יומן אליפות של הפטריוטס (10) – נגמרו הקסמים

עם כל כך הרבה פצועים בהגנה, דווקא בעונה שהיה נראה שהולך להיות שיפור בתחום, יש גבול לכמה שפנים אפשר לשלוף מהכובע

bunny-top-funny

הפסד לקרולינה בחוץ הוא כמובן לא נורא. אבל אפילו אם היינו מנצחים איכשהו את המשחק הזה – ולא היינו רחוקים מכך – לא הייתי מרוצה בכלל.

אמרתי לאורך כל המשחקים הראשונים בעונה – ההתקפה תסתדר. הפצועים יחזרו (וראינו את החשיבות של וארין בהתקפה ולמה למעשה הפטס ויתרו על וודהד), בריידי יסתנכרן עם הרסיברים שלו, והכל יחזור למקומו. זה בדיוק מה שקרה הערב. בריידי היה בדיוק מה שהכרנו במשך שנים – מדויק להפליא בטווחים הקצרים, מזיז את השרשראות, מפזר את הכדור בין הרסיברים שלו. למעשה, אם לא היה את הפאמבל ההוא של רידלי בדרייב הראשון ואת הדאון השלישי ו-1 שלא הצלחנו להמיר לקראת הסוף, היינו מקבלים בדיוק את התוצאות ההתקפיות של הפטס שאנחנו מכירים.

הבעיה היא שעם החזרה של בריידי לפורמה, גם ההגנה חזרה לשם.

אין שבוע שבו אברהמי לא שולח לי מייל שבו הוא אומר איזה עצוב זה מה שקרה לפטס השנה. ומה לעשות, יש גבול לכמה קסמים אפשר לעשות עם הרכב טלאים. חמישה מבין 11 הפותחים בהגנה פצועים ולא שיחקו – בערך כמו בכל משחק מאז המחזור השלישי – ובלעדיהם לפטס פשוט אין מה למכור הגנתית.

והנה, אנחנו שוב ב-2011.

בתחילת השנה הדגשתי חזור והדגש – מה שההתקפה של הפטריוטס עושה עכשיו זה לא חשוב. כשיש לך את בריידי, ההתקפה בסוף תהיה בסדר. מה שחשוב זה שההגנה תחזור להיות ההגנה של פעם.

והיא חזרה, לתקופה מסוימת. אבל כשהסייפטי הפותח שלך והקורנר הפותח שלך פצועים וכשהליינבקר הכי טוב שלך והדפנסיב ליין הכי טוב שלך גמרו את העונה, זה לא פלא שכל דאון שלישי קאם ניוטון מצליח מחדש להשיג את הדאון הראשון.

והנה, אנחנו שוב ב-2011.

התקפה טובה, קבוצה ביתית מאוד (את המשחק הזה בבית היינו מנצחים, אין לי ספק, גם בגלל שהשופטים אולי היו נותנים לנו את הקריאה האחרונה, שהיתה גבולית למדי) והגנה שלא מסוגלת לעצור כמעט אף אחד.

יש גבול לכמה שפנים אפשר לשלוף מהכובע.

לארגן בקיץ משחק מול ירדן לציון 20 שנה להסכם השלום
דרבי סל של הפועל

No Comments

בליקי 19 בנובמבר 2013

כמה מזל שמשחקים בבית הכי חלש בליגה, וברגע שנסתנן לחצי גמר הafc אחרי ניצחון קשה על בולטימור או משהו, אתה ואני ומיליוני אוהדים נשכח את כל מה שהיה, ונחווה עוד שיברון לב אחד

אריאל 19 בנובמבר 2013

די כבר עם השטות הזאת של הבית הכי חלש בליגה!
ב- AFCS אין יוסטון, ג'קסונוויל (וטנסי)?
ב- AFCN אין קליבלנד ופיטסבורג?
ב- AFCW אין אוקלד ריידרס?
ומה לגבי ה- NFC?
NFCE – פח אשפה אחד גדול
NFCS – טמפה ואטלנטה
NFCW – סנט לואיס ואריזונה
NFCN – מינסוטה

המאזן של ה- AFCE הוא מהטובים בליגה השנה.

יריב 19 בנובמבר 2013

המאזן הכולל של ה AFCE שלילי כרגע (מינוס 1), והוא הרביעי בליגה. כלומר, אני מסכים שזה לא הבית החלש בליגה, אבל לא צריך להסחף. שני בתי המערב נראים הרבה יותר קשים, וגם ה NFCN.

אריאל 19 בנובמבר 2013

אשמח לקבל קישור לגבי המאזן של כל הבתים, זה דווקא מעניין. מה שבטוח, זה לא המדד הכי מדויק. לפי כמות הנצחונות של כל קבוצה בית המזרח מדורג שלישי בליגה – וגם זה לא מדד ממש מדויק. מבלי להיכנס להשוואות למי יש יותר גדול (או יותר קטן במקרה זה), נראה לי שהנקודה די ברורה – ממש לא הבית הכי חלש בליגה.

אריאל גרייזס 19 בנובמבר 2013

מאזן כולל יכול לשקר, כי קבוצה אחת עם מאזן מצוין (נניח, סיאטל עם 9-1) יכולה לחפות על שלוש קבוצות בינוניות.
כמו שנאמר פה, יש בתים יותר גרועים ויש יותר טובים. גם בתים בינוניים צריך לדעת לקחת. תראה את מיאמי שבתחילת העונה חשבו שהם רצים לראשות הבית ומה נהיה מהם (עוד לפני הסיפור עם מרטין ואינקוגניטו).

יהודה סנפירי 19 בנובמבר 2013

NFCW בינוני? AFCE גם בינוני? NFCW טוב בהרבה מAFCE. גם אריזונה וגם הראמס היו נותנים פייט טוב יותר לפאטס מאשר רקס ראיין. הבילז מחוץ למרוץ עוד לפני הסתיו. והדולפינז רק עושים קולות של כרישים. הניינרז לבטח לא נופלים מהפאטס. ההוקס טובים מהם.
אם NFCW בינוני, אז איזה בית כן חזק??
AFCE אולי לא נופל מהAFCS או NFCE השנה.

אריאל גרייזס 19 בנובמבר 2013

אני רוצה להזכיר לך שהג'טס ניצחו השנה את ניו אורלינס, מועמדת לסופרבול. המחשבה שהראמס היו נותנים יותר פייט מהם לפטס, היא לטעמי די מופרכת. הפטס פגשו גם אותם וגם את אריזונה שנה שעברה וניצחו אותם בקלות, אם אני זוכר נכון. נכון, זה לא אותן קבוצות, אבל לא צריך להסחף

מוטי 19 בנובמבר 2013

הפטס דווקא הפסידו לאריזונה שנה שעברה…

עורב סגול 19 בנובמבר 2013

אתה נותן לנו מקום ב wild-card?

קניתי!

גיל 19 בנובמבר 2013

הבעייה עם הפטס היא שהם עושים לא מעט טעויות שעולות במשחקים. אין להם את האינסטינקט קילר שהיה להם בעבר שהיית יודע שהם ינצחו במצב דומה. ההתקפה באמת השתפרה וההגנה לא מספיק טובה במצבה הנוכחי. אפילו נגד קבוצה שבקושי רצה ניוטון השיג דאון ראשון כשהיה צריך. גם לא ברור לי למה ביליצ'ק לא לקח את הפסקי זמן בזמן ההתקפה האחרונה של קרולינה. זה הכניס את הפטס ללחץ זמן גדול, בעוד שאם היה לוקח זמן היה להם קרוב ל2 דקות לשים ט"ד.

אריאל גרייזס 19 בנובמבר 2013

וכשהן ניצחו את ניו אורלינס השניה האחרונה כן היה להם קילר אינסטינקט? וכשבריידי השלים בדאון רביעי להחזיק את הדרייב בחיים כן היה להם קילר אינסטינקט?
אני לא אוהב דברים אמורפיים כאלו. ההגנה פשוט לא מספיק טובה, זה הכל, פשוט וקל. אם אתה לא כופה אף איבוד כדור על הקבוצה השניה יהיה לך קשה מאוד לנצח.

גיל 19 בנובמבר 2013

לא, זה היה מזל בדיוק כמו היום. בעבר בריידי לא נזקק לדאון רביעי כדי להניע את השרשראות. חסר להם העקביות במהלכי התקפה. הם יכולים להניע את הכדור יפה 40-50 יארדים ואז להתקע. הבעייה היא שהם גם התעוררו מאוחר. 3 נקודות במחצית, כמו שקרה נגד מיאמי רק ששם שמו יותר נקודות במחצית השנייה.

אריאל גרייזס 19 בנובמבר 2013

אז רגע, כשהם מצליחים לעשות דרייב של 80 יארד בדקה האחרונה זה מזל אבל כשלא אז אין להם קילר אינסטינקט? נו באמת. אולי נגיד שהלילה לא היה להם מזל וגמרנו? (מה שגם נכון במידה רבה, הרי חצי מהשופטים בליגה כן זורקים את ה-PI שם ולך תדע איך זה היה נגמר).
לא חסרה להם שום עקביות, רידלי פימבל חמש יארד מהאנדזון ברבע הראשון. והסיבה שהם לא שמו יותר נקודות היא פשוט כי קרולינה עשו דרייבים ארוכים-ארוכים. ופה אני חוזר לסיפור הראשון – ההגנה לא עובדת. כן, הם לא דורסים קבוצות כמו פעם, זה לא קשור לקילר אינסטינקט, זה קשור לזה שהם לא מספיק טובים, זה הכל.

shohat 19 בנובמבר 2013

המסירה בדאון רביעי זה אס בסקונד סרב בנקודת שבירה (והצלת מאצ' פוינט).
בריידי הראה גם הפעם בטחון, שליטה ורוגע ואת אותה יכולת עקבית להצעיד את הקבוצה לאורך המגרש בדקה האחרונה כאילו שהוא בסקרימג'. They had a shot. ו- You can't win em all. הוא ב – short list של הקוורטרבקס שאתה לא רוצה לראות מולך עם הפרש 4 לרעתו ב – two minute drill. (תיקון, הוא ב – very short list).
וכל זמן שזה כך, לא הייתי מדבר על קילר אינסטינקט.

עקביות במהלכי ההתקפה זה כבר טיעון אחר, יותר משכנע (אחוז מימוש טוב יותר בדרייבים הקודמים למשל).

גיל 19 בנובמבר 2013

לא על דרייב אחד אתה בונה תאוריות. כשקבוצה באופן שיטתי חוזרת מפיגור אז אי אפשר לייחס את זה למזל. כשזה לא קורה באופן שיטתי גם זה לא מזל. הפטס בשנים האחרונות כבר לא מצליחים לחזור מפיגורים כמו בעבר ולכן זה לא מזל. ואתה צודק, זה קשור לזה שהם פשוט פחות טובים באופן כללי.

אריאל 19 בנובמבר 2013

גרייזס, שאלה שאולי תוכל לענות עליה בתור היותך שופט פוטבול: מי לעזאזל יושב על השעון (מה שנקרא בארץ המזכירות)?
עוד משהו שם לב שאחרי הט"ד המנצח של קרולינה השעון המשיך לרוץ עוד 4 שניות? (אח"כ זה קרה שוב אבל השופטים החזירו 2 שניות בחזרה). בסופרבול 42 למשל, בדרייב המנצח של איליי השעון עצר למשך 6 שניות ואפילו חזר אחורה מ 01:22 ל- 01:28…
העניין הוא שאני רואה את זה בדי הרבה משחקים, בעיקר לטובת הקבוצה הביתית.

אריאל גרייזס 19 בנובמבר 2013

גם אני שמתי לב לזה ולא הבנתי למה השעון לא עצר. אין לי מושג מי אחראי עליו, בטח הקבוצה הביתית. אבל זה באחריות השופטים לשים לב

לן דוסון 19 בנובמבר 2013

האחריות היא של צוות השיפוט – מפעיל השעון הוא איש מקצוע המועסק על ידי הנהלת הליגה ואין לו שום קשר לקבוצה הביתית.
כמו במקרה שקרה שבוע שעבר וזכה להתייחסות של הליגה בנוגע לשעון:

http://www.footballzebras.com/2012/11/14/5197/

shohat 19 בנובמבר 2013

מההיילייטס -קאם ניוטון נראה פשוט נפלא, וכמו שקפרניק נראה – הוא כנראה יהפוך לפייבוריט שלי בפלייאוף. וככה מילה על טד גין, שעושה את ה – big play שוב גם השבוע. רץ של 46 שניות ל – 400מ' (45.4 בשליחים), הצטיין בתיכון כרץ משוכות.

עומרי 19 בנובמבר 2013

1. השופטים דפקו את הפאטס פעמיים – הפעם הראשונה הייתה בPI על גרג אולסן שהיה המקבילה להתחזות בכדורגל.

2. בריידי פספס את דובסון בעוד אחת מהזריקות הלא מדוייקות באופן מצמית שלו בעונה הזו שאתה צופה בהן בזמן אמת ודמעה של תסכול מופיעה בזווית העין.

3. קרולינה קבוצה מאוד מאוד חזקה ואני לא פוסל אותה לכלום, חד משמעית. ניוטון נראה במשחק הזה כמו הבשורה ששנים חיכו לה לקווטרבק עלית שחור (כלומר אתלט חריג ביותר שהוא גם מוסר מעולה וקונסיסטנטי)

URLACHER 19 בנובמבר 2013

השאלה היא מה יהיה שבוע הבא?…
ומסכים לגמרי בקשר לניוטון. הבעיה היחידה שלו היא שמאז עונה הרוקי שלו הוא לא יציב מספיק. למזלו השנה יש לו הגנה טובה מאוד מאחוריו

עומרי 19 בנובמבר 2013

שבוע הבא עושים את הדבר המתבקש – מנצחים את דנבר.

בעונת הרוקי שלו ניוטון נהנה מסטיב סמית עדיין קרוב לפריים שלו ומג'ונתן סטיוארט בכושר טוב.

השנה, גרג אולסן שהוא טייט אנד לא רע הוא הרסיבר המוביל שלו כאש סמית' מבליח לעיתים רחוקות ונראה שחקן די גמור.
אין לו עם מה לעבוד שם ובהתחשב בכך אני חושב שהוא עושה עבודה סה"כ טובה, ואמרתי זאת גם בפתיחת העונה הרעועה שלהם.

אני חושב שאם בשנה הבאה הם ינחיתו מישהו כמו לארי פיצג'רלד או לחלופין יצליחו לבחור איום עומק אמיתי בסיבוב הראשון אנחנו נקבל מניוטון קפיצת מדרגה משמעותית מאוד בסטטיסטיקה שלו.

עם ההגנה המעולה שלהם ועם היכולת של ניוטון לנצח משחקים באוויר וביבשה אני לא אתפלא לראות אותם בגמר ה-NFC כבר השנה. נזכור גם שגם מול סיאטל הם היו קרובים לנצח במחזור הראשון.

עומרי 20 בנובמבר 2013

וריי לואיס זועם על הפאול לטובת בריס
http://www.thepostgame.com/blog/dish/201311/lewis-offers-pay-half-ahmad-brooks-fine

Comments closed