון של הבן שלי באיצטדיון הפך לאוסף של:

"אבא, משעמם לי".

ואחרי שגמרנו לקנות לו קרטיבים וצ'יפס וקולה, עדיין נשארה לנו עוד מחצית שלמה להעביר. מה עושים, הולכים הביתה מוקדם?

רגע רגע, הילד הולך להיות אוהד ספורט ולא יעזור לו כלום. חינוך קלוקל כזה הוא לא יקבל אצלי!

מזל שיש אנגרי בירדס בפלאפון, שהעבירו לו את הדקות עד סוף המשחק.

IMG_0312

פה הוא עוד חייך

*

אבל לא הכל אבוד.

כשהגענו הביתה הוא סיפר לאמא שלו שהיינו בעד הלבנים אבל הם הפסידו, כי האדומים הבקיעו שלושה גולים והלבנים רק אחד, מה שמראה שהוא כן הבין מה שקורה במגרש.

והוא גם נורא אוהב את החולצה עם מס' 8 שיש לו על הגב.

והיה לו כיף עם אבא. וגם קצת משעמם.

אבל היי, יש לו עוד אח. הוא רק בן שנה וחצי, אתם חושבים שזה מוקדם מדי לקחת אותו למגרש?

***

בכל זאת הערה על מה שהיה אתמול במשחק של ישראל-איטליה.

אני אישית העברתי את הערוץ כבר ב-3-0 ולא טרחתי לראות עד הסוף – "דה קילינג" התחילה עונה חדשה ואם אני רוצה דכאון, לפחות שם הוא איכותי.

אבל אני באמת לא מבין את התלונות כלפי הקהל.

הקהל שילם כסף על כרטיס, כרטיס שמשלם את המשכורת של השחקנים. כתוצאה מכך, לקהל מותר להביע את דעתו על איכות המשחק של השחקנים.

לא מדובר פה בבני נוער אלא בשחקנים מבוגרים, שמשחקים כבר בקבוצות בכירות בליגת העל ולכן לא מובנות לי דמעות התנין של השחקנים והמאמנים.

אם אני עושה עבודה גרועה בעבודה, מישהו יבוא ויגיד לי את זה, יצפה שאני אשתפר.

איך לעזאזל השחקנים האלו מצפים להשתפר אם כל הזמן יגידו להם כמה הם טובים?

הא, שכחתי, הם לא מצופים להשתפר.

 

ליגת שוקי ההון - כשאנחנו מוכנים ללמוד
ההשפלה הכי גדולה מאז דנמרק

No Comments

בני תבורי 9 ביוני 2013

נהדר אריאל, אני מזהה את המצוקה. בשפה מקצועית קוראים לזה: "פחד מאיבוד שליטה". כאב לילדים בוגרים יותר אני רוצה להרגיע אותך. כשזה יבוא, זה יבוא, ואם לא יבוא, גם אז לא תהיה לך שליטה על זה.

אריאל גרייזס 9 ביוני 2013

איימתי עליו שפעם הבאה אני אקח רק את אח שלו, אתה חושב שזה יעבוד?

בני תבורי 9 ביוני 2013

יתכן, תוסיף גם בעיטה בצלעות ליתר רושם.

שרון 9 ביוני 2013

פעם הבאה תיקח אותו רק לאנפילד

אריאל גרייזס 9 ביוני 2013

זה שישב לידי אמר לי בדיוק אותו הדבר..

wazza 9 ביוני 2013

אריאל אני לא מאמין, ראיתי את התמונה של הבן שלך וזיהיתי אותו מאתמול, אני ישבתי לידך ואמרתי לך לקחת אותו לאנפילד, מתחתינו ישבו 3 אנגלים שננעים קוקנים שהזיעו את עצמם למוות ועוד 2 שורות מתחת היה ילד שהקיא את נשמתו, איזה קטע!!

אריאל 9 ביוני 2013

"הא, שכחתי, הם לא מצופים להשתפר". סיי נו מור.

גיל שלי 9 ביוני 2013

אריאל אל ייאוש. בן שלי הגדול כבר לא יהיה חובב ספורט (זה שהמילה הראשונה שלו היתה טאץ'דאון בזכות קרי קולינס וה41:0 מול מינסוטה), אבל הבן האמצעי שלי מראה סימנים של הדבקות במחלה מאז גיל 9.

וכדי לחזק את ידיך, אחד הזכרונות הראשונים שלי הוא שאבא שלי וחבר שלו לוקחים אותי לשיי סטדיום. הייתי כנראה בן 5. אני ראיתי בכניסה קסדה מפלסטיק, אבל אבא שלי הסכים לקנות לי רק את הכובע הרגיל. כל כך בכיתי וניג'סתי לו, עד שבאמצע האינינג השלישי הוא קם, ארז אותי בזרועו, ולקח אותי הביתה.

את הסוף של הסיפור אתה מכיר, אל ייאוש

אלעד 9 ביוני 2013

אני כבר חודשיים מושיב את הקטן מול ESPN כדי להקנות לו חינוך לכדורסל. כל מה שאני מקבל בתמורה זה צעקות שבר: "בוב-ספוג, רוצה בוב-ספוג". אני לא מתייאש. שטיפת המוח תעבוד בסוף

גיל שלי 9 ביוני 2013

מניסיון, לא הטלוויזיה תעשה את זה, רק מלשחק איתו בחצר

אלעד 9 ביוני 2013

לא משנה כמה כדורים אני זורק אליו, הוא מתעלם והולך לשחק עם משאיות…

גיל שלי 9 ביוני 2013

אז תזרוק עליו משאיות :-)

אלעד 9 ביוני 2013

:) פסיכולוגיה הפוכה, לא חשבתי על זה. אני כבר היום מתחיל לנסות

יריב ס. 9 ביוני 2013

+1

עמית זילברבוש 9 ביוני 2013

האחיין שלי עם אותו סיפור רק טרקטורים.
אז התחכמתי לו – קניתי לו סל קטן ואמרתי לו שזה "טרקטור סל"
עבד!

אלעד 9 ביוני 2013

כן, ככה הלך לי הסל שהדבקתי על הקיר בחדר שלו. הוא ניסה לקלוע לתוכו עם אחת מהמשאיות שלו

משה 9 ביוני 2013

אריאל המסקנה היחידה היא שלא תקח את הילד שלך למשחק של נבחרת אנגליה אם אתה רוצה שהוא יאהב אי פעם כדורגל

אבל העיקר שהם ברמה של איטליה כמו שאמרת במאמר הראשון…

אריאל גרייזס 9 ביוני 2013

אני אמרתי שהם ברמה של איטליה? הפוך גוטה

משה 9 ביוני 2013

אז סליחה.

כסיפוביץ 9 ביוני 2013

אריאל.
מוקדם מדי.
אני חכיתי עד השבוע כדי לקחת אותו למשחק הראשון [בן 5.5].

דבר אחד שלדעתי הוא לא יישכח זו את הכניסה מהמדרגות למגרש.
הילד התרגש וככה אני…ממש נזכרתי בפעם הראשונה שלי.

מה שכן הוא הגיע עם חולצה של נבחרת גרמניה ואחרי 5 דקות החליט שהוא מעודד את הולנד…

מזל שהדקה ה-90 נחרטה לו בזיכרון..

אריאל גרייזס 9 ביוני 2013

הוא בן חמש וחצי..

יריב ס. 9 ביוני 2013

גם הבת שלי השתעממה. מזל שהטענתי את הסוללה של הטלפון… היא נהנתה רק אחרי הגולים כשהיתה המוסיקה של הגול והיא התחילה לרקוד…
אני משקיע את כולי בבן, עוד מעט שנתיים. בגיל חצי שנה ישב לידי לראות ליברפול – מנצ'סטר יונייטד, יש לו 2 חליפות של ליברפול ובדרבי האחרון הוא חלק איתנו אנטריקוט וביקש שלוק מהבירה – אני חושב שיש לי סיבה להיות אופטימי… :)

אלון 9 ביוני 2013

זה מזכיר לי את הפעם הראשונה שלקחתי את הבן שלי לכדורגל, מרוב שעמום הוא הלך לאורך השורה ובעט לאנשים בכסאות. זה היה גם המשחק הכדורגל האחרון שהוא ראה, העברתי אותו לפוטבול וכדורסל.
הפעם הראשונה שלקחתי את הבת שלי היה לפוטבול, בסוף המשחק היא שאלה אותי אם היא יכולה לבוא איתי גם בפעם הבאה. הרגשתי מנצח.

austaldo 9 ביוני 2013

בתור אחד שמעולם לא עבר את גיל 12 אני יכול להגיד לך שמה שאתה עושה נדון לכישלון – ככל שתתאמץ יותר ככה זה יעניין אותו פחות והוא עוד יזהה את האובססיה הזו שלך כחולשה שהוא יכול לנצל (לפי מה שאתה מספר בפעם הבאה שתירצה לקחת אותו למישחק אתה תיצטרך להבטיח לו עוד גלידה וצעצוע כדי שהוא יסכים לבוא איתך. זה מה שאני הייתי עושה במקומו :P ) . אתה צריך לעשות בדיוק את ההפך – שב לבד מול הטלוויזיה ותגיד לו "אל תפריע לי עכשיו, אבא רואה מישחק" ואתה תיראה שמהר מאוד זה יתחיל לעניין אותו.

אריק החדש 9 ביוני 2013

איזה כיף לכם שיש לכולכם עוד צ'אנס עם הקטנים.
אני בשלב שהגדולים שלי מנסים לגמול אותי אחרי כל
האכזבות .
למזלי זה רק עם הנבחרת.
מענין שאצלי זה בא לבד ולא דחפו אותי לזה.
בהצלחה עם הילדים.

ערד 9 ביוני 2013

(משום מה התגובה שלי לא נכנסת! בפעם השלישית! מה קורה עם זה?)

גם אני לוקח את הבן בפעם הראשונה! בשבת! לחצי הגמר בנתניה!
הוא בן 5 ואני מקווה שהחוויה שלו תהיה יותר מוצלחת מהמשחק הראשון שאני ראיתי.

אני אוהד של נתניה, ולקחו אותי בגיל 7 או 8 לבלומפילד שהיה אדום מפה לפה. הפועל ישבו על השער של נתניה כל המשחק ואני רק בכיתי לאבא שלי שאני רוצה לרדת למדרגות. בדקה ה- 88 הרחיקו כרגיל את אלי (קוקוס) כהן, המשחק נרגע ונגמר ב- 0:0.

אני עד היום לא יודע האם נבהלתי מכמות האנשים או מהפחד שהאדומים הרעים יבקיעו, אבל מאז איזה 5 שנים לא לקחו אותי לכדורגל.

אריאל גרייזס 9 ביוני 2013

מצטער, יש פה בעיה במערכת סינון התגובות, משום מה היא שמה כל מיני מגיבים תחת תגובות זבל וצריך לסנן את זה בעצמך

תולעת 9 ביוני 2013

השחקנים לא מקבלים משכורת כדי לשחק בנבחרת. וגם לו היו מקבלים, אפשר לדרוש מהם שישתפרו גם בלי להשפיל אותם וללגלג עליהם.
שריקות בוז, שלטים, קריאות "דור מיכה" – הכל לגיטימי בעיני. להשפיל את השחקנים ממש לא.

אריאל גרייזס 9 ביוני 2013

הם מקבלים משכורת כי הם משחקים בנבחרת. להיות "בינלאומי" זה תג שמעלה את המחיר שלך בצורה מיידית.
אני לא מבין למה קריאת "אולה" זה להשפיל את השחקנים. וגם אם כן, מי שהשפיל את השחקנים זה הם עצמם, לא הקהל

תולעת 9 ביוני 2013

לא, הם מקבלים משכורת כי הם עובדים בלהיות שחקני כדורגל. ולמה זה משפיל? תשאל את השחקנים. אם הם אומרים כנראה שהם יודעים.

אפשר לחשוב מה הם עשו לקהל ששילם 40 שקל שלמים (!). שיחקו נורא ואיום (הקריירה שלהם נפגעה הרבה יותר מאוהד שבזבז שעתיים מזמנו). אין ספק ש-40 שקל מקנים לך את הזכות להשפיל את השחקנים. האם הם מקנים זכויות נוספות? נגיד לשיר שירים גזעניים, זה כלול ב-40 ש"ח, או שזה כבר 80-90 ש"ח?

איציק 9 ביוני 2013

להשפיל לא מתאים, אך היכן עובר הגבול בין מחאה להשפלה? זה לא 40 שקל, זה אנשים באו לבלות ערב, לפעמים עם המשפחה, לפעמים עם חברים או לבד. הם לא ציפו להביס את איטליה, אבל הם ציפו למינימום כלשהו. כשמגישים מנה לא טובה במסעדה, מבקשים להחליף, וזה בסדר, למה לא לומר לחברה על הדשה שכל הארוחה לא טעימה? להחליף לא ניתן, אז גם אין זכות לומר שזה לא טעים? קללות וקריאות גזעניות זה לא לגופו של עיניין, לומר שאתם גרועים ועדיף להחליף אותכם באחרים, פוטנציאלית טובים יותר, לא מבין למה הם נעלבו מהקהל, הם צריכים להתנצל לפני הקהל.
גילוי נאות, אני לא רואה אותם אפילו בטלויזיה, כי מבחינתי הם לא ראוים לכך, ולכן אני לא יכול להתלונן, אבל אלו שהרסו להם את הבילוי, זכאים ואף חובתם לומר שלא נהנו.

אריאל גרייזס 9 ביוני 2013

אני לא מבין, יש נקודה שבה לקהל מותר להביע את המחאה שלו או שהשחקנים הם אתרוג? הם שיחקו רע, הנבחרת הזאת גנבה דעת כשהיא סיפרה לנו שהם הולכים להתחרות בכבוד בגדולות ואחר כך מגיעים שחקנים ואומרים – לא היה לנו מושג שאלו הבדלי הרמות. לדעתי זאת חוצפה וגניבת דעת ולקהל יש זכות להביע את המחאה הלגיטימית שלו, בטח כשהוא עושה את זה בצורה לא אלימה, לא מילולית ולא פיזית
השחקנים האלו התרגלו שמה שהם לא עושים הם מקבלים מחמאות. חבורת עבד כי ימלוך שמרוויחים עשרות אלפי דולרים בשביל תוצרת של כלום וכשקצת מקניטים אותם הם נעלבים כמו ילדים קטנים. אם הייתי עושה חרא עבודה והבוס שלי היה נוז בי, לא הייתי נעלב, הייתי מנסה להבין איך להשתפר. שזאת בדיוק הבעיה פה, אין להם שום אינטרס להשתפר

תולעת 9 ביוני 2013

אין פה מותר ואסור – כל מה שהוא לא אלימות פיזית הוא מותר. השאלה היא לגיטימיות. בעיני כסף לא מקנה לי את הזכות להשפיל את השחקנים והשפלה זו לא מחאה ולא הבעת דיעה לגיטימית. זו סתם עליבות והצורך להשפיל הוא צורך אלים ומכוער.

הפסקה השניה שלך פשוט מנותקת מהמציאות. אין סקטור של עובדים שסופגים יותר (כמותית) ביקורת ציבורית מספורטאים בכלל וכדורגלנים ישראלים בפרט. על איזה מחמאות אתה מדבר? כל יום ואחרי כל משחק במדור שלם שמוקדש רק לזה. יורדים על הרגלי העבודה שלהם, על הרגלי התזונה שלהם, על הרגלי הבילוי שלהם.

איציק, נניח ואתה צודק וכדורגל זה "בילוי" ככל הבילויים (לדעתי אין השוואה). ונניח שהפיצה שקיבלת בבלומפילד לא לטעמך. אתה יכול להחזיר, להגיד "לא טעים לי". לגיטימי. ללכת למטבח ולצחוק על הטבח שהוא שמן ומלוכלך וללגלג על התנועות של המלצר.

אריאל גרייזס 9 ביוני 2013

תולעת, כמעט גרמת לי לרחם על הכדורגלנים הישראליים. בכל זאת, נורא קשב לקום בשתיים עשרה, להרוויח בחודש מה שאני ארוויח בחמש שנים ועוד לקבל את כל הביקורת הזאת. ליבי ליבי אליהם

איציק 9 ביוני 2013

מבקרים כל אחד על מה שהוא עושה. לומר שהטבח שמן וכוער זו עליבות, לומר שהטבח לא יודע לבשל, אולי זו הגזמה, אבל מי שנפגע רשאי לומר זאת. כדורגלנים לא מבשלים, אז מבקרים אותם על הביצועים. לומר שבמסעדה אחרת הטבח עשה אוכל מעולה מותר, אז אין טבח אבל יש כדורגלנים שחושבים שהם טובים יותר.
אם היה מישהו שאומר שהשחקן מלא חצ'קונים ואף גדול ולכן מגיע לו לאוף אז הוא היה מגעיל ודוחה, כי זה לא לעיניין. לומר שלא התאמצו, שיחקו גרוע, מכרו חתול בשק, או השאירו שחקנים טובים יותר בחוץ, זה לגיטימי.

משה 9 ביוני 2013

קריאות "דור מיכה" החל מהדקה השלושים ושמונה הן מגעילות ולא לגיטימיות בייחוד מכיוון שבאו מיד אחרי ההרחקה של גולסה ולאחר שהנבחרת שיחקה בצורה סבירה. בעיני הן משפילות כלפי השחקנים שנמצאים באותו רגע על המגרש לא פחות מה"אולה" שבא לקראת הסיום.

austaldo 9 ביוני 2013

למה? מה הקשר לשחקנים על המיגרש?
לקרוא בשם של שחקן שכל בר דעת מבין שהוא יכל לתרום לניבחרת ונישאר מחוץ לסגל בגלל שיקולים לא מיקצועיים בעליל זה בטח לא משפיל את השחקנים – זה אולי משפיל כלפי המאמן הפרוטקציונר שמשרת את האינטרסים של הסוכן שלו, אבל הוא בהחלט ראוי לזה.

משה 9 ביוני 2013

אני מוצא את עצמי מנהל את הויכוחים האלה הרבה היום, משום מה זה תמיד נגד אוהדי אותה קבוצה.
לקרוא בשמו של דור מיכה כשהוא לא נמצא על המגרש אומר לשחקנים "אתם לא מספיק טובים, יש אחד שטוב מכם ואתם כאן בגלל אינטרסים". לקרוא את זה כשהמצב נהיה קשה(בדיוק אחרי ההרחקה) מעיד על "אוהדים" שכשהמצב נהיה קשה העדיפו "למחות" נגד המאמן ולא באמת באו לעודד. במקרה שהנבחרת הייתה מנצחת אתמול האם אותם "אוהדים" היו מוחים ? האם המאמן היה פחות אינטרסנט במקרה של ניצחון ? הצדקנות הזו במסווה של מחאה לגיטימית מגוחכת בעיני, היא פונקציה של מבחן תוצאה בלבד ולכן עלובה.

austaldo 9 ביוני 2013

קודם כל, כדורגל ישראלי לא ממש מעניין אותי כבר כמעט 20 שנה, אז אל תשייך אותי לאוהדים של אף קבוצה.
שנית – זמה זה "מיבחן תוצאה"? אז לפי מה ניקבע? לפי הקומבינות של מישפחת לוזון? אני שמעתי דיבורים כאלו עוד לפני שריקת הפתיחה של הטורניר. 3 דקות בתוך השידור של ישראל-נורבגיה דני נוימן הזכיר את השם הזה ועוד כמה בתור שחקנים שיכלו לעזור לניבחרת. חוץ מזה – אם ואם ואם, עובדה שהניבחרת התפרקה נגד איטליה, ויצאה בנס עם תיקו נורבגיה. אם היא היתה משחקת טוב אז היינו אומרים "וואלה, גיא לוזון יודע יותר טוב. עובדה שלא.

אני בא מקטמון 9 ביוני 2013

מצבכם טוב…
ניסיתי לעניין את הבן של בן 4 בכדורגל, לקחתי אותו למשחק של קבוצתי האהובה נגד המעצמה מאזור ביום שישי בצהריים.
אחרי 20 דקות משעממות הילד מסתכל עליי ואומר, אבא איפה מסי? לך תסביר לילד בן 4 את המרחק בין מסי ל"אצטדיון" בחולון.
הדבר היחיד שיצא טוב מהסיפור זה שהבן שלי לא מבין איפה זה אזור

D 9 ביוני 2013

יום שישי בצהריים (גן, קניות, מוסך, גן) רואה הקלטה של המשחק הראשון בין מיאמי לספרס קניות. בתי בת השלוש מרכיבה פאזל נסיכות על רצפת הסלון. לרגע יש קלוז אפ על כריס אנדרסון והיא בשיא ההתלהבות צועקת – "אבא, מצאתי את איש התרנגול. ראינו אותו גם במשחק נגד הצהובים". בצדק או לא, הרגשת תקווה עברה בגופי…

שי 9 ביוני 2013

בחוג לפסיכולוגיה דווקא לימדו אותנו לא לנסות לגדל ילדים קטנים לתוצאה מסויימת, כי זה נוטה לא לעבוד.
נסה לתת לו להתפתח ברצונו, והוא בטח כבר ילמד את עצמו לאהוב ספורט כדי להתקרב אל אבא…

איציק 9 ביוני 2013

אריאל, לא לוקחים ילד לכדורגל כמנה ראשונה. מתחילים ממשהו יותר טופס את העיין. כדורסל או כדוריד יעשו את העבודה. הרבה יותר קיצבי, הרבה יותר קרוב. ניסיתי, לא עזר :-(

תומר חרוב 9 ביוני 2013

הקהל משלם כרטיס כד לצפות בהתמודדות בין איטליה לישראל, לא כדי שישראל תוציא תיקו ומעלה.
אם הקהל רוצה להיות מגעיל זו זכותו, אבל התירוץ של ״שילמנו כסף״ הוא חצוף ומגעיל.

אריאל גרייזס 9 ביוני 2013

נכון, קהל לא משלם על כרטיס לתוצאה אבל אותו דבר יכולת להגיד על הופעה – אתה משלם כסף להופעה של זמר והוא נותן חרא הופעה – לא משקיע, זורק זין, שוכח את מילים – לא תתעצבן ותשרוק בוז?
אני לא רואה את ההבדל פה. אוהדים הם לקוחות לכל דבר וזכאים לתמורה לכסף שלהם (ולא משנה כמה עלה הכרטיס). כשהם לא מקבלים את התמורה הזאת, זכותם להביע את דעתם.
אני שם לב לקו שעובר פה שלדעתי מסביר משהו. רוב אלו שמתנגדים לתגובות של הקהל הם אוהדים הארד קור שהולכים למשחקי ליגה ישראלית כדבר שבשגרה. אני חושב שיש לזה סיבה – הם פשוט רגילים למה שראינו אתמול ולכן לא מבינים למה היה צריך כביכול להשפיל את השחקנים. הקהל שהגיע אתמול, כמו שדורפן ציין הוא קהל אחר, כזה שרגיל לקבל תמורה לכסף שלו. זה ההבדל

תומר חרוב 10 ביוני 2013

בספורט אין דבר כזה תמורה לכסף, צריך להוציא את זה מהז'רגון. ואתה יודע מה? אין לזה אפילו קשר לכדורגל, הלקוח הישראלי חושב שאם הוא משלם אז הכל מותר, גם להיות חוצפן. יצא לי לעבוד לא מעט בענף הקמעונאות, בקיצור הייתי קופאי בסופר(אמנם אורגני, אבל סופר) והרבה לקוחות בישראל מתנהגים ככה, בחוצפה שנגזרת מהעובדה שהם משלמים. כי אם אני משלם אז מותר לי הכל, גם להיות גועלי.

השחקנים לא זרקו זין ושכחו מילים, הם פשוט לא מספיק טובים.

וזו אבחנה יפה לגבי אוהדי ההארד קור ואני חושב שזו פשוט הבנה בסיסית. לצפות מעמרי בן הרוש שירד ליגה השנה עם נתניה לעצור את אינסיניה מנאפולי ואימובלה שמועמד ליובנטוס זו הזייה.

גורדיטו 9 ביוני 2013

אז אני בר מזל.
הילד עוד לא בן שמונה, והוא יצא חולה כדורגל וספורט. הוא קם בבוקר ורואה את חדשות הספורט המוקלטות מהלילה, נכנס לאתר ערוץ הספורט כדי לקרוא עדכונים, בנסיעה ברכב הוא מחפש משחקים של מכבי חיפה, נבחרת ישראל וברצלונה ביוטיוב ומקנח בשערים נבחרים (הפייבוריט האחרון שלו הוא "המספרת של זלאטן" :) )
אם תשאלו אותי מה הסוד, אענה שממש אין לי מושג. לא הכרחתי אותו מעולם לראות איתי משהו ולא דחקתי בו ללכת איתי למשחקים (הלכנו לחצי גמר גביע המדינה בכדורסל לפני 4 שנים, והוא החזיק מעמד עשר דקות ברעש, ישב עם ידיים על האוזניים, נלחץ, והתחנן שנלך הביתה… יש בהחלט "מוקדם מדי" בלקחת ילד למגרשים)
מה שכן, השקעתי המון זמן בלשחק איתו כדורגל למטה בפארק (השקעתי… נהניתי הרבה יותר ממנו!) והוא תמיד ראה אותי מתעניין, רואה משחקים ומדבר על ספורט.
בקיצור: אין לי מושג למה זה הצליח, אבל זה עובד.
ואתם צודקים, אני קצת משוויץ! :)

תני 9 ביוני 2013

+1
לי הצליח עם שניהם :-)

matipool 9 ביוני 2013

אצלי הגדול חולה כדורגל ( לא מעניין אותו כמעט שום ספורט אחר ) , הוא כבר בן 19 ועקף אותי בסיבוב בידע שלו לגבי השחקנים והקבוצות הנוכחיים .
גם אני השקעתי בו המון זמן משחק אמיתי בפארקים ובמגרשים של בתי הספר בסביבה . אסור להתייאש ודברים משתנים . הוא נסע איתי בגיל צעיר לליברפול ואחרי תקופת אהדה לקבוצה ולמשחק , קצת נמאס לו והוא הפסיק להתעניין .
לפני כמה שנים זה חזר לו בגדול .
השאלה עכשיו היא מה יהיה עם הקטנצ'יק בן ה-3 ואם יהיה לי כח לשחק איתו כשיגדל .

dtnsgl 9 ביוני 2013

מתי – אני מקווה שהוא בצד הנכון

matipool 9 ביוני 2013

ברור .
כל היום הוא חופר לי על שמועות בענייני רכש , את מי צריך למכור ולמה צריך גם את אריקסן וגם את מחטריאן . זורק לי שמות שבחיים לא שמעתי עליהם ולחוץ פחד על אינס שיגיע גם .

אסף THE KOP 9 ביוני 2013

הייתי במשחק.

חוץ מהקטע של ה"אולה" 5 דקות לסיום, הקהל דווקא תמך בנבחרת ועודד אותה. לשיר "דור מיכה" ולקלל את לוזון זה בהחלט במסגרת הלגיטימי.

משה 9 ביוני 2013

הבן שלי בן שנתיים וחצי, יש לו את אותה תלבושת(ותלבושת חוץ שחורה מהשנה שעברה). אצל הילד אין קבוצות כדורגל יש "ליברפול אדום", "ליברפול שחור" והגירסאות הפחות מוכרות לציבור כמו "ליברפול ירוק" או ליברפול כחול". הוא לא מפסיק לבעוט בכדור ומבקש ללכת למשחקים.
בקיצור, אני צריך רילוקיישן לאנגליה.

ג'ונסון 9 ביוני 2013

איזה כיף לכם שיש לכם ילדים

מוטי בננה 9 ביוני 2013

גדלתי בבית שממש לא דוחף לספורט (אבא שלי כן רואה משחקים אבל לא לגמרי עוקב ושני האחים הגדולים שלי בכלל לא מתענינים[חוץ ממתי שאח שלי צוחק עלי שהקבוצה שלי מפסידה])אבל איך שהוא נהיתי מכור.
אולי זה קשור למה שאמרו פה מגיבים אחרים אם הילד ישחק בפארק(אצלנו קוראים לזה המגרשים) הוא יתהאב בזה מעצמו כמוני.

ירוק 9 ביוני 2013

את האמת, כדורגל לא משחק קל לצפייה.
בליגה הישראלית מה שגורם לי לצלוח 90 דקות משחק אחר משחק זה החיבור הרגשי. באירופה קשה לי לצפות בטלוויזיה במשחקים שלמים מלבד המשחקים של קבוצות העלית.
לפי דעתי המשחק זקוק לרענון, כדי להפוך אותו לאטרקטיבי.
הדור החדש של האוהדים שיש סביבו כל כך הרבה גירויים לא יהיה מסוגל לצפות 90 דקות במשחק בשביל שאולי הוא יזכה לאותו רגע של אושר, לקטרזיס.

D! בארץ הקודש 9 ביוני 2013

לא יודע לגבי הילדים כי אין לי עדיין כאלו מתרוצצים קטנים
אבל אותי לקחו לראות את המכבים בגיל שנתיים וזה לא עבר.
אני לא יכול לתאר לעצמי שבאמת נהניתי ולא השתעממתי. האמת די דומה להיום רק שבאמצע היתה תקופה ארוכה מאד שבה דמיינתי לי שיש פה ספורט של ממש

עופריקו 9 ביוני 2013

את הבן שלי בן שנתיים וחצי לקחתי לראות ראגבי בוינגייט. המשחק הפסיק לעניין אותו די מהר, אבל הקהל, השירים, ובמיוחד התופים והחצוצרות השאירו אותו מתעניין לכל אורך המשחק.
הוא חזר מהמשחק מאושר לגמרי.
למחרת הגננת התקשרה שהוא מתקל כל ילד שמרים כדור, נשכב עליו וצועק אל אל ישראל.

wazza 9 ביוני 2013

אם הנבחרת כדורגל הייתה עושה מה שהנבחרת ראגבי עשתה אז כל הילדים פה היו אוהבים כדורגל

D! בארץ הקודש 9 ביוני 2013

לפי ההגיון הזה הם היו אמורים כולם לאהוב ראגבי.
לצערנו זה לא ממש קורה

wazza 9 ביוני 2013

רק ניסיתי להצביע על הפערים בהישגים של הראגבי מול הכדורגל, ולא יעזור זה מנטליות אחרת

D! בארץ הקודש 9 ביוני 2013

אני יודע
ודווקא בגלל שאלו שמגיעים לרוגבי "לוקים" במנטליות אחרת דווקא יש להם סיכוי להתקדם.

dtnsgl 9 ביוני 2013

אריאל – מקסים.
שתי היערות:
א. אני בשלב של המחשבה לקראת הילד(ה) הראשון(ה). אני מוצא את עצמי לא מעט מתכנן את האסטרטגיה הנכונה. נראה שבעיקר לשחק את המשחק באמת זאת התשובה (ולהקפיד על החולצה הנכונה בכל פעם יסגור את הפינה לגמרי – כדורגל זה רק עם חולצת ליברפול, גם הבן גם האבא).
ב. מה שיפה בתמונה, מעבר לילד החמוד והחולצה היפיפייה (ממליץ לחשוב לקנות את אחת מחולצות החוץ לקראת פורים הקרוב), זה ששורה מתחת רואים עורף של עוד ילד, מתחת לזה אבא עם ילד ועוד שורה למטה 3 ילדות). רק בשביל זה היה שווה הטורניר (טוב, וגם האצטדיונים החדשים ושיפוץ בלומפילד וטדי).

ולסיום, אלה כבר מחכים לרגע שהמחשבות יהפכו לעובדות:
http://store.liverpoolfc.tv/Uni-ABC-Tee-Shorts/pid-36490
http://www.ebay.com/itm/LIVERPOOL-YOULL-NEVER-CRAWL-ALONE-LIVERBIRD-BABY-VEST-/280874557995
http://www.ebay.co.uk/itm/BRAND-NEW-BABY-FIRST-LIVERPOOL-FOOTBALL-KIT-SHIRT-SHORTS-BIB-3-6-MONTHS-/390607155611?pt=LH_DefaultDomain_3&hash=item5af200319b

אריאל גרייזס 9 ביוני 2013

כן, הרבה מאוד ילדים היו במשחק וזה היה כיף אמיתי. חוץ מהילד שהקיא שתי שורות מתחתיי..

matipool 10 ביוני 2013

דותן – חולצה מדליקה . +1 לכותב הסלוגן .

שרון 9 ביוני 2013

אריאל

גם אהבת ספורט אצל הילדים יכולה לגרום ללא מעט קונפליקטים.
הבת שלי (בת 7) מגיל אפס מחונכת לאהדת מכבי נתניה. היא צוםה איתי מדי פעם במשחקים וגם חוותה משחק אחד מזעזע מהיציע. עכשיו מה עושים כאשר הקבוצה שלך יורדת ליגה וכל המשפחה של זוגתך אוהדת את מכבי ת"א? (מה לעשות-לכל אחד יש סטיה מסויימת)? היא כבר פלטה לידי "חבל שאנחנו לא אוהדי מכבי ת"א" לפני כשבוע וכמובן זכתה לנאום חוצב להבות על למה לא מחליפים קבוצה ועל כמה גדולים היינו פעם (כשאני הייתי בגילה) ונחזור להיות הכי טובים (כן באמת….).
כבר הודעתי לאישתי שאני מוכן לסבול הכל אבל לא אהדה שלה למכבי ת"א ואם זה יקרה אני מנתק קשר עם המשפחה שלה…..
ברור לי שכאוהד הפועל כ"ס לשעבר אתה מכיר את הסיטואציה…
(דרך אגב אנחנו מכירים מימי אינטל העליזים בעבר…)

שרון

Childish 9 ביוני 2013

זה ממש מצחיק אותי כי אני ואח שלי דיברנו ועלתה השאלה מה אתה מעדיף שהבן שלך יהיה אוהד מכבי תל אביב או שהוא ישנא כדורגל אני אישית מעדיף שלא יראה משחק כדורגל אחד ושלא חס וחלילה יאהב את הצהובים.
ואני גם דואג לזה כל פעם שאני ואחיינית שלי משחקים בצבעים אין צבע צהוב יש צבע מחלה

אריאל גרייזס 9 ביוני 2013

תזכיר לי?
דרך אגב, אני תמיד אומר שיש רק דבר אחד יותר גרוע מאשר שהבן שלי לא יאהב ספורט – וזה שהוא יאהב את מנצ'סטר יונייטד..

שרון 9 ביוני 2013

אריאל

בימיך כמהנדס ב DM באינטל (FAB18) כמה טכנאים דיברו איתך על ספורט ואהדו את מכבי נתניה (וידעו שאתה אוהד כפר סבא)?
רמז נוסף- בגמר הגביע העולמי של 2002 אהדתי את הנבחרת שהפסידה בגמר לנבחרת שאתה אוהד…
זוכר?

שרון

רובי פאולר 9 ביוני 2013

מחמם את הלב לראות ילדון חמוד עם תלבושת של ליברפול וחיוך אחרי הכל ולמרות הכל. אריאל תודה, עשית לי את היום :-)
אשתי עדיין מנסה להבין מדוע כשהיא יושבת בסלון וצופה בטלויזיה, בעלה הדביל שרואה ליברפול צועק מהחדר השני, מוחא כפיים ואז רץ לאורך פינת האוכל והסלון, דופק גליץ' על הברכיים ומטפס על התריסים כאילו הוא זה שכבש כרגע מול הקופ…

הדת הצהובה 9 ביוני 2013

בתור אחת שגדלה בבית שאין בו אפילו זיקה לספורט, ממש כלום, איכשהוא נכנסתי לזה ומאז פשוט התמכרתי. להכל. זו אהבה שאינה תלויה בדבר. הבטחתי לעצמי שהילדים שלי בע"ה יגדלו לתוך התרבות הזו ואם עד אז המגרשים יהיו ידידותיים למשתמש אז גם לשם הם יגיעו. עכשיו רק נשאר לחפש פרטנר שיתמוך.. :)

עמית זילברבוש 9 ביוני 2013

אריאל, פוסט נהדר – ממש אהבתי!

Comments closed