שבתרבות – ביי ביי טוני

טוני סופראנו, בגילומו של ג'יימס גנדולפיני שהלך לעולמו השבוע, היה הדמות המושלמת להזדהות איתה, דווקא כי הוא היה רחוק ממושלם

יום חמישי האחרון היה די נורא להרבה אנשים. הם קמו בבוקר וגילו שהשחקן שגילם את הדמות הפיקטיבית החביבה עליהם נפטר במהלך הלילה מהתקף לב.

הפרידה מטוני סופראנו, כלומר מג'יימס גדנולפיני, היתה קשה לכולם. אני מכיר המון אנשים שפשוט היה עצוב להם באותו יום.

שזה די מדהים כשחושבים על זה.

נפטר בן אדם שהם לא מכירים ולא פגשו מעולם. אין להם מושג איך הוא באמת (למרות שכל מי שדיבר עליו, דיבר על איש צנוע וחביב, אם כי תמיד צריך לקחת את ההספדים האלו בערבון מוגבל. אני חושש שכשאני לא אהיה בין החיים עוד יגידו עליי שהייתי חביב, אלוהים ישמור), כל מה שהם מכירים זה את הדמות שהוא גילם.

והדמות הזאת מתה (או לא, לדיוויד צ'ייס הפתרונים) כבר לפני כמה שנים. אף אחד לא ציפה לראות את טוני סופראנו שוב. אתה רואה את גנדולפיני מדי פעם בסרט זה או אחר (בדיוק אתמול ראינו את "כוננות עם שחר" שבו יש לו תפקיד של חמש דקות) אבל אתה יודע שזה לא טוני. ועדיין, אתה עצוב.

כל זה מתחבר למה שראינו סביב "משחקי הכס" כששודר הפרק המפורסם של "החתונה האדומה" לפני שבועיים.

דמויות פיקטיביות נהרגות בסדרה פיקטיבית, פנטסטית לחלוטין, אפילו לא בעולמנו שלנו, והתגובה של אנשים נעה בין דכאון להיסטריה מוחלטת.

על פניו, זאת תופעה שקשה להבין אותה. אלו רק דמויות פיקטיביות! החיים שלנו לא יישתנו בשום צורה אם הם ימותו. אפילו הבן הקטן שלי, כשהוא רואה איתנו סרט שבו קורה למישהו משהו רע, הוא שואל "אבא, נכון זה לא באמת?" וכשאני מבטיח לו שלא, הוא נרגע.

אז איך אנחנו אנשים מבוגרים מסוגלים ממש להכנס לדיכאון (גם אני, דרך אגב. ביום חמישי הייתי מאוד מדוכדך בעקבות המוות של גנדולפיני והפרק של החתונה האדומה הצליח להעציב אותי עמוקות) כתוצאה מכך?

tony_soprano

*

בהתחלה חשבתי שזאת התרבות שבה אנחנו חיים היום. החיים שלנו כל כך טובים היום שאפילו דמויות פיקטיביות גורמות לנו לצער.

ויש בזה משהו. הנה, השבוע התקשרו אליי לעבודה מהגן של הילד שלי להגיד שהוא חולה ובדרך הביתה גיליתי שאין לי מפתחות לבית וכבר קראתי ליום הזה "יום איום ונורא", כאילו לפחות מישהו מת. איפה זה ואיפה הדברים הנוראיים באמת שאנשים היו צריכים לעבור ביום-יום רק לפני 100 שנים?

אבל אז נזכרתי במשהו שקראתי כשהייתי ילד. הייתי אז חובב שרלוק הולמס גדול מאוד (טוב, גם היום) ואני זוכר שקראתי שכאשר ארתור קונן דויל החליט להרוג את שרלוק, אנשים בסיטי של לונדון הסתובבו עם סרט שחור בדש ודויל הופצץ במשך שנים במכתבים שמתחננים בפניו להחזיר את הולמס לחיים – עד שנשבר.

ובוא נגיד ככה – החיים בלונדון של תחילת המאה ה-20 לא היו בדיוק דבש.

*

אז מה זה באמת?

אני חושב שזאת בעיקר בריחה. זה לא שהחיים שלנו כל כך גרועים, כמו שאנחנו רוצים לברוח למקום אחר, טוב יותר. או לפחות – מעניין יותר.

בדיוק בזכות זה הקולנוע ולאחריו הטלוויזיה פורחים. החיים שלנו, בואו נודה בזה, די משעממים. בלי בריחה למקום אחר, הם היו רצף בלתי נסבל של שגרה.

הטלוויזיה, הקולנוע וגם הספורט כמובן, הם אסקפיזם מעולה. הם נותנים לנו עניין בחיים.

והם עושים את זה כל כך טוב, עד שאנחנו מגיעים לרמת הזדהות מוחלטת.

כזאת רמת הזדהות שכאשר קבוצת NBA שרחוקה מאיתנו אלפי מיילים מפסידה, כמו אתמול בבוקר, אנשים נכנסים לדיכאון. בכלל, העובדה שאלפי אנשים קמו אתמול ב-4 בבוקר לראות את אותה קבוצת אנשים, שאין בינהם לבינינו שום קשר, מוכיחה עד כמה אנחנו מביאים את ההזדהות הזאת לשיא.

ולא היה כמו טוני סופראנו להזדהות איתו.

*

אז מה הפך את טוני לדמות שכל כך הרבה אנשים סימפטו? שכל כך הרבה אנשים ביכו את לכתו של האדם שגילם את אותה דמות?

כשאני מסתכל על זה, אני לא יכול לחשוב על דמות, קולנועית או טלוויזיונית, שהיתה כל כך רעה ועדיין כל כך טובה.

הגדולה של דיוויד צ'ייס, אבל בעיקר של גנדולפיני, היתה לדעתי העובדה שהם הצליחו לגרום לנו לאהוב, להזדהות ולסמפט דמות שהיא לא פחות מאשר פסיכופטית.

זה לקח לד"ר מלפי כמעט שבע עונות להבין את זה (למרות שעמוק בפנים היא מבינה את זה מהר מאוד), אבל טוני סופראנו הוא לא יותר מאשר סוציופט. הוא רוצח, הוא בוגד, אין לו שום סנטימנטים. אתה חושב שיש לו, אבל אין לו.

ד"ר מלפי עוזרת לו ועדיין הוא תוקף אותה. הרגע שבו הורג את כריס בעונה האחרונה הוא אחד הקשים שיש לצפיה למי שאוהב את טוני. ולמרות זאת, אנחנו ממשיכים לאהוב אותו.

אני בדיוק צופה בימים אלו שוב ב"שובר שורות" ולמרות התאמצות הכותב, אני לא מצליח לסמפט את וולטר וויט. את דקסטר הפסקתי לראות אחרי שלוש או ארבע עונות כי זה פשוט לא מסתדר – אתה אמור להיות בעדו, אבל אני פשוט לא יכולתי. הוא פסיכופט מדי.

טוני סופראנו, לעומת זאת, הוא פסיכופט אנושי. אין יותר אנושי ממנו. כשהוא אוהב, אין יותר אוהב ממנו. כשהוא כועס, הוא האיש הכי כועס בעולם.

הוא מקבל החלטות לא רציונליות, בדיוק כמונו. הוא מת על הילדים שלו כמונו, מתאכזב כשהם נכשלים אבל ממשיך לאהוב אותם. הקטע של ניסיון ההתאבדות של איי ג'יי בעונה האחרונה (שוב, העונה האחרונה, מטורפת כל כך) הוא אחד העצובים והקשים לצפיה שיש.

ובלי ג'יימס גנדולפיני, שיעביר את כל הרגשות הללו בצורה מלאה, הדמות של טוני סופראנו לעולם לא היתה הופכת לכל כך נפלאה וחד פעמית.

ביי ביי טוני, אתה לא איתנו כבר חמש שנים ואנחנו עדיין מתגעגעים.

***

עוד כמה הערות לסיכום השבוע:

– אני חושב שלא משנה אם אתה מימין או משמאל, אם אתה מחובבי פרס או מתנגדיו, אי אפשר היה להשאר אדיש לחגיגה הנוראית הזאת שהיתה השבוע לרגל יום הולדתו התשעים.

כן, פרס הוא איש רב זכויות (וגם רב כשלונות) אבל אף פעם לא ראיתי ביום הולדת איזה שהוא הישג שצריך לחגוג. להגיע לגיל מסוים הוא לא הישג למעט לרפואה המודרנית.

אבל זה בסדר אם רוצים לחגוג את פועלו, אבל הדרך שבה זה נעשה היא לא פחות מאשר מביכה.

האמת, יש לי תיאוריה בנושא. במשך שנים, פרס היה שנוא פה על כולם. מימין ומשמאל. ופתאום, הוא המאמי הלאומי. כולם אוהבים אותו, לא רק בחו"ל, אלא גם פה (טוב, לא כולם, אבל הרבה יותר מאשר לפני 10 או 20 שנה).

אני חושב שדי נמאס לו מהתפקיד הזה. אז הוא עשה את מה שנדרש על מנת לחזור למקום שאותו הוא מכיר. כולם מבקרים אותו.

– אבל אם נהיה רציניים, הביזיון האמיתי בחגיגה של פרס היא לא החגיגה עצמה. הביזיון הוא השידור שלה.

שלושה ערוצים ממלכתיים שונים משדרים אותה. שלושה! אם אין לך כבלים, אין לך שום מקום לברוח אליו, פרס בכל מקום.

אנחנו מדברים פה על צפון קוריאה, מדינה שבה אתה יכול לקנות טלוויזיה או רדיו רק אם מוזנים לתוכה הערוצים הממשלתיים בלבד.

האם יש ערך מוסף לזה שערוץ 10 משדר בנוסף לערוץ 2 וערוץ 1 למעט זה שמכריחים את האזרחים לצפות באירוע הזה, אירוע שאין לו שום משמעות אמיתית (בניגוד, נניח, לנאום אובמה ששודר אף הוא בכל הערוצים)?

מטורף.

– אתם קולטים שבברזיל מיליונים יוצאים לרחובות נגד הכדורגל? ולא רק זה, אלא שהכדורגלנים עצמם (למעט פלה, שעל כל גרם כשרון ברגליים, נלקח לו תא מוח) תומכים במפגינים?

מתי ראינו בארץ בפעם האחרונה ספורטאי פעיל תומך באיזה שהיא תנועה פוליטית, לא משנה מאיזה צד? הלוואי עלינו.

– טוב, אני חושב שאחרי חודשים שאנחנו מופגזים על ידי קרבות על הרבנות הראשית שלא מעניינים אף אחד, עכשיו ברור לנו למה נוצר המאבק הזה. כולם רוצים יד בקופה של הכסף, זה לא ברור?

אני חושב שמה שקורה עם מצגר עכשיו הוא הדבר הכי טוב שקרה לרבנות הראשית זה שנים. אני בעד לבחור בו לכהונה נוספת של 10 שנים (מה הבעיה, ממילא מחוקקים חוקים כדי לעקוף חוקים קיימים ולבחור  את מי שהם רוצים), זה הדבר היחיד שייתן סיכוי שמישהו אי פעם יבטל את המוסד המיותר לחלוטין הזה.

– נכון, "משחקי הכס" ירדה. אבל היי – "דה קילינג" חזרה והיא דיכאונית מתמיד.

 

יומן האליפות של טייסון גיי (2) - גיי 9.75, בולט 9.94, מתחיל להתחמם
לבנים ושחורים/שיבה ליבר

No Comments

אהד 22 ביוני 2013

יש דמות שמתקרבת לסופראנו – קוראים לה ויק מאקי והיא שיחקה ב"מגן"., שהיא אחת מהסדרות הגדולות לדעתי..
לגבי החגיגות אני לא מבין מדוע זה פסול. מדובר ביחסי ציבור למדינה והוקרה לפועלו של אדם שתרם למדינה רבות. לגבי השידור, מסכים בעקרון, אלא שיתכן שהרשתות החליטו על כך משיקולים כספיים..
ולגבי הספורטאים – לא יודע מה איתך, אבל הדעות של רוב הכדורגלנים לא כל כך מעניינות אותי. זה נורא מספיק לשמוע את אוחנה, נמני וברקוביץ' 'מפרשנים' כדורגל, אז אנא אל תיתן להם עוד רעיונות. לגבי הספורטאים האולימפיים – זאבי ושות' חיים לרוב על תמיכה פרטית ומצליחים לעשות זאת הודות לעובדה שהם קונצנזוס. אסור להם להביע דעה שתתפרש לכאן או לכאן, שכן אז הם יאבדו ספונסרים (קיימים ופוטנציאלים).

אריאל גרייזס 22 ביוני 2013

המגן סדרה מעולה אבל לדעתי לא מתקרבת לסופראנוס. ויק מאקי איש רע שאתה מזדהה איתו אבל צריך לזכור שגם אם הוא איש רע הוא עדיין שייך לטובים וגם הוא לא מתקרב לרמות הפסיכוטיות של טוני והאמת היא שאתה גם לא מזדהה איתו באותה רמה.

אהד 22 ביוני 2013

על טעם ועל ריח..
בכל מקרה, אני חושב שדווקא העובדה שהוא היה שייך "לטובים" הופכת את הדמות לאנושית יותר. מאקי הבלש (שבאותה מידה יכול היה להיות שופט, עו"ד, מנהל של חברה, פוליטיקאי מקומי, רב ראשי או סתם פקיד זוטר) נקרע בין הכוונות הטובות שלו לבין הרצון האנושי הבסיסי – לעשות כמה שיותר כסף. ההצדקות שהוא נותן למעשים שלו, ה"קווים האדומים" שהוא מציב (ומפר), חיי המשפחה המורכבים שלו – כל אלו גורמים לך להזהות איתו יותר מאשר עם גאנדולפיני, המאפיונר הפסיכופט. לי לקח המון זמן להתאושש אחרי מה שקרה ל-לם. הפסקתי לראות את הסדרה תקופה ארוכה.
שלא תבין אותי לא נכון, הסופראנוס עשתה הרבה יותר לטלוויזיה מהמגן, אבל זה לאו דווקא אומר שהיא טובה יותר.

matipool 22 ביוני 2013

"המגן" דורגה אצלי הרבה זמן בטופ 5 . בגלל שאני לא בענייני הורדות ולראות סדרות במחשב , עוד לא ראיתי את שובר שורות ומשחקי הכס כך שאני לא בטוח שהמגן עדיין שם .
ויק מאקי ( מייקל צ'יקלס ) היה אדיר . 6 עונות הוא והסדרה הפנטו אותי ובשביעית משהו נשבר אצלי . בשבילי הוא היה לא פחות מטוני סופראנו .

בני תבורי 22 ביוני 2013

גנדולפיני היה שחקן ענק וטוני סופראנו היה דמות מומצאת שמבוססת על דמויות חיות ונושמות ומהלכות בנינו ועלינו אימים. בגלל זה אהבתי את גנדולפיני ואהבתי לשנוא את טוני, ובגלל זה אני מבכה את שניהם. נוכחותם של תואמי סופראנו בחיינו מפריעה לי מאוד אבל אין לי שום בעיה אתם על המסך. יש לי בעייה עם הגלוריפיקציה שנעשית להם במסגרת תאוות הרייטינג ובא לי להקיא מהריצה המטורפת של ידיעות אחרונות לאהובה אלפרון שתתייחס לזהה/שונה בינה לבין כרמלה סופראנו. כאילו, מישהו באמת עלול לחשוב שהיא קורבן של נסיבות.

אריאל גרייזס 22 ביוני 2013

גם כרמלה היא לא קורבן של נסיבות, כל מי שרואה את הסדרה מבין את זה. הרי היא עוזבת את טוני ועדיין חוזרת אליו.
וזה חלק מהקסם של הטלוויזיה – שהיא מאפשרת לנו להזדהות עם אנשים שביום יום אנחנו מתעבים

אהד 22 ביוני 2013

צודק לחלוטין. ההתייחסות אל העבריינים האלו (כמו גם אל נשותיהם) מבחילה.

אריאל 22 ביוני 2013

יופי של טור, רק תיקון קטן: רק ערוץ ממלכתי אחד שידר את הטקס, השניים האחרים הם ערוצים מסחריים

אסף the kop 22 ביוני 2013

יש רבים המחזיקים בדעה שפרס הוא סוג של טוני סופרנו בעצמו. אולי לא התכוונת אבל זה מעשה ראוי להזכיר אותם באותו טור.

matipool 22 ביוני 2013

אסף – קצת נסחפת הפעם , לא ?

אריאל גרייזס 22 ביוני 2013

אין ספק, כל שבוע אתה מצליח להתעלות על עצמך מחדש

באבא ימים 22 ביוני 2013

לאנשים האלה יש שם – נועם חומסקי.

אסף THE KOP 22 ביוני 2013

מה יהיה באבא ?

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/746/650.html

צור שפי 22 ביוני 2013

כל הכבוד אסף, האמת שהדברים שאתה מביא כאן חדשים לי. זה מאוד ראוי ובלי קשר להשוואה עם סופרנו.

אסף THE KOP 22 ביוני 2013

צור,

זאת רק ההתחלה-לה-לה.

matipool 23 ביוני 2013

אסף – לא הכרתי את שתי הפרשות הללו . תודה .
כתבת שזו רק ההתחלה . מה עוד ?

אריאל גרייזס 23 ביוני 2013

נו, יש כמובן את האמא הערביה שלו ואת המניות בתדיראן

matipool 23 ביוני 2013

אריאל – את אלו כולם מכירים (-: . התכוונתי למשהו רציני שלא הרבה מכירים ועם בשר . משהו בסגנון של טוני סופראנו ..

אריאל גרייזס 23 ביוני 2013

מטיפול, זה די בולשיט סך הכל.
כשהייתי בצבא, היה לי סמ"פ שהיה בן של דמות פוליטית די בכירה באותם ימים, והוא היה חסר כישורים לחלוטין להיות מפקד, שלא לדבר על להיות קצין.
כולנו מכירים את המושג ח"ל ואת המשמעות שלו. בנים של מקבלים תמיד יחס מועדף. זה לא אומר שזה בסדר אבל זה המצב ואני משוכנע ששמעון פרס לא שונה בכך. אבל אצלו, איכשהו, כל דבר הופך לכלי לניגוח. שיהיה

אסף THE KOP 23 ביוני 2013

גרייזס.
יש כאלה שמעדיפים לטמון את הראש באדמה ויש כאלה שמעדיפים לטמון אותו בחריץ של פרס.

באבא ימים 24 ביוני 2013

מתוך ויקיפדיה תחת הערך נועם חומסקי:

הוא ביקורתי מאוד ביחס למדיניות ישראל כלפי הפלסטינים ומיעוטים אתניים יהודיים בתוך ישראל. ביקורתו איננה פוסחת גם על אישים ציבוריים ישראלים; בעת דיון משודר באוניברסיטת הרווארד עם הפרופסור אלן דרשוביץ כינה חומסקי את שמעון פרס "רוצח המונים"

אריאל גרייזס 24 ביוני 2013

לאור העובדה שמבצע בלבנון שפרס יזם כשהיה ראש ממשלה הסתיים ביותר ממאה הרוגים חפים מפשע בכפר כנא, יכול להיות שיש משהו במה שחומסקי אומר

באבא ימים 24 ביוני 2013

אתה טוען שפרס התכוון לרצוח את הילדים בכפר קנא? כי בפעם האחרונה שבדקתי כוונה הינה יסוד בהגדרת רצח.

גיא זהר 22 ביוני 2013

יש גבול. פרס הוא אישיות מורכבת אבל בטח לא מאפיוני.

matipool 22 ביוני 2013

מודה שלא הייתי מהמעריצים הגדולים של הסופראנוס ומסיבות שונות לא ראיתי את כל הפרקים ( אני בהחלט מכיר בגדולה של הסדרה ובגדולתו של גנדולפיני ) אבל כשפתחתי את האינטרנט ביום חמישי בבוקר זה פגע בי באמת כאילו הוא היה אדם קרוב ושיתק אותי לכמה דקות .
מה שעוד יותר העצים את העצב על מותו היא העובדה שיש לו ילד בן 13 ותינוקת בת 8 חודשים . זה כבר תקע לי גוש בגרון .
לגבי פרס – אני כבר לא זוכר כי היו גרסאות סותרות , אבל אם המדינה מימנה את האירוע או חלק ממנו , זה לא לעניין ( דובר על תשלום של חצי מיליון דולר לקלינטון שבסוף ויתר על הכסף או שזה נתרם איכשהו . לא ממש עקבתי ) . בנושא השידור של 3 הערוצים – לא אוהב אבל מבין .
ברזיל – מדהים !
מצגר – ידוע כבר שנים , עוד כשהיה הרב של ת"א . איך הם מסתדרים שם עם הציווי של "לא תגנוב" ?
נ.ב – גם אני חובב שרלוק הולמס . ביחד עם הפועל כפ"ס , ליברפול והסלטיקס , זה כבר מתחיל להיות קצת קריפי ..

תומר חרוב 22 ביוני 2013

האמת שרק כפר סבא זה קריפי…

יואב ר 22 ביוני 2013

כלומר הקרב על הרבנות זה סוג של מריבה בין פיראטים על המטמון…

אריאל גרייזס 22 ביוני 2013

לגמרי

אהד 22 ביוני 2013

במסגרת הקליניקה שאני עושה בלימודי המשפטים (קליניקה לסיוע לנשים במצוקה), נתקלתי ברב הראשי השני – הרב עאמר. מדובר באדם מדהים. די לשמוע כיצד עורכות הדין הפמיניסטיות שמנחות את הקליניקה מדברות עליו כדי להבין כמה הוא טוב. סתם שתדעו..

מתן גילור 22 ביוני 2013

1. ביקורת על רשות השידור היא לגיטימית.
לערוץ מסחרי (למה החלטת שהם ממלכתיים?), כל עוד משדר תכנים במסגרת החוק, יש מטרת על – להשיא רווחים! יכול להיות שלדעתך זו לא הדרך הנכונה. כנראה שמנכ"ל הערוץ חשב אחרת.
יום ההולדת בכלל לא נורא בעיני, קל וחמר כאשר הוא מומן ברובו מתרומות. הטענה היא שיש לכך תועלת הסברתית. אם זה נכון – היה שווה.
אני לא חושב שצריך להיסחף ולברוח כ"כ לצפון קוריאה. לך לאינטרנט ותראה מה שבא לך (ליותר אנשים יש גישה לאינטרנט מאשר לערוץ 10).
2. מיליונים בברזיל, אהה… טוב שלא מדובר על מליונים בסין ;)
מדובר על 0.5% מהאוכלוסיה. סתם להשוואה, כמו הפגנה של 40,000 איש בישראל. (רציתי לכתוב שזה כאילו יותר כי ברזיל ענקית, אבל הערים הגדולות מרוכזות בחוף המזרחי, אז נניח שזה מקביל ל-60,000) כלומר, מכובד, אבל לא מרעיד את אמות הסיפין.

אריאל גרייזס 22 ביוני 2013

ממלכתי הכוונה לכאלו שהם נקלטים גם לא דרך הכבלים, הכוונה ברורה לגמרי.
עכשיו, אם אתה ערוץ 10, בוא תסביר לי איך זה ישיא לך רווחים לשדר בדיוק את אותו התוכן כמו ערוץ 2? לא היה הגיוני יותר לשדר תוכן אחר ולקבל את כל אותם מסכנים שלא רצו לראות את החגיגה של פרס?
שלא יובן לא נכון, אני לא חושב שהיתה הנחיה מלמעלה לכל הערוצים לשדר את זה – אני חושב שהם החליטו את זה על דעת עצמם, לא בגלל שיקולי רייטינג אלא בגלל מחשבה שזה דבר "חשוב" ו"ממלכתי". או בקיצור, הם שופרו של הממשל.
ואני לא הייתי מזלזל במה שקורה בברזיל, גם אני בהתחלה זלזלתי בה, אמרתי – נו, הכדורגל ינצח הכל – אבל זה הרבה יותר מאשר סתם הפגנות חסרות ערך

MOBY 22 ביוני 2013

אתה לא חושב נכון.
הייתה הנחיה מלמעלה.

matipool 22 ביוני 2013

מתן – ההרגשה היא שבברזיל זו רק ההתחלה . זה עוד יכול להגיע למיליונים רבים .

תומר חרוב 22 ביוני 2013

התעצבתי על ג'יימס גנדולפיני(והתפלאתי לגלות שהוא די צעיר) אבל זה עבר לי ממש מהר, כי מי שראה את הסופרנוס מתרגל מהר מאוד למוות של הגיבורים בה. אמנם החיים האמיתיים זה לא הסדרה אבל מבחינתנו הסדרה היא החיים האמיתיים של ג'יימס גדנולפיני/טוני סופרנו.

גיל 22 ביוני 2013

הסיבה שאנחנו מרגישים רגשות עמוקים כל כך כלפי ספורטאים או דמויות על המסך היא כי הטכנולוגיה "מרמה" את המוח שלנו ברמה הבסיסית ביותר לחשוב שהם באמת חברים או מכרים שלנו. הרגשות שלנו התפתחו בתגובה לאינטרקציות עם אנשים קרובים אבל הטלביזיה והקולנוע גורמים לנו לחשוב שהם קרובים למרות שהם לא כאלו. ולמרות שאנחנו יודעים את זה קשה לנו להפריד בין השניים כי הדמויות הללו עוסקות ברמה הבסיסית בדברים שכולנו עוסקים בהם והרגשות שהן חוות מעוררות הזדהות, כעס, אמפתיה וכו' שקל להתחבר אליהם (גם אם בלי הדרמה שמלווה אליהם). לגבי טוני והסופראנוס, אני חושב שאנשים היו בהלם מהידיעה הטריוויאלית שגם לגנגסטרים יש חיי משפחה ולא כל מה שהם עושים סובב סביב אלימות ורציחות של אנשים אחרים (ובסדרה האלימות יותר מוגזמת כנראה ממה שיש באמת). כמו שבוב דילן כתב פעם שגם נשיא ארה"ב צריך לעמוד לפעמים ערום.

אריק 22 ביוני 2013

לגבי חתונה אדומה. אני לא מבין מה הבעיה. ראיתי לסירוגין את שתי הועות הראשונות ובעונה השניה הרצתי את כל הקטעים שבהם הופיעו משפחת סטארק/ סנואו קדימה. דמויוצ משעממות ושחקנים גרועים. אם פעם אראה את עונה ארבע החתונה תחסוך חי עבודה. סדרה יותר גרועה נאבודים שהגמד מציל אוצה וגם גופרי נהדר.

תומר ש 22 ביוני 2013

גם להיות נון קונפורמיסט זה סוג של קונפורמיזם בימינו.

MOBY 22 ביוני 2013

1. העצב על מות דמות הוא מגיע ממדורות השבט לפני 40 אלף שנה ואילך. האגדות משתנות התגובות לא. הטלויזיה והאינטרנט החליפו את השאמאן ומספר הסיפורים.
2. פרס כאדם שחבריו הקרובים והישנים קוראים לו פשפש וחתרן קשה לחשוב שמשהו השתנה. אתם יכולים לאהוב אותו כמה שאתם רוצים תיבת השרצים עוד תיפתח. אני לא חושב שמצבה של ישראל השתנה בקמצוץ מלפני חגיגות ה-90. אבל שיהיה. אם רק ביבי את שרה היו מעיזים להתקרב למספרים ולארוע הפסיכותי הזה. אז נכון אפשר לבקר תקציב לגלידה עד מחרתיים. מן הראוי שיחשפו המספרים. קק"ל או האונברסיטה העברית אסור להם לממן אירוע כזה. בודאי שנשיא מדינה שמבקש בקשיש לחגיגות מעשירי עולם. זה חמור למדי.

אסף THE KOP 22 ביוני 2013

לא נורא, עוד שנה והחתרן הבלתי נלאה ייעלם מהחיים הציבוריים. 40 שנה מאוחר מדי, אבל מילא.

כסיפוביץ 22 ביוני 2013

בשבילי מספיק שוב לראות אותו בתפקיד הקצר ברומן על אמת..
שחקן גדול.

רמי לוי 22 ביוני 2013

לגבי פרס ללא ספק מדובר ביום כיפור של התקשורת הישראל
כל התקשורת האלקטרונית ללא יוצא מהכלל שידרה את המפגע הזה
לעומת זו האינטרנט היה מלא קללות לפרס ובוז לערוצי הטלוויזיה
מסקנה
יש לנו תקשורת אלקטרונית של צפון קוראה אך תיקשורת האינטרנט היא בריאה ומשקפת את רצון העם
או במילה אחת
הטוקבק

רמי לוי 22 ביוני 2013

האם טוני המשיך את התפקיד גם לאחר סוף הסידרה?
הוא חשב שהוא עדין חיי בסדרת טלוויזיה ויכול לאכול ולעשן ולא להתעמל כרצונו?
והנה קראתי לו טוני

נדב 22 ביוני 2013

אני עכשיו בעונה 4 של הסופרנוס

סימנטוב 22 ביוני 2013

הסדרה בשבילי. הקונפליקטים והדמויות חוויה אדירה. טוני הוא דמות מרתקת.
לא מתלהב ממשחקי הכס, ההתכנסות האינסופית לקראת הקרב הגדול לעוסה מדי, והשילוב בין פולחנים, מיניות זולה, נקמות בשם המשפחה מזמן כבר מעבר לשיא.

נחשון שוחט 22 ביוני 2013

אריאל, תודה על הפוסט על גנדולפיני. מעולה.
נקודות נוספות למחשבה:
1. הסופראנוס היא פשוט הטלויזיה במיטבה. סדרת באיכות של סרט קלנוע מצוין. התסריט, הדמויות, הקצב, המוסיקה, האווירה.
2. אין ספק שיש יצר מציצנות חזק מאד בקרב הציבור כלפי חיי הפשע והאלימות. סופראנוס אינה שונה במובן הזה מסרטים של קופולה, סקורסזה (הסרט Goodfellas השפיע מאד על יוצר הסדרה דייויד צ'ייס) וטרנטינו. בתיאוריית פסיכולוגיה/פילוסופיה בגרוש (או לא בגרוש) אפשר לשאול אם קיים יצר רע טבעי שאנו שולטים עליו – מחונכים וממושטרים לשלוט עליו – (תומס הובס, למשל, טען שהאדם רע מטבעו, אבל משיקולים רציונאליים וכדי להגן על עצמו כורת את האמנה החברתית ומוותר על זכותו להיות רע ולנקוט אלימות. גישתי כלפי טבע האדם, חשוב להגיד, הרבה פחות קודרת), מהזווית הזו, בסרטים/טלויזיה אנחנו יכולים להיות בעד הרעים בלי לשלם על זה מחיר. במציאות אנחנו בעד משה נוסבאום.
3. אני לא יודע אם זו הזדהות או גלוריפיקציה. אישית אני לא מרגיש כך. אתה לא רואה את הסדרה ורוצה להיות כמו טוני סופראנו (כמו שאתה רואה משחק ורוצה להיות כמו לברון, נניח). זה יותר שבירה של האבחנות הדיכוטומיות בין טוב לרע. הניגודיות החזקה שקיימת (והיטבת לתאר) שאדם יכול להיות בלתי מוסרי כל כך, אבל באותו זמן גם כריזמטי, רגיש, רגשי ואוהג, בעל חוש הומור, במובנים מסוימים אפילו "טוב". זה מאתגר את האופן שבו נוח לנו יותר לראות את הדברים (או להניח שהם כך). מצד שני, הסדרה גם בהחלט מזעזעת, והיא לא מונעת אלא דווקא מחזקת את רגש הסלידה מהפשע. היא גם מראה שעם כל הכח והעושר, האנשים האלה בסופו של דבר אומללים. היא מתקפת הרבה מהפחדים והאמונות שלנו.
4. בעיקר – מדובר בדוגמה קלאסית להתאמה מושלמת בין דמות ותסריט לבין שחקן מדהים. החומרים מהם עשויה גאונות.

RIP

גרי 22 ביוני 2013

אריאל, באותה מידה כסף זה נייר עם ערך פיקטיבי…

ועדיין, לא נעים לאבד אותו.

דוד המלך זו (ככל הנראה) דמות פיקטיבית, ועדיין שרים שהוא "חי, חי וקיים" כשהקבוצה לוקחת אליפות.

בקיצור, בני-אדם חיים בעולם הפיקטיבי, לא פחות וכנראה יותר, מבעולם "האמיתי".

סקאוזר עייף 22 ביוני 2013

מה שטוב בעונה השלישית של דה קיליניג זה שנגמרו העונה הראשונה והשנייה שנתנו נפח כלשהו לדמויות הראשיות. עכשיו ניתן להתרכז בפרשה עצמה.

העונה השלישית פשוט מותחת יותר ודיכאונית לעזאזל, אחרי הפרק האחרון מזגתי אולד פאשיין מלאה כי נזכרתי שוב באיזה עולם מחורבן אנו חיים.

טוני – אמרת כל מילה.
פרס – עזוב אותך, כל מילה נוספת תנציח את פולחן האישיות.
ברזיל – שמעתי שנימני הצטרף לליכוד, ממש סטייטמנט אמיץ (קללות מילדי בר מצוות וממאוהבי נימני בעוד 1,2,3)

Comments closed