בואו בנות (2) – נשים בתקשורת הספורט

למה יש כל כך מעט עיתונאות ספורט נשית בארץ, ואיך משנים את זה?

אם החלק הראשון שבו התעסקנו במצב הספורט הנשי בארץ היה יחסית ברור מאליו, החלק השני הוא לטעמי הפחות ברור. יש בו הרבה קצוות פתוחים.

נתחיל בשאלה – מיהי אשת התקשורת מס' 1 בספורט הישראלי?

אני חושב שמעטים יחלקו על הקביעה שמדובר באופירה אסייג.

opiraan-550-1

אני לא מדבר על איכות כמובן אלא על רייטינג ובעיקר על השפעה. קשה לי לחשוב על מישהי בארץ שיכולה לטעון להשפעה יותר גדולה מאשר אופירה אסייג על תקשורת הספורט הישראלית. למעשה, אם אני אעשה רשימה של עשרת ואולי אפילו 20 אנשי תקשורת הספורט המובילים בארץ, קשה לי להאמין שמישהי חוץ מאשר אסייג תצליח להכנס לרשימה.

הרזומה שלה לא נתון לויכוח. היא מגישה תוכנית ספורט פופולרית מאוד ברדיו וההצלחה של אתר הספורט המוביל בארץ רשומה על שמה לא פחות מעל כל אחד אחר.

מה שמעניין לטעמי באסייג והופך אותה לסוג של מקרה בוחן למצב הנשים בתקשורת הספורט בארץ הוא שהיא עשתה את כל זה בדרך "ההפוכה". בדרכה לצמרת היא עשתה את כל הדברים שגרמו לכך שהיא כנראה גם אשת התקשורת הכי שנואה בארץ, או לפחות קרוב לזה (בכל זאת, קשה להתחרות בדני נוימן. האמת, שזה נותן לי רעיון לעשות סוג של מצעד השנואים – אבל זה בהזדמנות אחרת).

למה אסייג הפכה לכל כך שנואה?

רמזה לזה כבר רינת ורדי בטור המצוין שלה – כי היא עשתה את הדברים בדרך מאוד לא "גברית".

היא הכניסה את הרכילות, עם מדור "גליצ'ים" הנודע לשמצה, בדלת הקדמית של מדורי הספורט והפכה אותו לכמעט מיינסטרים. רבים מאוהדי הספורט יגידו שהיא 'הזנתה' את הספורט, אבל הפופולריות הרבה של האתר שלה מוכיח שלסוג הסחורה הזאת יש הרבה קונים.

*

אבל בואו נהיה כנים שניה עם עצמנו, לשם שינוי, ונניח בצד את התיעוב האישי למפעלה של הגב' אסייג – האם היתה לה דרך אחרת?

האם לנשים בתקשורת בארץ יש דרך לשבור את תקרת הזכוכית הנמוכה להפליא באמצעים סטנדרטיים?

אני חושב שכדאי לומר לפני שאנחנו בוחנים את המצב שקצת קשה לעשות את ההפרדה בין מה שאני מדבר עליו עכשיו לבין הטור הקודם שלי. כלומר, כדי שיהיו בארץ עיתונאיות ספורט מצליחות, צריך קודם כל שיהיו פה נשים שעושות ספורט ואוהבות ספורט (בכוונה אני לא אומר מבינות ספורט, כי אני חושב שמצאי הגברים בתקשורת הספורט בארץ מוכיח שידע הוא לאו דווקא תנאי מקדים) – וזה יש לנו מעט מדי.

גם קשה מאוד להפריד בין מצב הנשים בעיתונאות הספורט למצב שלהן בעיתונאות בכלל. למרות שיש די הרבה עיתונאיות מצליחות בארץ, הרי שחלק נכבד ממוקדי הכח בארץ (צבא, חוץ וביטחון וכו') נותרו חסומים בפניהן גם בימים אלו. סתם בתור דוגמא – האשה הכמעט יחידה שהצליחה לפרוץ את המחסום הזה – כרמלה מנשה – עשתה זאת על הגב של נושאים מאוד "נשיים" ולא דרך ההארד קור של הכתבים הצבאיים, קצת כמו מה שאסייג עשתה.

ולמרות שני הדיסקליימרס הללו, עדיין אני חושב שאפשר לומר שמצב עיתונות הספורט הנשית בארץ הוא בכי רע.

יש לנו נציגות של המין היפה במוקדים מסוימים – למשל בערוץ הספורט, עם מירי נבו ומאיה רונן ואחרות, אבל רובן נשמרות לתפקידים מאוד נשיים במהותן. אם זה כמגישת חדשות או כשדרניות קווים או – אם כבר נותנים להם לשדר משחק – שדרניות של ספורט נשים.

גם בערוצי האינטרנט או התקשורת הכתובה המצב לא טוב בהרבה.

הנה תמונה שמיכל אנג'ל העלתה לא מזמן בעמוד הפייסבוק שלה, הלקוחה מעמוד הדעות של אחד מאתרי הספורט היותר טובים שיש (עדיין) בארץ, וואלה:

1891075_10151882704801394_70378386_n

אני בטוח שלא תתקשו לזהות מה חסר פה.

אז אחרי שאמרנו את זה, האם אפשר להאשים את אופירה שהיא עושה דברים בדרך, בוא נגיד, לא הכי קונבנציונלית? האם לאשה יש בכלל דרך להתברג בתקשורת הספורט בארץ דרך מקצוענות אמיתית?

*

כמו שאמרתי, אני לא בטוח שיש לי תשובות בכלל למצב הזה. אני כן אנסה לתת מספר תובנות:

– קודם כל, אנחנו בתור גברים לא יודעים כלום. יש נטיה מאוד גברית (או אנושית, אם תרצו) לבחון כל דבר מזווית הראיה שאנחנו מכירים. העניין הוא שגברים לא מכירים חלק נכבד מדברים שנשים עובדות. כשגבר, למשל, מזלזל בחוויה של אשה שמישהו התחכך בה באוטובוס, או של ללכת בסמטה חשוכה בלילה או שהבוס שלה בוהה לה במחשוף – הוא לא באמת היה אי פעם בסיטואציה שלה ולכן הוא מראש נידון לא להבין את החוויה האישית שלה.

אותו דבר, להבדיל, נכון גם לגבי היכולת של נשים להצליח בעולם כל כך גברי כמו עולם הספורט.

על מנת שאשה תצליח בו היא צריכה להתגבר על מחסומים אדירים של שוביניזם, הסתכלות מזלזלת (מה היא בכלל מבינה? היא אשה) ודיעות קדומות, שלנו כגברים אין בכלל יכולת להבין את זה.

– יותר מכך, גם אם מגיעה אשה (קחו לדוגמא את איה שורק שכותבת פה על כדורגל כמו שמעט גברים, אם בכלל, מסוגלים לכתוב) – האם היא לא נדונה מראש לתפקידים נשיים? מתי נראה עורכי ספורט אמיצים מספיק כדי לקדם נשים (כן, אפילו ברמה של אפליה מתקנת) למקומות של השפעה? יותר מזה, מתי יפסיקו גברים לקטלג נשים לתפקידים ה"מסורתיים" שלהן וישימו אותן במקומות של "תהיי יפה ותשתקי?"

זוהי, דרך אגב, לא רק בעיה של העיתונאות בארץ. אני לא מכיר שדרניות של בייסבול או פוטבול מקצועני (יש פה ושם בספורט המכללות) ובפאנלים של ה-NFL אפשר למצוא רק גברים – אבל עדיין יש מקומות שבהן נשים נמצאות, לדוגמא ג'קי מקמילן, שהיא אחת מהעיתונאיות הכי משפיעות בספורט האמריקאי.

– האם נשים רוצות את זה בכלל? גם זאת לטעמי שאלת מפתח. יכול להיות שאנחנו נלחמים פה בשביל משהו שלא קיים. אם נשים בארץ (בהכללה, כמובן) לא מתעניינות בספורט, למה שהן התעניינו בלהיות עיתונאיות ספורט? תשאלו את בני תבורי שרק מחפש להכניס כותבות לפאנלים שלו ולמעט הצלחה בודדת פה ושם, די נכשל בכך.

– נשים שכן רוצות להכנס לשם, האם יש להן את הכלים בשביל זה? הנה משהו שצריך לעשות על מנת לחדור לעולם גברי – להתנהג כמו גבר. להלחם בשביל מה שאתה רוצה. לדרוך על גופות. להלחם בשביל לקבל דברים (שמתם לב למוטיב המיליטריסטי בטקסט הזה? לא סתם, זה המקום שממנו רוב האנשים בארץ מגיעים).

כשאני מסתכל על עולם הפוליטיקה הישראלית, למשל, אני רואה מעט מדי נשים שלא שינו את דרך העבודה שלהן לזו הגברית. על גולדה, למשל, אמרו שהיא היתה הכי גבר בממשלה שלה. גם מירי רגב, לימור לבנת, דליה איציק ובמידה מסוימת – שלי יחימוביץ'  אימצו את דפוסי העבודה הגברית (או שהיו להן אותם מלכתחילה) כי אולי הן הרגישו שזאת הדרך היחידה שבה הן מסוגלות לחדור למערכת כל כך גברית.

אם אנחנו רוצים שעולם עיתונאות הספורט יהיה יותר נשי, חייב לדעתי לקרות אחד מן השניים – נראה נשים שרוצות לחדור אליו מאמצות דפוסים גבריים, או – וזה בהחלט התסריט העדיף בעיניי – העולם הזה יתאים את עצמו כך שהוא יהיה יותר פלורליסטי, יותר פתוח לדפוסים שונים.

– סולידריות נשית – האם יש כזה דבר? אחד הדברים שמטרידים אותי בשיח הנשי הרבה מאוד פעמים זה חוסר הסולידיריות בתוכו. אני לא מצפה שכל הנשים, או אפילו כל מי שמגדירה את עצמה כפמיניסטית, יחשבו אותו דבר אבל סולידיריות בסיסית זה לטעמי מפתח להצלחה.

לדוגמא, אם אני רואה את טלי בן עובדיה באולפן של יום שישי בערוץ 10 צועקת על נשים שיפסיקו להתבכיין ואם הן לא מצליחות זה בגלל שהן לא כאלו טובות או שהן סתם רוצות לבלות עם הילדים שלהן (ופה מדובר באחת הנשים היותר חזקות בתקשורת המקומות), אני שואל את עצמי איך הן בכלל רוצות להצליח? וכמובן, בן עובדיה היא לא היחידה. אפילו על אירוע הכי ברור מאליו של תקיפה מינית, אתה שומע עשרות קולות של נשים שמאשימות את הילדות ש"פיתו" את אייל גולן, למשל, במקום לפתח אמפטיה לצד שלהן.

איך זה קשור לעולם תקשורת הספורט? ובכן, אם נשים לא יתמכו אחת בשניה וינסו לדחוף אחת את השניה ולפרוץ את הדרך לאחרות, יהיה להן קשה מאוד לעשות את זה כל אחת בפני עצמה. אני יודע, זה לא קל. יגידו עליהן שהן מקדמות נשים כי הן נשים ולא משיקולים מקצועיים. ובכן, החיים לא קלים.

*

יש בטח עוד הרבה נקודות שלא הצלחתי לחשוב עליהן כרגע. יותר מזה, החשיבה שלי מאוד נגועה, כמו שאמרתי בהתחלה, בדפוסים גבריים.

אני חושב שלדבר על זה, תהיה נקודת התחלה טובה. אבל זה ממש לא מספיק.

או כמו שהכותרת אומרת – בואו בנות. תראו לנו איך עושים את זה נכון.

 

ליגת שוקי ההון - הפוך ממאני בול
מה מה, Ma!

79 Comments

red sox 9 במרץ 2014

אני לא אחלוק על הקביעה שבפסקה הראשונה, רק אומר שמורן ברק היא היום העורכת הראשית של חדשות הספורט. זה כנראה התפקיד הבכיר ביותר שאישה החזיקה לפחות במדיום הטלביזיה של תקדורת הספורט. אגב, יש לא מעט ביקורת על המחויבות שלה לקדם התייחסות לספורט נשי ועל רמת הסיקור דווקא במערכת שבראשה עומדת אישה.

red sox 9 במרץ 2014

וכמובן שטיעון ההגנה המתבקש הוא אותו טיעון של מי שעל פניו מייצגת את ההיפך הגמור ממורן ברק: היא בסך הכל נותנת לצופים את מה שהם רוצים.

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

מבין מה שיש פה, ערוץ הספורט הוא זה שהכי מחויב לעיתונאות נשית, אין ספק בכך. הוא עדיין ערוץ גברי מאוד, אבל הוא לפחות מנסה. מקומות אחרים אפילו לא מנסים.
בהערת אגב, חדשות הספורט הם לא מה שהיה פעם. ההשפעה שלהם נמוכה יחסית והם לא קובעי טעם כמו בעבר, כשבעידן האינטרנט אתה יכול לקבל את כל החדשות שלך במקומות אחרים. לפני 10 שנים כמעט לא הייתי מפספס מהדורה שלהם כדי להתעדכן, היום אני לא רואה את זה בכלל

red sox 9 במרץ 2014

זה בוודאי נכון. חדש"ס כבר מזמן הפכו מהמקור העיקרי לnews ספורטיבי למהדורת סיכום יומית ולא יותר. הם כל כך מודעים לזה שאם כבר יש להם איזה סקופ (אהלן פרימו) הם שומרים אותו ליציע העיתונות ומפוצצים אותו ב12 בלילה.

אלעד אחד 9 במרץ 2014

חדש"ס- המפלגה המאוחדת של חד"ש וש"ס? נשמע להיט. יש להם את הקול שלי…

matipool 9 במרץ 2014

אריאל – מדויק לגמרי לגבי חדשות הספורט .
אותו סיפור גם אצלי . פעם זו הייתה אחלה דרך לסיים את היום . היום – מי רואה את זה בכלל ? ( כבר אי אפשר לראות את אותן הבעות קבועות ותגובות של אילדיס ונבו שמקריאים את הטקסטים שכתבו להם ) .

שחר ד. 9 במרץ 2014

בערוץ הספורט יש אפליה מתקנת (בהובלת מירי נבו ומורן ברק) בהגדרה, הבעיה היא שמעטות הנשים שבוחרות להישאר בתחום הזה (רק תו"כ קריאת הפוסט נזכרתי בכ-10 נשים שבחרו לא להישאר בערוץ).

הבעיה היא, כמו שאמרת, שהיום הנשים לא רואות בהגעה לתקשורת ספורט כהישג, והמוצלחות פונות לאפיקים אחרים – גם אחרי שהתנסו בזה.
כולי תקווה שמאיה רונן וטל היינריך (בגל הנוכחי) ישנו את זה.

AMan 9 במרץ 2014

קודם כל תומך בהחלט, בואנה, בואנה הבנות.
לגבי אופירה אסייג, לא ברור כמה ספורט יש ב"ספורט" שהיא מביאה.
אומנם אני לא עוקב אחריה באדיקות, אבל אני מתאר לעצמי שזה כמו שידור ה-ESPN שהיה בארץ והערוץ האסייגי שהחליף אותו.
זה מביא אותי לנקודה, אולי די אלמנטרית, שנוכחות החסר הנשית בשידורי הספורט, נובעת בעיקר מהסיבה שזה פחות מעניין אותן.
ולסיום, פירגון גדול למירי נבו על הובלת שידורי סוצ'י.

matipool 9 במרץ 2014

בואו בנות אבל אל תהיו אופירע . בבקשה .

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

יש לי שאלה – האם אייל ברקוביץ או רון קופמן עדיפים על אופירה? אני ממש לא בטוח, להיפך. לפחות אצלה אתה יודע בדיוק מה תקבל והיא לא מנסה לשחק אותה מקצוענית או מבינה. אבל משום מה, ברקוביץ' לא נתפס כגרוע כמוה. ואולי זה חלק מהעניין, שבגלל שהיא אשה אנחנו לא נותנים לה הנחות שאנחנו נותנים לגברים.
סתם נקודה למחשבה

matipool 9 במרץ 2014

אריאל – התכוונתי לקטע של הרכילות והצהוב . היא העלתה את זה לרמה שלא הייתה כאן לפניה .
ברקוביץ הוא דביל עם שפה עברית של ילד בן 10 אבל לא הוא העלה את הזבל הצהוב ( ויש שיגידו הזהב הצהוב ) לגדולה .
לקופמן יש עבר חיובי וגם הוא לא הדרדר לרמת ההזנייה של אופירע .
את דני נוימן אני לא שונא . אני לא סובל אותו ואני קצת מרחם עליו וקצת מרחם עלינו שצריכים לסבול אותו .
את אופירע אני שונא .

יוני (המקורי, מפעם) 9 במרץ 2014

אריאל, כתבת יפה, אבל המשפט על אופירה וגאידמק מפריע לי. אם אתה אומר שכולם יודעים עליה ועל גאידמק, בהקשר של "שכבה את דרכה לצמרת", אני לא מסכים שכולם יודעים. בלי קשר, הרומן עם גוטמן היה כשהיא הייתה רווקה. היום, נשואה +3, קשה לי עם רמיזות שקשורות לסקס, כל עוד אין מידע יותר מבוסס (גם לינק לכתבה נחשב מידע לצורך העניין). במחשבה שנייה, יש פה עניין של הוצאת דיבה לגביה ולגבי גאידמק, אז אני רוצה לסמוך עליך, מתוך הערכה, שיש פה בסיס לטענת "אמת דיברתי"…

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

יוני, התגובה שלך היתה במקום והחלטתי להוריד את כל הקטע הזה, למרות שלדעתי יש לו משמעות בתמונה הכוללת אבל הוא לא הכרחי.

יוני (המקורי, מפעם) 9 במרץ 2014

והורדת את התגובה שלי??? :) שמח שעשית זאת. זה לא מוריד מערך הפוסט, לטעמי.

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

כן, כי אם אני לא מדבר על זה, אז אין טעם לכתוב על זה, לא?

יוני (המקורי, מפעם) 9 במרץ 2014

ברור. לכן הסמיילי.

red sox 9 במרץ 2014

אתה צודק, אבל במקרה הזה היא הרוויחה את הרמיזות ביושר. או שלא.
http://www.the7eye.org.il/96748
או אם אתה מעדיף את זה בשפת המקור:
http://www.one.co.il/MSites/Radio/?id=1539

הנזק המוחי על אחריותך בלבד.

red sox 9 במרץ 2014

זו תגובה להודעה של יוני שנמחקה כמובן.

אלעד 9 במרץ 2014

יצא לי לשמוע חלק מזה ב-LIVE, וזה היה פשוט מזעזע. מעבר לעובדה שהיא הקדישה כמעט את כל השידור לחברה שלה, דוברת (!!), כאילו שאין עניינים ספורטיביים על הפרק. כל הרמיזות המלוכלכות וניצול הבמה בשביל להיכנס במי שאין לו שום יכולת להגיב. פשוט גועל נפש.

קובי 9 במרץ 2014

היחידה שאני יכול לסבול היום בספורט,היא מאיה רונן הנהדרת.
זה נראה שהיא עושה את הדברים עם תשוקה אדירה,ובאמת נראה שהיא מאוד אוהבת את מה שהיא עושה,וזה די מדבק,שאפו.
לגביי מירי נבו,יש לה מן התנסות כזאת מעצבנת,
ועל אופירה אסייג אין טעם לדבר בכלל.
אגב,נזכרתי בטליה סלנט,היא לא רעה,אבל רואים שחסר לה,לפחות בינתיים ידע בהרבה מאוד דברים,והיא ממהרת לצאת בהצהרות שלא תמיד נכונות.

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

השאלה היא אם אנחנו שופטים את הנשים הללו כמו שאנחנו שופטים את הגברים. האם לאיציק זוהר יש יותר ידע מטליה סלנט? האם אלי אילדיס שדר פחות מעצבן ממירי נבו?
אני חושב שהרבה מאוד פעמים (גם אני) אנחנו נוטים להסתכל על המגרעות של נשים בתקשורת הספורט ולהעצים אותן בגלל שהן נשים. למעשה, רוב הסיכויים הן שנשים שכן הצליחו בתקשורת הספורט בארץ, הן מקצועניות הרבה יותר מהגברים (דני נוימן – אני לא צריך ללמוד את השמות של השחקנים לפני המשחק. שלמה שרף – שולח טור פרשנות למשחק שהוא לא ראה. משה פרימו – מציג סקופ שקיבל ב-SMS אנונימי), רק שאנחנו מסתכלים עליהן קודם כנשים ואחר כך כאנשי תקשורת

גל ד 9 במרץ 2014

אז עזוב לדבר על נשים בעיתונות הספורט. בוא נעבוד קודם כל על נירוי אורוות מכל הנוימנים והקופמנים וכן, גם אופירה, ואז נראה מי תופס את מקומם.

הרי אין בכלל אפשרות לעסוק בשאלה מי מתאים ואיך לקדם אותו או אותה, כשמקובל על דעת כולם שהאנשים שכבר עוסקים בכך לא מתאימים ובכל זאת אנחנו מקבלים את זה כגזירה משמיים.

גל ד 9 במרץ 2014

*ניקוי

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

לצערי, אין לנו יכולת לנקות אנשים סתם כך. הדרך היחידה שלנו לקבל עיתונאות ספורט טובה יותר זה לא לצרוך זבל (תמיד מצחיק אותי אנשים שמתלוננים על אופירה או קופמן ואז מספרים שהם שומעים את תוכנית הספורט שלהם – אתם חלק מהסיבה שהם שם) וכן לצרוך איכות. חלק מזה הוא לקבל ולדחוף לקבלה של עיתונאים (ועיתונאיות) איכותיים למערכת

גל ד 9 במרץ 2014

אין לי דרך לדחוף עיתונאים צעירים למערכת. ואני נחשף לקופמן רק שדוחפים לי אותו לגרון – כמו במשחקי ההוקי בסוצ'י לאופירה והתכנים שלה אני נחשף בעיקר בבלוג של שלמה מן. לשמחתי מהם אני יכול לברוח. מארבל יש לי בעיה לברוח, כי הוא בכל מקום. וזאת הנקודה שלי.

אנשים כמו ארבל ונוימן הם כבר מזמן פאנץ' ליין, אבל אין דרך חוקית להתחמק מהם בלי לוותר על הצפיה בספורט. אם בא לכם לצאת לכיכר בשביל זה, אני בא. אבל את האופציה של חרם צרכנים הצליחו לקחת לנו.

austaldo 9 במרץ 2014

יש משהו שאני לא מבין – למה אתה מתכוון כשאתה אומר "דפוסי עבודה גבריים"? ומה זה בדיוק עיתונות נשית?
אני מצפה מעיתונאי להביא את הידיעהסיפורראיוןפרשנות שיהיה מעניין, זה הכל.

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

אתה רוצה להגיד לי שאתה לא מבין מה זה דפוסי עבודה גבריים בפוליטיקה?
ועיתונאות זה מעבר לסקופ או ידיעה זו או אחרת. תוסיף עיתונאית, למשל, ל"יציע העיתונות", אתה לא חושב שזה יעדן את התוכנית, למשל. אלא אם כמובן היא תאמץ את הדרך הגברית.

austaldo 9 במרץ 2014

זהו בדיוק העיניין – אני לא מקבל את הדברים האלה. יש עבודה טובה ומיקצועית ויש זבל. גברים ונשים יכולים לעשות גם את זה וגם את זה.
יציע העיתונות כמו שאתה יודע, זה פורמט שנילקח מ ESPN ושם גם אם יש רק גברים באולפן הם לא צריכים איזה גננת או בובת ברבי שתשב לידם בשביל להתנהג כמו בני אדם ולא לצווח ולהתלהם. בלי לשים לב אתה מאמץ את אותו סטראוטיפ שאתה יוצא נגדו…

red sox 9 במרץ 2014

שורות הפתיחה/סיום שלך נכונות לגמרי כמובן, אבל אתה נופל למלכודת של קופמן שתמיד אומר "ראית פעם PTI?! אנחנו נראים כמו גן ילדים לידם" בתשובה לטענות על רמת הדיון ואלימות השיח ב"יציע".
הקשר היחיד בין התכניות הוא שיש בצד רשימת נושאים ושעון שמתקתק. חוץ מזה כלום. בחיים לא תשמע את ווילבון קורא לפטר מאמן, בחיים לא תשמע את קורנהייזר מקלל או קורא למישהו "סמרטוט" ו"אשפה", בחיים לא תראה שם בעלי אינטרסים עסקיים מקדמים את הלקוחות שלהם ואפילו לא תצליח לתפוס אותם קוטעים מרואיין באמצע משפט.

ההשוואה הזו היא בבחינת צלם בהיכל.

austaldo 9 במרץ 2014

ניראה לי שלא ממש הבנת מה כתבתי. אני חוזר: ב ESPN הגברים באולפן לא צריכים גברת שתשב לידם כדי שהם לא יצעקו ויתלהמו.

Amir A 9 במרץ 2014

זהו? וואלה סגרו לגמרי את כל הפורומים שלהם? מישהו הולך הביתה על הפיאסקו הזה שהרג המון קהילות גולשים פעילות? למישהו שם בכלל היה אכפת מזה?

bb 9 במרץ 2014

אמיר-על מה אתה מדבר?

Amir A 9 במרץ 2014

ראיתי פה את אוסטלדו אז זה הזכיר לי נשכחות והלכתי לראות מה קורה בפורום ספורט אמריקאי בוואלה. אי אפשר להיכנס לפורומים בכלל. כאילו הם אינם קיימים.

red sox 9 במרץ 2014

אם אתה ממילא לא נכנס אליהם, מה אכפת לך אם הם קיימים?
:-)
וברצינות – דוגמא קלאסית למה לא לנסות לתקן את מה שלא מקולקל.

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

נראה לי הגיע הזמן לשדרג פה את מערכת התגובות :-)

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

ברור שיש עבודה טובה ויש זבל, אבל גם בתוך העבודה הטובה יש גוונים שונים.
עזוב שניה סקופים. אתה רוצה להגיד לי שבראיון עיתונאי, למשל, לא יכולות להיות שיטות שונות ומיקודים שונים? או כשמביאים סיפור צבע על ספורטאי, למשל, לא יכולים להיות סיפורים שונים שיתמקדו בדברים אחרים אצל אותו ספורטאי?
וזה בדיוק מה שזווית נשית יכולה לתת לנו – את האקסטרה הזה שגברים לא תמיד חושבים עליו. זה נכון כמובן לגבי דייברסיטי באשר הוא, אבל השורה התחתונה היא שכשאנחנו שומעים רק את הזווית הגברית לגבי משהו מסוים, אנחנו מפספסים די הרבה.

austaldo 9 במרץ 2014

מה זה "זווית נשית" או "גברית" למען השם? לא באמת, למה אתה מתכוון?
אני יודע מה זה כתבה מיקצועית ומושקעת או ראיון מעניין ומוגש היטב כשאני רואה דבר כזה ואין ספק שנשים עושות את זה לא פחות טוב מגברים. ברור שלכל עיתונאי יש את האישיות שלו והידע שלו והמקום שממנו הוא בא, והתכונות האלו באות לידי ביטוי בעבודה שלו ואתה צודק לגמרי בטענה שהרבה יותר מעניין יהיה לראות כתבות של אנשים שבאים מרקע שונה (ומיגדר כמובן ניכלל בזה), אבל התוויות האלו – האם זה לא בדיוק הדבר שאנחנו רוצים להמנע ממנו? היית אומר על כתבה של עיתונאי שחור שהוא נותן לך "זווית כושית"?

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

לא הייתי משתמש במילה כושי, אבל כן – בהחלט. להתעלם מזה שיש הבדלים בין גברים ונשים, שיש להם מיקודים שונים והם באים ממקומות שונים זה טפשי לגמרי לדעתי.

austaldo 9 במרץ 2014

בוא נישאל אחרת: עיתונאי X הוא שחקן פוטבול לשעבר מאריזונה ששיחק במיכללת אלבמה והוא יודע להעביר הרבה מהחווייה של שחקן על המיגרש. עיתונאי Y לא שיחק פוטבול אחרי התיכון ויש לו תואר בתיקשורת מבוסטון קולג' והוא ידוע בחוש ההומור החריף שלו. בהנחה ששניהם אפרו-אמריקאים, האם שניהם יתנו לך את אותה "זווית כושית"?

ואני יכול לשאול אותך עוד שאלה: האם אתה יכול להגיד לי איזה שאלות בראיון של נגיד, ניסים מישעל הוא שאל בגלל שהוא גבר ואיזה שאלות אילנה דיין שאלה כיח היא אישה?

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

אתה נכנס לדוגמאות ספציפיות, אבל באותה מידה אני יכול לשאול אותך אם אתה יודע להבדיל בין שאלות של מיקי יחימוביץ' ויעקב אילון.
אני לא אומר שכל הנשים אותו דבר ושכל הגברים אותו דבר, בדיוק כמו שאני לא אומר שכל השחורים אותו דבר. אני אומר דבר פשוט – ככל שתפתח את הפוזיציה הזאת בפני יותר "סוגים" שונים של אנשים, תקבל יותר זוויות ראיה וגישות שונות. אתה חולק על זה?

פאקו 9 במרץ 2014

לא יודע. הנקודה שלך לגבי אופירה היא לגיטימית, אבל היא מזכירה לי בדיוק את כל אותם סיפורים על ברוני פשע, כאשר התירוץ למעשיהם הוא הסביבה הקשה שבה הם גדלו.

בני תבורי 9 במרץ 2014

מצוין, מסכים לגמרי. הבעיה שלי עם אופירה אסייג היא בדיוק אותה בעיה שיש לי עם שרף וברקוביץ' – סגנון ותוכן. מעבר לכך היא בהחלט פורצת דרך ומגיעה לה הוקרה על כך.
אני מוטרד מהעובדה שבניגוד לנשים בעיתונאות הספורט, גברים דווקא זוכים להתייחסות מקצועית ולא מגדרית בתכניות בישול. לא ברור לי למה המטבח מיוחס ומתקבל כטבעי לנשים יותר מאשר עולם התקשורת ולהפך. מצד שני, הייתי היחיד בטיסה מכרייסטצ'רץ' לאוקלנד שהלך לבקש חתימה מהקברניטה.

אלון רייכמן 9 במרץ 2014

:-)

ניינר 9 במרץ 2014

אתמול ראיתי את לינוי בר גפן מגישה פרומו ארוך לקרב אגרוף בספורט 1. עשתה את זה יפה.
בעיני שרון פרי היא פספוס של ערוץ הספורט ואני מעדיף אותה על פני כל מגישה אחרת שנמצאת כיום בערוץ.

משיח 9 במרץ 2014

+1

Amir A 9 במרץ 2014

קישור קטן לכתבה על מישל סמית' אחרי שהיא הפכה לאישה הראשונה שעושה פליי-בי-פליי למשחק מייג'ורס.
תקראו את התגובות של הצופים בסוף. ניאנדרטאליות היא לא תכונה שיחודית לישראל.
http://deadspin.com/5936316/michele-smith-became-the-first-female-analyst-for-a-national-baseball-broadcast-yesterday-heres-how-viewers-reacted

רועי מ 9 במרץ 2014

זה די מורכב לדעתי למה אין יותר נשים בתקשורת הספורט ובכלל.
נשים הרי מודרות בצורה כזאת או אחרת במקומות עבודה רבים,
דווקא בתקשורת החדשותית הן מובילות.
מהדורות החדשות המרכזיות מונהגות בידי נשים. בעולם יש גבר ואישה.
אצלנו נשים.
אין לי בעיה דווקא יותר אסטטי.

כפי שאמור לפני שרף וברקוביץ לא טובים יותר, בעיני הם גרועים יותר כי נותנים להם מיקרופון לפרשן.

איך יהיו פרשניות ספורט אם בקושי יש בנות שGעוסקות בספורט.

קודם כל שביציע לא ישאלו שאלות נשים מה את עושה כאן ואיך נהפכת לאוהדת.

אחת מחברותינו האדומות פרסמה תגובה בדף של אוהדי ליברפול לאחר אחד המפגשים, שבה היא מודה לנו הגברים שאף אחד לא שאל אותה מה היא עושה כאן? אלא קיבלנו אותה באהבה ובהבנה.

כל עוד זה לא יהיה דבר שבשיגרה ביציע ובפאב זה לא יקרה בתקשורת.
הגברים תמיד יעדיפו את החברים מהשייטת לידם מאשר את הפקידה הפלוגתית.

בכלל כמה עיתונאות ספורט יש בארץ?
אני מתכוון לעיתונאות ולא לכתבנות או רכילותי.
כמה טורים אנחנו יכולים למתוא בעיתונות המובילה שבאמת מסקרת ומנתחת משחקים שחקנים?
שמסבירה. בבלוג הזה אפשר למצוא בשפע ולכן אני מגיע לבקר כאן הרבה.

אלון רייכמן 9 במרץ 2014

אריאל, זה אולי יישמע קצת פשטני – אבל יותר גברים אוהבים ספורט מנשים. כפי שיותר נשים אוהבות אופנה מגברים.
מעבר לכך – מי שבאמת אוהבת ספורט ורוצה לעסוק בתחום – לרוב מגיעה לאן שהיא צריכה להגיע (ציפי שמילוביץ, מורן ברק, מאיה רונן, דניאל רוט, יעל שחרור, מיקי שורץ – רשימה חלקית).

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

ברור שזה נכון, גם ציינתי את זה. אבל אתה בטוח שמי שצריכה להגיע מגיעה? איך זה שאין לנו פרשנית אחת של כדורגל בשום מקום? פרשנית כדורסל (מורן ברק היא שדרנית). גם מאיה רונן ואחרות נמצאות בעיקר על תקן של הפרצוף הנשי באולפן ולא על תקן פרשניות רציניות. איך זה שאין לנו אף ג'קי מקמילן?
כמו שאמרתי בנקודה הראשונה שלי – לנו בתור גברים קשה מאוד להבין חלק ממה שעובר על נשים. אני אתן לך דוגמא – מיכל אנג'ל הסבירה פעם איך היא כתבה טור פה בדה באזר (מקום של מגיבים איכותים יחסית) וישר הותקפה על זה שהיא אשה ואם היא לא הותקפה, סתם התייחסו אליה בזלזול.
או סתם עוד דוגמא- אני נמצא הרבה בפורום של אוהדי ליברפול. אתה יודע כמה פעמים עולה שם איזה פוסט פוגעני, מהסוג שאוהדי ספורט גברים בכל העולם אומרים כלאחר יד בלי בכלל לחשוב ("תראו את XXX, איזה בחורה הוא", לדוגמא)? אנחנו חיים בסביבה שהיא מאוד לא ידידותית לנשים (סביבת הספורט, הכוונה) ולדעתי תקרת הזכוכית שלהן נגזרת ממנה. העובדה שאיש עילג כמו שלמה שרף מוצא עבודה בקלות רק מוכיחה את קיומו של מועדון גברים כזה, להכנס אליו, לאשה, זה קשה מאוד

matipool 9 במרץ 2014

ציפי שמילוביץ תותחית .
לא רק בספורט . בהכל .
הייתה משתלבת נפלא בדה באזר .

red sox 9 במרץ 2014

כמדומני כבר נתנה פה הופעת אורח. גם אח שלה כותב מצוין.

matipool 9 במרץ 2014

מי זה אח שלה ?

red sox 9 במרץ 2014

ברוך שמילוביץ', ואם יצאתי חומוס והם לא אחים אז לא נורא, ו מחמאה לשני הצדדים.

Amir A 9 במרץ 2014

הנה עוד שאלה. אני מניח שניתוחים כמו שאיה שורק מביאה באתר כאן הם לא משהו שיגרתי בקבוצות הכדורגל בישראל. במידה וזה נכון, כיצד יכול להיות שהיא לא נחטפה על-ידי אחת הקבוצות? האם יש בכלל משרה בקבוצות הספורט בישראל שאמורה לבצע את הפונקציה של ניתוחי משחקים?

משה אהרון 9 במרץ 2014

אריאל,
אני חושב שהדרך לבחון את אופן היחס שאנחנו נותנים לאופירה אסייג הוא לנסות להוריד את האלמנט המגדרי לרגע. האם מה שאנחנו לא אוהבים בעיתונות של אופירה חוצה מגדרים? לדוגמה, הערכתי למאיר איינשטיין כמגיש תכנית ספורט רדיו היא אותה הערכה שאני חש לאופירה כמגישה (לא משהו).דוגמה אחרת, מה שמעצבן אותי עם מוטי פשכצקי הוא מה שמעצבן אותי עם הדס גרינברג (התקפה אלימה בראיון תקשורתי לאחר הפסד במשחק).
אני חושב שנכון יותר להתייחס לנשים כסקטור ולא רק כמגדר כדי להבין את הבעיה. אם נבחן את הנושא באופן סקטוריאלי, נמצא שגם ערבים ודתיים נמצאים במצב דומה. אין הרבה מהם בתקשורת הספורט (בספורט בכלל). דבר נוסף שניתן להבין מהמבט הסקטוריאלי הוא שאנחנו תמיד מעלים את רף הציפיות שלנו מסקטורים. יש לנו צפייה בתת הכרה שלנו שאם אשה, ערבי, דתי נכנסים לתפקיד ציבורי תקשורתי הם צריכים להביא ערך מוסף מטורף אחרת למה הבאנו אותה אם היא כמו גבר חילוני. ואם הבעיה היא סקטוריאלית אז הפתרון פשוט. להציף את גופי התקשורת (בכח) בנשים. אפלייה מתקנת כמו שהזכרת, המעוגנת בחוק הוא הפתרון שמביא בדיעבד את אותם אפיונים נשיים לתוך השיח הספורטיבי שלנו.
עוד נקודה למחשבה: האם העובדה שרוב מושאי התקשורת הם גברים לא מעקרת את התהליך הזה של הכנסת מאפיינים נשיים לשיח הספורטיבי? כלומר אם רוב המרואיינים הם גברים יהיה קצת קשה להביא את הנשיות לידי ביטוי לא?

MOBY 9 במרץ 2014

אז אני במיעוט
לא עלה במוחי אף פעם שאופירה אסייג היא אשת תקורת הספורט מספר 1 אולי כי אני לא צורך אותה?
מירי נבו, מורן ברק אפילו שרון פרי מחזיקות ועושות דברים משמעותיים יותר בתקשורת הספורט ובספורט בכלל. אבידה של תקשורת הספורט היא לילך סונין שעברה למשהו"משמעותי" יותר ונעלמה לה בחדרי ערוץ (2? כמדומני).

Just Ran 9 במרץ 2014

וואלה, לא יודע אם "בכי רע" זה התיאור הכי מדויק שאפשר לתת למצב. כשחושבים על זה, תקשורת ספורט מקצועני היא התחום ה"גברי" שיש בו ייצוג נשי לא רע בכלל – אם משווים את זה לתחומי תקשורת "גבריים" אחרים כמו בטחון פנים, צבא, מזרחנות וכדומה.
אני גם מסכים עם זה שהפרשנות בכדורגל לא בהכרח מצריכה מומחיות גדולה ועדיין אם אישה לא תהיה פאקינג גארי נוויל היא תתקבל בבוז. מצד שני, מי כמוך יודע שעסק הפרשנות בארץ (למעט שגיא כהן ועוד כמה חביבים מספורט 1 ו-2) מתנהל כחונטה של שחקני-עבר. ככה שגם הגברים המומחים לא מרחיקים לכת.
ונקודה אחרונה וקטנונית – קוראים לה מיכל אנגל, לא אנג'ל.

גיל 9 במרץ 2014

אני חושב שהעובדה שרק אישה אחת הגיבה לשני הפוסטים עד עכשיו אומרת הכל. יש פחות נשים שעוסקות בספורט, שמדברות על ספורט וכו' ולכן יהיו פחות בתקשורת. יש פשוט מעטות מדי שניתן לבחור מהן.

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

זה לא אומר שאנחנו צריכים לקבל את זה כ-given ולא לנסות לשנות את זה. יש ערך מאוד גדול להכנסה של ציבור נשים גדול ככל האפשר לעולם הספורט, מהמון בחינות

גיל 9 במרץ 2014

ברור, רק שלפעמים אנחנו רוצים את זה יותר מהנשים עצמם ככה נדמה.

מאשקה 9 במרץ 2014

גיל, הנני כאן.
נכון, שאני אוהבת מאוד ספורט, קוראת קבוע באתר זה וגם מגיבה, ובעבר כתבתי גם כמה פוסטים.
אין הרבה נשים בתקשורת הספורט בגלל שרוב הנשים מתעניינות בדברים אחרים, לכן המצאי קטן יותר. נכון שכרמלה מנשה וטלי ליפקין שחק היו יוצאות מהכלל ככתבות צבאיות בעולם של גברים.
אני לא חושבת שיש מישהו שמצר את צעדיה של אישה אם היא רוצה להיות כתבת ספורט. אם היא טובה, מבינה בספורט ומוכנה להשקיע כולל כניסה לחדרי הלבשה של גברים כשצריך, אף אחד לא ימנע ממנה לפרסם טור או שידור בספורט. לפיכך אופירה אסיג עם כל הביקורת על סגנון כתיבתה ודיבורה, היא פורצת דרך, ( ואני לא מקשיבה לה ). עדי מאירי כתבת המשטרה או פלילים של קול ישראל היא פורצת דרך, בעולם של פשע שהוא גברי בעיקרו.
שכחתם לציין כאן את ד"ר שלומית גיא, שכתבה את הדוקטורט שלה על הקהל האנגלי בכדורגל, וכתבה ספר מקסים בנושא + טורים פה.
לסיכום, הפוסט הזה נכון מאוד וצודק בעובדות, הנשים לא עושות מספיק למען עצמן להיות בתקשורת של הספורט.
ואני, היום במשחק הכדורסל של הפועל ירושלים מול מכבי חיפה במלחה, מגשימה "חלום" שלי, ואני אהיה הנערה עם המקל והסמרטוט לנגב את הפרקט בזמן המשחק. זה לבקשתי, ורואה בזה כבוד גדול שנותנים לי. ( אולי אני באמת קצת שרוטה בנושאי ספורט :) )

מנחם לס 9 במרץ 2014

ציפי שמילוביץ יודעת ומבינה ספורט יותר מכמעט כל ההגברים שאני מכיר בתקשורת הספורט הישראלית. ביליתי איתה מספיק זמן בספורט כאן בארה"ב ובשנים שכתבתי במעריב, והיא למעשה היתה העורכת והאדם החשוב ביותר במדור הספורט שם בשנות ה-90 כשמדור הספורט של מעריב היה הטוב מכולם. אבל בטיווי האשה חייבת להיות נאה ומושכת. לכן ציפי חייה ומתפרנסת היום בסן פרנציסקו (או אולי כבר בלוס אנג'לס).

גיל 9 במרץ 2014

מנחם, אתה צודק שהמראה בטלביזיה חשוב יותר לנשים אבל בארה"ב דווקא נראה לי שלא שמים על זה דגש. אבל עזוב את זה, מה אתה אומר על טייגר? ינצח היום בקאמבק או לא?

מנחם לס 9 במרץ 2014

I HOPE!
היה לו אתמול 66

red sox 9 במרץ 2014

מנחם היכולת שלך לומר משהו רע על מישהו גם כשאתה מנסה להחמיא זה משהו שלא לומדים באף אוניברסיטה.

מנחם לס 9 במרץ 2014

בארה"ב לא קיימת כלל הבעייה הזאת. אני מוכן להקשיב או לקרוא את מרי קרילו, רבקה הארלו, חנה סטורם, ארין אנדריוס, לסלי וייזר, מישל טפויה, רחל ניקולס, ג'קי מקמולן, ג'ודי בטיסטה, ליסה אולסן, קתרינה הנלי (וממש עוד עשרות נשים אחרות) לא פחות מכל גבר. אני מזמן הפסקתי לשים לב אם הן גבר או אשה. להזכירכם, רובין רוברטס עצמה החלה בספורט.
האמריקאים מצאו עוד ניצ'ה פנטסטית: הם מצאו אלופות עולם לשעבר שהן מצויינות עם המיקרופון: רק שלוש דוגמאות מהירות: טרה ליפינסקי ב-FIGURE SKATING (שהצליחה כל כך בסוצ'י שהיא הוצמנה גם להיות בצוות המשדר של האוסקאר), או רבקה לובו בכדורסל, או כריס אוורט בטניס. בכל ספורט ללא יוצא מין הכלל הם מצאו אלופת עולם לשעבר באותו ספורט (או אחת שהיתה קרובה לטופ), ומאחר ובארה"ב קורסים ל-SPEECH הם חובה בעממי, בתיכון, ובמכללה – כמעט כל ספורטאי (הקשיבו לצורה בה הם מתראיינים ב-NBA, NFL או כל ספורט אחר) מסוגל לדבר באינטיליגנטיות, ואם מוצאים את הטובים שביניהם – ישנה חווייה לצופה בטלוויזיה שמעולם לא הרגשתי בעברית.

אסף THE KOP 9 במרץ 2014

אופירה אסייג היא כמו אבי ניר.

אנשים אינטליגנטיים שאחראים להזנייה של השידור. יצרני זבל ופורנו רגשות להמונים.

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

אתה באמת חושב שאופירה היא אינטלגנטית? אני חושב שיש לה אינטסטיקטים חדים וחוש לסנסציה, אבל לא יודע אם הייתי הולך עד אינטלגנטית, מהפעמים שיצא לי לשמוע אותה.

אסף THE KOP 9 במרץ 2014

כן.
אינסטינקטים חדים מעידים על אינטליגנציה.
אופירה בכלל לא טיפשה, אבל היא עסוקה בלרדד את הסיקור הספורטיבי.

איש הפח 9 במרץ 2014

אין ספק שהיא אינטיליגנטית. היא לא היתה מגיעה לאן שהיא הגיעה בלי להיות אינטליגנטית. תתעלם מהתדמית שהיא משדרת (או יותר נכון להגיד בוחרת לשדר) ותסתכל על העובדות: אישה שהגיעה מלהיות שדרית קווים לניהול של אחד מאתרי הספורט הגדולים בארץ.
אפשר להגיד עליה הרבה דברים אבל לטעון שהיא לא אינטיליגנטית זה לא אחד מהם.

yoni 9 במרץ 2014

כמו שאתה טוען שגבר לא יכול להבין סיטואציות נשיות כך גם אשה תתקשה לפרשן בצורה כנה סיטואציות ספורט גברי

אריאל גרייזס 9 במרץ 2014

תסלח לי, אבל זה מופרך. כדי לדעת לפרשן כדורגל לא צריך לדעת סיטואציה של חדר הלבשה, צריך להבין בספורט. לך תקרא את איה שורק קודם ואז תגיד לי שהיא צריכה לפרשן סיטואציות של ספורט גברי

אלון 9 במרץ 2014

דיברתי פעם על ספורט עם סטודנטית שכתבה בעיתון של האוניברסיטה, אמרתי לה בסוף שיבוא יום והיא תהפוך גבר אחד למאוד מאושר. נשים שמתעניינות בספורט מבינות לא פחות מגברים. השאלה היא למה ישראליות לא מתעניינות.
לשמוע את דוריס ברק, דיינה אוניל ואחרות זה תענוג.

מנחם לס 9 במרץ 2014

זה לא רק לקרוא ספורט או לחזות בשדרנית. זה גם לחיות עם אשה אוהבת ספורט. התמזל מזלי לחיות כבר 40 שנה עם אשה שחובבת ספורט לא פחות ממני. ברגע זה אנחנו יושבים וחוזים במיאמי נגד הבולס. היא מבינה ויודעת, ובבייסבול אני לפעמים פונה אליה בשאלות. אילו לא היתה שפוטת לייקרס דפוקה, הייתי המאושר באדם..

אלון 9 במרץ 2014

מנחם, אתה בא לגרינסבורו לראות את הטורניר של ה acc?

אלעד 9 במרץ 2014

אז גם היא מבינה שהשנה בלי סנטר נורמלי, סופסוף, להיט אין סיכוי לזכות?

ויכסלפיש 9 במרץ 2014

אני רואה שמנחם ציין את ציפי שמילוביץ, ואזכיר את ורד שפירא שכבר לא כותבת אבל פירשנה במשך שנים ב"כלבו" ומקומוני רשת שוקן ואת לימור שפיגל שכבר שנים מקדמת כמעט לבד את הכדוריד בכלל וכדוריד הנשים בפרט

אזי 10 במרץ 2014

אבל יש גם את השאלה של כמה נשים באמת מתעניינות בספורט.
כי מנקודת המבט שלי יחס גברים/נשים שאוהבים ספורט עומד על 10 ל-1 (ללא שום בדיקה סטטיסטית, סתם דעה שלי)
ואז זה הגיוני למדי כמות הנשים שיש בתקשורת הספורט.

ואם תקח את יחס גברים נשים בתקשורת הכללית (שכאן אולי באמת נעוצה הבעיה), תגלה שהמצב בתקשורת הספורט הוא דומה למצב בכלל התקשרות.

Comments closed