בין המצרים

בין מילואים לסיטי, ימי בין המצרים.

In כללי

עידו אסף אותי בשבע בבוקר מלטרון.

אמרנו את דברי הנימוסים הרגילים, בכל זאת – לא התראינו איזה כמה חודשים טובים.

"מה עניינים?" שאלתי

"מצוין, איך אצלך?"

"לא רע" עניתי. טוב, נראה לי שזה מספיק בשביל נימוסים.

"אז מה, מנצחים יום ראשון?"

*

פעם בכמה חודשים הצבא עדיין קורא לי. זה לא אתה, זה אני, הוא אומר – כי אתה בודאי שלא החייל שהיית פעם וגם פעם לא היית בדיוק רמבו הצעיר, אבל עדיין אני ממשיך לסמוך עליך שתהיה שם ביום צרה, הוא אומר.

אני לא מבין את זה, אבל אני בא.

"אם הצבא יקרא לנו במלחמה, כנראה שהוא ממש נואש" אמרתי לאיזה סגן אלוף שלא הכרתי באחד הערבים, בעוד אנחנו רוקעים ברגלינו בניסיון להדוף את הקור החודר. הוא לא הבין על מה אני מדבר. נדמה שברגע שאתה מקבל דרגות קצונה אתה מאבד אוטומטית את היכולת לחשוב בהגיון. חצי שעה הוא ניסה לשכנע אותי שאני יותר מאומן מלוחם חיזבאללה מצוי.

לא שיכנע.

אז הלכתי לעידו. "מנצחים?" הוא שאל.

"גם תיקו יהיה לא רע" עניתי "אסור להפסיד".

לא שכנעתי.

*

הלכתי לישון. רק בצבא אני מסוגל ללכת לישון בשמונה וחצי בערב. לא הייתי עייף במיוחד אבל התכנון היה לקום ב-1 בלילה אז רציתי בכל זאת לגנוב כמה שעות שינה.

אני אגיד לכם ככה – יש הרבה מאוד דברים שהצבא לא טוב בהם. למעשה, הוא ממש גרוע במיליון דברים. אבל אי אפשר לקחת ממנו את היכולת לקחת חללים גדולים ולהפוך אותם לקטנים וצפופים.

אם זאת היתה תחרות אולימפית, צה"ל היה יכול לשלוח את קציני הלוגיסטיקה שלו ולקחת את המדליה בהליכה. אם היכולת שלנו לנצח במלחמה היתה תלויה בעד כמה תאי הלחימה הם קטנים וצפופים, חיזבאללה כבר מזמן היה מחוסל ועמיר פרץ עדיין שר הביטחון.

ההאמר שלנו לא היה שונה.

IMG_1642

זה אמור להיות דומה לטנק?

הוא היה אמור לחקות טנק ועשה זאת בצורה עלובה לשמה. לא היה בו שום דבר שדומה לטנק או הזכיר טנק.

למעט, כמובן, החלל הפנימי שהצליח להיות לא נוח ברמה כזאת שטליק היה מתהפך בקברו. לא היה לך סיכוי לבצע בו תנועה ברדיוס של יותר מ-20 ס"מ בלי לדפוק חלק גוף בברזל כלשהו שהונח שם ללא שום מטרה למעט להשאיר עליך סימן כחול.

על רצפת ההאמר, מאחורי עמדת המפקד, היה חלל נהדר שנראה כאילו נבנה להניח בו שק שינה ולחטוף שנת לילה טובה אלמלא החליט מהנדס מתוחכם במיוחד לקבע תיבת מתכת גדולה בדיוק באמצעו.

שימות. לא כזה מכשול יטריד אותי. לקחתי שלושה קיטבגים, דאגתי שהצד עם הקסדה (אנחנו שיריונרים, זה לא יצא פעם אחת מהקיטבג. ההחתמה הכי מיותרת מאז יאגו אספס) בשלושתם יופנה כלפי מטה וסידרתי אותם ככה שאפשר יהיה לשכב עליהם בנוחות אם תצליח לא להזיז אף איבר במשך חמש שעות.

פרשתי את שק השינה, החלפתי גרביים ואפילו תחתונים והרגשתי כמו בן אדם לאיזה רבע שניה. נשכבתי בתוך השק"ש ונרדמתי תוך כדי שאני משחזר את השערים של סווארז השנה. הגעתי עד השלישי מול נוריץ'. ישנתי כמו תינוק.

*

התעוררנו, כמו בלילה הקודם, ב-1 בלילה. תגידו מה שתגידו על צה"ל, הוא עקבי. גם אם ההאמרים האלו לא מסוגלים להלחם בלילה (אין להם אמצעי ראיית לילה), זה לא מפריע לצבא להתחיל את התרגילים שלו באמצע הלילה.

טיפ קטן לחיזבאללה ולחמאס – אם אתם רוצים לרסק את צה"ל, כל מה שאתם צריכים זה להתחיל את המלחמה ב-10 בבוקר. צה"ל פשוט לא יידע להתמודד.

הנהגת, סליחה – מפעילה, (הן נורא מקפידות על זה) של ההאמר הגיעה כולה עליזה ומוכנה עלי קרב, כמו תמיד. נדמה שלא משנה באיזה שעה ביום מדובר או כמה קר (פאקינג קר!! אנחנו על הר מירון) היא תמיד תחייך.

היא נולדה חצי שנה אחרי שהתגייסתי, אבל התאהבתי בה ובחברות שלה בצורה מיידית, כמו יוסירייאן שמאוהב בכל הנשים בעולם.

כבר בשעה הראשונה כישבנו בג'יפ והיא והחברות שלה חפרו לי בראש במשך שעה על פוליטיקה התאהבתי בהן. אישית אני שונא דיבורים על פוליטיקה, אבל במקרה הזה מצאתי את זה פשוט מקסים לשמוע ילדות בנות 18 שמדברות בכזה להט על פוליטיקה ולא על שטויות שאנחנו מייחסים להן.

"למה לא תדברו על בנים או משהו" הצעתי, אחרי שכבר הדיון מיצה את עצמו לדעתי "מה אתן אומרות על הסמג"ד?"

"הא, הוא שלוש, אולי ארבע" הן ענו.

"רגע, רגע", קראתי לעידו שיביא את העיתון מהבוקר "מה אתן אומרות עליו?" פרשתי בפניהן את הכותרת הראשית של מדור הספורט עם סטיבי על השער

"הא, הוא עשר" הן ישר ענו.

אמרתי כבר שאני מאוהב?

*

יצאנו לדרך. הייתי עטוף בכל מה שהיה לצבא ולארון הבגדים שלי להציע ועדיין היה לי קר. אפילו לבשתי את מכנסי הדובונית שהצבא החתים אותי עליהם ונראתי בהם כמו האמפטי דאמפטי, כמאמר המפעילה שלה, אבל כשקר – למי אכפת איך נראים?

עלינו על השביל הראשי והיא דהרה בין העצים, כשהרוח נושבת לי על הפנים ומקפיאה אותם. התחלתי לזמזם לי.

We are Liverpool, tra la la la, שרתי לעצמי עד שהבנתי שקשר הפנים שלי עובד. ניתקתי אותו והתחלתי לשיר את We're gonna win the league.

מי שר שירים עם טרה לה לה, מה אתה ילד, אמרתי לעצמי? עכשיו הרגשתי הרבה יותר בוגר.

בעצירה הראשונה, מתישהו ב-5 בבוקר הרשיתי לעצמי לפתוח את הפלאפון. מכל ההחלטות השנויות במחלוקת של האמריקאים עם יחידות לא ברורות כמו מייל או 110 וולט, אין אחת קטלנית יותר מאשר ההחלטה לשים ברכבים שלהם שקע חשמל ישיר של 24 וולט במקום ה-12 הנהוג במקומותינו.

אז הקצבתי לעצמי. פעמיים ביום שיחה עם הבית והילדים. פעמיים ביום בדיקה של תוצאות פנטזי, פעמיים לקרוא את ההודעות בקבוצת הוואטס אפ של ליגת הפנטזי שלי ועוד פעם ביום לבדוק פייסבוק.

"כמה אתה כותב בפייסבוק??" היה הדבר הראשון שהמפקד שלי אמר לי כשהוא ראה אותי. "גרייזס!! די כבר עם הפייסבוק!!" היה הדבר הראשון שהמג"ד שלי אמר לי.

אנשים מוזרים בלי חיים, אני אומר לכם.

שחורציאניטיס תקף אוהד הפועל מסתבר. או שמא זה אוהד הפועל שתקף שחורציאניטס. אפילו לא טרחתי לקרוא את מה שהיה לאנשים להגיד. התגובות כל כך ברורות מאליהן שחבל לבזבז עליהן את הזמן.

כתבתי לא פעם שאין פלא שהספורט שלנו אלים כשאנחנו מדינה אלימה גם מחוץ לספורט אבל האמת היא שהספורט שלנו הוא שיקוף של המדינה בכל דבר. גם השיח על הספורט הפך להיות דומה להפליא לשיח הפוליטי פה. יש לך צד ואתה שייך

אליו ואסור לך אפילו לחשוב על לצדד בצד השני או לחשוב שאולי יש משהו במה שהוא אומר.

וכך יתחלקו להם אנשי ימין ושמאל, אנשי מכבי והפועל, במתרסים הברורים מאליהם בלי יכולת אמפטיה מינימלית לצד השני.

סגרתי את הטלפון והורדתי את הקסדה, תוך שאני מיטיב את הראש שלי על מסעד המושב. תכ'לס, זאת הדרך הכי טובה לישון בדבר הזה.

היו תקופות, כשהייתי צעיר יותר, שלא הבנתי בשביל מה הצבא קורא לי לאימונים מהסוג הזה. בשביל ללחוץ על הכפתור של הלייזר, שגם ככה לא עובד, או להכין קפה למפקד שלי מספיק חייל סדיר שעולה הרבה פחות.

אבל היום לא ממש אכפת לי.

זאת הזדמנות לפגוש אנשים שאני לא קורא להם חברים, אלא אחים, למרות שאת רובם אני רואה בתדירות של פעם-פעמיים בשנה ואת הסיפורים שלהם שמעתי כבר מיליון פעם אבל אני אצחק גם בפעם המיליון ואחת.

ואולי, זה – ולא אימון מטופש זה או אחר – זאת המשמעות האמיתית של הצבא והסיבה שהצבא ממשיך לקרוא לי.

בינתיים, אני מעדיף לישון קצת. נראה לי שגם הסמג"ד שאיתי בטנק, שלא ישן כבר שלושה ימים, מעדיף את אותו הדבר.

עוד שעתיים נקום, נלך לחפש את עידו. אולי הוא יגיד לי שאנחנו הולכים לנצח ביום ראשון.

26 Comments

cookie-monster 11 באפריל 2014

יצירת מופת גרייזס

איזה כיף לקרוא פוסט כזה בערב שישי

ערן 11 באפריל 2014

גדול.
והנה, נשארו לנו רק 40 שעות…

ניתאי 11 באפריל 2014

תענוג.
הצבא מוציא ממך את המיטב. מין יחסי אהבה שנאה.

ירוק 11 באפריל 2014

ענק אריאל. אני לא עושה מילואים כמה שנים כבר כי אני לא בארץ – מצד אחד זה כיף, מצד שני אני קצת מתגעגע…

תורג׳י 12 באפריל 2014

איזה כיף לקרוא אריאל, תודה.
ואין כמו הטנקים!!

Amir A 12 באפריל 2014

לא מבין בשביל מה אתה הולך לבדוק מה קבוצת הפנטזי שלך עשתה. אוסף כזה של חדלי אישים אפילו רוזנטל לא היה מצליח לקבץ ביחד.

yg 12 באפריל 2014

חזק! בחודש הבא עוד יום אחד של מילואים. בצפון. עם מאזדה 3 במקום טנק/האמר.

MOBY 12 באפריל 2014

חוץ מלעשות פקקים מהדרום לצפון וההיפך הטנק האמר הזה לא שווה לכלום. ובכל זאת עדיף ממוביל של טנקים.
כמובן היתרון הגדול הוא החיסכון הכלכלי.
תנסה לדמות מחלקה עם ג׳יפ חמיישיה עם אתה מכיר מה זה אומר (רמז: מוזיאון הצבא).

עידו 12 באפריל 2014

יש לך ספק בכלל?
ברור שאנחנו הולכים לנצח.
כמו שפינק אומרת:
It's in the stars. It's been written in the scars of our hearts.
פשוט אין שום סיכוי אחר. היקום יתמוטט אם לא או משהו כזה.
זה אקסיומה כמו שאין שעה לקולה.
עכשיו רק איך מעבירים את הזמן עד שזה קורה?

עידו 12 באפריל 2014

אה, ומזל שהיה לנו סמג"ד בגדוד ככה שמדי פעם יכלנו לעשות הפוגה מליברפול ויום ראשון… ולדבר קצת על ריאל מדריד…

אלעד 18 באפריל 2014

אם לאחר כל שבוע שבו אהיה על מדים ליברפול תנצח את סיטי וריאל את ברצלונה אני אשקול לחזור לקבע……

גיא זהר 12 באפריל 2014

לפחות בתקופה שלי רוב התרגילים היו מתחילים עם הזריחה ( המדהימה בצאלים). הבעיה היא שתנוה לקראת היעד היתה בלילה ומי שהיה נהג טנק אכל אותה, וגם הנסיעה הביתה בחזרה היתה סכנת נפשות. ותמיד אומרים שמי שתכנן את המרכבה אכל את השפיצים מהמגח זצל.

אסף THE KOP 12 באפריל 2014

ליברפול תנצח כי היא קבוצה יותר טובה.

נחשון שוחט 12 באפריל 2014

כתוב מאד יפה ומשעשע.
מה דעתך על Catch 22 של צבא המילואים הצה"לי – שנים אתה מחכה להגיע לגיל 40 כדי שלא יקראו לך. כשאתה מגיע לגיל 40 אתה מפחד שיפסיקו לקרוא לך. מתקרב?

אריאל גרייזס 12 באפריל 2014

מלכוד 22 בהחלט. אני מרגיש את זה מאוד קרוב – למעשה נרמז לנו שיתכן שזה האימון האחרון שלנו (האימון בשנה הבאה הוא כשנהיה אחרי גיל 39 והגדוד מקבל מלא חיילים חדשים) ולצד ההקלה גם מרגיש את הזקנה נוחתת עליי. לא אכחיש שזה חלק מהאפיל של המילואים – אתה שם עליך מדים ונשק ואתה יכול להרגיש בן 18 שוב (טוב, עד שאתה מנסה לטפס לטנק..)

אסף .ג. 12 באפריל 2014

פוסט המתאר היטב את החוויה הייחודית הישראלית הנקראת מילואים,
זה לא משנה איפה או באיזו חייל אתה עושה אותם תמיד מעורר בך תחושות מעורבות החל מהמעטפה החומה הארורה שמזכירה לך שזה אף פעם לא הזמן המתאים למילואים,דרך המחשבה הקצרה להתחמק ותחושת האי-נעימות לעשות זאת ושוב אתה מוצא את עצמך במדים הללו ועד רגעי השמחה הקטנים על האפשרות להיות בחברה הטרוגנית של בני-אדם שביום יום לא בהכרח שיש משהו משותף להם אך באוטופית המילואים מוצאים את עצמם קרובים מאי-פעם (רק שלא יגזימו עם זה יותר מפעם או פעמיים בשנה)

עמרי 12 באפריל 2014

ההאמרי-טנק הללו נועדו כדי לדמות אויב בתרח"טים ותראו"גים למיניהם לכן הם לא אמורים להיות דומים לטנק בשום צורה שהיא פרט למראם החיצוני.

שלושת התוצאות האחרונות בין ליברפול למנצסטר סיטי היו : 2-2, 2-2 , 2-1 , יש הימורים ??

אריאל גרייזס 12 באפריל 2014

זה ממש לא נכון, ההאמרים האלו מאמנים דורות של שיריונאים כבר שנים. בכל מקרה, הבדיחה עברה לך קצת מעל הראש, ברור שהם לא אמורים לדמות בדיוק טנקים

עמרי 12 באפריל 2014

יש שמועות שקומפני צלע היום החוצה מהאימון של סיטי

Matipool 12 באפריל 2014

בדיוק מה שרציתי לעדכן עכשיו . זה לא שמועות . יש תמונות וכתבה בדיילי מייל .
קומפני עלה לכדור גובה ביחד עם ריצ׳ארדס ונחת לא טוב על הרגל . נאנק מכאבים ונתמך ע״י חבריו צלע החוצה .

גיסנו 13 באפריל 2014

פוסט גדול!

ברוב תרגילי המילואים שעשיתי, תמיד מתחילים איפושהו קצת אחרי השקיעה כדי שהתנועה תהיה בלילה, שורפים 3-4 ימים בלי לעשות שום דבר מועיל ורק מתניידים ממקום למקום ושותים 15 כוסות קפה ביום. בלילה האחרון כמובן דואגים לאיזה 8 דילוגים ובימויי אויב, כדי שתגיע סחוט להזדכויות, ימרחו אותך עוד קצת בכוח עד 5 בערב ואז יעלו עשרות מילואימניקים טרוטי עיניים שלא ישנו קרוב ל 24 שעות על ההגה לנסיעה שתיקח לפחות שעתיים.

יחי ההגיון…

קפטן קוקי 13 באפריל 2014

נפלא

משיח 13 באפריל 2014

מצוין

יובל (אחר) 13 באפריל 2014

DO YOU BELIEVE IB MIRACLES?

יובל (אחר) 13 באפריל 2014

IN ולא IB. אני מצטער אני פשוט מצונן.

עידן 18 באפריל 2014

אהבתי…
יופי של פוסט!
ד"ש לותיקים של הגדוד
עידן

Comments closed