מי (לא) ירוויח מהגז הטבעי

יום מנוחה היום מספורט (יש ליגת אלופות, אבל שלב הבתים באמת לא מעניין אף אחד, הגדולות ממשיכות, הקטנות הולכות הביתה וכולם מרוצים) אז אפשר לדבר על משהו שמטריד אותי כבר כמה זמן.

כידוע, מתנהל דיון מאוד מאוד רציני בשבועות האחרונים, על התמלוגים אותן צריכות לשלם למדינה החברות שגילו את מצבורי הגז הטבעי מול חופי הארץ. בדיון הזה מעורבים סכומי עתק, ברמה של מיליארדי דולרים, מה שהופך את העסק למלחמה קטנה, כשכמו במלחמה – הכל בה מותר. עשרות, אם לא מאות, יחצנים, עורכי דין, לוביסטים ופורומים למינהם בוחשים בקדירה, כשאין ספין שלא נזרק – וזאת רק ההתחלה. מצד אחד, טייקוני העל שגילו את המצבורים, ורוצים להשאיר את החוק הקיים על התמלוגים למדינה על כנו, ומצד שני פורומים סוציאליסטים אלו ואחרים שחושבים שהרווח למדינה צריך להיות הרבה יותר גדול מהאחוזים המועטים שנקבעו בחוק שנחקק לפי הרבה מאוד שנים, בתקופה שממש רצו למצוא פה נפט והיו מוכנים לעשות הכל כדי לשכנע משקיעים לנסות את מזלם.

קשה לי להגיד שאני יודע לצד מי אני נוטה פה. מצד אחד, אין ספק שהמדינה צריכה להרוויח יותר מהאחוזים הבודדים שהחוק כרגע מקנה לה, מצד שני צריך להכיר בעובדה שאותם טייקונים משקיעים פה הון עתק בחיפושים, ויותר חשוב מזה – הסיכויים שהם יימצאו משהו הם לא גדולים – ואף אחד לא הולך לפצות אותם על כל אותם הקידוחים שבהם הם השקיעו והעלו חרס. בכל מקרה, לטעמי זה בכלל לא הדיון הנכון.

בינינו, כולנו יודעים מה יהיה בסוף. יהיו דיונים ארוכים אין ספור, שיכללו הכפשות והסטות (כבר עכשיו אנשי הקרן החדשה שתומכים בהגדלת התמלוגים הואשמו בתמיכה בגז המצרי ואיך לא – באנטי ציונות, בעוד יו"ר הועדה שצריכה לקבל החלטה גם הוא חוטף בראש) ובסוף ייסגרו על איזה חוק מתפשר, שישאיר את כולם מרוצים. וכך, אחרי כמה שנים, לקופת המדינה (בעזרת השם, כמו שאומרים בחוגים מסוימים) יתחילו לזרום סכומי כסף גדולים מאוד, שיאפשרו לה להתחיל לחשוב על מה היא רוצה לעשות עם אותו הכסף.

ופה הדיון האמיתי שאף אחד לא מדבר עליו, וכמו שאני מכיר את המדינה הזאת – אף אחד לא ידבר – צריך להתנהל. כי כשמסתכלים מסביב לעולם רואים הרבה מאוד מדינות ששפר עליהן מזלן לזכות בשלל טבעי כל כך גדול, ועדיין מרביתן הגדול לא בדיוק נמצאות בחזית המדינות המתקדמות בעולם. מספיק להסתכל על ונצואלה – אחת המדינות העניות בעולם, למרות הכנסות ענק מנפט – כדי להווכח בכך שלא מספיק שיהיה כסף, גם צריך לדעת מה לעשות איתו.

הבעיה העיקרית עם כסף היא הריח המשכר שלו. אני נזכר בפעם הראשונה ששיחקתי טקסס הולדם עם חברים בארה"ב, ואחרי מספר ידיים פתאום מצאתי כמות גדולה מאוד של צ'יפים מתחת לידיים שלי, במה שהיה די בבירור ביגינר'ס לאק, אבל זה לא הפריע לי לדחוף עוד ועוד צ'יפים למרכז הערימה בידיים הבאות, במחשבה הפשוטה שלא ייקרה כלום אם אני אהמר על יד של זוג שישיות, כי יש לי מספיק כסף לכסות על ההפסדים שלי. זה לקח עוד 10 דקות לפני שמצאתי את עצמי חסר כל, בדיוק כמו שהתחלתי.

כידוע, מחשבה לטווח ארוך היא לא בדיוק משהו שמאפיין את מדינת ישראל. באיזה שהוא שלב, אחרי שהקידוחים יושלמו והכסף יתחיל לזרום, השרים יימצאו את עצמם עם אוצר מתחת לידיים שכל אחד יידרוש את השלל בו. ומשרד האוצר יחלק – כי הוא יכול, כי יש שיקולים קואליציונים וכי אין לו כוח להתווכח עם כולם. אז תקציב הביטחון ייגדל וירחיק עוד יותר את הסיכוי להשיג שלום (כי למה להשיג שלום אם אנחנו הכי חזקים), וגם תקציב הרווחה ייגדל וכתוצאה מכך יהיו הרבה מובטלים שלא יהיה להם כח לחזור לעבוד ויעדיפו להרוויח דמי אבטלה, והמסים יירדו והרבה מאוד אנשי מעמד בינוני ירוויחו עוד מאה שקלים בחודש שבאמת לא ישנו כלום, אבל בטוח שהרבה מאוד טייקונים יהיו מרוצים מהמצב. מה שלא ייגדל הוא היכולת של מדינת ישראל לתת לתושבים שלה את מה שהם צריכים.

ומה שהם צריכים חייב להיות מוחלט כבר עכשיו. במקום להתעסק עם חוק שייקבע את כמות התגמולים, הרבה יותר חשוב לחוקק כבר עכשיו חוק שיגדיר בדיוק לאן יופנו התמלוגים הללו, כך שלא כל ממשלה תוכל לעשות בהם כבשלה. יש הרבה מאוד תחומים שבהם מדינת ישראל חייבת להשקיע לטווח הרחוק, השניים העיקריים הם תשתיות וחינוך. בלתי אפשרי שבמדינה מתקדמת כמו ישראל (או שחושבת שהיא מתקדמת) לא תהיה תחבורה ציבורית ראויה לשמה. רק תחבורה ציבורית ראויה תקרב את הפריפריה למרכז במידה שתאפשר לאנשים ליישב את הנגב והגליל בלי שתעסוקתם תפגע וגם תאפשר למפעלים להשקיע בפריפריה בלי לחשוש מאיבוד כוח אדם איכותי.

חינוך הוא כמובן התחום השני שחייב לקבל חיזוק אמיתי. קודם כל, החינוך בפריפרייה חייב לקבל עדיפות לאומית מספר אחת, כי רק חינוך טוב יאפשר לתושבי הפריפרייה לפרוץ את מעגל העוני. דבר שני, חייבים להגדיל את תקציבי ההשכלה הגבוהה, אבל לעשות זאת בצורה חכמה ולא פופוליסטית. הרבה אנשים ידחפו להורדה או ביטול שכר הלימוד ("כמו באירופה") אבל לטעמי מלחמות על שכר לימוד הן מלחמות מיותרות – אם סטודנט ייצטרך לשלם 8,000 או 13,000 שקל בשנה, לא זה מה שייקבע את יכולתו ללמוד באוניברסיטה. אפשר לדאוג שהממשלה תיתן הלוואות מתאימות בריבית נמוכה עד אפסית, אותם הסטודנטים ישלמו בסיום התואר, כנהוג בהרבה מדינות בעולם, ובא שלום על ישראל.

מה שהרבה יותר חשוב הוא הגדלת תקציבי המחקר, שימנעו את בריחת המוחות האדירה שמתרחשת היום בארץ. כשסטודנט מסיים את הדוקטורנט/פוסט שלו, הסיכוי שלו למצוא משרה באקדמיה הוא נמוך עד אפסי והוא נאלץ לפנות למוסדות בחו"ל כדי למצוא תעסוקה. זה מצב שהוא הרה אסון מבחינת המדינה, כי אם הוא יימשך מה שנקבל זה בדיוק את דוגמת סעודיה ונסיכויות המפרץ – מדינות עשירות אך טיפשות להפליא, שברגע שיאבדו את המשאבים הטבעיים שלהם יחזרו לעוני שאפיין אותן בעבר.

אפשר לחשוב כמובן על עוד תקציבים ראויים שהכספים הללו יכולים להיות מופנים אליהם. אבל האמת היא שזה לא כזה חשוב, כל עוד זה יוחלט מראש והמדינה תתחייב לשפר את איכות החיים של תושביה לא רק בטווח הקצר אלא בעיקר בטווח הארוך. זה כנראה לא יעזור לראש הממשלה שיחליט על התוכנית הזאת להבחר פעם נוספת, אבל לרשום את השם שלו בדפי ההיסטוריה כזה שהפך את ישראל למעצמה אמיתית – אולי דווקא כן. חבל שהסיכויים שזה ייקרה הם אפסיים.

12 צהוב נראה לך מוכר?
האוטובוס עליך?

No Comments

Z1 20 בספטמבר 2010

הכוונה של הפוסט נכונה וצודקת, אם כי הקישור שעשית לתמלוגי הגז אינו נחוץ. לטעמי אין שום קשר מאיפה נכנס הכסף (הרי עוד כמה שנים כבר נהיה אחרי עוד מלחמה שצריך לשלם עליה) – צריך לקבוע סדר עדיפויות למדינה שמעמיד את החינוך, הבריאות, הרווחה, התשתיות והסביבה מעל לשיקולים פוליטיים כאלה ואחרים.

Comments closed