אני קצת מקנא באוהדי מכבי תל אביב.
ישבתי אתמול לראות את הגמר של היורוליג.
שאלו אותי חברים – מה פתאום אתה רואה את המשחק, הרי אמרת שאתה אפאטי כלפי מכבי? וזה נכון, אני אפאטי, אבל אני גם אוהב ספורט וגם אם מכבי לא היו מופיעים בגמר הזה, הייתי רואה אותו (מה שלא בטוח שאפשר להגיד על מרבית אוהדי מכבי, דרך אגב).
אז ראיתי אותו. ונהניתי. אחרי רבע ראשון גרוע למדי שבו בעיקר דיברו העצבים, התפתח משחק מצוין שלמרבה הצער לא נגמר בדרך שבה הוא היה אמור – באזר ביטר – אלא בהארכה שהיתה סוג של אנטי-קליימקס למשחק כולו.
אבל היה משחק טוב והוא העביר לי ערב בסבבה.
ולמרות שניסיתי, כל אותו ערב לא הצלחתי לפתח ולו רגש אחד קטן כלפי המשחק או המשתתפות בו.
כלום.
היו תקופות שאהבתי מאוד את מכבי אבל היום הם לא עושים לי כלום.
אני מסתכל על אוהדי מכבי וטיפה מקנא בהם שהם מצליחים להתרגש מהקבוצה הזאת. מגיע להם. זאת קבוצה מרגשת, גם אם היא לא מוכשרת מדי.
אבל אני לא מסוגל.
דקה לסיום ההארכה פתאום הוואטס אפ המשפחתי התעורר כששתי האחיות שלי התחילו לשלוח הודעות בנוסח "הגביע הוא שלנו".
עכשיו, עם כל הכבוד לאחיות שלי, אני מתקשה להאמין שהן יידעו להבדיל בין רייס לסופו.
ואני מתקשה להבין איך אפשר להיות אוהד של קבוצה שהאחיות שלי, שוב – עם כל הכבוד, חוגגות ניצחון שלה.
ניסיתי להיזכר בימים האחרונים מה באמת גרם לי להפסיק לאהוד את מכבי והגעתי למסקנה שזה בדיוק זה.
תראו, אפשר להתווכח עד מחר האם יש כזה דבר בכלל אוהד אמיתי ומה המשמעות שלו, אבל אני יודע מה הוא בעיניי אוהד.
אוהד צריך להכיר את השחקנים בקבוצה שלו. הוא צריך להכיר ברמה בסיסית לפחות את ההיסטוריה של המועדון. יותר מזה, הוא צריך שלמועדון תהיה משמעות בשבילו. הוא צריך ללכת לישון מדוכא כשהקבוצה שלו מפסידה ולקום בבוקר של משחק כשהדבר הראשון שהוא חושב עליו זה – "היי, יש משחק היום בערב, יש סיבה לחיים שלי!"
וכשאני מסתכל על מה שקרה לפני 10-15 שנה אני זוכר שגיליתי שכל האנרגיה והאמוציה שהשקעתי במועדון הזה היו חסרי משמעות. שאני, שסבלתי את ההחלקה של ג'מצ'י וההפסדים למילאנו ולספליט, את השלשה של קטש וההפסדים לבולוניה – השמחה שלי היא בדיוק כמו של הבחורה ברחוב שהיום ראתה את מכבי בפעם הראשונה (במאמר מוסגר, בדרך לעבודה קלטתי למה יש בי בוז מוטמע כלפי חילונים שצמים ביום כיפור – הם אוהדי הצלחות של הקב"ה).
עכשיו, ברור לי שלא כל אוהדי מכבי הם כאלו. יש לי הרבה מאוד חברים טובים וטובים פחות שעוקבים אחרי הקבוצה מיום שנולדו וידעו להגיד בדיוק את החמישיה הפותחת במשחק רבע גמר לפני 10 שנים. ואני קצת באמת מקנא בהם כי באמת מגיע להם להיות שמחים.
אבל איך נגיד? בפארפזה על משפט ידוע – לא הייתי רוצה להיות חבר במועדון שמקבל את כולם אליו.
*
אני גם קצת מקנא בשונאי מכבי.
כמו שאמרתי, המשחק אתמול לא הוציא ממני הרבה רגש, חוץ מאשר שמחה בשביל דיוויד בלאט (וקצת שמחה לאיד לפיני גרשון, שצריך לראות איך בלאט התלמיד עבר את רבו).
היו תקופות ששנאתי את מכבי. זה היה בעיקר בתקופת השושלת של גרשון והשנאה הגיעה בעיקר בגללו. לא יכולתי לסבול (ועדיין אני לא יכול, אבל טיפה פחות) את השחצנות, הגזענות והפה הגדול של האיש הזה. בדיוק בגלל זה רציתי שמכבי תפסיד.
המכבי הזאת? שיהיה להם בכיף.
שלא תבינו לא נכון – אני מבין מצוין מאיפה שונאי מכבי מגיעים. אם הייתי אוהד של קבוצה אחרת בארץ, גם אני הייתי שונא את מכבי.
אני גם מבין מצוין שנאה ספורטיבית.
אני רק חושב שההתמכרות הזאת לשנאת מכבי – לא רק שהיא לא ממש יעילה (בסוף של הדברים, גם אם מכבי מפסידה – היא מנצחת, אז מה התוחלת של זה?) היא גם חסרת פואנטה. מרגישה לי חלולה משהו.
כמו שאמרתי, אני יודע מה היא שנאה ספורטיבית.
אני שמח כל פעם שמנצ'סטר יונייטד מפסידה. אני שמח מאוד כשהלייקרס עפים מהפלייאוף או היאנקיז חוטפים בראש.
אבל אני בחיים לא אגדיר את עצמי כשונא יונייטד, אלא כאוהד ליברפול. ולא כשונא לייקרס אלא כאוהד סלטיקס
כל השנאה הזאת למכבי נראית לי קצת מחוץ לקונטקס, אם היא לא באה בצמוד לאהדה אמיתית.
בדיוק כמו שאני שונא הגדרה לאומית כמה אני לא (מה זה יהודי? מה שהנאצים היו הורגים, למשל) כך אני חושב שהגדרה ספורטיבית כשונא מכבי היא טיפה, איך נגיד, פתאטית.
פסטיבל הכאב הזה כל פעם שמכבי זוכה במשהו, הוא משהו שאני לא ממש מתחבר אליו.
אם יש משהו שהשנה האחרונה של ליברפול לימדה אותי, זה בדיוק זה. כל ניצחון של ליברפול היה תענוג גדול פי עשר מכל הפסד של היונייטד.
אבל עם כל הפתטיות של השנאה הזאת, אני קצת מוצא את עצמי מקנא.
מקנא באנשים שמצליחים להפיק רגש מערב כמו אתמול.
בין אם זה רגש של שמחה או עצב.
אני עדיין אפאטי.
*
וחוץ מזה, מה זה הגביע המכוער הזה?
171 Comments
״היי, יש משחק היום בערב, יש סיבה לחיים שלי!"
פפפפפיייייווווווו… חשבתי שזה רק אני.
אתה והאחיות שלי..
אני שמח על הזכייה של מכבי ת"א רק בשביל דיוויד בלאט, כפי שקיוויתי שיצליח גם בסט. פטרסבורג, בנטון ונבחרת רוסיה. זה קצת דומה ללהיות אוהד של ווסטהאם בתקווה להצלחתו של אייל ברקוביץ' בזמנו.
מבין אותך מצוין ואני שמחתי בעיקר בשביל דיוויד בלאט(ודווין סמית' שהיה מעולה).
אבל צריך לקבל את זה שהמדינה הזאת רוצה לשמוח בכל תירוץ שיש לה, ואין הרבה תירוצים.
בעולם אופטימילי רק אוהדי מכבי אמיתיים חוגגים את האליפות הזאת ושאר העם מתרכז בהישגי נבחרות, מדליות אולימפיות ואליפויות עולם.
בפועל אין לנו אפילו קמצוץ של הצלחה באף ענף כדור פופולרי, והמדליות אולימפיות שלנו מגיעות מג'ודו ושייט(עם כל הכבוד הענק שלי לזה, לא משהו שיוציא לכיכר).
אז בשביל לשמוח, עם ישראל עוצם עיניים, מדמיין שהכחול צהוב זה כחול לבן, שרייס היקמן סמית' טיוס ובלו הם הכי ציונים שיכולים להיות, ופשוט חוגג, כי קבוצה מישראל עם מסורת אדירה אבל עם תקציב האולי עשירי באירופה עשתה את הלא יאומן ולקחה אליפות אירופה, וכיף לחגוג.
אני מבין את זה מצוין. אני פשוט לא מסוגל להתחבר לזה
סתם מעניין אותי, נניח וזה היה נבחרת ישראל בכדורסל זוכה באליפות אירופה היית מקבל את זה?
כלומר אתה לא מתחבר לסיפור הזה בגלל העובדה זה מועדון וצריך אהדה אמיתית אליו כדי לשמוח ככה או שבכללי השמחה הספורטיבית מאנשים שלא בעניין של ספורט נראה לך מוזר.
שאלה טובה. כשלימור לבנת קפצה על הפודיום עם גל פרידמן זה הגעיל אותי וכשכולם פתאום הפכו למבינים בשיט זה היה מגוחך בעיניי. ועדיין, זה היה מקובל בעיניי יותר, כי זאת שמחה על משהו שמייצג את המדינה והוא של המדינה. מכבי היא מועדון כדורסל שמייצג רק את עצמו ואת האוהדים שלו. להפוך לאוהד של משהו רק כי הוא מנצח זה די בזוי בעיניי. כשמדובר בנבחרת ישראל, אפשר להגיד שאתה תמיד אוהד שלה
לאום ומדינה זה דבר מומצא, כאילו שיש הבדל ביני לבין יווני או פיליפיני חוץ מהעובדה שהוא נולד/ה שם ואני פה. מה לגטימי בזה?
גם הכסף שיש לך בבנק הוא מומצא לחלוטין, לפעמים הדברים הכי מומצאים הם הכי אמיתיים שיש. אנשים מחפשים לעצמם קבוצות להזדהות איתם. אם זה לאום, קבוצת ספורט או דת. זה צורך אנושי בסיסי
צורך שמנוצל לטובת שליטה בהמונים ודחיית האחר, אבל אני קצת נסחף פה.
אתה צודק במה שאתה אומר פה. אני פשוט לא מרגיש את שזה נכון יותר להתחבר לקבוצה מסוימת יותר מלאחרת רק בגלל שהם נולדו באותה מדינה שבא נולדתי או גדלו לאותה דת. זה ממש סוג של מועדון שמקבל כל אחד.
אריאל, תודה.
פגעת בול בכל מה שאני מרגיש כל השנה.
לא משתגע. לא שונא. אדיש.
צריך שפעם אחת הפועל ת"א/ירושלים/גליל/חולון/אילת/הרצליה או כל מישהו אחר שיגיע ויביא גביע, כדי לבדוק את הטענות שמכבי היא הקבוצה של המדינה. בכל הנוגע לי אישית, גם בית"ר מוסררה, איחוד בני כפר תבור ודינמו מסחה היו מספקות לי את אותה מידת עונג אילו היו שם.
למה לחכות שזה יקרה?
בזכיה של הפועל ירושלים- מול אחת ריאל מדריד.
בשנה פנטסטית של הכדורסל הישראלי.
זה מה שהיה לפיני גרשון דאז מאמן מכבי.
"פה זה יורוליג, לא יול"ב קאפ או צ'מפיונס קאפ שמוכרים כרטיסים ב־20 דולר."
זה היה חשוב כי בנרטיב של מכבי רק מכבי רלוונטית.
וזה השיח.
האמת היא שזה הנרטיב של פיני גרשון ובנרטיב הזה רק פיני גרשון רלוונטי. לצערי, הנרטיב הזה השתלט באותה תקופה על המועדון והיה אחת הסיבות למיאוס שלי (ושל עוד לא מעט אנשים) ממנו
לא כל כך מבין מה אתם מדברים.
זה היה נראטיב של איש אחד, אתם בוחרים להעצים אותו.
אני, אבא שלי, וחברים צהובים ישבנו מול הטלוויזיה ועודדנו את הפועל י-ם מול ריאל, ושמחנו מאד לראות את דורון שפר מניף גביע. כמונו עוד המון אוהדים צהובים. אפילו החגיגות בככר ספרא היו יפות בעיני.
מצטער שהרסתי לכם את "הנראטיב".
הציטוטים של פיני? אתם מייחסים לזה משקל כי זה מסתדר לכם עם השקפת עולמכם.
אתה בוחר להתעלם מהעובדה שלתקופה ארוכה פיני היה בשר מבשרו של המועדון. הוא יצג בדיוק את מה שהמועדון הזה היה באותה תקופה. כתבתי – פיני גרם לי לרצות שהמועדון שאהדתי במשך 25 שנה יפסיד.
איש אחד- לא בדיוק פקיד במועדון.
גרשון באותם ימים היה מלך המכבים.
מבין ומקבל לגמרי את "פיני גרם לי לרצות שהמועדון שאהדתי במשך 25 שנה יפסיד", באמת. אבל בכל זאת, כפי שניתן לראות גם היום, הוא קריקטורה. אמנם מאמן כדורסל ענק, אבל עדיין קריקטורה.
אני באמת סבור שנוח לכם להשליך את הציטוט הזה על המועדון כולו. זה בסדר… אבל ספורט זה בידור. לא צריך לקחת הכל יותר מדי ברצינות.
אמר זה שאוהד מועדון ששמעון מזרחי מנהל אותו..
אין לי קאמבק.
בעצם… יש לי.
ראית את זה?
https://twitter.com/eyalgil/status/468151531695403008
האמת תמונה מקסימה. משאיר את הבמה למי שבאמת חשוב פה המאמן והשחקנים.
עוד תמונה נוגעת ללב של הדון
https://mobile.twitter.com/yael_kobbie/status/468121122798444544/photo/1
אריאל
פניני היה 'בשר מבשרו' של הפועל ירושלים ואז היללתם את ההתנהגות שלו… אז האדומים עודדו אותו ואהבו אותו…. פיני לא היה פחות דפוק כשלקח גביע ממכבי… הם יצגו (נכון, בעוצמה פחותה מהיום) את מועדון השונאים וכן התחברו אליהם…
אני לא 'מת' עליהם אבל יוצא לא פעם שבקבוצתך האהובה יש גורם משמעותי שלילי שאתה פחות מתחבר אליו, לרוב עבורי הם לא מעפילים על תחושת ההזדהות והאהבה לקבוצה.
לא יודע מי זאת קבוצתי האהובה, כבר ציינתי שאני לא אוהד באמת אף קבוצה בארץ?
טל זה טבעו של האדם,תמיד ניקח את מה שמסתדר לנו עם השקפת עולמנו ובאהדת קבוצת ספורט זה רק מחריף לרוב -:)
1+
עודדתם את הפועל ירושלים מול ריאל? מעולם לא שמעתי משהו יותר נוגע ללב.
גם אני חשבתי ככה…
כלומר טל, ברגע ש 10 אלף אוהדים שרו "או מה זה יול"בקאפ", אתה שתקת?
ככה אתה מכיר אותי?
הקנטות בריאות ברוח הספורטיביות.
חחחחח..לא הבנתי למה לשתוק?
אני גם עודדתי את שפר במשחק ההוא….
ואני גם שר מה זה יול"ב קאפ?
וכי למה זה סותר?
הרצון שקבוצה ישראלית תצליח באירופה,
לבין זה שמול ההישגים של מכבי זה מתגמד?
למה עודדתם את הפועל? איכס!
(גם אני ממש לא אוהב ולא אהבתי את פיני)
איש אחד שגרם ל10000 איש לשיר -מה זה יולב קאפ.כמובן שאתה לא שרת אבל השאר כן.
יש דבר כזה שנאה ספורטיבית.
יש יריבות מאוד גדולה בין מכבי ושתי ההפועל. אולי לא שמת לב.
אז כן, כשאתה משתתף במפעל יותר גודל ויותר חשוב, אתה יכול לצחוק על מי שמשתתף במפעל פחות חשוב.
ההפך זה לא עובד.
אגב, בדיוק כמו שלא הבנתי איך אוהדי מכבי והפועל יכולים לצחוק על קמפיין ה 0-0-0 של מכבי חיפה, כשהם הקבוצה היחידה באותה עונה שהגיעה לשלב הבתים של הצ'מפיונס.
אין לי בעיה עם שנאה ספורטיבית.
יש לי בעיה עם מי שטוען שהיא לא לגיטימית וקיימת רק בצד אחד.
אוהדי מכבי חגגו את הגול של גרשון באותה מילנו לאורך תקופה.
אני מעדיף את זה ככה.
וכדאי להזכיר שהשלט ״מייצגים את הפועל ולא את ישראל״ נולד כאשר אוהדי הפועל חשו שהתקשורת מנסה להפוך את הפועל של המסע המופלא בגביע אופ״א ל״קבוצה של המדינה״.
למרות שבקרב הציבור הכללי זאת לא הייתה המציאות, אפילו לא קרוב.
אגב,גם במקרה של מכבי התקשורת לא משקפת את המציאות בקרב הציבור הכללי,אפילו לא קרוב.
שבעה מיליון ישראלים לא התעניינו כלל במשחק.
צודק לחלוטין …
7 מיליון ישראלים לא….
כשסופרים ברוורס אולי
כולל אלו שלא נולדו עדיין
הלוואי וזה היה נכון.
מספיק ה- 1.1 מיליון הנותרים.
אבל יש פה סתירה. מצד אחד כל המדינה מכבי, טרמפיסטים וכו'.. מצד שני, זה לא מעניין אף אחד. תחליט.
(לא שאני באמת מחפש היגיון בשכנועים עצמיים).
זה נכון וזו גם התשובה לאריאל מלמעלה- בהחלט גם הפועל ת"א (הקבוצה היחידה שאני מייחל למפלתה בכל משחק, יותר בגלל אוהדיה ופחות בגללה עצמה) זכתה לקמפיין מטורף בזמן מה שמכונה "מסע הקסם". אני זוכר כותרות ראשיות במשחקיה הגדולים ואת המוני הטרמפיסטים מגיעים לסן סירו שממוקם כמדומני בעיר נידחת באיטליה שאינני זוכר כרגע את שמה.
תיאור מדוייק!!
מזדהה איתך לחלוטין. גם אני הייתי אוהד ומנוי של מכבי בסוף שנות ה-90 וגם עבורי אותו חצי גמר בפיינל פור מול פאו של קטש היה המשחק האחרון בו הרגשתי כאוהד. בגמר – במועדון של היחידה שלי עם עשרות אנשים שהכירו לכל היותר שם של שני שחקנים בקבוצה – פשוט הפסקתי להרגיש.
לכן ראיתי אולי 2 משחקים של מכבי מאז. והתכוונתי לראות את הפיינל פור אבל פשוט הייתי מחוץ לבית וכשנזכרתי בחצי הגמר הוא גמר נגמר. ואז רציתי לקום לגמר, אבל בשעה 3 בבוקר לפני יום עבודה (למרות שאני קם בשעות כאלה לראות כדורגל) פשוט לא הצלחתי להוציא את עצמי מהמיטה בשביל זה.
רק שלי יש הרגשה של פספוס שלא ראיתי את המשחק וגם קצת שמחה בלב על הנצחון של מכבי (בגלל בלאט, בגלל התקשורת הנוראית בארץ שקטלה את מכבי ופיטרה את בלאט בנובמבר ובגלל האנדרדוגיות – זו שהייתי כ"כ רגיל אליה באירופה בימיי כאוהד)
כבר 21 שנה שיש לי מנוי לשער 11 וזו הייתה אחת העונות המרגשות שחוויתי. אני חושב שרק הניצחון בברסי משתווה למה שהיה אתמול (בתקופתי כמובן).
אחרי הניצחון הרמתי שני שוטים ורצתי לכיכר. השתוללתי והתפרעתי אבל שם זה נחת עלי שכולם טרמפיסטים. כאשר מנסים לשיר שירי עידוד שהם קצת יותר מסובכים מצהוב עולה ואף אחד לא מכיר את המילים זה קצת ביאס אותי ואז הבנתי:
מה איכפת לי???!!!
אם הקבוצה הזאת גורמת לכ"כ הרבה אושר לאנשים שלא קשורים לכלום אז מה איכפת לי?! אני אזכור את החוויות שלי מהעונה הזאת ואת החוויות שלי מהערב אתמול ושכל השאר יהנו גם הם. כמה סיבות לשמוח כבר יש לנו בימים אלו? (הכוונה כמובן לכל מי שלא אוהד מכבי כי לצהובים יש מספיק:)
אני משער שגם לחגיגות מפארק הירקון או בכיכר יגיעו אלפי מזדנבים אבל לי כבר לא איכפת מכלום!
אני מחכה בקוצר רוח למשחק הבית נגד אילת. שם עם כל האחים שלי לשער, אלו שסבלו איתי בשנים הקשות ובהפסדים הקשים, נחגוג ונעריך את חבורת הלוחמים הצהובה.
טקסט מצוין.
הפוך גוטה הפוך. אוהד שכל-כך מושפע מהיחסים של הקבוצה שלו עם אחרים הוא לא אוהד. הפסקת לאהוד קבוצה כי כל השאר התחילו עקב הצלחות? אתה אולי לא אוהד הצלחות, אבל יש לך מאפיינים אישיותיים זהים לחלוטין לכזה.
אני לא שמח שהקבוצה שאני אוהד סוחפת אחריה אנשים שלא אכפת להם ממנה ביום-יום, אבל אין בין זה לבין האמוציות שחשתי אתמול דבר וחצי-דבר.
תודה שאתה אומר לי מי אני. אתה רוצה לספר לי על ימי חמישי בתור ילד, שכל מה שהיה חשוב בהם הוא מכבי או על זה שלמשל ויתרתי על הסקס הראשון בחיים שלי בשביל משחק של מכבי?
אני שמח בשביל החברים שלי שאוהדים את מכבי (לא בשבילך, שאתה מנסה להחליט בשביל אחרים מה טוב ומה לא), אני אישית איבדתי עניין בקבוצה הזאת כשכל העולם ואשתו סיפחו אותה אליהם. זה לא אוהד הצלחות, אם כבר להיפך
זה לא מובן.
אתה אוהד קבוצה כל החיים שלך ואז פתאום מפסיק רק בגלל שהמונים אחרים מתחילים לאהוד אותה גם? זה לא מסתדר לי, למה שתגדיר את האהדה שלך לקבוצה עפ"י איך ש*אחרים* מתייחסים אליה ורואים אותה?
לא סובל את זה שנדבקים למכבי, לא סובל את זה ששרים את ההמנון(גם כשהאוהדים האמיתיים בוחרים לשיר אותו). למכבי בסיס אוהדים אמיתיים ונאמנים מספיק גדול, לא צריך תגבור.
אבל זה לא מה שישנה את מידת האהדה שלי, בטח לא מה שיגרום לי להיות אדיש כלפי הקבוצה שלי.
הסברתי את זה למטה יותר, אתה מוזמן לקרוא
אריאל ויתרת לגמרי על הסקס הראשון תמורת מכבי?
התחלת ישר בשני או ש…
:-)
טרמפיסטיות זו מחלה ישראלית נפוצה – עיין ערך עשרת אלפים ישראלים בסן סירו במשחק של הפועל נגד מילאן…
פחות ממיליון ישראלים צפו במשחק.
זה אומר ששבעה מיליון ישראלים לא התעניינו במשחק.
ובאשר לשנאה : אין בעולם אוהדים שחוו עשרות שנות שליטה רצופות של יריבה עירונית ולכן אי אפשר להשוות את אוהדי הפועל לאוהדים אחרים.
בעיני מופלאה העובדה שבשנים הארוכות שבהן מכבי באמת היתה קבוצה שיש לה מדינה,שנים של שטיפת מוח תקשורתית מהסוג שמתקיים רק במדינה כמו צפון קוריאה,עדיין היו ילדים שבחרו לא להצטרף לעדר הצהוב והעדיפו להיות חלק מקבוצת המיעוט האדומה,שההשתייכות אליה לא הניבה הצלחות ותארים ושיחות טלפון עם הנשיא וראש הממשלה.
אני מעריך שהעשור הקודם הביא לכך שמרבית אוהדי הפועל פיתחו אדישות מסוימת לזכיות של מכבי באירופה ועל כן מה שנתפס כפסטיבל היגון הוא למעשה פעולה אוטומטית ומלאכותית ומבוצע כדי לצאת ידי חובה.
אפילו התמונה של שמעון מזרחי מחטט באף לא עוררה התרגשות יוצאת דופן.
תוריד מיליון וחצי ערבים, חצי מיליון חרדים בלי טלוויזיה, מיליון ילדים שהיו צריכים ללכת לישון ועוד איזה שניים-שלוש מיליון נשים שלא יתעניינו בספורט בחיים ותקבל רייטינג של כמעט 60-70% בקרב מי שיכול היה לצפות במשחק. אם היית הולך אתמול למדורת לג בעומר לא היית מוצא גבר אחד לרפואה שם.
זה, דרך אגב, גם הגדולה של מכבי – היא מצמידה למסך גם את אלו שלא אוהבים אותה
הרייטינג אתמול היה רייטינג של פרק בהאח הגדול- לא גמר אפילו.
הגדולה של מכבי היא לא בכמות הצופים שיורדת עם השנים- אלא ביכולת לבנות סיפור שמייצר רעש.
זו גם שאלה ראויה – מדוע לקבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב יש אוהדים ערבים רבים ואילו קבוצת הכדורסל של מכבי,על אף עשרות שנים של הישגים ותארים,לא הצליחה לרכוש לעצמה אהדה במגזר הערבי ?
אני לא חושב שיש בכלל עניין בכדורסל במגזר הערבי, בניגוד לכדורגל שהוא הספורט בהא הידיעה של המגזר הזה (ומספיק להסתובב בכפרים הערביים בתקופה של מונדיאל כדי להבין את זה). זה קשור שוב לעובדה שאוהדי מכבי לא כל כך אוהבים לקבל והיא שכדורסל הוא עוד ספורט בעולם ולא ממש מעניין את רוב אוהדי הספורט.
דרך אגב, נקודה שלא מזכירים יותר מדי היא כמות האהדה שמכבי זוכה בקרב המגזר הדתי. הזכרתי את האחיות שלי ששייכות למגזר, זה נכון לגבי מרבית המגזר הדתי, שם מכבי היא לחלוטין קונצנזוס וביציעי מכבי אפשר לראות המון ילדים עם כיפות.
למה שם מכבי היא כזאת קונצנזוס (אם נשים בצד את הפועל ירושלים, שגם זוכה לאחוזי תמיכה יפים)? אני חושב שזה חלק מהרצון של הדתיים להשתלב בחברה הישראלית דרך מה שהם רואים כצירים המרכזיים של החברה הזאת. אם זה הצבא, שם דתיים מהווים אחוז עצום מהקרביים ומהמפקדים ואם זה מכבי.
לאנשים שמשתייכים לקבוצות מיעוט יש רצון טבעי להתחבר אל מי שנתפסים כמנצחים ולהסתפח אל קבוצת הרוב (בספורט,בפוליטיקה,בתרבות,בצבא).זה חשוב במיוחד אצל ילדים ובני נוער.
בהקשר של מכבי כדורסל יש גם את הנימה הציונית/לאומית שמסייעת לחיבור הזה עם הקהל הדתי.
להפועל תל אביב כדורסל יש אוהדים ערבים והקבוצה גם מקיימת פעילויות בישובים ערבים.
זה רק עניין של השקעה וזמן עד שהמגזר הערבי יתחיל להצמיח שחקני כדורסל איכותיים.
לא מדויק ומתאים יותר למתבונן מן החוץ ולא למי שגדל במגזר. הספורט הפופולארי באופן טבעי במגזר הוא הכדורסל כי הוא לא משוחק בשבת, כי הקהל "האשכנזי" של הכדורסל מקלל קצת פחות וגם ילד "טוב" יכול לשבת ביציע בלי להתקלקל, וכי יש לו תדמית יותר מהוגנת. כשמי שהיום הם השדרה המרכזית של הציונות הדתית גדלו מכבי היתה ההיצע היחיד עבורם ובדור הצעיר יותר כפי שכתבת גם הפועל- החל משנות ה-90.
בגלל שאני גדלתי שם והייתי חלק מזה, אני חושב שאני יכול לטעון את זה. כן, כל מה שאמרת נכון ועדיין – הסיבה האמיתית לחיבור לדעתי למכבי היא שזה נותן תחושה של מרכז השבט, של להיות חלק מהשאר. אם נחזור לדוגמא של האחיות שלי – הן לא אוהבות ספורט ולא רואות ספורט, לא בשבת ולא בחמישי. הן בטח לא יושבות ביציעים. ועדיין, הן התחברו בצורה מיידית ל"לקחנו גביע". כי הן רואות את מכבי כסמל לאומי
נכון שכחתי
אנחנו צפון קוריאה
עדר צהוב
כל מיני הגדרות ומוסכמות ששיכות
לאוהדי הפועל…אולי באמת היה כדאי שתנסו לגור שם קצת
כדי לקבל פרספקטיבה?
(אה זה לא פוליטיקלי קורקט או מקובל בשיח?)
לומר עדר צהוב או כל שטות אחרת זה מקובל יותר?
נו לא באמת זאת הייתה סתם עקיצה אתם גם ככה מחוסנים מהניצחונות…
פפפפפפחחחחחחחח
+1
פגעת בול עם האחיות שלך.
אחותי ארגנה אתמול ערב משפחתי עם בירה ופיצוחים, ולא הפסיקה להפציץ את הפייסבוק כל הערב. מיותר לציין ש-364 יום בשנה אין לה מושג מי נגד מי.
היא לא כל-כך הבינה כשרמזתי לה שאני לא מצטרף לשמחתה…
אגב, זה לא הגביע. זה פניני
ממש קיוויתי שמישהו יכתוב את מה שכתבת, אז תודה. משקף מעולה את מה שהרגשתי. ברגיל, הייתי מעדיף שמכבי תזכה, אבל ככל שהדקות נקפו ויותר ויותר הודעות מאנשים שלא יודעים מה זה צעדים הגיעו, התחלתי לייחל שמכבי תפסיד רק כדי שהפלאפון ישתוק.
הכי גרוע היה כשחברה שלי (שהצטלמה פעם עם פארקר) התעצבנה עלי שאני לא מפרגן.. זאת שבכל פעם שאני רואה משחק של מכבי (כשהם משחקים נגד הפועל י-ם כמובן), דורשת שאני אעביר את הערוץ כי זה משעמם..
הטקסט הכי גרוע שלך.
כמה שטויות :
-" (אוהד) הוא צריך ללכת לישון מדוכא כשהקבוצה שלו מפסידה". הא באמת? למה? מי קבע שזה קובע אהדה?
-"השמחה שלי היא בדיוק כמו של הבחורה ברחוב שהיום ראתה את מכבי בפעם הראשונה". אוהדי מכבי הם אוהדי "בית קפה", אוהדי הצלחות בלבד. אנשים רוצים להתחבר ולגעת בהצלחה. לטעמי הם אוהדים די גרועים אפילו. ועדיין, אהדת ספורט לא נתונה רק לחובבי הספורט הקבועים.
(המשפט הכי מפורסם מהסרט הדרום קוריאני המצוין '7 צעדים'- "תצחק ויצטרפו אליך, תהיה אומלל – ויברחו ממך")
-"מקנא באנשים שמצליחים להפיק רגש מערב כמו אתמול." זה משפט ממש עצוב. אז ממה אתה כן נהנה? מעוד סידרה בהוט/יס?
הוא כתב בפוסט – מניצחונות של ליברפול . אין יותר מזה .
"לא הייתי רוצה להיות חבר במועדון שמקבל את כולם כמובן מאליו" – משפט מבריק!!!!
ואני מכיר אנשים שחגגו אתמול ולא ידעו למה ממשיכים לשחק עוד 5 דקות, אחרי שאמרו להם שמשחקים רק 40 דקות…
אריאל, לא מפריע לך שאתה מגדיר את עצמך לפי מה שאחרים מגדירים או לא מגדירים את עצמם?
אני אוהד מכבי מגיל ילד, כמו שאומרים.
אבל כן, כשגל פרידמן לקח מדליה התחלתי להבין בגלישה, וכשזאבי התחרה על מדליה למדתי מה זה ווזארי.
כן התחלתי להתעניין בענפים האלה ביחד עם ההצלחות. אוהד הצלחות קלאסי.
אבל לא עניין אותי אם אני היחיד שמתעניין בזה או שכל העם ולימור לבנת מתעניינים בזה.
איזשהו טריגר קפץ, וזה פשוט התחיל לעניין אותי.
איך האחיות שלך אמורות להפריע לרגש שלך מול קבוצה?
אני חושב שצריך להפריד בין שני סוגים. יש אוהדי הצלחות – כולנו בעצם כאלו. התחלתי לאהוד את ליברפול כשהם היו בטופ של העולם והתחלתי לאהוד את הפועל כפר סבא כשהם לקחו אליפות (מי ידע שזאת תהיה האחרונה). עם האנשים האלו אין לי בעיה.
הסוג השני זה טרמפיסטים. אנשים שהם לא אוהדים אלא קופצים על כל עגלה שיש ופתאום הופכים לאוהדים אבל איך שהקבוצה יורדת הם נעלמים.
למכבי, במיוחד בתחילת העשור הקודם, היו הרבה אוהדי הצלחות אבל היו הרבה יותר טרמפיסטים.
לטעמי, הקונספט של להיות אוהד של קבוצה זה להרגיש חלק ממשהו מיוחד. מקבוצת אנשים שמבינים אותך ואתה מבין אותם גם בלי לדבר ובלי שיש ביניכם איזה שהוא קשר. אם אני אומר לאוהד ליברפול מאוסטרליה על איאן ראש או על הגול של מייקל תומאס – שנינו יודעים על מה אנחנו מדברים. שנינו חווינו את הקאמבק באיסטנבול באותה צורה.
במקרה של מכבי, זה פשוט נעלם. עם כל כך הרבה טרמפיסטים, זה הופך את החוויה, לטעמי, של להיות אוהד, למשהו אחר לגמרי. למשהו לא מעניין. אני לא מסוגל לדבר עם אנשים שלא מבינים בספורט על ספורט. זה מטריף אותי.
אני לא מזלזל במי שממשיך להיות אוהד מכבי וזה בסדר גמור מבחינתי. אני גם שמח בשבילם, אנשים כמו אח שלי או אבא שלי שלא מפסידים משחק (לא בשביל האחיות שלי, אבל). אבל אני לא רוצה יותר להיות חלק מהם.
אתה מבין שבעצם כל מה שצריך זה שכמה אנשים שלא מבינים בכדורגל ידברו איתך על ליברפול כדי שתפסיק לאהוד גם אותה?
אני מתפלל בשבילך שליברפול לא יקחו אליפות לעולם, כדי שתשאר לך קבוצה לאהוד.
ברור שאי אפשר לדבר עם אנשים שלא מבינים על ספורט.
אבא שלי צילצל אלי אחרי המשחק, שמחתי איתו קצת בטלפון, אבל לא באמת ניהלנו שיחה, כי ידעתי שהוא לא יבין כל ממה שאגיד. כנ"ל בוואטסאפ המשפחתי.
אפשר בקלות רבה לזהות מי אוהד ומי טרמפיסט. ועם האוהדים אני מנהל שיחות ארוחות (שרובן כוללות וריאציות שונות של "יא אללה").
כל הטרמפיסטים רק גורמים לי לתחשות גאווה.
הנה, כל האנשים האלה שלא יודעים כלום מהחיים שלהם יודעים היום כמה הקבוצה שלי הצליחה.
עכשיו אולי הם מבינים קצת למה אני מעביר חצי מהחיים שלי בלראות אנשים רודפים אחרי כדור.
הם לא שמחים כמוני והם יודעים את זה. הם יותר שמחים בשבילי מאשר שמחים בעצמם.
אתה יכול לשאול את בני תבורי שאמרתי לו כבר לפני כמה שנים שאין לי שום רצון להיות כמו מנצ'סטר יונייטד. אני גם יכול להגיד לך שהייתי תקופה די ארוכה אוהד ברצלונה, עוד בתחילת העשור הקודם, אבל בשנים האחרונות היא לא ממש מעניינת אותי בגלל כל הטרמפיסטים.
לשמחתי, אין סיכון שליברפול תהפוך לכזאת.
נשמע לי מוזר שאוהד אמיתי, ואתה אוהד אמיתי, יכול להפסיק לאהוד קבוצה כי היא מצליחה כל כך עד כדי טרמפיסטים.
לאן אתה שואף בעצם? לתואר פעם ב20 שנה?
ללשחק טוב, אבל לא מספיק טוב כדי שיצטרפו טרמפיסטים?
אני מבין מה אתה אומר. אני רק לא מבין איך זה אפשרי…
לשכנע אחד את השני, לא נצליח.
זה לא סתם טרמפיסטים. אם יש כמות מסוימת, זה בסדר ומקובל ואפילו רצוי – זה אומר שהקבוצה שלך מצליחה.
כשכל המדינה שמחה כביכול כי הקבוצה שלך מצליחה, זה לטעמי מעקר את השמחה הזאת. שותפות הגורל שיש לי כאוהד עם אוהדים אחרים הופכת להיות משהו חסר ערך. זה כאילו לקחו את האהדה שלי, משהו שאני מטפח וטורח עליו שנים רבות, למשהו כמעט חסר ערך.
בנוסף, אני חושב שמוטמע בי עמוק בפנים וזה לטעמי רגש שמוטמע בכל אוהד ספורט אמיתי, חיבה לאנדרדוג. אפשר להדחיק את החיבה הזאת (במקרה שלי, נניח, עם נבחרת ברזיל) כאשר הקבוצה שאתה אוהד היא אולי פייבוריטית אבל לא כזאת שמנצחת תמיד. במקרה של מכבי, הדיסוננס פשוט גדול מדי. יש משהו בי כאוהד ספורט שיוצא נגד קבוצה מהסוג הזה – אפילו אם זה נכון רק לגבי הארץ ולא לגבי אירופה. אם כולם אוהדים של הקבוצה, אני פשוט לא יכול להיות גם אוהד שלה. זה נגד כל עצם ועצם בגופי כאוהד ספורט
כל כך נכון!!!
לפני שלושה שבועות חזרתי מליברפול אחרי ההפסד לצלסי.
מולי ישב בחור מבנגלדש שגר בניו יורק. החיבור היה מיידי כי האהדה לליברפול אצל שנינו מוגדרת ומובנת.
אתמול ובכול הסופ"ש האחרון ספגתי עלבונות מאנשים שלא ידעו לזהות שני שחקנים ממכבי שלא לדבר על ריאל או צסקא וזה מעצבן.
מעצבן שאנשים שלא מתענינים בספורט בכלל פתאום מעיזים להעביר ביקורת איך לכל הרוחות אני לא מפרגן להם ( לא מוכן לכתוב את השם של המועדון… ). דרך אגב נראה לי תמוהה מצד טב"י ואחרים שהם אומרים שהם מפרגנים/יפרגנו לקבוצות אחרות אבל ניחה-זה חלק מהעניין שלהם.
דרך אגב במאמר מוסגר אציין כי האמרה "כל העולם נגדנו וכו'" שהם משתמשים נכונה דווקא עכשיו יותר משנות ה-60,70 אז כל העולם היה לטובתינו. עכשיו גם ארה"ב לא לצידנו..
גם טרמפיסטים זה בסדר. חלק מהעניין.
הבעיה שלי היא לא עם הטרמפיסט אלא אם זה שבוחר לנהל ויכוח עם אוהד אמיתי.
כל אחד מהמגיבים פה הוא אוהד שמבין בספורט והדיאלוג הוא חלק כייפי של העסק.
אבל כשאנשים שלא מבינים בכלל בספורט, לא מתעניינים, מתחילים להתנשא ספורטיבית ולהסביר לי מה היה אתמול זה כבר גדול עליי.
יש לנו קבוצת וואטאפ של ההנהלה שלנו – רוב האנשים שם לא מתעניינים בספורט ומהבוקר אני שומע שירים של האולטראס מאנשים שלא יזהו את דני פדרמן ברחוב.
אריאל – לפעמים זה מדהים אותי כמה אנחנו דומים בהשקפות / תובנות / אהדה לאותן קבוצות ( למעט פוטבול ובייסבול שאני לא בעניין ) .
מזדהה עם כל מילה שלך בפוסט ובתגובות .
דברי כפירה בדה באזר: למה צריכה להיות דרך אחת "לאהוד"? למה לשפוט – אחרים או את עצמנו – לגבי מה שלגיטימי או לא לגיטימי להתרגש ממנו? מה כבר לא בסדר בפשוט להתרגש, להתחבר למשהו שלא צפית, אולי גם למרות מידה של ציניות א-פריורית? זה נחות מ"אהדה אמיתית" של משכון השמחה והאושר שלך בגלל מחויבות בלתי-מותנית להתרגש, לשמוח ולשנוא?
החוויה שלי לגבי מכבי דומה לשלך: כילד בכיתי על הבזבוז הגדול במהלך של ליפין וג'מצ'י; עברתנ את שנות ה-90 בריטואל שבועי קבוע של צפייה להתעלות של קטשפר, שהתנפצה בפני ריגודו ונאומובסקי; התרגשתי יותר מכל בעונה הפנטסטית ההיא של שפר, מקדונלד, הנפלד והאפמן. ואז משהו אבד בהדרגה. גם בשנים הגדולות – שמהן עוד התלהבתי – ובודאי לאחר מכן, עם הקאסט המתחלף וההזדהות הנחלשת וגם הציניות של אדם שמתבגר. וזה כולה קבוצת כדורסל.
אבל זהו. שמשהו פתאום חזר. שסוף השבוע הזה של מכבי הוא משהו מעבר לכדורסל. לא בגלל ריטואל הנשיא וראש הממשלה שמצלצלים ל"פון-אופ" שלהם. לא בגלל ההמונים בכיכר והזקפה הלאומית. אלא בגלל הסיפור שהיה שם באולם. הצורה שבה זה התחבר. האמוציות והמומנטום שפתאום גבר. החוצפה הזו של טייריק רייס – איזה שחקן נהדר. הקפיצות של טיוס שפתאום מגיח למסך בדיוק כשצריך להציל. ההשטתחויות על הפרקט על כל כדור. הדבר החמקמק הזה שנקרא קבוצתיות – לא בתרגילים של כדורסל מסודר אלא בתחושה החודרת שאפשר.
ואז, כשבא האלי – הופ החצוף והנועז שתי דקות לתוך ההערכה – הרגשתי את זה. כאילו שוב היו שם דורון ואריאל והאפמן (הקבוצה ההיא), אך הפעם היו לידי אריאל ודורון (הקבוצה שלי – הקישור על אחריותכם, ומוכחש מראש). כן, וואלה התרגשתי. קפצתי. צעקתי. נתתי כיפים לבת שלי. מחוץ לכללי הפרוטוקול, חזרתי לרגע להיות אוהד מכבי, בלי נדר להישאר. זה לזכותה שח קבוצה מיוחדת, שהראתה את היפה שבספורט. שהרוויחה את ההתרגשות הזו בזכות, ולא בזכות הפרוטוקול.
אני לא שופט אף אחד. אני פשוט לא רוצה להיות חלק מקהל כזה, זה הכל.
והאנשים שדיברתי עליהם, כמו האחיות שלי, הם לא אוהדים. יש הרבה דרכים להיות אוהד, אבל להיות שמח כשקבוצה כלשהי מנצחת, בלי שום זיקה לקבוצה הזאת, זה לא הגדרה של אוהד לטעמי
אריאל, גם אני בתגובה הזו לא שופט. רק מציג פרספקטיבה אחרת. מספר על עצמי. אני התנתקתי מהצורך לאהוד קבוצה באשר היא (למרות העדפות רגשיות שאי אפשר כנראה לחלוטין להשתחרר מהן). לפעמים "זה הילד שבך קורא לך לחזור", מבחינתי. לא מחשיב את עצמי לאוהד.
אבל נחשון, אתה כן אוהד. אתה לא מגיע משום מקום. אתה אוהב ספורט ורואה ספורט, גם אם לא עוקב אחרי הקבוצה הזאת ביום יום. כשמישהו ששונא ספורט ולא עוקב בכלל פתאום חוגג את זה שהוא אלוף אירופה – בעיניי הוא לא אוהד
כמו אוסיאן בולט בגמר האולימפי או שירת ההמונים באיצטדיון בהופעה של לאונרד כהן (רק הללויה, רק הפזמון). אך זה לא באמת צריך להפריע לאמת שלך.
מנשק אותך בפה…:)
בתור אוהד אדום אני שמח בשביל אוהדי מכבי.
אליפות בישראל לא מרגשת אותם אלא מרגישה להם כמו אבן שנגולה מליבם והם מוחים את מצחם תוך כדי פליטת "שייייווו" אחד ארוך, כאילו – "איזה מזל שלקחנו אליפות" ולא "איזה כיף שלקחנו אליפות"
אתמול הם אשכרה שמחו…אחרי כמעט 10 שנים. אשכרה שמחה אמיתית ולא אבן שנגולה מליבם.
כמובן שכשאני אומר "שמחו" אני לא נמתכוון ל-95% מהם שלא יודעים איך מסמנים טיימאאוט למה מתחילים רבע בהוצאת חוץ.
אין משהו שאני אוהב יותר מאוהד הפועל שיגיד לי מתי אני מאושר, מתי אני מתרגש ומתי השמחה שלי היא לגיטימית.
מה קרה לך?
הם יודעים איך לשמוח …
הקול השפוי בישראל ,שכחת?
מה זה משנה תארים או הצלחות העיקר
"שהם יודעים לשמוח"
זה תמיד כייף לקרוא כאלו הודעות כשמכבי
מכניסה אצבע בעיניים שלהם עם הניצחנות שלה,
אין להם מה לעשות חוץ מלהיות מאותגרי שמחה
קודם כל אני אוהד הפועל חיפה ותמיד ארצה שתנצח. ואחרי זה אני אוהד ספורט, ומפתח חיבה לקבוצות בעקבות חיבה לשחקנים או למאמן או לצורת המשחק, ולפעמים כדי לאזן קבוצה או שחקן שלטעמי מקופחים. מהסיבה הזאת רציתי שלברון יזכה בטבעת אחרי השחיטה הלא מוצדקת שהוא עבר, ושנתיים אחר כך רציתי שסן אנטוניו תיקח את הגמר כי אני מת על טוני פרקר ועל ג'ינובילי, ועל הדרך שבה הם משחקים.
וכשרואים את מכבי נאבקת השנה למרות מחסור בכישרון וכסף (יחסית לגדולות) זה הירואי, זה הספורט, לבוא קטן ולנצח. אז בארץ אני תמיד אהיה נגדם כי הם גוליית, ובאירופה אני בעדם, כי הם מפה, ואני מכיר אותם, וראנ טחיך הם נלחמים.
שונא (וגם מעריך) את מכבי כארגון אבל תמיד רוצה שהשחקנים האלה ינצחו, כי אני מכיר אותם ומגיע להם.
או להרגשה שהם מקופחים ואז חוש הצדק , ולפעמים מתחיל משחק באהדה לקבוצה אחת ומסיים באהדה לקבוצה השנייה.
אני נגד מכבי- אבל אני גם נגד כל קבוצה ישראלית אחרת (במידה פחותה ממכבי, למרות שכשזה מגיע לנבחרת ישראל- הנגדיות שלי לא פחותה).
אני גם כן נהנה מאוד לשנוא קבוצות ספורט- לא פחות מכפי שאני אוהד אחרות (כמובן שאני שונא הרבה יותר קב' מאשר אני אוהד/אוהב- בקבוצה השניה יש אולי רק את ליברפול ועוד כמה קב' מועטות שיש לי אליהן סימפטיה).
אני גם נהנה לשנוא פרסונות מסוימות מתחומים מסוימים- בעיקר בתקשורת הספורט האלקטרונית ובפוליטיקה.
בחיים האישיים שלי אני שונא מעט מאוד אנשים, אם בכלל. דווקא בחיים הפרטיים אני אוהב ובעיקר מחבב הרבה יותר אנשים מכפי שאני שונא (כאמור, אין כמעט כאלה).
מעניין איך בספורט, ובכלל בתחום הציבורי-כללי (פוליטיקיה, תרבות), אני כל כך שונא כל כך הרבה אנשים או גופים.
ועם כל השנאה שיש אצלי בתחום הספורט, אני יותר מהכל- אוהב ספורט ובעיקר מכור אליו.
מעניין (:
אני מבין אותך ולא מסכים איתך.
יש אנשים שהם שונים ממך וספורט לא מעסיק אותם יום יום. זכותם. ואז, מדי פעם כשיש אירוע כמו מכבי ת"א בגמר או ספורטאי ישראלי בגמר אולימפי או מונדיאל או סופרבול – אותם אנשים כן מגלים את הפינה אצלם שמתחברת לספורט, וגם זו זכותם. אתה רוצה לתת תעודות למי מותר להנות מאירועי ספורט ולמי לא? לבחורה ברחוב שלא מבינה כלום בכדורסל אסור להנות מהאירוע? לה אסור לשמוח?
אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר. לי יצא כמה פעמים לזרוק משהו על מישהו ששאל אותי את השאלה "כמה עולה פירסומת?"
העיניין הוא שאנחנו, אוהדי הספורט ה"אמיתיים", אלה שלא ישנים בלילה בגלל הפסד חושבים שבגלל זה יש לנו איזו זכות יותר גדולה או משהו כזה ממישהו מזדמן שסתם נהנה מהחגיגה וזה לא ככה. like it or not אתה בכל מיקרה נימצא במועדון שמקבל את כולם.
[ ואגב, אני חילוני שצם ביום כיפור. ולא, אני לא מאמין שיש איזשהו אלוהים שיסלח לי על משהו]
אני לא רוצה לתת לאף אחד תעודות. שכל אחד יעשה מה שטוב לו. באמת שאין לי בעיה שהאחיות שלי חוגגות אליפות אירופה. אני פשוט לא רוצה להיות חלק מזה, זה הכל
לי יש בעיה עם האחיות שלך. לי יש בעיה עם זה שאנשים שהקשר שלהם לספורט, לכדורסל ולמכבי בפרט לא קיים עפים על עצמם מאתמול בערב. זה מביך בעיני. הרשתות החברתיות זו ההמצאה הכי מזעזעת עבור האדם הממוצע כי היא מוציאה ממנו את כל חוסר הביטחון שלו והוא צועק כל חצי שעה בדרך זו או אחרת "תראו אותי, אני כאן", וכאשר יש "אירוע" עם קונצזוס הטמטום הזה רק הולך ומתעצם ומגיע לשיאים מביכים חדשים.
בנוסף, מתי כבר יגמר הקטע הפתאטי הזה של טלפון מביבי ופרס? לראות את וזה ולא להאמין. כאילו אנחנו חיים באיזה מערה. גרוע מזה היה לראות את הרב גלויברמן, אושיית כדורסל, מסתובב לו בין השחקנים.
אני רק שאלה,
בתור שונא של מכבי אני מכיר בזה שאני לא אובייקטיבי, אבל אני מנסה לחפש איזה תהודה יש למשחק הזה באתרי ספורט מכובדים.
באתרים מארה"ב אין על מה לדבר. אבל גם באתרי ספורט אירופאים אין לזה שום איזכר בדף הבית.
המקום היחידי שמצאתי התייחסות זה בMARCA הספרדי שהוא אתר הבית של ריאל מדריד וגם זה מאד מהר הוחלף בכותרת של כדורגל.
האם אני טועה? כי אחרת אני לא מבין למה 50 אלף איש לא יוצאים לרחובות שלוקחים מדליה לג'ודו כי מבחינת אימפקט עולמי זה בערך אותו דבר.
ממתי אתה מודד את עצמך מבחינת אימפקט עולמי? גם האמריקאים חגגו כשנבחרת הסופטבול שלהם לקחה אליפות עולם, כאילו זה איזה ספורט ענק. כל מדינה פרובינציאלית בפני עצמה.
ובכל זאת, טיפה מודעות עצמית. הכדורסל באירופה גוסס ואם קבוצה כמו מכבי של השנה זוכה בגביע, זה בעיקר אומר דרשני מבחינת ראשי היורוליג.
מבחינת ראשי היורוליג כן, אבל מבחינת אוהדי מכבי, למה שיהיה להם אכפת?
לא כי אולימפיאקוס של השנתיים שעברו זה כלום. הדרשני הגיע השנה.
(אגב, המסקנה היא סדרות סדרות וסדרות, גם ובעיקר אם המשמעות שלהם שמכבי שאכן לא ההבריקה השנה לא היתה אלופה עכשיו)
אם 2 קבוצות ממדריד העפילו לגמר ליגת העלובות אז זה אומר שהכדורגל באירופה במצב אנוש.
זה כמו שמכבי והפועל ת"א ישחק בגמר היורוליג .
50 אלף איש יוצאים לרחובות כדי שאתה תוכל לשוטט באתרי אינטרנט בחושך לבד ולחפש "לגיטימציה" כביכול לזה שהגביע הזה הוא לא השיג אדיר.
אני בסה"כ טוען שגם מדליה אולימפית היא הישג אדיר וגם ההגעה של גלפנד לגמר אליפות העולם.
הסיבה, לכאורה, שהמדינה יוצאת מדעתה זה כאילו זה טורניר מכובד יותר/ אירוע ספורטיבי גדול יותר. מה שאני טוען שאולי זה אכן היה כך פעם אבל היום זה אירוע בטל בשישים. הגירו דה איטליה נגיד טופס הרבה יותר כותרות.
באמת שאני מתקשה להבין מה הבעיה שלך.
יש מדינות שאנשים יוצאים לרחוב כשהמדינה זוכה באליפות העולם בקארלינג. למה זה אמור להזיז לי ?
זהו שהם לא
אתה קבעת. יפה.
לדעתי זה אחד הדיונים הכי מטופשים שיש. זה בערך כמו הדיון האם יש כזה דבר היסטורית עם פלסטינאי או לא. יש פה עם שמגדיר את עצמו ככזה, מה זה משנה מה היה קודם? בדיוק באותה מידה, יש פה אוסף של אנשים שבטוחים שזה הדבר הכי חשוב בעולם, למה צריך לעניין אותם אם מישהו בשבדיה לא יודע שזה קיים בכלל?
וזה עוד משהו בשבילך, כנראה שגם לחפש באינטרנט אתה לא יודע ממש טוב:
http://sites.one.co.il/General/Article.aspx?id=233807&t=38&siteid=10
אל תפריע להם עם עובדות…
תן להם לאכול את הלב
ולנו לחייך (:
אני מדבר על כותרת בעמוד הראשי של האתר ומשהו שהחזיק גם יותר משתי דקות.
אתה מוזמן לגשת לאתר יורוספורט ולמצוא את הציטוט המיוחס להם. אני מקווה שיש לך מעדר כי הוא קבור עמוק עמוק בתוך האתר
האחיות שלך זה קטן. שניה אחרי סיום המשחק קיבלתי שיחת טלפון טראנס-אטלנטית כשעל הקו החותנת, זו שבמילון אוקספורד תמונתה מופיעה תחת הערך "פולניות", מדווחת לי בקול חנוק "מכבי ניצחה ב-9 נקודות". בפעם האחרונה שהיא התעניינה בספורט כלשהו הצבע הפולני עוד הסתער עם סוסים על הטנקים הגרמניים.
* צבא כמובן
אתה יודע שהפולנים מאוד מתרגזים (ודי בצדק. התרומה של הפולנים במילחמת העולם השניה מאוד אנדרייטד) מהאגדה האורבנית הזו?
לא היתה שום הסתערות של סוסים פולנים על טנקים גרמנים במילחמת העולם השניה. הפולנים השתמשו ברוכבי סוסים להעברת הודעות, לא יותר.
אם אני זוכר נכון, דווקא הצרפתים שילבו טנקים ביחידות הפרשים שלהם.
נו, צרפתים
אתה צודק, למרות שמבחינת המיסמאץ' מה שהלך בקרב בקרוג'נטי לא היה רחוק מזה. מלבד זאת, כשמדובר בפולנים אז מצווה להרגיזם. תאמין לי, אני נשוי לאחת כזו כבר 20 שנה.
אריאל, אני איתך לגמרי. מכבי ת"א, כמו כל קבוצה, אמורה לייצג את אוהדי מכבי ת"א. אלה שאוהדים את הקבוצה בגלל מה שהיא מייצגת ולכן נמצאים איתה תמיד. אבל בכל פעם שהיא מצליחה, פתאום רוב ה"אוהדים" שלה אינם באמת אוהדי מכבי, הם פשוט אוהדים של ההצלחה. כמו שאבא שלי אומר, הם לא אוהדים קבוצה, הם אוהדים מקום – את המקום הראשון.
ופתאום, במקום להרגיש שאתה חלק מקבוצה של אנשים שמכבי חשובה להם, אתה מרגיש חלק מקבוצה של אנשים שמתלהבים רק ממי שמצליח וזוכה בתארים ויש לו דברים נוצצים כמו גביע. וזאת לא קבוצה שאוהד אמיתי רוצה להרגיש חלק ממנה.
בדיוק !
אם חילונים שצמים ביום כיפור הם אוהדי הצלחות של הקב״ה האם זה אומר שחילונים שעושים ברית מילה הם אוהדי הצלחות של הקב״ה שמצטרפים ללה פאמיליה?
הקשר למה שכתבת אבל עם תפיסה שונה, היום פורסם באתר של הפועל תל אביב שזהו יום קשה לאוהדים באדום מפני שאני צריכים "להסתכל על העדר שהולך לפני עגל הזהב, כשהם אומרים לנו לפרגן קצת", פרסום זה גרם להד לא קטן ולהדלקת הוויכוח (החמים דיו) על עקרונותיהם של הצבא האדום ביחס ליצוג מדינת ישראל, אבל בתור אוהד ספורט (שיקראו לי אוהד נפועל גם לא ממש מעניין אותי) שרק רוצה שיום אחד נוכל להסתכל בלבן של העיניים לענק הספרדי או לאוליגרך הרוסי בכל ספורט ולאו דווקא כשמדובר במכבי ת"א כדורסל, אני מאמין שמי שכתב את הפסקאות האלו מסתכל על הפריסה של אוהדי הספורט הקבוצתי בארץ מנקודת מבט חיצונית, נקודת מבט שמראה בבירור ש80% מ"אוהדי מכבי תל אביב" באשר הם (כדורגל כדורסל פטנג ועוד) לא צפו במשחק אחד של הקבוצה מהדשא/מהיציע, וגם אם כן חלקם הלא קטן ראה זאת בהנפות הגביע השונות, מה שבאמת מעצבן זה שאנחנו רואים פה צמיחה של "ברצלונה חדשה" קבוצה שבזכות העושר זוכה בגביעים ועל הדרך מחנכת דורות חדשים לאהוד אותה, בלי שום קשר לערכי המועדון, אין ספק שמועדון מכבי תל אביב בכל תחום שהוא עשה העונה הישגים מרשימים ואף היסטוריים, אבל בקשה לי אל אוהדי הצהבת, ששרים "אם אתה לא חלק מזה לעולם לא תבין", עשו עם עצמכם חשבון נפש, ממתי אתם חלק מזה?
לא נמאס "לכם" (כל מי שמרגיש צורך להנמיך את השמחה היום)
לחפש מה "לא בסדר" באוהדיי מכבי או במכבי?
אם כל כך קשה לכם תסגרו את הטלויזייה.
ותדמיינו שריאל ניצחו או כל דבר
שמסתדר עם התיאורייה שלכם…
כי כשמכבי מפסידה זה יום חגכם אז תהנו בכייף שלכם,
גם אם זה מדומה…אנחנו לא נרגיש מקופחים.
רק תחסכו מאיתנו את הפסיכולגייה בגרוש שלכם
אני מצטער, אני שמח שמכבי ניצחו, הם באמת עשו היסטוריה ומגיע להם את כל הכבוד בעולם וגם נתתי להם כבוד, אבל באמת שהתופעה הזו עוברת לפעמים גבולות שגורמות לי ולאנשים כמוני להעכיר את האווירה ובצדק, נמאס לי לראות אוהדי מכבי קופצים רק כשהיא לוקחת גביעים,איפה הייתם כשמקל עשה לכם בית ספר? איפה הייתם בעשר השנים שלפני ג׳ורדי קרוייף? ואיפה אתם עכשיו? מעודדים כמוני מול המסך או שרים את שני שירי האליפות שהם זוכרים, אני מכבד את ההיישג של מכבי תל אביב ושמחתי כשטייריס רייס קלע את שתי השלשות בהארכה שהביאו את הגביע שוב לתל אביב, אבל בבקשה, שלפחות 10% מהאוהדים ישארו לחזק את הקבוצה כשהיא תיפול, כי אז אני אוכל לשתוק
כל מי שיגיב לך פה הוא מאלה שנשארים. אלה שלא בכלל לא יודעים על קיום האתר הזה…
לפי מיטב הבנתי אין לך כל טענה לאוהדי מכבי. לא מבין למה יש לך בעיה אם אלה שלא אוהדים שמחים גם כן. הם יישמחו גם כשאתם תקחו את היורוליג. איפה תקבור את עצמך אז?
לך תספר לסבתא עם הגלגלים
שאתה אוהד מכבי …אעלק
נשבע
משהו בבקשה יכול להסביר למה בפאול של ריאל, 45 ש' לסיום המועד החוקי, שעון ה- 24 נשאר על 14 שניות ולא התאפס חזרה ל- 24?
אני יודע שע"פ החוק החדש במידה ויש רגל – אם בוצע מתחת ל- 14 שנ' השעון מתאפס, ואם מעל 14 שנ' הוא לא. זה תופס גם כאשר מבוצע פאול?
כן, זה תופס
השעון ״מתאפס״ ל24 בשני מקרים בלבד. שינוי פוזישן ופגיעת הכדור בטבעת.
בשאר המקרים השעון נשאר על מקומו אם הוא מעל 14
אם מתחת ל14 מתאפס ל14 ברגל ופאול.
הסיפור על האחיות שלך הזכיר לי את הילדות שלי…
התחלתי לאהוב את הביטלס בתחילת שנות השמונים, כשהייתי בן 6-7. הורים שלי היו מאוד גלותיים וכמובן שלא התחברו לעניין הזה של הביטלס. בכל פעם שאבא שלי היה רואה במידל איסט טלוויז'ן כמה חבר'ה עם גיטרה, ישר הוא היה קורא לי ואומר "הנה החברים שלך". גם אם היה מדובר בלהקת קאנטרי ששרה שירים על ישו (זה רוב מה ששידרו בערוץ ההוא). מבחינתו, כל להקה שלא נראתה כמו הפלטרס, הייתה להקה שצריכה לעניין אותי.
מבחינת האחיות שלך, כל אירוע שקשור לספורט בחיים שלהם (ואין הרבה כאלה) צריך לדווח לאח שמבין בזה. אתה האיש במשפחה שאותו צריך להרשים בידע ספורטיבי.
וחוץ מזה, כתבת יפה וסחתיין על הסבלנות שלך. נדמה לי שקראתי לפחות 7-8 פעמים את ההסבר על זה שאתה פשוט לא רוצה להיות חלק מזה. בערך פי 2 פעמים נאלצתי לתת אותו בע"פ היום בעבודה.
את האמת אני גם מקנא באוהדי הרכבת, זה נחמד לאהוד מישהו כי הוא מצליח, לקפוץ בשמחה ואז לשכוח מהם לגמרי, אחרי הרבה שנים בתוך הספורט אני חושב שדווקא שהקבוצה שלך למטה זה הכי "נעים", יש לך חלום שלפעמים נראה רחוק אבל אתה ממשיך איתו, אתה וקבוצת האנשים שמבינים אותך, מתפללים, מקווים, מאוכזבים, ביחד במן גוש קטן של אוהדים נגד העולם, אצלי זה היה "יחסית" עם ברצלונה שחונכתי לאהוד אותה עם רומאריו וסטוייצ'קוב, שהייתה מדהימה ב2021 (מקום רביעי אבל איזה מספרת של ריבאלדו)והגיע לשיא ב2006 שם בקאמפ נואו שוחק הכדורגל הכי יפה! בצורה הכי מושלמת ששוחק איי פעם בכדורגל (ואני עוד יותר שמח שהוא לא חזר כי זה נותן לך הרגשה שאתה היחידי שראית הרגשת את מה שהיה שם. אבל כבר כמה שנים אני מרגיש אני לא יכול להזדהות עם הקבוצה הזאת יותר כי ה"מועדון" שלי נהרס, אחרי השנים של פפ אני מרגיש שאין לי מול מי להיאבק, שאין יותר לאן לשאוף ובשבילי זה מספיק בשביל לעבור הלאה פשוט כי "לא צריכים אותי שם יותר".
אבל בהערה בצד, המשפט על יום כיפור היה כ"כ יפה וכ"כ נכון, לפי דעתי מסכם במשפט את הרצון של אנשים לקחת חלק במשהו גדול מהם בדיוק כמו אוהדי ספורט למיניהם, נקרעתי מצחוק אז מלא תודה
כמה שאני מבין אותך.
אני זוכר כשהייתי ילד המדינה הייתה נעצרת בכל יום חמישי.
אני זוכר שאפילו לא ידעתי איזה קבוצות משחקות בליגה שלנו אבל ביום חמישי כל המשפחה הייתה מתאספת לראות את מכבי.
עם השנים למדתי להבין שיש פה ליגה עם עוד קבוצות ובמקביל האהבה שלי למכבי התחילה לרדת. בשנות ה90 עוד התחברתי קצת מחדש, לפחות באירופה(כן הייתי טרמפיסט)
אבל היום? היום זה פשוט לא מזיז לי. ראיתי אתמול את המשחק שמחתי בשביל מכבי אבל לא ש-מ-ח-ת-י.
חשבתי מה היה קורה אם הם היו מפסידים והגעתי למסקנה שכלום. ההרגשה שלי הייתה אותה הרגשה. במקסימום הייתי צריך לנחם את אשתי שהיא סוג של אוהד הצלחות, כלומר כן מבינה בכדורסל ואוהדת את מכבי אבל אין לה מושג מי השחקנים והיא רואה רק את המשחקים החשובים.
בכדורגל למשל המצב שונה. בכדורגל מכבי תל אביב יכולה לשחק נגד נבחרת צפון קוריאה ואני אעודד את הקוריאנים.
אתה חוזר בתגובות שאתה לא רוצה להיות חלק מזה ולא ברור לי ממה בדיוק אתה מסתייג. יש צורות שונות של אהדות, כולל אוהדי הצלחות ושכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אף אחד לא ביקש ממך להיות שותף גורל לכל אותם אוהדים ויש רמות שונות של אהדה שיכולות לחיות בשלום אחת עם השנייה. שיהנו מהניצחון, מה איכפת לי אם אני לא כזה?
איפה ראית שאני מסתייג? אני רק מסביר למה אני כבר לא אוהד, זה הכל
אתה כתבת שאתה לא רוצה להיות חלק מקהל כזה ויש כאן קצת יוהרה, כאילו אתה טוב מהם. באותה מידה הם יכולים לומר שהם לא מעוניינים בך. בשורה התחתונה כל אחד יכול לאהוד איך שבא לו.
אני באמת טוב מהם, בהקשר של אהדת ספורט. ואין לי בעיה שיגידו שהם לא מעוניינים בי
למה אתה טוב מהם? יש דרך אחת לאהוד?
לא, אין דרך אחת לאהוד. אבל הם לא אוהדים.
אריאל – אז אם נגיד ליברפול הופכת לברצלונה הבאה (מבחינת דעת הקהל) – גם שם יגמר הסיפור שלך ? ישר אחרי שיצוצו אוהדי ההצלחות ?
אל תשכח שהיא היתה בדיוק כזאת פעם וזו כנראה הסיבה שאתה אוהד אותה.
כולי תקווה שזה לא יקרה, באמת. לא רק בגלל אהדת הצלחות אלא בעיקר כי הכיף העיקרי באהדת קבוצה ילך לאיבוד. אני רוצה להתרגש כשהקבוצה שלי מתחרה על אליפות, אני גם רוצה להיות עצוב כשהיא נכשלת. אני רואה את אוהדי ברצלונה, גם האמיתיים, שמחאו כפיים לאתלטיקו כשהיא ניצחה אותם, פשוט כי הם כבר לא כזה מתרגשים מאליפות או הפסד שלה – וממש לא רוצה להיות כמוהם. תן לי אליפות פעם בעשור והתמודדות על אליפות פעם בשלוש שנים ואני מסודר. באמת.
הבנתי. יש עוד דרך, בוא לצ׳לסי, בטח ובטח שמוריניו שם, בכל משחק אתה עולה ורוב אוהדי ההצלחות הופכים אוטומטית להיות נגדך בגלל שמוריניו הוא האנטי לכל אותם אוהדים ובטח שמדובר בצ׳לסי :D
או שפשוט ליברפול תעשה בונקר מול ברצלונהבאיירןכל קבוצה אטרקטיבית בפעם הבאה.
:-) כן, גם זו שיטה
גרייזס, על מי אתה חושב שאתה עובד כאן?
אתה כותב "אז ראיתי אותו. ונהניתי.". אח"כ אתה כותב "היה ערב סבבה".
אני לא פלספן חכם כמו שאר הגולשים כאן, אז אגיד זאת פשוט: אל תזיין לנו את השכל. אתה קנאי מצוי. שנאת כל שנייה שמכבי הובילה בה, ובעיקת שניית הסיום.
היה עדיף לו אכלת אותה בשקט.
איזה אינטרס יש לי בדיוק לשקר, תגיד לי?
כי שונאים לא ממהרים להודות בהתבאסותם
זה באמת אחת הקביעות הכי מטופשות ששמעתי. עוד אחד שמנסה לספר לי מי אני
הכי מצחיק שהתגובות על אנשים שונאים יוצאים מהאנשים הכי שונאים.
אריאל, מנחם לס = טרול
אנא הימנע מהאכלתו
אם זה באמת מנחם לס, הוא בכלל לא טרול.
אז זהו, שזה (כנראה) באמת מנחם לס.
וכן, הוא קצת טרול…
אל תקנא. קשה לקום ביום כזה. ושכהוא מתחבר לעונה הזו, של שליטה צהובה בכל הענפים (אפילו כדוריד…) זה אפילו יותר נורא. בתור אוהד יונייטד בדרך כלל אני מתנחם מעבר לים. אבל אתה יודע לא פחות טוב ממני מה קרה מעבר לים השנה.
אז קשה לנו. ואל תקנא בנו. אבל אנחנו נקום גם מזה. ננצח דרבי פה, דרבי שם. ניקח אליפות בכדורגל פעם בעשור (למרות שכרגע זה נשמע מופרך, אבל חזרנו מתהומות עמוקים יותר) ואנחנו נשרוד.
מי שצריך לקנא בו אלו אוהדי מכבי כההי החושים, שרק גביע כזה שהם אנדרדוג מובהק ועם אוסף של עגלות ומאמן אדיר מוציא מהם טיפת רגש, רק טיפה. שבוע הבא חוזרים לדרוס בליגה. אפשר לחזור לנמנמם…
למה בשבוע הבא?
תיכף מתחילה הסדרה מול הקבוצה הזו, נו, איך קוראים לה, זו שהעיפה את הפועל למרות יתרון ביתיות…
בדיוק. רואה. ריקבון צהוב. אתם פשוט לא מסוגלים להינות כבר מרוב שאתם שבעים. שנה הבאה תספרו שוב כמה בלאט חרא מאמן וכמה השחקנים שלו נגרים.
כההי חושים
אתה סתם זבלון אדום מאותגר שמחות שכמוך
אז תאכל את הלב בכפית,
ותאכיל את החברים שלך בשמחות הקטנות שלכם…
כמו לנצח את אילת פעם 1 בסדרה
וללכת להקיף את הגינה באוסישקין משמחה
איך זה מר רקבון אדום ?
צודק. סליחה. ריקבון זו מילה לא במקום.
יותר כמו עששת צהובה.
וכמה מאותם "אוהדים" שהיו אתמול במילאנו ויצאו לכיכר יבואו לראות את אלופת אירופה ביום חמישי בהיכל?
האמת שאני מתבאס בשביל אוהדי מכבי ה"אמיתיים". פתאום הלאימו להם את גביע אירופה. כל מיני זבי חוטים ומרופדי כיסים הפכו להיות "צהובים".
האמת? בעצם למה לא… זה הקפיטליזים בשיאו. שיהיה להם לבריאות.
קרה לכם במילאנו ובצ'לסי ועמדתם בזה יפה.
בטח עמדנו בזה יפה. מאז אנחנו מזכירים לכל "פולש" שאנחנו מייצגים את הפועל ולא את ישראל. בשביל זה יש נבחרת. קחו את האהדה שלכם לקאפ-נואו ולאליאץ ארנה (מבחינתי גם ליד-אליהו).
אם אתה לא מבין שהם יחזרו בשנייה שתגיעו לכותרות העיתונים וליעד אטרקטיבי אז כל שנותר לי הוא לנחם אותך שמאחר ובטווח הנראה לעין תישארו מקסימום עם נסיעות לאלבניה ולרומניה הטרמפיסטים לא יהיו הבעיה שלכם.
תנוח דעתך, במהירות שזה בא זה גם הולך. השמחה על הגביע תשאר בלבם של האוהדים "האמיתיים" עוד הרבה הרבה זמן.
נחה. רגע…. לא אתמול לא יניח את דעתי עוד הרבה זמן
אז אתה רוצה להגיד שאחרי כל השכנועים העצמיים, התירוצים והססמאות, זה לא עוזר? אתה בכל זאת הולך לישון עם לב כואב? חבל על המאמץ…
מפתיע אותי שמה שגרם לך להפסיד להתרגש או לאהוד אותם זה הטרמפיסטים. אני הייתי שנים שרוף והפסקתי לאהוד אותם (יותר נכון, נעשיתי אדיש), משלל סיבות אחרות שכשהייתי יותר צעיר לא הזיזו לי והיום כשקצת התבגרתי (יש לקוות), אני לא יכול לסבול:
1. הנרגנות, חמיצות ותחושה שהכל מגיע להם
2. גועל הנפש שנקרא פיני גרשון
3. ההתממות, המוסר הכפול והגועל נפש הכללי בעניין המוקה, הבנק שלי מוני, הפרידה מנדב
4. חוסר התחרות, חוסר האתגר. לא יכול להיות שאתה לא באמת מתרגש מכלום חוץ מגביע אירופה. זה לא סביר
5. התחושה שהם לא באמת נהנים. הם נושמים לרוחה כשהם לא מפסידים, לא באמת נהנים
1. צודק
2. בוודאי שצודק
3. ממש צודק
4. לגמרי צודק
5. מסכים איתך. אתה צודק
6. כי חייבים לשנוא או לאהוב. ואני לא אוהב אותם…
אריאל,ראשית כל מילה בסלע,נהנה לקרוא אותך כל השנה ממש קלעת לדעתי.
גם אני בילדותי בכיתי במשחק נגד טרסר מילנו(אהדתי אז את מכבי כילד שלא ידע משהו אחר והיו לו מספר ישראלים בקבוצה שהוא יכול היה להזדהות איתם),אך די מהר,לדעתי קצת לפני איבוד האליפות מול הגליל,אני ממש מייחל להפסדים שלהם,וכן רציתי שיפסידו ביום ראשון.כמובן שאני מאד מעריך את בלאט ומברך אותו על ההישג,אך חוסר הזהות הישראלית,הדורסנות שהמועדון מייצג,וכמובן הניחוס הזה של "מכבי שלנו","שמחו את העם" 3 ימים ברצף כותרות ראשיות בעיתונים,מה התחלקתם על השכל?מה יקרה אם נעלה למונדיאל?יוציאו מוסף מיוחד?מדובר בספורט ה-5 בפופוליריות שלו באירופה,אנשים פשוט חיים את העבר.
יש מצב אריאל,שהבנתי נכון,שמלבד היותך אוהד של ליברפול,כמוני אתה גם אוהד הסלטיקס והפועל כפר סבא.אלא בדיוק 3 הקבוצות שלי.שלושתן זכו באליפויות בשנות ה-80.אולי זה מכאן.מעניין אם אתה גם אוהד של ארגנטינה.
עד ארגנטינה!
אם כי כפר סבא זה ביזארי מספיק..
לגמרי,צריך dna מיוחד כדי לאהוד את השילוש הזה,משנות ה-80.מ82,כפר סבא לא זכתה באליפות,ליברפול מ90,ובוסטון עד 2008 סבלה מבצורת של 22 שנה.ארגנטינה מ86 בבצורת,לא פעם תהיתי האם אני הנאחס…
גם אני עם אותן 3 קבוצות + נבחרת אנגליה .
זה לא רע לקנא קצת לפעמים, לא משנה באיזו סיבה או נסיבות כרגע. נותן הזדמנות לחשוב מחוץ לקופסא ויוצא שמגיעים לתובנות מעניינות שאם רק נרצה יכולים לשנות אותנו לטובה.
וזו הרי הכי טוב שאנו יכולים לצפות לו, לא? : )
לגמרי. קנאה היא אחת הסיבות שהעולם מתקדם
אכלתם את הראש!
מדינה קטנה של 8 מיליון תושבים שלא התברכה בהרבה שיאים בספורט העולמי, תנו לאנשים קצת לשמוח גם אם הם לא אוהדי הקבוצה וגם אם הם לא יודעים מה זה אאוט ומה זה פיק אנד רול, למי אכפת?
אנחנו, האוהדים האמיתיים, נשמח בנצחונות ונתבאס מהפסדים, נגדוש את ההיכל ונישאר עד הסוף גם בתבוסות, זה לא סותר ולא פוגם.
להגדיר את האהדה שלך לקבוצה ביחס ישר לרמת האנדרדוגיות שלה וכמות האוהדים הקטנה שלה זו לוזריות טהורה.
מה שמצחיק זה שלפי תוכן התגובות בדה באזר, מכבי הקבוצה הכי שנואה ביקום. למצוא פה הודעה אחת עם מילה חיובית על מכבי זה נדיר. יש פה ריכוז עצום של אוהדי הפועל(או לפחות שונאי מכבי), במיוחד 2-3 שמספימים כל טור על הזכייה עם הססמאות הרגילות.
סותר לחלוטין את הכתוב בטור.
בקשר למשפט האחרון- כן, זה עניין של אופי אני מניח… יש כאלה שמגדירים את עצמם לפי אחרים.
מה שהיה כיף עם יונייטד השנה זה לא לשמוח בהפסדים שלהם, אלא משלב מאוד מוקדם בעונה הם פשוט לא עניינו, וכאן האדישות אליהם וחוסר הרלוונטיות שלהם היו פי אלף יותר כיפיות מאשר לעקוב אחריהם…
לגבי מכבי אנחנו חולקים, כידוע…
בעקרון, אם אפשר להכליל ולכנס את כל אותם אלו המכונים "טרמפיסטים", הרי מדובר בלאומנים. לאו דווקא במובן שלילי, כי אם באופן אובייקטיבי לחלוטין. מבחינת אלו מכבי=ישראל. זכייה של מכבי=נצחון ישראלי. ומכאן השמחה. ומכאן האחיות צוהלות והחמות מתקשרת.(אצלי החמות פשוט עדכנה אותי כמה היא שמחה, ושהיא אפילו ראתה חלק מהמשחק – בעיקר את הסוף – ושאלה אם גם אצלי היו צעקות בבתים מסביב).
אלו אינם "אוהדי הצלחות" ואף לא "אוהדים טרמפיסטים". אלו אינם אוהדים כלל וכלל, ואין דבר המקשר בינהם לבין רעיון ספורטיבי כלשהו. אבל ישראל אלופת אירופה, ייפי קא ייה, מאדר פאקר!!!!!!!!
ועדיין, יאללה בכיף. שיהנו. רק שיעזבו אותי במנוחה ויתנו לי לחגוג.