שבתרבות – שובר שורות (כמעט) הסוף

למה מה שהופך את "שובר שורות" לסדרת מופת הוא גם החולשה שלה, וגם כמה מילים על "שטיסל" וטום קלנסי שנפטר השבוע

walter_white

מזמן מזמן לא היה את המדור אבל אני חושב שלכבוד הפרק האחרון של "שובר שורות" שווה להחזיר אותו, ולו זמנית, מהפרישה שלו.

האמת, עוד לא ראיתי את הפרק האחרון (מה שאומר – בלי ספוילרים וואט סו אבר! בלי הזהרות ספוילרים ובלי שטויות), גם כי אני קצת עצלן מכדי להוריד אותו ברשת ובעיקר – כי אני מנסה לדחות את הקץ קצת. נחכה למוצ"ש, שהפרק ישודר בארץ.

אבל אפשר לדבר על "שובר שורות" גם בלי להכנס לפרק האחרון. הרי סדרת מופת היא סדרת מופת גם בלי הפרק האחרון או אפילו העונה האחרונה.

ועל זה ש"שובר" היא סדרת מופת אין כמעט ויכוח, לא?

לא, אפילו אני לא הולך לחלוק על כך. אבל כן הייתי רוצה לשתף כמה מחשבות לא קוהרנטיות שהיו לי על הסדרה השבוע. הייתי שמח אם זה יהפוך לדיון שבו כל אחד יוכל לתרום את שלו, כי לי בטוח אין את כל התשובות.

*

אז הדבר הראשון שחשבתי עליו זה – מה הופך סדרה לסדרת מופת?

כמובן, חייבת להיות לה עלילה מצוינת. וחייבים להיות בה שחקנים מעולים. והיא צריכה להיות עם דקויות קטנות מאוד של ירידה לפרטים.

אבל בכל התנאים הללו, עומדת למשל "משחקי הכס", ויהיו מעט שיטענו שמדובר בסדרת מופת.

לא, בשביל לעמוד בקריטריון הגבוה הזה, אני חושב שסדרה (או סרט, לצורך העניין – אבל כאלו יש כל כך מעט בזמן האחרון) צריכים לבוא עם ערך מוסף. הם צריכים להגיד לנו גם משהו. משהו על עצמנו. משהו על החיים.

אם נסתכל על "הסופרנוס", על "רצח מאדום לשחור", על "הסמויה" – כולן היו סדרות ענקיות עם עלילה מעולה אבל לכולן היה את אותו ערך מוסף. לפעמים היית צריך לעבוד בשביל זה, אבל הוא היה שם אם חיפשת מספיק.

*

הדבר השני שחשבתי עליו הוא – אוקיי, אז מה "שובר שורות" סיפרה לנו על עצמנו?

ובכן, אני חושב שמכל הדברים, זאת השאלה הקלה ביותר (ופה אני אשמח אם אנשים יחלקו עליי). זה די ברור מה וינס גיליגאן חושב. הוא אומר לנו – לא משנה מי אתם, מאיפה אתם או מה אתם עושים בחיים – הרוע, רוע אמיתי וקשה, נמצא בתוככם ומחכה לפרוץ החוצה.

זה לא משנה אם אתם וולטר וויט – מורה תמים לכימיה, עם משפחה וסרטן, שהופך בסיטואציה המתאימה לא רק למבשל סמים, אלא גם לרוצח חסר רחמים, שפונה נגד החברים שלו והמשפחה שלו. בהתחלה עוד אפשר לתרץ את זה בדאגה למשפחה אבל משבוע לשבוע ומעונה לעונה מתברר שזה הכל תאוות בצע פשוטה ו-וולט הוא פשוט איש רע.

אבל לא רק הוא. סקיילר, למשל, שבהתחלה מגרשת את וולט מהבית כשהיא מגלה שהוא סוחר סמים, בסוף מתפתה לכסף ולעושר והופכת לשותפה שלו בפשע.

אפילו האנק, השוטר הלא ניתן להשחתה, הופך למאנייק חסר רחמים כאשר הוא מגלה מי הלוויתן הלבן אחריו רדף כל כך הרבה זמן, ולא מוותר על מיצוי הדין איתו. וכמובן, גם אישתו יחד איתו, לא משנה הפגיעה הפוטנציאלית באחותה.

היחיד שעוד איכשהו אפשר לתת לו את ההנחה הוא ג'סי, דווקא זה שכביכול הגיע מהפשע, הג'אנקי, הוא זה שמסרב ללכת בדרכיו של וולט, אבל גם הוא לא בוחל בפשע וברצח כאשר צריך. אם יש דמות אחת אמיתית בסדרה היא דווקא סול גודמן, שהוא היחיד שלא מסתיר את תאוות הבצע שלו ואת היותו איש רע. הוא גם לא מתבייש בזה.

כולנו, אומר לנו גילגיאן, כולנו אנשים רעים בפנוכו שלנו. אצל כולנו יצר האדם רע מנעוריו ורק מחכה לתירוץ הנכון לפרוץ החוצה. ותירוצים, הרי, יש לוולטר וויט למכביר. כשהוא משקר לאנשים סביבו – ו-וולט כל הזמן מספר שקרים, שעם הזמן נהיים מופרכים יותר ויותר (המופרך מכולם מגיע בפרקי הסיום, עם הסיפור על תחנת הדלק), נדמה שהוא מספר אותם בעיקר לעצמו.

אני דואג למשפחה. זה כל מה שהיה חשוב לי, המשפחה, אומר וולט. וכולנו יודעים שעכשיו הוא משקר, כמו תמיד. לעצמו, לנו.

*

אבל, ופה אני מתחיל ללכת על גבול הכפירה קצת, אני חושב שהאמירה הזאת של "שובר שורות" על הטבע שלנו, היא גם סוג של החולשה שלה. מה שלדעתי אולי שם אותה בדרגה אחת פחותה מהסדרות שמניתי קודם.

יש לזה שתי סיבות, לדעתי.

הראשונה היא שכל זה פשוט מדי. נורא נורא קל להבין מה הסדרה הזאת מנסה להגיד עלינו. אתם רעים! מטיח בנו גיליגאן שוב ושוב. כמו הורה שצועק על הילד שלו "רע! רע! רע!" אחרי שהאחרון צייר על הקיר (לא, אני לא עושה את זה, אין צורך לקרוא לשירותי הרווחה).

ולפעמים, בעיקר בסדרות מופת, אתה מחפש טיפה תחכום. ואפשר למצוא אותו במסרים הסמויים או אפילו בבניה של הסצינות, אבל הרבה פחות במהות של הסדרה. וזה לטעמי בעייתי.

הבעיה השניה היא שהמסר הזה הוא (ופה אני שוב מקווה שמישהו יתקן אותי) הוא המסר היחיד. אין כמעט דיכוטומיה. כולם רעים וזהו.

כן, פה ושם מישהו יעשה את הדבר הנכון – אפילו וולטר מתחנן בפני הגנגסטר שלא יירה בהאנק כי הוא משפחה, אבל גם אז אתה מטיל ספק באמיתות הכוונה שלו. וגם אם הבן של וולט, למשל (איזה דמות בלתי נסבלת, חייבים לומר) שומר על התמימות שלו ומעיף את וולט בחזרה למציאות כשזה מנסה למכור לו דאגה למשפחה, הרי שהוא סוג של צדיק בסדום ונדמה שאם היית נותן לו מספיק זמן, גם הוא היה נגרר לשם. זה לא שהוא צדיק, הוא סתם תמים שלא הבין עד עכשיו מה קורה מסביבו.

וכשהמסר כל כך חד משמעי, כל כך שחור ולבן, בלי אפור – זה קצת בעייתי.

קחו את הסופרנוס למשל. קודם כל, יש שם דמויות טובות ודמויות רעות. מדו סופראנו, למשל, היא דמות שלא נגע בה הרוע, למרות שהיא חיה בתוכו.

בנוסף, גם אצל טוני אתה יכול למצוא טוב ורע ביחד. זה נכון שבסוף אנחנו מגיעים למסקנה שאליה מגיעה ד"ר מלפי – שטוני הוא פשוט פסיכופט, אבל זה לא משכנע אותנו לגמרי. אפילו כשהוא סותם את האף של כריס ורוצח אותו רק כי הוא מפחד ממנו בלי שזה עשה לו בעצם דבר, אנחנו מגנים על טוני ויודעים שיש טיפת טוב בלב שלו.

זה פשוט לא קיים עם וולט. האיש הוא רוע טהור ובאיזה שהוא שלב אנחנו כצופים פשוט מאבדים סימפטיה אליו לגמרי.

ולסדרה שאמורה להיות סדרת מופת – זאת נקודת חולשה די רצינית.

אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.

***

אם כבר עושים "שבתרבות", אז שווה כבר להכניס פנימה עוד שני דברים שעליהם רציתי לדבר.

תראו, הסכומים שדורשים פה בארץ מספקיות הטלוויזיה השונות הוא די שערוריתי, בטח ביחס למה שמקבלים. ועדיין, בניגוד להרבה שכבר מתנתקים ועוברים לשידורי צלחת לווין או סתם להורדות מהאינטרנט, אני ממשיך לשלם ל"יס" על השירותים שהיא נותנת לי.

חלק מזה הוא (שוב) בגלל שאני עצלן מדי, או חסר לי את הזמן להתחיל להתעסק עם הורדות למינהן. אבל הסיבה השניה היא שאני חושב שחשוב לתמוך בספק כמו "יס", שעם כל הבעיות שיש לו (ויש לו) משקיע בתחום שלדעתי חובה לעודד, וזה יצירה ישראלית.

כשאני מסתכל על מה שיש לערוצים הציבוריים (או הפתוחים, איך שתקראו להם) להציע בעברית (לא שמה שמקבלים באנגלית – שידורים חוזרים של "סיינפלד" בעיקר – הוא אטרקציה גדולה), אני כמעט מתחלחל. מילא שהכל זה זבל ריאליטי, גם "היצירה הישראלית" שהם מחויבים לתת בגלל הרגולוציה היא כלום מכלום. "החיים זה לא הכל" גררה איזה שש עונות, חיקויים ישראלי לסדרות משנות השמונים כמו "בנות הזהב" ועוד כהנה וכהנה.

אפילו כשמשקיעים שם בסדרה ישראלית מקורית ומתוחכמת כביכול, מקבלים את "חטופים" שהיא מין שעטנז עלוב של סדרת דרמה עם סדרת מתח (בניגוד לגרסה האמריקאית, שם יודעים להפיק סדרות והפכו את זה לסדרת מתח אמיתית), שלא הולך לא לפה ולא לשם ובאיזה שהוא שלב הפך לבלתי ניתן לצפיה.

מול כל הזבל הזה, יש את היצירה ש"יס" נותנים. "סרוגים" המצוינת, "בלו נטלי" הנהדרת (שחוזרת אוטוטו לעונה שניה, וחבל שזה לקח כל כך הרבה זמן), "תיק גורדין" שהיא אחת מסדרות המתח הכי טובות שנעשו פה אי פעם, "אורים ותומים" שלצערי מעט מדי אנשים ראו, ולאחרונה גם "שטיסל" שעליה רציתי לדבר.

תשמעו, יש לא מעט בעיות ב"שטיסל". הגדולה מבינהן, לטעמי, היא הרצון שלה להתחנף לצופים שלה ולנסות לספר להם עד כמה החרדים הם בעצם כמונו.

בדיוק כמו ב"שידוך משמים" ששודרה ביס דוקו, ואף היא סדרה מצוינת, הרעיון הוא להכניס מצלמה (פיקטיבית או אמיתית) לתוך איזור שמעט מאוד חילונים מכירים ולתת להם הרגשה של מה זה. הבעיה היא, שמכיוון שכל כך מעט חילונים באמת מכירים, אז אפשר למכור להם  כל מיני עלילות לא הכי ריאליות.

ההתאהבות של הגיבור הראשי בדמות של איילת זורר (שלטעמי עושה עבודה נוראית, דרך אגב, כאילו היא עושה טובה. אבל אולי הקרירות הזאת היא בדיוק מה שציפו ממנה בדמות הזאת) היא מופרכת לחלוטין ולא היתה עוברת בשום חברה חרדית. גם הקבלה מחדש של הבעל של גיטי, אחרי שבגד בה (ועוד עם גויה!), היא מופרכת בעליל.

אבל למרות החולשות הללו, "שטיסל" היא סדרה מצוינת וגם סדרה חשובה.

shtisel

נו, נו

היא מצוינת כי יש בה ניואנסים קטנים ונפלאים. היא מצוינת כי השחקנים שלה (במיוחד כמובן דב'לה גליקמן, שעד עכשיו גורם לי להגיד "נו נו" על כל דבר) פשוט נהדרים. והיא חשובה, כי היא מציגה הקפדה מאוד לא-ישראלית על הפקה ראויה, משחק טוב ותסריט ראוי.

כל עוד "יס" ימשיכו לנפק סדרות כמו "שטיסל" (וכולי תקווה שנראה עונה שניה, ולא בעוד חמש שנים, כמו שקורה יותר מדי בסדרות ישראליות. מתי לעזאזל "סרוגים" חוזרת?), אני אמשיך לשלם להם.

*

מילה אחרונה על טום קלנסי שנפטר השבוע.

בשנים האחרונות לא קראתי ספרים של קלנסי בכלל. הספרים שלו הפכו נפוחים יותר ויותר, העלילות מופרכות יותר ויותר והדיעות רפובליקניות יותר ויותר.

אבל זה לא אומר שאין לי פינה חמה בלב לקלנסי, אחד הסופרים שהכי אהבתי בתור מתבגר וגם כשהייתי טיפה יותר מבוגר, חזרתי לחלק מהספרים שלו ונהניתי מהם.

"המרדף אחר אוקטובר האדום" הוא לטעמי עדיין אחד מספרי המתח היותר טובים שנכתבו אי פעם. הוא היה כל כך טוב שאחרי שקראתי אותו לא היה דבר שרציתי יותר מאשר להתגייס לצוללות.

גם שאר ספרי ג'ק ראיין המוקדמים הם לא רעים בכלל, מי יותר ("הקארדינל מהקרמלין") ומי פחות ("משחקים פטריוטים" המוערך יתר על המידה או "ללא חרטה" המוקצן).

ומעל כולם עומד דווקא הספר הפחות מוכר של קלנסי, שלטעמי הוא הטוב ביותר שלו – "סערה אדומה עולה", שבו קלנסי עושה את הדבר שהוא יודע הכי טוב לעשות – להכנס לנבכי הטכנולוגיה ושדה הקרב ולצאת עם תיאור ריאליסטי ונפלא של מלחמת העולם השלישית (עד כמה שאפשר להגיד את זה על מלחמה).

Red_storm_rising

כן, הדיעות של קלנסי הן בעייתיות. הדרך שבה הוא רואה את ארה"ב כטוב הבלעדי ואת כל מה שמסביב (לא משנה אם זה רוסיה בהתחלה ואחר כך גם דרום אמריקה, הערבים ואפילו עם היפנים הוא עשה מלחמה) כמאיימות עליה, היא לא הכי ריאליסטית.

אבל כשקלנסי התעסק בלכתוב מתח ומלחמה, הוא היה אחד הטובים בשטח.

No Comments

עופר פרוסנר 4 באוקטובר 2013

בקשר לוולטר ווייט (ואני אנסה להרחיב אצלי, האמת) אני חושב שזו הייתה המופתיות של הסדרה הזו – כי וולט יורד למטה ולמטה, עוד ועוד, אבל לא קורה פעם אחת שאתה רוצה שהוא ימות. להיפך, אתה רוצה לראות אותו ממשיך, לראות כמה רחוק הוא יגיע. ואתה לא מרגיש את זה, עד שאתה עוצר שנייה ומבין מה קרה שם. ורק אחר כך, אחרי שאתה חושב על כל דבר שקרה, אתה מבין ש"היי, האיש הזה ממש לא בסדר". ועדיין, אתה רוצה שהוא יצליח, שידפוק את כולם, שיהיה אלים.

הפרשן 5 באוקטובר 2013

+1

מעולם לא איבדתי את הסימפטיה לוולט , להיפך , אולי זה רק אני , אבל אני ראיתי אדם במצוקה . אדם עם גאווה שהחיים לא היו הוגנים כלפיו .

אז נכון שהוא התדרדר משבוע לשבוע , אבל זה לאו דווקא כי הוא איש רע , אלא כי הכניסה לעולם הפשע ולחיים שאין בהם חוקים היא קלה , אבל היציאה מהם היא כמעט בלתי אפשרית , גליגאן בעצם מזהיר מהכניסה לעולם זה , ואומר לנו לא משנה עד כמה הכוונות שלך טובות אתה לא תצליח לשלוט במה שקורה סביבך ותצטרך לתת לצד החשוך בך להתפתח ולגדול .

יש עוד פן סימפטי בוולט , והיא שהוא סוף סוף חש את עצמו כבנאדם בעל ערך ולא כעוד מספר בחיים הללו , עוד אדם סימפטי ונאיבי . הוא התחיל לחוש כמו אדם שנותנים לו רספקט , רספקט שהוא הרוויח בוויתור המוחלט על רוב הערכים שלו אולי , של הדבר הנכון לעשות , הטוב נגד הרע .

אחרי שראה איך המחלה שלו תגרום נזק כלכלי קשה למשפחתו אחרי לכתו מהעולם , הכוונות ההתחלתיות שלו היו טובות , חלק מההחלטות שלקח לא . אבל בכל זאת הוא האדם שהייתי משוחד כלפיו , ודווקא לא סבלתי את פינקמן בסוף , אולי אני אשמע כמו אדם מפחיד , אבל רבאק ג'סי Strap on a pair , אם הייתי רוצה לראות נקבות שמייללות כל היום הייתי רואה משחק של ריאל מדריד . :D

תכל'ס , לטעמי BB היא סדרת מופת שלא חסר לה דבר , אולי אנחנו לפעמים משוחדים ונוסטלגיים , אבל סדרות העבר שהזכרת כבודן במקומן מונח , אבל 'שובר' לטעמי לא נופלת מאף אחת מהן , ומכאן ואילך סדרות מודרניות יישפטו על פי הסטנדרט שלה .

גיל 4 באוקטובר 2013

לדעתי, שובר שורות נכנסת לפנתאון של הסדרות הגדולות ביותר והיא עולה על הסמויה אפילו. כמובן שזה הכל עניין של טעם וריח ואתה צודק שצריך משהו שיבדיל סדרות מופת מסדרות אחרות. לדעתי מדובר באיזה ערך מוסף שהוא מעבר לבידור. לשובר שורות יש הרבה מאוד ערכים מוספים. החל מהמשחק הנדיר, הדיאלוגים הגאוניים (דרך טובה להעריך סדרת מופת זה לפי כמות המשפטים הקלאסיים של הסדרה), הצילום יוצא הדופן, הערך האסתטי והאמנותי שבסצינות רבות, אבל יותר מהכל בעלילה שגורמת לך להזיע באי נוחות. רבים מזדהים עם וולטר וייט ולא חשוב כמה רשע ואלים הוא יהיה. אפילו בעונה האחרונה, כשל הסכרים המוסריים נפרצו, עדיין יהיו אנשים שיתמכו בו.

יש שני דברים נוספים שעובדים לטובתה. רוב סדרות המופת צברו מעריצים לאורך הסדרה כשבהתחלה יחסית מעטים צפו בה. זה נכון לגבי הסופראנוס, הסמויה וגם שובר שורות לא שונה. אבל היקף האנשים שהצטרפו לחגיגה כאן הוא חסר תקדים. מבקושי מיליון צופים בעונה הראשונה, הפרק האחרון הביא יותר מ10 מיליון צופים ושבר את כל שיאי הצפייה לסדרה בכבלים. יותר מזה, רוב הסדרות לא מצליחות לשמור על רמה אחידה לאורך זמן, בטח לא להשתפר. סדרות כמו אבודים שהעונות האחרונות שלה היו מגוכחות. הסופראנוס קצת הדרדרה לקראת הסוף והסמויה שמרה על רמה יציבה. שובר שורות לעומת זאת רק השתפרה כל הזמן ובעונה האחרונה (או החצי שלה) כל פרק כמעט הוא פרק מופת. זה דבר נדיר בטלביזיה. עשו אפילו השוואה שמתבססת על דירוג הפרקים של כל הסדרות שהוזכרו פה לאורך זמן ואפשר למצוא אותה פה:

http://www.businessinsider.com/chart-breaking-bad-is-the-greatest-show-ever-made-2013-9

אבל מה שלדעתי עוזר לה לעומת סדרות כמו הסמויה זו הפשטות שלה. אנשים רואים בסמויה סדרת מופת כי היא מורכבת, כוללת הרבה עלילות משנה ודנה בנושאים כבדים בצורה ריאלית. מצד שני, זה גם חיסרון שלה. קשה לעקוב אחרי העלילה, לפעמים צריך לראות אותו פרק פעמיים או לקרוא באינטרנט כדי להבין מה ראית ובאופן כללי היא דורשת מאמץ אינטלקטואלי או קוגנטיבי גדול. אז אין ספק שזה משהו שהוא גם חיובי, אבל הרבה פעמים כשאתה פותח את הטלביזיה אתה מחפש קצת פורקן ושזה לא ירגיש לך כמו מבחן פסיכומטרי. אני מכיר לא מעט אנשים שהתחילו לצפות בסמויה ולא הייתה להם הסבלנות לראות אותה עד הסוף כי לא הבינו מי נגד מי.

בשובר שורות אין את הבעייה הזו. המורכבות של הסדרה מגיעה בדרכים שונות שקשורות לרבדים עמוקים, אבל בטח אין בעייה להבין את העלילה והיא ברובה מתרכזת באדם אחד. למעשה זה סיפור מתח שמתגלגל מעונה לעונה ולכן כל כך כיף לצפות בה.

ואני חושב שאתה קצת מפספס בזה שהמסר הוא שכולם יכולים להפוך לרשעים. זה כמובן נכון אבל זה לא העניין. העניין הוא הטרנספורמציה שעושה מורה מתוסכל לכימיה מאזרח מהוגן לרוצח. זה מה שמייחד את הסדרה הזו יותר מכולם. בסדרות כמו הסופראנוס או דקסטר (עוד סדרה שהתחילה טוב והדרדרה) אנחנו פוגשים בגיבורים כשהם כבר רעים. כאן המעבר מטוב לרע הוא די הדרגתי, ובכל שלב הוא כביכול מוצדק ונראה הגיוני, מה שהופך אותו למאוד מטריד ולתחושה שאנחנו מאבדים את המצפון יחד איתו.

אריאל גרייזס 4 באוקטובר 2013

אני לא מבין, אתה אומר שאני מפספס ואז חוזר בדיוק לאותה נקודה שלי – שבהנתן הנסיבות, כל אחד יכול להפוך לרשע. זה בדיוק מה שקורה לוולט, הנסיבות מחמירות ואיתן הוא הופך ליותר ויותר רע.
בהחלט יש פה עניין של טעם וריח. אישית, הפשטות שאתה מדבר עליה, הופכת לפשטנות מסוימת. בינינו, הבנתי שוולטר הוא איש רע באמת כבר בעונה הראשונה, מקסימום בשניה. למעשה, כל מה שקורה בעונות הבאות נראה כמו תהליך מובן מאליו. אישית, המורכבות של "הסמויה" למשל, מעניין הרבה יותר, לטעמי. אבל כמו שאמרנו, על טעם ועל ריח

גיל 4 באוקטובר 2013

כן, אבל הנקודה המרכזית היא לא שכל אחד יכול להפוך לרשע אלא לראות את זה קורה צעד אחרי צעד. בהתחלה זה נראה משעשע, אחרי זה גורם לאי נוחות, ובסוף ממש מפחיד.

וזה נכון, הכל עניין של טעם וריח.

עמית 5 באוקטובר 2013

זה לגמרי עניין של טעם. אבל הייחודיות של שובר שורות משאר הסדרות, כולל סדרות המופת הגדולות, היא בשינוי שעברה הדמות הראשית. זה נכון שהמסר הוא שבכולנו יש את הרוע שמחכה להתפרץ, אבל השינוי הזה שוולטר עובר, זה נוף חריג בעולם הטלוויזיה, באיזשהו מקום משהו חסר תקדים. תוסיף את המקצוענות בכל פריים ופריים שנוזל מהסדרה הזאת, את העובדה שבקושי דיברו עלייה בהתחלה, והיום כולם מדברים עלייה, ואתה מקבל סדרה חד פעמית, שלגמרי בצדק נמצאת למעלה יחד עם כל הגדולות, ואפשר להבין למה לרבים שגם ראו את הסמויה וגם את הסופרנוס, יש את התחושה שזו הסדרה הטובה ביותר. אני באופן אישי חושב שהדירוג הוא מיותר, ואפשר פשוט לומר שזו מהסדרות הטובות ביותר שנעשו ולסיים בזה.

אריק 5 באוקטובר 2013

גיל אני איתך. בעיקר בגלל שלברייקניג בד יש משהו הלאמלוקח את עצמו ברצינות מדי. וכל המסביב פשוט מושלם כמו שכתבתי לגלן למטה. לכן היאנהרבה יותר מגניבה

גיל 5 באוקטובר 2013

נו, אתה רואה, אפשר להסכים על משהו.

תומר ש 5 באוקטובר 2013

גיל אחלה תגובה, מסכים לגמרי.

סימנטוב 5 באוקטובר 2013

ברור הוא גר בניו מקסיקו לא אתפלא אם יש לו יד בעניין :)

אסף THE KOP 4 באוקטובר 2013

תהיו בריאים, בחיי.
אלמלא שידורי הכדורגל, כבר מזמן אפשר היה מבחינתי לזרוק את הטלוויזיה מהבית.
אשתי לעומת זאת, מכורה לקופסא הזאת.

אריאל גרייזס 4 באוקטובר 2013

הפסד שלך

אסף THE KOP 4 באוקטובר 2013

אני לחלוטין לא בטוח.
תבלה.

ארנון 5 באוקטובר 2013

בחייאת, אסף, תתחיל לראות קצת כדורסל, פוטבול. כל מיני דברים שמצדיקים את הימצאות הקופסה בבית.

אסף THE KOP 5 באוקטובר 2013

אין לי סבלנות.
אני רואה רק כדורגל, וגם מזה, בעיקר את של ליברפול ושום דבר שהוא לא ליגה אנגלית.

מאידך, אני שומע המון מוזיקה.

סימנטוב 5 באוקטובר 2013

כנ"ל צופה רק יונייטד. מקשיב ליותר מוזיקה מבעבר.

ירוק 4 באוקטובר 2013

אריאל – תודה על הטור, חיכינו לזה הרבה.

אני מסכים עם רוב מה שגיל אמר למעלה. לא צריך להיות סבוך (בהקשר חיובי) כמו הסמויה כדי להחשב לסדרת מופת. הסופרנוס לא היתה כזו. מד-מן למשל (נדמה לי שגם אותה אפשר להגדיר כסדרת מופת) איטית, לפחות בהתחלה, אבל לא סבוכה. וכך גם ברייקינג בד (רק לי יש בעיה עם השם העברי?).

גם תצוגות המשחק (של בריאן קרנסטון ואהרן פול, במיוחד) פשוט יוצאות דופן. בדומה למקרה של הסופרנוס, למשל.

בנוסף, כמו שגיל אמר – כמות הסצנות/משפטים הבלתי נשכחים, כאלו שמשאירים אותך פעור פה או נסער, או גם וגם, פשוט עצום.

– ה"you should thread lightly" של וולט להאנק כשהוא מתעמת איתו לראשונה בחניה.

– הסצינה במדבר, והמשפט האחרון של האנק לוולטר ("איך הבנאדם הכי חכם שאני מכיר יכול להיות כזה טיפש, ולא מבין שהוא כבר החליט לפני עשר דקות".

– הצמח הרעיל ליד הבריכה של וולטר.

ויש עוד המון.

חבל שנגמר.

גיל 4 באוקטובר 2013

וכמובן המשפט המופתי "I am the one that knocks".

אגב, תהיה כנראה סדרת משנה עם סול. לי זה נראה כישלון ברור מראש.

ירוק 4 באוקטובר 2013

מסכים. אבל איזו דמות גדולה זו…

אהד 5 באוקטובר 2013

א. הייתה כבר סדרה מופתית שהציגה את הגיבור בה כפי שאולי ציפית שיציגו את וולטר – "המגן". ויק מאקי היה רודף בצע ופושע קר מזג מצד אחד, ואיש טוב במהות מצד שני. סדרה אדירה.
ב. יש לי הרגשה שלפעמים בעולם החילוני סבורים שאין מעידות מוסריות בעולם החרדי. ממש לא כך הדבר. אני לא יודע למה החלטת שזה מופרך שהאישה החרדית קיבלה חזרה את בעלה למרות שבגד בה עם גויה (לא שמעתי בכלל על הסדרה המדוברת), אבל אני מכיר אישית משפחה חרדית שהייתה במצב הזה (הגבר אף חי עם האישה הגויה באותו בית כמה חודשים) ולמרות זאת, אשתו, בהנחיית הרב, קיבלה אותו חזרה.

כריסטי ברטו 5 באוקטובר 2013

"המגן" אכן הייתה סדרה מצוינת, אבל ויק מאקי היה בן של זונה מושחת ומרתק מהדקה הראשונה. המגן מעולם לא התאמצה להראות לצופה שלה איך הגיבור הופך מחנון שמשחק לפי הכללים ומאמין בחלום האמריקאי לטייקון פשע. זה מה שמבדיל אותה מהסדרות מופת שדובר פה עליהן, שיש להן מהלך פסיכולוגי ארוך טווח של כמה עונות בנוסף לעלילה משובחת מפרק לפרק.

אהד 5 באוקטובר 2013

ויק תמיד היה מושחת, אבל ככל שהסדרה התקדמה ראינו יותר ויותר כיצד הוא והחברים שלו חוצים יותר ויותר קווים. מה שהתחיל כגניבה מפושעים תוך שמירה על קוד 'אתי' הפך לרצח פושעים, ואז פגיעה בחפים מפשע (כולל רצח), ומשם לפגיעה בחברים (כולל בגידה בשאר חברי הצוות). לדילמות שלהם היינו שותפים המון פעמים. כך שאמנם הוא התחיל משוטר מושחת שגונב מגנבים, אבל לאט לאט התכנית הראתה שלא משנה כמה אתה מנסה להציב גבולות, מרגע שנשאבת לזה, אתה גמור.

ניתאי 5 באוקטובר 2013

אם אני לא טועה, בפרק הראשון הוא הורג שוטר-שותף בדם קר.

אהד 5 באוקטובר 2013

אתה לא טועה. תשובה אחת היא שמדובר בטעות של התסריטאי, שאולי רצה להתחיל חזק את הסדרה. אפשר גם להגיד שמבחינת מאקי, שוטר "מלשן" גרוע מפושע ממוצע. בכל מקרה היו אינספור דוג' לאחר מכן שמהן ברור שהפרק ה-1 לא תואם את האופי שלו (כמו היחס שלו ללם מרגע שזה הסתבך עם מח"ש).

matipool 5 באוקטובר 2013

+1 על "המגן" . סדרת מופת לכל דבר ועניין .

יעל 5 באוקטובר 2013

אתה אדם אמיץ יותר ממני. פחדתי במשך חצי יממה להתקרב לאינטרנט מחשש לספויילרים עד שצפיתי בפרק למחרת שידורו בארה"ב.

אני חושבת שסדרת מופת אכן נותנת ערך מוסף, אך הוא לא חייב להיות אחד ויחיד, ויכול להיות שונה אצל כל צופה, לפי פרשנותו שלו. בעונה הראשונה, למשל, נדמה שהמסרים היו לגמרי אחרים – וולט עוד היה יותר מובל ממוביל, ועדיין הרעתם בעדו. הוא סימל את נצחונו של האדם החלש, המותש מהשגרה האפורה, שהחיים התעמרו בו. בשנים של משבר כלכלי, אפשר היה למצוא כאן אמירה על הדרך האלטרנטיבית שהצורך בכסף יכול להוביל את המיואשים, שכבר אין להם ברירה.
ומעבר למסר כזה או אחר – הסיפור המצוין (למרות חלקי עונות פחות טובים), הדמויות המעולות והבלתי נשכחות, המשחק היוצא דופן באיכויותיו של קרנסטון ופול, הבימוי החכם והשפה הוויזואלית הנהדרת.

אבל לך וצפה בפרק מחר, אני חושבת שהוא יוסיף לראייה שלך המון, גם למה שכתבת כאן.

תום 5 באוקטובר 2013

למי שחושב ששובר שורות יותר טובה מהסמויה,

הנה מונטאז' הסיום של העונה הראשונה שממחיש בצורה הכי טובה את הפואנטה העיקרית של הסדרה:
http://www.youtube.com/watch?v=WmHG5Pcl2bk

אחד 5 באוקטובר 2013

אני לא אכנס כאן לדיון האם משחקי הכס היא יצירת מופת או לא (ולדעתי יש הרבה יותר אנשים ממה שאתה חושב שיטענו שהיא אכן כזו,כולל אותי), אבל הערך המוסף שאתה מדבר עליו בהחלט קיים בתוכה.
למרות שהיא מתרחשת בעולם שיש בו דרקונים וזומבים, היא בהחלט מדברת על החיים בעולם שלנו.

יעקב נקש 5 באוקטובר 2013

דווקא בגלל שזה בעולם של דרקונים וזומבים זה הופך את זה לסדרת מופת לדעתי, כתבו פה טור על זה שאין יותר רעים מעניינים שמיצינו את כולם (אם אני זוכר נכון אז זה היה תבורי), ואני מסכים עם זאת, אבל משחקי הכס גורמת לך לקסוס ציפורניים מתי כבר יגיעו הזומבים, ולפחות עד כה לא לצאת מגוכחת בעניין הדרקונים. ריבוי הדמויות ביחד עם העובדה שאף אחת מהן לא עולה על חשיבות העלילה (רוב סטארק לדוגמה), צילום מופתי על אמת, ממש בנו עולם שם בניגוד לסגירת רחוב באלבקורקי (לא בשביל להוריד חלילה מערכה של BB ), והיכולת להחזיק עניין לאורך שעה שלמה של פרק, אלא מה שעושים את משחקי הכס לסדרת מופת ולדעתי האישית (ואני מאוד מאוד אהבתי את BB) לאחת הסדרות הטובות בהיסטוריה…

Offensive Substitution 5 באוקטובר 2013

קראו את הספרים ותראו באמת איזו יצירת מופת היא. הסדרה חיוורת מאוד ביחס אליהם.

matipool 5 באוקטובר 2013

זה בד"כ קורה בעיבודים של ספרים לסרטים או טלוויזיה .
הדוגמא ההפוכה שלי והיוצאת מהכלל היא "מועדון קרב" .

אחד 5 באוקטובר 2013

ו"חומות של תקווה"

matipool 5 באוקטובר 2013

נכון . גם "חומות של תקווה" . סרט נפלא .

אחד 5 באוקטובר 2013

קראתי את הספרים הרבה לפני שהסדרה הוכרזה.
ברור שהסדרה נופלת מהם, אבל זה לא באשמת היוצרים.
מדובר בספרים שאי אפשר לעבד אותם בצורה מושלמת עם תקציב של סדרת טלוויזיה, והעלילה מורכבת מדי מכדי להעביר אותה בסרט קולנוע (מה גם שיש בה תכנים שלא מקובלים בקולנוע).

Offensive Substitution 5 באוקטובר 2013

כנ"ל גם אני קראתי אותם הרבה לפני שהסופר הכריז בבלוג שלו ש- HBO בודקת את האפשרות. סתם ניסיתי לעודד אנשים נוספים להיחשף למקור.

אסף 5 באוקטובר 2013

אצל טוני אי אפשר למצוא טוב ורע ביחד. רק רע. אפילו אין לו יסורי מצפון או מאבק פנימי כמו אצל וולט המוקדם – הוא פשוט מושחת לחלוטין.
אבל הוא מלא קסם וכריזמה, וגורם לנו לרצות להיות בצד שלו.
(אגב, הנה לך אמירה על העולם שלנו: מזכיר כמה פסאודו מנהיגים שמסתובבים בציבוריות הישראלית, שמנסים לפצות בכריזמה על היעדר ערכים )

בעניין ברייקינג בד – המהלך הכי קשה בטלוויזיה הוא לשנות דמות באופן אמין, לאורך כמה עונות. אולי בזכות העובדה שמספר הדמויות הראשיות היה מצומצם יחסית, ראינו בפרטי פרטים גם את וולט וגם את ג'סי עוברים שינוי מהקצה לקצה.
בנוסף, זו אולי הסידרה היפה ביותר שראיתי, מבחינה ויזואלית.

גיל 5 באוקטובר 2013

הקטע בסוף הפרק הראשון של העונה הזו שבו האנק חושף שהוא יודע מי זה וולט ואז וולט בשתי שניות הופך מאיש המשפחה החביב להייזנברג ואומר לו, אתה לא יודע מי אני? והtread lightly הוא אחד הגדולים שראיתי בטלביזיה.

גורביץ' 5 באוקטובר 2013

אריאל, לא יודע למה אתה מסתבך עם הורדות ושאר ירקות, פשוט תרשום גוזלן בגוגל (אם אתה לא מכיר עדיין את אלירן גוזלן האגדי..)ומשמה כבר תהיה לך הכוונה איך להגיע לאתר של הסטרימינג.
כל הסדרות באיכות גבוהה יחסית ותרגום לעברית. אין הצדקה לשים 200 שקל פלוס על החבילות המופרטות האלה שהגזלנים בחברות כבלים מציעות.
באמת שאני לא בעד פירטיות, אבל מגיע להם על המונופול החזירי שהם בנו – את הספורט הפריטו למלא ערוצים בתשלום, התוכן בערוצי סרטים גם ככה לא משהו ובשביל סדרות מחו"ל אני לא צריך אותם, הכל ברשת.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 5 באוקטובר 2013

ואם כולם יהיו ככה, למי בדיוק ישתלם ליצור סדרות כאלה?

גורביץ' 5 באוקטובר 2013

עולם קפיטליסטי גבר, הטיעון שלך לא מצדיק תשלום מופקע. אני לא צריך את הוט או יס בשביל לראות ברייקינג בד. עובדה שבארה"ב ערוצי הכבלים נותנים את הכל כדי להצדיק את הקיום שלהם – amc, hbo וכו', וזה עובד, חוץ מזה שיש לך שם חבילות כבלים ריאליות ומוצדקות (רק ספורט, רק חבילות תוכן אחרות..). בארץ דוחפים לך בכח את הכל ומחייבים אותך לשים 250 שקל בערך על חבילה בינונית. וואלה זה לא הולך ככה.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 5 באוקטובר 2013

לא יודע מה הקשר לקפיטליסטי. כשיש לך אפשרות לקבל תוכן בחינם, כל מחיר הוא מופקע יחסית.
הרצון של אנשים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה הוא בעייתי. אתה סומך על זה שיהיו מספיק אנשים שיצרכו את התוכן בתשלום, כדי שמצד אחד לך תהיה את האפשרות לצפות בתוכן, אבל בחינם.

האם אתה שומע מוזיקה? האם אתה קונה אלבומים דרך אייטונס או מוריד?

IDO 5 באוקטובר 2013

במוסיקה זה כבר קרא ותנחש מה – היום קונים שיר ב 90C ישירות מהאומן ויותר אנשים מרוויחים.

גורביץ' 5 באוקטובר 2013

ולגבי הסמויה –
http://www.youtube.com/watch?v=YrSy9r0-lMg
יא ווארדי איזה סדרה, ראיתי פעמיים, פעם שנייה יותר נהניתי, והלוואי שתיפול עליי המוזה לראות פעם שלישית.
טומי קרקטי = יאיר לפיד
אמסטרדם = הפליטים מאפריקה בדרום תל אביב
רק בשביל להראות כמה הסדרה הזאת גאונית ומתאימה כמעט לכל מארג עירוני

Offensive Substitution 5 באוקטובר 2013

אתה פוגע בטומי קרקטי (-;

תום 5 באוקטובר 2013

לפיד הוא יותר קליי "שיייייייייייייט" דייויס מקרקטי.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 5 באוקטובר 2013

זה ליברמן

מיקו גוטליב אהלן סבבה 5 באוקטובר 2013

למען האמת, וולט רואה כבר בעונה הראשונה בנאדם הופך לעיסה, וזה בקושי מזיז לו. הוא היה חרא מההתחלה, פשוט תחת נסיבות אחרות זה לא התגלה. אם זוכרים מה היה עם הילדים שהציקו לבן שלו והבחור שחתך אותו בכביש בעונה הראשונה.
אתה מדבר על פשטות, ג'סי לא הפך בשום שלב לאדם רע, הוא עשה כמה דברים רעים והוא הגיב כמו שהיינו מצפים מעצמינו להגיב. כמוהו גם האנק שלא סוטה מדרך הישר בשום שלב של התוכנית.
הסיבה שמלבדם כולם רעים, היא שכנראה בשביל להיות חלק מעולם הפשע האכזרי, אין לך שום פריבילגיה לגלות חולשות. בכל פעם שוולטר גילה איזושהי חולשה או רגש, הוא שילם עליה במקום. בין אם כשהציל את ג'סי בפעם הראשונה, נתן אוכל לקרייזי 8, ניסה להציל את האנק או כשהעדיף לנסות לדבר עם ג'סי בהיגיון בחלק השני של העונה האחרונה.

אני מציב את שובר שורות ברמה אחת מתחת לסמויה והסופרנוס, ביחד עם המגן.

IDO 5 באוקטובר 2013

אני חושב שהתשובה היא בפשטות של הסיפור.
לסדרה קוראים BREAKING BAD וזה בדיוק מה שהיא.

מורה לכימייה ואיש פרברים קלאסי שהחיים מדרדרים לייצור סמים והתדרדרות מוסרית.

מה שאני מאד אהבתי בסדרה לעומת כל סדרה אחרת שיצאה ב15 שנים האחרונות זה שהיא מאד פשוטה. אין פה תת מודע, אין פה סיפור בתוך סיפור אין מציאות אלטרנטיבית ואין את הפאסבקים המעוסים לעברו של הגיבור. יש סיפור מסופר כהלכה עם דמויות מנומקות היטב והשנוי אצל וולט הוא העלילה.

הלוואי שזה יהפוך מודל לתסריטאים. סיפור לא אפקטים!!!

גיל 5 באוקטובר 2013

נכון, זה מה שטוב בה. הסיפור הוא ליניארי ולא מתפזר והוא פשוט הרפתקאה או סיפור מתח ב5 עונות. לא חייבים סיבוכים מיותרים או אינסוף עלילות משנה.

בני תבורי 5 באוקטובר 2013

קודם כל, ברוך שובך שבתרבות. התגעגענו.
חפרתי קצת בזיכרון וניסיתי להיזכר איפה בלימודי תסריטאות דיברנו על ערך מוסף שצריך להיות או לא בסיפור קולנועי, ולצורך העניין גם סדרה היא קולנוע. לא נזכרתי, אז בדקתי אצל חבר מהלימודים ונזכרנו שבעצם ערך מוסף זה לא משהו שאפשר לקבוע מראש. ערך מוסף הוא בעיני המתבונן.
כי מה בעצם רוצה הכותב, לעורר עניין ומחלוקת. את שובר שורות נטשתי אחרי העונה הראשונה המשעממת, אבל לסופראנוס, משחקי הכס והסמויה, גיליתי נאמנות שיעית. הסיפורים בשלושת המקרים האלה שאבו אותי ויצרו מתח שלא נבע דווקא מהצורך לדעת איך ייגמר הסיפור, אלא מה יהיה עם גיבור זה או אחר.
כלומר, העלילה הראשית הופכת להיות משנית. החיים הפרטיים והסיפורים שאישיים של הדמויות, הם שהפכו שהפכו אצלי לדבר שחיכיתי לו יותר מהכול, אם תרצו, הערך המוסף.
הסיפור האישי של ד"ר מלפי סקרן אותי יותר מההתחבטויות של הטמבל ההוא שרצה נתח יותר גדול מהשלל, מה יהיה עם בראן כשיגדל היה חשוב לי יותר ממה יבקע מהביצים של דאינריז וכן הלאה. הערך המוסף מבחינתי הוא הרגע בו אני מגלה שהיום סאנסה עומדת במרכז הפרק ולאו דווקא אחותה הצנונית, או שלראות את כרמלה נוסעת לפגישות עם חברותיה הממולאות עניין אותי יותר מאיך תיסגר עסקת פחי האשפה או מה יהיה עם החמדנות של ראלף סיפרטו.
במילים אחרות, העניין שאני מוצא, או לא, בסיפורי משנה, האהבה או הדחייה שאני מפתח לדמות זו או אחרת, אינן עניין של הכותב. הוא לא יכול לדעת מראש איזה מיצים עובדים על בלוטות הטעם שלי. וזה בעיני הערך המוסף.

יואב 5 באוקטובר 2013

אני האמנתי לוולט שניסה למנוע את רציחתו של האנק.
בעיני הסידרה עומדת בעיקר על מערכת היחסים של וולט וג׳סי. כל שינוי או הקצנה-מתחיל משם. ואהבתו האמיתית של וולט לג׳סי, מכמירת לב בוודאי על רקע ההידרדרות המוסרית.

יואב 5 באוקטובר 2013

נ.ב
ואם אפשר להוסיף המלצה לסידרה מאד אהובה מהזמן האחרון-לותר. כשהאנגלים עושים טלוויזיה טובה-היא הכי טובה(לפחות לגבי).
אידריס אלבה שמשחק את סטינגר בל מהסמויה בהופעה מהפנטת ממש.

בני תבורי 5 באוקטובר 2013

אוי יואב, איזו סדרה ענקית!

matipool 5 באוקטובר 2013

תודה על ההמלצה .
לפחות אותה יש בהוט ( שכל כך מפגרת אחרי יס ) .
מתחיל לראות אותה הלילה .

יואב 5 באוקטובר 2013

מאטיפול,
הנאה מובטחת(:

יואב 5 באוקטובר 2013

ממש!

רביב 5 באוקטובר 2013

פוסט זה מכיל לא ספויילרים מעשיים אבל רוחניים מהפרק האחרון.
**********************************************************

אני שמח שכתבת על שובר שורות, כי כמו כל מי שראה את הפרקים האחרונים, גם אני מחפש מקום אינטיליגנטי לפרוק את כל המתח שהצטבר בתוכי.
את העונה האחרונה של שובר שורות לא רציתי לראות בהפסקות של שבוע, רציתי לראות הכל בנשימה אחת, בלי שבעה ימים לעכל כל פרק. ולכן, תוך יומיים בערך סיימתי את כל 16 הפרקים של העונה האחרונה המפוצלת.
מצד אחד החלטה זו סיפקה לי חווית צפיה מטורפת, מצד שני זה הטריף אותי לגמרי. כמות הטלטלות הנפשיות שעברו עלי בתור צופה (במיוחד בששת הפרקים של אחרי הפיצול) פשוט עשו אותי חולה, פיזית. (רק לכמה שעות, אבל עדיין).
ופה גדולתה של סדרה- ההשפעה שיש לה עליך גם מעבר ל-40 הדקות של הפרק או שנים אחרי (הסמוייה, הסופרנוס). היכולת של מדיה לשלוח יד מעבר למסך, לחפון לך את הלב או את המוח וללחוץ.
ההשקעה הרגשית והמנטלית בסיפור ובמשמעויות שלו (מה שבעצם אנחנו עושים עדיו, כשבועיים לאחר הסוף) והעובדה ששניהם לא עוזבים אותך, גם אם תרצה והופכים להיות חלק ממה שמעצב את תפיסת עולמך.
אז אני לא אומר שכולנו בנסיבות דומות נהפוך לברוני סמים אבל מה שאני חושב יותר מכל שובר שורות באה להגיד לנו שבסופו של דבר, כל אחד פועל למען עצמו, מהמניעים שלו שאותם הוא מעצב או מתרץ לפי תפיסת עולמו (המשפחה אצל וולטר, הרצון להרגיש בעל ערך ונאהב על ידי ג'סי) וכולנו, בצמתים מסויימים בחיים, יכולים להחליט אם אנחנו רוצים להמשיך עם משהו כי זה מה שמתאים לנו או לעשות הקרבה למען מישהו אחר.
הבחירות של וולטר לאורך כל הדרך הן חד צדדיות, ואני חושב שBB באה להראות לנו מה קורה שאכן אנחנו בוחרים תמיד בדלת מס' 1.

רביב 5 באוקטובר 2013

דרך אגב- לגעתי הרגע הכי מטלטל בכל הסדרה הוא לא הרצח של האנק ולא הצמח בגינה ולא הThread lightly למרות שכבודן במקומן מונח.
הרגע המטלטל ביותר הוא – found him.
זה הרגע שבו בשתי מילים אתה רואה את וולט נוטש כל קשר לאנושיות ולערכים שבהם הוא השתמש כמסכה לצורה שבה הוא פעל. זה בשבילי החתונה האדומה.

גלן 5 באוקטובר 2013

אין לי הסבר. מכל הסדרות שציינת רק שובר שורות עשתה אותי חולה. לא בצחוק. חולה מתקרב לגיל 50 עם סימפטומים-מועקה, בחילה , דפיקות לב, רצון לקחת איזה כדור הרגעה. לכן דיי בדומה לרפאל נדאל איבדתי גם כאן איזה יצר בסיסי שלי להשוות אותה לאחרות (פדרר) כי אני לא מרגיש צורך לתקן. בכל מקרה בעיניי יש סצנה ישנה אחת שמסכמת הכי טוב-וולט וגרטשן הצעירים מדברים על הרכב הגוף ומגיעים לחלק החסר (דיון הנשמה). כמעט משם הכל מתחיל.

והנה פסלו את קבררה.

גיל 5 באוקטובר 2013

אתה צודק גלן ואתה לא היחיד. כל פרק מ8 האחרונים גרם לי לזעזוע. מעולם לא הייתה סדרה שהשפיעה עלי פיזית כל כך.

גלן 5 באוקטובר 2013

זאת הסדרה האמריקאית ביותר מהמון בחינות בהשווה לאלו שצויינו. כשוולט מרוויח 43 אלף בניו מקסיקו אני ואתה מבינים את זה. העובדה שהצילומים התחילו לפני המפולת של 2008 ונמשכו אחריה אולי משלבת את הטרנספורמציה של וולט עם החרדות הכי גדולים האמריקאים. בוא נאמר שזאתהפיקציהשל רוח התקופה.

גיל 5 באוקטובר 2013

הצילומים גם מאוד אמינים ומייצגים את העיר. כל המקומות שהם מדברים עליהם קיימים בפועל והפכו למקומות עלייה לרגל. אפשר גם לקנות כדורי מת' כחולים שהשתמשו בהם לסדרה (מדובר באמת בממתקים).

אריק 5 באוקטובר 2013

מה שיפה שכל זה עם תסריט מלא בעיות. אבל המשחק הצילום עריכת הסאונד (קרב היריות לפני פרק המוות של האנק כדוגמא) וכמובן עריכת הפסקול נתנו חוויה שלא זכורה לי בסדרת טלויזיה…

אזי 5 באוקטובר 2013

מסכים עם כולם (כולל כאלה שכתבו דברים מנוגדים)
רק רציתי להוסיף דבר אחד שאף אחד לא הזכיר.
יחסית כבר הרבה זמן לכולם ברור שוולט הוא אדם רע ושהוא עושה את זה בשביל עצמו. כי הוא רוצה להיות הגדול מכולם. כנראה כדי לכפר על זה שהוא פרש מהחברה שהוא הקים והצליחה בענק.
אבל עדיין, לאורך כל הסדרה, הוא הרוויח את הכסף בשביל המשפחה שלו. הוא התאהב בכסף שלו כי זה סימל לו את ההצלחה, אבל הוא באמת רצה שהכסף יגיע למשפחה שלו. ולא סתם, בכל פעם שהמשפחה שלו זרקה אותו הוא סינן 'לא יכול להיות שהכל היה לשווא'.
הוא תמיד זכר מאיפה ולמה הוא התחיל. גם אחרי שהוא הפך ליצרן הסמים מספר 1 בעולם.

גיל 5 באוקטובר 2013

צריך גם לומר שבאופן כללי, אנחנו נמצא כרגע בתור הזהב של סדרות בטלביזיה. תור הזהב הזה מגיע מרשתות הכבלים, ולא רק HBO. ערוצים שפעם לא היו מפיקים סדרות כמו AMC ושואוטיים יכולים להרשות לעצמם להעז עם סדרות חדשות ואל שגרתיות. כיום הערוצים המרכזיים מלאים בסדרות תפלות לגמרי. גם השינויים בצורת הצריכה, למשל נטפליקס עם הסדרות שלה שהיא מפרסמת עונות שלמות בבת אחת, משנות את חוקי המשחק. הן מהוות אלטרנטיבה לסרטים שרובם מלאים בגיבורי אקשן והמשכים שמכניסים הרבה כסף אבל גרועים מאוד ברובם. סדרות מאפשרות בניית סיפור ודמויות שאי אפשר לעשות בסרט ולכן הפופולאריות שלהן היום בשמיים.

Offensive Substitution 5 באוקטובר 2013

אני בד"כ רק קורא כאן, אבל הפעם החלטתי להשתתף.
הפשטנות של הסיפור דווקא לא פוגעת ב- BB. זה עדיין מסובך לתאר מעבר הדרגתי ממורה לכימיה נטול כריזמה ל- druglord. גם אין לי מושג איך אפשר להחזיב את טוני סופרנו לאדם יותר טוב. WW למרות הרוע שבו לא ניזון מהצורך לכפות את האלימות שלו על אחרים. עובדה שהוא פורש כשהוא יכול. גם הטענה שמדו סופרנו היא דמות "טובה" היא לא נכונה. היא עדיין חיה על חשבון אביה כשדי ברור לה מה מקור הכסף שלו (לא "פינוי אשפה").
מה שמונע, לדעתי, מ- BB להיות סדרת מופת זה שהרבה פעמים הם מקריבים את האמינות לטובת המתח או לטובת הרצון לכפות קו עלילה.
כמה דוגמאות שעולות לי לראש:
וולטר שוכח את הנשק ברכב ולא חוזר לקחת אותו, למרות שיש לו הרבה זמן לפני ששיירת השוטרים תגיע לבית של הקטור. למה? כדי שטוקו יגיע אל הנשק ולהאנק תהיה סיבה להרוג אותו. באופן זה, נמנענו מגילוי הזהות של וולטר ואפשר למשוך עוד כמה עונות.
האחים המקסיקנים שמציתים רכב ואז מתרחקים ממנו בהליכה עם הגב אליו כשכל רגע הוא עלול להתפוצץ. זה פשוט לא אמין! (אלא אם הם עושים פה איזה הומאז' לפאוור ריינג'רס).
הצעדים של גאס אחרי שהוא התפוצץ… מה זה היה אמור להיות? עוד נסיון לגרום לנו להיות במתח אם הוא שרד גם את ההתנקשות הזאת?
הצורה שהפכו את הדוד ג'ק למין סופרמן מטורף שיכול לתאם 10 הריגות בכלא או לחסל צבא קטן ומוסתר באמצע המדבר כדי לקחת לו את הציוד, אבל טיפש כל כך לתת לוולט לחיות ועוד להשאיר לו 11M
ויש עוד הרבה בעיות…

הבעיה המרכזית של BB מורכבת משילוב של שני דברים:
1) היא מספרת סיפור ארוך מדי על מעט מדי דמויות מרכזיות
2) היא מתעקשת למתוח את הצופה.
כשמנסים לשלב את שני הדברים אין הרבה מרחב תמרון לכותבים ולכן הם מוצאים את עצמם, לא פעם, חוצים את שולי האמינות.
לסמויה, הסדרה הגדולה בכל הזמנים, יש המון דמויות, והיא לא מתעקשת למתוח בכל צעד. הכותבים שלה כל כך בטוחים בסיפור שהם מרשים לעצמם לספר אותו בלי "התערבויות" גסות. המקרה שבו באבלס, נרקומן חסר חשיבות לכאורה לאנשי הכוח, מתוך נקמה מצליח להגיע עד ראש העיר כשהוא גורם למשטרה לעצור רכב של כומר מדגים עד כמה היכולת שלהם לספר סיפור מורכב ועדיין לשמור על אמינות.

גם למשחקי הכס יש בעיות, אבל הן נובעות בעיקר מהקושי להעביר את הספרים למדיה אחרת, וגם הרבה משינויים מטופשים של התסריטאים, שרק ר'הלור ובניו יודעים מאיפה הגיעו.

מבין סדרות "יס" הישראליות שהזכרת, ראיתי רק את "אורים ותומים", והיא באמת מעולה. יהורם גאון כל כך אמין שם שהוא הזכיר לי את ראש הישיבה המחורבן שלי לשעבר. מהדרך שבה הוא מלטף את הזקן ועד לסגנון הדיבור שלו.

אריק 5 באוקטובר 2013

והקלפטומניה של מארי שנעלמה. והסיפורים הקצרים שסקיילר כותבת והמכירות שלה באיביי שעוברות להאנק… ועוד הרבה

מיקו גוטליב אהלן סבבה 5 באוקטובר 2013

למען האמת גם מרלו בעונה האחרונה בסמויה היה סוג של סופרמן.

Offensive Substitution 5 באוקטובר 2013

באיזה אופן הוא היה סופרמן, והאם בו-זמנית הוא גם היה טיפש כמו הדוד ג'ק?
אני זוכר שהוא ניצח כמה קרבות רחוב כתוצאה מתכנון יותר טוב או מטעויות של התוקפים ואז הוא הצליח לצבור מומנטום. זה היה רחוק מאוד מהדברים שחבורת צלב הקרס עשו (תיאום של 10 רציחות סימולטנית עם 100% הצלחה; להצליח בו-זמנית לעקוב אחרי המיקום של לידיה במדבר, ולהיות מספיק טפשים לתקוף כשהיא עדיין באזור (וחסרת הגנה) ולסכן בכך את הקשר שלהם לצ'כיה; להתגנב לבית שנשמר ע"י הבולשת).

מיקו גוטליב אהלן סבבה 5 באוקטובר 2013

כל החבורה של מרלו היו בחור שכנראה לא היה פראייר ובחורה שנראית כמו ילד בן 10. הם נכנסו שם לבית של ג'ו עיסקה כאילו מדובר באיזה יועץ השקעות ולא במאפיונר בצד השני של העיר.
אני מסכים שעצם זה שהם עשו רצח באמצע הרחוב של בחורה בשכונת מגורים, או שנכנסו לבית של סקיילר כששומרים עליה שוטרים זה טיפה מוגזם, אבל למעשה כמעט כל הסדרות צריכות לעגל פינות, ואין לי מושג למה, אפשר לכתוב את זה גם בלי כל השטויות.
בעיה קטנה בהמשכיות, כשטוד הזכיר את דוד שלו, מייק אמר שהוא לא איזה בחור מסוכן, ופתאום מגיעים לאיזה בוס פשע ניאו נאצי שמסוגל לחסל 10 אנשים בכלא. זה היה טיפה בעייתי.
למען האמת, וולטר תכנן את הרציחות, הוא אדם מבריק שבהנתן זמן יכול לתכנן דברים מורכבים ומסובכים. כשהוא צריך לחשוב במקום, הוא עושה טעויות (ע"ע התקרית עם האנק במדבר).

Offensive Substitution 5 באוקטובר 2013

הם הצליחו להיכנס לבית של ג'ו כי הוא הצליח לזהות את הקרע בין ג'ו לצ'יז (שהיה אחראי על השמירה שלו). צ'יז הוא גם האחין של ג'ו אז אפשר להבין איך הוא לא העריך נכון את הסיכון. זה הרבה יותר אמין מתיאום של עשר רציחות במרווח של שתי דקות תחת השמירה של הכלא. הרבה הרבה יותר.
מה שוולט/הדוד ג'ק הצליח לעשות היה כל כך לא אמין שהבולשת בכלל לא חששה מזה (אחרת מישהו היה מתעקש שישימו את העשרה בהסגר עד למשפט). עם כל כמה שוולט חכם מה שהוא עשה דורש יותר מסתם תכנון.

יכול להיות שטוד שיקר למייק בכוונה. הוא לא טיפש (הצליח למנוע את הרציחה של ג'סי באמצע המדבר כדי להשיג "טבח" כשהוא משכנע את WW שהוא רק רוצה לברר מה הוא אמר לבולשת).

מיקו גוטליב אהלן סבבה 5 באוקטובר 2013

הרבה דברים בסדרה הזאת הם לא בדיוק שיא ההיגיון. לדעתי שובר שורות לא הייתה בכלל על מציאותיות. כמו שבדקסטר אפשר בקלות לזהות עשרות חורים בהיגיון בכמה דקות של צפייה, ככה גם שובר שורות היא לא סדרה על החיים אלא פנטזיה ברמה מסויימת.
מייק אמר שהוא בדק את דוד שלו והוא לא מישהו שמסוכן להם, איך בדיוק המנהיג הנאצי הזה הוא אדם לא מסוכן אני לא יודע. מייק היה מספיק מקושר בעולם הזה כדי לברר בדיוק מיהו הבחור.

Offensive Substitution 5 באוקטובר 2013

סבבה. שכחתי את האינפורמציה הנוספת הזו וניסיתי לתת ל-BB הנחות מקלות.

גיל 5 באוקטובר 2013

אתה קובע שהסמויה הסדרה הגדולה בכל הזמנים כאילו זו איזו עובדה שלא ניתנת לערעור למרות שהרבה פה חולקים על זה. דווקא לדברים שאמרת שהם לא אמינים יש הסבר הגיוני. למשל, ג'ק משאיר לו 11 מיליון בגלל שהוא רוכש כבוד לאחיין שלו שמעריך את וולט. הוא אומר בצדק ש75 מיליון זה מספיק לכולם.

Offensive Substitution 5 באוקטובר 2013

אני משוכנע שלא קיים בעולם עבריין עם סל הכישורים של הדוד ג'ק, שיותיר מישהו עם סל הכישורים של WW בחיים (והסיפורים שהוא שמע עליו), כמה דקות (מילולית) אחרי שהשני התחנן שהראשון לא ירצח את הגיס שלו (והושב ריקם) וגנב ממנו עשרות מליונים. אותו עבריין-לא-קיים בטח גם לא ישאיר לוולט 11M או חיים. גם אתה יודע ומכחיש ההערכה לוולט היא תירוץ תסריטאי.
יש גם המון בעיות שאני זוכר מעולה מהפינאלה הטרי, אבל גרייזס לא קרא אז אני אוותר.
מצטער שזה יצא כמו קביעה. זאת כמובן לא יותר דעה מהדעה ש- BB היא הגדולה בכל הזמנים. בכל מקרה, עוד כמה חודשים/שנים כשההייפ יירגע, אנשים יקבלו פרספקטיבה ויוכלו לשפוט את BB בצורה יותר הגיונית כסדרה טובה ומהנה, אבל לא כטובה בהיסטוריה.

גיל 5 באוקטובר 2013

למה אתה משוכנע שלא קיים עבריין כזה? אחד שנפל בחיקו 75 מיליון דולר כמו כלום יכול להרשות לעצמו להשאיר משהו למי שייצר את הכסף. בכל סדרה, כולל הסמויה, יש בעיות אמינות, זה לא משנה. השאלה היא בעולם שבנו זה הגיוני או לא. כל סדרה יוצרת עולם משלה עם חוקים שיכולים להיות שונים מהעולם האמיתי. לא בגלל דימיון לעולם האמיתי צופים בסרטים וסדרות.

להפך, ככל שיהיו יותר שידורים חוזרים ואנשים יעכלו את הסדרה, הגדולה שלה רק תעלה, בדיוק כמו שקרה עם הסמויה למשל.

Offensive Substitution 5 באוקטובר 2013

עבריין שמסוגל לעשות את הדברים שעושה הדוד ג'ק (בעולם שהם בנו הוא אשף העבריינות) לא עושה כזאת טעות.
ניתן לזמן לעשות את שלו. אני די בטוח שהבעייתיות תתחיל להפריע להרבה אנשים עם הזמן.

גיל 5 באוקטובר 2013

מה הקשר? הוא יכול להיות עבריין שמצליח לארגן מבצע רציחות מורכב, ועדיין לא לרצות לפגוע באחיין שלו.

אני לא רואה שום בעייתיות בדברים שציינת. אלו גם דברים שכבר קיימים מעונות קודמות ולא הטרידו אף אחד כך שספק גדול אם יטרידו מישהו בעתיד.

Offensive Substitution 5 באוקטובר 2013

זה קצת נאיבי לחשוב שאיש הצלב קרס יתחשב באחיין שלו בכזה דבר.

אחרי שהסדרה נגמרה יהיה לאנשים הרבה יותר קל להסתכל על מגרעותיה בלי להסיט מבט.

גיל 5 באוקטובר 2013

למה נאיבי? אם הוא החליט לא להרוג אותו אז הגיוני לתת לו גם כסף כדי שלא ירדוף אחריו (לא שזה עזר לו).

אתה מדבר ספקולציות שאין להן בסיס. במציאות, ככל שהסדרה התקדמה דווקא נוספו לה עוד ועוד מעריצים וסביר שעוד אנשים שלא ראו אותה יתחילו לראות. אם היו לה מגרעות רציניות אז הם לא היו הסדרה היחידה שההערצה אליה רק גוברת עם הזמן וההערכה של הפרקים שלה עולה (תסתכל בקישור שהבאתי). העונה האחרונה הייתה עונה מופתית כשרוב הפרקים הם פרקי מופת. היא זו שהעלתה אותה למדרכה הכי גבוהה של הסדרות.

Offensive Substitution 6 באוקטובר 2013

אתה מתייחס להחלטה שלו לא להרוג את וולט כתואמת את שאר היכולות שלו.

אי אפשר להשוות בין הסדרות האלה. BB שודרה בתקופה אחרת שבה יותר קל "להדביק" סדרה. עם הזמן יותר ויותר ידברו על הבעיות שלה.

גיל 6 באוקטובר 2013

היא לא צריכה להתאים. אנשים הם לא רובוטים ויש הרבה אפור בהתנהגות שלהם.

לא בטוח שיותר קל להדביק את הצפייה בה. DVD והורדות קיימות כבר הרבה שנים. עובדתית, לא היה תקדים כנראה להיסטריה סביב שובר שורות. וזה שאתה חוזר על משהו מאה פעם לא הופך אותו לנכון. זה נראה לי יותר רצון שלך לא להכיר בגדולה שלה בעיניי הרבה אנשים, גדולה שלא תשתנה כנראה.

Offensive Substitution 6 באוקטובר 2013

כי אתה ממשיך להתעלם מהבעייתיות…

גיל 6 באוקטובר 2013

אתה תקבע מה בעייתי ומה לא? אני לא רואה שום בעייתיות בדברים שציינת ועובדה שגם לאחרים זה לא מפריע.

אריאל גרייזס 7 באוקטובר 2013

איך אני חושב שאנשים נכנסים למלחמת ויכוחים עם גיל והם חושבים שהם יצליחו לשבור אותו בטיעונים לוגיים..

Offensive Substitution 7 באוקטובר 2013

ברור. למעלה גם ציינת שהמדד לטיב הסדרה היא זה שהיא לא מרגישה כמו פסיכומטרי/שהיא מהנה במקום לנסות לבחון אותה במדדים "נקיים"/אובייקטיביים יותר כמו שניסה גרייזס בפוסט הזה.

אני אקח את הרמז של גרייזס ואפסיק לנסות. אין לי איזו שליחות שמים לקלקל לך. אם אתה יכול לסספנד בכזו אפקטיביות ולהנות מכל דבר בסדרה תיהנה.

גיל 7 באוקטובר 2013

אריאל, ממתי ככה וככה יתרחש בעתיד הוא טיעון לוגי? אם מישהו היה אומר שהקריטריונים לסדרה גדולה הם שונים משלי, אין לי בעייה עם זה. אבל לקבוע שיש לה חולשות ברורות כשכל האנשים שצפו בה לא רואים אותם ככאלו זה בטח לא טיעון לוגי.

יואב החושב 5 באוקטובר 2013

אריאל,
חיכיתי לקרוא את הבלוג שלך על שבוע 5 ואז לכתוב את מה שיש לי. כדי שלא אצטרך לקרוא שוב טרוניות של אנשים על כך שמשדרים את המשחקים בערוצים בתשלום, החלטתי לכתוב על פתרון שאני מצאתי כיוון שפה באמריקה החלטתי לחיות בלי כבלים. ובכן, תרשה לי להתחיל:
ישנן שתי תוכנות לצפיה דרך המחשב. אני חיברתי את המחשב השולחני שלי לטלוויזיה וככה אני צופה. ניתן להוריד תוכנה שנקראת Sopcast או Acestream. שידורים באנגלית לרוב מוצאים בתוכנה האחרונה, למרות שהראשונה משדרת גם בשפות הרוסית והספרדית (טאצ'דאון בספרדית נשמע לא רע..). אחר כך ניתן להכנס לאתר שנקרא Wiziwig.tv. יש שם מכל טוב (אן.בי.איי, כדורגל אנגלי, ספרדי, ישראלי(!) פוטבול, טניס). מי שמעוניין בהסבר נוסף על איך להשתמש יכול להגיב לי פה ואני אשתדל לבדוק.
בהצלחה!

המלוח 6 באוקטובר 2013

היי יואב,
את Wiziwig אני מכיר, אבל מה הן 2 התוכנות שציינת? למה צריך אותן? האם הן משפרות את איכות הסטרימינג? כי הרי ניתן לצפות בשידורים ב-Wiziwig גם בלעדיהן.
תודה!

קורא אדוק 5 באוקטובר 2013

טור מעולה
בעיניי שובר שורות בשיאה הזכירה לי את הסופרנוס מבחינת איכות (וממני היא לא יכולה לקבל מחמאה גדולה מזו) כאשר הפרק אוזימנדיאס החזיר אותי לפרק הלפני אחרון של הסופרנוס "blue comet" , פרקים פשוט מושלמים

למתעניינים קצת יותר,ממליץ בחום על הספר הבא שמדבר על כל הסדרות שהוזכרו פה , אני נהנתי ממנו מאוד ויש אותו גם בגרסת קינדל

The Revolution Was Televised: The Cops, Crooks, Slingers, and Slayers Who Changed TV Drama Foreve

Offensive Substitution 5 באוקטובר 2013

אם נהנית מאוזימנדיאס, אז בטח תהנה מה- episode commentary עם הבמאי של הפרק ריאן ג'ונסון:

http://www.slashfilm.com/the-ones-who-knock-ozymandias-episode-commentary-featuring-director-rian-johnson/

יואב 5 באוקטובר 2013

אני לא זוכר היכן קראתי על טורניר וירטואלי שערך עיתונאי לסדרות הגדולות בכל הזמנים(עיתון אמריקאי). כולל טווין פיקס.
לחצי הגמר הגיעו המגן, סופראנוס, הסמויה ושובר שורות. הסמויה והסופראנוס הגיעו לגמר בשיוויון מוחלט בפרמטרים השונים ושם הכריע העיתונאי לטעם האישי שלו-הסמויה.
מה שמעניין ברשימה הזאת ששובר שורות היתה בעונתה השלישית בלבד וכבר זכתה לכבוד הגדול.

סימנטוב 5 באוקטובר 2013

ברוב העונות לא סבלתי את סקיילור בעיקר בגלל חוסר האג'נדה שלה. אך כשהיא אמרה לוולטר שהיא מחכה שהסרטן ישוב דמותה הרוויחה אויתי כצופה. את ג'סי אהבתי המסע שלו היה הפוך מרע לטוב, רעים ממנו הביסו אותו.
מסכים עם יואב מרכז הסדרה נע סביב ג'סי ווולטר ובייבי האמיתי שלו היא מעבדת הייצור.

ג'ון מקינטייר 5 באוקטובר 2013

כל אחד יכול להיות וולטר וויט.
עם חיים רגילים, רגילים מדי, עם תחושת החמצה מודחקת עד שיום אחד מתחילה הספירה לאחור וכבר אי אפשר להדחיק.
כמה פעמים עוברת בראש המחשבה – "מה יחשבו עליי לאחר לכתי?" "מה יגידו הילדים?, איזה אבא הייתי?" .

כל אחד מפחד ללכת בלי שישימו לב.

מכאן מתחיל החיבור (האישי שלי לפחות) לסדרה.

נתן 5 באוקטובר 2013

חברה תרגיעו את ההייפ שובר שורות סדרה בינונית עם הברקות לא ברמה של הסמויה סופרנוס וגם לא של דדווד,כל משיכתה על כך שחנון נהיה מאדר פאקר,ולכן חנונים וטרחנים שכנראה הם רוב האנושות אהבוה. מופרכת לעתים משעממת פה ושם מצחיקה קצת מבריקה משוחקת טוב .בעיקר עוד חמש שנים אף אחד לא יבין על מה הרעש ,הפועל ירושלים מגדל.

rondi 6 באוקטובר 2013

(יתכנו ספויילרים)
אין ספק שזו סדרה מעולה, אבל אני מסכים עם אלו שמצביעים על המגרעות שלה כדי לצנן קצת את ההתלהבות…

קודם כל, מבחינתי הערך המוסף של BB בראש ובראשונה הוא בצילום והעריכה. ביחס לסדרות הגדולות זו הסדרה הכי טובה מבחינה ויזואלית!

הערך המוסף מבחינה תסריטאית הוא שזו הסדרה הראשונה שהצליחה לקחת עלילה סגורה ולפרק אותה לחתיכות שמחזיקות אותך במתח לכל אורך הדרך. מצד אחד יושבות סדרות כמו הסופרנוס והסמויה שלא היו צריכות ללכת בנתיב עלילתי ברור, ומצד שני יושבות סדרות כמו אבודים או נמלטים שעל מנת לשמור על המתח עוברות תפניות עלילתיות מופרכות…

ובכל זאת יש לזה מחיר. העלילה שמוצגת כריאליסטית עושה לעצמה הנחות לאורך כל הדרך כפי שציינו פה לפניי. האמת היא שוולט לא כזה פושע מאסטרמיינד כמו שהוא חושב ואפילו לא כמו שהתסריטאים כנראה רוצים שנחשוב. ההגנה שהוא מקבל מהעריכה הזכירה לי לא פעם את דן מנו…

פרק הסיום היה לא רק מופרך (סצנת הסיום של טבח ג'ק והנאצים כאילו מבית מדרשו של מנחם גלובוס), אלא גם לא יכל להיות יותר הוליוודי מזה. מבחינתי לא הגיע לוולט למות בכזאת נחת אחרי שקיבל קלאוז'ר על הכל(!). גם הסצנה המהוללת עם סקיילר אמנם יפיפה אבל מיותרת. לשמוע את וולט אומר את המובן מאליו שבמשך 5 עונות אנחנו רוצים לשמוע אותו אומר היה רחוק מלרגש אותי. באופן אישי הייתי מעדיף את התרחיש האלטרנטיבי שבו וולט הזה הכל ונרקב למוות בניו המפשייר…

Comments closed