יומן ברזיל (14) – חצי סיכום

קצת סיכומים לקראת סיום התקופה שלי בברזיל

כמו שיש חצי גמר מחר, אז גם יש חצי סיכום.

למה חצי? כי היום הוא היום האחרון שלי על אדמת ברזיל. את חצאי הגמר והגמר אני כבר אראה בארץ. וזאת הזדמנות לא רעה לסכם כל מיני דברים. לאו דווקא כדורגל נטו.

מיום שאני זוכר את עצמי רואה ספורט, להיות במונדיאל היה החלום. אבל איכשהו הוא תמיד נשאר בדיוק משהו כזה – סוג של חלום שאף פעם לא עשיתי משהו כדי לממש אותו. גם כשהמונדיאל היה לא רחוק מהארץ, ב-2006, ולא היו לי יותר מדי מחויבויות (הייתי נטול ילדים באותה תקופה) לא ממש פעלתי בנידון. אין לי שום הסבר אמיתי למה חוץ מאשר שכנראה לא רציתי מספיק.

מה השתנה הפעם? ברור מראש שזה היה בגלל ברזיל.

לברזיל יש קסם מיוחד בעיניי. גם היא היתה סוג של חלום בלתי מושג. טיול אחרי צבא לא יצא לי לעשות ויחד עם השורשים המשפחתיים שלי פה, ברזיל הפכה למשהו קוסם במיוחד.

השילוב של השניים האלו – מונדיאל וברזיל, ברזיל וכדורגל, הפך לאירוע שפתאום לא יכולתי להרשות לעצמי לוותר עליו.

אשתי טוענת שפחות או יותר הודעתי לה שאני נוסע למונדיאל וכנראה שזה מה שהיה. לזכותה יאמר שהיא זרמה עם זה.

*

אז איך מסכמים חלום?

שאלה טובה.

אני אנסה לפצל את התשובה שלי לשניים דווקא – הברזיל והכדורגל.

נתחיל בברזיל.

אני חושב שזה יהיה יומרני מבחינתי לנסות להגיד משהו כוללני על המדינה החמישית בגודלה בעולם שגרים בה יותר מ-200 מיליון איש על סמך ביקור של שלושה שבועות בשלוש ערים בסך הכל. אין לי מושג איך חיים אנשים בכפרים של האמזונס, לא ממש פגשתי אנשים מהפבלות ואת רוב הזמן שלי ביליתי באיזורים תיירותיים למדי.

לכן, אני לא אנסה לייצר איזה שהן קביעות מכלילות כמו "האנשים בברזיל תמיד שמחים". אני כן אנסה לשים את האצבע על כמה נקודות ששמתי לב אליהן:

– הדבר הראשון שקופץ לעין בכל מקום בברזיל, והזכרתי את זה קצת אצל דורפן, זה נושא הצבע. או יותר נכון – הגיוון בצבע.

אתה הולך ברחובות ורואה אנשים בכל גוון אפשרי. זה לא ארה"ב, למשל, שבה יש לבנים ושחורים ועוד קצת בינהם (אם נשאיר בצד את ההיספנים – שגם הם לא מתערבבים).

אין שום ספק שלצבע כן יש משמעות בברזיל – המעמד הגבוה רובו ככולו לבן בעוד המעמד הנמוך רובו שחור (בגוון זה או אחר). אבל זה נובע – כמו במרבית המקומות בעולם – מנקודת ההתחלה של אותם אנשים. המתאם הגבוה ביותר לסיכוי שלך להצליח בחיים ינבע מאיפה התחלת אותם. וזה נכון שבעתיים בברזיל, שם ההבדלים בין החינוך הציבורי לחינוך הפרטי הם עצומים.

אבל, אם נשאיר שניה את הנושא הכלכלי, הרי שהליכה ברחוב הברזילאי מגלה עיוורון צבעים רציני. זוגות במבחר צבעים ומינים – משהו שלא תמצא בארה"ב וממה שאני מבין – בטח לא בדרום אפריקה.

אני לא רוצה לעשות הסקת מסקנות לגבי מה שקורה בארץ, שם המצב מורכב יותר, אני רק אגיד את הדבר הזה – גזענות היא לא דבר מולד. שנאת השונה היא משהו שמחונכים אליו. אם אתה מתרגל למישהו ששונה ממך שהוא בדיוק כמוך – ככה בדיוק תתייחס אליו.

– הדבר השני שמאוד בולט בברזיל (שוב, שאני ביקרתי בה) זה עד כמה החיים מתנהלים ברחובות, שזה משהו שאתה כבר כמעט לא רואה בעולם המערבי.

אנשים מבלים ברחוב חלק נכבד מאוד מהזמן שלהם, למרות שמזג האוויר הוא לאו דווקא אופטימלי לכך (חם, לח וגשם נופל פתאום בלי התראה מוקדמת). תמצא אותם בכל קרן זווית, שותים בירה, מדברים, מקפיצים כדור. המושג של ה"שכונה" שכמעט נשכח מאיתנו בארץ, עדיין חי וקיים פה.

נהוג הרבה פעמים להאשים את הטכנולוגיה המודרנית בהסתגרות בבתים, אבל ממה שאני ראיתי גם בברזיל לכל אחד יש סמארטפון, יש ווי-פיי בכל פינה ובטלוויזיה יש מיליון ערוצים (אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי זה העובדה ששידורי HD פה נפוצים עוד הרבה יותר מהארץ. כל מסעדונת קטנה שמה מסכי HD גדולים שתוכל לראות את המשחקים). ועדיין, אנשים מבלים עם אנשים אחרים. אולי זה נובע מטכנולוגיה אחרת (מזגנים בבתים, למשל, שיש פה מעט מאוד), אולי זה בגלל שמחיר הבירה פה זול כמו מים ואולי זה סתם עניין של הרגל.

– קשה גם להתעלם מהחלק הבעייתי יותר של ברזיל. למרות שברוב המקומות שבהם הסתובבנו הרגשנו בטוחים למדי, עדיין יש תחושת חוסר ביטחון אישי די גדולה. אתה מזהה אותה בקלות בעובדה שכל בניין מסורג, נעול ומוקף לרוב גם בגדרות תיל. בשכונה אחת ששהינו בה בבלו הוריזונטה, שהיתה עשירה מאוד, לחלק מהבתים היתה אפילו גדר חשמלית.

גם העוני פה הוא משהו שאפשר להתעלם ממנו אם רוצים אבל מדי פעם הוא קופץ עליך בדמות ילד מקבץ נדבות או שכונה מטה ליפול שאתה רואה בדרך לשדה התעופה.

אבל אני חושב שמאחורי כל זה מסתתר לקח אחר בכלל, שנקרא – דברים שרואים מכאן.

אני יודע שבארץ ובכל העולם יש אנשים שהזדהו מאוד עם הברזילאים שיצאו להפגנות נגד הנשיאה דילמה. מרביתם של אותם ישראלים בטוחים שהמפגינים הללו מגיעים מהשכבות החלשות שכועסים מאוד על הכסף שמבוזבז על איצטדיוני ענק ועל השחיתות בשלטון.

ובכן, משיחות עם אנשים פה מסתבר שלא כך היא.

הנשיאה דילמה דווקא פופולרית להפליא בקרב העניים. העניים אמנם כועסים מאוד על פיפ"א, בעיקר כי פיפ"א הכתיבה כללים שמאוד זרים למקומיים ומנעו מהם להרוויח כמו שהם חשבו, אבל הכעס על הממשלה והנשיאה מגיע בכלל מהשכבות המבוססות.

זה לא סתם שהיא קיבלה קריאות בוז צורמות בטקס הפתיחה, כי הרי מי שנוכחים באיצטדיון הם האנשים עם הכסף, ממעמד הביניים ומעלה.

מסתבר שהנשיאה היא מנהיגת המפלגה הסוציאליסטית, שנבחרה על ידי השכבות הנמוכות (הנשיא הקודם, לולו, הכניס תקנה שנותנת כסף למשפחות ששולחות את הילדים שלהם לבתי הספר. אחד התנאים לקבלת הכסף הוא הצבעה בבחירות, מה שגרם כמובן לייצוג גבוה מאוד לשכבות הנמוכות) ודווקא מעמד הביניים מרגיש, אולי קצת כמו מצביעי "יש עתיד" לדורותיהם, שגונבים לו את המדינה.

אני לא מתיימר להבין את המצב בברזיל עד הסוף אבל מה שחשוב להגיד זה שהגישה של לדעת יותר טוב מהאנשים במדינה מה טוב להם היא לפעמים סתם קולוניאליסטית. תנו לעם הברזילאי להחליט אם הוא מרוצה או לא.

וזה בלי קשר לכך שפיפ"א מושחתת ואיומה.

*

אחרי שדיברתי על ברזיל, אני אדבר גם קצת על כדורגל בברזיל.

טוב, אתם מכירים את כל הקלישאות. כולן נכונות.

כדורגל רואים ומדברים פה 24 על 7. בטח בתקופת מונדיאל. בכל שעה שתפתח את הטלוויזיה תמצא שידור של משחק ובטח ובטח פרשנות על נבחרת ברזיל. הרגע המרגש ביותר במשחק של הולנד-קוסטה ריקה בכלל לא היה קשור למשחק עצמו אלא כשהקהל בספונטניות התחיל לשיר שירי אהבה לניימאר.

גם הקלישאה על הילדים שמשחקים כדורגל בכל פינה נכונה. אתה הולך על החוף בריו ואתה רואה אנשים שמקפיצים כדור והיו גורמים לכדורגלני ליגת העל שלנו להחוויר (איך מכל כך הרבה כדורגלנים מוכשרים לא הצליחו למצוא פה חלוץ יותר מוכשר מפרד,זה באמת נשגב מבינתי). זאת מדינה באמת חולה על כדורגל – וגם על ספורט באופן כללי.

למרות שיש אנשים שמאוכזבים משלבי ההכרעה, אני חושב שאין בכלל ספק שהמונדיאל הזה הוא הצלחה. והוא הצלחה בעיקר בגלל המקום שבו הוא נערך – מקום שבו התשוקה למשחק היא אדירה.

ואם יש משהו שאני לוקח איתי מפה – זה את זה.

את אוהדי צ'ילה במשחק מול ברזיל שלא הפסיקו לשניה לעודד והסתובבו חפויי פנים אבל עדיין גאים אחרי ההפסד בפנדלים.

את אוהדי ברזיל שניחמו אותם – וגם את אלו שלעגו להם (יש גירסה מקומית של הלהיט של הצ'יליאנים "צ'י-צ'י, צ'י-לה" שאני לא מבין מה הם אומרים בה, אבל זה נשמע מה זה גס).

את ה"אלא לה בלה!" של הצרפתים

את אוהדי אקוודאור נדחסים איתנו ברכבת התחתית, מאושרים עד הגג מהנבחרת שלהם.

IMG_4651

את אוהדי קוסטה ריקה במשחק נגד הולנד שהצליחו לסחוף איתם איצטדיון שלם לשיר "אולה אולה אולה, טיקוס טיקוס". ואחר כך גם נשארו דקות ארוכות להריע לשחקנים שלהם.

את הרעש ברחובות אחרי הגול של דוד לואיז.

את האמריקאים, שהציפו את סלוודור וריו בקריאות USA

את הקנדים, שלא ממש סגורים על עצמם אז בחרו לעודד גם את האמריקאים (אתם יכולים לדמיין סקוטי או אירי מעודד את אנגליה?)

את הקולומביאנים והבלגים, ההולנדים והארגנטינאיים, היפנים והמקסיקנים הנהדרים. וגם את הישראלים, שהיו בכל מקום עם הדגלים שלהם ויכלו רק לדמיין איך זה יהיה אם הנבחרת שלהם אי פעם תגיע למעמד כזה.

כי מונדיאל הוא פשוט מאוד ומעל הכל – חגיגה של אוהדים.

חמישה משחקים צפיתי, שלושה מתוכם הסתיימו ב-0-0 (למזלי, שניים מתוכם היו משחקי הכרעה, אז נמנע ממני התסכול) ועדיין כל רגע במשחקים, לפניהם ואחריהם היתה חוויה עצומה. אבל לא פחות עצומה היתה החוויה מסביב למשחק. להיות ב"פאן פסט" עם כל האוהדים. לשבת איתם במסעדות, לראות איתם משחקים.

אם יש לקח שאני לוקח איתי מכאן זה שבמונדיאל בכלל לא חשוב איזה משחקים אתה רואה באיצטדיון. זה לא מה שאתה זוכר אחר כך בכל מקרה. מה שחשוב זה להיות שם כשזה קורה. מהבחינה הזאת, להיות במונדיאל בשלבי הבתים – אז יש שלושה וארבעה משחקים בכל יום, בלי ימי הפסקה – עדיף בהרבה על השלבים המאוחרים, אז מגוון האוהדים שאתה רואה מצומצם בהרבה וגם כמות המשחקים נופלת דרמטית.

עוד שני משחקים, ברזיל. רק עוד שניים.

 

אז מה יהיה?
לקראת חצאי הגמר

36 Comments

אריק האחר 7 ביולי 2014

לקנא.
מה שבארץ קרה בשבועות שהייתה בחוץ
לא להאמין.
יתכן שאתה חס וחלילה נוחת למלחמה !!
ברוך הבא.

גיל שלי 7 ביולי 2014

בולסה פמיליה היה שם התכנית שאתה מתאר. בזכותך אני מרגיש שגם אני הייתי קצת בברזיל, תודה

פו 8 ביולי 2014

כיף לשמוע את התיאורים האלה
אין ספק שזאת חוויה אדירה שאני חייב לעצמי….

shadow 8 ביולי 2014

מזדהה מאוד עם הטקסט.

גם בשבילי זה מודיאל ראשון.

שני הפוסטים האחרונים שלך (זה והקודם) היו מהטובים שקראתי.

שלושה דברים שלא ממש התחברתי אליהם בברזיל.

1. יקר פה בטירוף, בלי קשר למודיאל. פשוט יקר.

2. חוסר תקשורת לא ברור. אני דובר ספרדית ומצליח להבין כמעט הכל, אבל מאיזו שהיא סיבה הברזילאים לא מבינים אותי וגם לא מנסים.

מילא שאף אחד פה לא מדבר אנגלית, את זה אני עוד יכול להבין, אבל מדינה שנמצאת ביבשת שבה כולם מדברים ספרדית ואף אחד פה לא מבין אפילו טיפה, נשגב מבינתי.

3. יש פה כמות נוכלים יוצאת דופן. טיילתי בהרבה מקומות ולא יצא לי להיתקל בכמות כזו ברמה היומיומית.

יריב 8 ביולי 2014

חצי מאוכלוסית דרום אמריקה דוברת פורטוגזית (אם אתה מסתכל ממקסיקו – שליש). לברזילאי אין יותר צורך בספרדית מאשר לארגנטינאי בפורטוגזית.

shadow 8 ביולי 2014

נתחיל בזה שמקסיקו נמצאת בצפון אמריקה.

שנית מה זאת אומרת לא צריך?
ארגנטינאי שיודע רק ספרדית סביר להניח שלא תהיה לו בעיה להסתדר מבחינת שפה בכל יבשת אמריקה מלבד ברזיל. ברזילאי לא יוכל לתקשר בשום מדינה אחרת שאינה ברזיל.

למרות שהנקודה היותר משמעותית היא חוסר הרצון שלהם להבין.
כמו שאמרתי אני מבין את רוב השפה מכיוון שיש דימיון רב, אבל משום מה כשאני מדבר איתם ברוב הפעמים אני נתקל בקיר.

יריב 8 ביולי 2014

לעתים אנשים מדברים על "אמריקה הלטינית" – ממקסיקו ודרומה. כפי שציינתי, ברזיל היא חצי מדרום אמריקה, לכן "לא לתקשר בשום מדינה שאינה ברזיל" ו "לא לתקשר בברזיל" הם מכשולים ברמה דומה.

ברזיל כוללת 48% משטח דרום אמריקה, 52% מהאוכלוסיה ומהכלכלה (GDP). דרום אמריקאי שמגביל את עצמו לברזיל או ל"דרום אמריקה שאינה ברזיל" משלם על כך מחיר דומה מבחינת האפשרויות שלו.

גיל 8 ביולי 2014

הנתון הזה מטעה בשני מובנים: חצי מברזיל מורכבת מהאמזונס ושם אין כמעט אנשים והם לא מדברים פורטוגזית ברובם כך שלכלול את השטח הזה לא רלוונטי. יותר מזה, דרום אמריקה כוללת 12 מדינות שרק אחת מהן מדברת פורטוגזית. מבקר בדרום אמריקה לרוב לא מגביל עצמו על פי שטח המדינות אלא מבקר במספר מדינות כולל ברזיל. מהבחינה הזו עדיף בהרבה לדעת ספרדית. גם מבקרים בברזיל ממדינות שכנות כל הזמן ולכן היה הגיוני שידעו קצת יותר ספרדית.

יריב 8 ביולי 2014

אני חוזר, רוב אוכלוסית דרום אמריקה דוברת פורטוגזית. אוכלוסית ברזיל גדולה מזו של כל שאר מדינות דרום אמריקה יחדיו, ושיעור דוברי הפורטוגזית בתוכה גבוה מ99%.

מבקר בדרום אמריקה לא ממש רלוונטי לשאלה למה הברזילאים לא לומדים ספרדית. אם הם היו צריכים ללמוד שפה עבור תיירים זרים אנגלית כנראה היתה עדיפה (על ספרדית).

גיל 8 ביולי 2014

זה לא משנה שזה הרוב אם זו רק מדינה אחת. מה שמשנה הוא כמה אנשים מבחוץ מבקרים בברזיל ומה הם מדברים. מכיוון שיש הרבה מבקרים ממדינות אחרות בדרום אמריקה שבכולן מדברים ספרדית, הגיוני לחשוב שידעו קצת ספרדית כדי להסתדר איתם. ברזיל היא מדינה מאוד תיירותית והעובדה שלא יודעים כמעט שפות אחרות זה עניין תרבותי ולא בגלל שאחרים צריכים להסתגל אליהם. אנשים בספרד מסתדרים מצוין עם ספרדית אבל הם יודעים גם אנגלית. יכול להיות שהם צריכים לדעת יותר אנגלית אבל אפילו את זה לא הם לא יודעים כל כך טוב.

יריב 8 ביולי 2014

קשה להתייחס ברצינות למשפט "זה לא משנה שזה הרוב אם זו רק מדינה אחת". למה מספר המדינות משפיע (חוץ מבעלויות משפטיות)? האם פירוק ברית המועצות העלה את העניין בלימוד רוסית?

רוב האוכלוסיה בברזיל (כמו בערך בכל מקום אחר), אינה מעורבת בתיירות. עם אנשים העוסקים בתיירות דומני שאפשר לתקשר באנגלית (אני הסתדרתי), עם אנשים ברחוב לא.

אגב, בישראל לא רק שרוב הציבור לא מדבר מילה בשפה הנפוצה באזור שסביבנו (שהיא גם שפת אימם של כרבע מאוכלוסית המדינה), שמעתי גם תלונות על חוסר היכולת של רבים לתקשר באנגלית (מצד חברים אמריקנים).

גיל 8 ביולי 2014

קשה להתייחס ברצינות למי שמתעלם מהעובדה שברזיל היא מדינה תיירותית מאוד עם הרבה תיירים שמדברים ספרדית ואנגלית ולכן סביר לחשוב שהם ידעו שפות נוספות. והביקורת היא על האנשים שכן מעורבים בתיירות שלפי דיווחים של אריאל ואחרים לא יודעים אפילו אנגלית בסיסית. בארץ זה לא קורה ובלי קשר לעובדה שזו בושה שלא מלמדים אצלנו ערבית. ואין בכלל השוואה בין היכולת של ישראלים לדבר באנגלית ביחס לרוב מדינות העולם לא דוברות האנגלית. האנגלית של ישראלים אולי לא הכי טובה בעולם אבל מאפשרת להם לתפקד בקלות בכל מדינה דוברת אנגלית ולעזור לתייירים בארץ.

יריב 8 ביולי 2014

כאמור, חברים אמריקנים שהגיעו לארץ היו מאוד מתוסכלים מהנסיון לתקשר עם נהגי אוטובוס באנגלית.

התלונות של אריאל, אם אינני טועה, היו על אנשים שהמעורבות שלהם בתיירות היא משנית בדרך כלל (נהגי מוניות, מלצרים, דברים כאלו). יש להם לקוחות תיירים (להבדיל, נאמר, ממי שמנהל חנות לחומרי בניין), אבל זה לא עיקר העבודה שלהם (אלא בזמן המונדיאל). כשאני הייתי בברזיל, לפני 4 שנים, לא נתקלתי בשום קושי לתקשר באנגלית עם אף אחד שעבודתו היתה באינטראקציה קבועה עם תיירים. עובדים בסופרמרקט, לעומת זאת, לא ידעו מילה באנגלית. מי שצריך לדעת שפות נוספות, לומד. מי שלא, לא. להבדיל מספרדים, ברזילאים לא נוטים לנסוע לבקר מחוץ לברזיל, זה לא עניין תרבותי.

גיל 8 ביולי 2014

לא יודע לגבי נהגי אוטובוסים אבל מהרבה אנשים מחו"ל שבאו לארץ וטיילו בהרבה מקומות בעולם אני שומע כמה ישראל ידידותית לתיירים ואיך כל הישראלים מדברים אנגלית.

נהגי מוניות ומלצרים זה משני? אלו שתי העבודות שבאות אולי הכי הרבה במגע עם תיירים כל השנה.

יריב 8 ביולי 2014

העבודות שבאות הכי הרבה במגע עם תיירים הן מפעילים של אתרי תיירות ושל מקומות אירוח. נהגי מוניות נופלים בקטגוריה דומה לנהגי אוטובוסים, במלצרים אתה תלוי עוד פחות (כי יש עזר ויזואלי – תפריט).

גיל 8 ביולי 2014

גם הם אבל במגע יומיומי נהגי מוניות, במיוחד באיזורים תירותיים חייבים לדעת אנגלית כדי להסתדר. גם מלצרים כדי להסביר מה בתפריט גם אם הוא באנגלית.

shadow 8 ביולי 2014

לא מסכים איתך יריב.

לא היתה לי שום בעיה אם היו יודעים אנגלית אבל רובם יודעים אנגלית פחות טוב מספרדית.

לגבי נותני שירות.

בכל המלנות ששהיתי לא היה אדם אחד דובר אנגלית או ספרדית מלבד מלון שרטון דה בהאיה שבו שילמתי סכומים אסטרונומים וגם שם רק שני אנשי קבלה מתוך כל הצוות ידעו שפה נוספת.

בשדות התעופה כנ"ל. על נהגי מוניות אני בכלל לא מדבר.

למעשה כדי למצוא את נותני השירות שדוברים שפה נוספת הייתי צריך ממש להתאמץ.

שוב הטענה הכי מרכזית שלי לא היתה לגבי חוסר הרצון שלהם לנסות להבין מישהו שאינו דובר את שפתם והפתיע לרעה העובדה שלמרות שספרדית דומה מאוד לפורטוגזית, רובם לא התאמצו להבין אותי, על אף שאני כן השתדלתי והבנתי את הרוב.

פגשתי פה תיירים רבים מכל מדינות אמריקה הלטינית שחלקו איתי את אותו התיסכול.

נ.ב

1. בנוסף הייתי מצפה ממדינה בסדר גודל כזה שמתכוננת בערך שמונה שנים לאירוח של אירוע כזה שתדאג להכשיר את נותני השירות לדבר שפה נוספת.

לא נראה לי שכזה מסובך לעשות הסבה מפורטוגזית לספרדית. אני מאמין שאם היה לי עוד חודש בברזיל כבר הייתי מדבר פורטוגזית שותף.

זה פשוט עניין תרבותי מאכזב.

2. אתה לא באמת משווה לישראל וערבית. זה לא רציני.

shadow 8 ביולי 2014

"שוב הטענה המרכזית היתה"

יש להתעלם מהמילה "לא" שהוכנסה בטעות.

יריב 8 ביולי 2014

כל אחד והחוויה שלו. אני הייתי בברזיל לפני ארבע שנים, שהיתי במספר מקומות (כשהאקדמיה מימנה במלון, כשזה היה על חשבוני הוסטלים) ובכולם כל אנשי הסגל שניסיתי לדבר איתם דיברו אנגלית (רבים מהם אנגלית רצוצה, אבל לא במידה שתמנע מאיתנו לתקשר). לא הבנתי ממה שכתבת שהחוויה שלך היתה כל כך בעייתית, זה באמת לא סביר. בתי מלון צריכים להחזיק בסגל (ולהתייחס בשיבוץ) דוברי שפות זרות (מסוימות).

duncan 8 ביולי 2014

ברזילאי ממוצע לא יוצא מברזיל לעולם ולכן לא צריך ולא שמע ספרדית ומתסדר יופי עם השפה שלו.
זה כמו שתגיד שיש המון אמריקאים לבנים שלא יודעים ספרדית באיזור בוסטון. זה הגיוני.

ואן חאליסי 8 ביולי 2014

לא יודע מה איתך, אני מסתדר מצויין פה בישראל בלי לדעת מילה אחת בערבית(טוב, אולי מילה או שתיים).

כסיפוביץ 8 ביולי 2014

היה תענוג לקרוא!
יאללה בוא. כיף חיים כאן!

ואן חאליסי 8 ביולי 2014

עזבת בזמן. בדיוק לפני שמתחילות המהומות בעקבות ההפסד לגרמניה.

matipool 8 ביולי 2014

צודק , במיוחד כשהוא בדרך לגן עדן שקט ושפוי ..

shohat 8 ביולי 2014

יפה. מעולה שממשת את החלום הזה.

יוני (המקורי, מפעם) 8 ביולי 2014

אחרי שנהנים מהטקסט, מקנאים ומדמיינים נשארת מחשבה אחת – כל הכבוד לאשתך. וגם לך, על ההחלטה.

היסטוריון של ספורט 8 ביולי 2014

תודה רבה
שני דברים לא הצלחתי להבין
1. במשחקי ההכרעה היה רק 0-0 אחד בודד ( הולנד -קוסטה ריקה ).
2. כמובן שאינך חייב לענות אך אם כבר נשארת עד הלום למה לא להישאר לגמר .
תגידו יקר ?וחצאי הגמר אינם יקרים ?

אריאל גרייזס 9 ביולי 2014

היה גם 0-0 של בלגיה-ארה"ב. בהארכה היו גולים.
למה לא להישאר לגמר? כי ככה תוכנן הטיול. שלושה שבועות זה הרבה מאוד להשאיר את האשה עם הילדים. בדיעבד, זאת ההחלטה הנכונה, עדיף מאשר להיות בשלושת השבועות האחרונים, שעם יחסית מעט משחקי כדורגל (דיברתי על זה בפסקה האחרונה)

צור שפי 8 ביולי 2014

לדיון על השפה, עדיין לא היה כאן הסבר לשאלה איך זה שהברזילאים לא מבינים כשמדברים אתם ספרדית. בהנחה שזה לא איזה פרינציפ אז בטח יש הסבר פונטי כלשהו שנשגב מבינתי כי כדובר ספרדית התחושה שלי שכשמדברים אלי פורטוגזית אני מבין את הרוב.

גיל 8 ביולי 2014

לדעתי הם פשוט לא מתאמצים מספיק. זה בערך כמו שבצרפת לא אוהבים שזרים מדברים אליהם באנגלית מתוך גאווה לאומית בשפה ולא בגלל שהם בהכרח לא יודעים אנגלית.

צור שפי 8 ביולי 2014

דווקא בצרפת העניין הזה משתפר, אם הם יודעים אנגלית ואתה לא יודע צרפתית ברוב המקרים יילכו לקראתך.

גיל 8 ביולי 2014

נכון, הם כבר לא אנטיפתיים כמו פעם.

יריב 8 ביולי 2014

אמרו לי בעבר שהדרך הכי טובה (עבור מי שאינו דובר צרפתית) לגרום לצרפתי לדבר איתך באנגלית היא לבצע נסיון להביע את עצמך בצרפתית. התעללות כזו בשפה שלהם גורמת להם לותר על העקרון.

גיל 8 ביולי 2014

נכון, גם אני שמעתי את זה אם כי לא יצא לי לבצע את זה בפועל. הצרפתים האלו עם הגאווה שלהם.

אריאל גרייזס 9 ביולי 2014

הטיעון הזה שהבריזלאים לא מבינים כשמדברים אליהם ספרדית נשמע לי מאוד מוזר. פגשתי שם הרבה מאוד חבר'ה דרום אמריקאים (באחת הדירות היו איתנו זוג אחים פרואנים) והם הסתדרו מצוין בברזיל.

אסף THE KOP 8 ביולי 2014

פריז דווקא מדברים אנגלית.
הסתדרתי שם מצוין.

בקוויבק לעומת זאת היה קשה. עוברים את הגבול מארה"ב, נוסעים 5 דקות ואף אחד כבר לא מבין אותך…

Comments closed