סוגיית הסמים – מה הלאה?

רק מי שממש נאיבי הופתע מהתפיסה של גיי ופאוול אתמול, השאלה היא מה עושים עם זה עכשיו

בואו נגיד את זה ככה. בניגוד לדורפן, אני לא נותן לספורטאים להנות מחזקת החפות.

למעשה, אצלי כולם אשמים, עד שהוכח אחרת. ומכיוון שאין שום דרך להוכיח אחרת – הרי ארמסטרונג טען במשך עשור שהוא נבדק ונבדק ולא נתפס, עד שבסוף כן – מבחינתי, כולם משתמשים.

יכול להיות שיש פה ושם צדיקים, אבל רובם לא נמצאים בטופ של המקצוע שלהם. פשוט כי אלו שכן משתמשים דוחקים אותם משם.

מבחינתי, זאת אפילו לא שאלה האם יש סיכוי שהם לא משתמשים. סיכוי? כן, אולי של אחוז אחד.

כשאני רואה את כריס דיוויס, שחקן בייסבול שבקריירה שלו מעולם לא חבט מעל שלושים הומראנס, מאיים לעבור את השישים לעונה (יש לו כבר 37 אחרי קצת יותר מחצי עונה) כשאני יודע שכל מי שעבר את המספר הזה בחמישים השנים האחרונות (בארי בונדס, מארק מקגוויר וסמי סוסה) נתפס על שימוש – אין לי ספק שהוא לוקח.

כשאני רואה את בולט מגיע לפחות מ-9.6 שניות למאה מטר כשאני יודע שכל אצן שירד מתחת ל-9.8 נתפס או נחשד בשימוש – ברור לי שהוא משתמש. ברור לי לגמרי.

כשאני רואה את כריס פרום אתמול מטפס על ה"מון וונטו" כאילו כלום, משאיר את כל המתחרים שלו מאחור ושובר את השיא של לאנס ארמסטרונג, שאנחנו יודעים שהשתמש, אין לי שום ספק שהוא מסומם עד העצם.

כל מחשבה אחרת, לטעמי, נעה על הציר בין נאיביות לסתם לא רוצה לדעת.

*

למעשה, החלק של הלא רוצה לדעת נוגע גם במרבית ענפי הספורט האחרים.

אחרי שנחשף היקף השימוש בסטרואידים בקרב שחקני בייסבול, אני זוכר שרבים התלוננו לגבי העיתונאים – איך לא אמרתם כלום? המספרים היו מטורפים, השחקנים היו מנופחים להפליא (מספיק להסתכל על התמונה של בארי בונדס בהפרש של 10 שנים כדי להבין את זה), למה לא חשפתם?

אני חושב שהמצב מאוד דומה היום בענפי ספורט אחרים, רק שאנשים מעדיפים שלא לדעת.

תסתכלו על דוויט הווארד, על קובי בראיינט, על לברון ג'יימס, שלא לדבר על גרג אודן ותגידו לי שזה טבעי חגורת הכתפיים ושרירי הידיים שלהם. תגידו לי ששאקיל אוניל ודוויט הווארד, סנטרים בלי טאץ' אפסי ביד הם לא שינוי משמעותי מסנטרים של לפני 20 ו-30 שנה, כמו אולאג'ואן, יואינג, רובינסון, פאריש ואחרים. תגידו לי שהעובדה שהקליעה מחצי מרחק הפכה לאומנות נכחדת לא נובעת אף היא מהתפתחות האתלטיות בשנים האחרונות, התפתחות שגורמת למייקל ג'ורדן – אחד שנראה לנו כמו פריק אתלטי – להיראות כמו עוד שחקן ממוצע.

עכשיו תסתכלו על טניס ועל ההתפתחויות של השנים האחרונות. פריקים אתלטיים כמו נאדאל ומארי ודג'וקוביץ' (ועוד רבים וטובים) שמסוגלים לעמוד בקו האחורי ולחבוט ולחבוט במשך 5 שעות ויותר בלי הפסקה ובלי שתורגש עליהם עייפות בכלל.

ואם בכל אלו יש סמים, איזה סיבה יש להניח שבכדורגל אין אותם? הרי אנחנו מכירים שחקנים שנתפסו בעבר, אנחנו רואים קבוצות כמו ברצלונה, למשל, שלוחצות ולוחצות במשך 90 דקות בלי הפסקה ובלי להתעייף. תמיד אומרים גם שהספורט היום מהיר הרבה יותר – אתם חושבים שזה רק כי השחקנים היום מתאמנים יותר?

***

אוקיי, אז כולם משתמשים. סיכמנו על זה (טוב, אני סיכמתי. אתם מוזמנים להתווכח על זה, כמו אלו שטענו במשך עשור שארמסטרונג נקי). איך זה עוזר לי?

ובכן, לטעמי זה מפשט את הדברים.

ברגע שאתה יודע שאנשים משתמשים, כל מה שנשאר לך זה להסתכל על הביצועים הספורטיביים ולהנות מהם.

אני יודע, זה לא טריוויאלי, אבל בואו ותחשבו על זה :

ישבתם בבית וראיתם את יוסיאן בולט טס על המסלול ויורד מ-9.6 שניות במאה מטר. אני זוכר את התגובה שלי באותו רגע. וואו! הרגשתי שזה היה מדהים. מטורף.

עכשיו בואו נשאל את זה – האם התגובה שלי היתה שונה אם הייתי יודע (כלומר, יודע יודע, עם בדיקות מעבדה וכו') שבולט משתמש? אני חושב שלא. כי בולט עף על המסלול ומה שהוא עשה היה מדהים, לא משנה באיזה חומר הוא עשה. הוא פרץ את הגבול האנושי וזה היה נהדר בכל קנה מידה.

אותו דבר קרה לי עם פרום אתמול בערב. נכון, כל הזמן אני אומר לעצמי – נו, מסומם. אבל מסומם או לא, מה שהוא עשה אתמול היה מטורף. דומיננטיות מדהימה. יותר מזה, תצוגה מדהימה של הרוח האנושית.

כן, כן, שמעתם אותי נכון – האנושית.

פרום אולי נראה כמו חייזר, אבל לאלץ את עצמכם ללחוץ על הדוושות בעליה כמו שהוא עשה, עם או בלי סמים, זה משהו שאין בן אדם אחר שיכול לעשות היום.

אמר לי חבר, דווקא אחד שסירב לקבל את זה שארמסטרונג משתמש בזמנו, שזה בכלל לא משנה לו אם הוא מסומם או לא – הסיפור שלו, היכולת שלו להלחם מול כולם ולהוציא מעצמו את המקסימום בדיוק ברגע המתאים – זאת הסיבה שבגללה הוא רואה ספורט.

לזה אני מתכוון:

froom

*

שלא יהיו לכם אשליות. בניגוד לאחרים, אני לא מאמין שהזירה מאוזנת. לחלק מהאתלטים יש נגישות לסמים שלאחרים אין. לחלק יש יכולת להסתיר יותר טוב. חלק לא יכולים להרשות לעצמם להתפס שוב (נניח, כמו קונטאדור, שנראה לגמרי אנושי בקרב מול פרום).

מה שאומר שערך הספורטיביות נפגע ללא הכר. ברגע שלצד אחד יש יתרון שלצד השני אין, הרי שהמגרש לא שווה.

מצד שני, האם זה שלברצלונה יש פי עשר כסף מאוסוסונה, למשל, זה לא מגרש לא שווה גם כן?

כלומר, אנחנו מוכנים לקבל יתרון של צד אחד ביריבות, כל עוד אותו יתרון הוא כביכול לא על המגרש. אבל כמובן, זה רק יתרון. כשלברצלונה יש יכולת לקנות כל שחקן שהיא רוצה, בעוד שאוסוסונה יכולה להסתפק בשאריות.

אז תחשבו על זה.

עוד דבר שאין לי אשליה לגביו זה שאפשר באמת להלחם בתופעת הסמים. בייסבול, אתלטיקה קלה ואופניים הם שלושה ענפי ספורט שבהם שמו לעצמם למטרה להלחם עד חורמה בסמים האסורים. התוצאה? למרות כל האיומים בהרחקות עדיין נתפסים בענפים האלו יותר ספורטאים מאשר בכל ענף אחר (אם תרצו, יש קורולציה ישירה בין כמות הבדיקות בענף לכמות התפיסות – מה שרק מעלה את הסבירות שבענפים כמו כדורגל או כדורסל, שבהם לא בודקים, יש לא פחות שימוש).

המשוואה היא פשוטה – איפה שיש כסף, אנשים יעשו כל מה שהם יכולים כדי לנצח.

מדובר פה באתלטים ברמה הגבוהה ביותר והם יודעים פשוט שכולם מסביבם לוקחים וברור להם שכל האימונים שלהם לא שווים אם הם לא ייקחו – אתם חושבים שהם יוותרו? הם לא.

יותר מזה, אנחנו נמצאים מרחק זמן קצר בלבד מהיום שבו שינויים גנטיים יהיו אפשרים, שינויים שלא תהיה שום דרך למנוע או לתפוס אותם.

אז האם זה אומר שצריך להתיר שימוש חופשי?

אני לא בטוח. יש יותר מדי בעיות עם זה, המרכזית שבהן היא שהסמים הללו פוגעים קשות בבריאות. ולמרות שמדובר באנשים בוגרים (כאילו אנשים בוגרים לא עושים שטויות בשביל כסף), זה בקלות יכול לחדור לגילאים נמוכים יותר ולאף אחד אין רצון לראות ילדים בחטיבת ביניים לוקחים סטרואידים כדי להתקבל לנבחרת הפוטבול של התיכון.

אני חושב שזה בעיקר דורש מאיתנו התאמה כצופים.

אין לנו ברירה אלא לקבל את זה כמצב קיים ולהתאים את עצמנו.

שיאי עולם הם מדהימים – אבל גם צריכים לשים אותם בפרספקטיבה. מה שצריך להנות ממנו זה מהביצועים על המגרש וזהו. בלי להתעמק יותר מדי בסמים, כן או לא – הם פה כדי להישאר ושום דבר שנעשה לא ישנה את זה.

ברגע שנפנים את זה, החיים שלנו יהיו הרבה יותר פשוטים.

הסכמים קיבוציים בNFL ובNBA לעומת ההסתדרות
שחרור (סיפור קצר לתשעה באב)

No Comments

גיל שלי 15 ביולי 2013

אני בטוח שבישראל לא לוקחים סמים, אין צורך, לא עובדים מספיק קשה באימונים כדי להזדקק לתמריצים.
אני בעד הגישה של דורפן, אך מסכים עם שלך גם, זה לא ממש משנה להנאה שלי התשובה לשאלה. עדין, למען המסכנים שמנסים להתחרות בלי לקחת סמים, צריך לדאוג שכל ענף ירדוף את המשתמשים, אין סיבה לדרוש מאתלטים לסכן את חייהם, מספיק הם מסכנים את הבריאות הפיסית שלהם

אריאל גרייזס 15 ביולי 2013

כמו שאמרתי – לא צריך להרשות שימוש, כלומר – צריך להמשיך לרדוף אותם. זה די חסר תוחלת, אבל אין ברירה אחרת כרגע.
ואני בטוח שגם בישראל לוקחים. להזכיר לך מה היה בקבוצה שאתה אוהד בכדורגל? זה כמובן, לא עוזר יותר מדי אם לא עובדים באימונים אבל זה לא אומר שאנשים לא מנסים קיצורי דרך

גיל שלי 15 ביולי 2013

כפיר אדרי באמת רץ על המגרש יותר מכל אחד אחר, כמה כפיר אדרי כבר יש בכדורגל? :-)

אלעד 15 ביולי 2013

לוקחים סמים, אבל מהסוג שמעשנים

איציק 15 ביולי 2013

אני אחזור על מה שכתבתי לפני מספר ימים. פגשתי שחיין לשעבר (אלוף הארץ בשעתו) ודי בכיר כיום בשחיה הישראלית, והוא טוען שגם בערץ כל השחיינים הבכירים מפוצצים ב"סמים" ויש כאלו שכבר מגיל הנוער. אולי הוא מגזים אבל הצורה בה הוא אמר זאת לא השאירה מקום לספק שכנראה יש דברים במה שהוא אמר, ולו חלקית.

austaldo 15 ביולי 2013

שתי הערות:
– ניראה לך שנכון להיום תלמידי תיכון בארה"ב לא לוקחים חומרים אסורים (ומסוכנים) כדי להתקבל לניבחרת הפוטבול?

– אני לא רוצה חיים פשוטים. יש בעייה וצריך להתמודד איתה.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2013

ברור שלוקחים, אבל אני אומר שצריך להלחם בזה – אם לא נלחם בכלל זה יהיה הרבה יותר רחב.
ואתה מוזמן להציע מה לעשות (חוץ מלעצום עינים)

מכביסט טירון 15 ביולי 2013

בסוף יסתבר שכל מה שאוסקר עשה זה להכיר למקומיים חומר חדש. לא מוצא הסבר טוב יותר לעובדה שעטר עושה פאקינג גליץ׳ בדקה התשעים.

matipool 15 ביולי 2013

לייק .

סוס זקן 15 ביולי 2013

זה לא קשור לסמים. לי אין הסבר לזה שעטר עשה גליץ' בכל דקה שהיא.

איציק 15 ביולי 2013

החליק :-)

אריאל 15 ביולי 2013

מסכים עם כל מילה. כולם על סמים.
חוץ מבריידי.

גיל 15 ביולי 2013

הגישה שלך הופכת את הספורט לקרקס ולא לתחרות ספורטיבית ובזה אין לרוב הצופים עניין. אני כן חושב שצריך להלחם בסמים עד חורמה אבל לעשות את זה בצורה חכמה יותר. למעשה, יש היום ניצנים לשיטות חדישות למלחמה בסמים ואנחנו בנקודת משבר שבעוד 10 שנים יראו אותה כנקודת מפנה. שימוש בדרכון ביומטרי הוא מאוד יעיל לעקוב אחרי שינויים פתאומיים ביכולת, ולדעתי צריך להוסיף לזה ריגול אנושי כמו בין מדינות או חברות שיתן לך מידע בזמן אמת ולא רק לרדוף אחרי הסם של אתמול. אפשר לנקות את הספורט מרוב הסמים אם יהיו מספיק משאבים ורצון. ומה בדיוק כיף להנות מרכיבה כמו אתמול אם בעוד שבוע יקחו לו את התואר ולא תראה אותו יותר?

אסף THE KOP 15 ביולי 2013

רגע היסטורי – אני מסכים עם גיל.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2013

ספורט הוא קרקס, כבר מזמן הוא כזה. רק אנשים מאוד רומנטיים או נאיבים חושבים אחרת.
יכול להיות שיהיו אמצעים בעתיד שיגלו דברים, אבל אז יהיו אמצעים אחרים להתחמק. ככה זה עובד.
אני לא מבין איך אפשר לא להנות ממשהו בגלל משהו שאולי ייקרה בעתיד. מה, זה שלקחו לארמסטרונג את תארי הטור אני אמור למחוק מהזכרון שלי את ההנאה שלי מהניצחון שלו אז? אם היום יגלו שלברון לקח סמים, זה אמור לקחת ממני את ההנאה שהיתה לי מהסל של ריי אלן?

אלעד 16 ביולי 2013

"ספורט הוא קרקס". אני חושב שאתה בעצמך לא מאמין למה שכתבת.
אני זוכר שכילד נורא נהניתי לראות ההארלם גלובטרוטרס. עד שגיליתי שזה לא חוקי להשתמש בסולם באמצע משחק, ושהקבוצה השנייה במדים הצהובים לא רעה בכלל אבל הם אף פעם לא ינצחו. אז ההנאה שלי נפגמה. את ה-WWF אהבתי כשהיה את ואן-אריק נגד הרעים וכשלא ידעתי שזה מבויים. גם זה כבר לא מעניין אותי.
אני גם לא רואה את עצמי רץ לאוהל הקרקס ומעודד את האיש שהולך על החבל.
ספורט הוא עדיין מקום מפלט מעולה לאנשים נאיביים ורומנטיקנים שלא יושבים לרגע עד שהמשחק / תחרות בין בני אדם בשר ודם נגמרת ויש מנצח. הידיעה שבאופן רשמי התחרות היא לא טבעית, בהכרח פוגמת בהנאה. אני מעדיף להיות תמים ושלא יקחו לי את הכיף.

גיל 16 ביולי 2013

אני בספק עם רוב אוהדי הספורט רוצים שהספורט יהיה כמו קרקס או תחרות אול סטאר חסרת חשיבות. זה חותר תחת הבסיס של מהות הספורט. אולי לך זה לא מפריע אבל אני לא רוצה לראות קרקס על בסיס שבועי. וכן, בהחלט אפשר לא להנות ממשהו אם יודעים שהוא מזויף כשהוא מתיימר להיות אמיתי. אם כולם באמת היו חושבים שזה מזויף אז למה בכלל עושים בדיקות סמים או שזה מפריע כשהן מתגלות? אני מתקשה לחשוב שאפילו אתה מאמין במה שאמרת. לפי ההגיון הזה לא תהיה לזה שום משמעות אם בריידי יקח מבחינתך עוד אליפות או לא כי הרי הכל מזויף ולמספרים אין שום חשיבות.

אריאל גרייזס 16 ביולי 2013

מה שאוהדי ספורט רוצים ומה שקורה במציאות זה שני דברים אחרים.
איפה ראית שאמרתי שאני מרוצה מהמצב? ברור שאני לא רוצה סמים בספורט. ברור שאני רוצה תנאים שווים לכולם, בדיוק כמו שאני רוצה תקרות שכר ושלא יהיו טעויות שיפוט. אבל אנחנו לא בעולם אידאלי וזה מה שהספורט הפך להיות – קרקס בידורי נטו. הוא מזמן לא משהו של ההמונים, והוא גם מאוד מזויף.
השאלה, איך מתמודדים עם זה. לדעתי, מה שאתה עושה פה זאת הדחקה נטו

גיל 16 ביולי 2013

הנקודה היא שמי שחושב שזה קרקס ולא תחרות ספורטיבית לא היה צופה בזה. קרקס זה דבר נחמד לקחת את הילדים פעם בכמה שנים, אבל לראות כל שבוע משהו מזויף זה משעמם. אני דווקא חושב שאתה זה שמדחיק כי אם באמת היית חושב שאין כאן תחרות ספורטיבית אז באמת היה כואב לך לראות את הסלטיקס או הפטריוטס מפסידים? היית מתרגש מסדרת הגמר האחרונה בנבא?

אני מסכים איתך אגב חלקית שזה כבר לא ספורט להמונים כמו שהיה בעבר. אבל צריך לעשות הפרדה בין הליכה למשחק שהיא באמת יקרה היום לבין אפשרויות הצפייה בטלביזיה שעולות פי אלף ממה שהיו לנו כשאנחנו היינו ילדים. מהבחינה הזו הספורט מגיע ליותר המונים מאי פעם עד כדי כך שאנשים מעדיפים לצפות בטלביזיה על פני ישיבה במגרש גם אם הם היו יכולים להיות במשחק.

גיל 15 ביולי 2013

וכמו שכתבתי בספורט קודם, יש הבדל בין סמים שמשפיעים ישירות על התוצאה כמו באתלטיקה, שחייה ואפילו בייסבול לבין משחקים קבוצתיים שם הם פחות חשובים וגם בלי שימוש בסמים אפשר להצליח.

matipool 15 ביולי 2013

די מדכא אותי הפוסט .
לא מסכים עם הדוגמא שנתת על בולט . אם הייתי יודע בוודאות שהוא על סמים כולל בדיקות מעבדה וכו' , ממש לא הייתי מתלהב מפריצת הגבול האנושי שלו .

RAMI 15 ביולי 2013

ספציפית לגבי פרום אתמול אני לא חושב שיש כאן אינדיקציה לשימוש.
המתחרים שלו באופן משמעותי פשוט פחות טובים ממנו, ולכן זה נראה שהוא גדול מהם. אז לדעתי לא.לדעתי, הוא ברמה שבה היו אוונס,שלק ושות' לפני כמה שנים והיום הם לא ברמה הזאת והוא כן.
קינטאנה החזיק איתו את העליה עד לקילומטר האחרון, ובגלל שהוא פשוט רוכב פחות חזק, שקיבל פחות עזרה לאורך העליה מהקבוצה, אז פרום הצליח להתגבר עליו (שלא לדבר על זה שלפרום יש את המוטיבציה להגדיל פער על המקום ה1, ואת החולצה הצהובה על הכתפיים בקטע כ"כ יוקרתי).
עד שלא תגיע הבדיקה שתוכיח שפרום אשם בשימוש בחומר אסור, אני איתו ועם ה"ספק" שהוא לא אשם, ושהוא בנק' זמן הזאת, השנה הזאת, בטור הזה, פשוט טוב מהמתחרים שלו. זה קרה בעבר, וזה קורה עכשיו, וזה יקרה בעתיד (קרדיט לאלי אוחנה על הקלישאה הזאת)

אריאל גרייזס 15 ביולי 2013

עזוב מה פרום עשה ביחס למתחרים – תראה את זה בקונטקסט היסטורי – הוא שבר את השיא של ארמסטרונג.

matipool 16 ביולי 2013

אריאל – לא יודע לגבי פרום .
נכון שזה נראה ( כמעט ) לא אנושי אבל אחרי שקוראים ושומעים אותו ואת מנהל הקבוצה , אני נוטה להאמין להם .
אני חושב גם שצריך להבדיל בין ספורטאים שלוקחים חומרים אסורים בידיעה וכוונה מראש לכאלו שלקחו ללא ידיעה למרות שהאחריות היא עליהם .
אם ספורטאי מקבל תשובה חד משמעית מהרופא / צוות האימון שלו שהחומר שהוא מקבל הוא ברשימת החומרים המותרים ובסוף מתברר שלא – צריך להתייחס אליו אחרת מספורטאי שמקבל חומרים אסורים במודע ומכוונה תחילה .

עידוקוליס ליפשיץ 15 ביולי 2013

הטענה שלי מקבילה לשלך:
בסופו של דבר אין לנו הרבה ברירה, התקשורת היא שתבחר איך להציג לנו את הדברים ואיך היא רוצה שאנחנו נמשיך להתייחס לספורטאים.

מצד אחד תקשורת המונים יכולה לעצור הכל, לחשוף שבאמת כולם משתמשים בהמון חומרים ממריצים (לאף אחד אין ספק בזה, השאלה עולה רק לגבי חומרים שעליהם יש רגולציות) ולהסביר לציבור שככה אין טעם בספורט.

אבל לתקשורת אין אינטרס כזה והציבור מצידו, כנראה מעדיף לעשות עצמו "לא רואה לא שומע לא יודע".

כך שהרגיעו את עצמכם, המעגל הבלתי נגמר ימשיך להתגלגל במתכונתו הנוכחית – מדי פעם נקבל "זעזוע" על ספורטאי כי בכל זאת יש אכיפה מסוימת.
אבל שינוי אמיתי לא יהיה וזה לא אמור להעסיק את הצרכן הקטן.

בלעם 15 ביולי 2013

מסכים שהתצוגה של ארמסטרונג היא אדירה בלי קשר לסמים, אבל ההתרגשות במקרה שלו היא מהסיפור ולא מהתוצאה. תחשוב שנייה: מתי בפעם האחרונה התרגשת משבירת שיא עולם בשחייה? נכון שהסיפור של השחייה שונה ומדובר בחליפות (ואולי גם בסמים? הרי מדובר בספורט יחידני) אבל כל ההתרגשות ממה שבולט עושה לא רלוונטית כשאני יודע שהוא מסומם, הוא פורץ את הגבול האנושי רק אם נדע שהוא עושה בדיוק את אותם כמות סמים כמו כל השאר, ואז ההישג שלו משמעותי. מי בכלל יכול למדוד את זה? שיא העולם הוא רק מספר, היית יכול באותה מידה להתרגש אם מישהו היה יורד את העשר שניות במאה מטר, כי זה גם הישג אדיר שאף אדם ממוצא לא יכול להתקרב אליו, כל ההתלהבות משיאי עולם היא על ניפוץ השיא ולא על התוצאה, ואת זה אפשר להשיג גם בלי סמים.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2013

אין לי התרגשות משיאי שחיה כי הם מאוד שכיחים. כשמשהו קורה כל שעתיים זה לא מרגש – חליפות או לא.

מוטי 15 ביולי 2013

אין מה לעשות נגד תופעת הסמים בספורט. קודם כל, זה לא מתחיל ונגמר רק בסמים לפני תחרות. הרי הספורטאים האלו לוקחים חומרי גדילה שונים כבר שנים לפני כן. גם לא הגיוני לצפות מהם לא לקחת כשהם יודעים שזה מה שמבדיל בין להיות ספורטאי מקצועני שמרוויח מליונים לבין להיות סוכן ביטוח או נהג אוטו זבל. כל מי שחושב ששחקני טופ (במיוחד במקצועות אינדיבידואלים) לא לוקחים כלום – משלה את עצמו במודע.

דרור 15 ביולי 2013

בסה"כ אני מאוד מסכים איתך.
הנקודה היא שאי אפשר באמת להיאבק בזה. למעשה, אם לארמסטרונג לא היה נמאס, הוא היה יכול להמשיך ולהיאבק בזה. כל עוד הוא לא הודה, היו להם מעט מאוד ראיות שיכולות לעמוד במבחן סביר (וכעו"ד מרגיזה אותי ההודאה שלו, יותר מהכל. איך זה שהוא לא לומד מהעבריינים – גם אם תפסו אותך עם הסמים ביד – תכחיש).
בסופו של עניין, זה הולך להיות כמו ש"באני" קולווין אמר – מישהו צריך להמציא את שקית הנייר. אין באמת אפשרות למנוע את השימוש בחומרים האלו, ורק מחייבים את הרופאים להמציא חומרים שיותר קשה לגלות אותם, או דרכים שאפשר להטעות בהן יותר (צריך גם לזכור שזה לא סמים כפי שאנחנו תופסים אותם. חלק גדול מהחומרים האסורים הם בכלל סינטזות של חומרים שיצאו מהגוף של אותו האתלט).
אז נכון – "מלחמת חורמה" נשמע טוב, אבל בסופו של עניין, כמו בכל מלחמה, יש בעיקר מפסידים. כולם מפסידים. הספורטאים, הצופים וכל מי שמעורב בזה. לפי כמות הפסילות בטור דה פרנס, למשל, כבר אי אפשר לדעת מי כן זכה בתחרויות לפני עשור, כי כל מי שהיה בעשירייה הראשונה נתפס (והאחרים לא היו מעניינים מספיק כדי שיבדקו אותם). אז מה עשינו בזה?

בני תבורי 15 ביולי 2013

אריאל,
תגובה שתופיע גם אצל דורפן: אחד המשפטים הנפוצים השנואים עלי הוא "אין עשן בלי אש", שאפשר תחתיו להכפיש כל אדם מבלי שתהא לו אפשרות להתגונן ואפילו לא לדעת מה עומד בפניו. עם כל הידע המצטבר לגבי שימוש בסמים והדוגמאות שנתת הן רק קצה הקרחון שגלוי ומוכח, אני מעדיף לא להטיל דופי לפני גילוי. רומנטי, תמים, לא בוגר, אבל אין לי דרך אחרת לאהוב ספורט.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2013

מה עשן בני? הבית בוער בוער! ואתה רואה את בית בוער ואומר, הא, סתם טוסט שרוף. זאת לא רומנטיות, זאת סתם עצימת עיניים

ארבל 15 ביולי 2013

אם להמשיך את האנלוגיה, הבית של השכנים הוא זה שבוער ומזה אתה משליך גם לבתים שלידו, סתם כי הכל מלא עשן עכשיו.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2013

נלך עם האנלוגיה עד הסוף – אני רואה שכונה שלמה בוערת, וחושב שאני יכול להניח בצורה די ודאית שבית ספציפי בה בוער, למרות שאני לא רואה אותו ממש. איך?

מיקו גוטליב אהלן סבבה 15 ביולי 2013

אתה יכול לחשב בהסתברות מסויימת מה הסיכוי שהוא בוער, אם אתה לא רואה בעיניים שלך אז ההנחה שלך לא שלמה.
האם כבאים שרואים בית שרוף לגמריי וכל מי שהיה בו מת יפסיקו לחפש בבתים שמסביב?

בני תבורי 15 ביולי 2013

לא רואה את זה ככה, כמו שלא רואה את כל הפוליטיקאים גנבים וכל השוטרים מושחתים וכל המג"דים מזיינים את הפקידות וכל הנשים בוגדות וכל הגברים גם. רואה שיש תופעה גורפת אבל מעדיף לתת לכל אחד ליהנות מהספק. נתפס, ישלם.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2013

בני, אני לא ממש רואה את הדמיון בדוגמאות שלך. פה יש לנו הוכחות מספריות שחוזרות על עצמן פעם אחר פעם. אני פשוט לא מבין איך אחרי מקרי ארמסטרונג וגיי אפשר בכלל לחשוב אחרת

אריאל גרייזס 15 ביולי 2013

מיקו, אם אני יודע ששבעה מתוך שמונה בתים בשכונה שרופים, אני חושב שאני יכול להניח בודאות די גדולה שגם השמיני שרוף.

רז 15 ביולי 2013

בכדורגל יש בדיקות. אומנם פחות, אבל ישנן. מה שמייחד את הבדיקות בכדורגל ודווקא עושה אותן אמינות יותר זה גורם ההפתעה שבהן. כדורגל משחקים לאורך כל השנה כמעט, והבדיקות הן בדיקות פתע שיכולות להעשות בכל יום, בכל שבוע, בכל מחזור ובכל טורניר, ולא בדיקות לקראת או אחרי תחרות מסויימת.

אומנם אפשר להגיד באמת שתמוה שבענפים כמו כדורגל וכדורסל לא היו תפיסות משמעותיות בכלל, אבל לדעתי פשוט הפחד גם גדול בהרבה. לא שזה אומר בהכרח שלא היו מקרים שלא התגלו, אבל גם בהחלט נותן הסבר חליפי, וכזה הגיוני ולא בהכרח של נאיביים שמחפשים במה להאחז.

gallifrey 15 ביולי 2013

האם אתה מניח שכולם משתמשים? בוא נביא דוגמה, פדרר בטניס. האם אתה חושב שהוא משתמש בסמים?

הכושר הגופני שלו נתפס כסוג של חולשה יחסית למתחרים שלו כמו נדאל דג'וקוביץ' או מארי. אתה לא רואה עליו שרירים בולטים. רוב ההצלחה שלו באה מאיכות החבטות שלו.

הוא מרוויח המון כסף מטניס, הוא אחד האתלטים הכי עשירים בעולם, ותמיד בטופ ברשימות של פורבס. האם שווה לו לסכן את כל זה, לסכן את המוניטין שלו, בשביל קצת יותר הצלחה בסלאמים על ידי שימוש בסמים?

אני לא חושב שהוא משתמש עכשו, ואני לא חושב שהוא השתמש בעבר. ותקרא לי נאיבי.

יותם מ 15 ביולי 2013

אני מזכיר לכולם שיש עדויות לסמים ורמאות גם בתחרויות באולימפיה ובשאר הפסטיבלים ביוון העתיקה.

נקודת המוצא שלי היא שעולם הספורט המקצועני (ובאופן רחב יותר כל העולם הספורטיבי) הוא לא מקום שיוויוני. מייקל פלפס לא התחיל מאותה נקודת מוצא כמו שחיין ישראלי – ואני לא מדבר על כשרון, אלא על התשתיות וכל המעטפת והצוות התומך. חומרים משפרים הם עוד נדבך ומרכיב ברשימה ארוכה של דברים שספורטאי צורך ומשתמש. לקבוצת סקיי יש תקציב גדול בהרבה מלרוב קבוצות האחרות בטור. יש להם יותר מטפלים, יותר מאמנים, יותר פסיכולוגים, אוטובוס יותר יקר וגישה לכל מיני טכנולוגיות. לקבוצת קופידיס אין את כל אלה. לרוכב אופניים ישראלי, מוכשר ככל שיהיה, אין סיכוי להתחרות מול רוכב איטלקי/בריטי/צרפתי/אמריקאי, אם או בלי חומרים משפרים.
במובן הזה אני מסכים איתך: אני מודע לכך שהספורט המקצועני הוא לא מקום שיוויני ואני בכל זאת נהנה ממנו.

מנגד, מכיוון שהרגולטרים והפדרציות השונות קבעו כללים ומה מותר ומה אסור, אני כן מחזיק בחפותו של אדם.

martzianno 15 ביולי 2013

אני חוזר על הצעה שהצעתי אצל דורפן פעם –
לא רק שלא צריך לתפוס את המסוממים, צריך לסמם אותם יותר!
שהתחרות תהיה תחרות מעבדות!
9.69? – זה לכוסיות! אני רוצה שירוצו מאה ב-5.4!
שיקפצו 15 מטר לרוחק (או לגובה ווט אבר!) –
תריצו אותם אני אומר!

דוגמה:
http://www.youtube.com/watch?v=LBov4t644JU

Talo 15 ביולי 2013

הסכמתי עם כל מילה בפוסט עד ל״תצוגה מדהימה של הרוח האנושית״ .
בחייך,
כל מה שאני יכולתי לחשוב הוא שsky כבר שנה שנייה ברציפות הם ארגון הסמים המוצלח יותר ושכל מה שהבדיל בינו לבין קינטנה זה פשוט חומר טוב יותר קרוב לוודאי. הוכחות אין אבל כמו שכתבת הבית עולה באש.
כשהוא ברח מקונטדור וסובב הפדלים כאילו מדובר בwalk in the park אחרי 220 קמ זה פשוט היה מגוחך.
בכלל נראה לי שכל פרצופי הכאב והמאמץ שלו כמו גם ההאטות והנסיעה עם קינטנה הם הוראות מהקבוצה כדי שזה לא יראה too obvious
בקיצור, לצערי אי אפשר לשבת אחורה וליהנות מתצוגה של ״ רוח אנושית״.
ולעניין הפתרונות- הספורטאים הללו שנתפסו ומי שעוזר להם צריכים פשוט להיות מושעים מספורט תחרותי לתמיד. לא לחזור אחרי שנתיים שגם בהן המשיכו לקחת משפרי ביצועים כחלק אינטגרלי מהאימון אולי זה יועיל..

רטקסס 15 ביולי 2013

אני נמצא בגישה שהיא איפשהו בינך לבין דורפן וארצה להוסיף מספר נקודות:
1) בעקרון, חזקת החפות היא חשובה, ואני בטוח שגם ספורטאים "מלוכלכים" לא תמיד עושים את זה בכוונה או בידיעה מלאה. אל תשכחו שספורטאים הם הרבה פעמים אנשים שמונעים ע"י סוכנים, חברים, לחצים, חברות (מסחריות או נשיות ;-) ) וכדומה. כולנו ראינו מספיק סרטי ספורט, תעודיים ורגילים, בשביל להבין את הלחץ ואת יצר התחרותיות העצום שיש לספורטאים מקצוענים. לא כולם יודעים מה הם אוכלים, מה הם שותים, לא כולם יודעים מה הם מרוויחים. חלקם פשוט מבצעי פקודות של המאמן שלהם, סטייל חיילים בצבא.
תוסיפו לזה את הסביבה הטכנולוגית המתפתחת, את החשדנות ההדדית (רגע, הוא לקח, אז למה שאני לא אקח?), את הכסף הגדול, את הפחד מהכשלון ורקחתם לעצמכם אחלה תרופה.

2) אני חושב שפרשיית לאנס ארמסטרונג לא הובילה את פרנסי הספורט העולמי למסקנות שהיו צריכים להגיע אליהן. אחרי הכל, מדובר בלבטח אחד מ-5 הספורטאים הכי מפורסמים, מכניסים ונערצים ב20 שנים האחרונות ומדובר בכזה שלא רק השתמש אלא ממש סחר והעביר בין חברי קבוצתו. ניהול ארגון פשע לספורטאים, אם תרצו.
אולי פרנסי הספורט העולמי רצו להעלים עין. אולי העדיפו להימנע מועדות וניסוח כללים למיניהם. אבל ההזדמנות שהייתה לא תחזור, כי ספורטאי בסדר הגודל הזה לעולם לא יתפס שוב.

3) אני תמיד "תמים" ולוקח מנקודת הנחה שאין סמים. גם בטור, גם באתלטיקה. בנוסף על כך, חברים, זה ספורט. זה לא שאתה כותב IDDQDQ בדום ואז אי אפשר לפגוע בך. למזלנו, עדיין לא הצלחנו לייצר גירסא של אדם ביוני, אז גם אם פרום לוקח חומרים (לכאורררה), הדברים שהוא עשה בטור מדהימים. אין מילה אחרת חוץ מאפי בשביל לתאר את הרכיבה שלו ובכלל את כל רוכבי הטור. כנ"ל בולט, כנ"ל מסי וכנ"ל לברון. אני לא מכיר תרופה שגורמת לנדאל ליצב את הבקהנד שלו. אני לא מכיר כדור שעוזר לפלפס לחתור כמו שהוא חותר.
4) אני מסרב להאמין שלסמים יש כזו השפעה משמעותית על ספורטאים. אני מניח שטייסון גיי יכול לרוץ גם 9.7 בלי סמים. אני לא בטוח בכלל מה ההבדל בין כל התמריצים ה"חוקיים" ל"לא חוקיים". לפעמים זו חתימה אחת של יו"ר איגוד אתלטיקה עושה את ההבדל…
5) ההשפעה המהותית היא במישור הרמאות. וזה הדבר שאנחנו אוהבים בספורט – שיש חוקים ברורים וכולם משחקים לפיהם. גם בשכונה שמישהו לא יוצא מהבקבוק אני מתעצבן. הוא היה קולע גם אם הוא היה יוצא. אבל הוא לא יצא והוא רימה וזה לא ספורטיבי.

אלכס 15 ביולי 2013

יקירי.
אני מאוד אוהב את הגישה הביקורתית שלך היא נכונה וחיובית בעיניי.
אבל יש הבדל בין לחשוד בכל ענף לבין לפזר הצהרות לא מלומדות.
אני אנסה לתת 4 דוגמאות.
אתלטיקה – אתה מאוד צודק, ובכל זאת היית נותן לפחות לבולט להנות מהספק, תבדוק את הנתונים שלו ותראה גם שמסת השריר שלו ממש לא מוגזמת.
כדורסל – כבר שנים שיש מגמה של בניית פיזיות – פעם לא היה את זה, פעם היית יכול להיות לפלף, היום לא.
כדורגל – משקיעים הרבה מאוד בכושר – פעם היו לך ספורטאים ששתו, עישנו ואכלו מה שבא להם, היום אין דבר כזה.
טניס – שילוב של כדורגל וכדורסל ביחד.
שוב כשנראה שתצדק ברוב, אבל תן קצת קרדיט ותהיה מלומד

איציק אלפסי 15 ביולי 2013

אריאל, אני מסכים עם דבריך, אבל אצלי הידיעה הזו פוגמת אנושות ביכולת ליהנות מספורט. אנחנו אוהבים ספורט בגלל שהוא מספק רגעים של התעלות אנושית, כשאנחנו רואים מישהו מטפס על ההר בטור דה פראנס או שובר שיא עולם ב- 100 מ' אנחנו מתפעמים כי זה נראה לנו כמו ניצחון של הרוח האנושית על החומר, ברגע שזה הופך ללא יותר מניצחון של חומר אחד (זה שמיוצר במעבדה) על חומר אחר זה לא מרגש ולא מעניין.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2013

אני חושב שזאת הנקודה שלי – שתמיד יהיה את הרוח פה. נכון, חומרים עוזרים – אבל באותה מידה, הכסף עוזר לבארסה או ליונייטד לבנות קבוצה טובה יותר, אפשר היה להגיד שזה ניצחון הכסף על החומר. אבל כשאנחנו רואים משחק כדורגל אנחנו לא חושבים על זה, גם פה צריך פשוט להדחיק את זה. הם מסוממים וצריך להשלים עם זה וזהו

גיל 15 ביולי 2013

כסף לא משפיע באותה הצורה כמו סמים. כסף מצמצם את התחרות, זה נכון, אבל הוא לבדו לא מבטיח אליפויות. בנוסף, יש לא מעט קבוצות עם כסף גדול שמתחרות זו בזו. סמים לעומת זאת יכולים לחסל כל תחרות ברמות הכי גבוהות והרבה אתלטים פשוט לא ישתתפו בספורט כי אין להם סיכוי. בכדורגל, גם אם יש פחות סיכוי עדיין קיימות הרבה קבוצות שאינן הכי עשירות שמשחקות יפה ולפעמים מפתיעות את הגדולות. באופניים ו100 מטר זה פשוט בלתי אפשרי.

אריאל גרייזס 15 ביולי 2013

נו, באמת, גיל – היית שם את הכסף שלך על אוסוסונה שתיקח אליפות ספרד? כסף אולי לא מבטיח אליפויות – בדיוק באותה מידה שסמים לא מבטיחים אליפות. כסף, כמו שאנחנו יודעים, מחסל תחרות בכל רמה שהיא.
תן לי את הפעם האחרונה שאיזה שהיא קטנה לקחה אליפות באחת הליגות הגדולות. זה בדיוק כמו הסיכוי של אתלט בלי סמים לקחת אליפות עולם היום. האפקט של כסף זהה לחלוטין

גיל 16 ביולי 2013

לא הייתי שם את הכסף אבל גם לא הייתי מופתע אם נניח טוטנהאם הייתה לוקחת אליפות, או יותר סביר מנצחת את ברצלונה במשחק בית וחוץ בגביע אירופה. בספורט קבוצתי, פערים כספיים נותנים יתרון אבל לבדם לא מכריעים את התחרות. זה פער עצום מאתלטיקה ואופניים. ובספורט קבוצתי ללא מסוממים ולעניים יש דרכים מסוימות להתגבר על הפער לרעתם. נכון שזה לא יגרום לקבוצה מאוד נחותה לקחת אליפות אבל אלמנט ההפתעה קיים. מתי הייתה לאחרונה איזו סנסציה בריצת מאה מטר למשל?

פורד פרפקט 15 ביולי 2013

תן קצת גם את הצד הנשי, אמרת אתלטיות אמרת סמים בריאות ושיאים שהיום קשה לדגדג אותם ואני לא מדבר על מזרח אירופה, אני מגבר על פלורנס גריפית ג'וינר, אותה אחת שהיו ם כולן רחוקות משיא העולם שלה בקושי בחצי שניה ושעברה לעולם שכולו טוב בפתאומיות ובשיבה טובה.ואיש לא פיקפק…

גיל 15 ביולי 2013

הרבה מאוד אנשים פקפקו ובזמן אמיתי רק שלא היו הוכחות. המוות שלה די סיפק אחת כזו.

איציק אלפסי 16 ביולי 2013

אריאל, זאת בדיוק הנקודה – מה שעשה הכסף לכדורגל עשו הסמים לספורט האישי.

אריאל גרייזס 16 ביולי 2013

מסכים איציק, לכן נראה לי קצת מוזר שאנשים שעוקבים באדיקות אחרי הכדורגל העולמי עוצמים את העיניים שם אבל טוענים שהסמים הרסו את האתלטיקה או את האופניים.
בשורה התחתונה, גם פה וגם פה יש לנו שתי אופציות – או להפסיק להיות אוהדי ספורט או לעצום את העיניים ולהפנים שזה המצב היום. אני אישית בוחר באופציה השניה, אבל ברור לי שזה לא טריוויאלי

גיל 16 ביולי 2013

תראה, הכסף הגדול הרס גם ענפי ספורט אחרים ואכן יש לי ולאחרים סלידה ממנו. אבל לפחות ברמות הכי גבוהות הוא לא הרס אותו ואי אפשר לומר שמשחק בין ברצלונה לביירן מוטה לצד זה או אחר בגללו, מה שלא נכון לגבי הסמים.

שחר דמרי 16 ביולי 2013

יש לי בעיה עמוקה עם חלק גדול מהתגובות פה. יש פה אנשים שמבחינתם ספורט זה רק עניין של צפייה. "קרקס" זה רק כשאתה לא לוקח בזה חלק. כל אחד שיעשה ספורט יבין שהעיקר זה לא הצפייה ואי אפשר לוותר על המלחמה בשימוש באמצעים לא חוקיים.

גיל 16 ביולי 2013

אני מדבר על הנושא מבחינתי כצופה.

איציק 16 ביולי 2013

שחר,
כנראה שרבים מצופי הספורט הם לא אלו שעוסקים בספורט פעיל, אבל עדיין הם כאלו שעסקו בו פעם. אני חושב שזו הדרך הבטוחה להיות צופה ספורט. קשה לי לראות איך אדם שלא עשה ספורט מימיו יהפוך לצופה. אתה חייב לחוש את החויה על עצמך כדי להרגיש את ההזדהות והחויה בזמן צפיה. לכן אני חושב שגם רוב ה"תומכים" בשימוש בסמים, או לפחות בויתור על המלחמה בסמים הם פעילים או פעילים לשעבר.

ירוק 16 ביולי 2013

אם כולם בחזקת אשמים, אז לאף אחד אין יתרון על המתחרים שלו והספורטיביות נשמרת.

גיל 16 ביולי 2013

זה לחלוטין לא נכון כפי שמקרה ארמסטרונג מוכיח. יש כאלו שיש להם את הגישה לסמים הכי טובים, לרופאים הכי טובים שיודעים לתת את המינונים המדויקים לכל סם ובתזמון הנכון ויש הרבה חובבנים שאולי משתמשים בסמים לא בחכמה. בנוסף, סמים בפרוש משפיעים בצורה שונה על אתלטים שונים. אחד יכול להרוויח הרבה מאוד מהם ואחר לא.

דורי 16 ביולי 2013

לחיי רוכבי אופנים שיכולים לנצח את הטור ללא עזרת קבוצהץ
לחיי אתלטים עם ברכיים פנומטיות.
לחיי שחקני כדורסל שהונדסו לגובה של 2:40.

אם אגרוף רובוטים היה מעניין מישהו, אז בהוליווד כבר היו עושים מזה סרט.

אוהד מטס בירושלים 20 ביולי 2013

קודם כל עובדות אריאל, עובדות. דייויס חבט 33 הום ראנס ב2012 כששיחק 139 משחקים. לפני כן היתה רק עונה אחת בה הוא שיחק יותר מ-100 משחקים (2009)ואז חבט 21 הום ראנס.
אני נוטה לחשוב שסיפור הסמים בביסבול בשנים האחרונות נופח מעל ומעבר. עד סוף שנות השמונים שחקנים השתמשו באופן סדיר באמפטמינים שעזרו הרבה יותר לעמוד בקשיים של עונה של 162 משחקים מהחומרים שמקגווייר וסוסה לקחו ואז אף אחד לא עשה מזה עניין גדול.
אם מחפשים ספורט קבוצתי שטוף בסמים פוטבול הוא התשובה. כמות הפציעות והחשיבות של כל משחק בודד הופכת את השימוש בחומרים שמזרזים את קצב ההחלמה להכרחי.

Comments closed