בניגוד לענפי ספורט מסוימים, ה-NBA מעניין אותי כמעט רק כשהקבוצה שלי משחקת. ברגע שהסלטיקס הולכים הביתה, זה כבר הרבה פחות חשוב לי מי מנצח.
כמובן, יש לזה מספר יוצאי דופן. הלייקרס כמובן, אם הם עדיין משחקים, יהיו הקבוצה המרכזית שאני אצטרף לאוהדים של הקבוצה שמשחקת מולה. בשנתיים האחרונות זה היה נכון גם לגבי המיאמי היט.
הסיבה המרכזית היתה כמובן שההיט היו היריב של הסלטיקס בדרך לגמר (וההפסד במשחק השביעי בגמר המזרח שנה שעברה כאב במיוחד) אבל לא רק. משהו בלברון הזה עורר אנטגוניזם בכולנו.
אבל בשנה האחרונה אני מגלה שאני מתרכך. אני מוצא שהעובדה שלברון לקח אליפות מוציאה הרבה מהעוקץ של לעודד נגדו. כי בואו נודה באמת, חלק מהכיף בלקוות שלברון יפסיד היה לראות את השימפנזה על הגב שלו הולך וגדל. עכשיו שהוא כבר לא שם, מה כבר הכיף בזה?
והנה, עם הגיעה של סדרת הגמר, במיוחד אחרי המשחק הראשון, אני מוצא את עצמי לא רק לא מקווה שהלברונים יפסידו, אני מגלה שאני בעדם.
איך זה יכול להיות?
*
ובכן, קודם כל, כי כולם בעד סן אנטוניו.
אוהד הספורט שבי בוחר לקחת את צד האנדרדוג (כביכול, אני ממש לא בטוח שמיאמי הם אנדרדוגים בסדרה הזאת). אותו אוהד ספורט שבחר את נבחרת רוסיה ביורו 88 ואת נבחרת דנמרק ב-92 מעדיף עכשיו את ההיט.
אבל זה בעיקר הטענות נגד לברון שמשגעות אותי.
אני לא אכחיש שיש דברים בלברון שמעוררים אנטגוניזם. המודעות העצמית לעובדה שהוא מותג מקוממת. גם זה שנראה שהוא לא תמיד משחק בפול ווליום. ובכלל, קשה להיות בעד שחקן שמבחינה פיזית עולה על כל שחקן אחר שאפשר יהיה להציב מולו.
וכמובן, יש את סיפור המעבר שלו למיאמי, כאילו הרצון של שחקן לקחת אליפות (משהו שכולנו ציפינו ממנו) היא פסולה מוסרית או משהו.
אבל מצד שני, יש טענות שכבר פשוט עולות לי על העצבים. למשל, טענה שמשתקפת די הרבה בפוסטים שונים פה בדה-באזר, היא שהספרס משחקים כדורסל "נכון". כדורסל נטול אגו. בעוד לברון, כל דבר שהוא לא יעשה ייבחן בפרספקטיבת האגו.
לברון לקח זריקה בדקה האחרונה – אגואיסט. מסר בדקה האחרונה – לוזר. והוא כל הזמן מדבר על עצמו ומשחק לבד.
כאילו שהספרס ה"קבוצתיים" לא ניצחו את המשחק הראשון בזכות פעולה אינדבידואלית של טוני פארקר, שבקלות היה יכול לאבד את הכדור שלוש פעמים במהלך הזה.
בכלל, אני לא מבין את הקונספט הזה של כדורסל "נכון". אני מכיר רק סוג אחד טוב של כדורסל – כדורסל מנצח. נכון, לברון לא חסר אגו כמו טים דאנקן. נכון, הוא גם לא זורק עם הקרש (איכשהו, לזרוק מחצי מרחק עם הקרש הוא איזה שהוא מדד לאיכות. לשים טריפל דאבל כל משחק משום מה זה לא) או מבטל את עצמו בפני חבריו לקבוצה.
מה שכן הוא עושה זה לשים נקודות על הלוח. הרבה. והוא גם מוסר אסיסטים. והרבה. וגם לוקח ריבאונדים. הרבה. אבל איכשהו, למבקרים זה לא מספיק. הוא צריך "להפוך את החברים שלו ליותר טובים".
העובדה שבלעדיו החברים שלו בקליבלנד לא הצליחו לנצח משחקים בשלוש עונות כמו שהם ניצחו בעונה אחת איתו לא מספיקה להוכיח שהוא כנראה כן הפך אותם ליותר טובים.
העובדה שמיאמי בלעדיו היתה קבוצת לוטרי לא מספיקה.
כי האמת היא שמה שלא יעשה לברון, הוא יקבל ביקורת.
קחו את עניין השופטים, למשל. האמת, כבר נשבר לי לגמרי מהטענות על דיוויד שטרן והתמיכה שלו בלברון דרך השופטים.
יש לי חבר אוהד לייקרס שבאופן קבוע מעלה איזה שניים-שלושה ממים ביום לפייסבוק שמדברים על העזרה של השופטים בלברון. אוהד לייקרס מדבר על השופטים, אתם מבינים, לאן הגענו?
ואתם זוכרים את סדרת חצי גמר המערב ב-2007, כשפיניקס עפה כי שטרן החליט להרחיק שני שחקנים קריטיים שלה למשחק מכריע, נגד מי זה היה אם לא הספרס מיודענו?
ובכלל, שטרן פורש השנה, אתם באמת חושבים שאכפת לו מי ינצח את הסדרה? ואם ראיתם את הסדרה של מיאמי מול אינדיאנה, האם ראיתם כוכב שקיבל פחות ריספקט מהשופטים יותר מלברון (כולל עבירה שישית באחד המשחקים שקובי או מייקל בחיים לא היו מקבלים)?
*
תשמעו, אני לא אומר לכם את מי לאהוד, כל אחד זכאי לקבוצה שהוא אוהד וזה בסדר.
מה שאני לא יכול יותר לשמוע זה את הטיעונים הלא עניניים. אלו שמחפשים מתחת לאדמה למה לברון לא בסדר.
ובעוד אתם מחפשים אותו, אתם גם מפספסים. אתם מפספסים שחקן בקנה מידה היסטורי. זאת לא רק הדומיננטיות המוחלטת שלא ראינו מגארד מאז אתם יודעים מי, זה גם היכולת להשתפר מעונה לעונה, מסדרה לסדרה, ממשחק למשחק.
תסתכלו שניה על המספרים של לברון עם השנים ותראו שיפור תמידי ודי מדהים משחקן שהגיע לליגה כשהוא כבר נחשב לחבילה השלמה.
תסתכלו על המשחק שלו ותראו דומיננטיות שאין כדוגמתה עם יכולת להרים את הסוויץ' כשהוא רוצה ולהיראות בלתי מנוצח לחלוטין.
אתם יכולים לשנוא אותו כמה שאתם רוצים, אבל בבקשה, אל תספרו לי סיפורים.
אתם יודעים מה, תספרו מה שאתם רוצים, לברון יראה לכם על המגרש כמה אתם טועים.
יאללה, לברון, מלחמה!
No Comments
נהדר.
אל תשכח שעוד 5 שנים כל אוהדי הקובי יעברו לאהוד אותו כי הם אוהדי הצלחות… וכבר יהיו לו 6 אליפויות…
יש בכתבה הרבה נקודות נכונות אבל אני לא אוהב את ההפחתה ברמה של דאנקן.
אתה מציג אותו כאילו הזריקה שלו עם הקרש לא יעילה וקטלנית כמ שהיא באמת ו"מבטל את עצמו בפני חבריו לקבוצה" נו באמת מדובר על שחקן שבעונה השנייה שלו כבר זכה ב-MVP של הפיינל שאיתו בקבוצה משחק שחקן כמו רובינסון.
אין שום הפחתה בערכו של דאנקן, כבודו במקומן מונח. הוא לא הנושא פה אלא רק לברון, שמשום מה כשהוא מושווה חדר קם אז האחרון הופך להיות סממן של כדורסל נכון
"חדר קם"
ברכותיי – התלחץ לכתוב את המילה "לדאנקן" עם לא פחות מ-4 שגיאות…:-)
"הצלחת" ב 2 שגיאות :)
ההפתחתה ברמה של דאנקן- אני לא מבין איך בכלל אפשר להשוות בין דאנקן ופארקר ללברון, לברון שחקן ענק שעולה עליהם בכמה רמות בכל נתון.. כדאי כבר להשוות אותו לגורדן
מבין אותך לחלוטין ברמה הלוגית ועדיין, לא יכול לסבול אותו ומקווה מאד שההיט יחטפו בראש. לא מצליח להתגבר על האנטי כלפיו. יצא לי לראות אותו פעמיים במדי קליבלנד ואז לא חשתי שום אנטי כלפיו. הוא דווקא היה חביב מאד לקהל לפני המשחק למרות שזה היה חצי גמר המזרח ועוד בחוץ. כנראה המעבר להיט עם הכרוך בכך יצר אצלי ואצל חצי עולם אנטגוניזם כלפיו.
יאללה ספרס!
קודם כל, מה זאת אומרת מיאמי אנדרדוג? האנדרדוג בסידרה היא בפירוש הספרס, למרות שהכל פתוח, כלומר מיאמי היא לא פייבוריטית באופן מוחץ. אבל היא בטח לא אנדרדוג.
לעניין הפוסט, אם אני לברון, אני עולה למסיבת העיתונאים – כי הוא חייב – עונה לשאלות בלקוניות, יורד מהבמה וחוסם את עצמי לתקשורת הההמונים במשך כל תקופת הגמר. לא אינטרנט, לא טלביזיה, אייפון, רדיו, שמועות… כלום.
לדעתי עקב האכילס הגדול שלו בשנים האחרונות זה שהוא תמיד שמע איך הוא א-מ-ו-ר לשחק, מה שגרם לו לצאת מהמשחק הרגיל שלו. אהבתי שבמשחק 2 הוא לא ניסה לכפות עצמו על המשחק, למרות שבכל הימים שקדמו למשחק כל מה ששמעת בתקשורת היה שהוא צריך לזרוק 30 פעם לסל ולסיים עם 45-15-15 כדי שלהיט יהיה סיכוי.
יש דבר כזה כדורסל "חיובי" או "טוב". ואני חושב שהכדורסל של לברון הוא כזה. כשהוא הולך עם האינטואיציות שלו ולא עם דעת ההמון.
נכון מאוד.
הדבר שאני זוכר ממשחק 6 מול בוסטון בשנה שעברה היה הניתוק של לברון מהסביבה, במהלך המשחק ואחריו. בירידה לחדר ההלבשה אוהד זרק עליו כוס משקה ( ופגע! ), ולברון אפילו לא סובב את הראש. אני לא יודע אם הוא הלך למסיבת עיתונאים או לא, אבל אני זוכר אותו נותן את הכדורסל הכי טוב שלו בשהוא מרוכז אך ורק במה שקורה על המגרש.
לברון אכן משחק נכון מרבית הזמן. לצד זאת, לעתים הוא מוסר יותר מדי, במקום לחדור או לקחת יותר זריקות בעצמו. האחד לא נוגד את השני.
אני מניח יותר נכון לומר שלעיתים לברון משחק לפי ספר התאוריה ולא משחק נכון. זו הבעייה של לברון.
מה זה "נכון"? אני הייתי יותר מגדיר את זה ככדורסל חיובי או שלילי. קובי למשל משחק כדורסל שלילי. לא הפריע לו לזכות בכמה אליפויות. הסיבה היא שרוב הקבוצות בליגה משחקות כדורסל כזה. כשאתה משחק 1 נגד 4, אבל במקום קובי יש לך טייריק אוואנס, הסיכויים שלך לנצח קטנים יותר. סאן אנטוניו למשל לא היו יכולים לעולם להגיע לאן שהגיעו אם לא היו משחקים כדורסל חיובי. תאר לך שהם אומרים, "אוקיי, פארקר הוא השחקן שלנו, ניתן לו לזרוק 25 זריקות בערב, וכל השאר יחסמו לו ויעבדו בשבילו". הם היו נעצרים בסיבוב הראשון.
מבין השחקנים בעלי היכולות האישיות הסופר-גבוהות, לברון הוא מהבודדים שמשחקים כדורסל חיובי, במובן שהוא לא נוטש את ה-X וה-Y. אז אני מבין למה בארה"ב כועסים עליו בגלל זה, כי הם מכירים רק את המשחק האינדיבידואליסטי. אני לא מבין למה בארץ שומעים את אותם קולות. הרי הכדורסל שאנחנו מכירים הוא יותר יסודי ופחות אינדיבידואלי. גם כשהיו כאן שחקנים כמו אנטוני פארקר, הם לא לקחו 30 זריקות במשחק. תמיד הקבוצתיות לפני השחקן.
אלעד:
1. מבחינתי קובי הוא לא דוגמא לשום דבר חיובי, כמעט. אני מאוד לא אוהב את צורת המשחק שלו ולכן הבאתו כדוגמא שלילית הופכת את מה שכתוב כנכון כמעט אוטמאטית.
2. לשאלתך "נכון" זה קבוצתי במידה. כלומר, למסור לבוש לשלשה זה נכון בדקה ה-25 ממספר טעמים: ראשית, ברוב המקרים נכון להוציא לקלע חופשי כשההגנה נוטה להתכווץ (למרות שהפעם לא ממש התכוצה); שנית, מכניס שחקנים נוספים למשחק וזה חשוב. זה היה גם נכון לעשות דקה לסיום אם ההפרש הוא 20 בפלוס או במינוס. הבעיה מתחילה ב"קוצתיות" יתר כאשר אתה האלפא דוג, דקה לסיום כשהמשחק על כף המוזנאים בגמר הפלאי-אוף. במצב הזה, הנכון, וגם הקבוצתי זה לחסוף שיניים וללכת עד הסוף.
אם תאריק אוונס היה הולך עד הסוף (והוא היה הולך עד הסוף) היתי חושב שעדיף למסור, כיוון שיש הבדל רב ביכולות בין תאריק ולברון, ולא כל מה שמותר לאלים מותר גם לבני תמותה. לברון צריך לפעמים לחסוף יותר שינים וזה ממש, אבל ממש, קבוצתי, כיוון שאתה עושה אתה הדבר הנכון לנצחון קבוצתך. אם אנוכיות מביאה לתוצאות יותר טובות מאסיסט, אז אנוכיות זה הכדורסל הנכון. מתי צריך לעשות מה, זו הגדולה בקבלת החלטות נכונות. פה לברון מפספס לפעמים ונוטה למה שאחרים קוראים "קבוצתיות" אבל זה ההפך מקבוצתיות כי זה נזק.
אבל המוח האנושי הוא לא מחשב. הוא לא עושה הסתברויות תוך כדי תנועה מתי לעשות X ומתי Y. זאת צורת המשחק שלו. אני מסכים שזה מבדיל אותו מג'ורדן, אבל אני גם טוען שאין ולא יהיה כמו ג'ורדן. אז זו לא ההשוואה מבחינתי.
מעבר לזאת, בסידרה של 4 משחקים, כשאתה חושב לטווח ארוך, הערך של המסירה הזו לבוש עולה. אם כולם היו יודעים שלברון ברבע הרביעי לא רואה ממטר והולך לסל, היה יותר קל לעצור אותו. הוא ממשיך את המשחק שלו. במשחק הראשון זה לא נכנס. בהמשך זה כן ייכנס. מיאמי יוצאת מורווחת.
העובדה שיש מעבר למשחק הבודד מאוד חשובה. אם כולם היו יודעים שלברון הולך לסל, כנראה שמשחק מספר 1 בסדרה של מיאמי מול אינדיאנה היה נגמר אחרת.
מסכים עם הכול ובגלל זה הוא לא ג'ורדן ולא יהיה ג'ורדן. דרך אגב, זה שיודעים מה הוא הולך לעשות, לא אומר שיצליחו לעצור, שאל את השומרים של ג'אבר. חוץ מחסימה אחת של הד"ר, לא זוכר מי עוד הצליח לחסום את בוו, וגם הד"ר עשה זאת כשבא מהצד לעזרה.
המשחק הז הוא לא של מחשבים כי אם אינטאיציה, והיא לפעמים מטעה. אני לא חושב שלמסירה הזו יש רווח גדול יותרף כיוון שניצחון במשחר ראשון חשוב יותר מתיקווה לבנפיט במשחק 4. עדיף לנצח עכשיו, ובמשחק 4 ננסה לפתור את הבעיות של משחק 4.
ד"ג, למרות הטעויות שלו באינטאיציה והרגשת שטף המשחק, עדיין היתי לוקח אותו לקבוצה שלי ביום שישי לפני רוב השחקנים שמשחקים איתי ;)
טור מדהים כל הכבוד!
איך אפשר להגיד כל כך הרבה ביקורת על שחקן אחרי שהוא עושה טריפךל דאבל 18,18,10..?!
זה פשוט לא הגיוני!
יא אוהד ניצחונות, קופץ עגלות, פרונטראנר
לך תהיה אוהד יאנקיס :P
תגיד תודה שלא כתבתי "יאללה לברון, לשחוטטטטט!!"
למה אני שונא אותו?
אני אוהד של הקאבס.
השאלה שצריכה להישאל היא למה אתה אוהד של הקאבס?
כספי?
צוחק כמובן:)
למה לעודד נגד לברון ובעד הספרס ?
מאותה הסיבה שעודדתי נגד הספרס ובעד לברון ב 2007.
כי תמיד אהיה נגד הפייבוריטים המובהקים.
לכתוב שמיאמי הם אנדרוג זה מפורך לחלוטין.
דבר שני, לא שונאים את לברון כי עבר למיאמי. קליבלנד לא עשו כלום כדי לגרום לו להישאר, ולכן זה היה צעד מתבקש. שונאים את לברון בגלל איך שעשה את זה, בשידור חי מול כל האומה. זה משול לכך שתעלה בשידור ישיר בפריים טיים של ערוץ 2 ותודיע לאשתך שאתה מתגרש ועובר למאהבת, כל זה בזמן שהילדים שלך צופים בשידור. היה מותר לו לעזוב, אבל לא בדרך הצינית והמגעילה בה הוא עשה זאת.
אני ממש לא מאוהבי לברון ואני מת על דאנקן וטוני פארקר כבר הרבה זמן
כך שברור בעד מי אני בסדרה.
ועדיין כמות הלעג והארס נגד לברון כמעט גרמו לי להיות בעדו. כי בהחלט הטענות של השיפוט ושל לוזר ופחדן היו מוגזמות בטירוף.
הוא כבר לקח אליפות ולחלוטין בזכות. ובשתי הסדרות האחרונות הוא לא מקבל ריספקט יותר מהאחרים מהשופטים.
יש מספיק סיבות להיות בעד סאן אנטוניו גם בלי זה.
יאללה טימי. לשחוווווווט !!!!!! 1
טור מעולה, כל כך הרבה דברים נכונים.
"לברון לקח זריקה בדקה האחרונה – אגואיסט. מסר בדקה האחרונה – לוזר"
בדיוק מה שחשבתי עליו אחרי המשחק הראשון, לא משנה מה הוא יעשה תמיד יהיו טענות כלפיו
זה win-win case :-)
העובדה שהוא לא משחק תמיד באופן אינטנסיבי באמת מפריעה, בעיקר סביב הריבאונד. לא מפריע לי שבחלק מהמהלכים ההתקפיים הוא מחכה בפינה, יש לזה תרומה להתקפה – הוא יכול לזרוק משם או לחתוך פנימה לפי ההתפתחויות (וזה משפיע על ההגנה). מפריע לי שהוא מחכה באופן פסיבי בהרבה סיטואציות של ריבאונד, זה בולט במיוחד בקליעות עונשין. עם זאת, יכול להיות שזה הכרחי כששחקן משחק כל כך הרבה דקות.
תחשוב שהוא צריך לרדוף אחרי טוני פארקר חצי משחק, באותו זמן לעזור בהגנה (כשפיפן עשה את זה אמרנו שהוא גאון הגנתי), ובהתקפה לנסות ליצור כל הזמן ע"י חדירות על שניים, שלושה שחקנים. נשמע לי מעייף.
ואם הוא לוקח 18 ריבאונדים בצורה פאסיבית…
מאבקי מיקום לריבאונד בזריקות עונשין הם בדרך כלל מיותרים, אם הוא לא יכול לשחק ארבעים ומשהו דקות באינטסיביות מלאה זה הדבר הסביר לותר עליו. אני רק אומר שמציק לי לראות את זה.
אחת הסיבות שאני לא אוהב את לברון (לא היחידה) נמצאת במשפט שלך "תסתכלו על המשחק שלו ותראו דומיננטיות שאין כדוגמתה עם יכולת להרים את הסוויץ' כשהוא רוצה ולהיראות בלתי מנוצח לחלוטין." הוא יכול ולא עושה. אני רוצה שהוא כל הזמן יעשה. זוהי מהות הספורט, והוא יותר מידי פעמים מתנתק גם כשצריכים אותו. 50 נקודות, 30 ריבאונדים ו-25 אסיסטים לא יכפרו אם הקבוצה הפסידה והוא היה מנותק 10 דקות בהן יכל להוסיף 15 נקודות, 7 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. זוהי כל המהות. וכן, לברון שחקן ענק, עושה דברים מדהימים אבל חסר חן לחלוטין. אני בשבילו לא אקום לראות משחק, יש אחרים, פחות טובים ממנו שבשבילם אולי כן.
חסר חן!
זה מה שאני מחפש כל הזמן. אני נהנה לא אוהב לראות אותו משחק. עזבו אתכם מג'ורדן, כמה יופי יש בשליטה בגוף של, נגיד, בלייק גריפין!
חוצמזה שכאוהד סלטיקס ממש לא בא לך לאהוב את לברון, מכל השחקנים.
ואחרי ככלות, אכן שחקן ענק.
אני חושב שלברון הרוויח ביושר שלא יאהבו אותו. אל תשכח שמאוד היו בעדו כולם עד המעבר למיאמי ואת זה כבר שוכחים.
לגבי כדורסל נכון אני חושב שאתה טועה. לברון אכן מנצח הרבה משחקים למיאמי אבל הקבוצה לא בהכרח משחק בצורה אופטימלית עבורה. בספרס, אפשר לומר שהם אובר אצ'יברים והקבוצה היא יותר מסך כל חלקיה וזה אפשר לבקש מכל קבוצה.
זה לא מדוייק. אחרי הכישלון בפלייאוף עם קליבלנד, לפני שידעו מה יהיה איתו, הופנו אליו הרבה מאוד חיצי ביקורת.
אלעד, זה רחוק מ"לא מדויק". זה פשוט לא נכון.
הוא היה שנוא ( שינאה ספורטיבית, כן? ) הרבה לפני כן. בהרבה מקומות, ובפרט בגילגולים המוקדמים של דה באזר – אצל אברהמי ודורפן.
זה אינטרנט, הכל שמור.
הרי אם להיות כנים, אם משווים את לברון לקובי ( אולי אנס, לפחות בגד ), מייקל ( מהמר וחרא של בנאדם ), מג'יק ( בגד ) – מבחינה ערכית הוא עולה עליהם בלי בעיה. מסיבת עיתונאים זחוחה וטיפשית לא מתקרבת למה ששחקנים גדולים אחרים עושים מחוץ למגרש, ובשום מצב היא לא הגורם ליחס השלילי ללברון.
זה פשוט תירוץ נח.
אתה מבלבל בין ביקורות לגיטימיות לשנוא. בדה באזר במפורש לא היה אחד ששנא אותו וספק אם זו מילה שדורפן או אברהמי השתמשו בה בהקשר ספורטיבי. הייתה עליו ביקורת מסוגים שונים גם מקליבלנד אבל בעיקר הייתה ציפיה לגדולה. המעבר למיאמי הרס להרבה אנשים את התסריט שבנו לו ולכן עלתה כמות השונאים.
אף אחד כמובן לא יכתוב שהוא שונא.
אבל תסתכל לדוגמה על הפוסט הזה, עדיין בקליבלנד :
http://debuzzer.sport5.co.il/avrahami/1505
אין שם יותר מידי אהבה, והביקורת מאוד אמוציונאלית.
אגב, תגובה 15 די מעניינת :)
כשדיברתי על ביקורות לא דיברתי דווקא על דה-באזר. יותר על הביקורות שקראתי באתרים האמריקאיים.
יש הבדל בין ביקורת לגיטימית ל"לשנוא". אבל יש עוד משהו. ללברון בתקופה ההיא נדבקה התוית של הלוזר (שהלכה והתעצמה שנה אח"כ אחרי הגמר מול דאלאס). ובארה"ב, כך נדמה לפעמים, אין פשע גדול מזה, בעיקר כשמדובר בשחקן שאמור להיות הטוב בעולם. שחקנים אחרים גם נדרסו בעבר כי נתפסו כלוזרים – יואינג, וובר, קארל מאלון. הרבה פעמים הביקורות נגדם יוצאות ממקום אמוציונלי ופחות מקצועי. זאת הייתה הסיטואציה עם לברון בשנתיים האחרונות בקליבלנד. המעבר למיאמי וההפסד בגמר לדאלאס רק העצימו את זה.
אל תתפס למילה "לשנוא".
כששחקן שאתה אוהב מפשל – אתה מעביר עליו ביקורת.
כששחקן שאתה לא אוהב מפשל – אז אתה באמת כותב מה שאתה רוצה.
קל להבחין בין המקרים, ולתחושתי, ההתייחסות ללברון לאורך השנים התאימה יותר למקרה השני.
הדוגמה מ"דה באזר" פשוט היתה זמינה.
תודה על הטור!
סופסוף מישהו כותב את זה כמו שצריך. ויפה שזה בא ממישהו שלא אהד את לברון לפני.
לא קראתי את התגובות, אבל אני יכול להניח שחלקן תוקפות את הטור בדיוק באותן נקודות שרשמת שהן כמובן שטויות.
דוגמא פצפונת, מצפים ללברון לכ"כ הרבה, שיש טריו לכל קבוצה, לברון מוביל את הקלעים בסדרה ועדיין מקבל הכי הרבה ביקורת על זה שהוא לא מספיק אגרסיבי.
לך תבין.
אחלה טור!
טור מדויק!
לברון גורם לי להיות אוהד מהסוג שהכי התנגדתי לו כל השנים. בגללו אני בעד מועדון שאין לי שום קשר רגשי אליו, בעד שחקן שאף פעם לא אהבתי (וויד) ושהצלחה שלו באה באופן ישיר ע"ח הקבוצה שלי (סלטיקס).
מאז ומתמיד הערכתי את המשחק שלו, אבל זה מעולם לא היה גורם מכריע בחיבור הרגשי שלי לשחקן זה או אחר. (את ג'ורדן שנאתי לדוגמא..). אבל המאמץ הציבורי להקטין אותו גורם לי להיות בעדו יותר ויותר בכל שנה.
ברור שאין כזה דבר כדורסל נכון אלא רק כדורסל מנצח וטעמים שונים. אני מאמין שבליגה של היום כדורסל מנצח הוא כדורסל שמנצל את הכישרונות הגדולים ביותר בצורה אפקטיבית באופן שמזכיר ניהול תיק השקעות. התנאי ההכרחי הראשון להצלחה שפחות תלוי בכישרון הוא הגנה. אחרי זה אתה צריך מניות בטוחות. אם הכישרון שלך זה דוראנט וווסטברוק זה אומר משהו אחד, אם זה לברון ו-וויד זה משהו אחר, פרקר ודאנקן, כריס פול, נוביצקי וכו'. אם אין לך כישרון מיוחד, אתה די אבוד – קבוצות כמו אינדיאנה (נכון להיום) ודנבר עם פיזור רחב בכישרון הם מתכון בעייתי להצלחה. אחרי זה אתה צריך מניות עם עם תשואות קבועות שמשלימות את המניה הראשית שלך, ואחרי זה מניות מינוף שהתשואה שלהם משתנה ויכולים כאמור למנף אותך במשחק נתון.
מהבחינה הזו מיאמי היא קבוצה מושלמת ולכן לדעתי היא פשוט בכמה רמות מעל לליגה…
(בבקשה אל תתחילו ללמד אותי עכשיו כלכלה. ההבנה שלי היא באמת בסיסית אבל ברמת האנלוגיה זה נראה לי מספיק…)
אין שום סיכוי שמיאמי עם הסגל שלה ובלי לברון היא קבוצת לוטרי!
במזרח החלש הם בברור עדיין בפלייאוף עם יתרון ביתיות.
לפני לברון – 4 שנים הם לא עברו סיבוב פלייאוף.
נכון, אבל הם קיבלו באותו קיץ גם את כריס בוש. אני חושב שבלי ג'יימס מיאמי היא קבוצה שנאבקת על ביתיות במזרח ועם סיכויים בינוניים לעבור סיבוב, אבל כמובן שאי אפשר לבדוק את זה. קבוצת לוטרי הם לא.
לא לוטרי, אבל לדעתי תחתית הפלייאוף.
אל תשכח שב 2009 ווייד היה הרבה יותר קרוב לשיא שלו מאשר היום.
מצד שני, מיאמי הזו נבנתה במיוחד עבור לברון, אז קצת לא הוגן לבחון אותם בלעדיו.
לא סובל אותו ברמה האמוציונלית הכי בסיסית, לא מוכן לקבל את המעבר שלו למיאמי ומגחך לנוכח טורי ה"הפוך על הפוך" שצצים כמו פיטריות אחרי הגשם בנושא "תאהבו אותו כי הוא גדול"- זו לא סיבה. הדרישה של כותבי הטורים האלה לנתק את האהבה מהרגש מופרך בדיוק כמו שהמשפט הזה נשמע.
יאללה ספרס.
גילוי נאות: גרתי במיאמי בעונת האליפות הראשונה ויצא לי ללכת להרבה משחקים ולהפוך לאוהד ( אהדתי את יוטה לפני) לכן אני לא הבן אדם הכי מתאים לומר זאת אבל god damm מישהו צריך…
אל תתנו לדעות שונות ומשונות לעוור אתכם מגדולה אמיתית.
לברון אולי לא אלגנטי כמו דה וינצ׳י אז נלך על השוואה אחרת, לברון לכדורסל הוא מה שקהלני לשיריון..
הבנה, דומיננטיות והקרחה בגיל צעיר.
Go heat
מסכים איתך, שחקן מדהים, דומיננטי בשני צידי המגרש ופשוט רמה אחת מעל כולם, האמת שהדבר היחיד שמרגיז אותי זה שכמו שזה נראה, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה והוא פשוט בוחר שלא.
לצערי אני יודע שאני עוד יצטער על זה שאני מפספס את הגדולה שלו בלשנוא אותו, ובלי סיבה טובה, אבל זה המקרה. לא יודע איך להסביר את זה, אבל אני בטוח שיש כאלה שיבינו אותי.
אריאל,
לרגע אפשר להתבלבל ולחשוב שאתה מסוגל להגיד גם דברים טובים על קובי. :)
לברון הוא גרסה חדשה של גורדן רק עם תקשורת עוינת. או שאתה בעדו או נגדו, אין באמצע.
חוץ מזה, אם מיאמי נכשלים השנה אולי לא נצטרך לשמוע יותר השוואות בינו למייקל. רק תחשוב על התסכול שייחסך בלהסביר לילדים שלא ראו את מייקל בפעולה את ההבדל בין אלוהים למלך.
אז לברון "נהנה" קצת העונה ממה שקובי נאלץ להתמודד איתו כל הקריירה.
בשנותיו הראשונות בליגה, לעומת זאת, הוא נהנה מפירגון תקשורתי שרק ג'ורדן זכה לו בעבר. את הביקורות, שאכן חלקן לא עינייניות, הוא הצליח לאסוף בכוחות עצמו עם הזמן.
אני מסכים שהגזימו לגמרי עם הביקורת על לברון, הוא בהחלט שחקן אדיר ומגוון מאוד והרבה מהביקורת בגלל שנאה.
אבל מצד שני מיאמי לרוב לא משחקים נכון, וזה נכון לגבי עוד הרבה קבוצות. אני חושב שהנקודה היא לא אם לברון מוסר או מחפש את החברים, הבעיה שלרוב ההתקפות לא מתוכננות, בהרבה קבוצות בנ.ב.א. אין כ"כ משמעות לתרגילים ועבודת צוות, אלא א"כ מדובר בחדירה והוצאת כדור למישהו פנוי. למשל במשחק מס' 6 נגד אינדיאנה אם אני זוכר נכון היו כמה דקות בהתחלת המשחק ללא סלים, המכנה המשותף היה ששחקן אחד עובר את החצי מכדרר ורוב השעון עובר ואז יש מסירה אחת לשחקן שעושה חדירה, או זורק, ובמקרה הטוב היו שתי מסירות, אח"כ אינדיאנה שיחקה יותר קבוצתי ולכן נכנסה יותר טוב למשחק.
הכי מעצבן שלמיאמי יש את הפונטציאל לשחק כדורסל יותר מתוכנן וחכם, הרבה אוהדים רוצים לראות גם תחכום במשחק ולא רק יכולת פיזית שאי אפשר לעצור אותה. שיהיה ברור אני בעד דאנקים ומבצעים אישיים אבל לא יתכן שכל המשחק יהיה מבוסס על זה, מה הבעיה לשחק חלק מהמשחק מחושב? במיוחד שיש הרבה שחקנים שמתייבשים על המגרש, ואח"כ מתפלאים למה הם לא פוגעים כשהם מקבלים את הכדור. [אגב בסגנון שמיאמי משחק גל מקל יכול להיות שם רכז..].
השחקן האהוב עלי ביותר היה מג'יק ג'ונסון, בזכותו היו מהלכים אדירים שכולם נהנו לראות אבל זה לא בא על חשבון המשחק הקבוצתי.
כשאתה מדבר על הנאה מצפית כדורסל ואחרי זה רושם את מג'יק כדוגמא של הנאה ממשחק קבוצתי אתה מעמיד רף כך-כך גבוה שפשוט קשה ליהנות ממשהו אחר, הכל מתגמד (לא לגמר, אבל אפילו בובקה בשיאו היה מתקשה לעבור מעל רף זה) :-)
אתה צודק שזהו רף גבוה, אבל לפחות הייתי רוצה לראות את המשחק בכיוון הזה גם אם זה לא יהיה כל המשחק ולא יגיע לאותה רמה.
משום מה חושבים שאם ישחקו קבוצתי יותר יהיו פחות דאנקים ומהלכים מטורפים במשחק, להיפך אני חושב שע"י משחק קבוצתי אפשר ליצור מהלכים גדולים. ואני מוכן גם שיקדישו כל כמה דקות התקפה של בידוד לשחקן מסויים. אבל אי אפשר שככה יראה כל המשחק בשביל כמה מהלכים בודדים שבסוף מצליחים.
זו בעיה נפוצה בנ.ב.א, פשוט הרבה רכזים בליגה שיש להם את האיכויות של הכדרור והחדירות לסל שוכחים שתפקידם לנהל את ההתקפה בשביל כל הקבוצה. לא פלא שדוקא רכזים כמו סטוקטון האגדי ובדורנו קיד ונאש שיחקו קבוצתי יותר, פשוט להם אין את היכולות שיש לאחרים ואז רואים את היופי והחכמה שאפשר ליצור ע"י מסירות וניהול משחק נכון.
אסור גם וגם? אני נהנה לראות את לברון. הדומיננטיות והורסטיליות שלו מרתקת. ואיזה מפלצת אתלטית הוא. הבלוק היפהפה הזה, ויש לו כל משחק בלוק או שניים שמפילים לך את הלסת, הם הסיבה שאנחנו חיים כמו ערפדים. זה אומר שאני רוצה שהוא ינצח? בטח שלא. אני רוצה שהוא יפסיד. אני רוצה שהוא ייכשל. אני לא יכול לשכוח את זה
https://www.youtube.com/watch?v=e9BqUBYaHlM
אני לא יכול לשכוח את הדרך בה הוא הודיע לאומה שהוא לוקח את הכישורים שלו לסאות' ביץ'. אני לא סובל את המבט הזחוח ואת הטלק באוויר. איש שאינו מעורר קמצוץ של אמפתיה.
אני לא אפספס את לברון. אני מתרגש מול הטלוויזיה וצועק "וואו" לא פעם ולא פעמיים במשחק, עם חדירה בלתי אפשרית או מסירה מג'יק ג'ונסונית. אבל אני תמיד נרגע ומסנן "הלוואי שתפסיד, יא אפס".
דיאלקטיקה.
כאוהד בוסטון אני מסכים אם חלק מהדברים. זו לא בוסטון או הלייקרס בגמר אז לא אכפת לי,אבל במקרה הזה אני בעד סן אנטוניו.
הרבה יותר מהנה לצפות בהם לטעמי.
אני חושב שלברון והחברים שלו הולכים לקחת את הסדרה.הם יכולים להמשיך לשחק הגנה טובה ולזכות.אבל,זה כל עוד הם לא מגעים למשחקים צמודים.אם לא צמוד הם יהיו בסדר.בצמודים יש להם בעיה עם לברון.הוא לא כמו בירד למשל.פעמים רבות הוא לא לוקח על עצמו את המשחק ברגעים חשובים ברבע האחרון.מצד שני אם הוא נותן מעצמו בהגנה – גם מנהיגות שמשפיעה על ההגנה של כולם-הוא מראה לכולם את בדרך לנצח.
בכל זאת מדובר בשחקן גדול שמשחק אם איזה וינר שלקח כבר אליפות ב 2006.
עם עם
הוא לא גארד הוא פורוורד
לא יודע, חסר בו משהו בשביל גדולה אמיתית, רואים את זה בהפסדים. כשקובי מפסיד הוא מתעצבן, כשלברון מפסיד או מתקשה הוא נראה כאילו הוא מתבכיין. אני לא מזהה אצלו את התשוקה המטורפת לניצחון, התשוקה שגרמה לבירד ולמג'יק להיות טובים יותר משנה לשנה, שהביאה את ג'ורדן להתעלות על עצמו כל פעם מחדש.
הוא מרשים מאוד, אולי אפילו יותר מידי. הוא חזק מידי ומשחק בקבוצה חזקה מידי כדי לעורר אמפטיה, והכינוי המלך, כמו ילד שכותב את שמו בטיפקס בגב הכסא באוטובוס.
"בלאק ממבה" זה כינוי יותר טוב?
אני מסכים שחסרה לו התשוקה הזאת, מצד שני – אי אפשר להגיד שהוא לא משתפר משנה לשנה.
בלאק ממבה זה פחות מתיימר וגם מזכיר את אומה תורמן.
זה מאוד מתיימר, במיוחד שהוא קורא לעצמו ככה ולא שמישהו המציא לו את זה. למעשה, קובי בראיינט הוא היחיד שהמציא לעצמו כינוי, לדעתי. כל שאר הכינויים זה כי מישהו קרא להם ככה. לברון לא קורא לעצמו המלך ודאנקן לא קורא לעצמו "דה ביג פונדמנטל".
בעצם, יש את שאקיל שממציא לעצמו כינויים. איכשהו אצלו זה הרבה יותר סימפטי
אני לא מבין אנשים שבאים בטענות על הכינוי של ג'יימס, במיוחד לא כשאין להם בעיה עם הכינויים של ג'ורדן. הכינוי של ג'יימס נובע מהשם שלו, ומהמעמד שיש לתרגום "המלך ג'יימס" של הברית החדשה בתרבות האמריקנית.
אגב, אני לא יודע לשפוט תשוקה, אבל עד כה ג'יימס באמת נעשה טוב יותר משנה לשנה (אם כי לא בהכרח מצליח יותר).
king יש רק אחד, והוא בכלל סקוטי
מסכים עם כל מילה. לטס גו היט!!!!!
לברון תמיד יעורר אצלי אנטגוניזם.
הוא יהיר. שחצן. בין אם זה הקעקוע של "אני הנבחר".
או המכות המוגזמות על החזה אחרי דאנק.
סתם מוטציה גנטית עם יכולות אבל אופי קקה.
אריאל,
הפטס החתימו את טיבו.
זה מזמין פוסט לוחמני במיוחד.
מההההההה??????
אני עדיין עסוק בלהשתלט על רפלקס ההקאה שלי
איזה אושר (שונא פטס מושבע)
wtf?!?
מה קרה לאמצע?
למה זה או שאני חייב לשנוא את לברון או שאני חייב לאהוב אותו?
למה זה או שאנשים מדברים על כך שאתמול היה תצוגה מבישה שלו לבין זה שכל עיתון ואתר אינטרנט רק מדבר על "הבלוק"?
אני חושב שהוא שחקן כדורסל נדיר עם יכולות מולדות לא סטנדרטיות אבל יש לו חולשות ברורות במשחק(ביחס לשחקן עם כאלו יכולות) ואני לא מבין למה אי אפשר לציין גם אותן?
הוא היה חלש מנטלית רוב שנותיו בליגה, הוא מתבכיין כמו ילד והכי מעצבן אותי – כל השיפור באחוזים שלו מהשדה ובסטטיסטיקה האישית נובע מסיבה אחת והיא שהוא לא זורק!!! הבן אדם לא זורק!!! זה בדיוק מה שעשה את ג'ורדן לרמה אחת מעל כולם. הוא היה הפנומן המעופף שלקח תחרות הטבעות וכבר על זה נכנס לפנתיאון אבל אז הוא פיתח קליעה מחצי מרחק, פייד אווי שעד היום מנסים לחקות אותו והרים את רמת המשחק שלו ובעקבות זה של הליגה.
ומה לברון עושה? הולך אחורה. לא זורק עם מטר ספייס לפניו. לא יודע למה אבל אותי זה מעצבן. זה וכל תהליך ההאדרה שלו מהרגע שהוא נכנס לליגה ועד היום.
למה אם פארקר מוסר בהתקפה לדני גרין לשלשה לא כותבים פוסטים שלמים על יכולות המסירה שלו? למה כאשר לברון מוצא במתפרצת את ריי אלן שהתמקם בפינה לבד אז לברון הוא המוסר הגדול בעולם? אין לי בעיה עם אהדה ועם אהבה אבל שתהיה קצת מידתית
לפי דעתי זו אחת הסיבות שיש כל כך הרבה שונאי לברון.
נמאס שדוחפים אותו לגרון.
הוא עוד שחקן דומיננטי בגלל יכולותיו הפיזיות. אם כבר משווים אותו למישהו אז שזה יהיה שאקיל ולא ג'ורדן
אבל מי שאחראי לכך היא התקשורת. גם זו האמריקאית וגם גרורותיה בתקשורת הישראלית. בדיוק כמו שכתבת, אם הוא עושה טריפל-דאבל אבל נראה עייף והם מפסידים – אז שוחטים אותו. יום אחרי זה במשחק פושר שלו, כולם מדברים על הבלוק, ועל כך ש"ללברון היה את אחד הרצפים המדהימים של שחקן כלשהו בריצת ה-33-5" (נשבע לך שקראתי את זה איפשהו). אף אחד לא התייחס לכך שהוא התחיל להשתחרר כשהפער כבר היה דו-סיפרתי.
מה שלא יהיה, מדברים רק על לברון. כאילו אין עוד 9 שחקנים על המגרש. אבל זאת לא אשמתו.
אם יש לו משחק לא טוב זו לא אשמתו?
ברור שאני בא בטענות לתקשורת. בגלל זה כתבתי את התגובה הזאת לפוסט של אריאל ולא בבלוג של לברון :)
מה נעשה שטריפל דאבל של 15 נקודות, 11 ריבאונדים ו 10 אסיסטים זה כבר לא משהו שמעיד על השתלטות על המשחק מצידו?
זה מה שקורה שאתה גם ה PF של הקבוצה שלך אבל גם הרכז
זאת אשמתו שהיה לו משחק לא טוב, אבל לא צריך על הדרך גם להאשים אותו ברצח קנדי ובמשבר הסאב-פריים. כמו שאחרי משחק של 45-15-10 לא צריך לחצוב את הדמות שלו במאונט ראשמור.
המקסימום שבאים בטענות ללברון זה למה הוא לא ג'ורדן
אני מסכים שזה הרבה לסחוב על הכתפיים אבל בגלל ההשוואות הטיפשיות האלה (אשר גם לו יש חלק לא קטן בהן – לפזר טלק? מספר 23?) הוא גם מקבל את תשומת הלב והחוזים עם נייק מאז שהוא בן 16 בערך.
אף אחד לא מאשים אותו בשום דבר אחר. מאשימים אותו בכך שהוא לא סופרסטאר כמו מייקל או קובי. הוא לא לוקח את כל המשחק על עצמו למרות שיש לו את היכולות לעשות את זה
לפי דעתי זה גם לא לגיטימי וצריך לרדת ממנו כבר עם השטות הזאת אבל כאשר אתה מושך כל כך הרבה תשומת לב מבחירה אתה צריך לדעת להתמודד גם עם הפן השלילי של זה
איך אפשר להאשים אותו שהוא לא סופרסטאר? האיש לקח 4 MVP, פור קרייסט סייק. אם אני זוכר נכון יש רק עוד שני שחקנים כאלו בהיסטוריה
ארבעה: צ'מברליין (4), ג'ורדן (5), ראסל (5) וקארים (6).
אז "כל השיפור באחוזים שלו מהשדה ובסטטיסטיקה האישית נובע מסיבה אחת והיא שהוא לא זורק!!!"
אז הלכתי לבדוק:
בעונה הראשונה במיאמי זרק 18.8 פעמים במשחק דייק ב51% 3.5 פעמים ל3 ודייק ב33%.
בעונה השנייה במיאמי זרק 18.9 פעמים במשחק דייק ב53% 2.4 פעמים ל3 ודייק ב36% אחוז
בעונה הנוכחית זרק 17.8 דייק ב56% אחוז 3.3 פעמים ל3 ודייק ב40%.
אז כנראה שלא זרק פחות.
ג'ורדן פיתח משחק עם הגב לסל? לא זוכר. בוא נתעסק במה לברון לא פיתח במקום.
אתה לא זוכר שג'ורדן פיתח משחק עם הגב לסל? אז הוא כן. הוא היה ענק בלקחת גארד נמוך לאותיות ולהאכיל אותו מרור. משהו שעם כל הדיבורים לא באמת ראיתי את לברון עושה אפילו פעם אחת ב 2 הסדרות האחרונות
חוצמזה ג'ורדן לא היה מסת שרירים מפלצתית שיכול לשחק גם בעמדה 4 בתקופה שרוי היברט וג'ואקים נואה הם 2 מהסנטרים הטובים בליגה. בתקופתו הוא היה צריך לשחק בצבע מול יואינג, מוטומבו, מורנינג, אולאג'ואן, שאקיל בשיאו ועוד כל מיני סנטרים מהיכל התהילה שמולם גם לברון לא ישחק עם הגב לסל.
מה בדיוק הנתונים האלה אומרים? גם דאנק נחשב זריקה ב NBA אז לא שינית כלום ממה שאני כתבתי
תמשיכו לחפש אותי בקטנות ולטעות במקום להסתכל על הנקודה שאני מציג והיא שלברון זוכה להייפ גדול מדי ביחס לפעולות שלו. זה הכל
הוא סופרסטאר. הוא מדהים. הוא עושה הכל על המגרש.
אבל הוא לפעמים גם משחק פחות טוב. כאשר זה קורה מדברים רק על הגג שהוא נתן
נו אז ללברון אין סיכוי במשחק הזה, גם אם היה לו את הג'אמפ והפייד אוואי, השומרים היום זה לא מה שהיה פעם וגם לא הסנטרים ועצם העובדה שהוא לא!!! זורק פחות גם לא מעידה על זה שהוא לר זורק פחות אז מה נשאר?
אם הוא דופק עוד דאנק במשחק במקום ג'אמפ שוט הוא זורק פחות?
זוכה להייפ… כשהוא עבר למיאמי אמרו שהאליפויות אם יזכה בהן לא יהיו רשומות על שמו כמו אליפויות של כוכבים בעבר. שנים אמרו עליו שהוא לוזר ולא יכול להוביל קבוצה.
היום שברור שהוא מוביל קבוצה לאליפות אתה נכנס בו על זה שמהללים איזה גג שלו. חדש לך שרוב "אוהדי" הכדורסל הם צרכני היילייטס ושרוב התקשורת צהובה. לא ראיתי כאן בדה באזר איזה התייחסות מיוחדת לגג ההוא…
מה זה אין לו סיכוי? רק ציינתי שהנתון שהצגת לא מפריך את הטענה שלי
אני לא בא בטענות ללברון בכלל
אני חושב שהוא עשה תהליך התבגרות מדהים וישר אחרי ההפסד הלא צפוי לדאלאס הוא הוביל את מיאמי לאליפות וכנראה גם השנה תוך כדי השתלטות על הליגה פחות או יותר
בעיניי הוא השחקן הכי טוב בליגה. נקודה.
אני דווקא מסכים עם הרבה מאוד דברים שאריאל כתב כאן רק לא עם הנקודה האחרונה –
למה אני חייב לאהוב את לברון אם אני לא שונא אותו?
אתה לא חייב, והנה אנחנו מסכימים על זה.
רק אל תהיה אדיש אליו, חבל… (מה יש בין אוהב ושונא?)
גרייזס, עזוב אותך משטויות. מה אתה אומר על זה שטיבו מגיע לפטס? עולמך חרב עליך?
הרגע עלה פוסט בנידון
אריאל לא כתבתי שהוא לא סופרסטאר אלא לא סופרסטאר כמו ג'ורדן או קובי ולוקח על עצמו את המשחק למרות שיש לו את היכולות
רגע, קובי הוא כמו ג'ורדן? איך הגנבת את זה פה מתחת לשפם.
התייחסתי רק לנקודה ששניהם לוקחים על עצמם את המשחק, אפילו בכוח, בניגוד ללברון.
אני לא אומר שזה יותר טוב אלא רק שזו הטענה היחידה שאני שומע כנגד לברון בארה"ב.
זה היה כתגובה למה שאלעד אמר על כך שאמשימים אותו גם על רצח קנדי ומשבר הסאב פריים.
לא נכון. מאשימים אותו רק על כך שהוא לא ג'ורדן
כל שאר הדברים שהוא עושה הם מושלמים
לא הבנתי, אתה רוצה להגיד שלברון הוא לא סופרסטאר כמו קובי? שהוא לא לוקח על עצמו את המשחק? זהו, שני משחקים של 18 נקודות והוא לא לוקח את המשחק לעצמו? כל שאר הקריירה נמחקת?
שני משחקים שאחד נגמר בנצחון דחוק, והוא עוד איבד שם את הכדור בהתקפה הלפני אחרונה כשניסה לעשות משהו והשני הסתיים בנצחון מוחץ.
* הראשון נגמר בהפסד דחוק
אמרתי שהטענות היחידות שלברון מקבל הן על זה שהוא פחות אגואיסט ברגעי ההכרעה(לא תמיד אבל הרבה) מאשר השניים אותם ציינתי.
לא השוואות של מי יותר טוב ומי יותר סופרסטאר
תקרא את התגובה הקודמת שלי לגיא ואולי תבין מה כוונתי
אני לא הולך להיגרר לדיון חסר המשמעות של קובי או לברון
זו לא הנקודה שלי
בסופו של דבר לא היית רואה משחק כמו שלברון הציג במשחק 2 נגד הספרס מג'ורדן או קובי. יש מצב טוב מאוד שהם היו לוקחים 50 זריקות ומפסידים את המשחק.
אני לא בא להגיד מה יותר טוב בדיוק כמו שאין כדורסל "חיובי" או "שלילי". אני רק מציין מה נקודת הביקורת היחידה שאני שומע על לברון
כל שאר הדברים שהוא עושה מושלמים
איך קובי בדיון בכלל? לחובתו של קובי יש לפחות אליפות אחת (2004) שהוא הפסיד ב-ג-ל-ל שניסה להיות סופרסטאר. כלומר הוא שיחק בקבוצה יותר טובה, אבל הפך את כולם לסטטיסטים כי הוא רצה להיות MVP ביי הוק אנד ביי קרוק, וזרק את הסידרה לפח.
פוסט גדול ומגויק
הוצאת לי את המילים מהפה.
אחד השחקנים הגדולים שהיו אי פעם, והביקורת עליו היא בלתי מתפשרת.
סיכמת את זה במשפט אחד גאוני – "לברון לקח זריקה בדקה האחרונה – אגואיסט. מסר בדקה האחרונה – לוזר"
Let's go HEAT
עזבו
ויתרתי
אני מרגיש שאתם רק מחפשים למצוא איפה אני כותב שקובי או ג'ורדן יותר גדולים או משהו כזה
לברון מצוין
אני אוהב אותו
LETS GO HEAT
זה לא מספיק.
אתה צריך גם לכתוב שדאנקן אפס ושאתה שונא אותו :)
אם זה אין לי בעיה(טוב אולי עם הקטע של האפס)
אבל בא נאמר שאני לא אוהב אותו או את הספרס
הוא גם כן בכיין רק שהוא כבר בן 37!
אבל די
עוד מישהו יתעורר ויתקוף אותי עם סטטיסטיקות שמראות שדאנקן לא בכיין וכל פעם שהוא התלונן על שריקה הוא צדק ולא השופטים…
הייתי מת לאיזה גמר של גולדן סטייט או אפילו אוקלהומה נגד בוסטון או אינדיאנה
יותר מעניינות אותי
בגמר הזה אני ב LOSE LOSE
*עם זה
באמת?
יש מישהו שעדיין לא אוהב את לברון ג'יימס?
זה הזמן להתקדם, להתבגר ולהתגבר על "ההחלטה" (האומללה). לברון עשה הרבה טוב מאז, בזמן שהוא כבש את ספורט הכדורסל.
תקראו ותיווכחו בעצמכם:
http://basketblog.co.il/LBJ-criticism