סופו של עידן

דוק ריברס לא היה מאמן מרגש, אבל הוא יצר קבוצה מרגשת. והעזיבה שלו מסמלת את סופה של הקבוצה הזאת.

זה היה צריך לעלות כבר בבוקר, אבל הייתי צריך קודם כל לפרוק קצת תסכול ועכשיו הגיע תורו של דוק ריברס.

הפרידה מהדוק היתה צפויה. למעשה כבר בסוף שנה שעברה הרגשת אצלו את עייפות החומר והוא שקל לעזוב את הסלטיקס ואחרי העונה, כשברור ומובן שהולכים לבניה מחדש, לא היתה שום סיבה אמיתית להחזיק אותו אצלנו.

שני הצדדים מקבלים את מה שהם רוצים – הסלטיקס לא ייצטרכו לשלם הון עתק (יחסית, כמובן) למאמן שיתבזבז על עונות בינוניות, במקרה הטוב, ודוק ריברס מקבל ללכת לקבוצה שבה הוא יוכל להתמודד על האליפות (לפחות תיאורטית).

למען האמת, מה שקורה עכשיו היה צריך לקרות בסוף שנה שעברה, יש יגידו – לפני שנתיים, כשברור היה שלסלטיקס אין את מה שצריך כדי להמשיך להתמודד ברמות הגבוהות, וזה שריברס בעצם משך עוד עונה עיכב את תהליך הבניה מחדש בשנה.

אם באמת נכנסים לזה, קשה שלא לתהות האם הסלטיקס לא חיכו יותר מדי.

לפני שנה ובטח לפני שנתיים, הם היו מסוגלים לקבל בחירות דראפט הגונות בשביל גארנט ופירס, וגם בשביל אלן לפני שסיים את החוזה שלו, בחירות שהיו מאפשרות להם לבנות את הקבוצה מחדש בשנים הקרובות.

לאור המצב של שני האחרונים (בעיקר גארנט) בעונה האחרונה, הסיכויים לקבל בחירות מהסוג הזה עכשיו הן די קלושות. למעט מזל גדול או סתם טאנקינג מטורף (שאני לא מוציא מכלל חשבון, הרי הסלטיקס עשו זאת כבר בעונה שקדמה להגעה של גארנט ואלן), תהליך הבניה מחדש הזה צפוי לקחת תקופה די ארוכה.

מעניין מהבחינה הזאת להשוות בין שניים מהמועדונים של בוסטון, שנוהגים בדיוק בצורה הפוכה בהקשר הזה.

הניו אינגלנד פטריוטס של ביליצ'ק היו לאורך השנים ביזנס נטו. אם שחקן יכול לתרום לי הוא יהיה פה, אם אני יכול להשיג שחקן טוב יותר באותה משכורת אני אוותר עליו, לא משנה כמה הוא תרם בעבר למועדון.

זה קרה עם וינאטרי, שהביא במו רגליו אליפות או שתיים, זה קרה עם דיון בראנץ' שהיה MVP של הסופרבול, זה קרה עם לויר מילוי שהיה מאבני היסוד של הגנת הסופרבול הראשונה, זה קרה עם ריצ'רד סימור שהיה בחירת הדראפט הראשונה המוצלחת ביותר בעידן ביליצ'ק ולאחרונה זה גם קרה עם ווס וולקר, הרסיבר הפורה ביותר של הפטריוטס אי פעם.

כי אצל הפטריוטס אין סנטימנטים. להיפך, הפטריוטס יעדיפו להפטר מהשחקן דקה או שתיים לפני שהם מעריכים שמתחילה הירידה (מה שהתברר כנכון לגבי כמעט כל המקרים לעיל) מאשר לשלם את המחיר של להגרר עם שחקן פחות טוב, רק בגלל שהוא היה פעם סמל במועדון או סתם שחקן טוב מאוד.

הסלטיקס לא עשו את זה. פול פירס הוא כמובן אחד מחמשת שחקני הסלטיקס הגדולים בהיסטוריה (אחרי ראסל, בירד והאבליצ'ק, בספר שלי) ולקווין גארנט וריי אלן, גם אם הם אף פעם לא היו בשר מבשרו של המועדון, עדיין היה להם עוד קצת גז במיכל והשילוב של הסנטימנטים יחד עם התקווה שאולי, אולי, תהיה עוד התחברות אחת אחרונה – הרי רק שנה שעברה הודחנו בשבעה משחקים מול האלופה – השאירו אותם לעוד עונה. ועוד אחת.

קשה לי להגיד איזה גישה היא העדיפה.

אם כל מה שמעניין אותך זה תארים, הרי שההחלטות שהפטריוטס לוקחים הן הנכונות.

אבל אני חושב שיש קצת יותר לאהדה של קבוצה מאשר זכיה בתארים.

לאהוד קבוצה זה להמשיך לעודד שחקנים גם כשהם לא בשיאם. וכן, גם להמשיך להחזיק שחקנים שהם סמל במועדון, גם אם זה אומר דחיה בתקוות האליפות של אותה קבוצה.

בדיוק כמו שאני לא רוצה לראות את טום בריידי משחק במדים שהם לא הכחול-אדום-לבן של הפטריוטס, אני לא יכול לדמיין את פול פירס משחק בשום דבר חוץ מהירוק של הסלטיקס, וכולי תקווה שזה לא ייקרה. אפילו אם זה אומר עוד שנה או שנתיים של בניה מחדש. עברנו 20 שנה של יובש, נסבול עוד קצת, לא קרה כלום.

*

טוב, מילה בכל זאת על הדוק, אחרי הכל הוא הסיבה ל"מסיבה".

אני לא בטוח למה, אבל אף פעם לא התחברתי לריברס באמת. כשפרנקונה ותיאו אפשטיין, השניים שאחראיים לאליפויות של הרד סוקס אחרי 86 שנים של יובש (עכשיו, זה יובש!), עזבו את בוסטון כאב לי ממש, אפילו שזה היה הדבר הנכון לעשות. גם כשביליצ'ק יעזוב, אני משוכנע שלא יהיה לי קל.

במקרה של ריברס, לא הסתובבתי היום באיזה שהיא תחושת אבל. צבט קצת בלב – וזהו.

האמריקאים אוהבים להגיד ש"אין הזדמנות שניה להתרשמות ראשונית" (זה נשמע יותר טוב באנגלית) ואני מניח שזה המקרה שלי עם ריברס.

מעטים זוכרים את זה, אחרי השנים האחרונות המוצלחות, אבל העונות הראשונות של ריברס בבוסטון היו זוועה. דווקא בהתחלה, לאור ההצלחה היחסית באורלנדו הייתי אופטימי אבל עם הזמן זה נראה יותר ויותר רע. אני עוד זוכר את ביל סימונס יורד על הרוטציות ההזויות של ריברס ובסופו של דבר אפילו קורא לפיטוריו.

למזלו של ריברס, דני איינג' (עם קצת עזרה מידידים, תודה לך קווין מקהייל!) הציל לו את הקריירה ואני חושב שזה לא מפתיע שכשהגיעו לו שחקנים מנוסים וטובים ריברס פרח.

דוק ריברס הוא בעיניי אחד המייצגים הטובים ביותר של דור המאמנים החדשים, זה שגם אריק ספלטורה חבר בו, מאמנים שפחות עסוקים ב-X ו-O ויותר ביחסי אנוש, היכולת להוציא את המקסימום מהשחקנים ומרקם קבוצתי.

כשיש לך שחקנים מנוסים, שאתה לא צריך להרביץ בהם תורה וללמד אותם את היסודות, דוק היה מושלם לתפקיד. מהסיבה הזאת, אני גם חושב שההתאמה שלו לקליפרס (בהנחה שכריס פול יישאר שם, שזאת הסיבה העיקרית שהם הביאו את ריברס מלכתחילה) צריכה להיות מצוינת.

אז תודה לך, דוק, היית האיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון – בדיוק כדי ליצור את קבוצת הכדורסל שהכי ריגשה אותי מאז יוגופלסטיקה של סוף שנות השמונים.

אני לא יודע אם אתגעגע אליך אישית, אבל לקבוצה שהדרכת, זאת שהביאה לי אליפות ראשונה אחרי כל כך הרבה זמן, והיתה כל כך קרובה לעוד אחת (סמממק, זה עדיין כואב), אני ועוד איך אתגעגע.

bos_u_doc-rivers_mb_600

******************************

בנימה אחרת, אני אנצל את הטור הזה וגם כמה מהבאים לקידום עצמי חסר בושה.

ליגת הפוטבול הישראלית תפתח בסתיו הנוכחי את עונתה השביעית, ועם התרחבותה, גם סגל השופטים, שעבדכם הנאמן נמנה על שורותיו, מחפש לגדול.

אם אתם (וגם אתן, מקדמים שופטות בברכה) אוהבים פוטבול ורוצים לתרום להתפתחות הענף בארץ, זאת ההזדמנות להצטרף לסגל השופטים של ליגת הפוטבול הישראלית וגם לצפות במשחק מהמקום הכי טוב – על כר הדשא.

אין צורך בניסיון קודם (במשחק או בשיפוט), כל מה שצריך הם הבנה בסיסית בפוטבול והרבה רצון טוב, אנחנו כבר נדאג לשאר.

המשחקים נערכים ברחבי הארץ (מבאר שבע בדרום ועד נהריה בצפון) בעיקר בסופי שבוע, ולו"ז השיפוט גמיש ומותאם לצורכי השופטים.

אם אתם מעונינים או יש לכם שאלות, נא צרו איתי קשר ב-ariel.greisas בג'ימייל.

 

היה כיף. תחזרו מהר!
שלום כיתה א'

No Comments

טל 25 ביוני 2013

שיצליח. אנחנו חייבים לו תודה גדולה, וכריס פול חייב אליפות.

חשבתי הרבה על סידרת הגמר הזו מול הלייקרס לאחרונה. הרגשתי קצת כמו אלו שעברו טראומה, נניח שיטפון, ורואים בטלויזה שיטפון כמה שנים אחר כך ואז אמרים שזה החזיר אותם לאסון שלהם. סדרת הגמר השנה הזכירה מאוד את הסידרה מול הלייקרס ופתחה לי את הפצעים.

מבחינתי שיקח את גארנט ואפילו פירס ויקחו אליפות. רק טוב יצא מזה לכולם.

Martzianno 25 ביוני 2013

אני עוד זוכר לדוק חסד נעורים מאטלנטה, קבוצה שמאיזושהי סיבה שלא נהירה לי לגמרי עד היום, אהדתי אותה בנעוריי.
יש מצב שהוא זה שיוציא מכריס פול את השתי אגורות שחסרות לו לשקל.

Martzianno 25 ביוני 2013

ואם גם ייקח אליפות מהלייקרס על הדרך, דיינו!

ליאור 25 ביוני 2013

שנת ה "טאנקינג"
השנה הרבה קובוצות הולכות לעשות טנקינג ואני מאמין שבוסטון תהיה אחת מהן.
הסיבה לטאנקינג היא אחת:
Andrew Wiggins

מאז הדראפט של אודן ודוראנט ואולי אפילו מאז הדראפט של לברון לא ראיתי כזה רעש על שחקן.

דוגמא לאתר של mock draft 2014
Andrew Wiggins, F ,6-8 ,Kansas.
A gift from the basketball gods. Wiggins was born to play basketball. His ability is off the charts and his potential limitless. He is a different player than Lebron James in that Lebron is a more natural passer and Wiggins is a more natural scorer but he could be the next King of the NBA.

וקוראים אותו דבר בכל האתרים שבנושא, אז היכונו לשנת "טאנקניג" של הרבה קבוצות.

אלון 25 ביוני 2013

אולי זה נכון אבל את אותם דברים אמרו גם על הריסון בארנס.

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

וגם על לברון ודוראנט. המסקנה שיהיה הרבה טאנקינג היא הגיונית, לא משנה מה ייצא ממנו בסוף

יואב בורוביץ' 25 ביוני 2013

אחלה טקסט, אבל אני לא חושב שב-NBA ניתן כמעט ללמד יסודות- ולא משנה איפה. אני גם לא קונה את הקטע של מאמני X AND O- זו בעיקר גלוריפיקציה של התקשורת. לא מאמין במאמנים כאלה בכלל, ובטח לא ב-NBA.
בנוגע לדוק- הוא כנראה מאמן טוב. כי ההישגים שלו בבוסטון טובים. וגם הקבוצה שלו שיחקה יחסית חכם ועם הקרבה.
אבל לומר שבקליפרס יש לו סיכוי (גם אם הוא תיאורטי) לזכות באליפות זה קצת מרחיק לכת..

יריב 25 ביוני 2013

למה שאי אפשר יהיה ללמד יסודות ב NBA? אתה חושב שאין לקבוצות זמן לזה? אין להן כלים לזה? הן לא חושבות שזה חשוב? לא חושבות שזה משתלם (להן)? יש יותר מדי דגש על הצלחה מיידית? מה הסיבה שבגללה אי אפשר ללמד יסודות ב NBA אבל אפשר במקומות אחרים (קולג'ים, אני מניח)?

ניצן פלד 25 ביוני 2013

אויש נו יואב, אויש נו יואב, אויש נו יואב, אויש נו יואב

כמה מאולץ זה כבר יכול להיות, כמה פעמים עוד נקרא את המנטרה הזו?

נגד מי אתה נלחם?

אם אתה לא זוכר, תסתכל על קצת קטעי וידאו של הבולס מהעונות הראשונות של ג'ורדן תחת לוקרי או קולינס, ואז תחת ג'קסון ו-ווינטר, ותגיד לי אתה אם הנעת הכדור המופלאה והתנועה ללא כדור שהם הביאו לא העלתה את הרמה של הקבוצה הזו בדרגה או שתיים והפכו אותה לאלופה.

תסתכל על סקרמנטו של אדלמן ותגיד לי אם הכדורסל המתוכנן שלהם לא היה מה שכמעט הפך אותם לאלופים.

תסתכל על איך הפייסרס והספרס – משמעותית פחות מוכשרים מההיט – משכו את מיאמי לשבעה משחקים כשהם מצמצמים את הפערים בזכות כדורסל נכון, קבוצתי וחכם יותר משל ספולסטרה (שהוא באמת בקושי מתעסק בכדורסל).

ואי אפשר להקנות יסודות במקצוענים? יש כל כך הרבה דוגמאות לשחקנים שהגיעו לא מלוטשים, אבל בסיטואציה הנכונה עבדו קשה והפכו ליהלומים. ואם הם לא מספיקים לך, אז פשוט בוא תגיד את זה לכל שחקן כמעט שעבר בספרס ב-15 השנים האחרונות, ומה התקופה הזו בסן אנטוניו עשתה לקריירה שלו.

אויש

פרננדס 25 ביוני 2013

לייק

יואב בורוביץ' 25 ביוני 2013

ניצן, ברור שמאמנים וקבוצות עובדים על הנעת כדור ועל "סטים" מסוימים. אבל כשאני כותב שאני לא מאמין במאמני X AND O באן בי איי אני מתכוון לכך שזו לא ליגה/משחק של תרגילים- שמריצים אותם באופן קבוע. שים לב איך באירופה רכז כמעט תמיד ירים יד ויסמן תרגיל בתחילת התקפה. פעמים רבות כמובן הקבוצה לא תצליח להריץ את התרגיל שהרכז (או המאמן) כיוון אליו, ויהיה מהלך מאולתר. אבל שים לב שב-NBA הרכזים כמעט תמיד לא מרימים ידיים ומסמנים תרגיל אפילו. ה-NBA היא יותר ג'אז (לעומת מוסיקה קלאסית עם מנצח, לכאורה, שהיא הכדורסל האירופי). גם ב-NBA מדברים המון על כך שבמהלך עונה כמעט ולא מתאמנים. כלומר, מתאמנים- אבל פחות עובדים על תרגילים (מתוכננים). שוב, זה לא שאין תרגילים פה ושם, ודאי שיש. אבל להתסכל על מאמן כעל במאי ויוצר תרגילים שהקבוצה שלו מוציאה לפועל באופן קבוע- זה לא נכון. לכן כתבתי שאני לא מאמין במאמני X AND O ב-NBA.

גל דגון 25 ביוני 2013

אז אתה לא מאמין במאמני X אנד O פשוט כי אתה לא מבין מה זה.

נכון, בNBA יש פחות מהלכים מתוכננים, מלבד הפעולות ההתחלתיות. מה שיש זה reads, תגובות מוכנות מראש לפעולות הגנתיות, ועל זה עובדים באימונים. וכמו שיש תגובות לתגובות בהתקפה, כך יש גם בהגנה. וזה הסוד להצלחה היחסית של שיקגו בחצי סגל, כי יש להם מאמן X אנד O ענק.

תומר חרוב 25 ביוני 2013

אני לא מבין את זה כל כך, מאמן זה לא שחקן. לגרנט ולפירס יש שנה שנתיים בקריירה והם לא יכולים להיות חלק מהבנייה מחדש של הסלטיקס, ריברס כן יכול. יש לסלטיקס שנה בה היא יכולה לפנות לדראפט ולפנות מקום בתקרת השכר לחוזים גדולים והיא קבוצה שמושכת שחקנים בסופו של דבר. ריברס אמור להיות חלק מהבנייה מחדש.ואולי אני כן מבין את זה אבל פשוט לא אוהב את זה.

גיל 25 ביוני 2013

משלמים לו הון עתק ולבזבז כל כך הרבה כסף על מאמן שלא יוביל קבוצה לשום מקום זה מיותר. אני חושב שזה גם קשור ליחסים שלו עם רונדו שהם לא טובים וזה יהיה האתגר של המאמן החדש.

ניצן פלד 25 ביוני 2013

תומר – נקודה מאוד מאוד חשובה:
סלטיקס לא מושכת פרי אייג'נטס.
אף פעם לא משכה.

הפרי אייג'נטס הכי גדולים שהמועדון הזה החתים הם דומיניק ווילקינס המזדקן וקסביאר מקדניאל.

תומר חרוב 25 ביוני 2013

יכול להיות שאתה צודק היסטורית, אבל אני מניח שזו מדיניות נקודתית. נניח למשל שמחליטים ללכת עכשיו על דוואיט הווארד(למרות שהוא לא שווה את זה). אם מציעים לו חוזה מקסימום ושיתוף פעולה עם רונדו תחת מאמן שזכה באליפות וכל זה במועדון הכי מפואר באן בי איי-למה שיסרב?

וקסביאר דניאל זכור לטובה מהשתתפות בנשואים פלוס.

גיל 25 ביוני 2013

עכשיו נראה מה הוא שווה בתור מאמן כי יש לו קבוצה לא רעה אבל שדי רחוקה עדיין מהאליפות.

אגב, ידעת שבסדרה ששיחקו בה כל ארבעת הגדולים (כולל פרקינס) הסלטיקס מעולם לא הפסידו? זה למה הם לא לקחו אליפות שהגיעה להם.

בלינדר 25 ביוני 2013

וביינום לא היה חסר ללייקרס בסדרה מול הסלטיקס ב2008? כל אחד זוכר מה שהוא רוצה

גיל 25 ביוני 2013

הם הסתדרו לא רע בלעדיו, עובדה שהגיעו לגמר.

אריאל 25 ביוני 2013

באמת כל אחד זוכר את מה שהוא רוצה – בניגוד למה שכתבת, ביינום לא החסיר אף משחק פלייאוף באותה עונה.

יריב 25 ביוני 2013

אולי אתה מתכוון "לא שיחק אף משחק פלייאוף באותה עונה". העונה היא עונת 07-08 (שבה הסלטיקס זכו באליפות), ביינום שיחק את המשחק האחרון שלו בעונה בינואר.

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

אתה מתכוון – לא שיחק אף משחק פלייאוף באותה עונה..

אריאל 25 ביוני 2013

כשל שלי בהבנת הנקרא. התייחסתי לעונת 2010

ניינר 25 ביוני 2013

מאמן טוב אבל לא מאמן על. מאמן על היה מוציא מהקבוצה הזו של בוסטון עוד אליפות אחת לפחות. אין לך על מה להצטער, שלום ותודה.

אריאל 25 ביוני 2013

הרבה חוסר מזל היה לנו בתקופה של הדוק.
ב- 09 הסלטיקס היו הקבוצה הכי טובה בליגה, ואז גארנט נפצע בחצי הגמר נגד אורלנדו.
ב- 10 הובלנו 2-3 נגד המגעילים, ואז פרקינס נפצע ובמשחק 7 הם שחטו אותנו בריבאונד וניצחו.
ב- 12 הובלנו 2-3 נגד ההיט, ואז לברון במשחק 6 והשופטים במשחק 7 גמרו את הסדרה. שנה עם הרבה פציעות של שחקנים שהיו יכולים לעזור כמו גרין וברדלי.
השנה רונדו נפצע. כמו שכתבת, היינו צריכים לצאת מהתקופה הזאת עם עוד אליפות אחת. מקווה מאוד שלא נצטרך לחכות שוב 21 שנה.
ותיקון קטן, התכוונת ליוגופלסטיקה של סוף שנות השמונים, לא התשעים. איפה יצא לך לראות אותם חוץ מהמשחקים נגד מכבי?

תמיר לוי 25 ביוני 2013

התחיל בגן של שושנים, אליפות בעונה הראשונה של הטריו 2008 ונגמר בפספוס ענקי (לברון)2010/2012(LAL) הפסדים במשחק 7.
אגב מאז הטריד ההזוי ששלח את קנדריק פארקינס לתאנד'ר לא הגענו לשום סדרת גמר!! (חומר למחשבה)

דוק ייזכר בתור מאמן מצוין בבוסטון אבל תמיד יהיה לו קוף על הגב שיאמר לו "יכולת להצליח הרבה יותר"
חבל עכשיו בוסטון חייבים להביא שחקנים חדשים ולהיפרד מאגדות

איתן 25 ביוני 2013

גיל, לקרוא לפרקינס אחד הגדולים זה קצת מעליב לגדולים… וגם לבינוניים… וגם לגרועים…יש לי תחושה עמומה שהמחסור בביינום קצת יותר משמעותי מהמחסור בפרקינס.

גיל 25 ביוני 2013

זה לא משנה איך תקרא לו. עובדתית, עם פרקינס ושאר השלושה בוסטון מעולם לא הפסידה סדרת פלייאוף וזה לא מקרי בכלל.

אלעד 25 ביוני 2013

גיל, זו סטטיסטיקה לא רלבנטית. עובדתית, הם לרוב לא היו מספיק בריאים כדי לנצח את כל הסדרות. זה חלק מהמשוואה. אל תשכח שהם שיחקו במזרח, אז זה שהם עברו סיבוב ראשון ושני כשכל הארבעה בריאים זה לא בדיוק סיפור הצלחה מסחרר.

matipool 25 ביוני 2013

יש לך ספק שלולא הפציעה של פרקינס עם 13 נק' יתרון ברבע הרביעי , הסלטיקס היו לוקחים את האליפות ( למרות שהמשחק היה בל.א. ) ?

אלעד 25 ביוני 2013

יש לך ספק שלולא היציאה של סבוניס ב-6 עבירות ב-15 הפרש, פורטלנד מעיפה את הלייקרס? שלולא הפציעה של ווסטברוק אוקלהומה עולה לגמר מול מיאמי? שלולא הפציעה של פארקר לספרס סיכוי יותר טוב לזכות? שלולא הפציעה של אנדרו טוני לסיקסרס יש עוד כמה אליפויות ברזומה? שלולא שלולא שלולא…

יריב 25 ביוני 2013

13 יתרון ברבע הרביעי? מתי זה היה? פרקינס נפצע בתחילת המשחק השישי, שבו הסלטיקס חטפו תבוסה של 20 הפרש. המשחק השביעי היה צמוד, אבל בשום שלב ברבע האחרון הסלטיקס לא הובילו ביותר משלוש. הם הובילו לרגע ב 13, אבל זה היה 20 דקות לסיום. לי יש ספק גדול בנוגע לזה, 13 הפרש ב20 דקות זה לא פער כך כל גדול, מה גם שאת הפער הזה סלטיקס יצרו בלי פרקינס ממילא (אז אם היה, מי אומר שהפער בכלל היה נוצר).

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

אני לא חושב שהסלטיקס היו מנצחים את זה, עם או בלי פרקינס.
באותה עונה הם היו קבוצה שתמיד מתקשה בדקות האחרונות, קווין גארנט שהיה תמיד הברומטר שלהם כבר היה זקן מדי והתקשה להישאר עם אוויר בדקות האלו.
צריך גם לזכור כמה זה קשה לנצח משחק 7 בחוץ. אני לא חושב שיש קבוצה שעשתה את זה כבר איזה 30 או 40 שנה. תראו את הספרס של השנה.
ברגע שהפסדנו את משחק 6 (אני חושב שהפסדנו די בענק שם), היה ברור לי שאין יותר מדי סיכוי במשחק 7, עם או בלי פרקינס

גיל 25 ביוני 2013

אלעד, מה שאתה אומר לגבי סאבוניס נכון ואולי גם לגבי פרקר, אבל אי אפשר לנבא מראש איך סדרות שלמות היו נגמרות אם שחקן היה משחק בהן. אני חושב שהספרס היו עוברים השנה את אוקלהומה גם עם ווסטברוק אבל ספציפית למשחק ההוא, פרקינס היה מאוד חשוב לקבוצה ואיתו סביר מאוד שהיו מנצחים.

אלעד 25 ביוני 2013

גיל, מה שניסיתי להגיד זה שמשחקי ה"אם וכאשר" הם אף פעם לא רלבנטיים. יכול להיות שהם היו מנצחים עם פרקינס. יכול מאוד להיות שלא. פעם אחרונה שבדקתי פרקינס הוא לא בדיוק הגילגול החדש של ביל ראסל, וגם בלעדיו בכל רגע נתון היו 5 שחקני סלטיקס על המגרש. וכמו שיריב כתב, זה לא שהוא נפצע ברגע קריטי מבחינתם. הם בכל מקרה היו בדרך להפסד במשחק 6, ומשחק 7 גם היה בחוץ.

יריב 25 ביוני 2013

"בכל מקרה היו בדרך להפסיד את משחק 6", גם זה לא בטוח. בכל זאת, התוצאה היתה רק 18-12 ללייקרס כשהוא נפצע. יש מעט מאוד דברים שאפשר לומר בבטחון כלשהו בקטגורית ה"אילו".

אלעד 25 ביוני 2013

טוב, זה מה שחשבתי שכתבת, הזיכרון שלי לא כזה טוב. זה עדיין לא אומר שאיתו הם בהכרח היו מנצחים.
היי, מה היה קורה אם דלונטה ווסט לא היה שוכב עם אימא של לברון? אולי לקליבלנד כבר היו 4 אליפויות בשלב הזה?

יריב 25 ביוני 2013

יכול להיות שאם מאמן התיכון של ג'ורדן לא היה לוקח את לירוי סמית' לקבוצה הראשונה ליוטה היו שתי אליפויות.

עד כדי כך הדיון הזה חסר טעם.

גיל 25 ביוני 2013

אלעד, המשחקים של מה היה אילו הם אמנם שעשוע אינטלקטואלי אבל אני חושב שהם כן רלוונטיים למשחקים בודדים אחרי שהשחקן נפצע. במקרה של פרקינס התרומה שלו להגנה ולריבונאד הייתה מאוד משמעותית ואם היה משחק כמו במשחקים הקודמים סביר לחשוב שהם היו מנצחים את המשחק. ברגע שמדברים על פציעות שהשביתו שחקן להרבה משחקים זה כבר נהייה הרבה יותר ספקולטיבי.

גיל 25 ביוני 2013

היא מאוד רלבנטית כי מדובר היה במשחק בודד כשהוא פקטור מרכזי בחמישייה. אני לא מדבר על זה שהיו אולי מנצחים את המזרח החלש גם בלעדיו. ספציפית, במשחק 7 הם היו מנצחים איתו.

יריב 25 ביוני 2013

אולי, איתו בחמישיה הם ניצחו שלושה והפסידו שניים. האם הם היו מנצחים את משחק 7 איתו? אולי, אולי לא. חוץ מזה, אם מתחילים לדבר על פציעות אז נכון שגם ביינום היה פצוע. אם ביינום היה בריא האם לפרקינס בכלל היה זמן להיפצע? לא יודע.

גיל 25 ביוני 2013

בדיוק בגלל שמדובר במשחק בודד ההשפעה של שחקן שחסר והיה כל הסדרה משמעותית. ביינום החסיר את כל הפלייאוף ולקבוצה היה זמן להתארגן בלעדיו אבל לא זה המצב פה.

יריב 25 ביוני 2013

מה שאני לא מבין הוא למה אתה משוכנע שהם היו מנצחים במשחק 7 איתו? במשחקים 1 ו3 הם הפסידו איתו. אני לא חולק על זה שאובדן שחקן משמעותי יותר במשחקים שמיד אחרי כן מאשר כעבור ארבעה חודשים, אני פשוט לא רואה סיבה להניח שהסלטיקס היו מנצחים איתו. כמו כן, אני לא רואה סיבה להניח שהסלטיקס היו מנצחים ב2008 אם ביינום היה בריא, ולכן אני חושב שגישת "מגיע" שרואה בפציעה משהו חיצוני היא די מגוחכת.

גיל 25 ביוני 2013

כי אני לא מדבר על סתם משחק 7 אלא על משחק 7 שבו הם הובילו בצורה משמעותית חלק גדול מהמשחק והפסידו במשחק צמוד בו גאסול הרג אותם בריבואנדים שזה בדיוק מה שהוא היה יכול לעזור להם. אז כמובן שאי אפשר לדעת מה היה קורה בוודאות אם היה משחק, אבל איך שהמשחק התנהל יש סיכוי גבוה שהיו מנצחים איתו.

ואני חושב שיש הבדל משמעותי בין חיסרון ספציפי של שחקן בודד במשחק על כל האליפות לבין חיסרון של שחקן לאורך עונה שלמה שבא לקבוצה יש זמן לערוך התאמות. אבל באמת יכול להיות שעם ביינום הם היו מנצחים ב2008.

יריב 25 ביוני 2013

אבל פרקינס לא היה כל המשחק. למה אתה חושב שאם הוא היה הם בכלל היו מובילים ברבע השלישי? ההגיון רומז שבממוצע חוסר היכולת לשתף את פרקינס פגעה בהם, אבל הוא לא אומר הרבה על מה שהיה קורה במשחק נתון. אגב, גם ברייאנט הרג אותם בריבאונד במשחק הזה (15 ריבאונדים), אני לא יודע לומר שזה קשור להעדרו של פרקינס.

גיל 25 ביוני 2013

אתה חושב שאם היה משחק הוא דווקא היה מזיק להם? לא ברור לי הטיעון הזה. הטענה היא שהוא שחקן משמעותי בהגנה ואיתו, גאסול לא היה חוגג ככה עם 9 ריבואנדי התקפה.

יריב 25 ביוני 2013

למה לא? זה קורה. אני צריך להזכיר את סדרת הגמר האחרונה ואת מאנו ג'ינובילי? לפעמים התרומה הכוללת של שחקן במשחק היא שלילית, בוודאי בהינתן מי שהיה עשוי להיות על המגרש במקומו. זה לא שבמקומו הסלטיקס שיחקו בארבעה שחקנים, החליף אותו ראשיד וואלאס, ריבאונדר הגנתי ברמה דומה.

גיל 25 ביוני 2013

פרקינס הוא לא ג'ינובילי הלא יציב. הוא נתן תרומה קבועה בכל המשחקים בסדרה שהייתה חיובית. אין סיבה ממשית לחשוב שהיה תורם אחרת. ומה זה משנה שמישהו החליף אותו? אם אני הייתי משחק במקומו אז זה אומר שהיה להם אותו סיכוי לנצח? וואלאס הוא לא פרקינס ויש סיבה למה הוא שחקן ספסל ופרקינס פותח.

יריב 25 ביוני 2013

הוא יותר יציב, זה בטוח, אבל במשחק הראשון באותה סדרה התרומה שלו לריבאונד במשחק הראשון הסתכמה בשלושה ריבאונדים. בכלל, בחמשת המשחקים הראשונים הממוצע שלו היה קצת מתחת לשבעה ריבאונדים למשחק, וואלאס אסף 8 במשחק האחרון. בעיני, אין פה שום דבר שאפשר לטעון במידה כלשהי של בטחון.

גיל 25 ביוני 2013

זה לא רק העניין של הריבואנד אלא הגנה בגלל ומניעת חדירה לצבע. חוץ במשחק הראשון הוא היה רק בפלוס בפלוס מינוס בעוד וואלאס היה במינוס במשחק האחרון. בעיניי, אפשר לומר די בביטחון שעם פרקינס הם טובים יותר ובמשחק צמוד כל כך יש סבירות גדולה שהיה עושה את ההבדל.

יריב 25 ביוני 2013

לא מדויק, במשחק הרביעי הוא היה מאוזן בפלוס-מינוס. בסיכום על כל חמשת המשחקים הראשונים הוא היה בפלוס 1, שזה די מינורי בעיני. במשחק השישי, בו הוא שיחק רק שש וחצי דקות, הוא היה במינוס 6. בקיצור, אני עדיין לא רואה סיבה להניח שיש פה סיבה לבטחון. כשאתה עושה שינוי כל כך גדול זה כאילו הטלת את כל הקוביות מחדש. אני מוכן לקבל שהסיכויים של בוסטון היו יותר טובים במשחק עם פרקינס מאשר בלעדיו, אבל לא את הטענה שהמשחק היה מתפתח בצורה דומה (כלומר צמוד).

גיל 25 ביוני 2013

הפלוסים מינוסים קצת מרמים בכדורסל. בפועל, הנוכחות שלו הייתה קריטית להצלחה של בוסטון איך שלא תסובב את זה. כל הפרשנים דיברו על החיסרון שלו במשחק השביעי אז כן, יש סיבות טובות להניח שאיתו היו מנצחים. המשחק אולי היה מתפתח אחרת אבל משמעותית הסיכוי עולה. ביטחון מוחלט כמובן שאף פעם אין.

יריב 25 ביוני 2013

ברור שכל הפרשנים דיברו על החיסרון שלו, הוא נפצע להם מול העיניים יומיים לפני זה. אתה העלית את הריבאונד, אתה העלית את הפלוס מינוס, אני רק אומר לך שאין שום תימוכין ישירים. נאמר זאת כך, אני לא חושב שהסיכויים שלהם עם פרקינס היו גבוהים מ50-50 במשחק השביעי. למעשה, אני לא חושב שלולא הפציעה הסיכויים שלהם לנצח את השביעי היו גבוהים מהסיכויים שלהם לנצח את השישי. (אבל אני כן חושב שהמשחק השישי היה כנראה יותר צמוד, פציעה באמצע משחק משפיעה הרבה יותר מפציעה יומיים לפני).

גיל 25 ביוני 2013

בוודאי שיש תימוכין ישירים. כמו שאמרתי בהתחלה. הסלטיקס לא הפסידו שום סדרה שבא הוא שיחק במלואה. אתה צריך תימוכין טובים מאלה? ואתה גם מתעלם מזה שוואלאס היה במינוס במשחק הזה בעוד פרקינס היה במינוס רק במשחק אחד וזה היה הראשון. צריך רק להתסכל על המשחקים ולראות את התרומה שלו להגנה. הריבואנד הגנה והנוכחות שלו בוודאי עדיפה על זו של וואלאס. אני חושב שהסיכויים שלהם לנצח את השביעי היו 80% איתו.

יריב 25 ביוני 2013

אשרי המאמין. הם ניצחו 60% מהמשחקים שבהם הוא שיחק מלא, וכל המשחקים שהם ניצחו היו די צמודים (בשניים מהם הלייקרס הובילו ברבע הרביעי, בשלישי הם היו בפיגור 5 דקה וחצי לסיום). 80%? אשרי המאמין.

להגדי ש"הסלטיקס לא הפסידו שום סדרה שבה הוא היה בריא" זה חסר משמעות. הם שיחקו לכל היותר 4 סדרות כאלו מול קבוצות איכותיות (נגיד, לפחות 50 נצחונות, אז זה יוצא 4). באף אחת מהסדרות האלו הם גם לא הגיעו למשחק 7, אז מה?

גיל 25 ביוני 2013

זה ממש לא חסר משמעות. גם 4 סדרות איכותיות אומר הכל וכמו שכתבת, אפילו לא הגיעו למשחק שביעי. בלי הפציעה שלו הם יכלו לגמור את הסיפור במשחק השישי כך שאיתו בריא היו להם שתי הזדמנויות לסגור את הסדרה ולכן זה מאוד משמעותי. אפילו לפי הסטטיסטיקות שאתה הבאת, הסיכוי להפסד איתו היה 40% ולכן הסיכוי שיפסידו שני משחקים כשהוא בהרכב הוא 16%, או במילים אחרות 86% סיכוי לאליפות, בדיוק כמו שכתבתי.

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

בשעה טובה, גיל, מצאת יריב ראוי.
אתם חופרים, יא רבנן..

גיל 25 ביוני 2013

זו לא הפעם הראשונה, אתה לא מעודכן..

יריב 25 ביוני 2013

משעשע, אבל זה לא מה שאתה כתבת, וגם לא מה שאני כתבתי. אתה כתבת 80% לנצח את השביעי (ולא "את השישי או השביעי"), ואני כתבתי שהלייקרס ניצחו 40% מחמשת המשחקים הראשונים (ולא שהיה להם סיכוי של 40% למשחקים האחרונים). למעשה, לאור העובדה שטרחתי להזכיר שהמשחקים שהסלטיקס ניצחו היו צמודים, היית יכול לדעת שאני לא חושב ש40% הם הערכה ריאלית.

מאחר ואני לא רואה טעם להמשיך את הדיון, אני אצהיר בנקודה הזו את עמדתי ואעזוב.

א) הפציעה של פרקינס פגעה בסיכויים של הסלטיקס לזכות באליפות. עיקר הפגיעה בעובדה שהם לא הצליחו להתחרות במשחק השישי, הפגיעה במשחק השביעי לא נראתה לי דרמטית.
ב) עם זאת, גם בלי הפציעה הסלטיקס (בראשית המשחק השישי) היו פייבוריטים רק במעט (וגם עם הפציעה היה להם סיכוי של ממש).
ג) לבכות את האליפויות שאבדו בגלל פציעה, במיוחד לקבוצה שזכתה באליפות אחרי סדרת פלייאוף בה היריבה חסרה את השחקן השלישי בחשיבותו אצלה בגלל פציעה, זה מגוחך.
ד) הדיבורים על זה שהחמישיה הראשונה מעולם לא הפסידה סדרת פלייאוף חסרי טעם, היתה להם בדיוק עונה אחת בריאים.

גיל 25 ביוני 2013

לא משעשע בכלל. אני עדיין חושב שהיה להם סיכוי של 80% לנצח את המשחק השביעי איתו. אני רק הראיתי שעל פי הסטטיסטיקות שאתה הבאת הסיכוי שלהם לנצח את אחד מהמשחקים הבאים הוא 86%. פתאום הסטטיטסיקות הללו לא אומרות כלום כשהן סותרות את מה שאמרת? מה זה משנה אם המשחקים צמודים או לא? אם כבר, דווקא בגלל שהם צמודים, הנוכחות שלו במשחק השביעי היא קריטית ולכן הביטחון הרב שאיתו היו מנצחים.

ואתה ממשיך לעוות את הסטטיסטיקות כרצונך. הסטטיסטיקה של הנוכחות שלו עם ה3 משמעותית מאוד. הבעייה היא שיו פציעות לשחקנים שונים, בעיקר לגארנט ב2009, שמנעו מהם לשחק הרבה פעמים ביחד. כצוות הם היו מצוינים. על סמך מה אתה אומר שהפגיעה במשחק השביעי לא דרמטית? לאלוהים הפתרונים. רק בגלל שהם הובילו והיה להם סיכוי לנצח לא אומר שהחיסרון שלו לא היה משמעותי. מי יודע, אולי איתו היו מנצחים ב20 הפרש. אני לא בוכה על שום אליפות. אני אפילו לא אוהד שלהם, בסך הכל ציינתי עובדה פשוטה זה הכל. כל אחד יכול להתלונן על חסרונות של שחקנים במצבים אחרים. זה ממש לא רלוונטי לטיעון. עם זאת, יש הבדל גדול בין קבוצות שאיבדו שחקן משמעותי במהלך העונה ויכלו להתכונן לפלייאוף בלעדיו, לבין לאבד שחקן ברגע האחרון בלי יכולת לשנות הרבה. פרקינס הוא דוגמא קלאסית לכך בדיוק כמו שווסטברוק השנה הוא דוגמא איך אוקלהומה נראו חסרי אונים נגד ממפיס.

יריב 26 ביוני 2013

אל תאשים אותי שאני משנה את העמדות שלי כשאני לא עושה את זה. יש הבדל תהומי בין "הם ניצחו 40% מהמשחקים" לבין "הסיכוי שלהם לנצח את המשחק הבא הוא 40%". הקשר של משחקים צמודים צריך להיות ברור, אם קבוצה מנצחת במשחק צמוד זה מעיד פחות על עדיפות שלה (ולפיכך על סיכויה לנצח את השמחק הבא) מאשר כאשר היא מנצחת בבלו-אאוט (כמובן, מדובר ברצף, וזו בדיוק תוספת המידע מעבר לזהות המנצחת).

גיל 26 ביוני 2013

אין שום סיבה להביא את הסטטיטיקה הזו אם אתה לא חושבת שהיא אומרת משהו. הבאת את הסטטיסטיקה, תעמוד מאחוריה ואל תתחמק. ולא מסכים בכלל אם המסקנות שלך. להפך, לנצח משחקים צמודים מעיד אלפי מונים על החוזק של הקבוצה והמנטליות שלה. בהתחשב בזה שהמשחק השביעי היה צמוד, הסיכויים צריכים ליטות לעבר הקבוצה שמנצחת יותר כאלו. חוץ מזה שהטיעון שלך לגבי משחקים צמודים לא נכון בכלל. בוסטון ניצחו ב-7, 6 ו9 הפרש, והלייקרס ניצחו ב13 ו7 ו22 במשחק הפציעה. חוץ ממשחק אחד שאי אפשר להקיש ממנו כלום ההבדלים זניחים.

יריב 26 ביוני 2013

קשה לי לעזוב את הויכוח ראשון…

העובדה שהלייקרס ניצחו 40% והסלטיקס 60% אומרת משהו, אבל היא לא אומרת שאלו ההסתברויות לנצחונות. מה שהיא אומרת הוא שההסתברויות לנצחונות לא מאוד רחוקות מזה, כאשר בהקשר של 5 משחקים זו אמירה מאוד מוגבלת. הבאתי את זה ביחס לאמירה שלך של 80% לנצחון במשחק נתון. הסיכוי של הלייקרס לנצח לפחות שניים מחמישה תחת סיכויים כאלו דומים לאלו של הסלטיקס לנצח לפחות שלושה כשהסיכויים 2 ל-1 נגדם. אני לא מנסה לגזור מזה משהו מדויק, אבל זה עוזר להבין משהו לגבי גבולות הדיון.

לגבי האמירה על משחקים צמודים, העובדות די ברורות. ההפרש הממוצע מוסיף כושר חיזוי לגבי תוצאות עתידיות. יש די הרבה נתונים בעניין הזה. לגבי ההפרשים במשחקים הראשונים, שים לב שבחמשת המשחקים הראשונים הסלטיקס קלעו רק 2 נקודות יותר מהלייקרס. זה לא כולל דקות של גארבג' טיים (טענה נפוצה לבעייתיות במדדים כאלו) כי הסלטיקס המשיכו להילחם עד הסוף גם במשחק האחד שבו היה פער (יחסית) גדול. למעשה, עד הפציעה הלייקרס קלעו מעט יותר נקודות בסדרה.

לגבי הטענה שהמשחק האחרון היה צמוד, אתה לא יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. המשחק האחרון היה צמוד, אבל פרקינס (אם לא היה נפצע והלייקרס היו מנצחים את השישי) היה משתתף במשחק אחרון אחר. לעובדה שזה ששוחק היה צמוד אין שום השלכה על ההתפתחות בפועל של משחק היפותטי כזה.

גיל 26 ביוני 2013

העובדות הן שעם פרקינס בהרכב במשחק שלם בוסטון ניצחה 3 מ-5 ולכן נראה לי ברור שהחיסרון שלו השפיעה משמעותית על המשחק. מה שאתה מתעלם ממנו בחישוב הסיכויים זה המשחק עצמו מעבר לסטטיסטיקה זו או אחרת. אתה יכול להתפלפל כמה שתרצה על המשחקים הצמודים אבל בוסטון נראו הרבה יותר טוב איתו ולכן אמרתי שאני מעריך את סיכויי הניצחון במשחק בודד ב80%.

אלו עדויות ברורת יש מוסיף כושר חיזוי לתוצאות עתידיות? זה תלוי מאוד מה היה ההפרש הממוצע וגארבז' טיים בהחלט משחק תפקיד. בכל מקרה זה ממש לא משנה כי אני לא רואה איזו העדפה ברורה לאיזו קבוצה במשחק צמוד בסדרה הזו, ובגלל שכך, עצם העובדה שבוסטון הגיע למשחק צמוד ללא פרקינס, אומרת שאיתו יש סבירות גבוהה שהם היו בצד המנצח של משחק כזה ולא המפסיד כי הוא בוודאי משפיע.

המשחק האחרון בוודאי היה אחר עם פרקינס היה משחק בו. אבל בהתחשב במה שראינו, אפשר לצפות רק לשיפור מצד בוסטון. הרי בריאנט לא היה פתאום קולע באחוזים גבוהים בגלל פרקינס וסביר מאוד שכמות הריבואנדים של גאסול הייתה מופחתת וההגנה של בוסטון הייתה טובה. בדיוק מה שחסר להם בשביל הניצחון.

יריב 26 ביוני 2013

כאמור, אתה מתעלם מהעובדה שיש מישהו על המגרש במקום פרקינס. פרקינס היה יותר מועיל בריבאונד (אבל בעיקר בריבאונד התקפה, מה שקשור גם לעובדה שהוא שיחק יותר קרוב לסל), אבל פחות מועיל בהתקפה (פרט לריבאונד התקפה, כאמור). וואלאס קלע 11 נקודות במשחק ההוא. אז אני מקבל את עמדתו של ריברס שפרקינס מועיל יותר לקבוצה באופן כללי, אבל לא בהרבה, ולא בכל משחק.

אם אתה רוצה לדעת אילו נתונים ברורים יש על התרומה של הפרשים לחיזוי תוצאות עתידיות אני יכול להפנות אותך למקורות מתאימים. כמובן, מדובר פה בכלים סטטיסטיים, מניחים בדרך כלל רקע מסוים בהקשר זה. כמובן שאחת מהבעיות בשימוש בהפרשים היא שבמצבי בלואאוט המשחק מתחיל להתנהג בצורה שונה מאוד, אבל כפי שציינתי לא היו משחקי בלואאוט בסדרה הזו (עד הפציעה). באופן כללי משחקי בלואאוט הם נדירים מספיק וההתנהגות החריגה בהם מעוותת את הנתונים שלהם בצורה חלקית בלבד, כך שההפרש נשאר יעיל בניבוי.

Yavor 26 ביוני 2013

באמת ויכוח סרק, כזה שגיל מצטיין בו…
סתם מסקרנות הלכתי ובדקתי את המספרים מאותו משחק, כי זכרתי שראשיד נתן משחק ענק שחיפה על היעדרותו של פרקינס. צריך לזכור שזה היה משחק הגנתי במיוחד עם סקור נמוך (79:83, כשהממוצע הוא 90 לקבוצה בערך) לכן כל נקודה בו חשובה.
ראשיד נתן 11 ו-8 ריבאונד, כשהממוצע שלו בסדרה היה 4 ו-4, ושל פרקינס (5 משחקים) היה 7 ו-7. אז כבר רואים שמבחינת נקודות בוסטון לא נפגעה, וזה עוד בלי לספור את המחליף של וואלאס באותו משחק והעובדה שהיה סקור נמוך במיוחד. בריבאונד היה את ביג בייבי שקם מהספסל ל-9 (!) ריבאונד, שזה 4 יותר מהממוצע שלו בסדרה, כך שגם כאן הסלטיקס רק הרוויחו. איפה ההפסד? איפה שלא רוצים שתחפשו אותו – ב- KG, שבהיעדר פרקינס צריך היה לתת יותר תחת בריבאונד, ולקח רק 3(!!) כל המשחק.

Yavor 26 ביוני 2013

חוץ מזה, אם היית OKC של שנה שעברה היית מעדיף להפסיד את פרקינס לשני המשחקים האחרונים בפלייאוף, או את הארדן לכולו? ברור שבלי הארדן הם בכלל לא יגיעו למשחקים ההם על האליפות, לכן ההיעדרות של ביינום הייתה משמעותית יותר.

גיל 26 ביוני 2013

מה זה משנה שיש מישהו על המגרש, זה אומר שהוא יהיה טוב כמוהו? גם אני יכלתי לשחק במשחק הזה וזה לא היה הופך את המשחק לשיוויוני יותר. בפועל, פרקינס היה שחקן קריטי לאותה בוסטון ולא וואלאס והחיסרון שלו הורגש, במיוחד בסוף המשחק שהשחקנים היו יותר עייפים. עם ההגנה הטובה יותר שלו לא היה צורך בתצוגה התקפית יוצאת דופן וזה הדבר החשוב. אם היה משחק כמו שהוא שיחק בסדרה עד הפציעה כשכל שאר הדברים היו קבועים אז בוסטון היו מנצחים כמעט בוודאות.

יבור, ההפסד היה במשחק ההגנה במחצית השנייה שם בוסטון היו חלשים וגאסול טחן אותם עם 9 ריבואנדים. מספיק שפרקינס היה לוקח שני ריבואנדים שהתוצאה הייתה מתהפכת. ואוקלהומה וביינום לא קשורים בכלל לדיון, אנחנו עוסקים בסדרה הספציפית הזו.

גיל 26 ביוני 2013

ולגבי הכלים הסטטיסטיים יש לי תואר שני בסטטיסטיקה, מספיק לך? כל העקיצה פה מיותרת.

Yavor 26 ביוני 2013

אבל אתה לא רואה שהריבאונדים שהיו חסרים הם לא של פרקינס, ששני מחליפיו הביאו אותם בלי בעיה, אלא של גארנט? וזה גם לא שההגנה ספגה מפלה אדירה, כי הלייקרס קלעו 8 נקודות פחות מהממוצע בסדרה – לכן גם שם היעדרותו של פרקינס לא ממש הורגשה. זה יותר משהו מיתי שכזה, כמו שהספרס לא מפסידים סדרת גמר או שהפטריוטס לא מפסידים משחק פלייאוף ביתי בו הם מובילים במחצית. זה נכון, עד שקורה מקרה שהופך את זה ללא נכון. במקרה של בוסטון החבילה התפרקה לפני שהמקרה הזה הגיע, ולכן נוצרה האגדה המטופשת הזו. אגב, גם ההיט עוד לא הפסידו סדרת פלייאוף כשמהספסל שלהם עולים באטייה וקול. מה זה אומר?

ולעניין השני – אני אעדיף לא לאבד כלל את השחקן השלישי בחשיבותו וכן לאבד את הצלע הפחות קריטית בחמישייה, שיש לה מחליפים, לשני משחקים בלבד. משם הגיעה הדוגמה על הארדן וההקבלה לביינום. כנראה שנישאר חלוקים.

גיל 26 ביוני 2013

אבל הם לא הביאו אותם בלי בעייה. 18 ריבואנדים לקח גאסול לבד והלייקרס היו בפלוס 13 בריבואנד. אתה לא חושב שעם פרקינס היה הפער נמוך יותר? אני חושב שכן. ולא רק זה, ההצלחה של המחליפים הייתה בעיקר בחצי הראשון כשבוסטון שיחקו מצוין אבל אחרי זה התעייפו (כמו שקרה לדאנקן בשני המשחקים האחרונים השנה). פרקינס שחקן צעיר שסביר שהיה משחק טוב כל המשחק ועושה את ההבדל בסוף.

לגבי הארדן, צריך להפריד בין איבוד שלו לעונה לבין לשני משחקים. אני דווקא הייתי מעדיף לאבד אותו לשני משחקים אבל לא לעונה ושפרקינס יהיה בשני המשחקים הללו. לאבד שחקן באמצע סדרה זה אסון, כמו שראינו עם ווסטברוק השנה.

Yavor 26 ביוני 2013

I guess we will disagree. I still think the heroic game 7 by Wallace was much more than you would get from Perkins. And Westbrook is No. 2, some say No. 1, so he cannot be compared to Bynum. I think playing without Bynum throughout the post season is more difficult than losing Perkins for two games, when we all know the phenomenon of players raising their game right after an injury of a teammate – a phenomenon that dissipates with time

גיל 26 ביוני 2013

וואלאס היה מצוין במחצית הראשונה אבל נון פקטור במחצית השנייה. הוא וגארנט פשוט לא תפקדו והלייקרס חגגו מתחת לסל. אז אולי עם פרקינס לא היו פותחים פער כזה גדול בהתחלה אבל הם היו עם יותר סיכויים לנצח בסוף וזה מה שקובע.

אני לא מסכים שהפציעה של ביינום הייתה יותר קריטית. עובדה שגם בלעדיו הם הגיעו לגמר ובצורה די דומיננטית כך שהלם לא היה שם. לעומת זאת לאבד שחקן חשוב באמצע סדרה כמו עם ווסטברוק או במשחק שישי של גמר זה משהו שהורג אותך. אני ממש לא חושב שיש תופעה כזו של התעלות אחרי פציעה לטווח קצר. זו סתם אגדה אורבנית.

תומר אטלס 25 ביוני 2013

קודם כל, אחלה פוסט. באמת נהניתי. תודה!

ולגבי דוק, גם אני הרגשתי את אותה הרגשה שאתה הרגשת (כאחד שגם מחבב את הסלטיקס) – זה צבט שהוא עזב, וזהו.
הוא היה מאמן טוב, אבל לא מישהו שקל לאהוב ולהתאהב בו (כמו גרג פופוביץ', לדוגמא). בהצלחה עם הקליפרס – זה באמת המבחן האמיתי שלו.

matipool 25 ביוני 2013

אני באמת לא יודע .
יהיה קשה לראות את פירס וגארנט עוזבים . חלק מהאהדה שלי לקבוצות היא גם החיבור לשחקנים ולא רק הקבוצה מעל הכל ( לדוגמא – ג'רארד וקארגר בליברפול . אין באופק שום שחקן שאפילו מתקרב להזדהות והחיבור שהיו לי עם שני אלו בעשור האחרון וזה מבאס אותי ) .
עד היום כואב לי שהקבוצה הזו לא זכתה ביותר מאליפות אחת בגלל פציעות ( ועוד מי שזכה במקומה אלו קובי והלייקרס השנואים ) .
דרך אגב – פירס לפני קווין מקהייל ?

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

גם לי יהיה קשה, במיוחד פירס. שחקן כמוהו צריך להיות בירוק כל הקריירה. ובטח שפירס לפני מקהייל. מקהייל היה ענק ועזר להביא שלוש אליפויות אבל מבחינת זמן בקבוצה הוא היה הרבה פחות זמן – פירס נמצא איתנו גבר 15 שנה והוא תמיד בטופ, מה שאי אפשר להגיד על מקהייל.
סך הכל, הקריירה של מקהייל היא טיפה פספוס. אם הוא לא היה נפצע בפלייאוף של 87 אנ חושב שהיו לסלטיקס לפחות עוד אליפות אחת אם לא יותר
מצד שני, הוא דאג שנביא את קווין גארנט, אז אולי מגיע לו יותר כבוד

תומר חרוב 25 ביוני 2013

אז אני מבין שזה דפוס של אוהדי סלטיקס לספור אליפויות היפותטיות שהיו נלקחות אלמלא פציעות של שחקנים.

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

זה בסדר, אוהדי נתניה עדיין חושבים שהגיעה להן אליפות ב82

תומר חרוב 25 ביוני 2013

אוווצ'….:)

תמיר לוי 25 ביוני 2013

אני לא מבין מה אכפת לך, (זה חלק מהמסורת של האוהדים להתעסק במה היה קורה אם) רק ליידע כללי בתור אוהד מושבע הכישלון של קבוצה אהובה רק מחברת אותך יותר לקבוצה במידה ואתה אוהב אמתי :)

תומר חרוב 25 ביוני 2013

עקיצה, לא יותר…ובסוף גם שילמתי כי אריאל ירד מתחת לחגורה.

כן, אני מבין דבר או שניים בקבוצות כושלות…

גיא 25 ביוני 2013

ושל אוהדי חיפה לדבר על "פתיחת עונה גרועה"..

amitpros 26 ביוני 2013

בהחלט.לא מכיר אף אוהד סלטיקס שלא משוכנע לחלוטין שבהרכב בריא הקבוצה הזו של גארנט לא הייתה מסיימת עם שתי אליפויות לפחות

יריב 25 ביוני 2013

השאלה היא לא "פירס לפני מקהייל", השאלה היא "מי זוכר את בוב קוזי".

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

רציתי להגיד שאם כבר, אז בוב קוזי צריך להלקח בחשבון. הוא החמישי לדעתי

יריב 25 ביוני 2013

מה עם קאונס? כל נושא הדירוגים האלו נראה לי כל כך שרירותי…

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

ברור שזה שרירותי. הרי זה לא שראיתי את ראסל בלייב או את קוזי (או קונס). אני חושב שהעובדה שלפירס יש יותר שנים בסלטיקס, ובכל השנים האלו היה בטופ, נותנים לו את העדיפות. קונס שיחק 10 שנים, קלע בממוצע 17 נקודות, לפירס יש 15 עונות עם 21 נקודות בממוצע. אמנם אליפות אחת פחות, אבל צריך לזכור שרוב הקריירה הוא באמת שיחק עם קבוצות נחותות להפליא (פאקינג אנטוואן ווקר)

יריב 25 ביוני 2013

גם אני לא ראיתי אותם, כמובן, אבל אני לא יכול שלא להתפעל מכך שקאונס הוא אחד משני השחקנים היחידים שהיו MVP של הליגה בלי להיות בחמישית הראשונה…

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

וגם השני הוא מהסלטיקס.
אם אני זוכר נכון, יש גם שחקן שהיה MVP כשהוא היה רוקי ולא נבחר כרוקי השנה, אבל אני לא בטוח אם זה היה בכדורסל או בבייסבול

גורביץ' 25 ביוני 2013

come on Suarez!
וגם הוא עוזב השנה
אני דווקא די מתחבר ללוקאס.. סתם.. נראה לי שאפילו אמא שלו לא מתחברת אליו

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

באסה, בריאן שואו חתם בדנבר, קיוויתי שהוא יחליף את הדוק

c web 25 ביוני 2013

למה כולם כל כך מתלהבים מבריאן שואו? לא שאני בא בטענות אליו אני פשוט לא מבין מה הוא הצליח לעשות כל כך מדהים מעמדות העוזר מאמן הרבות שהיו לו שהפך אותו לכזה מוצר מבוקש
הסוכן שלו זה דוד דאהן?

בלי קשר מוזר לי שאוהדי סלטיקס רוצים שחקן לייקרס כמאמן שלהם :)

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

אתה מצחיק, בראיין שואו התחיל בתור שחקן בסלטיקס, אני זוכר אותו בתחילת שנות התשעים, כשהסלטיקס עוד היו בקונטנשן, משחק עם לארי בירד ושות'

אלעד 25 ביוני 2013

חשבתי שאתה זוכר אותו עוד מהימים שהוא שיחק ברומא עם דני פרי. כשהתחלנו להבין שזה ששחקן נחשב לשחקן נ.ב.א לא בהכרח אומר שהוא כזה תותח.

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

לא, זה כריס צ'יימברס עשה..

אלעד 25 ביוני 2013

"כשהתחלנו להבין". צ'ימברס שם את החותמת הסופית

c web 25 ביוני 2013

התעלמת מהשאלה שלי והיא איך הוא הפך לכזה מוצר מבוקש
חוצמזה שלמרות השנתיים וקצת שלו בסלטיקס הוא השאיר חותם יותר גדול(לא סטטיסטית) בלייקרס או אפילו באורלנדו.

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

לא התעלמתי, אין לי הסבר טוב לזה. קראתי עליו דברים די טובים מאנשים שאני מחזיק מהם מבינים כדורסל.

ירושלמי 25 ביוני 2013

שואו היה מאמן שותף לפרנק ווגל באינדיאנה ולא עוזר מאמן. לכן כל הקופלימנטים להישיגי הפייסרס בעונה האחרונה מתחלקים בין שניהם.
לכן מגיע לו לאמן קבוצה ללא ספק.

ערן קאלימי 25 ביוני 2013

לא מקבל את זה שהוא לא טוב בX ו-O. הוא כל הנראה לא גדול הטקטיקנים אי פעם, אבל בוסטון שלו יצאה תמיד יפה מאד מפסקי זמן, התקפיים והגנתיים, הוא הצליח לבנות הגנה יפה, גם אחרי תיבודו שהסתירה יפה את העובדה שרונדו לא שומר ופירס לא יכול לשמור כבר, הוא הצליח להוציא דברים התקפיים יפים מכל מיני שחקני רוטציה הזויים. יש לו מה לתת גם טקטית.
גם לספולסטרה אגב, אבל זה אולי בפעם אחרת.

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

זה נכון שיש להם מה לתת טקטית, אבל זה לא ברמה של פיל ג'קסון שהמציא שיטה חדשה וגם לא בזו של פופוביץ', שיודע איך ממש לאמן את השחקנים לתרגילים.
בכלל, אני שומע בפלייאוף הזה את הפסקי זמן של ספלולסטרה וכל מה שאני שומע זה "אתם חייבים לדבוק אחד בשני" ו"אתם צריכים להתאמץ", מין שטויות מוטיבציה כאלו שבינם לבין אימון אמיתי אין כלום. אני מסתכל על הדקה האחרונה של ההיט מול הספרס ומה אני רואה שם? את דווין וויד מכדרדר במשך 20 שניות, לא מוסר לאף אחד, וזורק לסל (ומחטיא) והתקפה אחר כך לברון עושה בדיוק אותו דבר (וקולע). זה לא טביעות אצבע של מאמן.
עוד דבר שצריך להגיד על ריברס, היה לו המון מזל בשנים הראשונות בסלטיקס – היה לו את טיבודו בתור מאמן הגנה, מאמן שהוא באמת איש של X ו-O, מאמן הגנה אמיתי בכל רמ"ח איבריו.

יריב 25 ביוני 2013

אני די בטוח שיש מדיניות של הליגה (או שאולי רק היתה כזו?) לשדר רק את דיבורי המוטיבציה מפסקי הזמן. אני לא זוכר אמירות טקטיות של מאמנים מפסקי זמן בכלל.

אגב, איזו שיטה המציא ג'קסון?

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

משולש, כאילו? וכן, אני יודע שלא הוא "המציא" את זה, אבל הוא יישם את זה הלכה למעשה.
ולגבי פסקי הזמן – אני מניח שאתה צודק, זה עדיין נשמע לי אידיוטי להגיד. אני לא זוכר ששמעתי את פופוביץ' אומר דברים כאלו, למשל. וכמו שאמרתי, אתה יכול לראות את הביצוע אחרי טיים אאוט

יריב 25 ביוני 2013

אתה זוכר את פופוביץ' אומר משהו אחר? כלומר חוץ מ"it's a big-boys game" או "it's supposed to be hard, it's the finals" (זה מה שאני זוכר).

לגבי המשולש, שיקגו ממש שכרו עוזר מאמן שילמד את התקפת המשולש. אפשר לתת קרדיט לג'קסון על זה שזיהה את היתרונות של השיטה, או על זה שהתאים את הקבוצה בצורות שונות, אבל לא על המצאת התקפת המשולש.

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

בלי פיל ג'קסון בחיים לא היית שומע על התקפת המשולש. כמו שבלי וולש בחיים לא היית שומע על הווסט קוסט אופנס, גם אם הוא לא המציא אותה פר אקסלנס. וזה מה שחשוב.

יריב 25 ביוני 2013

אפשר שלא הייתי שומע עליה (אפשר גם שמישהו אחר היה מכניס אותה לליגה), ואני מסכים שהוא ראוי להרבה קרדיט, אבל אי אפשר להגיד שהוא המציא אותה. זה פשוט לא נכון, וזה עושה עוול לאנשים שכן המציאו/פיתחו אותה, במיוחד לוינטר. אגב, אני לא מסכים ש"זה מה שחשוב", החלק הקריטי הוא המצאת השיטה, והספר על השיטה הזו כבר נכתב (ממש) כשפיל ג'קסון היה בתיכון.

עופר 26 ביוני 2013

פיל ג'קסון לא המציא את השיטה, טקס ווינטר עשה זאת.

גיל 26 ביוני 2013

טקס וינטר לא המציא אותה היא הומצאה לפניו. הוא זה ששיכלל אותה אבל מה שקובע זה שפיל ג'קסון אימץ אותה והביא אותה לבולס. אחרת אף אחד לא היה שומע עליה.

אלעד 27 ביוני 2013

איזו שטות שיווקית "התקפת המשולש" הזו. אף אחד לא באמת יודע מה הכוונה. פשוט מצאו קבוצת נ.ב.א שמשחקת משחק התקפה שכולל יותר מ-3 מסירות, כולל BACKDOOR. אז המציאו לזה שם והעלו את הממציא שלה לגדולה.

יריב 27 ביוני 2013

http://www.amazon.com/Triple-Post-Offense-Book-Winter/dp/B000A7OVR6/

הגרסה הראשונה של הספר הזה פורסמה לפני שמייקל ג'ורדן נולד, כשפיל ג'קסון היה בתיכון. אתה יכול לטעון שקבוצות הNBA שוינטר (המחבר) היה עוזר מאמן בהן לא שיחקו בצורה זו, אבל הכוונה מוגדרת והשם לא הומצא לתאר קבוצת NBA.

גיל 27 ביוני 2013

מה זה משנה מתי היא פורסמה ומה היא באה לתאר? מה שחשוב הוא מתי היא הגיעה לשימוש על ידי מקצוענים או מכללות והפכה למפורסמת בגלל היעילות שלה. יש מאות שיטות משחק שאף אחד לא שמע עליהם אבל רק כשהן מאומצות על ידי קבוצה מצליחה הן נכנסות לתודעה.

אלעד 27 ביוני 2013

התקפת המשולש: ג'ורדן – פיפן – רול פליירס יעילים. שלושה מרכיבים שמגבירים דרמטית את הסיכוי שלך לזכות באליפות. ואז לעשות מיליונים מפרסום ספרי זן בגרוש.

אורן29 25 ביוני 2013

Got to love the Doc

אני אסביר: בגדול, שחקנים (לא רק בכדורסל) מתחלקים לשני חלקים: אלה שאיכפת להם, ואלה שלא. מאמנים, לעומת זאת, תמיד איכפת להם, ואין בכך פלא: כשהתחת שלך הוא הראשון לעוף, אתה צריך להפגין מעורבות רבה, בתוך ומחוץ למגרש.

בגלל זה, אגב, די לא סבלתי את פיל ג'קסון, ואת "פוזות הזן" שלו על הספסל. הפוזות האלה תרמו להילה שמסביבו כשקבוצות 100 מיליון הדולר שלו לקחו אליפויות, ולא תרמו כלום כשקבוצות 100 מיליון הדולר שלו הפסידו אליפויות. סתם דאווין, מבחינתי.

בכל מקרה, היינו בריברס. אותי הוא קנה בפסק הזמן שהוא לקח במשחק מס' 2 של סדרת הגמר ב 2010. מדובר במהלך ששם את ריברס, בקלות, בהול אוף פיים של מאמני הכדורסל. המאמן שאיכפת לו האולטימטיבי! וככה גם נראתה הסלטיקס שלו מ 2008 ועד למשחק 6 מול הניקס השנה.

http://youtu.be/eComu0aKmKA

c web 25 ביוני 2013

אחלה סרטון
דרך אגב פיל ג'קסון גם היה תזזיתי ומלא אנרגיות על הספסל בתחילת דרכו
רק אחרי כמה אליפויות הוא הבין שלהיות לחוץ על הקווים לפעמים מלחיץ לשווא את השחקנים שלו גם כן אז אני לא חושב שמוצדק לשפוט אותו ככה

Tal 25 ביוני 2013

אני חושב שההימור שהסלטיקס לקחו השנה היה הימור מושכל סה"כ ועדיף על פירוק מוקדם של הקבוצה למטרות בנייה מחדש.

ערב פתיחת העונה, המזרח היה חלש מאוד בעקבות פציעתו של דריק רוז וחוץ ממיאמי (שהמאצ'אפ שלה מול בוסטון הוא בעייתי), לא הסתמנה אף קבוצה שיכולה לאיים על הסלטיקס עד גמר המזרח.

גם במערב טרם צמחה קונטנדרית אכזרית כדוגמת הלייקרס של השנים שעברו, וזו בהחלט נראתה כמו שנה אידיאלית לתת פוש אחרון לקבוצת הכוכבים המפוארת שלך תדע מתי תהיה לבוסטון שוב.

אני עד עכשיו חושב שאם רונדו לא היה נפצע באופן קשה באמצע העונה, בוסטון היו נותנים למיאמי פייט בגמר המזרח, ואם היו מנצחים – היו להם סיכויים טובים בסדרת הגמר.

אריאל גרייזס 25 ביוני 2013

אני חושב שבמידה מסוימת, הפציעה של רונדו היתה הדבר הכי טוב שקרה להם השנה – הוא הכריח אותם ללכת לבניה מחדש.
כולנו יודעים שהם לא היו עוברים את מיאמי. אז מה זה נותן עוד עונה של לסחוט את המיץ כדי לעוף בחצי גמר המזרח?
למעשה, הקבוצה הזאת כבר היתה צריכה להיות מפורקת אחרי 2011. כבר אז ראו שהותיקים לא יכולים לסחוב יותר

עומרי 25 ביוני 2013

תראה, אלופה יש רק אחת. ועם מישהו כמו לברון, על אחת כמה וכמה.
אני בעד להשאיר קבוצות גדולות ביחד, גם עם הן חוות הידרדרות איטית בלתי נמנעת. פלייאוף 2012 היה שווה את ההחלטה של ההנהלה. זו הייתה ריצה מופלאה ובסופו של דבר הם אולי הקבוצה שהכי הקשתה על מיאמי בשנתיים האחרונות. רק התפוצצות רבתי של לברון ניצחה אותם.

לגבי הפאטס- בליצ'ק ושות' מנהלים אותם כמו קרן פרייבט אקוויטי. משביחים ערך ומוכרים, לא מחכים להום ראן שבצידו סיכון.
לפחות בויתור על בראנץ' ב-2006 אני משוכנע שהוא עלה באליפות ובוויתור על עונה של בריידי בפיק המוחלט שלו (יחד עם העונה שאחריה כמובן)

עופר 25 ביוני 2013

אני חייב להודות שלא כואב לי שריברס הולך – יש לי תחושה שבוסטון יכלה להוציא יותר מהסגל הזה בשנים האחרונות, למרות הפציעות.
הם לא ידעו לסגור משחקים ובעיקר ויתרו על שחקנים טובים ורכשו שחקנים פחות טובים – נכון שזה גם אחריות של איינג' ,אבל מאמן חזק צריך לדאוג לדברים הללו גם כן.
הראש יודע שהיה צריך לשחרר את 3 הגדולים כבר לפני שנה, אבל הלב לא נותן לשחרר, ביחוד את פירס.
כאוהד אני מוכן לשלם את המחיר של עונת בנייה רק בשביל שפירס ישאר ירוק לעד – יש בזה מסר חיובי וחיזוק הקשר בין הקבוצה לאוהדים.
גארנט מבחינתי יכול ללכת.
אסור לשכוח שהשחקנים הם עובדים – גם אנחנו לא נשארים במקום עבודה אם הוא לא מתאים לנו, או לא מתגמל אותנו כמו שצריך או אפשר להתקדם טוב יותר במקום אחר…
עוד יתרון – לא ישדרו את בוסטון ונוכל לישון יותר שעות…

עומרי 25 ביוני 2013

ריברס עשה מעל ומעבר. הוא בטופ-3 של המאמנים בליגה ב-5 השנים האחרונות. היה לו חיבור נדיר עם השחקנים.

מכביסט טירון 26 ביוני 2013

קצת אוף-טופיק, אבל מישהו פה מכיר שחקן NBA מוצלח, אולסטאר, הול אוף פיימר, וואטאבר, שלא הייתה לו קריירת מכללות מוצלחת? לא צריכה להיות גרועה, פשוט לא מוצלחת בצורה יוצאת דופן. חלק מויכוח עם חבר. לעונים מובטחת אסירות התודה שלי, ואולי גם כמה נקודות אצל דורפן (עכשיו תפסתי אתכם הא?!).

מכביסט טירון 26 ביוני 2013

אחרי מחשבה קצרה על הפוסטים הזועמים שיחכו לי, רציתי להבהיר שהחלק עם דורפן הוא התלוצצות. אנא סלחו לי.

Comments closed