מהו יהודי, זו השאלה

רציתי לכתוב משהו על ההחלטה המשעשעת של פיב"א להעלות 24 נבחרות רטרואקיבית לאליפות אירופה ולבדוק מהמשטרה אם אפשר רטרואקטיבית לשנות את גבול המהירות המותרת ככה שהדוחות שלי על מהירות מופרזת יבוטלו, אבל באמת שאין יותר מדי מילים על זה.

וגם קרה משהו הרבה יותר מעניין היום. מדינת ישראל הודיעה לבג"ץ שכל הגיורים של חיילים (רובן חיילות מחבר העמים) שנעשו בצבא, לא נעשו על פי ההלכה ועל כן אותם חיילים אינם יהודים. יותר מאוחר תמכו מספר רבנים בעמדת המדינה בטענה, הפשוטה למדי – הקרבה למען המדינה אינה גיור. צריך לבוא ולהגיד חד וחלק – על פי ההלכה היהודית נטו, אין שום דבר לא נכון במה שהם אומרים. יש הילכות גיור ואם רוצים לעבוד לפי ההלכה, אז צריך לעבוד לפיהן. מה שהם לא מבינים זה שהם יורים לעצמם כדור ברגל. בעצם לא כדור הם יורים, הם לוקחים פטיש חמש קילו ודופקים לעצמם אותו ברגל קטי בייטס במיזרי-סטייל.

אני אסביר. כמעט כל מילואים יוצא לי לנהל את הדיון הזה עם אחד הבחורים הדתיים אצלי בפלוגה, על למה אני מגדיר את עצמי קודם כל כישראלי ורק אחר כך כיהודי. על היהדות, טענתי, להחליט מה היא – האם היא דת או לאום. אם היא דת, הרי שההגדרה של דת היא אמונה באלוהים מסויים, שכוללת ציות לחוקים שאותו אלוהים, כביכול, ציווה. יש בעולם אלפי אנשים שנולדו והוטבלו כנוצרים, רק שאחר כך הם החליטו שישו הוא לא מושיעם ועכשיו הם לא מגדירים את עצמם כנוצרים. ביהדות זה לא המצב – נולדת יהודי ותישאר יהודי גם אם תגדיר את עצמך כאפיקורס מוחלט. אם היהדות היא אכן דת לכל דבר, הרי שמרבית האוכלוסיה בישראל לא יכולה להגדיר את עצמה כיהודית, גם אם חלק נכבד ממי שקוראים לעצמם חילונים מאמינים באלוהים, הרי שהם לא מקיימים (practice) את המצוות של אותו אלוהים ולרובם המוחלט אין שמץ מושג ביהדות.

לא, הם אמרו. יהדות היא לא דת, יהודים הם אומה, היהדות היא לאום. ובכן, אמרתי, מה ההגדרה של לאום? לטעמי, לאום זאת קבוצת אנשים שחולקים בינהם זהות משותפת ואמונות משותפות. נכון, הם אמרו. יפה, אז הזהות שלי משותפת יותר עם הבחור הדרוזי שנוהג עכשיו בהאמר ומשרת כמוני את המדינה ומשלם מיסים למדינה, מאשר עם בחור שגר במאה שערים ולא משרת בצבא או תורם במיסיו למדינה. ובטח ובטח שאני חולק אמונה משותפת איתו יותר מאשר עם היהודי שגר בברוקלין ומבחינתו ישראל היא בכלל תועבה.

זה בדרך כלל השלב שהגענו לנקודת האל חזור, זאת שאותה אף פעם לא הצלחנו לצלוח. כי מבחינת אותם אנשים דתיים, והאמת צריכה להיאמר – מבחינת חלק גדול מהאנשים הלא-דתיים בארץ, הזהות היהודית חזקה יותר מכל זהות משותפת ישראלית שיצרנו פה. זהות של אנשים שחולקים את אותה מדינה, את אותן תקוות למדינה וגם תורמים למדינה. מבחינתם, גם אם הם לא יודו בזה, יהודים הם בסופו של דבר לא אומה – כי כמו שאמרתי, לא כל היהודים חולקים את אותה אמונה או זהות,. לא, מבחינתם היהדות היא בסופו של דבר – גזע. כי אם נולדת יהודי, הרי שאתה חולק איתנו משהו משותף – אפילו אם אתה לא מאמין בשום דבר שאני מאמין – ואם לא נולדת יהודי הרי שאתה מוקצה מבחינתנו – אפילו אם אתה תורם לאותם דברים שאנחנו מאמינים בהם.

ופה אנחנו מגיעים לבג"ץ של היום. אם יירצו או אם לא יירצו, היהדות בצורה שבה השתמרה ב-2,000 השנה מאז שגלינו מארצנו הולכת להכחד. היא נשארה היום במספר מעוזים קטן, וגם שם היא תפסה צורה שלא ממש מזכירה את היהדות ההיא. הרי אין שום קשר בין לבישת פרווה על הראש – מנהג גויים מפולין – לבין יהדות. בתקופת המשנה הנשים היו יוצאות לפזז בכרמים, בבני ברק הן צריכות להחביא את עצמן מאחורי מלבושים מגוחכים. לא, מה שיש ליהדות להציע היום, כשרובם של היהודים בעולם הם בכלל רפורמים, ואלו שבארץ רובם המכריע הוא חילוני, זאת זהות משותפת. אבל בשביל שתהיה זהות משותפת צריכים שיהיו חוקי בסיס לאותה זהות. לדוגמא – מי ששירת בצבא הוא אחד מאיתנו, אפילו אם הוא לא עבר את כל הליכי הגיור לפי ההלכה – שגם ככה אף אחד לא מאמין בה.

בהחלטה הזאת של המדינה והרבנים, לדבוק בהלכה הכתובה (וצריך גם להדגיש, ישנם אנשים ביהדות היום שמבינים את זה ולא מוכנים ליישר קו) הם בעצם שומטים את הקרקע מתחת לכל הזהות המשותפת שנקראת יהדות. וכשהזהות המשותפת הזאת נעלמת, אנשים מחפשים זהות אחרת – בדיוק כמו שאוהדי ספורט בוחרים לאהוד קבוצה ולהיות חלק מקהל, כי זהות היא חלק חשוב מאישיות של כל אדם – והזהות שאותה הם יימצאו היא זאת שבה הם ייחשבו אזרחים שווי זכויות גם אם לא עברו גיור כהלכתו. אזרחים שיכולים להתחתן אחד עם השני בלי הגבלות, שנותנים ומקבלים שווה בשווה כמו כל אחד אחר במדינה. לא יהודים. ישראלים.

עד כאן הבלבולי שכל שלי – מחר, פוסט גדול של הימורים לעונה הקרובה. אם מדינת ישראל לא תחסום אותי

שלוש הערות על פרשת ווין רוני והבחורה שהזדיינה איתו בעד כסף
רבותי, אולי נפלוש לרוסיה בחורף? (אורן עמית)

No Comments

מפריס פרסה 6 בספטמבר 2010

לפעמים, רק לפעמים, יוצאים לך מהמקלדת דברים שגורמים לי קצת להצטער שלבלוג הזה יש מס' חד ספרתי של קוראים…

השאלה היא כמובן מהי זהותו של אדם שנולד להורים בני הדת היהודית, נימול כבן לגזע היהודי, גדל כאזרח במדינה היהודית, שירת בצבא הלאומי היהודי ובגיל מאוחר גילה את טיבו כמושיעו.

ועכשיו, ברשותך, אני אחזור לווז'ניאקי-שראפובה בHD שלי… האחו בפלשינג מעולם לא נראה טוב יותר.

אריאל גרייזס 6 בספטמבר 2010

אני אקח את זה כמחמאה. והתשובה לשאלה שלך היא כמובן – מקדניאלס וויטנסס..

כמה כוכביות בשדה "לאום" בתעודת הזהות 6 בספטמבר 2010

שמע… קודם כל אני אגיד שאני ממש ממש אוהב את הכתיבה שלך. אפילו הוספתי את הבלוג הזה לפייבוריטס :)
ושנית… הפוסט/כתבה האחרונה ממש נגעה בי… ממש.
ככה יצא שנולדתי לאם נוצריה ואבא יהודי. אז כל החיים אני מוגדר בתור "חצי חצי"… רק שתמיד הסתכלו על החצי ה"רע". בבריה"מ הייתי יהודי (או יותר נכון יהודון)… וכאן אני רוסי (או יותר נכון גוי בלאט) חחחח :)
כשהייתי בצבא, הייתה לי אופציה גם לצאת לקורס גיור… קורס צ'ופאר חחח. לא הסכמתי מפרנציפ. לא מאמין בדת… שום דת. אבל כן מאמין בלאום וזהות ישראלית. ואני ישראלי… ישראלי גאה! 
רק נשאר לקוות שמתישהו תהפוך הדת כאן למשהו אישי ופנימי של בן אדם… אמונה פרטית ותו לא.

מיקיג' 7 בספטמבר 2010

זה יצא ארוך, מצטער.
א. בניגוד למה שאתה כותב, אין 'הלכה' לעניין הגיור במובן הקלאסי של הוראות עם הכוונה מדויקת. יש הוראות כלליות ופשוטות, שלאורך מאות השנים ניתנו להן פרשנויות דווקניות מאד או מקלות בצורה מגוחכת, על פי האינטרס של הקהילה בתקופה המדוברת. זה שלרבנים של היום אין ולא יהיו ביצים כמו שהיו לרבנים בתק' הראשונים לא אומר שום דבר על ההלכה עצמה.
ב. קשה לדון באופן רציני בהגדרה של היהדות – האם היא דת או כלאום או אולי בכלל ציביליזציה (או סוג של יציר כלאיים) – במנותק מהדיון הכללי בשאלות של לאום, דת, סוציולוגיה והיסטוריה באופן כללי, ובהסתמכות על אינטואציה באופן פרטי. נכון שזה בלוג, אז מלכתחילה האופציה הזו לא קיימת. אבל אז כמגיב, יש לי גם את האפשרות שאתה נתת לי להפנות את תשומת לבך לתוצאה הבעייתית של הדיון האינטואיטיבי שלך.
ג. הבעיה הגדולה מאד מאד בטיעון שלך היא שתחושת ההזדהות והשותפות שאתה מגדיר כמכוננות שותפות מבחינתך, נתלות בשרות הצבאי ובתרומה למדינה. בלי שהתכוונת, זה ניסוח מאד מעודן לתפיסת עולם פשיסטית למדי. בתפיסה הליברלית, המדינה מלכתחילה היא אמצעי ולא מטרה, ערך חשוב אך לגמרי לא מקודש. זה משתנה כמובן בתפיסה של הפשיזם הקלאסי שלפיה המדינה היא ערך עליון. כשזוהי ההנחה שלך אז אכן יש לתרומה למדינה, ובאופן קריטי לשירות הצבאי, משמעות קריטית בתחושת הזהות והשותפות של הקהילה. אם אתה ליברל ודמוקרט, האידיאל הוא שתחושת השייכות תיתלה בשותפות החברתית שאינה מנותקת מהמדינה, אך גם אינה נתלית בה. הלאומיות היא ניסיון מסוים ליצירת קהילה מדומיינת סביב מוסד המדינה, אך בצורתה הבריאה יש בה מנגנוני איזון שמונעים ממוסד המדינה להפוך לקדוש. כשהקהילה מעניקה לצבא תפקיד ביצירת הזהות הקהילתית, זה בעיקר סימן אזהרה מפני חציית הקו מהלאומיות הלגיטימית לפשיזם המסוכן. להגדיר את עצמך כישראלי זה לגמרי לגיטימי כמובן אבל יש אלף סיבות טובות יותר לעשות את זה מאשר השירות הצבאי.
ד. ועוד משהו בעניין הזה, יש הבדל מאד גדול בין תחושת שותפות ורעות לבין השתייכות ללאום. שוב, באופן פשטני, אנשים המשתייכים לקבוצה מדומיינת של לאום הם בעלי ערכים ורעיונות משותפים (מדומיינים בחלקם) מוגבלים. אך מעבר לזה הם ממש לא חייבים להרגיש חברים של כל יתר החברים בקהילה. הם למעשה יכולים לתעב אנשים אחרים ששותפים איתם לאותו לאום, וזה עדיין לא משנה, הם יישארו בני אותה אומה. אמריקאי מהשמאל הרדיקלי לא רק מתעב את בוש ואת הרפובליקנים מסוגו, הוא גם לא מרגיש שום תחושת קהילתיות, חברות, שותפות, עם אף אחד מהתומכים שלו. זה לא אומר שהוא יתכחש לעובדה שהוא ובוש שניהם בני הלאום האמריקאי.
ה. בשורה התחתונה, אפשר וצריך לגייר את כל החיילים שגוירו במסגרת הצבא. לא בעיה בכלל, אם הרבנים שלנו לא היו פח אשפה. אבל זה לא קשור לזה שהם עשו צבא. צריך לנקוט בהליך גיור מקל – שהיה מקובל במשך מאות שנים במאות קהילות – גם כלפי יוצאי חבר המדינות / בריה"מ לשעבר שלא עשו צבא.

זהו. יותר מדי פעמים בזמן האחרון הסכמתי איתך אז אני מרגיש עכשיו אנחת רווחה. לקראת פתיחת העונה זה הרבה יותר מתאים לי ככה.

אריאל גרייזס 7 בספטמבר 2010

לצערך, אתה עדיין מסכים איתי, אתה פשוט לא יודע את זה. תן לי להבהיר.
קודם כל, לעניין ההלכה – אני לא מתיימר להיות פוסק ואין לי מושג האם הגיור שעברו אותם אנשים בצבא הוא כהלכה או לא. התייחסתי למשפט אחד שאמרו אותם רבנים, ש"שירות בצבא הוא לא גיור" וזה אכן נכון הלכתית, לא משנה כמה אתה מחמיר או מקל.

לגבי מהו לאום. אני חושב שהבנת אותי לא נכון. מצאת לך את מי להאשים בפשיסטיות. מעולם לא טענתי שהישראליות היא תלוית שירות צבאי או אפילו תרומה זו או אחרת למדינה. מי שישראלי הוא מי שהחוק הישראלי מגדיר ככזה, בין אם הוא ערבי שגדל ביפו ומעולם לא שירת בצבא, חרדי שגדל במאה שערים ובחיים לא ראה בקו"ם או עולה חדש מרוסיה.
ההגדרה של לאום, לטעמי, היא קבוצת אנשים שיש בינהם זהות משותפת. הזהות המשותפת שלנו כישראלים היא פשוטה – אנחנו גרים בישראל. חלקנו נולדנו פה, חלקנו לא, אבל כולנו בחרנו לקבוע את משכננו פה ולכן יש לנו זהות משותפת (לכן אני רואה גם בילדי העובדים הזרים שנולדו בארץ ישראלים, אבל זה עניין לדיון נפרד). אבל כשמדברים על יהדות היום, הזהות המשותפת של יהודים הולכת ומתמוססת לדעתי. הקו שחיבר פעם בין יהודים בכל העולם, או אפילו בין יהודים בישראל עצמה הולך ונעלם, כי למעט כמה אבות משותפים, אי שם לפני מאות שנים, בין יהודים לא מחבר היום כלום.
אם פעם מה שחיבר את היהודים היתה התורה וההלכה, כי בכל העולם היהודים קיימו (פחות או יותר) את אותו סט של חוקים, הרי שהיום אותו סט חוקים, למעט החגים היהודים שהם יותר פולקלור מאשר משהו דתי, כבר לא רלוונטי. אם אותם רבנים היו רוצים לשמור על אותה זהות יהודית, הם היו מבינים שההלכה היא כבר לא אותו דבר שמחבר, אלא הישראליות. לטעמי, כאשר אדם הסכים לתרום את גופו ואפילו את חייו בשביל אותה זהות משותפת שנקראת ישראל, זה מחבר אותו בזהות משותפת הרבה יותר חזקה לשאר האנשים פה בארץ מאשר אם הוא היה מתגייר כהלכה (תהליך שיהודים "רגילים" מעולם לא נתקלו בו, דרך אגב, ועל כן הוא לא מהווה שום זהות משותפת).

אם אני אסכם את זה במשפט אחד – ישראליות לא מוגדרת על ידי השירות הצבאי. אבל שירות צבאי ותרומה למדינה בהחלט מגדירים ישראליות.
ובמאמר מוסגר, זאת אחת הסיבות שאני תומך מאוד נלהב באופציית השירות הלאומי חובה. אם חרדים או ערבים לא רוצים או לא יכולים לעשות צבא – בסדר גמור, כולם יחוייבו לעשות שירות לאומי, אלו שיירצו להרוויח יותר כסף או סתם להיות קרביים יילכו לצבא, ולכולנו יהיה פה בסיס משותף אחד. המצב הנוכחי שחלק מהקהל תורם למדינה והחלק השני לא הוא מצב שיוצר חוסר שיוויון אמיתי ולא נכון. אבל גם זה נושא לדיון נפרד.

מיקיג' 7 בספטמבר 2010

אם תהיה לנו פעם הזדמנות, אני אסביר לך בעל פה למה אנחנו מסכימים רק על חלק מהדברים שכתבת ולא על כולם. בקטנה, הייתי שמח להזדהות איתך בעמדת הישראליות, כי אני מרגיש כמוך לגבי השותפות הקהילתית החזקה יותר עם אנשי יפו ונצרת מאשר עם אנשי מאה שערים. הבעיה היא ש"המחיר" שאני צריך לשלם על זה היא שותפות קהילתית עם המוני ארסים שדוחפים אותי בכל תור אפשרי, ועם המוני מתנחלים שמחריבים לי את המקום שאני הכי אוהב בעולם. כך שבין הבחירה בזהות יהודית לבין זהות ישראלית, אני לא ממש בטוח מה אני באמת מעדיף. לרוב אני בוחר במה שנוח לי באותו רגע, כולל בחירה די חוזרת על עצמה באי השתייכות לאף אחת מהאופציות ובשתיהן יחד.
שתהיה לנו עונה טובה, ומיי דה בסט טים, נוט אינקלודינג דה פאטס, ווין.

אריאל גרייזס 7 בספטמבר 2010

אני חושב שאני מבין אותך יותר ממה שאתה יודע. יש הרבה מאוד פעמים, ואני מרגיש את זה יותר ויותר בשנים האחרונות, שאני שואל את עצמי – מה לי ולאנשים האלו?
אבל מצד שני, אני חושב שצריך לגור לתקופה מסוימת במקום אחר כדי להבין מה זה להרגיש שייך ומה לא. ואחרי שגרתי שנה בארה"ב – שנה שנהניתי בה עד בלי די וחייתי בנוחות מירבית, כמו שרק באמריקה אפשר (שלא לדבר על כמויות הספורט שצרכתי) – הבנתי שאני שייך רק למקום אחד, בין אם אני מתחבר לאנשים האלו או שלא. זאת תחושה מאוד מוזרה, אני מודה.

מיקיג' 7 בספטמבר 2010

טוב בזה אנחנו בהזדהות מוחלטת, כי אצלי התחושה הזו צמחה גם כן בשנה אקדמית בניכר (אוקספורד במקרה שלי, הרבה יותר היסטוריה, הרבה פחות ספורט). לנוכח הקווים הדמיוניים ההיסטוריים האחרים שיש לנו במשותף, אם לא היית אוהד פאטס היינו יכולים להקים לנו אומה משלנו.

הופ 9 בספטמבר 2010

טוב את זה שאתה כותב טוב כבר הבנתי, עכשיו אני גם מחבב את הרעיונות שלך.
גם שלום בוגסלבסקי כתב פוסט מצוין על הנושא.
http://www.hahem.co.il/scissors/?p=138

Comments closed