סיכום שבוע 10

אני מוכרח לומר שאני שונא את שיטת הביי של ה-NFL, שגורמת לשבועות עמוסים מאוד ולפעמים לשבועות כמו השבוע שדי דלים במשחקים בכלל ומשחקים מעניינים בפרט. אז מה, לא מצאנו ארבע משחקים לצפות בהם? בטח מצאנו. וגם חזרנו עם תובנות.

ג'טס – פיטסבורג 13-20

אחת הבעיות בלצפות ב-רד זון צ'אנל היא שאתה כבר יודע איך משחקים מסתיימים ואז כשאתה בא לראות משחק בשידור חוזר, יש לך הרבה פחות ציפייה אליו. המצב הזה היה נכון במיוחד השבוע, כשהיו מעט מאוד משחקים שבאמת מעניינים. אז עם מה נשארנו? עם הג'טס. היי, הם מנצחים משחק פעם בתשעה מחזורים, לא נקדיש להם קצת?

יש טענה בחוגים רבים – גם אני אמרתי אותה פה ושם – שהג'טס הרבה יותר טובים מהמאזן שלהם. ובכן, דווקא אחרי שהם ניצחו, אני יכול להגיד בבטחון שלא כצעקתה. הג'טס קבוצה חלשה להחריד.

תסתכלו את המשחק הזה – הג'טס השיגו שני אינטרספשנס מביג בן, עוד כדור על סף הרחבה של פיטסבורג מפאמבל בבעיטת הרחקה, הם לא איבדו את הכדור פעם אחת (שזה די נדיר בהתחשב בזה שאנחנו מדברים על מלך איבודי הכדור, מייקל ויק) – ועדיין בקושי ניצחו. תנו למשחק הזה עוד 5 דקות, והג'טס מפסידים.

מה הופך את הג'טס לכל כך גרועים? בעיקר חוסר היכולת שלהם לנהל התקפה כמו שצריך. יש אוהד ג'טס שמדי פעם מגיב פה גם, שבמשך שנים קילל את בראיין שוטונהיימר וטען שאם רק יעיפו אותו, ההתקפה של הג'טס תשתפר. ובכן, שוטונהיימר כבר לא שם, וכלום לא השתנה. להיפך, זה רק נהיה יותר גרוע.

אם בעבר היה להם ק"ב פוקט פאסר כמו סאנצ'ז, שעם כל הטעויות שלו ידע לנהל התקפה, הרי שהבחירה בג'ינו סמית בלבלה את כל המערכים בקבוצה. ק"ב כמו סמית, או המחליף שלו – ויק – הם שחקנים שדורשים צורת משחק מאוד מסוימת שמותאמת אליהם. וגם צורת משחק כזאת לא תצליח לאורך זמן פשוט בגלל ששניהם ק"בים לא מדויקים (בלשון המעטה) שלא מסוגלים לשמור על הכדור – אולי התכונה הכי חשובה לק"ב, אפילו יותר מאשר אחוזי השלמה.

אז במשחק הזה, די במקריות, מייקל ויק הצליח לשמור על הכדור וגם לשגר טיל לט"ד ארוך, מהסוג שעשה אותו מפורסם עוד מימי אטלנטה,  והג'טס ניצחו – בעיקר כי הקבוצה השניה לא הצליחה לשמור על הכדור. אבל זה לא הופך את הג'טס לקבוצה טובה או אפילו משהו שקרוב לזה. יש להם הגנה עם בסיס לא רע, אבל את כל החלק ההתקפי צריך להתחיל לבנות מאפס ואני חושש שרקס ראיין הוא פשוט לא האיש המתאים לתפקיד.

אצל פיטסבורג, הם הגיעו למשחק הזה כקבוצה הכי חמה בליגה אולי ופשוט נכשלו בכל פעולה התקפית שלהם. לזכות הג'טס יאמר שיש להם הגנה שיודעת ללחוץ יפה מאוד את הק"ב והם הצליחו לחנוק את ביג בן פעם אחר פעם. בדיוק כמו שהרייבנס עשו בחצי הראשון שבוע שעבר, כך עשו הג'טס גם הפעם. לחץ מתמיד וחכם מאוד – כזה שלא מאפשר לביג בן לסרמבל את דרכו החוצה מהפוקט וגם לא מאפשר לו להוציא את המסירה תחת לחץ. ואם כבר הוא הוציא מסירה, הרבה מאוד פעמים היא היתה גרועה והיתה קרובה להחטף.

דבר נוסף שפגע בפיטסבורג, וזה משהו שדיברנו עליו בתחילת השנה, זה החוסר הצלחה שלהם ברד זון. כמה וכמה פעמים הסטילרס הגיעו לעמדה טובה ונאלצו להסתפק בפילד גול (אחד מהם גם הוחטא) ואם נוסיף לזה את כל איבודי הכדור, הרי שקשה מאוד לנצח ככה משחק. הסטילרס גם ויתרו מהר מאוד (מהר מדי?) על משחק הריצה, מול הגנת הריצה המצוינת של הג'טס – בדיוק כמו שהפטס עשו לפני כמה שבועות – אבל כשאתה אפילו לא מנסה, אתה מאפשר להגנה היריבה למקד את המאמצים שלה בדבר אחד בלבד ועושה להם את החיים הרבה יותר קלים.

 

סיאטל – ניו יורק ג'איינטס 17-38

מהסתכלות על תוצאת המחצית של המשחק הזה (17-14 לג'איינטס) היית יכול לחשוב שראינו פה שתי מחציות שונות לחלוטין. במפתיע, זה לא המצב. לטעמי, ראינו מחציות מאוד דומות, כששתי הקבוצות עושות פחות או יותר את אותם הדברים התקפית – אבל בהצלחה שונה.

הג'איינטס נתנו מחצית ראשונה לא רעה בכלל שבה הם אמנם לא הצליחו להאט יותר מדי את התקפת סיאטל, אבל כן הצליחו מהצד שלהם לשים די הרבה נקודות על הלוח. הדרך שבה הם עשו את זה – בדיוק כמו במשחק הקודם שלהם – היה חזרה לאותה שיטת התקפה ישנה שאיליי אוהב. ריצה, ריצה ואז זריקה ארוכה ועמוקה. אמרתי אחרי המשחק הקודם שהג'איינטס יצטרכו להזהר מרגרסיה ואני חושש שזה בדיוק מה שקורה. איליי אמנם עדיין לא מאבד את הכדור הרבה, אבל שיטת המשחק הזאת היא מאוד בעייתית, וראינו את זה מצוין בחצי השני.

הסיבה שהיא בעייתית היא כי קודם כל משחק הריצה של הג'איינטס פשוט לא מספיק טוב. פציעות של רצים, אופנסיב ליין לא מספיק טוב – לא משנה מה הבעיה, אבל אם הקבוצה השניה יכולה לעצור אותך על שניים-שלושה יארד כל פעם, אתה פשוט לא מאיים עליה.

הסיבה  השניה היא שהסתמכות על מסירות ארוכות טובה כשליריבה אין הגנה אחורית, שזה לא המצב עם סיאטל. במחצית הראשונה זה עבד מעולה, כי סיאטל לא באו מוכנים והשאירו את בקהאם ג'וניור (נהדר, דרך אגב, ויחד עם חזרה של קרוז שנה הבאה, לג'איינטס יש צמד רסיברים מצוין) באחד על אחד שבו הוא הצליח לשרוף את הקורנר שלו פעם אחר פעם. בחצי השני סיאטל כבר באו מוכנים, שמרו אותו הרבה יותר צמוד – ולג'איינטס לא נשאר יותר מדי במחסנית.

מהצד של סיאטל, הם חזרו במשחק הזה לבסיס במשחק ההתקפה שלהם, וזה כמובן משחק הריצה. מרשון לינץ' הוא עדיין בהמה גדולה שקשה מאוד לעצור, וכשמשחק הריצה של סיאטל עובד, הם שולטים בקצב השעון והופכים למכונה מאוד יעילה – בטח בבית. עוד דבר שתרם למשחק ההתקפה הוא העובדה שווילסון ניצל את הרגליים שלו הרבה יותר. ראינו אותו עוזב את הפוקט ומשיג דאונים ראשונים עם הרגליים, כולל מספר מהלכים מתוכננים כאלו. את החלק הזה אני קצת פחות אוהב. מול קבוצות דלילות בהגנה זה יכול לעבוד, אבל קבוצה שמסתמכת על הריצה בלבד הופכת להיות חד מימדית והרבה יותר קלה לעצירה. אם וילסון מנצל את הרגליים שלו זה צריך להיות למספר מצומצם של מהלכים ורק במקרים שאין ברירה, אחרת הוא עשוי להפוך לעוד קפרניק.

Marshawn-Lynch.media.400

מי מפלצת? מרשון לינץ'

 

סן פרנסיסקו – ניו אורלינס 24-27

אז הניינרס ניצחו את זה. אל תקלו ראש – לנצח באולם הביתי של הסיינטס זה אחד הדברים הקשים ביותר בליגה היום, עם כל הבעיות שיש לסיינטס.

דיברתי מוקדם יותר על תכונה של ק"ב של לשמור על הכדור ואני חושב שבהקשר של דרו בריס (וגם קפרניק, במידה) שווה להרחיב על זה. בריס אף פעם לא היה, בניגוד לבריידי או פייטון, ק"ב שמצליח להמנע מאיבודים. אבל היו לו תכונות אחרות שהצליחו לחפות על כך. הוא מוסר באחוזי השלמה גבוהים מאוד, הוא זורק להרבה ט"ד וכמובן – הוא שם כמויות יארדים עצומות על הלוח. למעשה, בריס חשוב לקבוצות שהוא משחק בהן לא פחות מאשר פייטון לקבוצות שלו. ועם מספרים כאלו – יותר מ-5000 יארד בכל שנה, אחוזי השלמה קבוע מעל 65% (למעט לפני שנתיים) – אתה מוכן לסבול אחוז אינטרספשן טיפה גבוה. בכלל, הכמויות שבריס זורק אומרות שבסופו של דבר הוא יצטרך להחטף.

השנה הזאת לא שונה בהרבה משנים קודמות – בריס משלים ב-68% וימסור לאיזור ה-5000 יארד, אבל היחס ט"ד-חטיפות שלו מתחיל להיות מדאיג. לא רק שאחוז הט"ד שלו נמוך מאוד (רק 18 ט"ד עד עכשיו, בקצב להכי מעט שלו זה 5 שנים) מה שלדעתי נובע בעיקר מהחוסר בג'ימי גראהם בחלקים נרחבים מהעונה, גם כמויות האינטרספשנס שלו נמצאות בחלק הגבוה, והוא בדרך ל-20 כאלו.

אם כך, כשמסתכלים על המשחק הזה, נראה שהיה דמיון גדול בין שתי הקבוצות. כמעט אותו זמן פוזשן, אותה כמות ריצות פחות או יותר, אותה כמות כמעט יארדים על הקרקע. ואז אתה מסתכל על נתוני המסירה ורואה שדרו בריס מסר הרבה יותר, ליותר יארדים ובאחוז השלמה גבוה יותר מאשר קפרניק, בעוד קפרניק חטף פי שניים סאקים ולהרבה יותר יארדים. אז איך ניו אורלינס הפסידו את המשחק?

ובכן, איבודי כדור, זה כל הסיפור. רק אחד כזה לקאפרניק (פאמבל טפשי) בעוד שלושה כאלו לדרו בריס – שני אינטרספשנס והפאמבל ששם את הניינרס בעמדת בעיטה מצוינת לניצחון בהארכה. והנה אנחנו חוזרים לנקודה הראשונה. לשמור על הכדור – חשוב לא פחות מאשר למסור להרבה יארדים.

בהערת אגב, זאת גם הסיבה שאני לא בטוח שעם כל ההצלחה של דטרויט השנה, הם יצליחו לשחזר אותה בפלייאוף.

לגבי הניינרס – זה היה משחק מעניין מבחינה הגנתית שלהם. הגנת הריצה, שתמיד היתה החלק החזק שלהם, התקשתה מאוד ונתנה יותר מ-120 יארד לאינגרם. לעומת זאת הגנת המסירה עשתה סך הכל עבודה לא רעה – כל פעם שאתה מגביל את בריס לפחות מ-300 יארד, כנראה שאתה עושה משהו טוב. כריס בורלנד נראה כרגע טוב מאוד בתור המחליף של פטריק וויליס (שבינתיים גמר את העונה) אבל משהו כנראה חסר בצדדים של הגנת הריצה של הניינרס – המקום שבו אינגרם בדרך כלל עושה את היארדים שלו – אולי בעיית מהירות. אלדון סמית אמור לחזור שבוע הבא, נראה אם זה משתפר.

העניין הוא, אם לצטט את ידידי אמיר ציפורי, שהבעיה אצל הניינרס היא לא ההגנה. דווקא הניינרס עבדו נכון במשחק, במיוחד בחצי הראשון, וחזרו לבסיס של להריץ את הכדור. והם צריכים להמשיך עם זה כמה שרק ניתן. אבל כשהריצה נתקעת, קפרניק כרגע הוא אופציה בעייתית מאוד. ואני יותר ויותר חושב שלא האופנסיב ליין (הלא הכי מוצלח כרגע, יש להודות) הוא הבעיה. כשאתה רואה את קאם ניוטון חוטף תשעה סאקים, את קפרניק חוטף 12 בשני המשחקים האחרונים – כשכל סאק הוא לאיבוד משמעותי של יארדים – די ברור שמשהו פה לא עובד כמו שצריך. קפרניק יכול להיות מדהים (כמו במסירה שלו בדרייב המשווה) והוא יכול להיות איום ונורא. חוסר היציבות הזה כרגע הוא הוא הבעיה העיקרית של הניינרס.

 

אריזונה – סט לואיס 14-31

התלבטתי אם בכלל לראות את המשחק הזה, האם יש בכלל משמעות לאבחנות שלי אחרי הפציעה של קארסון פאלמר. ובכן, בהחלט יש משמעות.

למעשה, כשפאלמר נפצע, הראמס היו ביתרון שלוש. ואז נכנס דרו סטנטון ובדרייב יפה מאוד, כולל מסירת עומק מצוינת עם כל ההגנה של הראמס (שדי התעללה בפאלמר במשחק) על הראש, הוא העלה את אריזונה ליתרון. אבל לא זה היה הסיפור, אלא שלושת הדרייבים הבאים של הראמס, שהסתיימו ב- חטיפה, חטיפה שהוחזרה לט"ד (חטיפה עצומה, דרך אגב, של פטריק פיטרסון האדיר) ולקינוח – פאמבל שהוחזר לט"ד.

וזה הסיפור האמיתי של הקארדינלס השנה – הגנה. ברור שסטאנטון, עם כל הדרייב היפה הזה, הוא לא מחליף באמת ראוי לפאלמר. זה לא שפאלמר היה מהעילית של הליגה מאז הפציעה ההיא בסינסי (וזה נורא עצוב המקרה שלו, איך כל פעם שהוא עומד בפני שתיה מהבאר, הוא חוטף פציעה נוראית כזאת), אבל הוא בהחלט ק"ב סולידי שמתאים בול לאריזונה, עם הכלים ההתקפיים שיש להם ועם ההגנה הנהדרת הזאת.

אבל, לאור היכולת ההגנתית, אפילו שזה היה רק מול אוסטין דיוויס (שהוא לא הפתרון להתקפה של הראמס, לצערי), אני לא בטוח שגם עם דרו סטנטון – שכבר שיחק לא מעט השנה, צבר ניסיון וגם ניצח משחקים – אריזונה לא יכולה ללכת רחוק.

לאריזונה עוד יש לפגוש את סיאטל פעמיים, את הניינרס ואת דטרויט שבוע הבא – אחריהם נדע יותר על כמה באמת הקבוצה הזאת טובה. בינתיים, אם אתם רוצים לראות איך התקפה יכולה לשחק – עם לחץ לא פוסק על הק"ב, עצירת הריצה ותיקולים יפים – אריזונה היא הכתובת שלכם.

 

חוץ מזה:

– באיזה נקודה יחליטו בסינסי לנסות אופציה אחרת מאנדי דלטון?

– ואולי נחליט כבר – זה דלתון, או דלטון?

– 29 ניסיונות זריקה לאלכס סמית, 15 ניסיונות ריצה לג'מאל צ'ארלס – הרץ עם ממוצע היארדים לנשיאה הגבוה בהיסטוריית הליגה. תגידו מה שתגידו על אנדי ריד, האיש עקבי.

– זוכרים שאמרתי שמארק סאנצ'ז מתאים כמו כפפה להתקפה של האיגלס? ובכן, זה הופך להיות די קל כשההגנה שלך כל כך דומיננטית

– מי שראה את המחצית הראשונה של דנבר מול אוקלנד, ראה את המסירות של פייטון נתקלות פעם אחר פעם בידיים המונפות של שחקני קו ההגנה של הריידרס. אני לא זוכר אי פעם שראיתי כל כך הרבה Batted balls, בטח לא לשחקן עילית כמו פייטון. יכול להיות שמישהו בריידרס עלה על משהו?

– גם הקארדינלס וגם אריזונה סטייט – קבוצת הפוטבול מכללות שמשחקת בפיניקס רבתי – על מאזן 8-1. אני מוכן להתערב שזה לא קרה אי פעם.

– חשבתם שג'ים הארבו בחור עצבני? אתם צריכים לראות את ארינאס, המאמן של אריזונה.

– כמה ניצחונות הקבוצה שתנצח את ה-NFC דרום תצטרך, 6? 7?

***

לפני שאני אשכח, משחקי השבוע בליגת ה-IFL, שמתחילה השבוע את העונה הסדירה שלה:

יום חמישי, 20:30 באיצטדיון קראפט בירושלים, אריות ירושלים נגד פתח תקווה.

יום שישי, 10:00, אוניברסיטת תל אביב, חלוצי תל אביב נגד מורדי יהודה.

מוצ"ש, 21:00 באר שבע, הנחיל השחור נגד מלכי ירושלים.

25 Comments

גיל שלי 12 בנובמבר 2014

ההגנה של הג'איינטס נראתה מפורקת לחלוטין במשחק הזה. לא ראיתי אף הגנה שנותנת 350 יארד על הקרקע כאשר השביעייה הקדמית כולה משחקת בלי שום הבנה של שיטת המשחק שלהם, לא שומרים את הקצה, שחקנים הולכים לאותו מקום ויוצרים פערים אדירים, וכאשר בשעה טובה מגיעים ללינץ' נותנים לו ליווי אוהד עד שהוא מחליט לרדת לקרקע.
איליי שיחק טוב מאוד, פרט למסירה אחת איומה, לא ראיתי שום רגרסיה, כשההגנה נותנת שטיח אדום להתקפה ממול, איליי חייב לקחת יותר סיכונים, וזה מה שהיה במשחק הזה.

אריאל גרייזס 12 בנובמבר 2014

רגרסיה לשיטת המשחק הישנה. הוא ויתר על הווסט קוסט אופנס שהיתה הדרך שבה הוא שיחק מרבית השנה. הוא לא עושה את הטעויות של פעם, אבל חוץ מזה זה בדיוק כמו קודם.
והמסירות הארוכות באו הרבה לפני שהוא היה צריך לקחת סיכונים, בשלב מוקדם של המשחק כשהיה שיוויון ויתרון לג'איינטס (שנוצר בזכות אותן מסירות.

גיל שלי 12 בנובמבר 2014

המסירות הארוכות הן משהו שהתכוונו כל הזמן להכניס לתוך ההתקפה, בניגוד לפעם, הוא לא לקח מסירות ארוכות מסוכנות כשהפעילו עליו לחץ, אלא העדיף לזרוק החוצה, בדיוק בהתאם לתבנית של העונה הנוכחית. הבעיה בריצה היא לא בקו, וויליאמס פשוט עדין לא יודע לקרוא את הפתחים, ג'נינגס רץ עם אותו קו פי שניים לנשיאה, ופי שלושה יארדים עד למגע. בכל מקרה הבעיה האמיתית שלנו השנה היא ההגנה, בכל מקרה זו כנראה העונה האחרונה של קופלין ושל כל שאר המאמנים פרט למקאדו, שיהיה המאמן הראשי בשנה הבאה

אופיר גולדשטיין 12 בנובמבר 2014

שלום לכל עכברי הפוטבול, מוזמנים להרצאת פוטבול של "ספורט על הבר" בשיתוף עם IFL שלאחריה שידור של הקרדינסל נגד הסיהוקס.
https://www.facebook.com/events/1481037722174563/

גיל 12 בנובמבר 2014

דווקא אוסטין דיוויס נראה לי ק"ב טוב שצריך להשתפשף בליגה. הוא מצליח לא רע בסיטואציה קשה. לגבי סטנטון, אני חושב שהוא יהיה בסדר גמור ולאריזונה יש סיכוי ממשי בפלייאוף. איזה סיפור זה יהיה אם יגיעו לסופרבול אצלם בבית.

ק. 12 בנובמבר 2014

הסיבות שהתוצאה לא הראתה את ההבדל במספרים בין ההתקפות של הסיינטס והניינרס:
1. באמת האיבוד הראשון כמו שכתבת – כמעט שווה ערך לפיק סיקס. האיבוד השני היה בסוף המחצית ולא היה קריטי (הפסד של פילד גול).
2. מזל גדול לניינרס – שבדרייב של 1 מ-7 בהשלמות הוא מגיע לפילד גול המשווה – אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

ה-NFC דרום באמת חלש אבל המאזן של הסיינטס, על אף שנחלשו השנה, מטעה – 4 מתוך 5 הפסדים הגיעו בלוזריות מרשימה אחרי שהובילו דקה לסיום – יכול היה להיות בקלות 6-3 או 7-2 לטובתם. בנוסף, מאז החזרה של מרק אינגרם הם נראים טוב יותר בכל משחק מהקבוצה שמולם.
באותה מידה אגב, דטריוט ניצחו את השלושה האחרונים במהפכים לא סבירים (למרות שאולי עם מגהטרון לא היו נכנסים לבור).

אריאל גרייזס 12 בנובמבר 2014

כמו שאמרתי, אני לא מאמין שדטרויט טובה כמו המאזן שלה. סטאפורד לא יודע לשמור על הכדור. מה שכן, יש להם הגנה הרבה הרבה יותר טובה מזו של הסיינטס.

גיל 12 בנובמבר 2014

גם שון פייטון מזייף. בסוף המחצית הם לא השתמשו בפסקי זמן בצורה נכונה והתבזבז להם הזמן סתם ככה. אבל לניינרס באמת היה הרבה מזל במשחק הזה.

ק. 12 בנובמבר 2014

נכון (לשניכם).
חלק מההפסדים הבאמת מיותרים של הסיינטס הם על שון פייטון ורוב ראיין

ניינר 12 בנובמבר 2014

אחת ולתמיד-דולטון (עם שני חולם)

אריאל גרייזס 13 בנובמבר 2014

איך הגעת לדולטון רק אתה יודע. כותבים את זה dalton, מאיפה ה-ו הראשונה שלך ממש לא ברור

רוג'רס אהרון 12 בנובמבר 2014

ואף מילה על על מה שהאורזים עשו לדובונים?
ללא ויכוח ה mvp של הליגה.

גיל 12 בנובמבר 2014

חכה, יבוא עומרי ויאמר לך שזה של בריידי להפסיד. אני מסכים איתך שמכל הק"ב, כרגע רוג'רס הוא המוביל, אם כי נראה שהוא שיחק נגד קבוצת תיכונים.

גיא 12 בנובמבר 2014

רוג'רס – מרחף כמו פרפר, עוקץ כמו דבורה.

επτά 13 בנובמבר 2014

מעבר למבחן העין שבו לא קשה לראות שיש לו הכל (דיוק, כוח בזרוע, יכולת אדירה להאריך מהלכים, ניידות מהטובות שתמצא בק"ב לבן וכו'), הייתה השבוע מיני-כתבה ב-ESPN בנוגע ליעילות שלו מבחינה סטטיסטית. מלבד זה שהוא מוביל בקטגורייות ה-QBR ופאסר רייטינג – יחס האינט-TD שלו הכי טוב בליגה, יש לו הכי הרבה יארדים פר ניסיון מסירה ואולי מעל הכל – הפאקרס שמים TD ב-38% מהדרייבים שלהם (דנבר היחידים שמתקרבים לנתון הזה עם 32%).

מת עליו.

אלעד כץ 12 בנובמבר 2014

לגבי הג'טס, מסכים שההתקפה שלהם חלשה להחריד. עם כמות איבודי הכדור שלהם בחמש שנים האחרונות פלא שעוד נשארו להם כדורים לשחק איתם.
וזה כנראה לא הולך להשתפר עם ויק.
אבל הם לא חלשים כמו המאזן שלהם. ההגנה עדיין נותנת עבודה. להזכירך הם היו כפסע מלנצח את גרין ביי, שיקגו ואתכם.
אני לא יודע מה מצב הק"ב בדראפט הקרוב, אבל אולי טאנקינג זו אופציה לא רעה במצבנו.
לגבי ראיין, אני חלוק. הוא לא מאמן ראשי טוב, וסביר שלא יהיה מוכן לפיחות במעמדו ולעבור להיות מתאם הגנה בלבד. אבל מאמנים טובים לא קל למצוא ומי אמר שהבא שיבוא יהיה טוב יותר.

גיל 12 בנובמבר 2014

אגב, ההצלחה של קלדוול מפתיעה למדי על רקע האפרוריות שלו באינדי, אם כי הוא זכה בסופרבול עם בולטימור בתור מתאם התקפה וראינו מה קורה איתם מאז.

עורב סגול 13 בנובמבר 2014

מאז קולדוול עזב התקפת הריצה של בולטימור עלתה מ30 בליגה למקום רביעי והתקפת המסירה מ18 ל8. אז מה קורה איתם בלעדיו?

גיל 13 בנובמבר 2014

זכו באיזה סופרבול. אבל זה רק מדגיש מה שאני אומר. הוא לא נחשב לאיזה מאמן התקפי גאון והיה להם הרבה מזל בריצה לסופרבול ובינתיים הוא עושה פלאים בדטרויט, לא משהו שניתן לזלזל בו.

שי 12 בנובמבר 2014

"לסרמבל"? סליחה מראש על הבורות.
ו-ווילסון מנצל את הרגליים בצורה אינטליגנטית, אין פה חידוש. להכין כמה תרגילים בהתאם מאפשר לקבוצה לגוון קצת – אלמנט פסיכולוגי שצריך להיות חשוב מאוד בשביל סיאטל השחוקה – להרוג משחקים עם פחות מאמץ ולשמור עוד כמה קלפים בשרוול.

גיל 12 בנובמבר 2014

הוא התכוון לסקרמבל מלשון סקרמבל.

רוני 12 בנובמבר 2014

סופסוף אריזונה מקבלים קצת פרגון.. לפאלמר באמת מזל רע (יחסית לאדם שהרוויח מעל 100 מליון דולר בקריירה), גם הפציעה הקודמת שלו בסינסנטי וגם זו באו שבוע אחרי שהוא חתם על חוזים ענקיים.
סטנטון הוא באמת לא רע, אבל פאלמר היה הרבה יותר טוב בדאון 3, אפילו אחד מהטובים בליגה בקטגוריה. אם סטנטון יצליח לשפר את הדיוק שלו ומשיך לשמור על הכדור, יש לנו סיכוי ללכת רחוק. חוצ'מזה שזה כבר השחקן הפותח השמיני או משהו כזה שהלך לאריזונה העונה. עד עכשיו כל המשחקים היו ממש מהנים לצפייה. אחת ההתקפות היותר מעניינות והגנה חזקה שהולכת הרבה על בליצים. יהיה משחק מייגע מול דטרויט לדעתי. שתי ההתקפות יהיו מתוסכלות ביותר..
מה עובר על הסיינטס? המסירה האחרונה של קאפרניק הייתה פשוט שטות מוחלטת של המגן, אם הוא נשאר באזור שלו הם סוגרים את המשחק.. ונראה לי שזה לא פעם ראשונה שהם עושים שטויות כאלה.

עידו ג. 13 בנובמבר 2014

לא צריך להגזים, רק ארבעה פותחים סיימו את העונה (אוקיי חמישה אם סופרים את הפאנטר). קמפבל חזר כשטיילור ושונס יאמורים לחזור בשבועות הקרובים. בכל מקרה התמודדות עם פציעות היא חלק אינטגרלי מעונת פוטבול של כל קבוצה. המצב אצל הניינרס לדוגמא חמור בהרבה ואף אחד לא מרחם עליהם.

גיל 13 בנובמבר 2014

זה לא רק הפותחים שסיימו את העונה אלא גם אלו שעזבו שהיו מאוד משמעותיים כמו קרלוס דנסבי.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 13 בנובמבר 2014

טוב אז תוסיף את דנסבי ואם אתה ממש מתעקש גם את מנדנהול, אילו שתי עזיבות שהיו ידועות לפני שהתחילו לעצב את הסגל לעונה.
הקטע המשמעותי הוא שמתוך השביעייה הקדמית בהגנה של העונה שעברה כרגע 5 הלכו והקארדס התגברו על זה באופן די מרשים.
ההתקפה נשארה יחסית בריאה למעט העניין המינורי הזה עם הק"בים.
בכל מקרה אחת הסיבות להצלחה של הקארדס היא שאריאנס לא מוכן לתת לקבוצה להשתמש בחוסר של שחקן זה או אחר כתירוץ להפסדים.

Comments closed