טור דה פראנס 2013 (1) – פרולוג / טור אורח מאת רד סוקס

רד סוקס מגיע להרביץ בנו תורה לקראת הטור ההולך ובא

עונת הכדורגל הסתיימה, ה-NBA נגמר בשעה טובה (הלילות האלו הרגו אותנו) והפוטבול עוד לא מתחיל (אלא אם אתה אוהד ניו אינגלנד, שהחליטו להפוך את הפגרה של האוהדים שלהם למעניינת במיוחד). מה שמשאיר מקום לאירוע של הקיץ, כמו כל קיץ – הטור דה פראנס.

כל מי שמסתובב במערכת של דה-באזר מספיק זמן כבר למד להכיר את המגיב "רד סוקס". הוא זה שגורם לך להרגיש רע כשהוא פותר את כל השאלות של דורפן בחידון השבועי או סתם כשהוא מתקן אותך על שטויות שאתה כותב (הכוונה אליי, כמובן).

הקשר היחיד שלי לטור, חוץ מזה שאני אוהב מאוד להתרווח מולו וזה שטיפסתי את האלפ-דואז פעמיים (באוטו, כמובן,.השתגעתם? גם ככה זה היה נורא קשה) הוא קטן מאוד אבל באדיבותו כי רבה, הואיל רד סוקס להשאיל לנו את הידע שלו לחודש הקרוב ולכתוב לנו כשייזדמן לו על הטור דה פראנס של השנה. אני מקווה שתהנו ממנו כמוני. הוא ביקש לשמור על האנונימיות שלו ואנחנו כמובן נכבד את בקשתו.

אליך, רד סוקס

***

הטור דה פראנס. Le Tour. ה-טור.

שלושה שבועות באמצע הקיץ בהם אנשים עוטי גטקעס זרחני וחובשי קסדה מגיחים מאי שם אל מהדורת "חדשות הספורט". שלושה שבועות בעיצומה של עונת המלפפונים בהם אתה לא לגמרי בטוח אם הבחור בעל פאות הרטרו והשיער המוזר שלפניך הוא לייטון ביינס או שמא בראדלי וויגינס .

3 שבועות בהם נזרקים לאוויר מושגים כ"פלוטון" ו"דראפטינג" באותה נשימה עם "פרסום ראשון!" על השופינג של לירוי צעירי בחנות הבגדים של מאלדיני בקניון ארנה. 3 שבועות של: "יווו מאמי איזה יופי של תמונות", "שמע, שווה לראות את השעמום הזה רק בשביל הנופים", "איפה זה?!? אנחנו חייבים לנסוע לשם מתישהו" ולבסוף "יאללה, כל הטירות האלה נראות אותו דבר, מתי נגמר כבר החרא הזה ואתה נותן לי לראות גיא פינס?". 3 שבועות שבהם נח קליגר כותב על משהו שלא קשור לחוויותיו במחנות.

בשבילי? בשבילי הטור דה פראנס הוא כמו פליאוף הבייסבול באוקטובר. כמו כדורסל מכללות במרץ. כמו כדורגל אירופי בימי ראשון של מאי. חלק ממחזור החיים הסיזיפי.

אין דבר שמרגיז אותי יותר בהתייחסות תקשורת הספורט הישראלית לענף אופני הכביש מאשר הפער בין המתואר בפסקה הראשונה להתעלמות המוחלטת במהלך יתר 49 השבועות בשנה. אפילו האחיינית בת השש שלי יודעת מהו מרוץ האופניים החשוב בעולם, אבל 9 מכל 10 "חובבי ספורט" לא יידעו לנקוב בשני הגראנד טורס האחרים ו"קלאסיקות האביב" הם בשבילם שם של צימר ביסוד המעלה.

ודאי תאמרו: "אז למה אתה מצטרף לעגלה כמו כולם?" ובכן, מאותה סיבה שאיל סגל התחיל לכתוב כאן על שח דווקא בתחרות המועמדים – זה בלי ספק אירוע השיא של עונת האופניים ואין הזדמנות טובה מזו למשוך חובבי ספורט למעקב שותף ומתמיד אחרי הענף.

אז מי אני? זה לא ממש חשוב. יותר חשוב לי להבהיר מה אני לא.

אני לא רוכב. אופניים בשבילי הם שלדה חלודה, שני גלגלים, בלם-רגל חורק וסל מתכת מחובר באזיקונים מאחור. אני לא ממש יודע מה זה "גארמין" או "קראנק", לא מבין כלום ביחסי העברת הילוכים ובטח שלא מכיר את תחושת השריפה בשרירים אחרי טיפוס של 10 קילומטר בשיפוע ממוצע של 10%.

אני אכתוב על אופניים כמו שאריאל כותב על בייסבול וכמו שאברהמי כותב על NBA  – כצופה מן השורה שמנסה לתווך בין המסך וביניכם ואולי גם להכניס כמה תובנות משלו על הדרך. אני משוכנע שיש ביניכם כאלה שחוו על בשרם את הקושי ואת ההנאה שברכיבת כביש ואשמח מאוד אם תעשירו אותנו בתגובות מחכימות. לכל השאר – תחסכו לעצמכם את התגובה המתבקשת שמתחילה במילים "איך לעזאזל אתה מתיימר…". אני לא. אבל אני גם לא אחד מאותם תשעה הנזכרים מעלה. אולי בעוד 3 שבועות גם אתם לא תהיו.

*

הערה חשובה: אם נתעכב להסבר על כל מושג וכל ניואנס, נישאר במקום. למי שרוצה לקבל את הבסיס הראשוני להבנת מה שיקרה על המסך שלו בשבועות הקרובים (בעברית ומפי מישהו שבניגוד אלי באמת יודע על מה הוא מדבר), מומלץ להתחיל מהעמוד המצוין הזה.

***

אחרי 25 שנה של צריכת ספורט מאסיבית אני חושב שאני יכול לנסח כלל אצבע אחד: כמות הקלישאות החלולות הנאמרות בהקשר לאירוע ספורט מסוים עומדת ביחס הפוך לרמת ההיכרות של הדובר עם הענף.

בואו נתעכב לרגע על החבוטה שבקלישאות הטור, זו המכתירה אותו כ"תחרות הספורט הקשה בעולם". זו קביעה מעניינת, במיוחד לאור העובדה שהג'ירו האיטלקי והוואלטה הספרדית (איזו מין שפה זו עברית שאין בה שום דרך נורמאלית לכתוב"Vuelta" ?!) כוללים באופן מסורתי קטעי הרים וטיפוסים בשיפועים שלא תמצאו בשום מהדורה של הטור דה פראנס.

ככה זה כששניים משלושת המרוצים החשובים בעולם נאלצים להיאבק על מקומם בתודעה הציבורית. ככה זה כשעבור 99% מהאוכלוסייה שמחוץ למדינות האופניים המסורתיות, תחרות אופני הכביש היחידה בלוח השנה מתקיימת בצרפת בסוף יוני והג'ירו ד'איטליה משול בעיניהם בחשיבותו לטורניר פטאיה בטניס. ככה זה כשבמשך כמעט עשור רוכב האופניים הטוב בעולם מתייחס לעונה כולה כהכנה למרוץ אחד בלבד שאין בלתו ומתעלם לחלוטין מקיומם של המרוצים הגדולים והחשובים בעולם.

זה לגיטימי לגמרי, רק אל תספרו לי אחר כך שהוא הרוכב הגדול בהיסטוריה.

המאבק של שני הגראנד טורס האחרים לזכות בהכרה כשווי ערך לטור (ואולי יש לומר התחרות בין שניהם על הסגנות) הפך בשני העשורים האחרונים ל"מירוץ חימוש" אגרסיבי שבו כל מהדורה מנסה להתעלות על קודמתה בכמות קטעי ההרים ואורכם, במספר סיומי הפסגה, בתלילות שיפועי הטיפוס והירידות וכיוצא באלה אלמנטים סדיסטיים.

כך, כשהבינו האיטלקים את כוח המשיכה של טיפוס לפסגות הטור האגדיות ובראשן Mont Ventoux ואלפ ד'ואז, התחילו רוכבי הג'ירו לטפס תדירות לפסגת המורטירולו האימתנית. הספרדים לא יכלו לעמוד מנגד וכך נולד הטיפוס החולני להר האנגלירו שהפך לסטנדרט הקושי החדש ולסימן ההיכר של הוואלטה.

מה עשו באיטליה? הכניסו לפרוגרמה את הטיפוס על מכשיר העינויים העונה לשם זונקולאן. הדבר הגיע עד כדי כך שרוכבים רבים מתחו ביקורת חריפה על כך שהמרדף אחרי סף הריגוש של הצופה בא על חשבון בטיחותם ובריאותם (וזכורה במיוחד מחאתו של דיוויד מילאר הסקוטי שירד מאופניו מטרים אחדים לפני קו הסיום של קטע רצחני ורוויי התרסקויות, בערפל ותחת גשם שוטף על פסגת האנגלירו בספרד, הסיר את מספר המתחרה שלו, הניח אותו על הכביש ממש לפני הקו ולמעשה פסל עצמו מהמשך המרוץ). רק לפני שבועות אחדים שונו לחלוטין 2 קטעי ההרים המכריעים של הג'ירו ד'איטליה עקב מזג אוויר מושלג בפסגות ואנחנו בהחלט עשויים להידרש לסוגיה הזו גם בטור.

אז מה חשבתם, שהצרפתים יתפשרו במהדורה ה-100 של הטור על משהו פחות מספקטקולארי? הצחקתם את כריסטיאן פרודום ושות'.

מה בתפריט? תכנית מרוץ שמשלבת טיפוסים לפסגות איקוניות, מעברים בנקודות ציון היסטוריות ותיירותיות, קטעי נג"ש חורצי גורלות (רכיבה אישית/קבוצתית נגד השעון – תתחילו להתרגל לראשי התיבות), מאוצים המוניים, ירידות ב-100 קמ"ש ועוד הרבה ממתקים ותופינים ביניהם. המכורים הכבדים מביניכם ממילא יישבו מדי יום מול המסך (והשבוע שבו מתנהלים הטור דה פראנס וטורניר ווימבלדון במקביל מצדיק בהחלט הענקת פרס נובל לממציא כפתור ה"BACK TO LAST" בשלט). עבור הציבור הרחב שווה לסמן כמה נקודות ציון משמעותיות על לוח השנה.

map_home

צפיית חובה:

  •  קטע מס' 8, שבת 6.7 – סיום ב-Ax 3 Domaines: הטור מגיע לפירנאים לקטע הררי "אמיתי" ראשון עם סיום קשוח ביותר. הזיקוקים יתחילו לעוף ויהיו מועמדים שיפסידו את הטור כבר כאן.
  •  קטע מס' 15, ראשון 14.7 – סיום ב-Mont Ventoux: בשנת ה-100 שלו מטפס הטור לקו הסיום על הפסגה האיקונית ביותר בצרפת, ביום הבסטיליה. Enough said.
  •  קטע מס' 17, רביעי 17.7 – רכיבה אישית נגד השעון (ITT): נג"ש קצר יחסית (32 ק"מ) אבל בתוואי שכולל שתי עליות רציניות, אפס מטרים במישור ונוף שווה במיוחד. קטע מכריע בכל תסריט שהוא.
  •  קטע מס' 18, חמישי 18.7 – טיפוס כפול לאלפ ד'ואז: בכל גראנד טור יש "קטע מלכותי" שעיני כולם נשואות אליו מיום פרסום תוואי המרוץ. בטור ה-100 קיבלנו (אולי) את קטע המאה. קלאסיקה אוטומטית עוד לפני הזינוק.
  •  קטע מס' 20, שבת 20.7 – סיום ב-Annecy–Semnoz: יום לפני ההגעה לשאנז אליזה הטור נותן הזדמנות אחרונה לתיקונים עם סיום בעלייה קשה ותלולה. דרמה לפנתאון?

למיטיבי לכת:

  •  קטעים מס' 2+3, ראשון-שני 30.6-1.7 – קורסיקה: שני קטעי הרים בינוניים ותמימים לכאורה, עם טוויסט בדמות עליה קצרה ותלולה כ-12 ק"מ לפני הסיום. הזדמנות ראשונה לפתוח פערים?
  •  קטע מס' 4, שלישי 2.7 – נג"ש קבוצתי: ה-TTT  חוזר לטור עם קטע שעל אף קוצרו (25 ק"מ) ומישוריותו ייצור טלטלה בדירוג.
  •  קטע מס' 19, שישי 19.7 – עלייה לצורך ירידה: יום אחרי הקריעה באלפ ד'ואז, הפלוטון ירכב 200 ק"מ עמוסי עליות (2 מקטגורית העל + 2 מדרגה 1) ויסיים בירידה לקו הגמר. באורכ כזה, בפרופיל כזה ובנקודת הזמן בה הוא מגיע – אולי הקטע המפרך והקשה בטור כולו.

במקום ערב שקופיות עם בן/בת הזוג:

  • קטע מס' 11, רביעי 10.7 – נג"ש אישי ל- Mont-Saint-Michel: הסיום במפרץ היפהפה מול אחד מאתרי התיירות המפורסמים בצרפת יזכיר לכם כמה הייתם מטומטמים כשפעם העדפתם סופ"ש בפאריז על שבוע בנורמנדי.
  • קטע מס' 21, ראשון 21.7 – שמפניה בשאנז אליזה: ולכבוד מהדורת המאה – התחלה בגני וורסאי, ביקור בלובר וסיום בשער הניצחון בשעת השקיעה. טוב, אולי בעצם לא הייתם כל כך מטומטמים.

יאללה, שיתחיל כבר.

(בפעם הבאה: מי ומי בפלוטון).

שברי זכוכית
מסקנות מאליפות (פיינלס 8)

No Comments

בני תבורי 23 ביוני 2013

יש!

יוני (המקורי, מפעם) 23 ביוני 2013

זה מה שעושים בוושינגטון עם בן/בת הזוג? שקופיות? :)

כיף של טור, הא הא. למרות שלא מאמין שאצפה ביותר מחמש דקות, כיף לקרוא וללמוד.

דרור 23 ביוני 2013

אני חייב להודות, למרות שאני כן רוכב על אופני כביש (ולכן אני כן יודע מה זה קראנק ולמה גארמין עדיף על פולאר), שגם אם אני כותב על הטור, עדיין זה יהיה כמו אריאל שכותב על בייסבול (כי אני מניח שהוא לקח פעם אלה או כפפת ביסבול וזרק כדור).
אין שום קשר בין מה שאנחנו עושים בשבת על הכביש למה שהרוכבים הללו עושים. באמת שלא.
זה לא רק ההבדל בין חובבנים לספורטאים מקצועיים. זה הידיעה שלא משנה כמה היית מתאמן, לא היית יכול להיות שם. בדיוק כמו שכל אימוני הכדורסל בעולם לא היו הופכים אף אחד מאיתנו למישהו שיכול בכלל לחשוב על ה-NBA (או אפילו על הליגה הישראלית, למען האמת).
ספורט מקצועני הוא כזה השייך לקבוצה של סופרמנים. בכל תחום. אנשים שמקדישים את כל חייהם לדבר מסוים, ולמרות זאת, רק בודדים מתוך אלו שעושים זאת מצליחים בכלל להיכנס לקבוצת המתמודדים. אין בכלל מה לדבר על אלו שאנחנו יודעים מי הם.
אז במובן הזה, אין שום משמעות לשאלה אם אתה עלית בחייך על אופני כביש או לא.

ולגבי השאלות שהועלו – אני חושב שבספורט מקצועני יש סיכונים. עליה בקור ובשלג (כמו שהיה השנה בסוף קטע 20 של הג'ירו, לדוגמה) זה משהו שיכול לסכן את הרוכבים, אבל לא יותר מאשר ירידה ב-90 קמ"ש של אחד מקטעי ההרים. זה חלק מהסיכונים שיש כאן, ולא נראה לי שעם כל הליווי שיש להם, באמת מדובר בסיכונים מוגזמים.

red sox 23 ביוני 2013

סיכונים בספורט מקצועני הם אכן חלק אינטגרלי מהמשחק. הבעיה נוצרת כשהספורטאי חש שהסיכון שכרוך בתחרות לא נובע מהצורך להכריע מי הטוב ביותר, אלא מהצורך לספק את תאוות האקשן (והדם?) של הצופים.

היתרון במרוצי אופניים הוא שלרוכבים יש סנקציות ואמצעי מחאה לגיטימיים להבהיר את עמדתם. כבר ראינו שינויי קטעים וראינו ביטולי קטעים, אבל לי תמיד היה קשה יותר לראות דווקא פעולות הפגנתיות של רוכבים כאשר מארגני המרוץ חייבו אותם לרכב קטע שלדעתם סיכן אותם ללא צורך. בין היתר זכורה רכיבה מנהלתית ללא תחרות ואפילו מחאה בדמות רכיבה תחרותית לגמרי של קטע מלא ללא אמצעי קשר (אירוע מרתק בפני עצמו ברמה הטקטית).

ושוב – כרוכב חובב, אשמח אם תעשיר את הדיונים במהלך הטור.

גיא 23 ביוני 2013

טור נפלא, לא הפסקתי לצחוק (נח קליגר…)
יש לך את זה
תישאר…

אריאל 23 ביוני 2013

אליפות העולם בסמים. אני אוותר

צור שפי 23 ביוני 2013

גם אני התפלאתי שלא היה שום איזכור שמדובר בקמ"ג (לא הקריה למחקר גרעיני ליד סימונה מדימונה אלא קרקס המסוממים הגדול) אבל בגלל שמדובר בפוסט פתיחה חגיגי אפשר לתת כאן הנחה, מן הסתם הנושא יצוף במעלה הטור (למי שלא שם לב, זה היה משחק מלים שכזה).

ועוד דבר קטן רד, למה יצא קצפך דווקא על היעדר תרגום ל-vuelta כאילו שלג'ירו ולטור יש תרגום. אם אתה דווקא מתעקש הרי ש"סובב ספרד" הוא תרגום מדויק ונאמן ל-vuelta d'Espana

אריאל גרייזס 23 ביוני 2013

אני לא יודע מה תהיה התשובה של רד סוקס לנושא (אני חושב שהוא התעלם מהנושא באלגנטיות, וידע למה) אבל אני אגיד לך מה אני חושב:
1. סמים הם דבר נתון. צריך להלחם בהם בקביעות, אבל אני לא חושב שצריך לתת לזה להשפיע על ההנאה מהספורט. כשאני רואה רוכבים נאבקים על איזה גבעה קטנה כמו האלפ-דואז, אני לא חושב על הסמים שהם לקחו. המאבק הזה הוא מאבק אנושי ופיזי מטורף בלי קשר בכלל למה שלקחת.
2. כל סוגי הספורט האחרים מלאים בסמים. מי שעוקב אחרי ה-NFL, למשל, יודע שהשחקנים שם מפוצצים בסמים, רק ששם נלחמים בזה הרבה פחות. רק עכשיו גילינו שבבייסבול עדיין משתמשים מלא בסמים. נראה לי טפשי להעניש דווקא את הספורט שמנסה להלחם בזה. במידה מסוימת אתם מעדיפים לא לדעת.
המחשבה שיוסיאן בולט נקי מסמים היא בעיניי מגוחכת. זה לא משנה את העובדה שאני מתלהב בכל פעם שהוא שובר שיא עולם.

איציק 23 ביוני 2013

עד שכתבתה, לא היה לי מוסג שבאו]ניים יש סמים. אני בכלל לא מבין מזה אופנים על סטרואידים.

red sox 23 ביוני 2013

צור – אי ההתייחסות לנושא הסמים נובע מהחלטה מודעת לגמרי. הסיבה – מבחינתי זה לא אישיו. לא חלילה כי אני מעמיד פנים שהדבר לא קיים, אלא כי ביום פתיחת הטור הנושא אינו רלוונטי.
מבחינתנו כצופים יש רק שתי הנחות אפשריות:
1. כולם מסוממים (ואז מבחינתי אין לגיטימציה לקיום האירוע כולו).
2. כולם נקיים כל עוד לא נתפסו (ואז הנושא הופך לנון-אישיו).

כיוון שבחירה באופציה הראשונה תחייב אותי לוותר מראש על הענף שאני אוהב, אני בוחר במודע "לאפשר" לרוכבים העומדים על קו הזינוק להתחרות. זו החלטה שנעשית מתוך ידיעה שמי שמרמה ייתפס. מאיפה הביטחון אתה שואל? מהעובדה שעד כה הצליחו רשויות הפיקוח להפליל ולהרשיע כמות ספורטאים שאין לה אח ורע בשום ענף אחר.

red sox 23 ביוני 2013

נקודה שחשבו לציין בהקשר הזה – כמות עבירות הסמים היום אינה גבוהה ולמעשה רוב הרוכבים שמושעים היום נענשים למעשה על עבירות שביצעו לפני שנים.
לאנס ארמסטרונג הוא כמובן הדוגמה המפורסמת מכולם אבל הוא לא היחיד. שיאן ההופעות בטור, ג'ורג' הינקאפי, חזר רק לאחרונה מהשעיה שנגזרה עליו לאחר שהודה מיוזמתו בעבירות סמים שנעשו לפני עשור וחצי. ויש דוגמאות נוספות.

red sox 23 ביוני 2013

לפני כמעט עשור, סליחה.

rbi 24 ביוני 2013

יש אופציה שלישית שאותה אני בוחר.
כולם מסוממים ככה שלסמים אין השפעה כי בגלל שכולם משתמשים יש פה אפקט הניטרול ואז באמת הכי טוב לוקח.

בני תבורי 23 ביוני 2013

רד סוקס לא קורא את הפוסטים שלי ולכן נמלטתי בעור שיני מההצלפות החינניות שלו. אני דווקא מכיר קצת מונחים מעולם האופניים, אבל זה מגובה בשמונה שנות רכיבת שטח קבועה בלי הנחות. שטח, לא כביש. יש הבדלים אבל הבייסיק אותו דבר. אני גם לובש טייטס, אבל מקפיד על שחור מרזה ומכנסיים עם כיסים מעל, לנייד, למפתח השערים בגדר של הקיבוץ ובננה. מה שכן, שווה לראות את הטור, לפחות בשלבים המכריעים שלו, יש שם דרמה, נבזויות, רמאויות, ניצול, עבודות כפייה ותמיד נהדר לראות מהמזגן מישהו אחר מזיע.
תודה לאריאל על ההישג הנדיר שאני כשלתי בו, להביא לנו את הטור קרוב ומקצועי, תודה לרד סוקס על הפוסט והבאים אחריו. אני במקביל עובד על פרוייקט חדש שמטרתו חשיפת זהותו האמיתית של רד סוקס. הרמז היחיד שבידי, הוא רוכב על אופניים של קיבוצניק.

red sox 23 ביוני 2013

לצערי אני קורא אותך רק פה ובחדר הנעליים (ז"ל?). אתה צריך לכתוב יותר…

גיל 23 ביוני 2013

אני מודה שאחרי שהייתי שנים צופה נלהב בטור ב5 השנים האחרונות אני בקושי מסתכל. איזו סיבה יש לצפות בטור שאתה לא יודע אם מחר ישללו את התואר מהמנצח? וכן, אני יודע שהם נלחמים בסמים אבל כל עוד הוא לא יהיה נקי ותהיה יציבות בנושא קשה לי להנות ממנו.

red sox 23 ביוני 2013

כל נושא מחיקת ההיסטוריה ושלילת התארים זו נקודה מצוינת ששווה להקדיש לה דיון. כיוון שחוץ מאוהדי ספורט יש כאן גם אנשים עם נגיעה לפילוסופיה והיסטוריה, זה בהחלט עשוי להיות דיון מרתק.
בנוסף, יש פה פורום רחב של חובבי ספורט מכללות (שם אותה תופעה מתקיימת בנסיבות שונות לגמרי) כך שבכלל צפוי דיון מרתק.

הכנסתי את הנושא לרשימת הנושאים שיעלו בפוסטים.
עכשיו יש לך סיבה טובה להמשיך לקרוא ;-)

גיל 23 ביוני 2013

אל תדאג, את הפוסטים אני בטוח אקרא, רק שלא בטוח שאצפה במירוץ.

udi 23 ביוני 2013

איזה כייף! כל הכבוד על היוזמה רד סוקס.
ועכשיו מה עם קצת הימורים? ברור ששתי הפייבוריטים הם קונטאדור ופרום. אני הולך על פרום אבל זה יהיה צמוד, מאוד צמוד!
וקטע 18 באמת יהיה רצחני עם 2 עליות HC. יהיה מרתק.

MOBY 23 ביוני 2013

מקווה שתצליח לעורר את מה שכבה אצלי כבר כמה שנים טובות. אינדוריאן היה נהדר פנטאני היה מטריף (אז עוד היינו נאיבים) אפילו ההתחלה של ההוא מהדואר היה מרתק.
אבל אז זה הפך מסחרי ופתאום הוולטה והג'ירו לא נחשבו כלל. ואז תפיסה של אחד ועוד אחד ועוד אחד וההוא עם הסרט הצהוב. ונשברתי, אני רוכב לי בשטח לבדי והנופים לבדם לא מחזיקים אותי. השידור ביורוספורט הוא מופת. מעניין מה ייצר ערוץ הספורט.

udi 23 ביוני 2013

אתה יודע אם זה שמשדרים בערוץ הספורט אומר שיורידו לנו את השידור של יורוספורט?
מקווה מאוד שלא.

מתן גילור 23 ביוני 2013

בתפקיד האחרון שלי בצבא החליף אותי מי שהיה אלוף ישראל באופני הרים לנוער (או משהו כזה). בכל חיי לא זכור לי ששמעתי פרשנות כל כך טובה ומעשירה על איזשהו טורניר ספורט בכל יום ובכזו אינטנסיביות.

כאשר יחל הטור, ואם אין התנגדות, אני אנסה לגרום לו להשתלב בדיונים.
רד סוקס, אם מוצא חן בעינייך הרעיון, נא לתזכר אותי.

אייל הצפון 24 ביוני 2013

רבאק, 21 קטעים ב-23 ימים. כשכל קטע ארוך יותר ממה שאני מסוגל לעבור ביום (בנהיגה). ברור שיש שם חומרים אסורים לשימוש. לא מדובר בסטרואידים, כי הדבר האחרון שרוכב אופניים צריך זה שרירים מנופחים, אלא בעיקר בחומרים שמשפרים את יכולת נשיאת החמצן של הדם ומקצרים את זמני ההתאוששות.
בכלל עדיך לדעתי לא להשתמש במילה סמים. אלכוהול, ניקוטין, קפאין THC ו-LSD כולם סמים, ודווקא אלו שמוגדרים כחומרים אסורים הם פחות מסוכנים, הן מבחינת הנזק למשתמש והן מבחינת העלות לחברה. שלא לדבר על כך שחומרים טבעיים הם לא בהכרח פחות מזיקים.
אז מעבר לדמגוגיה של עצם השימוש במילה סמים:
כל אדם לוקח חומרים משפרי ביצועים.
יש חומרים משפרי ביצועים שהם בלתי חוקיים, והרבה פעמים בהחלטה על מה חוקי ומה לא מעורבים גורמים פוליטיים.
ולמרות זאת חשוב שיהיה פיקוח ותהיה ביקורת על השימוש, כדי שיהיה אינטרס לפתח חומרים טובים יותר ובעלי פחות תופעות לוואי.

נר הלילה 24 ביוני 2013

דווקא הסמים מעניינים בהיבט שנגעת בו די באריכות- האם זאת לא תחרות קשה מידי ? יכול להיות שאחת הסיבות לסימום היא ההקצנה הזאת שיוצרת תחרות לא מוסרית כי סמים בה הם ממש בגדר must ?
אם אני זוכר נכון כל איסור הסמים בספורט הוא תוולדה של אירוע במירוץ אופניים אולי אפילו בטור, של רוכבים שדילגו על שלב העילפון ופשוט התמטתו ומתו באמצע עלייה. אירוני משהו בהתחשב במצב הסמים בעולם האופניים בשני העשורים האחרונים.
רק לשם רפרנס אני חושב שנכון להיום ראלי דקר הוא תחרות הספורט הכי נלוזה בנמצא, כי אנשים מקריבים את חייהם באופן קונסיסטנטי על מזבח הבידור להמונים הזה. במובן זה הטור לא גורם למוות אבל כן לפגיעה מובנית לטווח ארוך במשתתפים ועקרונית מדובר בפגם מוסרי דומה.

אריאל גרייזס 24 ביוני 2013

כמעט כל ספורט מקצועני עושה את זה. באגרוף הם לא מסתכנים בפגיעה לצמיתות בשביל בידור להמונים? בפוטבול, יש להם נזקים קשים מאוד לאורך טווח בדיוק בשביל הסיבה הזאת.
ספורט מקצועני הוא לא בריא. אבל איפה שיש כסף, אנשים יהיו מוכנים להקריב את הבריאות שלהם

red sox 24 ביוני 2013

אתה צודק בהחלט.
למיטב הבנתי, הבעיה הפיזיולוגית העיקרית היא בזמני ההתאוששות הקצרים ובעומס הפיזי המצטבר (ולא בקושי הטיפוס הספציפי ביום זה או אחר). החומרים משפרי הביצועים שנתפסו אצל רוכבי אופניים הם כאלה שנועדו להתגבר על היעדר היכולת של הגוף להתמודד עם מאמץ מתמשך ובעיקר כאלה המשפרים את פעילות מחזור הדם וייצור כדוריות הדם (בניגוד לסטרואידים נניח).
הטענה שהסימום לא נובע מהרצון להתעלות מעל המתחרים אלא כתולדה של רמת הקושי המוגזמת של התחרות היא טענה נפוצה מאוד. אני לא בטוח שאני מסכים איתה, אבל דווקא במישור הזה יש הרבה מה לעשות בלי לפגוע בהנאה של הציבור ובמורשת של הגראנד טורס: להוסיף יום מנוחה, לקצר מ20-21 קטעים ל18-19, לקיים רכיבות נג"ש (מאמץ עצים ואינטנסיבי אבל לזמן ולמרחק קצרים מאוד שמותירים גם זמן התאוששות ארוך יותר) וכו'. את כל זה אפשר לעשות בלי לפגוע בטיפוסים הקלאסיים, במאוצים ההמוניים ובשאר האלמנטים שהם המסורת, הפנים והפרסטיז' של מירוץ קטעים ארוך.

נר הלילה 24 ביוני 2013

ואלו (פוטבול ואיגרוף) באמת שני ענפי ספורט לא מוסריים. אם נלך לביסבול בהשווואה, אני לא תוכל לטעון שכל הענף מסומם באופן גורף או שאי אפשר להיות מקצוען בלי לקחת סמים.
אני מסכים עם הצעות השיפור שלך.

Comments closed