טור דה פראנס 2013 (5) – מספרטה לירח וחזרה / רד סוקס

יום הבסטיליה בטור דה פראנס הוא תמיד מיוחד, והפעם עוד יותר, רד סוקס מכין אותנו

In כללי

רק בגלל  הרוח 

לצד חגיגות המאה (וקיומו של שידור ראוי ואיכותי בעברית), אחד הדברים שהופכים את הטור הנוכחי לכזה שייזכר לשנים היא העובדה שהמתח והדרמה לא מתנקזים לקטעים בודדים שסומנו מראש. כבר מקטע הפתיחה הכאוטי בקורסיקה ראינו איך קטעים שנראים תמימים על הנייר מייצרים דרמות, מהפכים והכרעות. זוכרים את רשימת הצפייה של קטעים מכריעים ודרמטיים במיוחד, שהצעתי כאן לפני פתיחת הטור? אפילו לא שקלתי לכלול בה את קטע מס' 13.

זה היה אמור להיות יום מעבר מישורי וסטנדרטי בין הפירנאים לאלפים. קטע על מי מנוחות שהאטרקציה העיקרית בו היא סיור מודרך בין טירות עמק הלואר, עם ספרינט סיום המוני ולא הרבה מעבר לזה. שלב קלאסי ללוות רביצת צהריים נינוחה של יום שישי.
אז הטירות היו יפות כתמיד, אבל מלבדן זה היה הכול חוץ מטיול.

*

מכירים את השלט בכביש החוף שמזהיר מפני רוחות צד? נכון שתמיד התעלמתם ממנו? גם אני. אבל בשביל רוכבי אופניים הרוחות הללו יכולות להיות אלמנט שמכריע מרוצים וחורץ גורלות. על פי רוב הן גורמות לפיצול הפלוטון, ליצירת מיני-דבוקות לאורך הדרך ולשינוי מוחלט בתכנית הטקטית של הקבוצות. בקיצור – מכניסות אקשן בדיוק כשחשבתם לנמנם קצת ולהתעורר לקראת הספרינט.

מבנה הרכיבה הנפוץ להתמודדות עם רוחות צד הוא של מניפה הפרושה לרוחב הכביש ובאלכסון, עם חפיפה חלקית בין רוכב לרוכב. למבנה הרכיבה הזה קוראים בלעז Echelon. למקרה שתהיתם, מקור השם אינו באופן הגיית השם "אשקלון" בקרב הקהילה הקווקזית בעיר. עם זאת, באופן מאוד ישראלי השם והטקטיקה שמאחוריו לקוחים מתוך עולם המושגים הצבאי.

Echelon הוא במקור מערך התקדמות חי"ר שבו אגף אחד של הכוח התוקף מעובה בכמות גדולה של חיילים. הכוח ערוך באופן מדורג לרוחב קו ההתנגשות ונעשה עמוק פחות ככל שמביטים לכיוון האגף ה"רזה". הפריסה הא-סימטרית נועדה לאפשר שימוש ממוקד בכוח עדיף שיבקיע את מערך ההגנה ויאפשר לאגף ה"רזה" להתמודד בתורו עם כוח מוחלש ופגוע.

leuctrafig3
בתמונה – התקפת חי"ר  במערך אצ'לון

מי שפיתח את האצ'לון כמערך התקפי היה צבא תבאי בפיקודו של אפמינונדס שביקש למוטט את ההגמוניה הספרטנית ביוון העתיקה, במה שנודע כמלחמה הקורינתית. התבאים תקפו את צבא ספרטה בקרב לאוקטרה ובאמצעות ריכוז המאמץ באגף אחד יצרו יתרון מקומי שהוביל להכרעה ולניצחון, למרות נחיתות מספרית. זה למעשה היה האקט שסיים את תקופת עליונותה של ספרטה והעביר את ההגמוניה ביוון לידי קואליציה של ערי-מדינה בראשות תבאי.

*

בחזרה לכביש. רכיבה במבנה אצ'לון נועדה בעצם לייצר אפקט פשוט של הגנה מהרוח והקטנת כוח הגרר שפועל על רוכב בדבוקה. זה בעצם דראפטינג למתקדמים שמבוסס על עיקרון די פשוט שכל להקת עגורים, אווזים או פלמינגו מיישמת אינסטינקטיבית בנדידתה.

א-מה-מה, בניגוד למרחבי השמיים, כשהמניפה נפרשת לרוחב הכביש יש באופן טבעי מקום למספר מוגבל של רוכבים ליהנות ממנה. נהוג לומר שבדבוקת Echelon יכולים להשתתף מספר הרוכבים הנכנסים ברוחב הכביש, כפול 2 (בגלל הפריסה האלכסונית). בעצם מדובר בטור עולה ובטור יורד, שביחד עם התנועה קדימה ואחורה של המתחלפים בהובלה יוצרים צורת אליפסה על הכביש.

131-1

רכיבה בדבוקה

במצב כזה כל מי שנותר מחוץ למניפה מקבל בעצם את מלוא התנגדות הרוח ומהר מאוד מוצא עצמו בנוהל נתק (אתם יודעים – קסדה על הראש, בכריעה לצד הכביש, מחכה לחילוץ… מצטער, חזרתי ממילואים לפני יומיים). השלב הבא הוא יצירת אצ'לון נוסף על-ידי רוכבים שנותרו מאחור וכן הלאה. כך נוצרות להם דבוקות קטנות לאורך המסלול שעסוקות במרדף נואש ושובר רגליים אחת אחרי השנייה.

מה שקורה בפועל הוא שמעבר למספר רוכבים מסוים מתבטל היתרון הכמותי של הפלוטון כרודף. המשמעות ברורה: ברגע שרוחות הצד מכות, המיקום של כל רוכב והתזמון ביציאה קדימה הם קריטיים. כמעט בלתי אפשרי לגשר ולהיצמד לדבוקה שלפניך כשאתה נאבק ברוח ללא הגנה. או כמו שמנצח קטע מספר 13 מארק קאבנדיש תיאר את זה: " You’ve got five seconds or you won’t make it".

בשלב ה-13 "עשו את זה" קאבנדיש עם שני פועלים, פיטר סגאן עם מסייע משלו, הצמד המפתיע של קבוצת 'בלקין' – לורנס טן-דאם ובאוק מולומה  – וקבוצת 'סקסו-בנק' כולה שיזמה את ההתקפה. סה"כ 14 רוכבים שעבדו יחד וברחו קדימה בדיוק ברגע הנכון. כריס פרום, שנותר ללא סיוע מחברי קבוצתו בשלב הזה, לא היה ערני מספיק וזה עלה לו באובדן של דקה ו-9 שניות במקום שהוא הכי פחות ציפה לו.

אם מישהו נזקק להוכחה נוספת שזהו ספורט קבוצתי, הוא קיבל אותה ביום שישי.

flight-formation

באוויר

 23027_story

וביבשה

 ***

ההר שהיה למפלצת

אחרי קטע מעבר "אמיתי" בשבת, הטור מגיע לאחד מקטעי המפתח במקום שהוא כבר מזמן מיתוס: Mont Ventoux. "הענק מפרובאנס" מכונה ההר עם נוף הטרשים הירחי והמוזר. מרחוק הוא נראה כמו גוש סלע עצום וחסר צמחיה. מקרוב הוא נראה כמו גוש סלע עצום וחסר צמחיה עם משבי רוח מטורפים וקהל פסיכי שממש מנסה לעזור אבל בעיקר מפריע.

יש טיפוסים שמתייחסים אל החיים כמו אל טיול מאורגן, שר קלפטר, אבל זה ממש לא קשור כרגע. מה שכן, יש טיפוסים שמקבלים דירוג של קטגוריית-על (HC) בעיקר בגלל השם, המסורת והפרסטיז'. מארגני הטור אולי לא יודו בכך אבל האלפ-ד'ואז האגדית היא כזו. עלייה אחרת באורך ובשיפוע זהה (13.8 ק"מ, 7.9% בממוצע) הייתה מדורגת ברוב המקרים כקטגוריה 1 (דירוג העלייה מתחשב באורך, בשיפוע הממוצע ובמה שקדם לה באותו יום. אותו ההר יכול להיות מדורג אחרת כשהוא משולב במסלול שונה).

במקרה של הוונטו אין דילמה בכלל. הנתונים כואבים אפילו בקריאה: הפרש גובה אנכי של 1690 מ' על פני 20.8 ק"מ. שיפוע ממוצע 7.5%. 16 הק"מ האחרונים בשיפוע 9% ושני הק"מ לפני הפסגה נושקים לדו ספרתי. מאיר אריאל היה אומר שהכאב בצד "הולך ומחריף".

טיפוס מונומנטלי כזה שווה HC גם אם הוא מגיע אחרי שבוע מנוחה. למען האמת – אם מתחשבים במוניטין של "החיה", באגדות שנרקמו סביב הוונטו ובחשיבותו של ההר כאייקון היסטורי של הטור – נדמה שצריך להמציא קטגוריה נוספת רק בשבילו.

ventoux-panoramique-img1

מון וונטו. נסו ותהנו

*

אם אנחנו כבר בענייני פרסטיז' – אין דבר שהצרפתים אוהבים יותר מהתעלות של רוכב בן ארצם ביום הבסטיליה שחל ממש היום. העובדה שיום העצמאות הצרפתי מציין את שחרורם מהכלא של שני חולי נפש, ארבעה נוכלים ופדופיל לא תפריע לכמיליון איש (!) לחכות לאורך המסלול. גם העובדה שהבסטיליה נכבשה בקרב (?) שגבה את חייו של חייל מלוכני אחד בלבד ואת חייהם של 100 מהפכנים רפובליקנים לא מעניינת היום אף אחד. זה בסדר, אנחנו פה בשביל לדרוך על היבלת הזו. כל עם והספורט הלאומי שלו.

מי מהרוכבים הצרפתים יכול להכניס את שמו להיסטוריה של הטור ולהיסטוריה של צרפת בתצוגה הרואית?

קטע כזה, 220 קילומטרים כמעט מישוריים ופיניש של טיפוס אימתני, יכול לשחק לטובת שני סוגי רוכבים: ברחנים מקצועיים בעלי יכולות טיפוס דוגמת סילבאן שבאנל ותומא ווקלר, או מטפסים מומחים כמו פייר רולאן וברייס פיילו.

אם כבר לשים כסף על אוכל צפרדעים, אני הולך דווקא עם פייריק פדריגו מקבוצת FDJ – שילוב של ברחן בעל נפש הרפתקנית ומטפס קשוח. עם 4 ניצחונות בטור על החגורה, כולל ספרינט ראש בראש מול לאנס ארמסטרונג בסוף קטע מפרך באלפים, יש לו את הניסיון ואת היכולות ללכת על זה במידה ומובילי ה-GC יתרכזו במאבקים טקטיים מאחור. למקרה שתהיתם, בסוכנויות ההימורים הוא מקבל יחס של סביב 1/200 לניצחון היום. תגידו שאני שלחתי אתכם.

*

אז מה יהיה לנו שם:

  • הקטע הארוך ביותר בטור השנה (242.5 ק"מ).
  • מוביל דומיננטי שמגיע ללא שניים מהפועלים הבכירים שלו ועם ספקות כבדים לגבי עמידות קבוצתו בהתקפות ומצבי לחץ.
  • לפחות 5 רוכבים שחייבים להפיק התקפה אחת טובה כדי לחזור לתמונה.
  • כל זה ביום הבסטיליה שבאופן מסורתי נותן כנפיים לרוכבים המקומיים.
  • סיום על הפסגה האיקונית והמאיימת מכולן.
  • כמיליון איש שמחכים כבר יומיים באוהלים ובקרוואנים לצד הכביש.

מי אמר החומרים מהן עשויות קלאסיקות ולא קיבל?

No Comments

shohat 14 ביולי 2013

כיף של פוסט.

עמיח77 14 ביולי 2013

הלב רוצה אנדי שלק, הראש אומר פרום. ולגבי קונטאדור – שנים שנאתי את הבחור אבל בזמן האחרון למדתי לאהוב אותו. הוא פשוט אלוף גדול. ואגב, המקרה של יום שישי זה שכפול של מה שקרה בוואלטה 2012 וככה הוא ניצח את המירוץ – תקף את המוביל במישור.

פאקו 14 ביולי 2013

כמעט נכון. זה באמת הזכיר את הקטע ההוא בוואלטה, שם לא הצליחו להכניע את רודריגז בשום סוג של טיפוס, רק שהקטע בו הצליחו לבסוף להכניע אותו היה יותר דומה לזה של שבת, קרי rolling hills, מאשר לקטע המישורי של יום שישי.

עמיח77 14 ביולי 2013

עוד משהו: זה כבר פעם שניה בטור שהסגן של בר כוכבה מקבל בעיטה חזקה למטה: ריצ'י פורט ואלחנדרו ולוורדה. האם תורו של באוקה מולמה היום?

עמיח77 14 ביולי 2013

*כוכבא..

IDO 14 ביולי 2013

אחלה פוסט :)

ניר 14 ביולי 2013

איזה כיף!!!

austaldo 14 ביולי 2013

אל תבלבל בבקשה את הצרפתים עם עובדות הסטוריות לא רלוונטיות – שיחרור הבסטיליה היה קרב מפואר של המהפכנים, בדיוק כמו שקרב ווטרלו מעולם לא התרחש ושגדודי הרזיסטנס וצבא צרפת החופשית של גנרל דה-גול ניצחו את היטלר במילחמת העולם השניה עם ממש טיפה עזרה של האנגלים ונו, אלו ההם מהצד השני של האוקינוס האטלנטי.
אתה לא מאמין? לך למוזיאון הצבא הצרפתי בפריז ותיראה בעצמך ;)

חוץ מזה – פוסט ניפלא.

red sox 14 ביולי 2013

תודה.
חשבתי שיהיה לך מה להגיד דווקא על מלחמות היוונים…

ברק א 14 ביולי 2013

תענוג של פוסט והולך להיות היום יום מפחיד לדעתי מלחמת כולם בכולם.

matipool 14 ביולי 2013

פוסט מעולה . תודה .

udi 14 ביולי 2013

אך איזה כייף. פוסט נהדר!

פאקו 14 ביולי 2013

נהדר כתמיד.
פדריגו כנראה קרא אותך, ונמצא בקבוצת הבריחה של היום.

red sox 14 ביולי 2013

הוא רק שכח לקרוא את החלק השני של הספר…

פאקו 14 ביולי 2013

פפפפף…
תצוגה לדורות של פרום היום, כמובן בהנחה שהעסק נקי.

red sox 14 ביולי 2013

אני אענה במילותיו של מייקל סטייפ שכ"כ מתאימות לסיום הקטע הזה:

If you believed they put a man on the moon, and if you believe there's nothing up his sleeve, then nothing is cool

http://www.youtube.com/watch?v=1hKSYgOGtos

פאקו 14 ביולי 2013

יפה מאד, רק שבמקרה הזה, אם פרום יחביא משהו (כל דבר) מתחת לשרוול שלו, זה כנראה יכפיל את המשקל שלו.

אריאל גרייזס 14 ביולי 2013

לי לא ברור איך מישהו כל כך ארוך יכול להיות טפסן כל כך טוב. המשקל שלו לא אמור להפריע לו?

red sox 14 ביולי 2013

(למען הסר ספק אני לא באמת חושב שההסבר לזה הוא בתחום הפיזיולוגיה נטו). מה שחשוב זה היחס הספק/משקל שהוא מפיק. המאסה של הגוף מכבידה עליו בטיפוס אבל מאפשרת גם לייצר יותר ואטים.

red sox 14 ביולי 2013

אגב, במהלך הטיפוס על הוונטו היו מי שטענו שפרום לא מוריד את העיניים ממד הואטים כדי לשמור את המדידה בתחום שאפשר לטעון שהוא חוקי והגיוני.

אריאל גרייזס 14 ביולי 2013

זה תחום הגיוני? רבאק, שייתן למישהו אחר לנצח קצת, שלפחות ייראה כאילו הוא בן אדם.
מה שכן, מסומם או לא, אני אתן לו את זה שהוא לא משאיר כלום, לא משחק על טקטיקה ולא כלום. אני זוכר מלא מקרים בעבר שמוביל טור השיג דקה-דקה וחצי על זה שמתחתיו באחת העליות (או בנג"ש) ומאותו רגע הוא שיחק טקטי כל הדרך, פשוט נדבק למקום השני ולא יזם כלום. לזכותו של פרום זה שהוא לא מרחם. Going for the kill

אריאל גרייזס 14 ביולי 2013

לגבי נושא הגובה, אני לא משוכנע עדיין. ברור שכדי לפצות על המשקל, הוא חייב לייצר יותר אנרגיה – השאלה היא האם לגובה יש יתרון מסוים בייצור אותה אנרגיה עודפת, שמתקזז עם אותו משקל עודף.
בריצה, למשל, אפשר לומר שלרצים גבוהים יש את היתרון של צעדים ארוכים יותר, שמתקזז עם המשקל. באופניים, מן הסתם זה לא קיים, אבל אולי יש משהו אחר. אולי המומנט שהם מייצרים בזכות רגל ארוכה יותר הוא גדול יותר? אני צריך לחשוב על זה

matipool 15 ביולי 2013

איזה שיר , איזה קליפ ואיזה אלבום !!!
האלבום הזה בטופ 5 שלי של כל הזמנים .

קובי 14 ביולי 2013

השימוש בסמים ירחף עוד הרבה זמן מעל הטור.
אם פרום היום עשה זמן טוב יותר בטיפוס מאמסטרונג בשיאו(עם סמים),
זה די מדאיג.
הבעיה שגם שלא מוצאים אותם,לא יודעים,ארמסטרונג לא נתפס מעולם בבדיקה על סמים על אף שהשתמש בהם בכל הזכיות.
אז נכון שאומרים שהבדיקות משתפרות אבל זה פשוט מדאיג שלא תופסו אותו פעם אחת בכל כך הרבה זמן.

red sox 14 ביולי 2013

מה אני אגיד לך, אתה צודק.
אני תמיד תומך (לא רק בספורט, גם בפלילים) בגישה שמי שהורשע צריך לזמבר אותו בכל הכוח ומי שלא הורשע הוא בבחינת זכאי. הבעיה היא שיותר ויותר קשה לי להגן על הגישה הזו כשאני רואה את התצוגות והזמנים שראינו היום.

צור שפי 14 ביולי 2013

אחרי פוסט נפלא כזה באה היכולת הזו של פרום שמעוררת את כל השדים הלא כל כך חבויים ולקינוח טייסון גיי. מבאס.

גיל 14 ביולי 2013

מה אתה כל כך מופתע? ברור שגם אתלטיקה וגם ענף האופניים נגוע בסמים. כשתוצאות נראות לא הגיוניות היום, הן באמת לרוב לא כשרות. מה שאותי מפתיע זה כל אותם אוהדים שעדיין מתלהבים מהמירוצי אופניים ותחרויות אתלטיקה וכל פעם מתאכזבים מחדש כאילו לא למדו כלום.

אריאל גרייזס 14 ביולי 2013

הכל נגוע בסמים, הכל. באופניים ובאתלטיקה בודקים הרבה יותר, זה הכל

גיל 14 ביולי 2013

יש הבדל בין תחומים שהסמים משפיעים בצורה ישירה כמו אתלטיקה ואופניים לבין נניח כדורגל או כדורסל שם זה פחות רלוונטי.

אריאל גרייזס 14 ביולי 2013

רלוונטי באותה מידה. האתלטיות הקיצונית ב-NBA (מספיק להסתכל על שרירי הזרועות של קובי או הווארד, שלא לדבר על איך שלברון נראה כדי להבין שכולם שם מסוממים), היכולת של שחקני כדורגל להמשיך ללחוץ בפול גז גם בדקה השמונים (ברצלונה, למשל) משפיעים בדיוק כמו סטרואידים לאצנים. הכי קל זה לבוא ולהגיד – הענף הזה בסדר כי זה לא משפיע.
זה מזכיר לי שאנשים טענו שלסטרואידים אין השפעה על בייסבול, כי זה הכל בכלל קשר יד-עין. יום יבוא והכל יתפוצץ. אי אפשר להיות חצי נאיבי

גיל 14 ביולי 2013

זה לא רלוונטי למשחק עצמו. אתלטיות בנבא אולי עוזרת במאבקי כוח, אבל לא ממש משפרת את הקליעה או את קבלת ההחלטות של שחקן. זה עוזר אולי להגיע לנבא אבל לא יהפוך שחקן בינוני למעולה. באתלטיקה ואופניים השיפור הוא קיצוני ונוגע ישירות לאיך שהתחרות נמדדת. בבייסבול זה בפרוש השפיע.

austaldo 14 ביולי 2013

גיל, משפיע באבואבוהה משפיע, ומאוד רלוונטי למישחק. כמובן שסמים לא יכולים לסגור פערי רמות מאוד גדולים, אבל אם הבדלי הרמות לא גדולים זה ועוד איך משפיע. קח קבוצת כדורגל של שחקנים "מתודלקים" נגד קבוצה של שחקנים נקיים – שוב, בהנחה ששתי הקבוצות פחות או יותר שוות ברמה – והמסוממים ינצחו כמעט כל הזמן. למה? כי הם ירוצו יותר מהר, יגיעו ראשונים לכל כדור, יתרוממו יותר גבוה להגבהות וכו' וכו'. וככל שהמישחק יתקדם ככה היתרון שלהם יגדל כי הם ימשיכו לרוץ באותו קצב בזמן שהעייפות תאיט את ה"נקיים".

גיל 14 ביולי 2013

ההשוואה היא לא כל כך דרמטית. שחקן נבא או פוטבול שלא משתמש בסמים, עדיין יכול להצליח בספורט שלו באותה מידה כמו משתמש. נניח ק"ב לא מושפע מסמים או שחקן כמו סטיב נאש. לעומת זאת באתלטיקה ובאופניים פשוט אין לך סיכוי ברמות הכי גבוהות בלי סמים. ההשפעה שלהם ישירה על התוצאה ואם אתה לא משתמש אתה פשוט לא רלוונטי.

אריאל גרייזס 14 ביולי 2013

כל עוד אתה מאמין לעצמך..

גיל 14 ביולי 2013

מה יש להאמין, יש לך עובדות. אתה חושב שבריידי או מאנינג לוקחים סמים? או נאש או דאנקן? אפשר להסתדר יפה מאוד בספורט קבוצתי גם עם כישורים פיסיים נחותים יחסית. זה פשוט בלתי אפשרי בענפים אישיים שמבוססים בעיקר על כוח ומהירות.

אלעד 14 ביולי 2013

רק הערה קטנה לדיון – אנחנו תמיד צוחקים על הספורטאי הישראלי (בעיקר כדורגלנים) שאין לו כושר ושהאוויר נגמר לו מהר. והנה אתם טוענים כאן ללא ספק שהסיבה ששחקנים ברחבי העולם משחקים אותו קצב 90 דקות, היא שימוש בסמים. אז זה אומר שהכדורגלנים שלנו לא כאלו גרועים? פשוט לא משתמשים בסמים? או שבכל זאת יש פה משקל לעבודה קשה והשקעה באימונים?
בכל אופן בשביל ליישר קו – מי שטוען שהכושר הגופני של ספורטאי העל הוא תלוי-סמים, שלא יעביר ביקורת על ספורטאים שלא משתמשים בסמים ושובקים אחרי 50 דקות

אריאל גרייזס 14 ביולי 2013

המהירות שבה בריידי חזר מהפציעה שלו מרמזת בהחלט שהוא משתמש במשהו. אני בטוח שגם נאש ודאנקן משתמשים.
אלעד, כדורגלן אמור להיות מסוגל לרוץ במשך 90 דקות גם בלי סמים. כמובן, יש הבדלים ברמות הריצה וביכולת שלך אחרי 80 דקות. גם בלי סמים, הכדורגלן הישראלי לא משתווה בכושר שלו לכדורגלן האירופאי. למעשה, סמים (בעיקר סטרואידים) יעזרו לך רק אם תתאמן מאוד קשה. המטרה שלהם הוא לגרום לך להצליח להתאמן לאורך זמן בלי ליצור דלקות. אם אני או אתה ניקח סטרואידים ולא נתאמן זה יעזור לנו מעט מאוד.

אלעד 14 ביולי 2013

כמובן, אבל אתה טוען כאן שהאימונים הקשים הם (גם) תוצר של שימוש בסמים.

גיל 15 ביולי 2013

אני ממש לא בטוח שכל או אפילו רוב השחקנים בנבא משתמשים. נאש ודאנקן הם פריקים של כושר למשל. אני גם מפריד בין סמים משפרי ביצועים לכאלו שעוזרים להתאוששות מפציעות. אמנם שניהם פסולים, אבל זה שהתאוששת מהר מפציעה קשה סטייל פיטרסון לא עוזר לך על המגרש (אם כי גם שם יכול להיות שהוא השתמש).

יריב 15 ביולי 2013

אני לא בקיא בתחום, אבל העניין העיקרי הוא לא בחומרים שמאיצים את ההתאוששות שלך באימונים? מה ההבדל בין זה למצבי פציעה?

אגב, תופעה שבהחלט משפיעה על התפישה היא רוחב הצמרת. יש פער בתפישה של "הצלחה" וזו כוללת יותר ספורטאים בספורט קבוצתי מאשר אישי. אפשר להצדיק את זה בכל מיני צורות, אבל התוצאה היא שאם בלי לקחת סמים אתה לא יכול להיות בין העשרה הטובים, אבל כן בין ה20, אז בספורט קבוצתי אתה יכול "להצליח", ובספורט אישי לא.

austaldo 14 ביולי 2013

אני לא מאמין שיש מישהו היום בעולם שמסוגל לרוץ מתחת ל- 9.80 ב 100 מטר בלי סמים. אני די בטוח שלפחות 90% מהרצים שיורדים מ- 10 שניות ב 100 מטר מסוממים. כן, כולל בולט.

red sox 14 ביולי 2013

אוסיין בולט עומד היום במצב דומה מאוד לזה שעמד בו לאנס ארמסטרונג במשך שנים: כולם סביבו נתפסו אך הוא נהנה מאהדת הקהל ומחזקת החפות של מי שלא נתפס מעולם.

אתה כבר שמעת את זה ממני לא פעם – אם כל היריבים שלך נתפסו או הודו בסימום, אם הפועל הבכיר שלך נתפס, אם חברי קבוצות שרכבת בהן נזרקים הביתה ורופא הקבוצה מושעה גם הוא – תצטרך טיעון יותר חזק מ"לא נתפסתי מעולם" כדי לשכנע אותי.
לא הייתי צריך את העדויות של חברי קבוצתו כדי לדעת שארמסטרונג מסומם. אני גם לא צריך לחכות שיתפסו את בולט כדי לדעת עליו את אותו הדבר.

אלעד 14 ביולי 2013

לאור תוצאות הבדיקות האחרונות של רוב הבכירים הג'מייקנים, למעט בולט ובלייק (שפשוט נראה מסומם – שרירים מנופחים והכל), צריך להיות מאוד נאיבי לחשוב שהשניים האלו הם לא במשתמשים. ועדיין כולנו נעמוד ונצדיע כשהוא יעשה 9.40 באליפות העולם. עד (ואם) שהוא ייתפס.
העניין בבולט שהוא באמת נראה מאוד טבעי כשהוא רץ, בניגוד להרבה אצנים אחרים "מנופחים". אבל איך אפשר להסביר שכמעט כל חבריו למשלחת נתפסו על סמים…

red sox 14 ביולי 2013

מעולם לא ראיתי רץ "טבעי" יותר מקארל לואיס בשיאו. הוא כנראה לא חשב שה"טבעיות" שלו תביא אותו מספיק רחוק, אז הוא עזר לה קצת.

אלעד 14 ביולי 2013

הכי עצוב שאין ספק שהחבר'ה האלה רצים מהר מאוד, אבל אף פעם לא נדע לבטח מי מהם הכי מהיר בתנאים נקיים, ומהן התוצאות הסבירות.

אלעד 14 ביולי 2013

אגב, לואיס מעולם לא נתפס באופן רשמי, ואף תואר או תוצאה לא נשללו ממנו

אריאל גרייזס 14 ביולי 2013

גם לא פלורנס גריפי ג'וניור. just saying

אלעד 14 ביולי 2013

פלו-ג'ו באה משום מקום, ניצחה, שברה שיאי עולם, ופרשה. קרל לואיס היה על הבמה איזה 20 שנה.

אריאל גרייזס 14 ביולי 2013

לא משנה, הטיעון של "לא נתפס" כבר לא תופס יותר. ויש עדויות די ברורות היום שקארל לואיס (עד כמה שזה כואב לי, האיש היה גיבור ילדותי) לקח כמו כולם.

גיל 15 ביולי 2013

גם קארל לואיס השתמש בסמים. יש הרבה עדויות שהאריקאים החליקו בדיקות סמים חיוביות שלו והיה גם סרט 30 על 30 שרמז בפירוש שהרבה אמריקאים היו על סמים בלוס אנגל'ס רק שלא בדקו רציני אז.

red sox 15 ביולי 2013

קארל לואיס לא נתפס מעולם? באמת? תבדוק את עצמך.
נתפס יותר מפעם אחת ולא הושעה.

יורם אהרוני 15 ביולי 2013

פלו ג'ו הגיעה משום מקום? היא הגיעה מהמקום השני! היא זכתה במדליית הכסף ב-200 מ' בלוס-אנג'לס 1984 וגם באליפות העולם רומא 1987. ההתקדמות שלה ב-100 מ' מאז ירדה לראשונה מ-11.00 שניות: 84 – 10.99, 87 – 10.96. ב-200 מ': 1982 – 22.39, 83 – 22.23, 84 – 22.04, 87 – 21.96. השיפור שלה ב-1988 (בשנת חייה ה-29) היה עצום (10.49, 21.34) אבל אי אפשר לטעון שהגיעה משום מקום.

נר הלילה 15 ביולי 2013

פוסט נהדר אבל מצב בקנטים. פרום בכל מקרה במצב טראגי.

טל 15 ביולי 2013

פוסט מרתק, הרבה מותר מהתחרות זאת שהפכה לפארסה של מי מתוכם יותר בהסתרת הסמים.
עכשיו זה פרום.
בSky כנראה קיבלו את הספר מארמסטרונג

טל 15 ביולי 2013

* יותר מתוחכם

פאקו 15 ביולי 2013

לגבי SKY, המצב שם באמת מוזר: מצד אחד מדובר בקבוצה שחורתת על דגלה את המאבק בשימוש בסמים. היא מחתימה את הרוכבים ואת כל אנשי הצוות על מסמכים שלפיהם הם מעולם לא השתמשו ולא ישתמשו בחומרים אסורים, ואם ייתפסו יינקטו נגדם סנקציות מיידיות. זאת בניגוד לקבוצות אחרות שעדיין מעסיקות דמויות מפוקפקות שהיו קשורות בדרך זו או אחרת לאופל (כמו ביארן ריס), והדיבור שלהן נגד סמים הוא בד"כ מאד מגומגם. מצד שני מדובר בקבוצה עם טכניקות אימון חדשניות הנשמרות בסוד. כך הופך רוכב כמו ריצ'י פורט, שהיה ידוע בעיקר כרוכב נג"ש סביר ותו לא, למטפס שמשאיר מאחור מטפסי על כקונטאדור, ואלוורדה ורודריגז. כך גם הופך כריס פרום למטפס ששובר שיאים של ארמסטרונג בשיאו. האמביוולנטיות הזאת גם היא מטרידה למדי.

Comments closed