שבוע (וקצת) תרבות – יומן מסע בגרמניה

הבלוג חוזר מגרמניה וחייב לחלוק קצת חוויות

הבלוג חזר מעשרה ימים עם הילדים באיזור היער השחור ופרבריו וחייב לחלוק את חוויותיו עם שאר העולם

שתי הערות קטנות לפני שמתחילים:

– יש פה מעט מאוד ספורט, לא מעניין – לא חייבים.

– לנסיעה לגרמניה יש השלכות מסוימות. למי שדיבורים על גרמנים והקונוטציות שהם מעוררים עושים חררה – עדיף כבר עכשיו לוותר.

מחשבות על טיסה:

– האם אני הבן אדם היחיד שהופך למיזנטרופ מטורף ברגע שאני עולה למטוס? איך שאני עובר בשערי נתב"ג, אני מתעב את כולם סביבי.

אני שונא את ההוא שעומד פה לידי ונראה כאילו הוא רוצה להדחף לפניי בתור. אני שונא את המשפחה הזאת עם הילדים הרעשניים שלה (שלא פחות רעשניים מאלו שלי, כמובן). אני שונא כל אחד ואחד מאלו שיושבים מסביבי במטוס. אם הם ערים אז למה הם זזים כל הזמן, שלא לדבר על מדברים. אם הם ישנים אז הם בטח ינחרו. שונא. את. כולם.

– יש מין חוקים כאלו לטיסה שנדמה שאם חס וחלילה יישברו אותם, העולם יתכנס חזרה לנקודה סינגולרית. בהמראה ובנחיתה, למשל, כל החלונות חייבים להיות פתוחים. למה זה כל כך חשוב לדיילים, כדי שהטייס יוכל להציץ בחלון שלי במקרה שזה שלו מתלכלך?

– אבל אין חוק יותר נורא מזה שחייבים לדחוף לנוסעים אוכל רבע שעה אחרי שהמטוס המריא. אמצע הלילה, האורות כבו,  הילדים חורפים לנו על הידיים והנה זה מגיע – דיסקוטק של אורות! כריזה ראשית! כולם לקום עכשיו, יש אוכל נהדר של מטוסים! והדיילת הנאצית הקטנה אשכרה העירה אותי בשביל זה. היא המשיכה לקרוא בשם שלי עד שהתעוררתי בשביל להגיד לה שלא – אני לא רעב בחמש לפנות בוקר.

– אוקיי, הנה הקטע אבל – לא משנה מה השעה, לא משנה מה כבר אכלת לפני כן – איך שאתה מגיע לשדה התעופה אתה נהיה רעב. אתה יושב שם בשלוש בלילה ואנשים מפרקים סנדוויצ'ים כאילו אין מחר. ועוד שעתיים הם יעלו למטוס וייתנו להם ארוחה, לא יאכלו? בטח יאכלו!

– זה נדמה לי או שטיסות זה המקום היחיד שבו אנשים שותים אי פעם מיץ עגבניות?

מחשבות על גרמניה:

– טיילנו בשוק של פרייבורג. מקום נחמד האמת. קנינו לילד חרב מעץ, חבילת דוקים ופעמון לתינוק. קיבלנו הנחה של יורו כי קנינו שלושה פריטים. אין מה להגיד, נדיבים הגרמנים הללו. הם לקחו לנו שישה מיליון, אנחנו קיבלנו יורו. נראה לי עסקה הולמת.

– השפה המדוברת ביותר במקומות התיירותיים בגרמניה? גרמנית. אבל זה קרב צמוד מאוד עם העברית. עברית בכל מקום. פגשתי לפחות ארבעה או חמישה אנשים שאני מכיר במהלך הטיול הזה. משום מה, הפך היער השחור – מקום לא מעניין במיוחד עם הרבה עצים ופארק אירופה אחד – לאתר המועדף על משפחות ישראליות בחו"ל. והמדהים הוא שזה רק ישראלים. פה ושם אתה שומע אנגלית, טיפה צרפתית – אבל זהו.

– אני די משוכנע שיש שם די הרבה גרמנים שמסתכלים על מה שקורה שם ושואלים את עצמם – איפה בדיוק טעינו, היה לנו פתרון סופי, לא?

– בכלל, אם חשבתי פעם שהצרפתים מרוכזים בעצמם, אז לעומת הגרמנים אפשר לקרוא להם כמעט אנגלופילים. זה שבטלוויזיה אין ערוץ שלא מדבר גרמנית ("המפץ הגדול" בגרמנית? מצחיק לא פחות. "בנות" בגרמנית? לא מחרמן באותה מידה) זה ברור, אבל שילוט באנגלית? יוק. אנשים שמדברים אנגלית? ספורדית בלבד. אין דבר יותר משעשע מלנהל שיחה עם נותן שירות כלשהו, בלי מושג באנגלית, כשהוא מדבר גרמנית ואתה עונה לו באנגלית.

– אם הזכרתי טלוויזיה, כשהיינו קטנים זוכרים שבמוצאי שבת בלילה היינו מעבירים בשקט ל-RTL לראות פורנו גרמני במיטבו? אז כבר לא.

– מהחדר בבית הדירות שבו התאכסנו ניתן לראות בפסגת ההר מקפצת סקי שבימים כתיקונם (כלומר, חורף) משמשת לתושבים המקומיים. במקרה, או שלא, בעיירה הזאת הם גאים בשלושה אלופים אולימפיים בספורט חורף שהגיעו ממנה. הפקידה בקבלה סיפרה לנו שהנכד שלה, בן שמונה, כבר היום מתאמן על קפיצות סקי והוא עושה זאת מגיל שש. את הבן שלי לבעוט כדור בחצר אני בקושי מצליח לשכנע וההוא קופץ "רק" מ-30 מטר. הנה ההבדל הספורטיבי בינינו לבינם בקליפה.

DSC_0091 (2)

– באחד מגני השעשועים שטיילנו בהם, הגיעה קבוצה של ילדים עם מדריכות – כנראה סוג של קייטנה – ואחרי שהם עזבו גילינו שם ילד אחד ממרר בבכי שנותר מאחור. אשתי תהתה מה נעשה איתו, אז אמרתי לה שתשאיר אותו שם – הרי זה לא שאנחנו יכולים לתקשר איתו באיזה שהיא דרך, וחוץ מזה – ששה מיליון הם לקחו, אם נתחיל עכשיו בקטנה תוך כמה שנים נוכל לסגור את החוב.

– היא לא הסכימה.

– יומיים אחר כך, בפארק אירופה, ילד גרמני קטן, בלי סיבה יוצאת מן הכלל, החליט לתת ביס ביד של הבן שלי. אני אומר לכם, הם לא מפסיקים לנסות.

– אני מוכרח לומר, בשביל הגזע הנבחר והכל, הגרמנים הם, איך נגיד בעדינות, די מכוערים.

– בניגוד למה שהישראלים אוהבים לחשוב, לפחות בחלק של גרמניה שבו אנחנו היינו (אני מניח שבערים הגדולות זה טיפה שונה) – אין כמות היסטרית של מוסלמים. מה שכן, הם מאוד בולטים בשטח, עם הרעלות והכל ולכן קל מאוד להבין למה אנשים רואים מוסלמים בכל מקום.

– חוץ מזה, לא משנה עד כמה פלורליסטי אני אנסה להיות, בחיים אני לא אצליח לקבל את הקטע הזה של לכסות את האשה מכף רגל ועד ראש, ככה שרק העיניים שלה מבצבצות החוצה. אין פה שום קשר לדת, זה עניין נטו של תרבות של דיכוי נשים.

– אם נמשיך שניה את הקו הרציני – בכל מקום שבו הסתובבנו אפשר היה לראות על הבתים קולטי שמש מכסים את כל הגג. וזה באיזור שנמצא תחת מעטה עננים ושלג לפחות חצי מהשנה. תוסיפו לזה את תחנות הרוח שממוקמות בכל פינה ותקבלו מדינה שמנסה בכל מהותה להיות ירוקה. בדיוק הפוך מאתם יודעים מי.

– בבוקר האחרון שלנו אכלנו ארוחת בוקר במאפיה המפורסמת של העיירה המקומית. קצת אחרינו הגיע גרמני זקן, בן שמונים פלוס לפחות, ובתשע בבוקר, בלי בושה, הוריד בירה יחד עם הבייגלה שלו. הבחור מהזוג שטיילנו איתו ציין שככה כנראה צריך לפתוח את הבוקר כדי להאריך ימים, עם בירה טובה. ציינתי בפניו שלגרמני הזה יש קצת יתרון – בכל זאת, בגיל עשרים הוא פתח את הבוקר שלו עם הריגת יהודים.

– לא, ברצינות, איך זה שכל הפושעים הנאציים האלו מגיעים לגילאים כאלו מופלגים, שאפשר לשפוט אותם גם בגיל 95? יכול להיות שהריגת יהודים היא סגולה לאריכות ימים?

DSC_0638 (2)

כן, הפסל הזה עושה מה שאתם חושבים

מחשבות על יוקר המחיה

– זה המקום שבו אני אמור לשים איזה חשבונית מהסופר המקומי ולהראות איך כל דבר בגרמניה זול יותר, לא? ובכן, זה קל, הכל שם ביורו, ברור שזה יהיה זול יותר.

– הדלק, דרך אגב, יקר יותר

– בתים, לעומת זאת, הייתי יכול לקנות שם שניים, על שטח של דונם, במחיר של דירת ארבעה חדרים בתל אביב.

– אבל הכי טוב בארץ, שם אתה יכול למות ברחוב ואף אחד לא ישים לב אליך.

מחשבות על אינטרנט

– אין כזה בגרמניה. כלומר, אני בטוח שיש כזה בהרבה מקומות, אבל וויי-פיי חינם, כזה שאפשר להתחבר עם הפלאפון אליו, נדיר ביותר. מדהים עד כמה אתה רגיל לעדכונים כל דקה על מה שקורה כל הזמן ופתאום אותה מנותק מהכל.

– אין יותר קשה מהניתוק הזה בשבת שבה ליברפול משחקת את המשחק הראשון בעונה. היום שלי הלך בערך ככה:

  • עשר בבוקר – טוב, אם נצא עכשיו ונבלה את הבוקר באיזה מוזיאון, אולי נוכל בשעה שתיים לשבת לאכול צהריים באיזה מקום בדיוק כשמתחיל המשחק ואולי יהיה להם אינטרנט להתעדכן.
  • שתיים עשרה – עוד שעתיים מתחיל המשחק
  • אחת בצהריים – עוד שעה מתחיל המשחק.
  • שתיים בצהריים – המשחק התחיל. אנחנו מתיישבים במסעדה לפי התוכנית. אין אינטרנט. סממעק
  • שתיים וחצי – המלצרית ניגשה אלינו פעם אחת כדי לתת לנו תפריט ומאז לא נראו עקבותיה. אנחנו מחליטים לעבור מקום
  • רבע לשלוש – טוב, כבר מחצית שם באנפילד, אני רק רוצה להתעדכן. אולי במקום החדש יש אינטרנט.
  • אין. סממעק
  • ארבע – נוסעים לאטרקציה אחרת. אולי שם יהיה אינטרנט, שלפחות נדע תוצאה.
  • אין. סממעק
  • שבע – חוזרים למלון. הילדים רוצים לבריכה. למקרה שתהיתם, גם במלון אין אינטרנט. כלומר, מספרים שיש איפשהו מחשב עם אינטרנט בתשלום, אבל הילדים רוצים בריכה.
  • תשע בערב – הילדים ישנים. הולך לחפש את המחשב הזה.
  • תשע וחצי. מצאתי את המחשב. הוא תפוס. סממעק
  • עשר בלילה – ניצחנו!! ניצחנו!! לא יודע אם לשמוח שסוף סוף אנחנו מנצחים משחק פתיחת עונה או להתעצבן על זה שהפסדתי את עצירת הפנדל של מיניולה. פאק, בטח אם הייתי צופה במשחק הם היו מכניסים את זה (#אמונות טפלות של אוהדי ספורט).

– בגלל החוסר במחשב וגם בטלוויזיה (עוד דבר מעניין לגבי הטלוויזיה הגרמנית – מכל עשרות הערוצים שהיו לנו, לא היה אחד ששידר משהו שנראה כמו תוכניות ילדים. בשום שעה ביום) גיליתי שאת הערב אני מבלה במשחק עם הילדים במקום בלזרז אותם ללכת לישון או להעיף אותם מעליי שלא יפריעו לי במחשב. החלטה מס' 1 מהטיול – מעכשיו, המחשב יהיה בחדר למעלה ולא נפתח אותו עד שהילדים יילכו לישון.

– עברו עשר שעות מאז שחזרנו והנה אני מפר את ההחלטה שלי.

– אתם מכירים את זה שאין לכם אינטרנט במשך עשרה ימים ואתם מנותקים מהמציאות לגמרי וכשאתם מתחברים מחדש אתם בטוחים שבטח אלוהים יודע מה קרה? שבטח העולם התהפך? ובכן, גם אני חשבתי ככה, אבל יודה ונינט? יש גבול למה בן אדם יכול להכיל!

No Comments

rbi 22 באוגוסט 2013

2 דברים:
לפי מה שכתבת פה, עושה רושם שאין לך יותר מדי סימפטיה לעם הגרמני. אז למה לנסוע דווקא לשם?

ואיך זה שלא הזכרת איך 10-2 הפך ל11-11. אתה עושה עונה היסטורית (אבל בפלייאוף תיהיה. בטח גם תזכה בשבוע ביי)…

יוסי 22 באוגוסט 2013

נהוג שחלונות הנוסעים יהיו פתוחים כדי שגם הם יוכלו להיות ערים במקרה של תקלה. לדוגמא משהו נראה שבור/נשרף באופן ברור, הם יוכלו לעורר מהומה אם המערכת לא מראה לטייס על התקלה.

אולי זה סתם מיתוס, אבל זה משהו שקראתי בעבר בשיטוטים חסרי פואנטה באינטרנט.

שי 22 באוגוסט 2013

בהמשך לשימוש המורחב של הגרמנים באזור ההוא באנרגיה סולארית, אז הקבוצה המקומית, פרייבורג, משחקת באצטדיון אשר פועל על אנרגיה סולארית.

bb 22 באוגוסט 2013

גם אני הייתי באותו אזור באותה תקופה, וכל אחד מתחת לגיל 50 שפנינו אליו דיבר אנגלית טובה. כנראה שפנית לאנשים הלא נכונים.

אריאל גרייזס 22 באוגוסט 2013

הייתי בטוח שתגיד שכל אחד מתחת לגיל 50 דיבר עברית, כי זה בערך המצב

עומר 22 באוגוסט 2013

אהבתי את האירוניה, או לפחות אני מקווה שהיא כזאת….

אריאל גרייזס 22 באוגוסט 2013

כשאני לא כותב באירוניה בדרך כלל אני מודיע על זה

דרור 27 באוגוסט 2013

כוונתך לסרקזם, ככל הנראה.

אהד 22 באוגוסט 2013

אז… אתה ממליץ על המקום או לא? :)

חיימסון 22 באוגוסט 2013

אנחנו גם חזרנו מגרמניה בשבוע שעבר, אך בחרנו לדלג על היער השחור עקב חוסר התעניינות מופגן בפארקי השעשועים שבו (הלכנו על לגולנד ליד אוגסבורג שהיה סבבה) ותיירנו באזור צפוני יותר בו פעלו האחים גרים (כשנוהגים ביערות שם בלילה מבינים שכנראה ראינו יותר מדי פרקים בסדרה).

במלונות מתוירים יותר, מסעדות וחנויות איך שהוא הסתדרנו, אבל בפנסיונים הקטנים זה אכן היה מעט מורכב אבל הסתדרנו בסוף.

ודווקא נתקלנו בהרבה פחות עברית, חוץ מבלגולנד…

רומן 22 באוגוסט 2013

גדול!

Amir A 22 באוגוסט 2013

נהנת?

אריאל גרייזס 22 באוגוסט 2013

אתה יודע איך זה פולנים, אנחנו נהנים רק כשאנחנו סובלים. היה סבבה, מזג אוויר טוב, נופים יפים, אוכל סביר. מצד שני, הילדים לא יצאו מגדרם וגם אני לא. בכלל, כל הקונספט הזה של חופשה מהסוג הזה עם הילדים (לא בטן גב ביוון או טורקיה אלא ממש טיול) הוא קצת מופרך לדעתי. אתה לא יכול להינות באמת מדברים שמעניינים אותך כי הילדים מנג׳סים והם לא ממש נהנים כי אתה גורר אותם לכל מיני כנסיות ושווקים.
מצד שני, זה עדיין עדיף פי מאה על קבלת הפנים שחיכתה לנו בארץ – נוסעים במונית בארבע לפנות בוקר והנהג מחליט לשים מוזיקה בפול ווליום. כשאני מבקש ממנו להנמיך הוא נובח עליי ומאיים להפעיל את הרמקול של הקשר. רק בארץ

Amir A 22 באוגוסט 2013

כל מה שאני יכול זה רק להבטיח לך שכשהם גדלים זה משתנה. חזרנו עכשיו משבוע בפריז עם שלושה ילדים (15, 13 ו-10) והיה נהדר. כולל סיורים בכל המוזיאונים והכנסיות.

איציק 22 באוגוסט 2013

היתי עם ילדים בגיל 7 ו-5.5 גם באורסי וגם בבית רודן והיה נפלא. צריך לדעת להגיש להם את זה, כך שהם יהנו. זה הגיל להתחיל כדי שימשכו לזה בעתיד. חס וחלילה לא להכריח, צריך לגרום להם לרצות.

rami 23 באוגוסט 2013

תגובה עילאית ומתנשאת קלאסית.
"צריך לדעת להגיש להם את זה?" אתה מדבר על אורסיי לילד בגיל 7? יש גבול. אולי ילד אחד מתוך מיליון ילדים מתעניין בזה בגיל 7.

איציק 23 באוגוסט 2013

אין לך מושג על מה אתה מדבר. אני לא מנסה להסביר להם סיגנון, אני לא מנסה ללכת איתם 5 שעות, אלה עושה חוויה מהטיול. עושה סיפור דרך מהתמונות. כלומר עם יש שדה פרחים בתמונה אחת ובתמונה השניה אגרטל אז אני מספר שקטפו פרחים ושמו באגרטל. זה לא נותן להם הבנה אבל זה נותן להם חוייה של מקום שהם רוצים לחזור. כעובדה 10 שנים אחרי הינו שוב בפריז והם זכרו את החוייה מבית רודין ורצו לחזור. לא ידעו בידיוק למה, ואין צורך. בגיל צעיר צריך ממקומות תרבות להשאיר רושם, לא למד. אז אל תספר לי על התנשאות, תחשוב לפני שאתה מגיב. תרבות מחדירים לא בכוח כי אם בתחושות תובות שזה משאיר, אחר-כך יש סיכוי שזה יבוא לבד.

rami 23 באוגוסט 2013

בתור ילד שהיה במוזיאונים האלה, לא מצאתי בהם כלום. אני לא מכיר אף ילד אחר שמצא בהם משהו. הרבה יותר מעניין להגיע למקומות פתוחים, טבע, פארקים, מרחבים פתוחים, מאשר לשמוע סיפור על עציצים ואגרטלים. מעבר לזה, תקרא שוב את התגובה שלך והניסוח שלה הוא בדיוק כמו שאמרת י שהוא.

איציק 23 באוגוסט 2013

למה זה במקום, הינו בפארקים, בדיסני וגם במקומות תרבות. זה הזמן לחשוף לא בכוח. לחשוף בכיף. כך ניתן לחשוף לג'אז למוזיקה קלאסית, בכייף, לא בכוח. התעייפו נלך, לא מעניין, פעם אחרת. אבל אם אתה שם מוזיקה קלאסית ומקריא סיפור על הדרך או משחק, זה נקלט. אם אתה בבית רודין מגיע לפסל האדם החושב ומשחק ניחושים על מה הוא חושב, זה הופך לחוויה. אם תדבר איתו על טכניכת הפיסול, איבדת את הילד. אם אתה מראה לו שאומנות זה כייף בגיל 13, 14, 15 הוא כבר מתחיל לצרוך את זה בעצמו ולהתענין בדברים יותר רצינים. תרבות היא לא מילה גסה גם בגילאים הצעירים.
קראתי את התגובה שלי והיא בדיוק מה שאני, ואני ממש לא מתבייש בזה, ובמיוחד גאה בילדי, שבצהורים הם יכולים לראות תערוכה ובערב ללכת למועדון לרקוד. זה לא אחד על חשבון השני. זה בא נפלא ביחד.

עירן 24 באוגוסט 2013

איציק בויכוח הקטן שלך עם רמי כאן, אני לגמרי איתך ומאד מעריך את המחשבה והטכניקה שהצגת (לגבי ההסכמה איתך – זה קורה כל הזמן בזמן האחרון אחרי בתחילת דרכנו המשותפת כאן היו לי לא מעט חילוקי דעות איתך – בד"כ לא כתבתי אותן. מעניין מה קרה…)

ארצי בן יעקוב 22 באוגוסט 2013

פשוט מעולה,אהבתי מאוד
תודה

יואב בורוביץ' 22 באוגוסט 2013

אחלה טקסט

יוסי האדום 22 באוגוסט 2013

:-)
בעצם lol אבל מאז שלארי התעצבן על זה אני נמנע מזה

מאשקה 22 באוגוסט 2013

הזכיר לי נשכחות שהיו חוויה נהדרת.
ב – 2006 היינו בעלי ואני עם ארבעת הנכדים שלנו( גילאי 7-9 שנים )בדיוק באותם מקומות, רק שהתחלנו מפארק אירופה.
חזרנו שבוזים, והנכדים היו מבסוטים לאללה :)

D! בארץ הקודש 22 באוגוסט 2013

מה לומר..
אני נוסע בעוד כמה שעות לבאווריה ולא יכול לחכות
מצד שני
גרתי שם בעבר ככה שאני לא צריך ללכת לאן שתיירים הולכים
ואין לי ילדים.
תחכה לזמן שהילדים בצבא.

איציק 22 באוגוסט 2013

זה נשמע פולני עד הסוף "תחכה לזמן שהילדים בצבא." :-)

D! בארץ הקודש 23 באוגוסט 2013

גם אני אשם.
ומכיוון שאני יודע שאפשר להינות ביער השחור ממש, בלי להתקל כמעט באף ישראלי (חוץ מאיזה סטודנט סטלן או שניים) ובלי להגיע לשום מקום שכתוב עליו פארק אני מניח שזו הבעיה.

כסיפוביץ 22 באוגוסט 2013

מזל שכולם טסים לארופה ואילת.
הייתי בביה"ס שדה אכזיב כמה ימים וזה מנצח הכל.
שלא נדבר על המחיר…

מנחם לס 22 באוגוסט 2013

מה, כבר אין שם קלאב מד?

gidiup 22 באוגוסט 2013

טוב, זה בטח מוכר, אבל ענין המיץ עגבניות כבר נבדק ברצינות:
http://www.omg-facts.com/Science/Do-You-Ever-Feel-Like-You-Like-Tomato-Ju/53585

επτά 22 באוגוסט 2013

ידעתי! אם היה לי כסף הייתי טס למקומות רק בשביל המיץ עגבניות. כל ניסיון לשחזר את ההנאה על הקרקע נכשל קשות. חשבתי שאני מדמיין, אבל הנה מסתבר שלא. תודה על הקישור :)

אריאל גרייזס 23 באוגוסט 2013

עכשיו נשאר רק למצוא מחקר שיוכיח שבאדי יותר טעים במילואים

roei034 22 באוגוסט 2013

פוסט מצחיק ,נהניתי.

מנחם לס 22 באוגוסט 2013

האתר שלי סגור כי חברת האיכסון הישראלית סגרה לי אותו. טוענת שמשהו בוורדפרס שלי מטיל עומס בלתי רגיל על השרת. אז מה? התריעו אותי? הזהירו אותי?
לא. פשוט סגרו לי את האתר. כשצילצלתי אליהם הם אמרו "איש המחשבים שלך צריך לסדר את הבעייה בוורדפרס ואז האתר יחזור". זה היה היום ב-4 אחה"צ זמן ישראל. איש התכנה שלי (וגם של דהבאזר) נמצא בחו"ל בחופשה. מצאתי פרי לאנצר שניסה לעזור.
אבל "בעייה קטנה". אם הם סגרו את האתר, כיצד ניכנסים לתקן אותו.
צלצלתי ב-5:30. הם סגורים עד יום ראשון.
מי שמנסה להיכנס לאתר מקבל מין חלון המבקש שם וסיסמה. הם לא יודעים מה לעשות. החברה 'ליידנס' לא טרחה לשים איזו הודעה "בעייה טכנית". יש להם "עזרה טכנית" דרך אימייל עד יום ראשון.
GOOD LUCK.
זאת בעייה הרבה יותר גרועה מאי ידיעת השפה האנגלית.
אני כבר משנת 2000 לא מגיע לאף מקום בעולם מלבד ישראל וארה"ב. ישראל בגלל שאני אוהב אותה, בגלל שבתי ונכדותי שם, ואני סובל את כל הדרק כמו היום עם חברת האיכסון כש-5,000 כניסות היום יחשבו שהאתר לא קיים יותר. ארה"ב? בגלל שכל תייר שמגיע לכל מקום אחר בעולם מלבד ארה"ב למנוחה וטיולים הוא טיפש(ויש היי פיי חופשי בכל מקדונלד!)

סימנטוב 22 באוגוסט 2013

מקומם אבל לא מפתיע, כרגיל כאן בביצה שלנו הם מחפשים כבר את הפרייר הבא בתור.

משה 23 באוגוסט 2013

אין ספק שהוויי פיי החופשי במקדונלדס היה משכנע, עכשיו רק צריך לפתח עמידות לאוכל המזוויע שלהם.

captain beefheart 26 באוגוסט 2013

מנחם – האם תוכל לעדכן באימייל כאשר האתר יחזור לאוויר? תודה

captain.beefheart.x@gmail.com

גיל 22 באוגוסט 2013

אפרופו אינטרנט חופשי, מה שמעניין הוא שבארה"ב דווקא במלונות רציניים (אפילו לא יוקרתיים במיוחד) האינטרנט לא חינם וצריך לשלם עליו, בעוד בכל מוטל סוג ז' הוא חינם. הסיבה היא כנראה שבמוטלים התחרות גדולה מאוד ואף אחד לא יכנס למוטל בלי אינטרנט בעוד מי שהולך למלון רציני כנראה יכול להרשות לעצמו לשלם על האינטרנט (אבל שוחטים אותך במחירים).

איציק 22 באוגוסט 2013

זה נראה לי ברוב העולם ככה. היתי בטוקיו במלון 3 כוכבים והיה אינטרנט חינם. המשכתי לכנס במקוהרי, חצי שעה מטוקיו, מרכז קונגרסים, האינטרנט במלון שבו שהיתי היה 70$ ליממה. אצל חבר שלי זה היה לפי שעה 20$ שעה. בארה"ב זה עלה לי פחות…

D! בארץ הקודש 23 באוגוסט 2013

בישראל יש, אם אני לא טועה, את הכי הרבה וואאי-פיי פתוח בעולם. בטח שאני נתקלתי בו – ישראלים אוהבים חינם (ובגלל זה כנראה המקום השני שראיתי עם הכי הרבה ווי-פאי פתוח היה בהודו).

גיל 23 באוגוסט 2013

נראה לי שהצפיפות של ישראל עוזרת כאן. בארה"ב אתה יכול לנסוע מרחקים עצומים בלי קליטה בסלולארי ברוב החברות.

משה 23 באוגוסט 2013

או בגלל שישראלי מעדיף לשלם במקור את הדולרים הבודדים האלה ושלא יבלבלו לו את המוח עם תוספות, דהיינו "הכל כלול".
הייתי בלא מעט מדינות, בדר"כ במלונות יוקרה, למיטב זכרוני תמיד אתה נדרש לשלם על האינטרנט.

גיל 23 באוגוסט 2013

דווקא ישראלים יעשו הכל כדי לקבל אינטרנט חינם, אפילו אם זה יהיה ללכת לאיזה בית קפה ב12 בלילה במקום לשלם עוד כמה דולרים בחדר שלך.

איציק 23 באוגוסט 2013

לא בטוח שאתה צודק. במלכת שבא באילת האינטרנט ממש יקר, רפילו בקלאב הוטל יש ואי-פאי בלובי אך לא בחדרים. לעומת זאות הינו בצימר במסעדה ושם היה חינם האינטרנט. גם בחו"ל במלונות 3 כוכבים זה חינם (לפחות היכן שהיתי בצרפת איטליה, אנגליה יפן, סינגפור). נראה לי שככול שהמקום יותר זול האינטרנט כלול בשרות, וככול שעולים ברמה אז צריכים לשלם על אינטרנט אולי כי שאר הדברים ברמה גבוהה. לא בטוח אבל זו התמונה מהסטטיסטיקה הלא מייצגת שלי.

עידו 22 באוגוסט 2013

LIKE

סימנטוב 22 באוגוסט 2013

כרגיל כיף לקרוא.
אצלי הקושי הוא ברגעים לפני שאני מגיע לטיסה אני שונא להילחץ שם בין כל ההמון ומגיע מוקדם (מדי…). אך האמת החזרה תמיד קשה יותר מחכה למזוודות וכולם נדחפים עד שאי אפשר לראות אותם (זה הרגע בו נגמרת החופשה).
מציע לך ללכת לשכנים שלהם הולנד מדינה מאוד ידידותית לילדים.

עירן 24 באוגוסט 2013

האמת, אצלי נגמרה החופשה בהולנד בשנה שעברה מול דוכן הקפה בנתב"ג. חיכיתי בסבלנות לכך שהאיש שלפני יסיים (אחרי שבוע בהולנד עם אנשים מנומסים להפליא) ואז, מהצד, נדחף מישהו והזמין קפה, תוך התעלמות מוחלטת (אך מודעת לעצמה היטב) מקיומי. זה הרגע שבו אמרתי לבתי ששבנו ארצה.

dvori 22 באוגוסט 2013

אחלה פוסט.
נהניתי מכל רגע.

קורא אדוק 22 באוגוסט 2013

מעולה

ירוק 23 באוגוסט 2013

אריאל, תענוג.

אבל (כי חייבים תלונות) אם כבר תרבות – וולטר חזר לעונה אחרונה כבר לפני שבועיים, מה יהיה? לא תפנק אותנו עם איזה טור טלוויזיה?

אריאל גרייזס 23 באוגוסט 2013

רגע, רגע, צריך להשלים

משה 23 באוגוסט 2013

הייתי לפני שנתיים עם הילדים ביער השחור, היה דווקא די נחמד. לא נתקלתי בבעיה של אנגלית אבל אין ספק שראיתי גדודים של ישראלים שניתנים לזיהוי בעיקר בזכות הילד שלובש חולצה של מסי מהשוק ברמלה.

ניינר 23 באוגוסט 2013

לא אוהב את גרמניה, לא מסתדר עם גרמנים? אז בשביל מה נסעת לשם?
ארץ יפהפיה, לא שוחטים שם תיירים, אנשים אדיבים, מחירים הוגנים, תשתיות מעולות-מה רע? אבל כמובן, הישראלים חייבים למצוא פגם בכל מקום ובטח בגרמניה.

בר 23 באוגוסט 2013

פוסט מעולה. נהנתי מכל רגע של קריאה. תודה רבה!

עורב סגול 23 באוגוסט 2013

גריייזס. אני קורא את הפוסט שלך בטרמינל של וינה מחכה לבורדינג, וכן אני שונא את כולם סביבי! (מלבד אלה שקשור אליהם בקשרי דם)

לפחות החמצת את הפציעה וההתאוששות של בריידי

matipool 24 באוגוסט 2013

תנסה את וינה בכריסמס . מומלץ .

אריק 23 באוגוסט 2013

מצויין. נחמד לראות איך אתה משפר את יכולת הכתיבה שלך

זכרון 26 באוגוסט 2013

סתם זכרון מגרמניה מלפני לא מעט שנים.
שהות של כשנה שם.
עיירות תעשייתיות די קטנות.
הדור הצעיר פטפט חופשי באנגלית למרות טעויות. שמחו לדבר באנגלית.
הדור המבוגר נמנע מאנגלית אפילו שהאנגלית שלו היתה משופרת לעומת הצעירים אבל ההימנעות היתה כדי לא לעשות טעות בפני דובר האנגלית. העדיפו תקשורת שבורה אבל בשפתם על תקשורת יותר מוצלחת באנגלית.
הדור הצעיר פתוח כלפי הזר וסקרן מאוד כלפיו בעוד הדור המבוגר שמרן מאוד ודי מסתגר. הסקרנות היתה כמעט בכל תחום: תרבות, ספורט, פוליטיקה וגם מין.
כל גרמני מעל גיל מסויים עורר אי נוחות במחשבה מה הוא עשה במלחמה.
כאמור, לא מערים גדולות.

Comments closed