אפקט העדר

רק אוהדי ספורט באמת מבינים אחד את השני

liverpoolfans

את המשחק אתמול ראיתי בפאב בהרצליה עם עוד 100 פלוס אוהדי ליברפול. האמת היא שאני לא חסיד על לראות ספורט עם עוד הרבה אנשים אחרים.

אני מעדיף לצרוך את הספורט בבית שלי, מקסימום עם חבר או שניים. ככה אני יכול לעשות את מה שמתחשק לי, שזה אומר ללכת לשירותים מתי שאני רוצה, לאכול מה שאני רוצה ובעיקר – לעשות את השטויות שאני עושה במהלך משחק בלי לחשוש שמישהו ישפוט אותי.

בבית אני יכול ללעוס דברים, להטיח את הראש בקיר וגם לקלל את מי שאני רוצה מתי שאני רוצה.

(מאמר מוסגר, שיחה שהיתה באמת:

"דביל, תמסור את הכדור!"

"אבא, מה זה דביל?"

"זה טיפש"

"מי טיפש?"

"אתה רואה את מספר 2 באדום?"

"אבל הוא בקבוצה האדומה שאנחנו אוהבים"

"נכון, אבל הוא עדיין טיפש"

"אולי הוא רק קצת טיפש?")

יותר מכך, יש ממך ציפיות במקום ציבורי. נניח, לפני המשחק הגיעו איזה כמה אוהדי יונייטד והתחילו לשיר שירים ובתגובה חבר'ה בפאב ניסו להזיז אחרים להגיב אליהם. אני? אני במקלחת לא שר. ופתאום רוצים שאני אשיר לפני מאה איש?

בכלל, לפעמים זה נראה לי מוגזם וטיפה פתאטי לשיר שירים על סקאמס אוהדי יונייטד, ומצד שני שהם שרים "רוצחים" לאוהדי ליברפול, כאילו כל אחד פה נולד ביורקשייר או משהו.

אבל היתה נקודה שירד לי האסימון, שזה דווקא בסדר להיות פתאטי.

*

כמה דקות אחרי תחילת המשחק זיהיתי את איציק אלפסי צופה כמונו בחרדה במסך. הוא עמד לפניי וראיתי איך אחד אחרי השני באים אנשים להגיד לו שלום וכולם ללא יוצא מן הכלל (כולל עבדכם הנאמן) בירכו אותו על הניצחון של בית"ר יום קודם.

חשבתי על זה וקלטתי שזה בדיוק מסוג הדברים שיכולים לקרות רק בקרב קהל אוהדי כדורגל.

ברור שבחוגים שאני מסתובב יש עוד אוהדי כדורגל (וספורט בכלל) והם תמיד יידעו לדבר על זה איתי (איך שנגמר המשחק התחלתי לקבל וואטסאפים מברכים) אבל באופן כללי, הספורט הוא סוג של צד אחר שלנו שמוחבא מאחורי האישיות "האמיתית" שלנו.

כשהגעתי הבוקר לעבודה, למשל, הייתי עדיין בהיי מהמשחק אתמול, אבל לא היה לי אף אחד לחלוק את זה איתו. אותו דבר כשהגעתי הביתה – בדרך כלל התגובה (אם האשה עדיין ערה) היא: "איך נגמר", אני: "ניצחנו", היא: "יופי".

מה יופי, מה?? ניצחנו את מנצ'סטר!!

*

וזה היופי בלהיות בקהל של אוהדי ספורט. אנחנו מבינים אחד את השני.

כל אחד מהאנשים בקהל שנכח אתמול בפאב, רובם מן הסתם לא אוהדי בית"ר, הבין את התחושות של אלפסי לנוכח הניצחון של הקבוצה שלו. אנחנו מבינים את שמחת הניצחון – וגם את תוגת ההפסד. אנחנו יודעים איזה כיף שאוהדי כדורגל אחרים יודעים שניצחנו. אנחנו רוצים לדבר על זה.

כשאתה נמצא בתוך קהל של אוהדי ספורט, אפילו אם לכל אחד מכם יש את המנהגים שלו, את השגעונות הקטנים, אתם עדיין חולקים משהו אחד מאוד גדול משותף.

לא, זה לאו דווקא האהדה לאותה קבוצה – אני מרגיש תחושות דומות גם כשאני רואה סתם משחק פוטבול בפאב עם הרבה אוהדי פוטבול אחרים שהם לאו דווקא אוהדי פטס.

זה ההבנה שלכולנו יש את האישיות "הסודית" הזאת, שבהרבה מאוד מקרים היא דווקא האישיות האמיתית שלנו.

אנחנו אינפנטיליים, אנחנו פאתטיים, ואנחנו פאקינג אוהבים את זה.

*

והנה איך שזה נראה (ותודה עצומה לגבריאל היידו המלך שהביא לנו את המזל איתו)

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

צהוב עולה זה מכבי
ספורטאים ואיגודים, תפסיקו להתנהל כמו קבצנים

No Comments

עמית פרוסנר 2 בספטמבר 2013

כל מילה.
היה פשוט נפלא אתמול,ברור שהעובדה שניצחנו עזרה, אבל הייתי ביותר מדי משחקים במגרשים שהאווירה הייתה עשירית אם בכלל.
עכשיו למובילת הטבלה יש מוקש רציני ביותר נגד סוואנסי

wazza 2 בספטמבר 2013

אריאל מעולה! אבל למה יורקשייר? אם היה משהו משותף למנצ'סטר וליברפול זה ששתיהן היו שייכות ללנקשייר

אריאל גרייזס 2 בספטמבר 2013

בדיוק הנקודה! כמה אוהדי ליברפול או יונייטד מבינים את זה? כמה מהם יידעו לספר על היריבות בין שני המחוזות ואיך זה קשור ליריבות בין יונייטד ללידס?

wazza 2 בספטמבר 2013

אוקיי עכשיו כשהבנתי את הדקויות אז זה בכלל פוסט מעולה

wazza 2 בספטמבר 2013

עכשיו גם ראיתי קצת מהכתבה והאוהדי יונייטד שצעקו לכם רוצחים הם גם פאתטיים וגם ממש מטומטמים

אביאל 2 בספטמבר 2013

"כשהגעתי הבוקר לעבודה, למשל, הייתי עדיין בהיי מהמשחק אתמול, אבל לא היה לי אף אחד לחלוק את זה איתו. אותו דבר כשהגעתי הביתה – בדרך כלל התגובה (אם האשה עדיין ערה) היא: "איך נגמר", אני: "ניצחנו", היא: "יופי".

מה יופי, מה?? ניצחנו את מנצ'סטר!!"

אני כל כך מזדהה עם המשפט הזה, אני חושב שגם בחתונה שלי פחות אנשים יברכו אותי מהיום שצ'לסי זכתה בליגת האלופות.

דגש 2 בספטמבר 2013

וואו. השקעתם. לא ידעתי שיש ישראלים שמגיעים לרמה כזו של מסירות לקבוצת כדורגל אנגלית שלא זכתה באליפות מיליון שנה. סבא שלי אוהד של ארסנל כי הוא נולד בשכונה הנכונה בלונדון, אבל אין מה להשוות.

דגש 2 בספטמבר 2013

אגב, אם תצליחו עוד 4-5 מחזורים המילים אפקט העדר וליברפול יקבלו משמעות אחרת כשכולם מסביב בישראל ייזכרו שהם תמיד העריצו את ג'רארד.

ערן לוי 2 בספטמבר 2013

״אנחנו אינפנטילים, אנחנו פאתטים, ואנחנו פאקינג אוהבים את זה״.

תרגום שלי: מישהו הצליח בעורמה לשכנע אותנו שלהיות פאתטיים ואינפנטילים זה אחלה.

אריאל גרייזס 2 בספטמבר 2013

מי זה המישהו הזה?

ערן לוי 2 בספטמבר 2013

המישהו הזה יכול להיות כל אחד שרואה מטרה, שיכולה להיות למשל כלכלית, אגל גם כפייתית.

אריאל גרייזס 3 בספטמבר 2013

למה להרוס ככה את התמימות?
ככל שאני חושב על זה, אני חושב שזה דווקא הפוך. ילדותיות זה משהו ששום לחץ כלכלי יצליח לעורר. זה משהו שמגיע מגיל מאוד מוקדם, הרבה לפני שכל מיני חברות ענק מצליחות להגיע אליך. זה מגיע מאבא שלך, ממשחק שראית פה ושם. אחרי זה מגיעה המטרה הכלכלית, שפשוט מנצלת את זה שנשארנו ילדים ברמה מסוימת כדי להמשיך ולסחוט אותנו כספית

ערן לוי 7 בספטמבר 2013

אז מה בא קודם, התרנגולת או הביצה? אני טוען שמראש הוחלט שכילדים נעשה את זה, שגם התמימות מתוכנתת ושלנו כילדים אין מושג שזה אכן כך.
למה להרוס את התמימות? כי אנחנו כבר גדולים ואמורים להבין ולהתמודד עם העובדות.

פראליה 2 בספטמבר 2013

נחמד שראיתם משחק בקניון אבל לא הצלחתי לזהות בכתבה אף אוהד מ- 1990.

matipool 2 בספטמבר 2013

אתה יודע – מבוגרים יותר , בעלי משפחות שצריכים לדפוק חשבון למישהו ולא יכולים להגיע ביום ראשון בצהריים לפאב ובכל זאת זיהיתי שם כמה כאלו שכן הצליחו ( אני ראיתי את המשחק בעבודה ) .

עמית פרוסנר 3 בספטמבר 2013

בדיוק ככה.בשבת בחופש הגדול היו 200. ולליברפול יש כל כך הרבה אוהדים בארץ שאם הקבוצה תרוץ באמת חזק בצמרת,אני בספק אם יש פאב בישראל שיכול להכיל את מי שיגיע למשחק צמרת מכריע באמת.

D! בארץ הקודש 3 בספטמבר 2013

וכבר בקודם המקום היה קטן מדי מלהכיל.

את הנוכחי פספסתי. את הבא אשתדל לא להחמיץ.

יריב ס. 3 בספטמבר 2013

נו מתי, 2 מפגשים הברזת… תגיע למפגש הבא?

matipool 3 בספטמבר 2013

מבטיח לעשות מאמץ . ראיתי אותך בסרטון והופתעתי . אני בכלל מבואס מזה שלא נסעתי לאנפילד . הבן שלי וחמי ) שישב בכלל בקופ ( מספרים על חוויה לכל החיים .

יריב ס. 3 בספטמבר 2013

אני אעדכן אותך עד שתיכנע ותצטרף לקבוצה בפייסבוק ובמקביל אתאם איתך צפיה משותפת באחד המשחקים הקרובים

אריאל גרייזס 2 בספטמבר 2013

כי מי שמבוגר בדרך כלל לא רץ להתראיין לטלוויזיה (כמוני, למשל) או בכלל לראות משחק בפאב עם ילדים (שוב, כמוני. כמו שאמרתי, אני לא חסיד גדול של זה).
וחוץ מזה, לא הבנתי – אתה מוצא את זה לפגם שיש לקבוצה אוהדים שלא ראו אותה אף פעם לוקחת אליפות? לי זה דווקא נראה נקודת חוזקה משמעותית

משה 2 בספטמבר 2013

גם אני הרבה לפני 1990, ישבתי בדיון עם המנכ"ל והייתי מחובר לעדכונים בפלאפון.
מקנא בכם.

עמית פרוסנר 3 בספטמבר 2013

פראליה,היו גם היו.הרוב המוחלט לא התראיין.מבטיח לך שתבורי למשל,אוהד הרבה לפני 1990

יריב ס. 3 בספטמבר 2013

אני אוהד משנות ה -70. בני תבורי אוהד משנות ה – 60. מספיק לך?

פראליה 3 בספטמבר 2013

בטח מספיק, סתם מקנא ברוח שלכם.

פראליה 2 בספטמבר 2013

צ'מע צודק, מבחינתי גם לראות צ'ארלטון בעבודה זה מותרות

ארצי בן יעקוב 2 בספטמבר 2013

נהדר הרוח הזו של אוהדי ליברפול

bb 2 בספטמבר 2013

יש גם את הקטע הזה של "שיחקנו מצויין היום" "וואי איך קרענו אותכם!" או בקיצור לדבר כאילו אנחנו מינימום הבנים של יושב ראש הקבוצה. הרבה פעמים זה נראה לי פתטי, עד שהקבוצה שלי מנצחת ואני מגלה שאי אפשר לדבר אחרת כשמדובר בקבוצה שאתה אוהד. הקבוצה "שלך".

בני תבורי 3 בספטמבר 2013

באופן עקרוני אני חושב שאהדה לקבוצת ספורט ואפילו להקת רוק, נותנת לגיטימציה להתנהגויות "שאינן" מוגדרות בספר העשה ואל תעשה לפי הגיל הביולוגי. מותר וצריך לצאת מהפרופורציות. בשביל זה השחקן שלך הוא אלוהים והיריב שטן, ואת זה כותב אתאיסט מושבע. אני לא מתנהג בבית, כשאני רואה משחק של ליברפול, אחרת משהתנהגתי בפאב, אם לא לוקחים בחשבון את העובדה שדידו חנק אותי בחולצת סוארז קטנה עלי בשמונה מספרים. אני צורח גם לבד בסלון, שותה בירה ומגדף בגבולות הטעם הטוב. לוקאס למשל לא מקבל ממני הנחות בשום מקום.

אריאל גרייזס 3 בספטמבר 2013

שמתי לב, בני.. :-)

SG 3 בספטמבר 2013

ועכשיו תתאר לך אמא לילדים עושה כמעט את אותו הדבר

רובי פאולר 3 בספטמבר 2013

חחח גדול! רוצה לאמץ מישהו בן 33 ?…

shohat 3 בספטמבר 2013

אריאל/תבורי, בשצף האופטימיות הליברפולית, מתי אתם מפנקים אותנו עם פוסט חגיגי על ביל שנקלי (אתמול 100 שנה להולדתו)?

יניב 3 בספטמבר 2013

אחלה פוסט, אבל אולי תרד כבר מג'ונסון…? גם השונאים הגדולים שלו נאלצו להודות משחק אחרי משחק שהוא מעולה. יאללה, תודה ושחרר…

D! בארץ הקודש 3 בספטמבר 2013

יניב, כשנזכה באליפות יהיה על מה לדבר. לשקול.

אמרתי את זה אחרי המשחק הראשון אצל בורביץ, אני גם מעדיף לראות את המשחק לבד בבית, לשים לב לקטנות אבל יש משהו מאד כיפי ונהדר בלקפוץ בחברה, בקהילה. זה להרגיש חלק ולפעמים זה אפילו יותר כיף מלשים לב לתנועה של הנדרסון ולריווח של אספס

דרור 3 בספטמבר 2013

מה שיפה זה כמה רעש אתם עושים אחרי שניצחתם סוף סוף משחק אחד.

תזכרו את הרגע, זה לא יימשך הרבה זמן :-)

(ככה זה אוהדי יוניטד. לא מפרגנים).

אריאל גרייזס 4 בספטמבר 2013

שלושה משחקים. רק אומר

רועי מ 6 בספטמבר 2013

נפלא. ולא זיהיתי אותך ללא הכבוע.
כמה שזה נכון.
ואת איציק ברכתי על הפרוייקט החדש ולא דווקא על הניצחון שלהם.

Comments closed