הקרב על הסטנלי קאפ, משחק מס' 2 / משה יחזקאל

קצת לפני פתיחת המישחק השני תהיתי איך הברואינס יתמודדו עם מפח הנפש של המישחק הראשון – מישחק מתיש שבו הם כבר הובילו ב 2 שערים, לחצו על השער של קרופורד במשך רוב 50 הדקות של ההארכה, החמיצו המון מצבים מצויינים ובסופו של דבר אחרי כל המאמץ הזה הם יצאו עם הפסד.

מצד אחד זו מכה מורלית קשה. מצד  שני, בוסטון זו אותה קבוצה שבסיבוב הראשון בפלייאוף השנה עמדה בפני הדחה כמעט וודאית במישחק שביעי נגד טורונטו.

כמה וודאית? 10 דקות לסיום המישחק הברואינס היו בפיגור של 3 שערים ואז כבשו שער מצמק.  4:2 לטורונטו.

2 דקות לסיום לברואינס בפיגור של שני שערים אין מה להפסיד, טוקה ראסק יוצא מהשער והברואינס משחקים עם 6 שחקני שדה (זה מותר בהוקי. זה מהלך של יאוש כי כל הרחקה סתמית או כל מסירה מיורטת בסבירות גבוהה נגמרת בשער כשאין שוער) 1:20 לסיום, 4:3.

30 שניות מאוחר יותר, בוסטון עדיין ללא שוער, פטריס ברג'רון מבקיע  – 4:4 . בהארכה ברג'רון מבקיע עוד אחד ובוסטון מנצחת.

זו בטח לא קבוצה שנישברת בקלות.

 *

תחילת המישחק מראה דווקא את ההפך – הבלאקהוקס ניראים גדולים בכמה מיספרים על בוסטון.

קיין ושואו מפרפרים את ההגנה של בוסטון ומסדרים הרבה מצבים. מריאן הוסה ופאטריק שארפ מפגיזים ללא הפסקה את טוקה ראסק ושארפ מצליח סוף סוף להבקיע. שיקאגו ממשיכה ללחוץ וקרובה מאוד לשער שני. ראסק ממש שוכב על הקרח כשהדיסקית מתחתיו והשופט שורק ועוצר את המישחק – לצופה בטלוויזיה מותר לאבד קשר עין עם הפאק אבל כשהשופט לא רואה את הפאק הוא חייב לעצור את המישחק. ממה שראיתי הפאק ככל הניראה עבר את הקו, אבל בהילוך החוזר אין תמונה חד-משמעית.

כן, גם בהוקי השופטים יכולים להעזר בווידאו, והשופטים לא מאשרים שער לשיקאגו. השליש מסתיים ב 1:0 קטן לשיקאגו, ובדיעבד אפשר להגיד שבשליש הזה הם הפסידו את המישחק.

הסטטיסטיקה בשליש הראשון מראה 19 חבטות של שקאגו למיסגרת של  ראסק לעומת 4 איומים בלבד של בוסטון. למעשה, לשארפ לבד היו יותר חבטות לשער מכל השחקנים של בוסטון. כזו דומיננטיות חייבת להפוך ליתרון של שניים-שלושה שערים.

 *

בתגובות לפוסט הקודם נישאלתי כמה שחקנים יש בקבוצה וכמה משתתפים במישחק.

ובכן, לקבוצה מותר לשתף 18 שחקנים במישחק (בסגל יש כ 30 שחקנים. המאמן מחליט לפני המישחק את מי הוא רושם למישחק). החלוצים בעיקרון מסודרים בצוותים קבועים שניקראים "קווים" (line), וכשיש חילוף בדרך כלל זה "חילוף משמרות" כשכל 3 החלוצים מאותו קו יורדים ועולים שלושת החלוצים של הקו הבא.

הקו הראשון והשני בכל קבוצה מכילים בעיקרון את החלוצים הטובים יותר ואלו הקווים שגם משחקים יותר זמן. הקו השלישי והרביעי בכל קבוצה מכילים בדרך כלל חלוצים יותר הגנתיים – בדרך כלל אלו חלוצים שעולים למיגרש במצבי SH כשהקבוצה צריכה להתגונן אם כי הרבה פעמים מאמנים מכניסים לקווים האלו שחקן התקפי שמסוגל לייצר מצבים.

דווקא הקו השלישי של בוסטון הוא זה שהביא את המיפנה במישחק. בשליש השני ההגנה של בוסטון התייצבה, החלוצים שמרו יותר טוב על הדיסקית ומאמצע השליש השני דניאל פאייה וטיילר סגווין יצרו איומים בלתי פוסקים על השער של קרופורד. קלי הבקיע את שער השוויון ופאייה הבקיע את השער המנצח בהארכה.

 *

ביום שני בלילה הסידרה עוברת לבוסטון. שיקאגו אמנם איבדה את יתרון הביתיות אבל בהוקי זה לא יתרון כל כך משמעותי ושיקאגו היא בהחלט קבוצה שמנצחת מישחקי חוץ. בגמר המערב נגד לוס-אנג'לס – האלופה מהשנה שעברה וקבוצה שכמעט ולא הפסידה השנה בבית – שיקאגו ניצחה את המישחק הרביעי בסידרה בלוס-אנג'לס.

כדי לנצח בבוסטון, הבלאקהוקס יצטרכו את ג'ונתן טייס שעד עכשיו עוד לא ממש הגיע לסידרה הזו.  מהצד השני יארומיר יאגר הוותיק (שחקן ששווה פוסט מיוחד) היה מצויין במישחק השני וכמעט הבקיע פעמיים, אבל מארשאנד וברג'רון שמשחקים עם יאגר בקו הראשון צריכים להשתפר.

מי ינצח? זה שיבקיע ראשון בהארכה, אלא מה?