טור דה פראנס 2013 (3) – קבוצת תמיכה / רד סוקס

הטור הוא ספורט אישי אבל גם קבוצתי. איך זה אפשרי? רד סוקס מסביר

In כללי

יש שאלות שאנשים שואלים אותך רק בזמן הטור דה פראנס.

–        "תגיד, איך אתה רואה את השעמום הזה?"

–        "תגיד, הם מספיקים להסתכל על הנוף תוך כדי?"

–        "תגיד, יש תחרות גם לנשים?"

–        "תגיד, זה ספורט קבוצתי או שכל אחד רוכב לבד?"

השאלה האחרונה שווה התייחסות כי בעצם ההגדרה של ענף כאישי או כקבוצתי היא סוגיית יסוד שהתשובה אליה היא הבסיס לכל הקיום שלו. אם ישנם על המגרש 22 שחקנים שלובשים חולצות בשני צבעים שונים, אפשר לנסח חוקים ולקרוא לזה כדורגל. אם בכל מסלול שוחה שחיין אחד אז הוא ורק הוא מתחרה מול כל אחד מהמסלולים האחרים. טניס משחקים יחידים. אם משחקים בזוג זה כבר לא טניס, זה טניס זוגות (טוב, בווימבלדון אנדי מארי והקוף שעל הגב שלו משחקים יחד בטורניר היחידים, אבל אתם מבינים את הכוונה).

אז למה בתחרות אופניים השאלה הזו לגיטימית? קודם כל כי רוב הציבור לא באמת מבין מה הוא רואה. אבל כנראה גם כי זה ספורט שלא ממש מציית לכללים שבספר החוקים של רוב הענפים מופיעים בסעיף הראשון.

כן, כמובן שזה ספורט קבוצתי, אבל נדמה לי שניתן לנסח שני אלמנטים שמבדילים אותו מהסטנדרט של הקטגוריה הזו:

  • הצלחת הקבוצה היא נגזרת ישירה של הישגי היחידים.
  • ויותר חשוב – עבודת הקבוצה מוכתבת על-ידי מטרות היחידים.

תגידו – מה אתה מקשקש, הרי בכל ספורט קבוצתי זה ככה. אז זהו, שלא. בכדורגל העבודה הקבוצתית לא מתבצעת כדי לאפשר לחלוץ להבקיע אלא כדי לאפשר לקבוצה להבקיע. לעומת זאת, בקבוצת רוכבים ישנם "פועלים" שכל תפקידם לסייע לרוכב המוביל להשיג את מטרותיו.

זה ההבדל.

 *

אז למה כדאי לשים לב ברמה הטקטית והקבוצתית כשאנחנו צופים בטור השנה?

זהות לאומית של קבוצה – כל קבוצה בטור (יש 22 כאלה, 19 מהדרג הבכיר ועוד 3 מוזמנות) רשומה ורוכבת תחת דגל מדינת-אם. מה זה אומר? שהבעלות על רישיון ההפעלה שלה רשומה שם ולא הרבה מעבר לזה. המתאם בין השיוך הלאומי של הקבוצה לזה של רוכביה נע על הסקאלה שבין מושלם ללא קיים.

בסגל קבוצת סקסו-טינקוף הדנית לטור אין אף רוכב דני. ביארנה ריס החליט להשאיר בחוץ את כריס אנקר-סורנסן, אחד מפועלי העליות הטובים בעולם (והכניס פנימה ספרינטר חסר סיכוי, לך תבין). לעומתה 3 קבוצות צרפתיות – FDJ, AG2R ו-Sojasun מופיעות עם תשיעיית רוכבים צרפתית טהורה (לעד!).

יש קבוצות עם שיוך לאומי מובהק ורוכבים משלל מדינות אחרות (אסטאנה היא דוגמה מצוינת) ויש קבוצות שהדגל מעל ראשן לא מייצג בעצם דבר זולת ספונסר מתחלף (אופס, שוב אסטאנה). הכול הולך.

*

מטרות, יעדים וסדרי עדיפויות – כל קבוצה נבנית אסטרטגית בהתאם ליעד/ים שהציבה לעצמה. יש קבוצות שמכוונות ל-GC ויש כאלה שלא פוזלות לשם אפילו. יש קבוצות שעובדות שנה שלמה להשגת ניצחונות בקטעי המישור וכאלה שמתייחסות לאותם הקטעים ממש כימי מנוחה לרגליים בין קטעי ההרים.

בהקשר הזה מעניין לבחון את קבוצת Quick-Step. הכוכב הגדול הוא מארק קאבנדיש הספרינטר. מטרת העל היא לשים עליו את החולצה הירוקה. אבל סביבו נבנתה תשיעייה בעלת סיכוי לאיים על הניצחון כמעט בכל קטע נתון. סילבאן שבאנל הוא מרוכבי הבריחות/גבעות הטובים בעולם. טוני מרטין פייבוריט לנצח כל קטע נגד השעון. ז'רום פינו כבר החזיק פעמיים בעבר את חולצת "מלך ההרים". מגוון המטרות וההיררכיה ביניהן הם הכוח של הקבוצה הזו.

בקבוצה אחרת דווקא ההתמחות היא מקור העוצמה. קבוצות מטפסים כמו אאוסקלטל-אאוסקדי הן דוגמה טובה. תמיד יהיה להן בהרכב ספרינטר אחד שינסה לעשות כותרות, אבל גם הוא יודע שבתיעדוף המשימות הקבוצתי יש למטרות האישיות שלו מקום משני במקרה הטוב.

*

זהות המוביל ומאבקים פנימיים – יש קבוצות שמגדירות מוביל בודד, שני מובילים או אפילו מגיעות לטור ללא מוביל מוצהר. ב-BMC, קאדל אוואנס הוא אוטוריטה וברור לכל כי הוא הרוכב שלמענו תעבוד הקבוצה. אבל מה קורה כשמספר 2, טג'יי ואן גארדרן במקרה הזה, מסוגל לאיים בעצמו על ראשות הדירוג הכללי? טוב, אף אחד לא אמר שלהיות דירקטור ספורטיף זו עבודה קלה.

cadel-evans

קאדל אוונס

אסטאנה למשל הודיעו שיאקוב פוגלסאנג הדני הוא המועמד שלהם ל-GC, אבל נתנו ליאנס בראיקוביץ' את מספר החולצה עם הסיומת "1". עניין סמלי? הורדת לחץ מהמוביל? סתם אמונה טפלה? תחליטו אתם. אגב, הם נשארו עם 7 רוכבים בלבד אחרי שגם פרדריק קסיאקוף ארז היום מזוודה ופרש.

סוגיית ההובלה מעניינת במיוחד בגארמין-שארפ. האמריקאים לא הצהירו פומבית על ההיררכיה שלהם ומקווים שהעבודה הקבוצתית לא תיפגע מהתחרות הפנימית.

מצד אחד ריידר הייסז'דל הקנדי הוא קונטנדר מוכח ומנוסה ל-GC. מצד שני הוא מגיע אחרי מחלה ולא ממש בפורמה. לצידו (??) ירכב דניאל מרטין, מטפס נהדר שמתישהו יקבל קבוצה להוביל וישמח להראות שהגיע הזמן שזה יקרה.

את אנדרו טלאנסקי הסופר-מוכשר שפרץ השנה בגדול הזכרתי כבר כמועמד בכיר לחולצה הלבנה. הוא יעבוד בשביל שניהם ובו בזמן יחכה בפינה כדי לתפוס את מקומם. תבחשו פנימה את הפאסון של כריסטיאן וונדוולדה וטום דניאלסון הוותיקים, תוסיפו חופן אספירציות של דיוויד מילאר בקטעי המישור ותקבלו כאב ראש. בתיאבון!

ב-בלקין (AKA ראבובנק עד לפני שבועיים) עסקו באותה סוגיה לפני הזינוק לטור. בסוף הוחלט לבצע היפוך תפקידים ולתת פעם אחת לרוברט חסינק לעבוד בשביל באוקה מולמה. כרגע חסינק רואה את הפירנאים באופק ושואל את עצמו למה יהפכו אחריהם 9 דקות הפיגור שכבר צבר.

נראה לי שהם מרוצים מההחלטה שקיבלו, לא?

*

כל תכנית היא בסיס לשינויים – כבר הבנתם שכל התכנונים טובים עד שמשהו משתבש. ריין טאארמיי האסטוני, רוכב מוכשר מאוד, היה אמור להיות המוביל של קופידיס בטור. הוא נפצע בתאונה בקטע הפתיחה. בשלב ההררי למחרת התקשה לעמוד בקצב והגיע בפיגור של יותר מחמש דקות. מאז הוא מתרכז בלהגדיל את הפיגור שלו מהמובילים כמה שיותר (כרגע כמעט 19 דקות, הבחור עושה עבודה לא רעה). זה יאפשר לו לקבל "ויזה" שדרושה כדי לצאת לבריחות בזמן שהקבוצה כולה עברה לעבוד בשביל כריסטוף לה מוול.

הדוגמה ההפוכה היא של אוריקה-גרינאדג'. תהיו בטוחים שהאוסטרלים שמחו לזרוק את התכניות המוקדמות לפח ולעבוד מעכשיו בפול גז לטובת השארת החולצה הצהובה יום נוסף על כתפיו של דאריל אימפי (וסיימון גראנס לפניו). במקביל הם היו שמחים להמשיך לנסות לסדר למת'יו גוס ניצחון בספרינט או שניים, אבל הבחור לא מפספס בינתיים אף הזדמנות לאכול אספלט.

לא הספקתי לכתוב כלום על לוטו-בליסול וטוב שכך, כי רגע לפני שהפוסט יורד לדפוס (תמיד רציתי להגיד את זה) יורגן ואן דן ברוק פורש בגלל פציעה. הבלגים נשארים בלי הכוכב שלהם – פעמיים מקום רביעי בטור להזכירכם, וכאילו להוכיח את טענתי מהפוסט הראשון בסדרה, ברגע שהקבוצה עובדת נטו בשבילו אנדרי גרייפל מנצח את קטע מס' 6.

*

לכל רוכב יש תפקיד – קחו את קבוצת SKY  לדוגמה: אדוולד בואסון-האגן, ואסיל קיריינקה ואיאן סטאנרד יישרפו עצמם לטובת משיכת הרכבת ושבירת רגלי היריבים לפני שמתחילים הזיקוקים. אחריהם ישמשו פיטר קינאו, גראינט ת'ומאס ודויד לופז כמכתיבי קצב בהרים. כשאלה יישפכו לאגר יהיה ריצ'י פורט שומר הראש האישי של פרום, בשאיפה עד הפסגה. קיריינקה אמור להיות זמין גם להצטרף לבריחות כדי לחבור לפרום/פורט בעליה האחרונה של היום. כמובן שכל אחד בחבורה הזו הוא גם שען מעולה לטובת קטע הנג"ש הקבוצתי ואת ההגנה 360 מעלות סביב פרום במישורים אני מניח שראיתם השבוע.

בקיצור – כולם בשביל אחד. בלי ההמשך.

  • פועלי ההרים המקצועיים – האנשים שעובדים הכי קשה מכולם. מטפסים טהורים שמקדישים עצמם במשך 3 שבועות (ולפעמים במשך קריירה שלמה) למשיכה של כוכב הקבוצה במעלה ההר. הסופר-דומסטיקס הבולטים השנה: ריצ'י פורט (יעבוד בשביל כריס פרום), איימר זובלדיה (אנדי שלק), חסוס הרננדס/מייקל רוג'רס/ניק רוץ'/רומאן קרויציגר (צריך 4 אנשים לסחוב את האפיריון של קונטאדור), דניאל מורנו (חואקין רודריגז), נאירו קינטאנה (אלחנדרו וולוורדה, לפחות בינתיים).
  •  כוכבים על תקן פועלים – הזכרנו כבר את חסינק ואחרים, אבל המקרה המעניין מכולם הוא סקסו-טינקוף. החתמת כמה רוכבים בכירים בקבוצה כדי להציב מתמודד חזק ל-GC בכל מרוץ זה לא דבר נדיר. אבל ביארנה ריס לקח את מספרי 2+3 בסגל הרחב שלו, ניקולאס רוץ' ורומאן קרויציגר (שניהם מובילי קבוצות לגיטימיים לגמרי) והפך אותם לסופר-פועלים של אלברטו קונטאדור. בשבוע הראשון של הטור הם חסכו כל גרם אנרגיה (מישהו שמע את שמם בשידור? זו הוכחה שהם עושים את עבודתם) ובעיקר נשמרו מתאונות. זה אמור להשתלם בהרים.

כבר ראינו קבוצות מתפרקות בגלל מאבקי כוח פנימיים אבל לא נראה שזה יכול לקרות כשקונטאדור לובש את המכנסיים בבית. אם רוץ' וקרויציגר באים לעבוד זה כוח עזר מובחר שאין לאף מועמד אחר. הבעיה היא שלהיות סופר-דומסטיק זה מקצוע. ושריס לא נמצא שם יותר לעשות סדר אחרי שנטש את הטור וירד למחתרת.

 שימו לב איזה ריספקט מקבלים זקני הפלוטון מחבריהם. וטראנים כמו יינס וויגט, סטיוארט או'גריידי, כריסטיאן וונדוולדה ואנדרס קלודן מחזיקים פאסון מול רוכבים מכל הקבוצות ויש להם תפקיד חשוב בדבוקה. הם אלו שבהינד ראש א-לה ויטו קורליאונה ידאגו להורדת הילוך כללית כשהילדים משתוללים. הם גם יוודאו שאף אחד לא ירוץ קדימה כשרוכב עוצר להשתין או מיד לאחר תאונה. זה כבוד שנקנה בעשרות אלפי קילומטרים של רכיבה והורווח ביושר.

*

לסיום (אני מתחיל להרגיש כמו "אישתון" עם הפוסטים הארוכים האלה) – נסו לשים לב בקטעים הבאים לקשרי הגומלין בין הקבוצות. במרוץ כזה נרקמות בריתות והסכמים בלתי כתובים מביאים רוכבים לעשות דברים שעל פניו נראים חסרי היגיון. אנחנו נראה רוכבים מוותרים על ניצחון לטובת מי שיכול לעזור להם למחרת. גם הובלה של "רכבת" משותפת ושת"פ בין קבוצות בשליחת רוכבים לבריחות אינם נדירים. כל האמצעים כשרים להשגת יעדי הקבוצה.

 אלו שלקחו את המשפט האחרון רחוק מדי גמרו כ"מסוממים אנונימיים".

 קבוצת תמיכה, כבר אמרנו?

No Comments

אהד 5 ביולי 2013

הסבר מרתק. הבעיה היחידה היא שההסבר מעניין הרבה יותר מהתחרות עצמה. תהנה!

ויכסלפיש 5 ביולי 2013

נכון, ב-10 דקות שאני קורא אותך אני מרוויח ידע שגם 5 שעות בלי פרשן רואי לא מעניק, תודה

ויכסלפיש 5 ביולי 2013

רואי=ראוי

דרור 5 ביולי 2013

זה ספורט קבוצתי לכל דבר ועניין, והאמת היא שתיארת יפה למה.
האבחנה שאתה מייצר לא באמת קיימת. פרום אולי יזכה, אבל הוא יעשה את זה בזכות SKY. אותו דבר לגבי קאדל ו-BMC. אם קוונדיש יזכה בחולצה הירוקה (כרגע זה ממש לא נראה ככה) אז זה יהיה אך ורק בזכות אומגה פארמה. לאף אחד אין ספק בכך.
ההגדרה של ספורט קבוצתי היא שכולם מקיימים מאמץ משותף כדי להגיע לנצחון. אם כל הקבוצה עובדת על מנת ששחקן מסוים יבקיע שער, או אם חמישה שחקנים רק מגינים על הק"ב על מנת שישלים מסירה לרסיבר, זה מאמץ קבוצתי, למרות שאת התהילה יקטוף בסופו של עניין אותו חלוץ או אותו הק"ב.
גם כאן, הספורט הוא קבוצתי לחלוטין, גם אם את התהילה מקבל רוכב מסוים מתוך הקבוצה. הנצחון הוא של הקבוצה כולה.

red sox 5 ביולי 2013

אתה מתאר בדיוק מה שרשמתי, פשוט מגיע לשורה תחתונה אחרת.
"אם קוונדיש יזכה בחולצה הירוקה זה יהיה אך ורק בזכות אומגה פארמה". נכון מאוד. זו תמצית ההבדל – זה לא משפט שאתה יכול לשמוע לגבי סל של לברון ג'יימס.
בכדורגל הקבוצה לא עובדת כדי ששחקן מסוים יבקיע שער – היא עובדת כדי שהקבוצה תבקיע שער וממש לא משנה מי ישיג אותו. גול של סוארז, גול של סקרטל או שער עצמי שווים בדיוק אותו הדבר בשביל הקבוצה.

זה בדיוק ה"כולם בשביל אחד" שאני מדבר עליו והוא שמייחד את ענף האופניים מיתר הענפים הקבוצתיים.

פאקו 5 ביולי 2013

אחלה פוסט כרגיל.
ואגב, FDJ חרגו השנה ממנהגם והכניסו רוכב ברזילאי. כנ"ל Europcar הצרפתית שהכניסו כבר בשנה שעברה את האלוף היפני.
לגבי אסטאנה, מס' 1 ובראקוביץ': כנראה שהאמונה הטפלה שלהם לגבי מס' 1 השתלמה, אחרי שבראקוביץ' המסכן התרסק אתמול קשות.

red sox 5 ביולי 2013

אתה צודק, שכחתי מפישר הברזילאי.

עידו. 5 ביולי 2013

red sox- לא שאני מתלונן על הטור, אבל נוכח השם שלך והעובדה שהרד סוקס נותנים עונה מהאגדות עד עכשיו, אולי תיתן איזה טור על ביסבול, למען המעטים שעוקבים בארץ.

shohat 5 ביולי 2013

פוסט מצוין. הנקודה שהייתי מוסיף היא שהמאמץ הקבוצתי המשמעותי כל כך הוא תנאי הכרחי (לרוב) אבל לא תנאי מספיק. בסופו של דבר בקטעים המכריעים נגד השעון או מבודד במעלה ההר, הרוכב שבשבילו עובדים יצטרך להתעלות. בניגוד לשאר רוכבי הקבוצה, הוא לא יכול להרשות לעצמו "יום חלש/התאוששות" של אבדן עשר עשרים דקות כדי לשמור כח לקטע החשוב הבא. הרוכב שרוצה חולצה מנוקדת יצטרך לצאת מודקם בקטע הררי ולרכוב 200 ק"מ לבד, והספרינטר ייבחן ברגע שהרכבת מתפרקת אחרי ה lead out המושלם, ובדיוק אז הוא יצטרך למצוא הילוך נוסף (אחרת זה שיושב עליו ישמח לשלוח כרטיס ברכה לרוכבי הקבוצה). ספורט קבוצתי אבל מאד מאד אישי.
ואם מדברים על קבוצתיות בטור דה פראנס, זו עוד סיבה להיזכר במרקו פנטני שניצח עם קביצה חלשה וכשהוא חשוף לגמרי מדי יום בהרים. מה הוא עשה? במקום לחכות שיתקפו אותו הוא פשוט תקף!
פוסטים מהסוג הזה – וכמובן הפרשנות הנהדרת של שדרי יורוספורט- הם מפתח להנאה מצפייה בטור. לא פחות מכך שהבנה איך מהלך נבנה בפוטבול גורמת להעריך את מה שרואים הרבה יותר. זה לא "סתם" מירוץ אפנים שבו כולם רוכבים הכי מהר שהם יכולים כדי לנצח. המעקב אחרי הדינמיקה והדרמה הוא מרתק.

udi 5 ביולי 2013

תודה רד סוקס. כייף לקרוא.
בשני הקטעים האחרונים היה ניתן לראות עבודה קבוצתית שנותנת דוגמא ממש טובה למה זה ספורט קבוצתי. בקטע 5 היה אפשר לראות את הרכבת של Quick-Step עובדת בשביל קאוונדיש ולוקחת אותו לניצחון. ובקטע 6 הקבוצה של גרייפל הייתה הכי חזקה בסוף מה שהביא אותו לעמדה הכי טובה לספרינט. היה אפשר לראות גם חבר מהקבוצה של גרייפל מרים ידיים לקראת קו הסיום כאשר הוא הבין שגרייפל ניצח. זה היה יפה לראות.

red sox 5 ביולי 2013

בהחלט. תסתכל שוב על ספרינט הניצחון של קאבנדיש ותראה שם גם דוגמה מצוינת לעבודה קבוצתית רעה והובלה גרועה מאוד של גרייפל. השאירו אותו במיקום הכי גרוע שאפשר עם מסלול האצה חסום לגמרי.

יונתן 5 ביולי 2013

מה הטעם בלעקוב אחרי ספורט שאין בו אלוף נקי מסמים ושערוריות כבר יותר מעשור?

יותם מ 5 ביולי 2013

כתבת יפה מאוד!

הייתי מוסיף – לצורך הדגשת הקבוצתיות – הרוכבים המובילים חולקים את הפרסים הכספיים בהם הם זוכים עם יתר חבריהם לקבוצה. ובכלל הקבוצות נוהגות לחלק את כספי הזכייה בטור בין הרוכבים המשתתפים.

הייתי מוסיף ש"הקבוצתיות", או העדרה, ויחסי גומלין כאלו ואחרים באים לידי ביטוי בתחרויות הלאומיות – קרי אולימפיאדה או אליפות עולם – ביתר שאת. מצד אחד לרוכב כמו סאגאן שמייצג את סלובקיה יהיה קשה ביותר – כמעט בלתי אפשרי – לזכות במשהו מכיוון שלא יהיו לו עוזרים ומשתנה ה"מזל" הרבה יותר משעמותי. מצד שני, הרבה פעמים פייבוריטים מובהקים יפסידו משום שנבחרתם מלאה ברוכבים מובילים אחרים וההירארכיה אינה ברורה. אלו מרוצים שהרבה יותר קשה לחזות.

בעניין קבנדיש, ראוי לציין שהוא תמיד נעזר בפועלים הכי טובים בתחום הספרינט: מארק רנשו, ברני אייזל והיום גרט סטיגמנס (אפילו גרייפל עבד בשבילו בכמה מקרים) – רוכבים שכל תפקידם לעבוד עבורו. בקושי יש להם ניצחונות משלהם והם מקבלים מאות אלפי יורו שכר עבר עמלם.

אגב, טיילר פראר לא משתתף השנה.

red sox 5 ביולי 2013

תודה יותם.
אני הולך לכתוב על הלוח 100 פעם "דיוויד מילאר".

אמנון ג 5 ביולי 2013

תןדה על הפוסט.
הייתי רואה בעבר ביורוספורט רק כשלא היה לי משהו יותר טוב לראות/לעשות.
השנה יש שידור בערוץ 5 עם הסברים,היסטוריה, סיפורי רקע ואנקדוטות.
לא מחמיץ שידור.

רומן 6 ביולי 2013

יש דבר אחד שאף פעם לא הבנתי בטור דה פראנס.
למה רוכבי ההרים (מי שמכונים פה פועלי ההרים) הם לא המועמדים הגדולים ל GC? הרי במישור כולם נוסעים יחד, אז מי שטוב בהרים אמור לנצח, לא?
תסבירו לי בבקשה.

מתן גילור 6 ביולי 2013

לפני שנתיים, אנדי ופראנק שלק, שנחשבים מטפסים קלאסים, הגיעו לקטע הלפני האחרון (באחרון נהוג לא לנסות ולשנות את מיקום המובילים) בהובלה של כמה עשרות שניות על פני קאדל אוונס. הקטע הלפני האחרון הוא קטע נג"ש. אאל"ט, הוא סיים יותר מדקה לפניהם בזמן המצטבר (כלומר בקטע עצמו, משהו כמו 2 דקות הפרש).
השילוב המנצח הוא מטפס ברמה גבוה ושען ברמה גבוה. רוצה לומר, שאתה לא חייב להיות הכי טוב בשניהם. אם תהיה טופ 5 בשניהם, יש לך סיכוי מצוין לזכות.

shohat 6 ביולי 2013

רכיבת נג"ש וקטעי הרים קשים – אלו שתי דיציפלינות שונות.
המטפסים המומחים: כמו פנטני, ויראנרק, הראס, זובלדיה, בוטרו וכו' בדרך כלל חלשים יחסית ומפסידים הרבה יותר זמן בנג"ש משצברו בהרים.
רוכבי נג"ש חזקים כמו ארמסטרונג, אוואנס, אולריך יכולים להסתפק במזעור נזק בהרים והכרעה בקטעי נג"ש (לאנס כמובן עשה יותר מכך).
מיגל אינדורין ניצח חמישה טורים רצופים על בסיס יכולת נג"ש מעולה ובלי לתקוף בהרים.
נקודה נוספת היא שמנצחי קטעי הרים קשים /חולצה מנוקדת פעמים רבות מרכזים מאמץ באותם קטעים ומרשים לעצמם להפסיד זמן בקטעים אחרים (אם הם לא מועמדים בGC אז יש גם סיכוי גבוה יותר שיאפשרו להם לברוח בהרים).
יכולת אול-ארואנד יש לרוכבים מעטים יחסית בדבוקה.

רומן 6 ביולי 2013

הבנתי, תודה
אבל השנה הנג"ש זה חתיכת טיפוס, לא?
אז זה לא הופך את אחד המטפסים להיות מועמד חזק ביותר?

אריאל גרייזס 6 ביולי 2013

במפתיע, לא. רכיבת נג"ש, גם בהרים (אם אני לא טועה, הנג"ש היחידני, בניגוד לזה הקבוצתי, הוא בדרך כלל בהרים) היא פשוט שונה מלרכב עם קבוצה בהרים. נג"ש הוא הרבה יותר קצר (בין 25 ל-40 ק"מ, אם אני זוכר נכון) ואתה לא יכול לסמוך על אף אחד חוץ מעצמך. ישנם בודדים שהם באמת טובים גם בזה וגם בזה. אנדי שלק, למשל, הוא מטפס מעולה אבל בנג"ש הוא תמיד היה מאחורי קונטאדור, ולכן הפסיד לו את הטור לפני כמה שנים (לפני שקיבל אותו עם הפסילה של קונטאדור)

red sox 6 ביולי 2013

ההסבר של נחשון הוא בדיוק העניין.
נג"ש סטנדרטי הוא מישורי או מקסימום עם איזו גבעה באמצע. השנה יש קטע נג"ש אחד מישורי לגמרי ועוד אחד שכולל שתי עליות מתונות. יש הבדל גדול ביניהם אבל אף אחד מהם לא נותן יתרון למומחי טיפוס. בשניהם ינצחו או מומחי נג"ש (כמו טוני מרטיו) או אול-ראuנדרס שחזקים מאוד בנג"ש (כמו פרום למשל).

לפעמים משבצים בגרנד-טורס נג"ש טיפוס – עלייה אחת קשה מאוד שצריך לסיים כמה שיותר מהר. תוואי נג"ש כזה הוא בהחלט "מתנה" למטפסים הטהורים שמרוויחים שם זמן משמעותי מאוד, אבל אלו קטעים די נדירים.

אריאל גרייזס 6 ביולי 2013

טוב, אני פשוט אשתוק מעכשיו. משום מה היה תקוע לי בראש נג"ש באלפ דואז לפני כמה שנים, חשבתי שזה הסטנדרט.

shohat 6 ביולי 2013

ההגיון נכון: ככל שנג"ש הררי יותר, זה משחק לידי המטפסים (עדיין יש הבדל בין טיפוס בסוף קטע של 200 ק"מ משופע בעליות לבין נג"ש). ככל שישנם קטעי נג"ש שטוחים מהירים וארוכים יותר – היתרון לשענים.
כמובן שישנם שענים מומחים שמאבדים יותר מדי זמן בהרים כדי להחשב מועמדים לזכיה בדירוג הכללי. מרטין, קנצלרה, דיוויד מילאר וכו'
קטע נגש הררי אמור להיות קלאסי לרוכבים כמו קונטאדור ופרום והם יבבטאו בו יתרון יחסי, כנראה, גם על מטפסים טהורים וגם על מןמחי נגש כמו אוואנס

צור שפי 6 ביולי 2013

פוסט מרתק ושאלה: יש משהו באסקי ב"אאוסקאטל-אאוסקאדי" חוץ מהשם?

יותם מ 6 ביולי 2013

כן, הרוכבים…

עד השנה שעברה הרוכבים היו ברובם באסקים ומיעוטם ספרדים עם זיקה לחבל או כאלו שגדלו בקבוצה. רק לאחרונה הם התירו לרוכבים זרים להכנס לשורות הקבוצה.

צור שפי 6 ביולי 2013

תודה יותם, כלומר זה סוג של "אתלטיק בילבאו" של האופנים.

תומר ש 6 ביולי 2013

פוסט נהדר! תכתוב יותר!

מכביסט טירון 6 ביולי 2013

איך קובעים מי המנצח? מצד אחד הכי הגיוני שהמנצח הוא בעל הזמן הכולל הקצר ביותר, אבל מצד שני בחלקים שראיתי על כל קטע יש מספר נקודות שמחולקות לפי המקום שבו הגעת. בנוסף יש את הנקודות שמחולקות על הפסגות של ההרים. כמה נקודות על כל קטגוריה והאם ישנה משמעות לנקודות חוץ מהחולצה המנוקדת? תודה.

אריאל גרייזס 6 ביולי 2013

כדאי לך לקרוא את שני הפוסטים הראשונים בנושא, במיוחד השני, יהיו בו ההסברים שאתה מחפש

red sox 6 ביולי 2013

תו"כ המרוץ מתקיימים למעשה כמה מרוצים שונים:
* הדירוג הכללי על הניצחון בטור – החולצה הצהובה – הזמן המצטבר הקצר ביותר. אין קשר לנקודות.
*מלך ההרים – חולצה מנוקדת – כל פסגה מעניקה ניקוד לפי דרגת הקושי שלה.
*המאיץ הטוב ביותר – החולצה הירוקה – ניצחון בקטע מעניק נקודות בסדר יורד לפי סדר ההגעה, כמו גם נקודות ביניים לאורך הדרך. אין שום קשר לספירת הנקודות של מלך ההרים.

תקרא את הפוסט הקודם בסדרה כדי להכיר את המועמדים (לדעתי) לכל אחת מהחולצות.

shohat 6 ביולי 2013

עד הטור של 2009 היו ניתנים "זמני בונוס" -קיזוז שניות בגין מקומות 1-3 בקטעי ספרינט ביניים ובסיום. שיטה זו גרמה ליותר חילוםים בחולצה הצהובה , בעיקר בשבוע הראשון. בוואלטה של 2011 זמני הבונוס השפיעו/הכריעו בנצחון של קובו על פרום בהפרש זעום. המצב בטור דה פראנס היום הוא שהדירוג הכללי נקבע ע"ב זמן מצטבר בלבד. כאשר דבוקה מסיימת ביחד, כולם מקבלים את הזמן של הראשון באותה דבוקה.

רומן 6 ביולי 2013

אני אנסח את השאלה שלי בצורה קצת אחרת.
אם שנה שעברה ברדלי וויגינס היה משום מה מחליט שבמקום ה GC הוא הולך על החולצה המנוקדת האם הוא היה פייבוריט?

אם התשובה לזה כן, אז האם כל הזוכים אי פעם ב GC היו יכולים להיות פייבוריטים למנוקדת אם היו חפצים בכך?

red sox 7 ביולי 2013

אם אתה שואל מבחינת יכולות וכישורים, אז כן. אבל בפועל דבר כזה לא יכול לקרות כי היריבים שלו מכירים את יכולתו לאיים על הדירוג הכללי ולכן לא ייתנו לו לצאת לבריחות שיביאו לו נקודות בהרים.

קטע כמו של היום (שלב 9) הוא דוגמא מצוינת – יש 5 עליות מדורגות מה שאומר המון נקודות לצבור. הצפי הוא שתצא קבוצת בריחה של מטפסים טובים שאינם מאיימים על ה-GC והם יאספו את הנקודות. מתישהו לקראת העלייה האחרונה הרוכבים הטובים ביותר אמורים לסגור עליהם ובהחלט ייתכן שנראה שוב אחד מהם מנצח את הקטע.
אל תתפלא אם בסוף היום ילבש את המנוקדת רוכב אחר.

red sox 7 ביולי 2013

עוד דבר שאני מניח שנראה היום זה מטפסים טובים מתוך קבוצות המועמדים הבכירים (קונטאדור, וולוורדה…) שמצטרפים לקבוצת הבריחה כדי "לחכות" ולחבור למוביל שלהם בעלייה האחרונה. זה נובע משתי הנחות: שהבריחה תיתפס ושקבוצת המובילים תגיע לשם ביחד.
יש ערך עצום להימצאותו של פועל מסייע כשמתחילות ההתקפות הכבדות.

נר הלילה 7 ביולי 2013

קונטאדור קצת שבק היום, האם זה מערער את סמכותו כמוביל של סקסו-טינקוף ? ולאן נעלם ריס?

red sox 7 ביולי 2013

קונטאדור עדיין מדורג ראשון (יחד עם קרויציגר) מבין חברי קבוצתו.
בכל מקרה, גם הוא יקבל דום לב באמצע הקטע אין מה שימנע ממנו להיות האיש שהקבוצה עובדת בשבילו. ככה זה כשאתה מנצח הגרנד-טורס הגדול של תקופתך. אפשר לומר שהוא הרוויח את זה ביושר.

red sox 7 ביולי 2013

בימים האחרונים צצו שוב האשמות בנוגע לשימוש בסמים בשנים עברו. ביארנה ריס כנראה החליט שלא מתאים לו להתמודד איתן מול התקשורת ופשוט חזר הביתה.
זה בסדר שאתה מרים גבה, גם לי זה נשמע מוזר.

נר הלילה 7 ביולי 2013

שימוש שלו אני מבין, זה הוכח/הוא הודה? אם זה נכון הייתי בועט לו בתחת הביתה. הטור כל כך נגוע שלא נראה לי שיש מקום לסלחנות. כמו קלון. רימת? לך חפש מקצוע אחר. הטענה המקלה שכולם היו מסוממים נראית לי הרסנית.

פאקו 7 ביולי 2013

קצב הטיפוס של פרום היום היה מעורר חשד במקרה הטוב. אילן אולמן, שמפרשן באולפן הטור של ערוץ הספורט (אגב האולפן מפתיע לטובה), ניתח בפייסבוק שלו את הזמנים שלו יחסית לקושי של הטיפוס, והגיע למסקנה שמדובר ב"תוצאה חדשה מזמנים ישנים" (שמאד מזכירה את אלו של ארמסטרונג). כנ"ל לגבי ריצ'י פורט, שנראה מחייך לכל אורך הטיפוס אחר פרום, כאשר מטפסים מעולים כקונטדור, ואלוורדה ורודריגז מתפרקים מאחוריהם. אני מאד מקווה שמדובר בחשדות שווא, ושהבדיקות המתוחכמות מצליחות לסגור את הפינות, אבל הניסיון, הו הניסיון…

אריאל גרייזס 7 ביולי 2013

והנה פורט נראה מתרסק היום. לך תבין

יותם מ 7 ביולי 2013

התוצאה של פרום אתמול הייתה איטית בכעשרים שניות מהתוצאה שארסטרונג השיג באותה עלייה ב-2001. ביחס לאורך הטיפוס – 7 ק"מ, עלייה קצרה יחסית ולא בקטגוריית "על" – זה פער משמעותי. אגב, השיא שייך בכלל לרוברטה לייסקה מטפס האסקי די אלמוני.

Comments closed